פרפראות וחדושים לפרשת בלק תשפ"ו - חלק ג'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, לעילוי נשמת רב רון משה בן אביבה,

תהיה נפשו צרורה בצרור החיים, אמן.

אמן לאמן.

פרפרות וחידושים לפרשת בלק חלק ג' שנת תשפו.

אם ייתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב,

אומר רשי, למדנו שנפשו רחבה והוא מחמד ממון אחרים.

חמדן.

במסכת אבות

אמר לי יוסף בן קיסמא,

פעם אחת הייתי מהלך בדרך

ופגע בי אדם אחד, יש אומרים זה אליהו,

ונתני שלום

וחזרתי לו שלום.

אמר לי רבי,

מאיזה מקום אתה?

אמרתי לו, מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים, מה אני?

אמר לי, רצונך שתדור במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות?

זאת אומרת, הצעה שאי אפשר לסרב לה.

אמרתי לו,

אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם

אין נידר,

אלא במקום תורה.

אז תלמדו להעריך את המקום שבו אתם נמצאים, כן?

זה יותר מכל מה שהוא אמר והציע לו.

ועכשיו נשאלת השאלה, מה ההבדל בינו

לבין בלעם?

שבלעם אמר, אם יתני בלק מלוא ביתו כסף וזהב,

אומר רשי, מפה לומדים שהוא חמדן,

נחמד ממון אחרים.

ופה מה אמר רבי יוסף בן קיסמא אם תתני כל כסף וזהב שיש בעולם?

אז למה לא נגיד שהוא גם כן חמדן, חס ושלוש?

לכאורה,

מה בין התשובה של בלעם לבלק?

יש לפרש ולומר,

אצל רבי יוסף בן קיסמא המעשה.

זה מתחיל בזה שאותו איש הציע לו אלף אלפים דינרי זהב לגור בעירו.

ברבי יוסף בן קסמא דחה את ההצעה ואמר שאפילו אם ייתן לו את כל הון שבעולם,

שזה דבר שבלתי אפשרי, הרי במציאות אי אפשר, לא יוציאו את הכסף ממך וממנו ומזה,

יביאו לו את כל הכסף שבעולם.

הוא אמר לו, אני לא עוזב מקום של תורה.

זאת אומרת, הוא אמר את זה בהפלגה.

זאת אומרת, זה לא מדבר אליי כסף. כסף, מה זה כסף?

כסף, אני אקח אותו לאן? אני אקח אותו.

יש לאילון מאסק, אומרים,

טריליון, לא משנה.

נו, הוא אוכל יותר ממני, הוא אוכל יותר ממך.

אין לו זמן לאכול.

כמה שניצלים הוא יכול לאכול, כמה סטייקים הוא יכול לאכול.

הוא יכול לנסוע עם שתי מכוניות ביחד, ככה הוא לא יכול.

במה הוא יותר טוב? שיש לו דאגות לשלוח טילים וזה, וחלליות וכל מיני.

בסדר,

מה לעשות? קיבל עונש

טריליון.

אבל רבי יוסף בן קסמא אומר,

אפילו.

זה רבי יוסף בן קסמא, אבל השליחים של בלק,

שבאו אל בלעם, בכלל לא הוציאו לו כסף.

בלק אמר לו, כי כבד אכבדך,

אני מדבר איתך על כיבודים, אני עושה לך כבוד,

שטיח אדום, אני עושה לך תזמורת,

אני עושה לך זה,

זה כל מיני דברים טובים.

ומה הוא עונה לו?

אם יתני בלק, מי דיבר איתך על כסף?

זה אומר שהוא חמדן?

כי כל בן אדם מדבר

על משהו חומד.

נגיד, אחד יש,

אוהב לטייל בעולם.

אז על מה הוא מדבר כל הזמן כשהוא פוגש אנשים?

עכשיו חזרתי מאלבניה.

אה, איזה מקום, שם בזול, ויש שם זה, ויש שם פה, ויש שם.

ועוד שבועיים אני בתאילנד.

