הפתק ה"קדוש" והשלכותיו | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫אם אדוניו יתן לו אישה,

‫וילדה לו בנים ובנות,

‫האישה בילדיה תהיה לאדוניה וכו'.

‫כי משנה שכר שכיר,

‫אמר בי יצחק,

‫מכאן שריבו מוסר לו שפחה כנענית,

‫ואפילו בעל כורחו של העבד.

‫מדכתיב,

לא.

‫זאת אומרת, אם אדוניו יתן לו אישה

‫בילדיה, אז בעל כורחו.

‫וכן פסק הרמב״ם, זיכרונו לברכה.

‫מי שמכרו בדין,

‫יש לו לריבו ליתן לו שפחה כנענית

‫בין האדון,

‫בין בנו של האדון עם את אביו.

‫הרי זה נותן לו שפחה

‫וכפא הוא על זה,

‫כדי שיוליד ממנה עבדים.

‫והרי היא מותרת לו כל ימי עבדותו,

‫שנאמר, אם אדוניו ייתן לו אישה,

‫והמוכר עצמו אסור בשפחה כנענית ‫כל ימי עבדותו.

‫עד כאן הלשון.

‫וזה

הרמב״ם.

‫אז לומדים מפה,

‫שהעבד יכול לכפותו אדונו או בנו,

‫שייקח שפחה כנענית ‫על מנת שיביא לו ילדים עבדים.

‫וכל זמן עבדותו

‫היא מותרת לו.

‫אבל במוכר עצמו הוא אסור בשפחה כנענית, ‫כל ימי עבדותו.

‫רק בנמכר על ידי בית דין.

‫והנה מדי פעם מתעוררת השאלה,

‫איך זה מתירה התורה,

‫בעוד נותנת רשות,

‫לעשות מתוך כפייה ‫לאותו אומלל שנמכר לעבד?

‫והיא מתירה לו,

כופה עליו,

‫להתגאל ולהזדהם

בשפחה כנענית,

‫ולהוליד ממנה בנים עבדים.

‫האם לא די בסבלו הקשה של השעבוד ‫שימרק את החטא של הגניבה?

‫זה לא מספיק.

‫אחי עוד צריך להשפילו ‫ולזווגו לשפחה כנענית?

‫ומה תועלת תצא לו מזה?

‫בעוד,

הלא ייתכן שהגנב הזה שמחרו בדין ‫הוא איש הגון,

‫מושלם במידות,

‫ואפילו תלמיד חכם,

‫אלא שנכשל בעבירת הגניבה ‫לרגלי נסיבות שונות,

‫וכעת אין בידו להשיב את הגניבה.

‫אם כן, הוא בא כבר על עונשו ‫בזה ששוללים את חירותו.

‫האם צריך גם להוסיף עוד על נבלותו?

‫ולתתן לו שפחה כנענית ‫שיזדהם ויתגאה בה?

‫גם ייתכן שהגנב הוא כהן,

‫בעל קדושה יתרה,

‫והוא נכשל ונאלץ למחר על ידי בית דין?

‫הכי נכון הוא שנפגע בקדושתו ‫ונכריחו לשפחה כנענית, ‫שעליהם נאמר בשר חמורים בשרם?

‫הלא, התכלית הרצויה בכל עונש,

‫שהתורה מטילה על עוברי העבירה,

‫יש שאיפה לשיפור.

‫מה התכלית הרצויה בכל עונש?

‫כשהתורה מטילה על עוברי העבירה?

‫זה לשאוף לשיפור.

‫שהעונש יביא אותו לשיפור.

‫ואיך מעמידים בסכנה את כל יקרת נפשו ‫של האיש הזה.

‫הלא ייתכן שכעבור שש שנים

‫יהיה מורגל לאורח חיים ‫מכוער כזה עם אשתו הכנענית.

‫אז מה מתכוונת התורה בהיתר הזיווג הזה?

‫למה התירה התורה דבר כזה ‫ועוד כפתה אותו?

‫שלא ברצונו.

