http://live.shofar-tv.com/videos/2749
6-2-13
"מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע". אמרו חכמים ז"ל בגמרא סוכה מ"ו, לא לימא אינש לינוקא דיהב נא לך מידי ולא יהב ליה משום דאתי לאגמורי שקרא, לא יאמר אדם לתינוק, אתן לך משהו ולא נותן לו, משום שהוא יבוא ללמוד לשקר. אם הבטחת לו שתתן לו תן לו, אם לא אל תבטיח, למה אתה תלמד אותו לשקר.
הרי כי גם בפעם אחת הזהירו חכמים ז"ל להזהר שלא ירגיל התינוק לדבר שקר, אפילו פעם אחת. ומה עוד אם הוא רואה זאת מאביו או מאחרים מספר פעמים, פעמים רבות, אוי ואבוי מה יהיה בגורלו של התינוק הזה. ואם תינוק שאין לו דעת להתלמד מאחרים מה שהוא רואה, ועם כל זה חששו חכמים ז"ל שלא יעשה רושם בתינוק לדבר שקר אפילו פעם אחת, ומכל שכן הרבה פעמים, ובלא ספק ידעו חכמים ז"ל טבע האדם שגם בתינוק עושה רושם כלשהו.
מדבר שקר תרחק, אין שום מצוה בתורה שהרחיקה אותנו התורה כמו מהשקר. "שקר שנאתי ואתעבה", "מדבר שקר תרחק", אפילו בעריות התורה אומרת לא תקרב, אבל לא אומרת תרחק, פה היא אומרת תרחק תרחק תרחק, כל מקום שיש שקר תרחק, אם אתה נמצא במקום שמלמדים שקר לא יועיל כל מה שתלמד, עם האנשים שמלמדים אנשי שקר אסור לך ללמוד שם, תרחק, התורה אומרת תרחק.
ונייחא על פי זה דבריהם ז"ל בחגיגה ג'. שאל רבי יהושע את תלמידיו, שבת של מי היתה? אמרו לו שבת של רבי אלעזר בן עזריה היה, אמר להם מה חידוש היה? אמרו לו כתוב "הקהל את העם האנשים והנשים והטף" טף למה הם באים? הרי הם לא מבינים, והם גם מפריעים, אלא כדי ליתן שכר למביאיהם. עצם זה שמביאים אותם זה נותן להם שכר למביאים. אמר להם רבי יהושע, מרגלית טובה היתה בידכם וביקשתם לאבדה ממני? ז"א, אם לא הייתי שואל אתכם על דבר החידוש לא היה נודע לי הדבר, והייתי מאבד מרגלית. אנשים מבינים כשהם מוצאים שטר או מרגלית ממש, פששששש איך הם ירקדו משמחה, הלכתי ברחוב מצאתי מאה דולר, פששששש הוא מבסוט, בבית המדרש מה המרגלית שהיתה, מה המרגליות, מרגליות. מעולם לא הבנתי מה שייך בזה שכר למביאיהם? הרי הטף אינם מבינים להתלמד, אם כן למה לתת שכר למביאיהם? אדרבא, הם מבלבלים את דעת השומעים, כשיש הרבה תינוקות נהיה בלגן, לא שומעים גם הגדולים, ולמה אמר רבי יהושע על זה מרגלית טובה? מה יש בזה מרגלית כל כך? אבל על פי מה שלמדנו נח. נכון שאינם מתלמדים, אבל בכל זה יעשה רושם הכנה על זמן הבא בעת שיבינו להתלמד. אצל התינוקות יש רושם, והרושם זה מהמעמד, שיושבים ומקשיבים לחכם ושומעים מה הוא אומר, ורואים את ההתלהבות, את החויה הזאת זה הכנה לקראת הזמן הבא בעת שיבינו כבר להתלמד. ואז יתן להם תוקף עוז הרושם הזה, ומצא מין את מינו וניעור. ילדים שמביאים אותם לשמחת תורה כשהם קטנים ומה שמלהיב אותם בעיקר זה הדגל, שהוא הולך עם דגל, אבל בסוף מהרושם, מהריקודים מהשמחה מהכל זה נרשם אצלו, אז תמיד שיגידו לו שנה הבאה שמחת תורה הוא כבר מצפה לזה, אפילו שהוא לא מבין את המשמעות על מה שמחים כל כך, אבל כבר נחקק בליבו מקטנות השמחת תורה. ונמצא שההכנה זו מרגלית יקרה מאד מאד. ז"א למדנו בעצם מפה שהכנה למצוה, הכנה למצוה זה מרגלית טובה מאד מאד ויקרה מאד מאד. כי יצא לנו מזה שיש לאבות להשקיף על בניהם גם בינקותם, לעשות להם חיוך טוב על כל צעד וצעד. ז"א אל תגיד הילד לא מבין, גם אם באמת הוא לא מבין אבל ההכנה, הרושם שנעשה איך אתה מדבר אליו, איך אתה מתייחס אליו, איך אתה מניע דברים בפניו, האם אתה מרים את הקול או לא מרים את הקול, כל הדברים האלה משפיעים על הילד ונרשמים בו. מגיל אפס עד גיל חמש מעצב הילד כבר את דמותו, אז לכן כל אחד צריך להשקיע בילדים האלה כי זה נייר חלק והכל נרשם, אפילו שהוא עוד לא קולט את הדברים, אבל הם נרשמים בו. אז לכן צריך לאמן את התינוק על צד החכמה היותר נעלה, ואז יועיל לתינוק בימי בחרותו, כל האימון הזה שהכינו אותו לפני כן. ויפה אמר רבי יהושע, מרגלית טובה היתה בידכם וביקשתם לאבדה ממני? כדי ליתן שכר למביאיהם, מה השכר? ההכנה שהם רושמים בתינוקות לזמן הבא, זה שכר גדול מאד, כי הילד הזה הרשמים האלה שהוא ספג יתנו את הפירות שלהם בהמשך.
