מחלוקת

 - לא מוגה! - 

נציבי יום ישכר בן זרה שרה נזכה לרפה שלמה בגוף בנפש בתשובה שלמה מתוך שמחה אמן אמן שנה דבורה שלווה בת שושנה רפואה שלמה מהרה אמן רחל בתשולמית חווה תגדל בבריאות ותעשה נחת לקדוש ברוך הוא ולהורים אמן אמן נעומי רבקה בתשולמית חווה תגדל בבריאות ותעשה נחת לקדוש ברוך הוא ולהורים אמן אמן אמן רות אסתר בת שולמית חווה תגדל בבריאות תעשה נחת לקדוש ברוך הוא ולהורים. אמן אמן.

מחלוקת.

המשנה באבות מחלוקת לשם שמיים כמחלוקת הלל ושמאי סופה להתקיים. מחלוקת שאינה לשם שמיים כמחלוקת קורח ועדתו אינסופה להתקיים. רבי יונתן איבשיץ ביערות דבש. כיצד יודעים אם המחלוקת לשם שמיים או לא. פשוט אם נשארים ידידים ואוהבים זה לשם שמיים. בקידושין כתוב דף ל שעסקו בתורה והיו אוהבים זה את זה הלל ושמאי ובית הלל וגם בית שמאי וכולי. יותר מכך במסכת עדויות אמרו חכמים זכרונכה אף על פי שאלו מתירים ואלו אוסרים לא נמנעו מניסן נשים זה מזה הייתה מחלוקת לדעת בית הלל נשים מסוימות אצל בית שמאי היו ממזרות אף על פי כן שמכו על בית שמאי שיודיעו להם מי ממזר לפי שיטתם ונשאו נשים מהם וכיוון שהמחלוקת העלכתית הייתה לשם שמיים, לכן נשארו אוהבים. זה את זה. משה רבנו בכל המעשה עם קורח, בכל מה שחלקו עליו, בכל זאת הלך להתפייס. הוא מעצמו עמדתן ואבירם. למה? איך הוא יכול לוותר? איך הוא יכול לוותר? איזה משע ומתן? על מה הוא יכול לוותר? הכהונה ניתנה לאהרון על דעת הקדוש ברוך הוא. אז למה הוא ניגש אליהם לדתן ואבירם? אלא לומדים מפה פרק חשוב במחלוקת. גם כשאתה צודק ב-100% ואפילו שהקדוש ברוך הוא איתך דע מחלוקת מתחילה בהשקפה בהלכה אבל בסוף היא תהפוך לוויכוח אישי. אמר משה לדתן ואביריו אני באופן אישי אין לי מחלוקת עמכם. מבחינתי אתם ידידים באוהבים. אולם לעניין ויכוח השקפתי האדמה תבוא בתוכיח. לפי כך בעניין הלל ושמאי אמרו חכמים בעירובין יג יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלוהים חיים אומר רבי ישראל סלנטר למה צריך בת קול וכי התנאים הם חשודים שתורתם תורת שקר חלילה אלא בת כל מעידה שמתחילה עד סוף המחלוקת לשם שמיים זאת אומרת, לא הגיעו לנגיעות אישיות, אלא נשארו באותו ויקוח חלקתי. הראיה נשארו אוהבים זה לזה. גם משה רבנו המשיך לאהוב את התן ואבירם שהציל אותם שלוש פעמים. באהבה היא הסימן הברור שמוכיח שם מחלוקת לשם שמיים. יש סימן לדעת מתי זה לא לשם שמיים שמנהלים שני אנשים דין ודברים ביניהם מי הוא הצודק כל אחד בטוח שהצדק עמו ומנסה לשכנע את חברו שיסכים לכך אם זה ויכוח שכנים אם זה בעלי חנויות אם זה מרצים חדשים גם בויכוח גם בוויכוח הלקתי הלל ושמי ניסו אפיהם כל אחד שכנע שהצדק איתו מתוך רצון שהשני יודע אבל קורח יצא למחלוקת בלי סיכוי מי מי יסכים לוותר על מסרתו ולהפוך ממלך לאדם רגיל זה מה שהוא ביקש תפנו בבקשת המשרות כי אני רוצה עכשיו להיות במקומכם מי מתחיל ככה איך יכול להתחיל דבר כזה כזה שהצד השני בכלל לא מנסה לשכנע שהוא צודק אלא דורש דרישות