גדולתו של מנהיג | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

מיתתו תלויה בדבר,

עשה בשמחה.

כי כתוב נקום נקמט

ואחרת אסיף אל עמך.

איך שאתה גומר לנקום, אתה מת.

אף על פי ששמע שהמיתה שלא תלויה בדבר, עשה בשמחה.

ויימסרו.

ובספרה להודיעך שבחן

של רועי ישראל,

כמה הם חביבים על ישראל?

עד שלא שמעו במיתתו מה הוא אומר,

עוד מעט הוסכלוני.

ומי ששמעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדיין,

לא רצו ללכת עד שנמסרו בעל כורחן.

לכן כתוב ויימסרו.

להודיע לך את השבח של רועי ישראל, כמה הם חביבים על ישראל.

לפני שנודע שהוא הולך למות, אז

כמעט הוסכלוני, עוד מעט הוסכלוני.

מי ששמעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדיין, לא רצו ללכת.

עד שנמסרו בעל כורחן.

במדרש תנחומה כתוב וישלח אותם משה אלף למטה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

נקום נקמת בני ישראל אתה בעצמך והוא משלח.

על שנתגדל במדיין אמר איני אינו דין שאני מצר להם שעשו בי טובה.

המשל אומר באר ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן.

ובירקוט שמעונים בשם ילמדנו למה דיבר עמו בלשון עז

שהיה הקדוש ברוך הוא מבקש חלבונן של ישראל מיד מדיין.

לפיכך אמר למשה, נקום נקמת

אחר תיאסף על עמך.

התחיל מפייס לקדוש ברוך הוא על מיתתו.

והקדוש ברוך הוא אינו מתפייס.

אמר לו, ריבונו של עולם,

לי ראוי מיתה

שראיתי דרכיך ומעשיך ואורחותיך,

שנאמר לו אמות כי אחיה, ואספר מעשייה.

לשיבוע הקדוש ברוך הוא, הוא אומר לו, משה,

אלו חיים ארוכים יפים לבני אדם.

כבר לאבותיך הראשונים לא התעמתי אותן טעם מוות, אלא גניזה יפה לך מן הכל,

שנאמר יקר בעיני אדוני ימבת לחסידם.

ועדיין לא נתפייס,

עד שפייסו הקדוש ברוך הוא בשני דברים.

אמר לו,

משה,

אם אתה רוצה שתחיה שנים מרבה או אלף שנים,

לא יראו ישראל בשונאיהם

ולא תיכבש מדיין לפניהם.

מיד נתפס משה.

אמר, בין היום, בין מחר, סוף סוף, הכל בא לידי מיתה.

מוטב שיראו ישראל בשונאיהם ותיכבש מדיין לפניהם.

וכיוון שנתפס משה,

היה קשה לקדוש ברוך הוא שכנס לו מיתה.

משל, למה הדבר דומה?

מלך בשר ודם שהיה לו בן,

ומכעיסו בכל שעה,

ונוטה לה חרב.

ואמו של הבן

אוהב את אותו ביותר.

וכשהמלך כועס על בנו,

עומדת ופורסת כנפיה על בנה.

וממלאת רחמים את המלך שלא יהורג את בנה.

לשנים.

מתה אשתו של המלך.

והיה יושב ובוכה עליה לילה ויום.

אמרו לו שריו ועבדיו, אחי, אשתך יפה מכל הנשים שאין אותן מקבל עליה תנחומים?

אמר להם המלך,

בכי על אשתי, אני בוכה.

אין לי בוכה אלא על בני,

שכל זמן שאימו קיימת,

בשעה שאני מבקש להורגו,

עומדת ופורסת כנפיה על בנה,

וממלאת אותי רחמים בעיני הורגו.

עכשיו שמתה אמו,

עשוי לפניי כמו שהוא חפור וקבור.

אף כך הקדוש ברוך הוא,

קשה לפניו שכנס מיתה על משה.

אמר כל זמן שמשה קיים,

אף על פי שמכעיסין אותי ישראל ואני מבקש לאבדן,

עומד משה ומשתטח לפניי ומבקש עליהם רחמים, שנאמר,

סלח נא לעוון העם הזה.

ואומר, ויאמר אדוני, סלחתי כדבריך.

ויאמר להשמידם, לולא משה בחירו.

עכשיו שמת, מי יעמוד ויבקש עליהם רחמים?

אז רואים כמה היה קשה למשה רבנו לעזוב את העולם.

מלעמוד ולשרת את הקדוש ברוך הוא,

וכמה קשה היה לקדוש ברוך הוא שהוא כנס על המיתה.

ובמדרש תנחומא נקום נקמת, רבי יהודה אומר,

אילו רצה משה לחיות

כמה שנים היה חי,

שאמר לו הקדוש ברוך הוא נקום נקמת בני ישראל, מת המדיינים, מחר תאייסף.

תלה הקדוש ברוך הוא מיתתו בנקמת מדיין.

אלא לא הודיעך שבחו של משה,

שלא אמר בשביל שאחיה,

עקב נקמת בני ישראל מן המדיינים.

מיד, וידבר משה אל העם לאמור, החלצו מאיתכם אנשים לצבא.

נפלאה מסירות הנפש של משה רבנו לעם ישראל,

עד שוויתר אפילו על אלף שנים לחיות.

ובלבד שיראו ישראל את הניצחון בשונאיהם ויכבשו את מדיין.

ואפילו לעקב קצת את מלחמת מדיין כדי שעוד יחיה, לא רצה.

אלא מיד אמר, החלצו.

באים מסרו מאלפי ישראל בעל כורחן, שלא רצו ללכת,

כי חבים עליהם רועי נאמן של ישראל.

כך היה דרכו של רועה נאמן משה רבנו.

