פרפראות וחדושים לפרשת מטות תשפ"ו - חלק א'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום מיכאל יעקב ואוראל אהוד בני חגית שהקדוש ברוך הוא

ישמור עליהם,

יצליח דרכם בתוך כלל חיילי צה״ל בבריאות איתנה ובזכות צדיקי האמת בעם ישראל אמן.

אמן אמן

פרפרות וחידושים לפרשת מטות

שנת תשפו

וידבר משה ראשי המטות

איש כי דור נדר אוי שבע שבועה לאסור איסר על נפשו.

למה התורה קוראה פה לנשיאים ראשי המטות?

בכל התורה גם נאמר וידבר משה אל בני ישראל.

תמיד הפנייה לכלל ישראל, מה קרה פה פונים לנשיאים ראשי המטות?

אלא יש מי שאומר כאן רמז

מי זה ראשי המטות?

זה העסקונים,

העסקנים למיניהם,

שהבעיה איתם שהם תמיד מבטיחים כי דור נדר והם לא מקיימים.

אז אומרים להם הלא,

וידבר משה אל ראשי המטות, תדעו לכם,

איש כי דור נדר או איש שבע שבועה לאסור איסר על נפשו,

לא יחל דברו כי כל היוצא מפיו יעשה.

דברי ישראל כשבועה אסור לחלל את מה שאתה אומר.

נשבע עליה רע ולא ימיר.

אפילו אם נשבעת על דבר שיגרום לך בסוף רעה,

לא ימיר, לא ישנה ולא יחליף ולא יתיר אפילו.

זה האורגינל.

אבל יש אנשים שהם לא ככה, תכף נראה.

אז זה הסיבה שכתוב,

ראשי המטות לפי אמנדה אמר על זה.

ועכשיו אנחנו שומעים את האבני נזר, מה הוא אומר?

רשי אומר, חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה.

פה יש חלוקה של כבוד.

ללמד תחילה את הדינים של נדרים ושמועות לראשי המטות לנשיאים.

ומה ראש לא אמרה כאן?

מה ראה? לא אומר ראש פה, טעות.

ומה ראה לא אמרה כאן?

לימד שהפרת נדרים ביחיד מומחה.

זאת אומרת כל אחד מהנשיאים הוא יהיה יחיד שיהיה מומחה בדיני התרת נדרים.

בספר שם משמואל כתב בשם אביו הבעל אבננזר

הלא אין עיקר הנדר תלוי בראשי המטות.

העיקר זה העקירה של הנדר.

ראשי המטות לא קובעים אם אדם יידור נדר או לא.

כל אחד באופן עצמאי מחליט כן לדור או לא לדור.

מה הכוח שלהם?

לעקור את הנדר,

להפר את הנדר.

וכשהתחיל בראשי המטות

היה משמע כאילו שהנדר תלוי בהם.

אז הוא אמר דבר נחמד מאוד.

לכאורה איך נתנה התורה בכלל רשות לאדם

לדור נדר שהוא יאסור על עצמו את מה שמותר לו?

ואיך הוא יכול לחייב את עצמו בדבר שהוא לא חייב?

הרי זה כאילו מוסיף על דברי תורה.

וכתוב לא תוסיפו ולא תגרעו.

אבל באמת זה לא נקרא הוספה על המצוות.

למה? מצוות התורה הן נצחיות ללא שינוי.

ופה הוא יכול לשאול על הנדר.

ואם הוא רוצה לפטור את עצמו מן הנדר שהוא נדר,

אז הוא הולך לחכם והחכם מתיר לו.

לפי זה מה שהחכם

יכול להתיר את הנדר זה בעצם מאפשר לדור נדר.

כי אם לא זה יהיה אסור.

איך אתה יכול לאסור על עצמך משהו?

נגיד אחד יגיד נדר אני יותר לא מניע תפילין.

אני לא אוכל יותר בשר.

אני לא זה.

את יודעת מה? אני לא מדבר איתך לעולם.

כל מיני קשקושים של בן אדם בעצבים.

אם הוא בזה אומר,

אם לא היה אפשרות להתיר את זה, אוי ואבוי, אוי ואבוי.

אז זאת אומרת, כל מה שיש אפשרות להפר, להתיר, לעקור,

זה מאפשר בעצם שיהיה נדר.

אז לכן פונים לראשי המטות קודם ללמד אותם

שיהיו יחיד מומחה

בשביל להתיר את הנדרים.

