החסד שבעונש | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

רוחם ולא חיליתי את בני ישראל בקנאתי.

אמרו זיכרונם לברכה,

צדיקים מהפכים מידת הדין למידת הרחמים,

רשעים מהפכים מידת הרחמים למידת הדין.

העניין הוא כפשוטו,

שצדיקים מהפכים את מידת הדין למידת הרחמים, הרשעים מהפכים את מידת הרחמים למידת הדין זה כפשוטו.

אך יש לבאר עוד.

מובא בילקוט פנחס,

בילקוט שמעונית תשע״ג,

והיא אחרי המגפה.

זהו שאמר הכתוב.

אם אמרתי

מה תרגלי,

חסדך אדוני יסעדני,

תהילים צדיק ד'.

כשבאו לשיטים

ויחל העם לזנות,

שמחו האומות ואמרו,

אותה העטרה שהייתה בידן כבר היא בטלה.

עד עכשיו עם ישראל היה שמור בנושא הזנות,

ואותה עטרה שהייתה בידן כבר בטלה,

כי החטיאו אותם בשיטים, ויחל העם לזנות.

אז אומות העולם שמחו,

כשבאו לידי נפילה,

אומר המדרש, זקפה נא מקום.

נגף המקום את כל מי שנתקלקל והעמידן על טהרתן.

מה עשה הקדוש ברוך הוא מגפה?

וזקף את עם ישראל שוב פעם.

זאת אומרת, טיהר אותם.

ניקה אותם מהמקולקלים.

נגף המקום את כל מי שנתקלקל והעמידן על טהרתן.

על זה נאמר,

אם אמרתי מטה רגלי,

חסדך אדוני סעדני.

המטה רגלי זה מה שהם חטאו,

מה שהם בחסדו סעד את ישראל,

שמגר

ונגף את המקולקלים.

זה חסד.

חסדך אדוני סעדני זה היה חסד השם לסעוד את ישראל ולהציל אותם מהנפילה

שנגף המקום כל המקולקלים בהם המתים במגפה.

וזה היה מצד מידת החסד.

ראינו שנענשו לא מצד מידת הדין

אלא מצד מידת החסד.

ומהכרח החסד היה להקים את ישראל,

כדי להקים את ישראל היו צריכים להיות נגפים המקולקלים.

ואפילו שנתחייבו בדין.

אך מצד מידת החסד

ומידת ערך אפיים כלפיהם

היה הקב' ברוך הוא ממתין להם והייתה להם האפשרות לחזור בתשובה.

אך אחרי שהגיעו כלל ישראל לידי נפילה על ידיהם,

הכריעה מידת החסד לעמידן על טהרתן,

ובזה נתחזקה טהרתן של ישראל.

זאת אומרת,

הם נענשו לא מצד מידת הדין אלא מצד מידת החסד.

מצד החסד היה הכרח להקים את ישראל,

ומהכרח החסד להקים את ישראל נגפו עם קולקלים, ואפילו שנתחייבו בדין,

אז מצד החסד

היו צריכים להיות נגפים, ולא מצד הדין.

ומצד חסד,

במידת הדין באמת היה צריך להמתינה עם הקב' ברוך הוא לתת אפשרות לחזור בתשובה.

אבל אחרי שהגיעו כלל ישראל לידי נפילה על ידיהם שהם גרמו נפילה לישראל,

מידת החסד העמידה את ישראל הנותרים על טהרתן,

חיזקה את טהרתן של ישראל בזה שנקפה אותם.

מהמבין ימין.

בתחילת הפרשה פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן,

אמרו זכרונם לך בסנהדרין פב,

קנאי בן קנאי,

משיב חמא בן משיב חמא.

והרי מייחס אותו לאהרון הכהן,

ומידתו של אהרון הייתה אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את הבריות.

ומפורש בחכמים זיכרונם לך שמעולם לא אמר לאיש

חטאתה.

ואפילו בדיבור בעלמא.

והיינו דמעשה פנחס,

הבועל ארמית, קנאים פוגעים בו,

זה ממידתו של אהרון.

כי הרי אי אפשר להיות משיב חמא ולהציל את בני ישראל מקל יחס ושלום רק בדרך זו.

הרי שהיה בכלל מעשה חסד בתכלית.

והוא מה שאמרו חכמים זכרונם לך שהרשעים מהפכים מידת הרחמים למידת הדין,

שמידת הרחמים מחייבת עשייה דין.

בפרשת עיר הנידחת כתוב, ונתן לך רחמים ורחמיך והרבך.

רבן גמליאל ברבי אומר, מלמד שכל המרחם על הבריות

מרחמים עליו מן השמיים.

מכל שאינו מרחם על הבריות,

אין מרחמים עליו מן השמיים.

שבת קנא,

וכתבו המפרשים שלא תחשוש שיש בכאן מידת אכזריות, חס ושלום,

להרוג את כל עיר הנידחת.

וראינו שאף שהוא דין תורה מכל מקום הקיום למעשה,

נוטע חס ושלום כוח אבירות לב.

