למי מתים ילדים קטנים ואשתו מפלת נפלים? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

בספרי כתוב מאת המדיינים

ולא מאת המואבים

היו מדיין ומואב.

למה לא כתוב נקום נקום בני ישראל מאת המדיינים והמואבים או המואבים?

שהמואבים נכנסו לדבר מחמת ירעה.

היה להם סיבה.

הם נכנסו למלחמה עם ישראל בגלל שהיה להם פחד מהם.

שהיו יראים מהם, שיהיו שוללים אותם.

שלא נאמר אלא ואל תתגר במלחמה.

אבל מדיינים נתעברו על ריב לא להם.

הביאור פשוט.

המואבים עשו ריב

ומלחמה מפחד.

בבחינת הגנה על עצמם

וחטאם קל.

אבל המדיינים

נתערבו סתם בלי סיבה מכריחה אותם, וחטאם קשה.

מה אתה מתערב?

והנה באורחות חיים להראש

הוסיף מגרעת על העוולה

של מתעבר על ריב לא לו.

אדם שמתעבר מצטרף למחלוקת, לריב,

שהוא לא קשור אליו ולא נוגע אליו.

זה נקרא מתעבר על ריב לא לו.

מתעבר זה כמו עובר, כמו עיבור, התחברות,

וזה גם מלשון עברה.

אז מתעבר על ריב לא לו, אומר הראש,

אל תתעבר על ריב לא לך,

כי לסוף הם ישלימו ביניהם ואתה תישאר בכעס.

פירוש כי ריב של מתעבר על ריב לא לו,

לזה לא יהיה סוף.

ויישאר בכעס תמיד.

כי ריב כזה לא תלוי בדבר שנגיד בטל דבר, בטל הריב.

מתערב על ריב לא לו,

זה לא כמו בטל דבר ובטל הריב.

זה יישאר לעולם.

ועל דבר זה אמרו חכמים, זכרוננו כאן מסכת שבת ל״ב.

תניא,

ריבי נחמיה אומר,

בעוון שנאת חינם,

מריבה רבה בתוך ביתו של אדם.

ריבי נחמיה אומר, בעוון שנאת חינם,

שימו לב,

מריבה רבה בתוך ביתו של אדם,

ואשתו מפלת נפלים,

ובניו ובנותיו של האדם מתים כשהם קטנים.

כל זה בגלל שנאת חינם.

כי החטא של השנאה בחינם,

בלא סיבה הכרחית,

גדול מאוד עד עונש נורא כאן נזכר.

ואפשר לומר שמלבד עונש שמיים, זה גם עונש טבעי.

גם בלי שמיים.

כי כשיש שנאת חינם בטבע,

מתרבה והולכת השנאה,

והריב בלי סוף, כדברי הראש,

וזהו מה שאמרו, מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, בביתו של אדם.

ומרוב ריב התרכזות,

תמיד אשתו מפלת נפלים בטבע.

מרוב הכעס, שהם רבים.

וכשאין שלום בביתו,

אז אין השגחה לילדים הרכים, ובניו ונותיו מתים כשהם קטנים.

הזנחה פושעת.

אבל זה לא על חינם, זה על ספק. זה גם בלי שמיים.

ושמעתי רעיון נפלא מהרב הגאון הצדיק, רבי אביגדור מנקביץ,

זכר צדיק ברכה, שהיה מנהל ישיבת סלובודקה.

בתפילת ימים נוראים מתפללים אבינו מלכנו זכור רחמך

וכבוש כעשיך

וכלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ועוון ומגפה ופגע רע וכל מחלה וכל תקלה וכל מיני פורענויות

וכל גזרה רעה ושנאת חינם מעלינו

ומעל כל בן עבר איתך.

והנה מונים

אחת לאחת כל הצרות מן הקל אל החמור,

כגון מכלה דבר עד ושבי.

כאומרם זכרונם לך, שבי קשה מכולם.

ואחרי כולם, האחרון, שנאת חינם.

כי זוהי צרה יותר גדולה מכל מיני פורענות וגזרות רעות.

ועד עכשיו לא נבנה הבית אלפיים שנה בגלל זה.

והנה כתוב,

הלאה.

זה לא רק שלא נבנה הבית אלא שסבלנו את כל המלחמות והפוגרומים והצרות והשואות והכול.

כל זה אנחנו עדיין סובלים כי לא נבנה הבית. וכל זה למה? בגלל שנאת חינם.

והנה כתיבה הלאה.

ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות

הבאים מצבא המלחמה.

ויאמר עליהם משה

החייתם כל נקבה.

הנה הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל בשם על דבר פעור.

ותהי המגפה בעדת אדוניי.

וזה למדים כמה צריך אדם לקצוף על עצמו.

ללחום ולגרש את המידה הרעה הזאת של שנאת חינם מעצמו.

ולהביט על זה כאילו על רוצח.

כי הם מביאים למצב של מריבה רבה בתוך ביתו.

ואשתו מפלת נפלים.

ובניו ובנותיו מתים כשהם קטנים.

ומקדש שני מפני מחריו,

מפני שהייתה בו שנאת חינם.

