ארורים הרשעים | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

פורים,

בין לשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך,

להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, יום אחד,

בשלושה עשר לחודש שנים עשר, או חודש אדר, ושלם לבוז.

שלושה בני אדם שחשבו רעות ולא עמדו בידן.

עשיו ירבעם בהמן.

עשיו,

שנאמר ויאמר עשיו בליבו,

מה אמר בליבו?

אמר קין הרג את אחיו ולא עשה לו המקום כלום.

לא קיבל

עונש

נעבנה, זה בסדר, הוא נשאר בחיים.

בסוף שאוליד בנים אחרים ירשעו עימו את העולם.

אף אני אהרוג את יצחק אבי תחילה,

אף אני אהרוג את יצחק אבי תחילה,

ואחר כך אהרוג את יעקב אחי

ויירש את העולם לבדי.

כשנאמר, יקרבו ימי אבן אבי,

ולא הספיק הקדוש ברוך הוא מידו לכך,

ועל זה נאמר, אל תיתן אדוני מאוויה רשע.

זממו אל תפיק.

ובמדרש רבה אמר רבי לוי,

ארורים הם מרשעים,

שהם מתעסקים בעצה רעה על ישראל.

וכל אחד ואחד מהם יועץ לפי דרכו,

ואומר, עצתי טובה מעצתך.

עשו אמר, שותה היה קין,

שהרג את אחיו בחיי אביו,

ולא היה יודע שאביו פרה ורבה.

אני איני עושה כך,

אלא יקרבו ימי בל אבי,

בהרגה את יעקב אחי.

זאת אומרת,

אני אדאג להרוג את אביו, ואחר כך את אחי.

לא כמו קין,

שקין היה שותה שהרג את אחיו בחיי אביו,

ולא היה יודע שאביו פרה ורבה.

פרעה אמר, שותה היה עשו.

וכי לא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו.

כל זמן שאביו חי,

אז הוא יפרה וירבה.

אני איני עושה כן,

אלא עד שהנון דקיקין תחת כריסי אימותיהון,

אני מחנק להון.

חודשים קטנים,

תחת כריסי אימותיהון, אני חונק אותם.

זה היה פרעה.

המן אמר, פרעה שותה היה.

כשנאמר, כל הבן היילוד,

היורא תשליכו.

וכי לא הידע שהבנות פרות ורבות?

אתה הורג את הילדים הזכרים, אבל הבנות של היהודים נשארות, והן מביאות ילדים.

אני איני עושה כך,

אלא להשמיד, להרוג ולאבן את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים,

ביום אחד.

ואף גוג ומגוג, לעתיד לבוא, עתיד לומר.

שותים היו הראשונים שהיו מתעסקים בעצות על ישראל ולא היו יודעים שיש להם פטרון בשמיים.

אני אינני עושה כך,

אלא הרי אני מזדווג לפטרונם תהילה,

ואחר כך אני מזדווג להם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע,

לי אתה מזדווג?

כמה גדולים יש לפניי?

כמה ברקים, כמה רעמים, כמה שרפים

וכמה מלאכים.

אלא גבורתי תצא ונלחמת עמך.

זה הסוף של גוג ומגוג,

החכם שבטיפשים.

ובילקוט מלאכים

פילוסוף אחד שאל את רבי אלעזר.

לא כך אמר הנביא.

המה יבנו ואני אהרוס?

אמר לו, כל הבניינים קיימים.

אמר לו רבי אלעזר, לא דיבר הכתוב כנגד הבניין,

אלא כנגד העצות.

כל מה שאתם יושבים ומחשבים לבבכם לבנות עלינו ולכלותינו הוא הורס עצתכם.

אמר לו, חייך ככה הוא.

אבל אתה צודק, הפילוסוף.

יושבים עלינו בכל שנה ושנה לבוא ולכלות אתכם

בחד עטה ומבטלה.

כל פעם יש איזה מישהו שבא ומבטל.