לא הגיוניות בעליל כמו שאחד אמר לי אם אתה לא תחקור את מה שאני אומר שהארץ הפיתה אתה שקרן ואני יוצא נגדך בכל הכוחות ואני אספר כל מה שאני יודע יומנג סופר אמרתי לו גם אני אומר לך תספור עד מחר את כל הכוכבים ותגיד לי את השמות שלהם אם לא תחקור אתה שקרן זהו זה ממש מחלוקת שם שמיים הוא רוצה שאני אדע שהעולם פיתח עם שערות אבל קורח יצא למחלוקת בלי סיכוי וזה נקרא מחלוקת והוא לא מנסה לשכנע אלא הוא טובע תביעות ומבקש בקשות לא הגיוניות אבל אם יש ויכוח ואתה משוכנע שאתה צודק, צריך לדעת איך לנהל ויכוח. אז אתה טוען טענה והשני משיב. ואם הוא יגיד לך אתה טועה, נגמר הסיפור. עכשיו אתה מתבצר ולא מקבל את הדברים שלו ודוחה אותו מכל בחול כי הוא אמר שאתה טועה. אבל אם הוא אומר, "תשמע, אני אומר לך ככה, מה אתה אומר על זה?" השני אומר, "אני אומר לך ככה, ומה אתה אומר על זה?" או כל אחד מוכן לקבל במידה וישוכנע את הגרסה של השני. אבל ברגע שאתה אומר אתה טועה, אתה לא יודע, אתה לא מבין, נגמר הסיפור. זה יהיה מחלוקת והשם ירחם איפה זה יגיע. אז יש עצה איך אתה יכול לנהל ויכוח שזה עם הוכחות כן משפט שלמה באו שתי נשים עם תינוק אחד וכל אחת אומרת זה שלי הילד שלמה אמר אין בעיה תביאו חרב ובסוף אחרי שהתברר מי זאת האמא באמת ומי זה לא אז הוא חזר ואמר ככה את אומרת כי בניך חי ובנה מת. ואת אומרת כי בניך חי ובנה מת. זה תמוע. בשביל מה צריך להגיד? הוא כבר שמע אותם. בשביל מה הוא חוזר על זה עוד פעם? למה הוא מסכם את הדברים? השולחן ערוך בחושן משפט על כל דיינים סעיף יז יז ז פסק על פי המעשה הזה. הלכה למעשה שכל דיין צריך לסכם את הטענות עוד קודם שנכנסים הדיינים להתדיין. מדוע זה לא מסודר כאן כל כך אבל בסדר שלמה המלך מגלה יסוד עצום. בעלי הדין חוששים. אולי הדייל לא שמע אותי טוב, אולי לא הצגתי את הטענות כמו שצריך. אם הייתי מוסיף עוד משפט אז אולי הוא היה מסכים איתי. בקיצור, הוא לא רגוע ואז הוא לא יקבל כל כך את הפסק דין. לכן צריך דברי סיכום. הדיין משיר אליהם מבט, חוזר באוזני כל אחד על טענתו. נכון שאמרת כך וכך. נכון שאלה טענותיך ברגע ששומע בעל דין שהוא יודע את כל מה שהוא אמר מכל הטענות שלו גלויות לפניו אז הוא רגוע שלפחות הפסק דין יהיה על פי כל מה שהוא אמר לא נשמת דבר אז זה העצה הבדוקה לנהל ויכוח אבל אם אתה אומר לו טעית או לא וזה לא יצא מזה שום דבר לכן עושים סיכומים עושים סיכומים שני הצדדים ואחר כך הדיין חוזר על סיכומים ואומר את מה שהוא אומר עליהם ועושה סיכום סופי לאור זאת בסוף אני פוסק ככה ואנחנו רואים שזה מפורש למה נפסקה הלכה כבית הלל לפי שהיו מקדימים ומביאים את דברי בית שמאי לפני דעתם זה מראה שם מכבדים את הצד השני, שמעו אותם עד הסוף, יודעים לחזור על כל הטיעונים שלהם ואז אומרים עכשיו נאמר לכם למה אנחנו סוברים אחרת ואומרים את שלהם ובסוף בא הכרעה ונשארים אוהבים. אבל אם זה התנצחות לא עניינית יהיה מחלוקת לא לשם שמיים קטה ולך תדע איפה זה נגמר. טוב