וזה באמת מאפשר עכשיו לדור.

אז מה שאמרנו,

מה, זה כאילו, מה מלמדים אותם, כאילו זה תלוי בהם, אם ידירו נדרים?

כן.

כי אם יש אפשרות להתיר, אז יש אפשרות לנדור, ואם לא, לא היה מותר.

יפה מאוד, זה אבנינזם.

וידבר משה על ראשי המטות

‫למה נאמרה פרשת נדרים לראשי המטות?

אומר מי שלמה הכהן מווילנה,

נראה שיש כאן רמז למה שכתוב בטור,

באורח חיים סימן תקנה.

מנהג אשכנז,

שהיחידים מתענים מבשר ויין כל ימי בין המצרים,

מיות זן בתמוז עד תשעה באב,

כדי להתאבל על ירושלים,

ועוד,

שאז בטלו הקורבנות.

היה חורבן,

ונהגו שלא אוכלים בשר ויין.

עכשיו,

מכיוון שסוף הפרשה הקודמת,

פרשת פנחס עוסקת בעניין הקורבנות, קורבנות של פסח ואי משביעים פרים.

לכן החלה הפרשה הזו,

פרשת מטות, בראשי המטות.

למה? לרמוז,

אחרי החורבן שאין כבר קורבנות,

ראוי הדבר שראשי המטות זה הנשיאים, התלמידי החכמים הגדולים בעם,

ידרו נדרים.

ויקבלו על עצמם להתענות

בימי האבל על החורבן מבשר ויין,

ולא יחל דברו,

ולא יתירו את זה.

יישארו עם הנדר הזה שלא אוכלים.

אז לכן נהגו קהילות אשכנז,

מיות זן עד תשעה באב, לא אוכלים בשר.

וזה לא כשאר נדרי איסור שאסור לקיימן,

אדרבה,

הנדרים האלה הם מצווה לקיימן,

כמו שאומר הפסוק, נדריי לה' אשלם.

זאת אומרת יש נדרים שהם תקפים,

מותרים,

ואני אשלם.

ואצל הקדוש ברוך הוא נדרים כאלה הם כאישים וניחוחים,

כיוון שעל ידי התענית

המתענה נכנע ונשבר

ואת דקה הוא שפל רוח,

וחביב אצל הקדוש ברוך הוא יותר מכל הקורבנות,

מה שהאדם מתענה על החורבן וזוכר.

זאת הסיבה גם שנחלקו הפרשיות.

אנחנו קוראים לעולם פרשה זו מטות,

בין המצרים,

אחרי יות זן בתמוז.

כי מסדרי הפרשיות כיוונו בזה לרמוז

לתלמידי חכמים,

לדור,

לטענות מבשר ויין בימי האבלות האלה בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב.

לכן פרשת המטות נופלת תמיד

בבין המצרים.

זה אומר, רבי שלמה הכהן מבינה.

וידבר משה ראשי המטות לבני ישראל לאמור זה הדבר אשר ציווה אדוני.

הרשב״ם

מביא שאלה ששאלו אותו.

כיצד אמר משה זה הדבר אשר ציווה אדוני?

איפה, איפה מצינו שהוא נצטווה על פרשת נדרים?

לא נאמר קודם, וידבר אדוני אל משה לאמור איש כי דור.

אז איפה, איפה זה, זה הדבר?

איפה זה הדבר?

על פי רש״י אפשר ליישב את הקושייה.

כי רש״י מפרש את דברי משה רבנו כשהוא אומר זה הדבר.

אומר ככה רש״י

משה נתנבא בכה אמר אדוני

כחצות הלילה.

בנביאים גם מתנבאים כה אמר אדוני.

מוסף עליהם משה

שנתנבא בלשון זה הדבר.

מה ההבדל בין שניהם?

כה אמר המשמעות

נבואה שניתנה לנביא.

וזה הדבר פירוש שזה דבר השם עצמו.

נבואה היא באה במשל, במחזה,

צריך לפרשן את זה.

ואז אתה אומר כה אמר, כה.

כה.

זאת אומרת כה זה כאילו חצי בערך כזה, כן? או יש משמעות של כה זה ככה,

ויש בין כה וכה זה ככה.

זה לא זה.

זה זה ודאות גמורה.