כל מעשי הרשעות והאכזריות שלהם

לא היו במקרה.

לא שתקף עליהם כעסם,

לא שאחזם מבולמוס,

ולא שלא היה להם זמן להתבונן ולהשתלט על עצמם.

כל רציחתם הייתה מחושבת זמן ארוך.

הם ישבו ותכננו וטיכסו מזימות רעות.

ימים ולילות ארוכים ישבו ונועצו איך לבצע את מזימותיהם.

השתמשו בכל כלי נפשם וחוכמתם,

איך להרע.

למדו ולימדו זה את זה, איך להשמיד את עם ישראל.

ניצלו את כל הכישרונות,

חיפשו את כל התחבולות

איך להגשים את תאוות נפשם ואת צמאונם לשפוך דם.

בכל אחד מאותם הרשעים הארורים,

הצטיין בחוכמה לרע יותר מן הרשע האחר.

כל אחד ואחד התפאר בהמצאות

ומעשי עורמה שטניים.

איך לחדד ולהשחיז יותר את החרב ממי שקדם לו.

להרוג ולאבד

ביתר אכזריות אנשים חפים מפשע.

המן הצטיין בטירוף

ובשיגעון הרציחה.

לא רציחת אדם אחד בלבד,

לא משפחה אחת,

לא הרג של קהילה אחת בלבד,

אלא רצח עם.

מייבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו,

כי הגידו לו את עם מרדכי.

בתחילה במרדכי לבדו, ולבסוף

בעם מרדכי

אומנו רבנן.

ולבסוף, בכל היהודים.

על אומה שלמה תכנן את מזימתו גברים, נשים וטף.

בלי דפיקת לב, בלי נקיפת מצפון.

ואחרי כל זה, הוא שללם לבוז.

לאחר רציחה הומונית כזאת, הוא מתכנן לו לשבת בבתי מרזכאות,

כמו שכתוב, והרצחת וגם ירשת,

לבוא לבזבז את ממונם ואת רכושם,

לתפוס את בתיהם,

לישון בשקט במיתות הנרצחים,

ללבוש מלבושיו של הנרצח,

שותה בחיליו האיכרי משקאות הנמזגים מן הדם הנשפך,

איננו נחנק,

והוא נהנה עוד ממעשיו המבוזים והמושחתים,

הבוקעים, הממש רכיעים.

בעודו טובל בדם הנרצחים,

הוא משווה לנגד עיניו את התמונה המחרידה,

כיצד מתפתל הנרצח מרוב כאביו,

אבל ליבו של הרוצח הזה בריא בתוכו,

הוא נהנה מכל התמונה הזו,

ועוד נותר בו שפע של ערש לעוד רציחות בלי גבול.

אותו הרשע, המן,

חמתו בערה בו,

ומחפש עצות איך לבצע את חמתו,

ואיך להגשים את משימותיו בכל הדרכים.

תנא,

כשאמר המן הרשע לאבד את ישראל,

אמר, איך אני שולט בהן?

‫הרי אני מפיל גורלות.

הפיל פור בימים

מכיוון שראה אותו רשע שעין הגורל נופל בו בימים

חוזר לחודשים והתחיל בחודש ניסן

ובכל הימים והחודשים

מצא שעם ישראל מוגנים בזכויות

חזר ובדק מזלות

גם בזה לא הצליח

רק בחודש

אדר טעה

ואמר שמשה רבנו מת באדר

ולא ידע שבאותו חודש נולד

הרי עד כמה יגע וריכז את כל המחשבות,

העצות והכישרונות איך לרצוח אומה שלמה

לא לחינם עלה רשע זה ברשעתו על כל הרשעים

ושמו הונצח כרוצח עם

רוצח מובהק

שסופו היה מרברה

על קין

שהרג את הבל אחיו, אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

מלמד שעשה קין בהבל אחיו חבורות חבורות,

פציעות פציעות,

שלא היה יודע מהיכן נשמה יוצאת

עד שהגיע לצווארו.

