האם מהמחלות מתים האנשים? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון.

ברשי

מתיירא היה משה שלא תעמוד לו זכות ששימש לאברהם

שנאמר בימו הפליט

והוא עוג.

ובמדרש רבה אמרו

כי בידך את עינינו אין כתוב כאן

אלא כי בידך נתתי אותו.

אמר הקדוש ברוך הוא כבר פסקתי דינו מימות אברהם.

כיצד? בשעה שנשבע לוט בין אחיו בא עוג ובישר את אברהם

שנאמר ויבוא הפליט.

אמר יש לקיש משום בר כפרה, פליט היה שמו ולמה נקרא שמו עוג שבה הוא מצא את אברהם עסוק במצות עוגות הפסח

ולא בא לשם שמיים אלא לשם נויה של שרה.

אמר בליבו הריני מבשר אותו בהגדוד אורגו ונוטל אני את שרה אשתו.

נחזור.

רש״י אומר שמשה רבנו היה מתיירא מעוג.

למה? שלא תעמוד לזכות שהוא שימש לאברהם.

מה הוא שימש את אברהם? שנאמר ויבוא הפליט.

מי זה הפליט?

זה עוג.

אז המדרש אומר, אני אקריא לכם את המדרש מלא.

המדרש אומר ככה

ויאמר אדוני אל משה אל תירא אותו כי בידך אתננו אין כתיב כאן

אלא כי בידך נתתי אותו.

נתתי כבר לשעבר.

אמר הקב' פסקתי דינו מימות אברהם. כיצד?

בשעה שנשבע לוט בין אחיו

ובע עוג ובישר את אברהם

שנאמר ויבוא הפליט.

אמר אש לקיש משום בר כפרה

פליט היה שמו.

ולמה נקרא שמו עוג?

שבה הוא מצא את אברהם עסוק במצות בעוגות הפסח.

הוא כל כך התרשם מהעוגות שהוא עושה את המצות שהן בצורה עגולה

שנקרא שמו עוג

על שם העוגות.

הוא מצא את אברהם עסוק במצות בעוגות הפסח ולא בא לשם שמיים

אלא לשם נויה של שרה, חמד את שרה אימנו.

אמר בלבו הרי אני מבשר אותו שנשבע לו את אברהם והוא ילך להציל אותו

והגדוד הורגו כי הוא לא יאכל נגד עם שלם

וממילא הוא ימות ונותן אני את שרי אשתו

אמר לו הקדוש ברוך הוא היי רשע כך אמרת חייך שאני נותן לך שכר רגליך

על זה שרצת לבשר אותו

הוא מאריך לך שנים

ומה שחשבת בלבך

הריני הורג אברהם ונותן לצרה ביד בני בניה עתיד אותו האיש ליפול

אני... למדנו שאין מצוות בעת החמירה של חניה סליחה תכף תראה

אז הוא אומר דבר אחר כמו מריצתו הייתה חמירה תכף תראה

דבר אחר

כי בידך נתתי אותו

כי בידך את איננו אין כתיב כאן אלא כי בידך נתתי אותו

כבר פסקתי דינו מימות יצחק

כיצד

בשעה שמל אברהם את יצחק בנו

עשה משתה וקרא לכל מלכי כנען

שנאמר ויעש אברהם משתה גדול

מהו גדול?

שכל גדולים היו שם

אפילו עוג היה שם

באותה שעה אמרו לו לעוג

לא כך היית אומר?

אברהם פרידה עקרה

ואינו מוליד

כיוון שראה את יצחק אמר מהו זה?

אין זה כלום, באצבעי אני אורגו

יעני התינוק הזה אני אורג אותו באצבע

אמר לו הקב' ברוך הוא כך אמרת?

על מנת שתראה אלפים ורבבות יוצאים ממנו

דהיינו מיצחק

ובידם אותו האיש עתיד ליפול יעני אתה תמות על ידי אלה שיצאו מהאצבעי הזה

לזה אני מעריך קצת הימים, כן

דבר אחר

כי בידך אתננו אין כתיב כאן

אלא נתתי, כבר פסקתי דינו מימות יעקב

כיצד?