זאת אומרת,

אם בן אדם, התורה אומרת לו שאתה צריך להרוג,

אבל עצם הפעולה במעשה, הקיום של המעשה, נוטע באדם כוח אבירות לב, כי הוא נהיה אכזרי. אם אתה הורג, הורג, הורג אותה נהיה אכזרי.

לזה אמר שאינו כן, כי באמת הדין הזה הוא רחמים גדולים והצלה לכלל.

מה שאתה ממגר את עיר הנידחת, שהם נהיו עובדי עבודה זרה כולם,

זה השמד של כל עם ישראל.

זה שאתה ממגר אותם זה הרחמים הכי גדולים על עם ישראל.

זה כמו שיש נמק, אין ברירה, צריכים לכרות את העבר אם לא הוא יתפשט עד שיהרוג את הבן אדם.

אז זה חסד שעושים לו ניתוח ומורידים לו את החלק המנומק.

וזה גורם מידת רחמים מישראל שירוחמו מן השמיים.

כי אחרי שבפנימיות העניין מונח בזה רחמים,

לכשעושה זה מצד ציווי התורה, מתגברת בישראל מידת הרחמים.

ונתלנך רחמים ברחמך, מתי נאמר אחרי עיר הנידחת.

ובהנהגת מידה כנגד מידה ירוחמו מפורש בסנהדרין קי.א על הפסוק, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם,

שכל זמן שרשעים בעולם,

חרון אף בעולם.

עבדו רשעים, נסתלק חרון אף מן העולם.

ובספר שם,

למען ישוב אדוני מחרון אפו.

כל זמן שאלילים בעולם,

חרון אף בעולם.

ואמרו זה על הנהנה מאלילים או מעיר הנידחת.

אמרו את זה על הנהנה מאלילים

או מעיר הנידחת.

הרי דאף קיום הממון,

של עיר הנידחת, גורם חרון אף.

מי שנהנה מאלילים

או שנהנה מעיר הנידחת,

הרי שאפילו קיום הממון של עיר הנידחת גורם חרון אף.

וקיום הדין החמור הוא רחמי ממש.

ועל זה נאמר.

על זה אמרה התורה, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. לא לקחת שום דבר מעיר הנידחת כי זה גורם חרון אף.

אמרו זכרונו לך לפסוק אל תהיי צדיק ארבל

זה נאמר על שאול בחי רשם

במעשה של הגג

שכל המרחם על האכזרים סופו שנעשה אכזרי על הרחמנים

כל המרחם על הזמרים מחטיאי הרבים סופו נהיה אכזרי על מזכי הרבים

כל המרחם על האכזרים סופו שנעשה אכזרי על הרחמנים

ראינו שכשם שהאכזריות על האכזרים זה רחמנות

להתאכזר לאכזר זה רחמנות

כן הרחמנות על האכזרים

היא אכזריות

מידת הרחמנים

בתוכנה הפנימי הוא אכזריות

לרחם על אכזרי זה אכזריות.

וזהו שסופו להיות אכזרי על הרחמנים וזה גרם לשאול המלך שיהרוג את נוב עיר הכהנים.

ידוע כי כל העונשים בשורשם הם רחמים גמורים

ובגדר רפואה ממש.

והם תמורה קלה מאוד לעומת העונשים הנוראים בעולם הבא.

מה שאדם מקבל פה ייסורים הכי קשים זה משהו קל ביותר, תמורה קלה לעומת מה שמחכה לו בעולם.

האמת היא אם הוא לא ייפטר מזה פה.

ומזה הטעם חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה,

כי אין לך טובה יותר גדולה מהרעה הזאת.

כי פוטרים אותך בגרוש במקום מיליונים.

פוטרים אותך בצער נגיד של שנה על חמישים אלף שנה,

מאה אלף שנה.

ולכאורה מדוע התחייב בכך?

לכאורה מדוע התחייב בכך?

לברך על הרעה כשם שמברך על הרעה טובה. הרי בטובה יש עליו חיוב להכיר טובות את הבורא ואת הסדם.

וברעה לא שייך לכאורה הרגש כזה להכיר את הטובה. איך הוא ירגיש טובה אם הוא רואה איזה רעה?

אך פשוט שגם הרעה היא חסד.

וכשם שהחולה מכיר טובה לרופא שעשה לו ניתוח קשה והציל בזה את חייו,

אפילו שהוא סבל מהניתוח ועוד אישה שלושה חודשים בית חולים,

אחרי זה היה לטובתו.

היה בן אדם שנפל עליו קטנוע על הרגל,

ובמשך שנה, שנה וחצי הוא סבל עם פלטינות,

ועשו לו עוד ניתוח כי היה עקום.

ואחרי זה זה הסתדר והיום הוא הולך על רגליו.

אז אחרי כל זה, זה טובה והוא צריך לברך על הטובה.

כי אם לא אוי ואבוי לך תדע,

אולי היה נמק והיו צריכים להוריד לו את הרגל.