היה לו לקין זמן

להתבונן ולהתחרט על מעשיו,

שהרי לא באה פעולת ההריגה שלו מתוך בולמוס שהתקפה הוא.

לא היה אצלו מצב שאיבד את שכלו לרגע,

אבל היה בידו זמן שיוכל שכלו לחזור אליו

מידע מה שהוא עושה.

לחזור בו מן המעשה שהוא מבקש, לנקוט בו.

זאת אומרת,

בין מכה למכה,

בין דקירה לדקירה,

היה לו מספיק זמן.

מחכמים זיכרונם לברכה,

הלא מספרים לנו כי לא ידע קין איך להרוג.

הוא היה הרוצח הראשון.

לא ידע ולא שמע מעולם על מלאכת הרציחה.

והוא ניסה בעצמו ללמוד איך להוציא נשמת אדם מגופו.

והיה עושה בו חבורות-חבורות.

והלוא בין חבורה לחבורה עובר זמן,

אולי זמן ניכר,

ואז יכול היה להתבונן ולהתחרט.

ובינתיים הוא שומע את הנחותיו של הבל אחים,

את צעקותיו ואת איסורם.

הרי הוא רואה כבר את דמו של הבל שוטט מן הפצעים.

הוא גם שומע החבל מתחנן בפניו לרחם עליו, להשאירו בחיים.

והרי יש לו זמן להתבונן ולהתחרט.

ומכל מקום הוא ממשיך להכות לחבל ולפצוע אותו.

והרי על כל חבלה ופציעה,

כאילו הוא הורג הרבה אחים.

ולא רק את הבל האחד.

ולזה אמר לו הקדוש ברוך הוא, קול דמי אחיך צועקים אליהם לאדמה.

אינו אומר דם אחיך, אלא דמי אחיך.

כי הרבה רציחות היו כאן.

הרבה אנשים רצח.

כל חבלה וכל פציעה

הייתה עוד נרצח,

עוד אח.

חוץ ממה שאמרו החכמים, דמי אחיך,

זה כל הדורות הבאים.

ואם תלכו עמי בקרי

ולא תבואו לשמוע לי,

יספתי עליכם מכה

שבע כחטאותיכם.

אומר אור החיים הקדוש.

שבע כחטאותיכם.

הגם

שלא הרשיעו בעבירות חדשות.

אף על פי כן,

כיוון שלא חזרו אחר הייסורים,

ייחשב להם כעושים מחדש.

כמו קין.

קין דוקר וכל דקירה

זה מחדש.

רציחה מחדש.

רציחה מחדש.

פה עם ישראל מקבל ייסורים,

אחרי שהוא מקבל ייסורים הוא לא מבין.

השם מוסיף להם, שבע כחטאותיכם, אף על פי שלא הרשיעו מחדש.

בגלל שהייסורים לא גרמו להם להשכיל לשום את דרכם,

זה כאילו הם עשו את העבירות מחדש.

הגם שלא הרשיעו בעבירות חדשות, אף על פי כן, כיוון שלא חזרו אחר הייסורים,

ייחשב להם כעושים מחדש. אור החיים הקדוש.

הייסורים הבאים על האדם,

מעוררים מחשבות והרהורים טובים אפילו על רגעים אחדים.

ומן הנמנע

שהמתייסרים

לא יוצץ בהם אור הרהורי תשובה וחרטה על מעשים הלא טובים. זה מן הנמנע.

לא יכול להיות. איך יכול להיות שלא ניצץ בהם

אור

של הרהורי תשובה וחרטה על המעשים הלא טובים?

יש להם אז הזדמנות

ללבות

אם ניצץ משהו, אז ללבות את זה

ולהלהיב את הניצוץ ואת ההרהור הטוב

עד שיגיעו לתשובה מעשית.

וכיוון שלא הגשימו את ההרהור

והביאו למעשה,

לא גרמו שההרהור יעבור לידי מעשה.

ועוד חוזרים על כסלם,

הרי הם נחשבים מזידים,

כעושים מחדש.