‫אומנם התורה שהיא עטופה סודות,

‫ומי יהין לבוא עד חקר וסוד תכליתה ‫וגמתה.

‫שהלא שכל אלוהים היא.

‫אין מי שיכול להגיע לתכלית

‫מה חשבתה של התורה,

‫אבל מה שמועיל לשיפור ‫המחשבה המוסרית שלנו,

‫ומה שיזכך את הכוחות הנפשיים שלנו,

‫בחיים המעשיים,

‫הורשה לנו שנלמד ונעיין ‫בכל מה שאפשר.

‫אז ננסה לפצח את החידה הזאת

‫כדי לשפר את המחשבה המוסרית שלנו ‫לזכך את הכוחות הנפשיים ‫בתוך החיים המעשיים.

‫כל העניין של מכירת הגנב לעבד,

‫אינו בא רק לשם סילוק החוב ‫שהוא נתחייב בגניבתו.

‫המגמה העיקרית היא

‫גם כתגמול לאותו מעשה תועבה ‫והשחתה שביצע הגנב.

‫יש את עצם הגניבה,

‫שזה סך הממון

שהוא גנב,

‫יש את מעשי התועבה וההשחתה,

‫פעולת המעשה שהוא עשה, של הגנב.

‫כי מעשה גניבה בדרך כלל מראה ‫על היעדר הרגשה והשתתפות

‫בנפשו של הזולת.

‫זאת אומרת, אתה לא לוקח בחשבון ‫מה הנזק לא הגשמי אלא הרוחני,

‫שאתה תעשה לבן אדם ‫שגנבת לו את הכסף.

‫איך הוא יתעורר בבוקר וימצא פתאום ‫שאין לו, למה הוא ייעד את הכסף? ‫מה הייתה התוכנית שלו מהכסף?

‫אולי זה הנדוניה של הבת שלו,

‫שהוא חסך אותה עשר שנים?

‫אולי זה חוב שהוא היה צריך להחזיר?

‫ואם הוא לא מחזיר,

‫אז הכניסו אותו לכלא?

‫אולי

כל מיני סיבות ונסיבות שיכולות להיות.

‫אז כשאדם מבצע גניבה,

‫זה מראה על היעדר הרגשה ‫והשתתפות בנפשו של הזולן.

‫ומעשה המכירה על ידי בית דין,

‫בא ליישר את העקמומיות ‫שבנפשו של הגנב.

‫על ידי הייסורים הכרוכים,

‫בעקב העבדות,

‫הוא יזכה להזדככות,

‫לעידון נפש,

‫ערה ורגישה לצער הזולת.

‫גם זה שהתורה מחייבת

‫שאדון יתנהג כיאות

‫לעבד

‫עד שאמרו חכמים,

‫קנה לו עבד, קנה לו אדון.

‫זאת אומרת שהוא צריך להתייחס אליו ‫כמו שווה אל שווה.

‫אז הוא יראה איך מתייחסים לגנב

ומכבדים אותו.

‫שאם יש לאדון כרית אחת, ‫הוא צריך לתת לה עבד.

‫אז זאת אומרת, הוא יגיד, ‫איך יכולתי לפגוע באנשים כאלה?

‫ואז הוא יתעורר מעצם השירות שלו.

‫אז ככה, על ידי שהוא נמכר לעבד, ‫הוא יזכה להזדככות ועידון,

‫נפש ערה ורגישה לצער הזולת.

‫אז בייסורים האלה הוא מזדכך.

‫לא די בזה שהוא משיב לבעלים ‫את הגניבה של גנב.

‫זאת אומרת ששכר

העבדות שלו ישתלם בעבור הגניבה,

‫כי גדול מחטא הגניבה,

‫זה הפגם הרוחני בנפש עצמו של הגנב.

‫כי ההכנה לביצוע הגניבה ‫הוא טמטום הלב.

‫האדם הזה היה מטומטם לפני שהוא גנב.

‫מה זה טמטום הלב? ‫זו אטימות.

טמטום.