משה רבנו עליו השלום, דרגת נבואתו מעל כל הנביאים כולם.

שכינה מדברת מגרונו, אז זה הדבר.

שכינה מדברת מגרונו.

ולכן כל מה שיצא מפיו כאילו יצא מפי הדיבור ממש.

כי שכינה מדברת מגרונו.

אז אין פה שום דבר של כה.

זה זה.

זה הדבר.

אז לא צריך לשאול איפה כתוב שהוא נצטווה. למה לא כתוב וידבר השם אל משה.

כי דור זהו.

זה הדבר. זה הדבר. זה השם אמר.

זה הוויידבר.

הוא דיבר מתוך גרונו של משה.

זה הדבר. לא צריך עוד פעם להגיד. זה הדבר. זה הדבר.

זה אומר הרב קנייבסקי.

זכר צדיק וברכה.

רבי חיים מוולוז'ין אומר גם כן בכיוון הזה

שהנביאים התנבאו באספקלריה שאינה מאירה

זאת אומרת כמו מראה של זכוכית.

אין אדם עצמו נראה בה רק הצל שלו משתקף בה.

וזאת למה? כי גופם של הנביאים לא היה מזוכח כמו הגוף של משה רבנו.

כיוון שהוא היה ענו,

אז לא היה בו שום מידה חריגה משהו שעושה טשטוש או משהו, כן?

שזה מפריע, כאילו זה מתערב.

בתוך השיקולים, בתוך המראות, בתוך...

כאילו בטל ומבוטל, ואנחנו מה?

אז הוא ראה באספקלריה מהירה כמו זכוכית שקופה,

שאתה רואה מבעד לזכוכית בדיוק את הדבר.

אבל הם ראו כמו צל.

וכמו תגיד שיש קצת אבק

על הזכוכית, אז יש השתקפות

של האדם, שהוא רואה את עצמו, בגלל שיש קצת, זה יוצר כאילו מצב כזה.

אז אתה אומר, אתה לא רואה רק את הדבר, אתה רואה את זה מעורב עם השתקפות של... יש פה איזה צד שלך גם בתוך העניין.

אז לכן שואלים את הנביא,

אם הוא יודע מה שהוא רואה,

מה אתה רואה?

ואז הוא אומר, מקל שקד אני רואה.

או,

אז מה זה מקל שקד?

שהשם שוקד על דברו,

נבצע אותו מהרה.

אז הוא לא רואה ישר את הדבר,

את עצם הדבר, הוא רואה את זה בדרך משל וכו'.

אז לכן משה רבנו אומר, זה הדבר,

זה כאילו מצביע.

והוא אומר, זה הדבר אשר ציווה השם.

בדיוק, בדיוק כמו שהוא שמע מהקדוש ברוך הוא,

מה שאין הנביאים האחרים יכולים לומר לשון זה,

אלא כה אמר.

כה אמר.

עכשיו תשמעו דבר מדהים.

רבי סוכר בר מריטובה היה מגיד,

והוא אמר, על פי דברי הגאון מווילנה,

שבתורה מרומזים כל המאורעות שיקרו בכל העולמות מששת ימי בראשית

ולעולם.

כל המעשים של יצורי עולמים

כלליים,

פרטיים,

ופרטי פרטיים,

ואפילו מה שיקרה באלף השביעי,

הכל כתוב בתורה.

לכן הדין הוא שאין נביא רשאי לחדש שום דבר

באשר הכל כתוב וחקוק בתורה.

תורת משה

אז אתה לא יכול לחדש שום דבר

רק מה שכתוב זה מה שאפשר להגיד ושם כתוב הכל עד סוף הדורות

מי שעקב אחריי ארבעים וחמש שנה ראה שכל מה שאמרתי התקיים

מאיפה אני יודע?

מה כתוב?