כן, השנה ברוך השם הייתי כבר בארבע, חמש מקומות,

ועוד ידי נטויה ורגלי ארוכה להגיע למקומות נוספים.

זה מה שמעניין אותו, על זה הוא מדבר.

אדם שחומד ממון הוא רק מדבר על כסף, בבית כנסת, בחתונות, בכל מקום מדבר איזה עסקים הוא עשה, מה הוא קנה,

מה הוא מוכר,

מה הוא עושה, מה זה,

איזה עסקים, אתה רוצה להיכנס שותף, אתה רוצה,

מדברים איתו, אנחנו נכבד אותך, הוא אומר, מה עם הכסף,

מה עם הכסף,

איפה כסף?

איי, איי, איי.

בלעם זה שם שאומר הכול, בתוך המילה בלעם יש את הכול, רוצה לבלוע את כל מה שרק אפשר,

לבלוע עם, לבלוע כסף,

הכול רוצה.

- באי אחריו אלוהים

כי הולכו

ברבים טמאים,

כמו רמב״ן, חזקוני,

רבי חיים פלטיאל, ועוד.

מפורש

בתורה שהקדוש ברוך הוא נתן לו רשות ואמר לו,

אם לקרוא לך באו האנשים,

קום לך איתם.

אז למה חרא פה,

כשציית

והלך לדבריו,

נתת לי אישו ללכת,

קמתי והלכתי, אז למה ויחרף השם?

כי הולך הוא.

למה?

יש בזה טעמים רבים,

ונחל קדומים

מביא בשם הרב מורנו, הרב רבי ישראל זאבי,

שאחרון אב

לא היה בכלל על זה שהולך בלעם.

אלא חכמים זיכרונם לברכה.

למדו בברכות זן וסנהדרין,

קופה,

מהפסוק, באל זועם בכל יום.

הקדוש ברוך הוא זועם כל יום רגע.

באותם ימים הוא לא כעס כלל.

למה?

כדי שלא יתפוס בלעם את הרגע ויקלל את ישראל ויאמר את המילה הקצרה ביותר, כלם.

כלם.

כלם זה לכלות את עם ישראל, כלם.

ואומר הפסוק כאן,

כי ביום הליכתו

עדיין הקדוש ברוך הוא היה כועס.

עוד לא הפסיק לכעוס.

באותו יום

שהוא הולך

עדיין היה כועס הקדוש ברוך הוא בכעס היומי שהוא רגיל אל זועם בכל יום.

איפה אנחנו יודעים? כתוב, וייחר אף אלוהים.

מידת הדין.

ולמה הוא כועס? למה הוא לא חושש שישתמש בזה בלעם כנגד עם ישראל?

הוא אומר כי הולך הוא.

כל זמן שהוא עסוק בהליכה אין חשש שהוא ייכלל.

אז לכן הקדוש ברוך הוא לא בזבז את אותו יום.

והוא כעס כרגיל על מה שצריך לכעוס, כמו שאומרים. אין זועם בכל יום לעשות דינים לכל מי שראוי לעשות בו דינים.

ולכן,

אז זה לא שהוא כועס אומר אחידה בשם.

הוא אומר,

זה בא להגיד שבאותו יום

עדיין היה כועס הקדוש ברוך הוא, ולא חשש

שינצל את זה בלעם, כי הולך הוא.

וכל זמן שהוא עסוק בהליכה, הוא לא עסוק בקללה.

וממילא אפשר היה שיחרה אפו במי שצריך

לחרות אפו.

זה מדהים.

פירוש יוצא דופן.

אבל מדויק.

מדויק.

כתוב, וייחר אף אלוהים.

אמנואל זועם בכל יום.

זה רגע.

ופה אתה רואה.

ולמה? כי הוא הולך.

מאיפה זה יצא לנו?

ואיך אתה, אתה אמרת לו, לך איתם.

אז מה אתה כועס עליו שהוא הולך?

זה לא מסתדר שאתה אומר לו, לך וכועס.

כועס על זה שהוא הולך.

מי אמר לך בכלל שהוא כועס על זה?