‫הוא לא יתבונן בהשלכות ‫של מה שהוא הולך לעשות.

‫שלא לדבר שאם אדם יקום באמצע הלילה ‫הוא יראה שיש גנב, ‫הוא יכול לקבל התקפת לב.

‫אז ההכנה לביצוע הגניבה ‫הוא טמטום הלב.

‫שהוא לא מרגיש בצער זולתו,

‫ושהוא לא יירטט בביצוע הגניבה.

‫ובכן, המגמה של השעבוד היא

‫לא רק להחזיר את הנזק החומרי ‫שגרם לחברו,

‫אלא מכוון גם להשפלה.

של נפש הגנב

על ידי עינויים וייסורים. התורה רוצה שהוא יושפע לגנב

על ידי עינויים וייסורים,

ושהשעבוד יירקך את ליבו להיות מרגיש בצער הזולת.

כי עכשיו הוא מרגיש

איך הוא עבד.

אז הוא רוצה עכשיו מה?

התייחסות.

הוא רוצה שלא יישעבדו אותו,

כי הוא עבד.

אז הוא מרגיש עכשיו מה עובר עליו.

איך הוא מושפל.

עצם זה שקוראים לו עבד.

מזה הוא התעורר, איך הוא היה צריך להרגיש בצער הזולת השני.

השכל התחדד להיות מקיף כל פעולה ופעולה ולהיות רואה את הנולד.

לו ידע שמעשה זה עלול לפגוע ולערער את נפשו של הניזוק.

שזה עלול למנוע את חינוך הילדים של הניזוק.

שזה עלול לבייש כלה ענייה שחבילת האירוסין תתפרד.

אם הוא היה לוקח בחשבון שהתמוטטות חומרית עלולה לעיתים קרובות גם לגרום להתמוטטות רוחנית.

לו ידע הגנב כל זה ולא היה מטומטם מההתחלה.

היה משקיף קצת לתוצאות.

אולי לא היה מעיז ומתאכזר עד כדי כך.

אולי.

אולי לא היה מעיז ומתאכזר עד כדי כך.

משום כך

כנסה התורה במכירה לעבד.

שייכנע ויהיה מושפל ברוחו.

ירגיש גם הוא את צער הפרידה וההרס של נפשות שהיו קרובות זו לזו.

התורה מצווה שיקים משפחה,

יבנה לו קן משפחתי חדש

עם השפחה הכנענית,

ועוד טרם שיספיק להתבסס

תגיע סוף השנה השישית

והוא נאלץ לעזוב להנחות

את אשתו

וילדיו

והם נלקחים ממנו ועוברים לאדונם.

איש אחר הוא השליט על יוצאי ירחו.

קשה ומרא היא הפרידה מבשרו בדמו ופרידה זו תרכך לבבו להרגיש בצער הזולת.

מה אתה עשית?

כשאתה הלכת לגנוב, יכולת לגרום גם לגירושין

כי התרוששו פתאום המשפחה.

האישה אומרת, תראה, אין לי פרנסה,

אין לי אוכל,

אין לי ילדים,

אין כלום.

ההוא נכנס לדיכאון,

מיואש עד שהוא חסך כל החיים שלו את הכסף, זה בא לקח לו את הכול.

בסוף המשפחה מתפרקת,

מתפרקה חבילה.

לקחת את זה בחשבון שאתה עלול לעשות זאת?

לא.

אז עכשיו יעשו לך את החשבון בפועל.

תתחבר, כופים אותך לשאת אישה

נגד רצונך,

אחרי,

בתום שש שנים, תעוף מפה,

משאירים את האישה והילדים, הם לא שלך, ולך הביתה.

עכשיו תרגיש

מה אתה עשית בעצם.

כן?

זה לא נקמה, זה חינוך.

אבל רק חינוך מציאותי יכול לחנך בן אדם.

ואם זה לא קרה?

אם תגיד לו בדמיון, תשמע, הוא סובל וזה וזה וזה,

מה אתה אומר? מה אתה אומר? זהו, שלום, נגמר.