זה מה שכתוב לא כולם מאמינים במה שכתוב לכם מפחדים להגיד ולהתחייב

אני לא מפחד

כי אם זה כתוב אז כתוב זה מה שכתוב זה כתוב ברור לא כתוב ברמז כתוב כתוב כתוב

אבל הגאון אומר שאם יש אדם בשם אילן נגיד

והאילן הזה מתקשה בכמה דברים

אז כתוב שעד הערב הוא לא יתקשה

משהו התקשה קודם זה היה בגלל משהו שאנחנו הסברנו

אבל אחרי שהסברנו כנראה שזה לא יהיה לו קשה ואז אם הוא יעבוד על מה שצריך

אז בערב יהיה מה שצריך

זה כתוב כבר

הכל כתוב

ומוסיף הגאון רבי סוכר בר

כך שמעתי מפה קדוש

מור אבי נשמתו עדן

איך ששמע מפורש יוצא מפי קודש הקודשים הגאון מווילנה

שאמר כזאת

לגאון הרב חיים מבולוז'ין זכר צדיק וברכה

מי יתן איש כזה להבינו ספר דברי הימים

שמרומז בו הכל

אנחנו כבר ראינו עשרות מאות מקרים שהגאון מוצא רמזים בתורה לכל מיני דברים עכשוויים עתידיים הכל דברים לא יאומן דברי חכמים שיאמרו בעוד אלף שנה

כבר כתוב בתורה מי יגיד איך יגיד מתי יגיד הכל

מי יתן איש כזה להבינו ספר דברי הימים שמרומז בו הכל

אז הוא אומר על זה רבי איסוחר בר

זה שאמרו חכמים זכרונך כל הנביאים נתנבאו בלשון כה אמר השם

משה נתנבא בלשון זה הדבר

כי למשה ראה הקדוש ברוך הוא את כל המאורעות בכתב יד,

בכתב יד, בתוך הכתוב,

בתוך הכתוב את הכל הוא הראה לו,

כתובים באצבע אלוהים,

בבחינת זה הדבר.

הנה אתה רואה, זה מה שיקרה ככה גם.

תראו תרגום יונתן בן עוזיאן על הפסוקים האחרונים בסוף ספר דברים,

תראו שהשם העלה אותו והראה לו את כל הארץ, ומה הראה לו?

מהתחלת הבריאה,

עד סוף הבריאה, כתוב שם, כולל מלחמת גוג ומגוג, הכל הוא הראה לו, תקראו, זה משהו מדהים.

אבל הכל כתוב בתורה,

הכל כתוב בתורה.

אבל הנביאים אמרו, כה אמר השם,

זאת אומרת, מה זה כה אמר השם?

כה אמר השם למשה בזמנו ככתוב בתורה.

הם לא יכולים לחדש משהו אחר, זה כבר כתוב.

אמר ישעיה הנביא,

מעת היותה

שם אני.

אומר, את הנבואה שלי אני כבר קיבלתי בהר סיני.

מעת היותה

שם אני.

אני כבר עוד לפני שנבראתי, עוד לפני שנולדתי,

הכל כבר, כל הנבואות שאני אגיד והכל, הכל כבר קיבלתי בהר סיני.

מאיפה זה כתוב? בתורה הכל.

וכלומר, שהקדוש ברוך הוא באר לכל אחד מהנביאים בזמנו איך הדברים שהוא אומר מרומזים בתורה עצמה.

כמו שכל תורה שבעל פה נמצאת בתוך התורה שבכתב.

כל התורה שבעל פה

נמצאת בתוך התורה שבכתב.

כי מה שכתוב בתורה שבכתב זה כאילו בצמצום רב.

התורה שבעל פה פותחת את מה שכתוב פה. מה כתוב פה בעצם?

כתוב, וקשרתם לאות על ידיכם ואיום תותפת דבריכם.

איפה כתוב את כל הדינים והכל? הכל כתוב בפנים, רק צריך לדעת, להסתכל

ולראות כל הדינים, כל מה שיוצא בתורש מעל פה, זה לא רק שנמסר

איש מפי איש וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' ומשה רבנו רוצה, זה הכל כתוב בתוך התורה שבכתב

ולא רק זה,

מי יהיו בעולם, מה יעשו, מה יקרה, כמה ישלם משכנתה ואיפה הוא יגור וכמה דירות הוא יעביר וכמה ילדים יהיו לו ואיך קוראים להם ולמה

‫הכל כתוב, הכול, הכול.

‫מתירות המעשה, לדוגמה, ‫של הרמב״ן עם התלמיד שהתפקר ‫בגלל שהוא אמר לו ‫שבפרשת האזינו כתוב כל דבר.

‫ואז הוא אמר, ‫אני חיפשתי את השם שלי אבנר ‫ולא מצאתי אותו.

‫אז הוא יצא לתרבות, ‫מה זה הרב עובד עליה?

‫אומר לי שזה הכול כתוב. ‫איפה כתוב? ‫חיפשתי את השם שלי, לא מצאתי אותו.