הפוך, הוא חרה פה בגלל הרגילות של אין זועם בכל יום,

וזאת בגלל שהוא הולך, כי אם הוא הולך הוא עסוק בזה ולא עסוק בכלל.

יפה מאוד, יפה מאוד.

טוב, כתוב, הוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו.

מכאן,

אומר רשי,

מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך

יוליך עמו שני אנשים לשמשו

וחוזרים ומשמשים זה את זה.

למה רשי מדייק את דבריו דווקא מבלעם,

ולמה הוא לא דייק את זה מאברהם אבינו, שגם הוא לקח עמו,

איתו יותר נכון, שני נערים לדרך?

למה פה הוא פירש את זה?

שמכאן לחשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני אנשים לשמשו.

אבל אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

לאחד נראה ומזיק,

לשניים

נראה ואינו מזיק,

לשלושה

אינו נראה כל עיקר.

זה גמרא בברכות מ״ג. היינו,

ההולך יחידי בלילה

רואה את המזיקים בניזק.

לא הולך יחידי בלילה.

שניים רואים

ואינם ניזוקים,

ושלושה אינם רואים ואינם ניזוקים.

אז לכן

אין ראייה מאברהם אבינו.

למה רש״י לא פירש את זה אצל אברהם אבינו?

כי שם אפשר לומר שנטל עמו לדרך שני נערים,

כדי להישמר ממראה המזיקים.

אבל בבלעם,

שאת כוח הטומאה שבו

הוא מקבל מאותם מזיקים,

אין לו בעיה לפגש איתם הלאה, נאלה, מה נשמע זה?

בוודאי הוא חפץ ל...

ולכן לא ניתן לפרש

שהוא נטל את שני הנערים כדי להימנע מראיית המזיקים,

כי הוא חפץ בהם,

אלא רק מפני חשיבותו הוא נטל אותם,

שלא הולך יחידי.

אז מפה לומדים.

לכן מכאן דווקא יש ראייה לאדם חשוב,

שיוצא לדרך, שייקח עימו שני אנשים לשמש אור.

מדהים.

זה תפארת יהונתן.

רבי יהונתן אייבשיץ.

ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר.

החפץ חיים אומר

על הפסוק הזה,

למה דווקא את הרגל?

כי הוא הלך לעשות רעה לישראל,

אז האתון רמזה לו ולחצה לו את הרגל שלא ילך.

אם לוחצים את הרגל אי אפשר ללכת.

זהו.

וגם עשתה אותו חיגר.

אז עכשיו הוא מדדה,

וגם לא הבין.

הוא גם לא הבין.

כתוב ויפתח את פי האתון.

הריטווה

מביא בעבודה זרה כד',

המעשה עם הפרות

שהחזירו את ארון הברית מפלישתים.

אז כתוב וישר נא בדרך.

אומרים חכמים,

שהם שרו, שירה,

בלשון הקודש,

ממש בדרך פלא.

אתם יודעים מה הם שרו?

מי זוכר מה הם שרו?

כן, יפה, כל הכבוד לך.

מה שאנחנו אומרים בבוקר, הודו, אולי לא, לא, כי טוב.

הודו.

לא כי טוב, הודו.

הם שרים בדרך.

שרים בדרך.

אז הוא שואל שאלה הריטווה.

למה במסכת אבות

לא מנו את זה עם הניסים שנבראו בערב שבת? מה זה, רגיל שפרות ישירו?

כמו שכתוב בפי האתון.

שזה נברא בין השמשות,

אז למה על הפרות לא כתוב?

אז הוא אומר, מכיוון

שהזכירו את פי האתון שהיא נבראה בין השמשות,

הזכירו את זה במה? בתורה שנפתח הפה של האתון,

והיא דיברה בלשון הקודש.

אז זה אב

לכל היוצא בו, זה כבר לא חידוש.

אז ברגע שהתורה פרסמה את הדבר הזה,

אז מה שיבוא אחר כך

בנביאים?

אז זה יסתדר,

הכל בסדר.

ויפתח ה' אל פי האתון.