עוד פעם, אותה עבירה.

ואז נחשבת העבירה הזו בפעם השנייה כאילו עושה פעולה חדשה,

עבירה חדשה ובהסכמה חדשה.

ולא נחשב להם כאילו זה המשך הפעולה הראשונה,

אלא כפעולות נפרדות, עבירות חדשות.

כיוון

שלא הגשימו את ההרהור והביאו למעשה,

ועוד חוזרים על כסלם,

הרי הם נחשבים מזידים כעושים מחדש.

עוד פעם, זאת העבירה.

ואז נחשבת העבירה הזו בפעם השנייה כאילו עושים פעולה חדשה, עבירה חדשה ובהסכמה חדשה.

ולא נחשב להם כאילו זה המשך הפעולה הראשונה,

אלא כפעולות נפרדות, עבירות חדשות.

עיין ערך שס.

אז מה למדנו?

למדנו שהמן היה רוצח ההמונים,

וכמוהו עמדו רבים, ועומדים רבים,

על ישראל ועל משיחו,

וכל הזמן מטקסים עצות כצד.

להרוג את ישראל,

כמו שאודע פילוסוף,

שככה באמת הם יושבים טקסים עצות.

המה יבנו ואני אהרוס.

הם בונים בניינים כצד לכלות ישראל, והקדוש ברוך הוא הורס ומסקר את דעתם.

וראינו כמה ארורים מרשעים,

שכל אחד אמר, הקודם לא ידע איך להרוג, איך לחסל את האומה הזאת.

ומה שמגוג אמר, שהוא יזדווה קודם לפטרונם,

אז הכוונה זה מלחמת האמונה.

אלא ערער

את האמונה באלוקים,

וממילא הוא לא יעמוד לימינם של ישראל בשעה שהוא יזדווה כבר לישראל.

אז כל המטרה

של העולם,

וגם בישראל,

זה לקלקל את האמונה.

וכל מי ששותף בקלקול האמונה, ומגוג ומגוג,

הוא מערב רב.

כי זו המלחמה האחרונה, כך אמר גם החפץ חיים. כשהמלחמה האחרונה, מלחמת גוג ומגוג, חוץ מהחרב והחנית, מה שיהיה,

זה יהיה מלחמת הכפירה באמונה.

למעט את המאמינים.

לגרום שלא יאמינו.

אז כמה צריך להיזהר שאדם לא יגרום למישהו לא להאמין.

והמבין יאמין.

ובכן,

אז ראינו שלא צלחה בידם

כל המתכננים.

ועל קין יש תביעה גדולה מאוד.

שכל דקירה ודקירה

זה רציחה מחדש.

כל גידוף, כל לשון הרע, כל הוצאת דיבה,

זה הכל רציחות מחדש.

כי כידוע, לשון הרע זה אבי זרעי וזה שפיכות דמים.

כל המלבין פני חברו ברבים.

מי שמזה אפילו עם הארץ בפני תלמיד חכם נקרא אפיקורוס.

אפילו עם בזה,

עם הארץ.

‫בפני תלמיד חכם נקרא אפיקורוס, ‫חוץ משופך דמים.

‫אז יש כאלה שעושים את זה עם סכין, ‫יש כאלה עם בקבוק, יש כאלה עם גז, ‫יש כאלה בפה.

‫בוודאי זה כלי המשעיט הגדול, הרדיו.

‫בפתק, הכול.

‫מכל מקום,

‫רואים שהארורים הרשעים.

‫הם חושבים מהחשבות,

‫אבל הקדוש ברוך הוא מסכל את עצותם.

‫ואנחנו עוד מעט נעשה פורים,

‫לשמוח באובדנם של הרשעים,

‫שלמרות שהם חושבים שהם יצליחו,

‫בסופו של עניין,

‫מה שהם חשבו, בא עליהם.

‫וכבר רואים את זה בימים אלה.

‫מידה כנגד מידה.

‫יום טוב.

‫היו ברוכים.