כשהוא יסבול בעצמו,

אז הוא יבין בדיוק מה הוא עשה בלי הציור האמיתי, שזה לא יעבוד.

לכן מוכרים אותו גם לעבד,

כדי שהבן אדם ירגיש מה זה העבד.

כשלא מרגישים בצער הזולת, תצטער אתה.

בוא הנה, תיקח את הדברים, שים אותם שם,

תביא את הזה, תביא את הדלי,

תעשה שם ספונג'ה, תעשה ככה, תעשה ככה.

שוללים ממנו את העצמאות.

אתה שללת מהם?

שוללים ממך.

הרלב״ג

על התורה אומר,

וכן בנמכר בגנבתו יכריחו האדון לשאת שפחה כנענית.

ולבסוף לא יהיה לו האישה והבנים,

רב לו מהיגון והצער,

ובזה יתרחק מהמידה הפחותה,

גניבה,

ולא יבוא לזה.

אתה גנבת להם את רכושם?

גנבו לך את האישה והילדים.

ואז יבוא לו הצער והיגון.

ממעשה, עבירה זו ועונשה אפשר להקיש אל שאר העבירות ותוצאותיהן.

לו היינו יודעים לכלכל ולעיין את התוצאות של כל פשע ומכשול שאנו נתפסים בהם לעיתים כל כך קרובות,

לו השכלנו בכל פעם לדון מהעכשיו המצומצם

על התוצאות הנובעות מכל מעשה בלי מחשבה,

בוודאי שהיינו נמנעים מפגמים רוחניים עצומים מאוד.

הבעיה שאנחנו לא יודעים לכלכל ולעיין תוצאות של כל פשע ומכשול

שנתפסים בהם לעיתים קרובות.

אם היינו מסכימים בכל פעם לדון מעכשיו המצומצם על התוצאות הנובעות מכל מעשה,

שהוא ללא מחשבה.

כמו שפעלו ש״ס בבחירות האחרונות,

את ההשלכות של ביזוי תלמידי החכמים,

את ההשלכות

של קלקול הדור והנוער והילדים

שמשמיעים דעות כוזבות וילדים לומדים את זה,

לילדים האלה כבר לא יהיה אמונת חכמים.

אם הם שומעים רבנים שמסוגלים לקלל ולהגיד

כל מיני מילים בוטות

שאין להם שום קשר למציאות,

מחר הילדים האלה ייכללו את הרבנים שלהם גם כן.

והם יסתכלו עליהם בדיוק באותו

פחת מעשים.

למה? כי הם לא מסתכלים

מהעכשיו המצומצם להשלכות שהתפתחו מזה. היום הם מרגישים מנצחים,

אבל הם לא יודעים שהם המנוצחים.

ושמעתי בשם מורנו ורבינו הגאון הצדיק קדוש רבי יצחק ולדשיין

על הפסוק את הכל יביא אלוהים במשפט על כל נעלם עם טוב ועם רע.

ופרש רשי זיכרונו לברכה, מה יהיה על כל נעלם?

הפסוק אומר את הכל יביא אלוהים במשפט על כל נעלם עם טוב ועם רע. שואל רשי מה יהיה על כל נעלם?

והוא אומר מה זה על כל נעלם?

זה הרק

בפני חברו,

או ההורה קינא בפני חברו.

אחד לוקח קינא ופוצץ אותה לפני חברו.

לכאורה,

מה אם השמע נעלם? הלוא זה גלוי פומבי ולא נעלם, למה קורא נעלם?

רש״י שואל, מהי קול נעלם?

הפסוק אומר שאת הכל יביא אלוקים במשפט על קול נעלם.

מה זה נעלם אומר רש״י? זה שרק בפני חברו.

זה נקרא נעלם?

זה בפרהסיה.

זה כולם רואים שהוא ירק.

או מי שהורג קינא בפני חברו.

זה לא נעלם, זה לא בחדר, זה מולו, בפנים שלו.