בשעה שנכנס יעקב אצל פרעה לברך אותו

שנאמר ויברך יעקב את פרעה,

היה עוג יושב שם באותה שעה

אמר לו פרעה לעוג, כולם היו מסתלבטים על עוג

לא כך היית אומר אברהם פרידה עקרה הוא

ואינו מוליד

הרי בן בנו ושבעים נפש מירכו

הנה הגיעו לפה למצרים

אותה שעה התחיל עוג ומכניס עין רעה עליהם

אמר לו הקדוש ברוך הוא, היי רשע

מה אתה מכניס עין רעה בבניי?

תימס עינו של אותו האיש

עתיד אותו האיש ליפול בידן, בידן

הרי כי בידך נתתי אותו אמר הקדוש ברוך הוא לישראל

כשם שבעולם הזה היו אומות העולם שומחים שמאחיהם התייראינו ומתפחדים מכם

כך לעתיד לבוא שנאמר

וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך

אז אם כן כשהתיירא משה שלא תעמוד לו הזכות שהוא שימש לאברהם

אז אמר לו השם כי בידך נתתי אותו תדע לך שהוא נתון לך כבר מאברהם, יצחק ויחקב אל תדאג

לא צריך לתת אותו בידך הוא כבר נתון מזמן

אז אמר לו הקדוש ברוך הוא היי רשע כך אמרת חייך שאני נותן לך שכר רגליך ומאריך לך שנים

ומה שחשבת בלבך הריני הורג אברהם

ונוטל את שרה

ביד בני בניהו עתיד אותו האיש ליפול

הרי לנו שאנחנו רואים

שהגם שכל כוונתו של עוג הייתה שיהרג אברהם

והוא ייקח את שרה

לפי זה הרי מצד הסברה הפשוטה אין לו זכות לעוג אלא חובה בחוון

אף על פי כן משה ראה בתוך כל החובה הזאת

את צד הזכות הזעיר

שבכוחו עלול לסכן אותו ואת ישראל במלחמה

ולכן ירה ממנו

ולמה

אמרו חכמים זיכרונו לברכה מקדש שני מפני מה חרב?

מפני שהיה בו שנאת חינם

שנאת חינם הלא ידוע שהמקור שלה זה בתכונת האדם

למה אדם שונא חינם את חברו?

מאחר שהוא מחשיב את עצמו שיש בו יותר מעלות משל חברו

לכן מרגישו שהוא ראוי יותר לדברים טובים שזכה בהם חברו

מפני שהוא יותר מעולה מזולתו ככה הוא מרגיש

הרגשה זו הביאה לחורבן הארץ

אמנם ההיפוך של הדבר מצינו אצל משה

שכיוון שהיה איש משה עניו מכל אדם

הרי אפילו באדם רשע כמו עוג מלך הבשן

ובמעשה רשע כמו ניסיונו להביא להריגת אברהם ולקיחת אשתו

אפילו בזה מצא מעליו זכות שבכוחה נאה להכניע את המלחמה

ויש לו לחשוש ולפחד

עד שיובטח מפורשות מהקדוש ברוך הוא

כי בידך נתתי אותו

באלה התחושות ובזו ההשקפה הביא משה לכיבוש הארץ

משה רבנו תמיד החשיב אחרים יותר ממנו וראה כל צד זכות שיש באחרים בתוך ערימה של עוונות

בעוד שאלה שהם שונאי חינם

הם בתוך ערימה של מצוות, רואים רק

כפיסי עץ של עוונות

ועוד יש לדייק ולהתבונן במדרש

כבר סיפרו לנו חכמים זיכרונם לך מגבורתו

וכוחו הגדול של עוג מלך הבשן

ענק היה,

גיבור היה,

עוקר הרים בידיו

כל זה לא הרחיד ולא הפחיד את משה כי הוא זה

כי כל העוצמה הזו אינה אלא כוח גברא בעלמא

ומאדוני מצעדי גבר קוננו

אבל אחר שבישר עוג לאברהם שנשבע לוט על ידי המלאכים

דבר שנזקף לזכות הראויה לשכר

היה ירא משה שמא יגבר עליהם במלחמה

כי כוחה של זכות אחת של מצווה גדול ורב הוא באמת לאין ערוך

מכאן נמצאנו למדים מה רב כוח של התורה ומצוותיה

אם מצווה כזאת של רשע שבישר אותו

ובעקבות זה הוא הציל את לאות

אז אם זה יכול אפילו להכריע מלחמה של משה ואהרון

וכל עם ישראל

אז מה כוחה של התורה ומצוותיה?