על פי זה תראה נפלאות מה שאמרו חז"ל בשבת ע"ה. תנו רבנן, כתב אות גדולה, ויש במקומה לכתוב שתיים פטור, ז"א אדם שכתב אות אחת על מקום שיכולים לכתוב שתי אותיות והוא כתב אות אחת גדולה, פטור. מחק אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתיים, חייב. אות גדולה אותה אות גדולה שהיתה על מקום של שתיים, אם מחק אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתיים - חייב. אמר רבי מנחם ברבי יוסי, וזה חומר במוחק מבכותב. מי שמוחק יותר חמור מכותב, דכותב אות גדולה על מקום של שתיים פטור, ומוחק אות גדולה על מקום שאפשר לכתוב שתיים חייב. נו, מה רמז בזה רבי מנחם ברבי יוסי? ענין עמוק הוא אמר, לכאורה הלא מוחק זה רק הכנה לעבירה, כי מוחק על מנת לכתוב, מוחק על מנת לכתוב זה המלאכה האסורה. והכתיבה זה העבירה, אז מה חמור העיקר או ההכנה?
אומר רבי מנחם ברבי יוסי, למדנו מזה שלפעמים ההכנה חמור מהעיקר, דאין ערך ממש כמאין ליש, כי אות אחת אם אדם כותב הרי זה חצי שיעור, כי מי שכותב שתי אותיות מתחייב, אז אות אחת זה חצי שיעור. ואינו חייב בחצי שיעור זה כלל, לא קרבן ולא מלקות. והמחיקה חייב סקילה, למה? כי המעשה לא היתה רק חצי מעשה, וההכנה היתה על מעשה שלם. המעשה עצמו היה חצי מעשה, אבל ההכנה היתה מעשה שלם.
למדנו מזה, שאף על פי שמעשה העבירה חמור בודאי מההכנה, אבל כשההכנה היתה בהיקף יותר רחב כמו על שתי אותיות, דהיינו שהוא מחק והכין מקום לכתוב שתי אותיות, נעשה חמור מה שעתיד לצאת מההכנה יותר מעשים זה חמור הרבה יותר, לפי הערך הזה נעשית ההכנה יותר חמורה, ולכן אמרו חכמים ז"ל על תינוק, לימדו לשונם לדבר שקר, כי ידעו כי זה הכנה על הרבה פעמים שקר, אם תאמר לתינוק דבר ולא תקיים אתה מלמד אותו לשקר, אתה לא אמרת לו לשקר, אבל הכנת אותו לשקר, ממך הוא ילמד לשקר.
ומעתה אנו מבינים מה רמז רבי מנחם ברבי יוסי, יוצא לנו מזה, אם תינוק שאין לו דעת להתלמד מאחרים וממילא המשכתו אחר זולתו מועטת, כי הוא לא נמשך כמו גדול אחר גדול, כי אין לו את ההבנה השלמה, הוא תינוק, אבל עם כל זה חששו חכמים ז"ל על ההכנה הקלה הזו שלא יצאו ממנה ריבוי פעולות בגדלותו לשקר, אם כן גדולים אשר יש להם דעת להתלמד מאחרים וממילא המשכתם אחרי מעשי האחרים מרובה, וככל שהם רואים רבים שעושים שכן זה הופך אצלם להיות מציאות מחייבת, אז כמה וכמה עושה עליהם ההכנה רושם יותר להרבות פעולות רעות, וכל מה שבכח ההכנה לצאת ממנה פעולות רעות יותר עוון ההכנה יותר גדול, כמו שלמדנו.