אז למה קורא לזה נעלם?

ואדרבה, כל הגנאי זה מה שהוא עושה את זה בפרהסיה?

לא מתבייש?

יורק לפני אנשים וזה מונח על הרצפה לפני כולם?

אנשים נגעלים?

אלא המושג נעלם לא מוסב על המעשה עצמו,

שזה פשיטא שהקדוש ברוך הוא דן,

אלא הנעלם זה התוצאות,

ההשלכות של מה שלא לקחת בחשבון שזה יגרום.

העושה מעשה כזה בפני חברו,

סימן שהוא גס רוח וקצר דעה.

סימן שהוא גס רוח וקצר דעה.

אין בינתו משגת לדעת תוצאות המעשה הזה שהוא עושה.

זה עלול להסב לחברו נזק גופני כבד מאוד,

כי יש אנשים שהם איסטניסים

מאוד רגישים,

מאוד נפגעים.

יואו! יואו!

הוא רואה דבר כזה שאדם יורה ככה, פשיאו!

זהו, חלחלה בכל הגוף יש לו מזה.

זה גם חשבון.

על זה מביאים אותו בחשבון.

כי יש איסטניסים שעלולים למראה דבר מגונה להקיא,

להתעלף,

ואפילו למחלה רצינית.

אם כן, הפעולה אפילו שאינה נעלמת, רואים אותה בפרהסיה.

אבל האדם המבצע אותה נטול הרגשה.

עד היכן ההפסד הגשמי והרוחני שבמעשה זה יכולים להגיע.

אז כשכתוב אצל שלמה המלך

בסוף קהלת,

כשכתוב שהאלוקים

יביא במשפט על כל נעלם,

אז הנעלם זה לא הכוונה למעשה עצמו כגון הרק בפני חברו,

או הורג כי נב נעברו,

אלא ההשלכות והתוצאות זה הנעלם ממנו בשעת המעשה,

כי הוא מטומטם,

הוא לא שם לב מה הוא הולך לעשות, הוא אטום לגמרי,

הוא עושה מה שבא לו,

ומה ההשלכות? מה התוצאות?

זאת אומרת שזה דרך שאומר שהבחירות יסדום אותנו, זה בגדולות זה מאליו.

נכון.

אלה שהורידו את הכיפות בבחירות, ואלה שעזבו את הדת בגלל ש״ס,

כל אלה זה הנעלם שהם לא לקחו בחשבון,

והם ממשיכים עוד.

אתה יודע לאיזה מצב הם הגיעו? עד שראובן אלבז קילל אותי, יימח שמו.

אפשר להגיד על יהודי ככה, יימח שמו?

מה זה, היטלר?

איך אפשר להגיד כזה דבר בפני ציבור?

אז מה נשאר לו מהיהדות?

אבל כנראה זה מבושל ככה מהקנאה והשנאה במשך שנים. זה לא ניתן היה,

וזה התפרץ.

אתה רואה אנשים מקללים. איך אתם יכולים להגיד, איפה התרבות הזאת של הקללות? מאיפה הגיעה התרבות של הקללות?

לא תקלל חירש, אומרת התורה.

אין תורה בכלל.

אז מה ילמד התלמיד? איך ילמד אותו מאחר לא תקלל חירש?

אז הוא יצטרך להגיד לו מצווה לקלל.

יחרטט אותו.

יהפוך את התורה, יעקור אותה, יעשה הכל, ישתמש בה כמו שהוא רוצה.

על זה נאמר צדיקים ילכו בעם ופושעים ייכשלו בה.

שום השלכות, שום דבר, שום כלום.

אומרים שכל הבית היהודי זה לא בית יהודי, זה בית של גויים.

והיום מתחננים לגויים.

קחו אותנו לקואליציה, קחו אותנו לקואליציה.

אבל הם גויים.

אפשר להפוך עם שלם גויים ברגע אחד?

ברגע אחד עושים גרים יהודים, ברגע אחד עושים יהודים גויים. מה הולך פה?

לא יאומן כי יסופר?

