לא יאבה ה' סלוח לו

 

- - - לא מוגה! - - - 

רציב יום, חיים בן שרה ומשפחתו יזכו לתשובה שלמה,

מחילת עוונות, שידוך הגון, רפואה, זרע של קיימא,

יזכו את הרבים כמה שיותר

עם כפז ועם כלל ישראל, ולהביא לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.

אמן.

לא יווה השם זה לא אכלו.

אתם ניצבים היום כולכם לפני אדוני אלוהיכם?

ממש לפני ראש השנה, היום זה היום, היום הרת עולם.

ואתם ניצבים היום כולכם.

למה הפרשה הזו, ניצבים,

סמוכה לכתבו לקללות?

רשי אומר על פי המדרש,

לפי ששמעו ישראל מאה קללות, חסר שתיים,

חוץ ממ״ט שבתורת כהנים,

הוריקו פניהם

ואמרו מי יוכל לעמוד באלו?

החל משה לפייסם.

אתם ניצבים היום.

הרבה הכעסתם למקום,

ולא עשה איתכם קליה.

והרי אתם קיימים לפניו, הנה אני מדבר אליכם.

אם זה ככה,

אז למי נאמרו הקללות?

ולמה נאמרו הקללות?

אם בסופו של דבר עם ישראל קיימים,

אחרי שעשו עגל ואחרי שהכעיסו ואחרי ואחרי ואחרי,

אז למי נאמרו הקללות?

ולמה הם נאמרו?

הרמב״ן

מדקדק בלשון הפסוק

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת.

למה נאמר לא יקים?

למה

לא נאמר ארור אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת?

אלא משום שדווקא מי שכופר באחת מן המצוות

הוא ארור.

אבל אם עבר על אחת מהן

אכל חזיר ושקץ לתאוותו

או שלא עשה סוכה

ולא ארבעה מינים מחמת עתוותו.

עצלות

הוא לא נכלל בחרם הזה, רק מי שכופר

באחת מן המצוות.

מעתה יש לומר שבני ישראל הוריקו פניהם

כי הם סברו שמי שלא יקים את התורה מחמת תאווה או עצלות

גם הוא נכלל בכל הערעורים

ועל זה אמרו מי יוכל לעמוד באלו

ולכן פייס אותם משה רבנו ואמר להם

הרי הרבה הכעסתם למקום

עברתם עבירות

לא קיימתם מצוות

מחמת תאווה או עצלות

והקדוש ברוך הוא לא עשה עמכם קל לים

והרי אתם קיימים לפניו אתם ניצבים היום כולכם

מכאן

שאם הסיבה שאינכם מקיימים את דברי התורה הזאת מחמת תאווה או עצלות

לא עליכם אמרה התורה ארור

על מי היא נאמרה?

יש פסוק מפורש

פן יש בכם איש או אישה

או משפחה או שבט

אשר לבבו פונה היום מעם אדוני אלוהינו

אדם שיש לו פנייה כבר מהקדוש ברוך הוא

פן יש בכם שורש פורע ראש ולענה

ויתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי בשרירות ליבי אליכם

כלומר הוא כופר בשם

הוא אומר אין שכר ואין עונש

על אחת כזה אמרה התורה ארור

ולא יווה השם סלוח לו אז כל הקללות מדברת מדברים בכופרים

לפני שנים

נפטר בחור

בשם חיים בן ציון טויבי

זיכרונו לברכה

למד בישיבת רבי חיים עוזר

כשהיה קטן

עבר סדרת ניתוחים מורכבים

להקל על איסוריו ויוכל לתפקד

ברור

שלא יוכל

מאריך ימים והשתדלו להקל מעליו

לשפר מה שאפשר את שארית ימיו.

יום אחד

פנה יהודי קיבוצניק

רחוק מתורה ומצוות

ושמע שמנסים לעזור לילד הזה

ואמר שיש לו מסוק פרטי

והוא מוכן לעשות חסד עם הילד

והסכים לעשות לו סיבוב במסוק

כדי להסב לו שמחה.