וזה מבהיל. אם הכנה על אות אחת כל כך חמור מפטור לחיוב, כמה עוד יתרבה חומר עוון ההכנה באם תצא אח"כ עוד פעולה ועוד פעולה, ומכל שכן הרבה פעולות רעות, עד כמה יגדל עוון ההכנה, וזה מה שכתב רבינו יונה זללה"ה בשערי תשובה א' כ"ז, הפסוק אומר "ניר רשעים חטאת", פירוש ההכנה היא הניר לצאת ממנה פעולות רבות רעות, ניר - כשחורשים את האדמה מכינים ניר, אח"כ שמים זרעים ואח"כ צומח התוצאות, אז ניר זה ההכנה, והניר של רשעים חטאת! אפילו רק ההכנה, הם לא עשו מעשה רגע. פירוש שההכנה היא הניר לצאת ממנה פעולות רעות רבות.
ומעתה נקל להבין כמה צריך אדם להזהר גם משב ואל תעשה, משב ואל תעשה, כמה צריך להזהר, ומכל שכן מפועל ממש, אם גם עתה אינו עושה מעשים רעים. אמנם צריך לחשוב לשים מבטו שלא תיעשנה אצלו הכנה רעה לצאת ממנה אח"כ פעולות רעות.
מעתה יצא לנו מזה דבר איום, הנה אמרו חכמים ז"ל בחגיגה י"א, גזל ועריות נפשו של אדם מתאווה להם ומחמדתן, אז זה טבוע בבן אדם, גזל ועריות, מתאווה ומחמד. והרי אם גם לא יעשה האדם הפעולות הרעות הללו בפועל ממש, אלא הם יהיו אצלו בשב ואל תעשה, אבל אם לא יעמול לעקור את החמדות הללו, את ההכנות האלה לקראת העבירות, הלא הטבע עושה את שלו, והרי הם הכנות רעות על פעולות רעות רבות, אז לכן צריך לעקור ולשרש ממנו את הענין של גזל ועריות, דאם לא כן הוא במצב של הכנה כל רגע, ואז זה יכול לבוא לידי פעולה, אז צריך לעקור את ההכנה הזאת. אם אינו זהיר בפריעת בעל חוב בזמנו, שהוא קבע בעוד שבוע לשלם, אם גם ישלם אח"כ בעוד שבועיים אבל גזל זמן גזל הוא, ועושה הכנה אל פעולות רעות, בסוף אתה גם לא תשלם, כשמתרגל לאחר אז הוא צועק עליו, תגיד מה קורה לך, אתה הבטחת וזה, אתה יודע מה - לא משלם לך. ההכנות יביאו למעשים, ודי לעורר את האדם להיות זהיר מההכנות, אז אם חכמים הקפידו אפילו בתינוק רושם של פעם אחת, מכל שכן מפעולות רעות בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, שלא יעשה אצלו הכנה על פעולות רעות.
אז חכמים נחזור, אמרו בסוכה מ"ו, לא לימא אינש לינוקא דיהב נא לך מידי ולא יהב ליה משום דאתי לאגמורי שקרא, לא לומר, אדם לא יאמר לתינוק - אני אתן לך ולא יתן, משום שהוא מלמד אותו לשקר.
אז מה הדין של כל השקרנים והרבנים שמשקרים מהבוקר ועד הערב את כל העם בנוגע לבחירות האחרונות, ואם זה היה נגמר רק בשקר, אם זה היה נגמר רק בשקר, נו, היה להם ע וון פלילי גדול וחמור, כי כל שקר הדור תלוי בצווארם, אבל הם מביאים אותם גם לידי מעשים ופעולות עד שמבזים תורה, קורעים תורה, זורקים אנשים מכוללים, מלבינים את פניהם, מה זה הדברים האלה? לאן הגיעו? פושעים שאין כדוגמתם, והכל תלוי בצוואריהם של הרבנים. כל פרשת משפטים נותנת להם סטירות לפנים, איך הים ילמדו פסוקים עכשיו, איך הם יתנו דרשות על הפסוקים האלה? הם בטח יציגו את השקר כאמת. יעשו מכל התורה שלנו פלסתר. "מדבר שקר תרחק" מקום שיש שקרנים ושקר, תרחק ותברח! כי תאבד עולמך.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.