אז טייפלר הקדוש לומד מזה יסוד גדול בעניין הפתיחה של פי האתון.

אמרו חכמים במדרש,

הקדוש ברוך הוא חס על כבודן של הבריות

ויודע דרכן,

ולכן סתם את פי הבהמות.

שאילו היו הבהמות מדברות,

לא היו בני אדם יכולים לשעבדן ולעבוד בהן.

זה כתוב במדרש.

הקדוש ברוך הוא חס על כבודנו,

ובגלל זה הוא סתם את הפה של הבהמות.

כי אם הן היו מדברות,

לא היינו יכולים לשעבד אותן ולעבוד בהן.

מה כוח הדיבור שהיה יכול להיות לבהמות

שבגללו לא יכולנו לשעבד אותן?

ולא יכולנו לעמוד בפני הדיבור שלהן.

הוא אומר, ההסבר פשוט.

בהמה, אם היה לה כוח הדיבור, הייתה אומרת רק את האמת.

אין בה עורמה ושקר.

ואז היא הייתה מתיחה באדם את האמת כמו שהיא.

וכשמתיחים באדם את האמת, קשה לו לעמוד.

יש כאלה לא יכולים לעמוד.

אז בוא תראה.

אפילו אחרי שפתחה אתון את הפה,

מי הכריח את בלעם השקרן

להודות לדברי האתון?

היה יכול להכחיש,

להדם.

לא, היו דברים מעולם.

והיה אומר,

מה פתאום, ממתי אני רוכב עלייך, ממתי, מה זה הסיפורים האלה שאת מספרת עליו קשקושים?

כמו שהוא שיקר לפני כן,

לפני שהיא פתחה את הפה.

אלא

על כורחך בלעם אבין

שאין תועלת בהכחשות

כי כולם יאמינו לדברי האתון

כי היא בבחינת מסיח לפי תומו.

בלי עורמות, בלי חוכמות, בלי...

וזה מה שאמרו לנו חכמים זיכרונם רכה בבראשית רבה צדיקים ב'

אוי לנו מיום הדין,

אוי לנו מיום התוכחה.

בלעם,

חכם של כל האומות,

לא היה יכול לעמוד

בפני תוכחתו של אתונו.

ואנו על אחת כמוהו.

אם האתון

הוכיחה אותו והוא לא יכול לעמוד בתוכחת והוא מודה אליו,

כשיוכיח הקדוש ברוך הוא כל אחד ואחד, מה אתה תעשה?

כי בהתחת

הבהמה

בהצגת הדברים לאמיתתם,

לא יכול החכם שבאומות לעמוד מול זה.

גם לעתיד לבוא.

כשתהיה תוכחת אמיתית,

יתבטלו כל התירוצים של הכזב והמלא השווא.

באמת תהיה ברורה ונהירה,

ומי יוכל לעמוד כנגדה.

אומר החפץ חיים, תקשיבו טוב, ויפתח השם את פי האתון.

אחד מהדברים זה לרמוז רמז

לבלעם מן השמיים.

תגיד,

מה אתה מתגאה בכוח שיש לך בפה?

מה?

מה אתה מתגאה?

הנה האתון שלך,

אני גם אפתח לה את הפה.

ולא רק זה, היא תגיד אמת, היא השקרן.

מה המעלה שלך יותר ממנה?

זאת אומרת,

מתי שהשם רוצה,

הוא מראה לבן אדם, תראה כמה אתה חושב שאתה,

מה אתה עושה עם הפה שלך?

נתתי לך פה להועיל.

אתה רוצה לקלל אומה? אתה בנים שלי?

אתה רוצה לחסל אומה שלמה בפה שלך?

מה, הפה שלך ברשותך, אתה חושב?

אני אשים בפה שלך מה שאני רוצה. רסן וחכה, כמו שלמדנו?

אני אטפל לך בפה.

אבל אם אתה חושב שיש לך מעלה, שיש לך כוח הדיבור,

הנה, זאת שאתה רוכב עליה,

יש לפה יותר נקי משלך.

היא לא משקרת, היא אומרת את האמת.