ומה הכוח של מי שעובד בבית מקדש ועד קהילות פז הראשון בעולם?

מחיר הכוח הזה אפשר לו שיכריע ויקבע מהלכי החיים?

אז צריך לדעת

מה שמכריע בסוף

וזה כוח התורה והמצוות, זה מה שמכריע.

הערה נוספת במדרש הנפלא הזה באה לחזק

את מה שאמרו החכמים זיכרונם לברכה.

הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.

כאשר רואים או שומעים מאיזה בן אדם שמת רחמנא ניצן, מה אנחנו סוברים?

איי איי איי מסכן, בוודאי הוא מת מהחולי המפורסם.

יש אחד אומר, לא, הוא מת מפני הקנאה.

אז מה אנשים יגידו, שהוא מת מהקנאה או מהחולי המחלה?

כולם יגידו שהוא מת מהמחלה?

כי הרי אנחנו ראינו שהוא סובל כמה ייסורים,

ובוודאי זה מה שגרם למותו.

אבל חכמים זיכרונם לברכה הקדושים צועקים להפך.

אין אדם מת מחולי.

או משום סיבה אחרת.

אלא רק מחטאיו.

מה גורמים לחטאיו?

קנאה, אהבה וכבוד.

זה השורשים שמהם יוצאים כל העוונות.

ורק מזה יומת המת,

ולא מסיבה אחרת זולת זה.

והנה,

עיניך תחזנה משרים מהמדרש הזה.

זה מה שרמז לנו המאמר של המדרש.

ידוע שעוג מלך הבשן נהרג בחרם על ידי משה רבנו, עליו השלום.

ושמה תאמר על ידי החרם מת עוג?

צועקים חכמים זיכרונם לברכה, ההפך.

מבואר במדרש הנא על שלוש דעות.

לפי דעה אחת הוא מת על ידי מעשה טעבה,

יצא מן העולם.

איזה מעשה שהוא תאווה לשרה.

הייתה לו תאווה.

אמר הקדוש ברוך הוא, ימות האיש הזה ביד בניה.

אז הוא כבר היה מת.

מזמן.

מי הרג אותו?

הטעבה.

ולפי השיטה השנייה שמביאה המדרש,

על ידי עניין של כבוד

שאירע בסעודה של הברית של יצחק, הוא מת.

הוא אמר, מה זה? זה אצבעי זה. מה, אני מפחס אותו ככה ונגמר הסיפור.

עניין של כבוד, אמר הכבוד הזה, אתה תפחס אותו.

אתה תינתן ביד בניו ואתה תמות. אז הוא כבר מת מהסעודה.

דעה שלישית,

זה על ידי מעשה קנאה שנתן עינו הרעה ביעקב ובניו,

כשבאו אל בית פרעה.

ואז הוא נמסר שוב פעם מיד בני בניו למות.

אז ממתי הוא מת?

מהקנאה והטעבה והכבוד שקדמו הרבה, הרבה שנים, מאות שנים קודם.

אז הוא כבר מת.

לא החרב הרגה אותו.

החרב זה רק איך הוא ימות על מה שהוא חייב.

זה רק הצורה.

אבל לא בגלל החרב הוא מת.

בגלל שלוש המידות הרעות שהיו בו.

הקנאה והטעבה והכבוד.

הרי שהשלוש דעות האלה שמובאות במדרש

מכוונות כנגד שלוש מידות רעות שאמרו החכמים זוכר לך,

שהן מוציאות את האדם מן העולם.

ואפילו שאמרו שנהרג עוג מלך הבשן בחרבו של משה,

לא החרב הם יטטו,

אלא המידות הרעות

בפעולות הנשחטות,

זה תוצאת ותולדת המידות. מאז הוא כבר מת. נתתי אותו מידיך.