סוף הדורות.

הלימוד לנו מזאת שבכל מעשה

שאין דעת התורה נוחה הימנו.

וכל שכן בעבירה גמורה,

אפילו של עושה נדמה לפעמים,

שאינה כל כך נוראה,

בכל אופן צריך להתלמד, לשקול ולהעריך את התוצאות הנובעות ממעשה זה.

שייתכן שהן מרחיקות

ומפליגות מדרכי השם.

חטא זה שנראה לו כקל עכשיו,

עלול להביאו לפעמים לידי חטאים כאלו שנפשו תסלוד ותפחד אפילו לחשוב עליהם.

ואכן עיקר גדול הוא פיתוח כוח הבטא למרחקי התוצאות.

כי שרון זה יעכב את האדם מהחטאים ועונשם הבלתי נמנע במרחקי הזמן והמקום.

זאת אומרת, כל האנשים האלה יבואו לידי עונש

במרחקים של זמן ומקום, אבל זה יגיעו לידי עונש. אף אחד לא יינקה.

אבל צריכים לדעת,

פעמים רבות רצו לצאת

מגדולי האשכנזים

על רבנים גדולים מהספרדים,

והשיקול היחיד שמנע אותם

זה ההשלכות שיהיו על התלמידים שלהם.

שזה ידרדר את התלמידים שלהם אם ידברו על הרבנים שלהם,

מה שראוי לדבר עליהם.

אז לכן הם נמנעו

מלדבר בשביל לא לפגוע בתלמידים שיידרדרו.

זו האחריות

של האשכנזים.

אבל לצערנו הרב הספרדים חלשים מאוד בזה.

יכולים להשמיד ולהרוס ולנתץ

בלי שום הבחנה.

אתה לא שומע?

לא תקבל תקציב? נסגור לך את הכולל.

אתה מצדד בפלוני?

יאללה, החוצה, תעוף מהכולל.

הלו,

יש לו משפחה?

יש לו ילדים?

אתה יותר גרוע מהגנב הזה.

הגנב הזה שגנב,

הוא לא עשה חשבון מה עם הילדים?

מה עם המשפחה?

מה קורה איתם?

מה, בגלל שהוא חושב אחרת ממך? מה רצית שכולם יחשבו כמוך? מה זה כפייה?

אתה כופה אותו מה נחשוב?

אבל אם הוא יעשה עבירה כלשהי

ויעבור על דברי מרן

וישתו תלחם פאה,

הוא לא יגיד לו, תסתלק מהכולל, אתה עובר על דברי מרן.

כי יכול להיות שראש הכולל אשתו הולכת ככה.

אז גרש את עצמך,

גזלן, אתה יושב על הכסף שלו.

נו, הוא לא יעשה את זה.

אתה מחזיק אייפון נגד מרן.

תעוף מהכולל.

לא מעיפים אותו.

למה?

יש מרן של בחירות,

יש מרן של כל השנה.

כל עבירות התורה לשס לא מפריעות.

תעבור מה שאתה רוצה כל השנה, לא מעניין אותי מה אתה עושה.

בבחירות, בפתק הקדוש,

בפתק הקדוש,

אם אתה תפגום בפתק הקדוש, אוי לך מיום הדין.

כל התורה תצער עליך. כל הקללות שאני יודע מבית אבא ואמא,

כל מה שלמדתי, על הראש שלך.

לא יאומן כי יסופר.

אז התורה מחנכת

שאדם לא יחשוב

רק על המעשה,

גם על התוצאות וההשלכות.

ועל זה יביא אלוקים במשפט.

על כל נעלם.

כל נעלם מהתוצאות שלא חשבת שאתה תגלגל.

על כל אחד ואחת

שיתקלקלו, יידרדרו, ירדו באמונה,

לא יניחו תפילין, לא יעשו ככה וכולי. על כל אחד ואחד

אתה תשלם.

בזכות הפתק הקדוש.

כן, בזכות הפתק הקדוש.

השם יצילנו מחבורתם.