‫ואז הוא בא וספר לרמב״ן, ‫אחרי שנים שזה ככה,

‫הוא גרם לו כאילו להתפקר.

‫אז הוא אמר לו, למה? ‫מה הייתה השאלה? ‫אז הוא אומר, לא נחפשתי את השם.

‫מה לא תמתין?

‫פלל השם, התפלל, התפלל, ‫תפלל, שאיר את עיניו?

‫ואמר לו, השם שלך כתוב. ‫אמרתי אפיהם, אשבית מאנוש זכרם.

‫כל עוד שלישית, השם שלך אבנר.

‫אין דבר שלא כתוב בתורה, ‫רק צריך עיניים. ‫לכן כתוב פה,

‫מי ייתן איש כזה להבינו ספר דברי הימים ‫שמרומז בו הכול.

‫ועכשיו משהו מפחיד.

טוב לפחד, הקדוש ברוך הוא יצר לנו ‫את המנגנון של פחד,

‫כדי להציל אותנו מיוקשים, מוקשים, פחתים וכולי.

‫איש כידור נדל, תדע לך,

‫אם אתה נודר נדרים,

‫נדרים זה בגימטריה רוצח.

‫מי שנודר ולא מקיים,

‫יש לו דין של רוצח.

‫וזה כתוב מפורש.

‫בעל הטורים אומר, ‫חכמים זיכרונם לברכה אמרו, ‫בעוון נדרים,

‫בנים מתים כשהם קטנים.

‫הורים לא מקיימים את הנדר,

‫לוקחים להם את הילדים.

‫בעוון נדרים מתה אשתו של אדם, ‫זו גמרא בשבת ל' בעת.

‫זאת אומרת, אתה נודר נדר ולא מקיים,

‫רוצח,

ימותו בגללך.

‫ומי שמכוון, אני דור נדר ולא קיים, ‫ככה אני אתפטר ממנה.

‫הוא מת.

רוצח, רצח את עצמו.

‫אז צריך להיזהר.

‫צריך להיזהר בדברים. ‫הקדוש ברוך הוא יודע איך

לסדר את הדברים ‫שאתה לא תוכל לעשות שימוש,

כאילו, בתורה ובדינים ובהלכות, כאילו...

זה כמו שאדם מקנא לאשתו.

לא, אני ראיתי אותה עם זה, ואני עזרתי אותה, אבל תיכנסי, וראיתי אותה וזה וזה וזה.

אז משקים אותה מים, מעוררים,

ואם היא סטתה מעל בעלה, אז היא מתה.

ברנר שהיא שותה את המים,

אם הוא גם כן זייף, הוא גם מת.

אתה לא יכול להיות כאילו צדיק,

דואג לצניעות של האישה, אתה מבין? ואתה פרפר, מה שנקרא.

והיה פעם אישה אחת שסטתה מעל בעלה, והייתה לה אחות תאומה.

תאומה.

אז כשאמרו,

הבעל אמר שהוא רוצה להשקות את אשתו בשביל לדעת באמת, אתה מבין?

זה היה מכונת האמת של פעם.

אז היא שלחה את אחותה.

אחותה שתתה מהמים המעוררים,

וכיוון שהיא לא עשתה שום דבר, לא קרה לה כלום.

ואז היא חזרה, חיבקה את אחותה ונשקה אותה,

וברגע שנשקה אותה, עבר מהמים המעוררים אליה, והיא מתה.

אי אפשר, אי אפשר לברוח מהקדוש ברוך הוא. אתה עושה טריקים, מיסטיקים, זה, זה לא עוזר.

לא כדאי, לך ישר אלוקים, עשה את האדם ישר,

ואל תבקש השוויונות רבים, כי בסוף הוא תמיד הוא יעשה לך ככה,

ואתה תגיע לנקודה שהוא רצה, לא כדאי.

לך ישר הכי טוב, ותשמח גם, תמיד תשמח.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שמרי שם בדמקור עונג שבא וממה ממת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שמרי שם בדמקור עונג שמעת אב מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי

שמה זוהר, מקדש השם, מקדש השם, מקדש השם, מקדש השם ואיש שמה.

הריני וכווה מקיים צוות חכמים דאורייתא ושמחה דאורייתא

ולעשונא הזמנתנה הקדוש שיהיו שפתותיו דברות בקבר.