הוא כבר נתון לך מזמן, הוא כבר מת מהלך.

הקנאה והטעבה והכבוד הכריעו אותו,

עם כל הגובה שלו והכוח שלו והכול.

מה הרג אותו? המידות הרעות שבו.

לא החרב.

החרב זה המכה בפטיש.

יוצא מפה שאנחנו רואים

שמשה רבנו, כשיש ענב כזה גדול,

אז הוא רואה רק צד של זכות אצל אחרים, ולא צד של גנאי.

ועוד שאלה שהם שונאי חינם,

הם רואים רק גנאי.

רק גנאי.

אתם יודעים, יש למישהו פה איזה עט?

יש איזה עט או עיפרון?

מה אתה ברגע, עט או עיפרון?

הרב, אבל זה היה בנפשו, אז הוא. מה?

אז הוא זה הייתה בנפשו, יש דעה שהוא נפלט מהגוב.

כן.

אז הוא כבר היה בעייתי לפני כן.

כן.

מכל אשר בחר הוא וכאלה.

הוא לא נפלט מהגוב, הוא שמע על זה? כן.

תכף תראו משהו,

ותגידו לי מה אתם אומרים.

כן.

מה אתם רואים פה?

אתם רואים?

מה אתם רואים? תשעון נקודה.

תשעון נקודה. כולם רואים את זה?

אף אחד מכם לא רואה את הלבן.

רק את הנקודה.

מה יש יותר? לבן או נקודה?

שונאי חינם רואים את הנקודה.

משה רבנו רואה את הלבן.

הבנתם?

ככה זה עובד.

שונא חינם רואה רק את הנקודות השחורות.

רק את הדברים הלא טובים שיש באדם.

הענב מקול רואה. מה זה? תראה כמה לבן.

תראה כמה לבן. אומרים לו, תראה נקודה. הוא אומר, איזה נקודה? תראה כמה לבן.

תראה איזה כמה לבן.

אתה מבין?

כשראו נבלה פעם אחת,

אז אחד אמר, תראה איזה נבלה. אמר, תראה איך שיני הצחורות.

אה, אתמול ראית את זה.

אז זאת אומרת,

תלוי מה האדם רואה.

זה תלוי באופי שלו, במידות שלו.

אז לכן צריכים להבין, רבותיי,

שהמידה של משה רבנו הייתה מידה כזאת של ענווה שהוא רואה את השבח. והוא פחד לא מגבורה ומכוח ומטנקים וממטוסים.

הוא פחד. יש להם זכות או אין להם זכות? אם יש זכות, אני בבעיה.

למה? כי הרשעים משלמים להם על זכויות בעולם הזה.

אז אם יש לו זכות אחת, צריך, הנה, דוגמה.

הקב' ברוך הוא האריך את ימיו בגלל הזכות הזאת.

ועד עכשיו הוא שרד בגלל הזכות הזאת.

אז אם הזכות הזאת יכולה להאריך ימים למאות שנים,

פירושו של דבר, זה לא סתם זכות.

אפילו שהכוונה שלו רעה והוא מרושע ורוצח והכול,

אבל מכל מקום...

משה אגב מממן.

אז לכן משה שידע על מה העולם עומד, ידע שצריך לפחד ממי שיש לו זכויות.

מי שאין לו זכויות לא צריך לפחד ממנו אפילו שיהיה חזק.

אז לכן השם הבטיח לו, אמר לו, תשמע,

כבר נתתי אותו בידך, זה לא אל תפחד. הוא כבר מת מזמן.

אצל אברהם ישראל ויעקב הוא כבר מת.

יש מזה לימוד גדול.

צריכים לעבוד על המידות, כי כל המחלות והצרות

באות המידות וגם המלחמות.

זה אומר מילה למנהיג ההוא ככה שלא מצא חן בעיניו, הוא כבר מזיז את הצבא.

זה אמר ככה, זה הכול.

גאווה, שרוחה, כבוד, תאווה, קנאה.

זה הכול, זה השורשים של כל הבעיות והמחלות והצרות בעולם.

מי שיצליח להתגבר על שלושת אלה,

הוא המנצח הכי גדול בעולם.