העלה את הילד

ושאל אותו לאן אתה רוצה לטוס.

אמר לו

חלק יעצו לי לטוס מעל ירושלים,

חלק יעצו לי

מעל הים,

חלק יעצו לבקש טיסה קצרה בשמי הארץ.

כל העצות האלה לא מעניינות אותי.

אני מעוניין לכבד את ההורים שלי שטורחים למעני.

תטוס

מעל רחוב בן זכאי בבני ברק

כדי שאני אוכל לנופף להם לשלום.

הטייס אמר לו שבית את ליבי.

מוכן.

אבל אני מפחד להגיד לך, הוא אומר,

שאני באתי מקיבוץ שעושים מנגל ביום כיפור.

ועכשיו אני מוכן לקיים בקשה אחת שתבקש ממני.

שבית את ליבי,

לכן אני נותן לך, אתה ילד,

שתגיד לי בקשה אחת שאתה מבקש ממני

ואני אעשה.

זה היה סמוך ליום כיפור, אמר לו ילד,

אני מבקש שתבטיח לי שביום כיפור הקרוב אתה צם.

אמר לו, לכבודך אני עושה זאת.

במוצאי יום כיפור התקשר הקיבוץ נקלה ילד ואמר לו, פעם ראשונה בחיים שני שצמתי ביום כיפור.

ועשיתי את זה לכבודך,

חיים בן ציון היקר.

יומיים לאחר מכן,

ידיעה בעיתונות,

פסוק פרטי התרסק והטייס נהרג.

הקיבוצניק הלך לעולמו.

הילד והאבים נכנסו לרב שטיינמן זכר צדיק וברכה.

מאהבה גם.

שאלו האם

האיש הזה שצם לכבוד הילד,

האם זה נחשב שהוא שב בתשובה ביום הכיפור, כיפר לו על עוונותיו?

ישיב הרב,

מסתבר שאם הוא צם יום שלם, כמו שהוא אמר,

וגם אם הוא עשה את זה לכבוד הילד,

לא יימלט

שבמשך היום היו לו כמה הרהורי תשובה,

מיום הכיפורים כיפר עליו.

שאלו, ומה בדבר המצוות שחסר לו? הוא לא עשה מצוות אף פעם.

אמר, תלמדו לעילוי נשמתו אפילו משנה אחת,

וקל וחומר אם תלמדו כמה משניות,

תהיה לו מזה תועלת עצומה.

נו,

אז אם אדם מקבל על עצמו

לפני ראש השנה,

ביום הכיפורים,

קבלות,

תראו מה זה.

אפילו הרהורים שעברו בראשו אפילו לא גמר בדעתו לחזור בתשובה, כי הוא רק בישר לו שהוא צם כמו שהוא הבטיח.

הרי למדנו שאם אדם היה רשע כל ימי חייו ולא עשה שום מצוות,

אבל היה לו פעם בחיים הרהור מקלטת,

פעם.

בסוף הוא יצא מגנו.

אז אם אדם לא רק מהרהר אלא גם עושה מעשים ומקבל קבלות

ומניע אחרים גם לעשות,

וואי וואי וואי,

מה שכרו?

אור החיים הקדוש אומר

על הפסוקים שאמרנו,

בל יחשוב אדם בדעתו להקל מעליו כל העונש ויסבור בדעתו שאינו עושה עוול בזה,

אלא משתדל בשכלו

לבל יתחייב בכל הקללות,

ולעולם אינו חושב בדעתו לעבור פי ה' גדולה וקטנה.

דהיינו הוא רוצה לקיים תורה ומצוות,

אבל בלי פחד של ייסורים.

הוא לא רוצה לקבל עליו את השמועה.

זאת אומרת, הוא רוצה להקל מעליו את העונש.