כן וממש ויותר מזה בעונשי שמיים הבאים על האדם, תכף,

שכאמור הם הצלה גדולה מעונשים נוראים לעולם הבא.

כמו שאמר הרמב״ן בשער הגמול, שהעונש היותר קל,

בכוחו לסלק עונשים נוראים מאוד.

בחכמים זיכרונם לך מבוהר,

שהם זיכרונם לברכה סמכו על איסורים גם בעבור חטא קל מאוד.

ועל זה כתוב בישעיהו הנביא יב׳ אודך אדוני כי ענבת בי

ישוב אפיך ותנחמני.

והעניין הוא

כי מעשה החטא

הוא לא דבר שהיה בעבר בלבד,

אלא החטא היא מציאות שנמצאת באדם, זה כתם באדם.

כמו שכתוב, ותהי עוונותם על עצמותם,

זה מום וחולי באדם.

כמו שכתוב,

רפאה נפשי כי חטאתי לך.

רפאה נפשי תרפא את הנפש שלי כי חטאתי לך. חטאתי לך, אבל עדיין המחלה בנפש וצריך רפואה.

וגם שעל ידי החטא נברא לו קטגור, מלאך משחית,

כוח רוחני שנוצר מהחטא.

וכל זה מתוקן על ידי עונש, עונש קל.

אם כן, זה חסד גדול.

ולפי זה, מה אנחנו באים לבקש מאת הקדוש ברוך הוא מצלמידת ורב חסד?

אך העניין שהרי מבקשים חסד גמור.

מה שמורגש בפועל לחסד, זה מה שאנחנו מבקשים.

וכעניין שכתוב, וחסד אדוני מעולם ועד עולם על יראב.

והם שני שמות,

שם המורה על הרחמים ושם המורה על דין,

ואנו מבקשים חסד בפועל.

כי אנחנו לא מסוגלים להרגיש את החסד שבעונש.

אבל העונש זה חסד שאין כדוגמתו.

כן.

יש סיפור עכשיו, לא עלינו,

נפטר אדם

מפגישת נחש.

וזה היה לפני כמה שנים,

לפני כמה שנים או בתקופה האחרונה,

יהודי אחד שגם נחש אותו נחש,

והצליחו להביא אותו לבית החולים.

ואחרי כמה ימים, כשהיה בלי הכרה, הצליחו להחיות אותו,

והרופא אמר לאותו יהודי,

אין לך מושג כמה אתה צריך להיות שמח.

למה?

היה לו את המחלה בריאות,

והוא לא ידע בכלל,

וההרס של הנחש

הרג את זה.

וזה ראו בבדיקות דם.

זאת אומרת, שמתי שהקדוש ברוך הוא שלח לו להחליש לו את הנחש,

לכאורה זה סבל.

אבל זה סבל על מנת שיגלו שהיה לו את המחלה,

וברוך השם, הוא התפטר ממנה.

זה על ידי בן אדם. עכשיו, לי היה, בדידי אבה עובדה,

הייתי יום אחד בצפון,

ועשיתי הלומיתה.

ואני לא ידעתי.

נפל לי שבב קטן מאוד בתוך העין,

ולמחרת העין נפחה לי.

אז הלכתי לרופא ואמרתי,

מה,

ריבונו של עולם, אני נמצא עכשיו בבין הזמנים עם הילדים,

והרופא אמר לי, אתה חייב ללכת לבית החולים.

אני רואה משהו ואני לא יכול לדעת מה זה.

הלכתי לבית החולים,

ומרדימו לי את האזור של העין.

הוציאו לי שבב מאוד קטן שנתקע בתוך הגלגל של העין.

וזה אוי ואבוי, זה שורט את העין והכול.

זאת אומרת,

שבן אדם פתאום מנפח לו עין, הוא חושב מה עושה לו הקדוש ברוך הוא.

והנה, זה, זה רוצים שתבוא בכלל, שאתה לא יודע בכלל שיש לבן אדם בתוך העין איזו.

אבל זה שבן אדם יכול לראות את זה, יש לפעמים שבן אדם לא יכול לראות את זה.

מכל מקום מה שלמדנו כאן,

שכשהקדוש ברוך הוא רוצה לטהר את ישראל,

אז הוא נוגף את אלה שהם קולקלים,

וכיוון שבגללם

של אלה שהתקלקלו

נגרם נזק כבר לישראל,

הקדוש ברוך הוא לא המתין להם עד שיחזרו בתשובה,

בגלל שישראל נפלו על ידם

וירדו ממדרגתם, וכיוון שהם גרמו לירידה של הדור,

היו צריכים לנגוף אותם.

מזה מפחיד.

כי מי שגורם לירידת הדור

ומי שאומר שלא לשמוע דברי תורה של מאן דהוא

בגלל אינטרסים פוליטיים,

זה לגרום לנפילה של הדור,

ועל זה לא יעבור בשקט.

זה מה שכתוב כאן.

רבי חנניהו בנושא אומר.