נסיים. עם מעשה שהיה עם הרמב"ם. הרמב"ם היה רופא אישי של מלך מצרים והיו קנאות קנאה. קנאו בו כל השרים שמה. מה זה היהודי הזה פה נהיה לנו? והם דחפו שהרופא המומחה מבחינתם שקראו לו קמון, דוקטור קמון. ואמרו שהוא רופא מומחל לא פחות או לפחות כרמב"ם למה שזה יהיה רופא האישי זה לא הגיע היום בקנאה של כמון בהרמבם הרכיע שחקים והצליח לשכנע את המלך לעשות מבחן מזעזע הרמבן כמו הצטרכו שניהם להרעיל כל אחד את חברו ממש מחלוקת שם שמיים ויכינו שיקוי מסוכן זה לזה וכל אחד יכול להכין מראש משקה שהוא נוגדני ואם הוא ישתה טוב ויציל את חייו אז הוא יהיה הרופא האישי ואם לא הוא היה הרופא האישי הלך כמון והכין עבור הרמבם שם קטלני מהיר ביותר ותר הרמבם בחוכמת השם אשר עליו שם בשם פתחו והכין שיכוי שהוא נגד כשהוא לא יודע עוד מה הוא ישקה אותו כן זאת אומרת זה צריך להיות שיכוי שהוא אנטי כל רעל זה משהו לא יאומן הגיע היום המיועד עומדים לפני המלך איך הרמבם מתנדב להיות הראשון והוא בולע את הסם דר [גניחות] כל הגוף מתחיל לרעות זעזוע בכל הגוף שותה את השיקוי ונשאר בחיים עכשיו הגיע התור של קמון הוא שותה את הסם שהכין הרמבם ומיד הוא שותה את השיקוי שהוא הכין נגד כן ושניהם בחיים בכמון לא מרוצה הוא מתחיל לפחד איזה מלכודת תמן לו הרמבם כי הוא לא הרגיש לא צמרמורת ולא בחילה וכאילו לא שתה רעה בכלל מהמחשבות התחילו אולי הוא נתן נוסם איתי שזה יפעל אחרי השיקוי הנגדי. אולי זה שם שרק אם הוא יאכל מאכל מסוים אז זה יתחיל לפעול ואולי בשר יפעיל את הרעל. הפחד הזה הפסיק לאכול בשר, חשש מלחם ואולי אולי מים וכן הלאה. אפילו מים הוא לא שתה. והתחיל להמעיט את האוכל עד שנראה ממש כמו שלד. מה הוא שתה? חלב פרה שהוא בעצמו חלב במו ידיו. לא סומך כלום. אחרי שבוע בערך שואל אותו הרמבם בחוכמה תגיד איך אתה מרגיש כשאתה שותה חלב פרה על המקום קיבל התקף לב ומת אמרו השרים והמלך איזה רופא חכם כמו הרמבם שהמציא רעל שהורג אחרי שבוע נו ראינו דבר כזה ולא שמענו. אמר להם הרמב"ם, אני לא הרגתי בן אדם מעולם. הוא הרג את עצמו בדמיון. תדעו לכם, הוא היה חכם גדול. הוא היה עשיר ובכבר הזה המדע, הרב עובדיה של הדור הזה. אך כל חוכמתו לא הועילו לו ברגע של קנאה בזולת. קמון יזם מחלוקת עם הרמבם והיה מוכן להרוג אותו על עבל בכפו וכשלא הצליח הוא הרס את חייו במו ידיו כשחשב שהרמבם רודף אותו ומכין לו מלכודת בזמן שלא הסכיל להבין שהרמבם בכלל לא צד במחלוקת ונתן לו לשתות בסך הכל מים הוא לבדו נחלק על עצמו כמו קורח. כמו קורח. וזה סופה של מחלוקת שהיא מתחילה מצד אחד כשאין צד שני במחלוקת סופו שהוא הורג את עצמו. הכל יודוך והכל ישבעוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יום הוא והכל יום הוא אין קדוש קשה הכל יודוך והכל בחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך הכל ישבחוך הכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כאשר מכב לעשות נחת רוח הקדוש ברוך תנה נה הקדוש זה קצת רבי חנניה