והוא חושב שאם הוא לא מקבל עליו את העלה והשמועה והקללה,

אז הוא לא עושה עוול בזה.

והוא חושב ומשתדל בשכל שלא יתחיין בכל הקללות,

אבל הוא לא חושב לעבור

על דברי השם,

לא גדולה ולא קטנה.

מה כתוב עליו?

דו יובע השם סלוח לו.

למה?

הקדוש ברוך הוא אומר לו,

זו כל הבעיה שלך?

הבעיה שלך זה האיסורים? אתה פוחד מהעונש ואיסורים?

מה המטרה של איסורים?

כדי שבן אדם יפחד ולא יהיה חטא,

וכך הוא ישוב בתשובה.

אבל אתה רק האיסורים, אה? זה מה שאכפת לך. בלי איסורים, בלי איסורים.

לא יובע השם סלוח.

אנחנו צריכים לעשות תשובה

שיהיה אכפת לנו שהכעסנו את הקדוש ברוך הוא.

לא עושים תשובה בגלל שכועסים עלינו ורוצים להרביץ לנו ואנחנו מפחדים ממכול.

אלא צריך להיות אכפת לנו שהכעסנו את הבורא.

הבורא כל כך מיטיב לנו,

עוזר לנו.

איך אנחנו יכולים לעשות לו כדבר הזה?

שנה אחת

הרבי מסלוניום כינס את החסידים,

וכמובן שכולם באים, אולם מלא עד אפס מקום.

הוא לא קורא סתם לאספות,

כולם בדממה.

הוציא ספר שערי תשובה

והתחיל לקרוא.

כי ייתכן להיות העוון נסלח

ונפדה מן האיסורים ומכל גזירה.

יכול להיות

שאדם מוחלים לו על כל העוונות וגם

ינצל מהאיסורים ומכל גזירה.

זה שיא השמחה, אדם ששומע דבר כזה.

אבל, ממשיך רבנו יונה.

אין לשם חפץ בו,

ומנחה לא ירצה מידו.

לא רוצה להיות איתו בקשר הקדוש ברוך הוא.

אומר לו סלחתי לך,

אין לך עוונות,

אין יסורים ואין גזרות,

ביי ביי.

אבל לא מעוניין, אל תביא לי לא תודה ולא זה, שום דבר.

בתאוות הצדיקים

מן ההצלחות.

מה ההצלחה הכי גדולה שאצל הצדיקים?

להפיק רצון מאדוני ושיחפוץ בהם.

לא להיות רחוק מהשם,

שהקדוש ברוך הוא ירצה אותם.

זה דבר גדול מאוד מההצלחות הגדולות של הצדיקים.

אמר הרבל לחסידים,

זה מה שרציתי לומר לכם.

אנשים מחפשים שראש השנה,

רק שלא יגזרו עלינו גזרות ולא צרות ולא זה.

אבל זה לא ראש השנה.

ראש השנה זה להפיק רצון מהשם, שהשם ירצה בנו,

שיחפוץ בנו.

נתאר לעצמנו, בן מלך

גונב

מאוצר המלוכה

של אבא שלו

עשר מיליון,

ונותן אותם

לאויבים של אבא שלו.

כולם שמעו את הדבר הזה, רוצים להרוג אותו.

פושע מושחת.

אתה גונב מהכסף של אבא שלך כדי ש...

אומר האבא, המלך,

תקראו לו לכאן,

יבקש מחילה ויחזור בתשובה.

הבן מגיע עם ידיים על הראש,

ואומר, אבא, אני יודע שאתה רוצה להרביץ לי, אתה רוצה לי עזר אותי, אבא, אל תרביץ לי, אל תרביץ לי.

לא אכפת לי שתשנא אותי, רק אל תרביץ לי.

איך זה נראה?

באים לקראתו, אומרים לו, רק תחזור בתשובה ותקובל ברצון,

ועל מה הוא חושב?

אל תרביץ לי.