ולא רק שהיא אומרת את האמת,

אתה גם מודה עליה, בלית ברירה.

פששש, זה מבהיל.

מבהיל.

ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי,

בכיין,

בכיין תתבייש,

בכיין.

רבנו בחייא אומר במקום לתמוה מהפלא שפתאום

האתון מדברת איתו בלשון שהוא מבין.

במקום להתרעש מן הנס המחודש

ועם כל האנשים שהולכים איתו, פדיחה לפני כולם, כולם שומעים שהיא מוכיחה אותו?

מה היה צריך להבין? שאם השם פתח את הפה שלה והיא מוכיחה אותו,

אז השם לא רוצה שילך עם הכוונות שלו.

אבל מרוב האכזריות שבו,

והטבע הרע שלו,

ומרוב שהוא חפץ ללכת, ללכת,

הוא לא...

כן, זה כאילו זה דבר טבעי, כאילו מדברים כל יום.

כי התעללת בי,

איך אתה עונה ישר ככה?

אדם

עומד מול המראה,

משתרק.

פתאום המראה אומרת לו,

תסרוקת לא יפה.

אתם מצפים שהוא יגיד לה, למה את אומרת ככה?

הוא בורח מהחדר, חושב, יש מישהו מאחורה, יש משהו,

זה לא הגיוני.

מראה,

עוד אפשר להגיד, הטמינו לו מאחורה איזה מכשיר והפעילו אותו בשלט רחוק וזה.

אתון,

אתון.

אין לה חיבור חשמלי ואין לה כלום.

הוא אומר לה, כי התעללת בי.

ותראו חשבונות עכשיו, איך עושים חשבונות מדהים.

ויאמר אליו מלאך אלוהים,

על מה הכית אתונך זה שלוש רגלים.

בספר פניני קדם, בשם הגאון רבי שמחה רפופורט,

זכר צדיק ברכה,

הוא מקשה קושייה.

מה מזכיר המלאך את העניין של הכאת האתון?

מה, המלאך נשלח להגן על האתון, על הכבוד של האתון?

המלאך בא למנוע מבלעם לקלל.

אז למה הוא פונה אליו? למה הכית? מה זה קשור? מה זה קשור?

בספר שכל טוב מביא את הגאון הזה

והוא מתרץ ככה.

למעשה היה יכול בלעם לומר.

שהוא הולך לברך את ישראל.

מה פתאום, אני הולך לקלל? מה פתאום, אני הולך לברך.

אבל מזה שהוא היכה את האתון

ולא קילל אותה,

הרי הכוח שלו זה בקללות.

אז אם היא הזיקה לו ולחצה לו את הרגל,

ועשתה אותו חיגר,

היה צריך לקלל אותה כמו נהג מונית,

ישר.

אבל מזה שהוא היכה את האתון ולא קילל,

בעל הטורים אומר, מפני שבדעתו של בלעם לקלל את ישראל באותו יום,

ואין שתי קללות חלות ביום אחד,

לכן הוא לא בזבז את הקללה על האתון,

הוא היכה אותה.

לכן אומר לו המלאך,

למה היא קיללת את האתון?

כי אתה רוצה ללכת לקלל את ישראל, נכון?

לכן לא קיללת את האתון.

איזה דברים, אני אומר לכם,

זה מפרש על שכל טוב.

אה, הכל ידוך,

והכל ישר ברוך,

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כש.

הכל ידוך,

והכל ישר ברוך,

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כש.

הכל ידוך,

והכל ישבחוך,

והכל, והכל, והכל יאמרו, אין קדוש כש.

‫אין כאן לוש קשים, הרי אני מכבד... ‫כאמצעת חכם דאורייתא בשמחה דאורייתא,

‫גומן נפשו של חסד דאורייתא כבדת, ‫תמיכם את אימכם דאורייתא,

‫לעשות נעת רוח לקדוש ברוך הוא, ‫לעשות נעת רוח תנא,

‫הקדוש, יוסף תודה ותודה ותודה בקבר, ‫ביחד הנאיום הנאי שאומר.