ושמעתי אומרים בשם גדול אחד דבר נפלא.

שכדי לתקן

ולעקור מן הלב את השנאת חינם,

צריכים להתנהג במנהג הקיצוניות,

להשתדל לאהוב את השני,

אהבת חינם.

בלי שום סיבה של קבלת הטוב ממנו.

רק מפני שהוא יהודי.

וחביבין ישראל שנקראו בנים למקום.

ואפשר לומר על פי זה בביאור מה שאומרים בפורים.

ארור המן אשר ביקש לאבדי ברוך מרדכי היהודי.

ולכאורה קשה.

הלא זה דבר, הלא זה לא דבר והיפוכו.

כי אם אומרים מרדכי יהודי,

צריך להגיד ארור המן הגוי.

ואם אומרים ארור המן אשר ביקש לאבדי,

צריכים לומר ברוך מרדכי שהצילי.

אלא ההסבר הוא שבאמת אפילו להמן,

אם רק בתור גוי,

אסור לקלל אותו.

כי הלא כתוב חביב אדם שנברא בצלם.

ואחר כך כתוב

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום.

לכן ברור הוא שהאדם,

הכוונה היא אפילו על גוי כי הוא נברא בצלם.

אבל המן צריכים לשנוא אותו ולקללו.

למה?

כי המן הוא שונא ישראל וביקש לאבדי.

וזהו המן.

והטעם הוא אשר ביקש לאבדי.

אבל ברוך מרדכי לא צריכים טעם.

רק היהודי שהוא יהודי מברכים אותו.

זאת אומרת אהבת חינם. זה צריך למידת כל אדם.

אז למה ארורה מן בגלל אבדי.

וברוך מרדכי יהודי זה מעצם היותו יהודי.

לא צריך שהוא יצילי. גם לי הצילי.

אז לקלל שום אדם זה בעיה.

אפילו גוי.

למה לקלל גוי? הוא בצלם אלוקים.

אם הוא רודף ישראל, שונא ישראל, מבקש לעקור את ישראל,

אז זה כמו אמן.

אבל אם לא, לא. בכל שכן יהודי, לקלל יהודי. על מה לקלל יהודי?

הרי כתוב מקללך האור. כל מי שמקלל יהודי, האור אותו.

אבל תלמידי חכמים, לא מספיק להם במידה זו.

אלא מידתם, תלמידי חכמים, מרבים שלום בעולם.

לא מלחמות, לא קללות, לא מריבות.

לא רק שהם לא שונאים את זולתם,

ולא רק שהם אוהבים את זולתם,

אלא שהם מרבים שלום בעולם.

זאת אומרת, משפיעים על אחרים,

שלא יריבו ושלא יקפידו אחד על השני, אלא יחיו בשלום ובשלווה, כי מידתו של אהרון אוהב שלום רודף שלום.

מה זה אוהב שלום רודף שלום?

הוא מקרבן אל התורה.

אפילו הפחותים שבעם הוא הולך לקרב אותם לתורה.

זה נקרא תלמידי חכמים.

מה זה אוהב שלום?

אוהב את הבריות.

מה זה אוהב את הבריות?

הולך עד אליהם לקרב אותם לתורה.

זה אוהב שלום, זה תלמידי חכמים, זה אהבת חינם.

שנאת חינם זה לעמוד ולקלל כל היום. לא בעיה לקלל, מה בעיה לקלל? אז מה נשאר בסוף? לא נשאר שום דבר.

אז רואים מפה ממה שלמדנו,

שכיוון שהמואבים נכנסו עריב לא להם,

כיוון שהם נכנסו עריב לא להם,

אז הם מתעברים עריב לא לו, והעונש שלהם גדול ביותר.

למה?

נקום את, סליחה, לא המואבים, המדיינים.

המדיינים נכנסו עריב לא להם, וכן נקום את נקמת השם מאת המדיינים, את בני ישראל מאת המדיינים,

מחר תעשו בנעמך, למה לא המואבים?

כי הם, היה להם פחד מישראל, אז הייתה להם איזו סיבה.

כמו שאמרנו שהרב יעקב יוסף אמר,

שאחד כתב עליו משהו, דיבר עליו ברדיו,

ואמר ככה וככה, אז הוא אמר לו, לך אני מוחל כשהוא ביקש ממנו מחילה. למה אני מוחל לך?

בגלל שאתה עובד, זו הפרנסה שלך, ואמרו לך שאתה צריך להגיד ככה ולעשות ככה,

אז אתה עשית, זה לא מרצון אמיתי.

לא היה לך בזה, כמו שאומרים, בחירה מספיק,

אז הוא מחל לו,

אבל,

אבל,

בא אליו אברך,

ואמר לו, כבוד הרב, דיברתי עליך, שמעתי ככה וככה וככה, אני מבקש מחילה, אמר לך, אני לא מוחל לעולם.

מה היה לך להיכנס בכלל לדבר עליי?

מה אתה מתעבר ערב לא לך?

מה אתה נכנס ומדבר עליי?

מי אתה שתדבר?

לך אין מחילה עולמית.