יהודי בא לפני הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא מודיע...

לא, אני אוהב אותך.

אני רוצה אותך.

שובו אליי.

מה שובה אליכם?

מה אומר לו?

אבא רק לו איסורים, רק לו איסורים.

זה ראש השנה אצל הרבה אנשים.

אז מה צריך לעשות?

צריך לרוץ לאבא, לחבק אותו.

אני אוהב אותך.

אני רוצה אותך.

אתה מוכן לקבל אותי שוב?

אתה מוכן לי על הכל?

תן לי לנשק אותך.

יישקני מנשיקות פיו.

אבא קורא לנו, רוצה אותנו בחזרה.

כל מה שחושבים זה לא,

שלא יהיה צרות ולא זה, ושתהיה פרנסה קצת יותר טוב, ושזה יותר טוב,

ומה עם קרבת אלוקים?

מה עם לעשות נחת לקדוש ברוך הוא?

לא להכעיס אותו וזה?

לא הרבה אנשים חושבים על זה.

אז הרבה מסלונים קרא לך סידים,

ואמר להם זה מה שאבא רוצה.

זה ראש השונה.

פלא עצום, התורה מדברת על בן אדם.

מה הוא חסר דעה?

הוא שומע את כל הקללות.

הפנים של כל ישראל מוריקות,

והוא מתברך בלבבו לאמור, שלום יהיה לי, כי בשרירות ליבי ילך, זה לא נוגע עליי.

איך יכול להיות אדם כזה?

בספרים כתוב ששופר

זה ראשי תיבות שורש, פורה, ראש ולענה.

השופר בא להזכיר

לא מספיק ניתוח קוסמטי,

צריך להשתנות מן היסוד.

להתהפך ולהיות אדם חדש.

אחר.

ובי ירוחם,

ממינסק,

זכר צדיק וברכה.

תודה רבה.

כשהיה צעיר,

שמע שיעור מאדם שהיה עילוי, בעל כישרון,

אבל לא היה שלם במידות.

והשיעור היה מבריק.

מבריק.

במהלך השיעור התערב הנער הצעיר

דהיינו רבי ירוחם

ואמר כמדומני שיש תוספות שאומר לא כך.

בזהירות, בעדינות ובכבוד לא אמר לו אתה שוגה, אתה טועה,

אמר לו כמדומני.

והביא לו את לשון התוספות,

אומר לו בעל פה

מגיד השיעור העילוי הזה הרהר לרגע,

הבין שזו קושייה טובה,

אבל לא היה לו כוח להודות בטעות,

אז הוא מרח אותו בתשובה בניסיון לחפות על הדברים כמו היינו כאן.

טוב, המשיך בשיעור,

פתאום התערב שוב הנער הצעיר רבנו ירוחם.

ואמר,

מרשי בסוגיה לא משמע כך.

וציטט את לשון רשי.

גם הפעם הבין מגיד השיעור שהוא צודק,

ולא היה לו כוח להודות,

ושוב מרח

עם תשובה להשתיק את הנער, כן? מדובר במגיד שיעור מבוגר, ויש פה איזה נער

שמביא לו יציאות כאלה מדויקות,

לא בא לו, לא מתאים לו לפי המידות שלו להודות שהוא לא יודע את השיעור טוב, הוא מחרטט את הציבור.

פעם שלישית כבר נסתרו דבריו מגמרה מפורשת.

בואי.

הציבור לא היה טיפש,

והתחיל לצחוק על מגיד השיעור.

הוא לא שלט בעצמו.

והוא ידע שאבא של הנער

הוא סנדלר במקצוע.

פנה אל הנער ואמר לו, ירוחם,

אני רואה שאתה עילוי שיודע לשאול שאלות טובות, כאילו זה רק שאלות, כל מה שהוא אומר.

מן הסתם אביך הוא גאון הגאוני.

אולי תוכל לומר איזשהו שטיקל טוירה

שאבא שלך חידש?