וכך צריכים להיות רועי ישראל בכל דור בדור.

ואם מנהיגי ישראל לא עושים כך,

הם נענשים בעונש חמור.

כמו שמצינו במדרש תרחומה, כתוב ביהושע,

כאשר הייתי עם משה, אהיה עמך.

והיה צריך משה, והיה צריך יהושע לחיות 120 שנה כמשה רבנו.

למה נתקצרו שנותיו בעשר שנים?

שבשעה שאמר לו הקב' ברוך הוא למשה, נקום נקמת בני ישראל,

אף על פי שנתבשר בשורת מוות, לא אמר, מחר אני מת,

מה יואל שאנקם במדיין?

אלא נזדרז לכל אותו עניין שנאמר, וישלח אותם משה.

אבל יהושע לא עשה חן.

כשבא להילחם 31 מלכים, אמר, אם אני הורגם,

מיד אני מת, כשם שהרע למשה רבנו.

מה עשה? התחיל מה אחר ומעכב במלחמתן.

שנאמר, ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה.

ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה.

אמר לו הקב' ברוך הוא, וכך עשית?

הריני מקצר שנותיך עשר שנים.

חושבים להרוויח, אצל הקב' ברוך הוא אין דבר כזה.

אין קיצורי דרך

ואין הארכת שנים.

רבות מחשבות

בלב איש ועצת השם היא תקום, אמר שלמה המלך.

ויש להתפלא.

אחרי כל אשתו ככותו הגדולה של משה רבנו לנקום נקמת מדיין.

כמו שכתוב בתנחומא,

ישמח צדיק כי חזה נקם,

פעמיו ירחץ בדם הרשע.

ישמח צדיק זה משה,

כי חזה נקם זה נקמת מדיין.

פעמיו ירחץ בדם הרשע זה בלעם.

אמר משה לפנחס

ולאנשים הצובעים.

יודע אני שבלעם הרשע הלך ליטול שכרו.

עד שזאב בא לצאן,

פרסו לו מצודה.

מאחרי שהקב' ברוך הוא אמר לו, נקום נקמת בני ישראל, אתה בעצמך.

ומצווה בו יותר מבשלוחו.

וגם זה נגד מה שהתווה למנהיג.

גם זה נגד מה שהתווה למנהיג. כתוב, ולשאת פנחס יבכוד אדוני איש על העדה אשר יצא לפניהם.

המנהיג צריך לצאת לפניהם.

ובספרי כתוב, לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחים את חילותיהם למלחמה,

אלא מנהיגי ישראל הולכים בראש.

בכל זאת משה רבנו לא עשן כמו בדיין. למה?

הכרת הטוב, הכרת הטוב.

כמו שאמרו חכמים, זכרם ורבים, בתנחומה על שנתגדל במדיין, אמר, אינו דין שאני מצר להם שעשו בי טובה.

ואף על פי שעד רבם, משה רבנו הציל את הבת של יתרו מיד הרועים,

והוא העשיר את יתרו כהן מדיין שקרב אותו לכנפי השכינה.

ויותר ממה שהוא נתגדל במדיין, גידל הוא את מדיין.

ובכל זאת, סוף סוף הייתה לו אכסניה במדיין, כשברח ממצרים,

הכיר להם טובה במידה מרובה כל כך.

מזה רואים גודל עניין הכרת הטוב למי שמטיב לו באופן נפלא מאוד.

ומי שיראה שתי דרשות אחרונות שדיברתי בנושא הזה ברחבה, יבין את עומק העניין והדבר.

מצטריכים לעמוד על המידה הזו של הכרת הטוב מאוד,

מאוד, מאוד.

אתם שומעים?

הם שהיו חייבים לו הכרת הטוב במדיינים ויתרו,

הוא הכיר להם הכרת הטוב

על זה שהוא מתגדל במדיין. מה זה מתגדל?

עברו שנים, הוא גדל, גדל, גדל במדיין, והם עשו בו טובה. מה זה טובה? נתנו לו מקום אכסניה.

שמעתם דבר כזה?

אז פעם אמרנו בדרשה שאנחנו לא יודעים מה זה הכרת הטוב, לא יודעים להכיר טובה.

מישהו מכיר טובה בכלל לדבר שמביא את הדואר?

נו, מקבל משכורת בשביל זה. מה זה? יש לנו רק טענות, למה לא באת היום? היום אמרנו, אתמול לא היית, ככה זה. למה אתה שם לי את זה פה? נו, רק טענות.

מישהו אמר לו פעם, יישר כוח,

אשריך, שאתה מביא לי את הדואר וזה וזה.

מישהו פעם עצר ליד המשאית של תנובה שמביאה לבניין,

אמר לו, כל הכבוד, שלוש בלילה אתה עובד,

שיהיה לי חלב, שיהיה לי זאב, שיהיה לי זאב, מה פתאום?

מקבלים משכורת כולם, מה זה?

יש רק טענות.

גם מי שמוכר לך וגם מי שמרוויח עליך וגם מי שזה,

צריך להודות לו, זה הקרבה הטובה.

אז כל שכן מי שלא,

כמו החבר'ה שבאים פה להתנדב בלי הפסקה,

בלי הפסקה, בלי הפסקה, זה לא יאומן כי יסופר, זה לא יאומן כי יסופר.

זה חייבים להם הכרת הטוב גדולה מאוד מאוד מאוד.

זה בית כנסת, חביבי, שכולם יהיו חייבים להם.

הכל נבנה על ידם ובזכותם.

זה לא צחוק.

זה לא צחוק. אנשים לא מבינים את זה.

אני במקרה מבין את זה.

אני צריך להכיר לכם טובה גדולה,

ואני יודע לשלם טוב, טוב, טוב,

בעזרת השם יתברך.

ציובי.

ים טוב.