רוצה לפגוע בו ברבים, שאבא שלו סנדלר.

הבדיחה הייתה מוצלחת.

כולם התחילו לצחוק,

כי הם ידעו שאבא שלו סנדלר ולא גאון.

גאון הגאונים.

הנער ירוחם לא נבהל והשיב.

אבי לא גאון הגאונים.

הוא יהודי טוב,

לפרנסתו הוא עובד בסנדלרות.

אבל מכיוון שאני רואה שאתה רוצה מאוד לשמוע ממרה,

ממרה,

של אבא שלי,

אז אני אגיד לך מה אבא שלי אמר לי.

ירוחם כדע לך.

בן אדם מתגלגל בחיים ואף פעם לא יודע מה ילד יום.

צריך שתהיה לך פרנסה אחת ביד.

והוא לימד אותי את המקצוע.

סנדלרות.

שיהיה ביד.

מי יודע מה יהיה בחיים, מאיפה תתגלגל, מה יקרה, יש מלחמות, יש כל מיני.

יום אחד,

ככה הוא לימד אותי,

ירוחם כדאי.

אם בא אליך יהודי עם חור אחד בנעליים,

אל תבעל.

תעשה לו על החור לאטה.

לאטה זה טלאי, טלאי.

לוקחים חתיכת עור,

והם מחברים את זה שמה עם דבק, והם משאיפים קצת,

וזה בסדר.

זה לא הכי יפה,

זה לא הכי מכובד,

אבל לא נורא, אפשר ללכת עם זה.

אם בא אליך יהודי עם שני חורים,

פה זה כבר בעיה.

אבל תמליץ לו להשקיע.

תמליץ לו.

אפשר לעשות שני לאטס,

שני טלאים,

ועדיין אפשר יהיה ללכת עם הנעליים.

זה אבא שלי, הוא לא גאון הגאוני, הוא סנדלר, אבל הוא נתן לי עצות.

אבל אם יש לו שלושה הורים,

תגיד לו שצריך כבר נעליים חדשות.

כל זה הוא אומר עליו,

על כל מה שהוא העיר לו הערות, חור אחד, שני חורים, שלושה חורים.

הנמשל מובן, זה אמר הסנדלר, כן? זה לא אמר הגאון הגאונים.

אנחנו כל השנה תופרים לאטיס,

אנחנו עושים טלאים,

יש לנו פה ייסורי מצפון,

פה אנחנו מרגישים לא בסדר,

פה משתנים קצת,

שם משתנים קצת,

אבל עכשיו כשמגיע אלו,

צריך להחליף נעליים,

לא תופרים לאטיס,

צריך להשתנון מהשורש ולא להיות שורש פורה ראש מלענה.

שורש פורה,

ראש מלענה זה קוצים,

יש שורש

שהוא מפרה קוצים כל הזמן,

רק מתקלקל יותר ויותר ויותר ויותר.

אז אתם יודעים, כשיש שורש פורש, פרש ולענה, אם אתה רוצה שלא יחזור עוד פעם, זה לא מספיק לקצור את זה,

כי זה צומח עוד פעם.

צריך לקחת

חומר

שהוא מכלה את השורש,

לעקור את השורש,

ואז לא יצמח יותר שום דבר מאותו דבר,

לא יהיה לא קוצים ולא ברקנים.

באלול, ועכשיו כמה נשאר? שמונה ימים.

צריך לעקור את השורש הרע.

מאז, בעזרת השם, תהיה צמיחה

של פרחים, של פירות, של דברים טובים, יפים,

שמאנים את האדם ואת העולם.

אמן, כן יהי רצון.

אמן.

ישמחו במלאכותיך ושומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת.

ישמחו במלאכותיך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת.

מקנדשא מקנדשא מקנדשא שמישבה מקנדשא מקנדשא

שיהיו שפתותיו דוברות בקבר ב...