פרפראות וחדושים להגדה של פסח תשפו חלק ו' "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת"

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום.

הנציב יום מוקדש לתיקון הגזל של עמיאל כורש ומשפחתו,

ויזכו לתשובה שלמה, בריאות איתנה, זיווג הגון וסייעתא דשמיא בכל העניינים.

תיקון הגזל יכול להתבצע רק אם הנציב מוקדש למי שנגזל ממנו וזה יהיה בשיעור של הכסף שנגזל.

אבל אם זה מיועד בשביל טובת המשפחה זה לא נקרא שנעשה שום תיקון.

נציבי יום

לחילוי נשמת יהודה צבי בריבי משה יצחק דויטש מנוחתו עדן,

ולרפואה שלמה לדודה נעמי בת עווד מהרה.

פרפרות וחידושים בהגדה של פסח חלק ו' תשפוא,

חתן דמים למולות.

מעשה שאירע עם הצדיק הקדוש רבי נביא יצחק מברדיצ'ו,

סיפר

הגאון החסיד המפורסם רבי בן ציון אוסטרובר,

זכר צדיק וברכה.

היה זה במעמד ברית מילה,

שנערך בהשתתפות של הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר מגור,

בעל חידושי הרים, זכר צדיק וברכה.

הרב לאיראן.

בעיצומה של סעודת הברית

הורה הרבה לאחד מהחסידים,

שיספר לפני כל הקהל מעשה נורא.

וכך סיפר החסיד.

אחד מחסידי הרב הקדוש רבי נביא יצחק מברדיצ'ו עסק במסחר בשברים.

קנה עדר שברים ולפתע ירד המחיר עד שעמד להפסיד כל רכושו.

נסע ברדיצ'ו בא ותנות בפני ריבו צרתו.

שאל אותו רבי לוי יצחק,

האם אתה עוסק במצווה כלשהי באופן מיוחד?

כמו שלמדנו שאדם צריך

לבחור מצווה אחת

ולדקדק בה מאוד ולא להפסידה אפילו פעם אחת.

השיב לו החסיד, כן,

אני מוהל.

סוחר שברים,

אבל הוא גם מקיים מצווה של מילה מוהל.

שאל אותו מה אתה עושה אם חנילה לא פוסק אדם מלזוג?

אמר לו את דרכי הטיפול שהוא למד, ואיך הוא מנסה לעצור את הדם.

אמר לו הברדיצ'וב,

אתן לך עשב לרפואה,

אם מסתכן התינוק ולא תצליח לעצור את הדם,

תחבוש בעשב זה את מקום הדם וייפסק הדימום.

החסיד הנהן בראש,

אבל בינתיים הוא לא קיבל תשובה מההפסדים הצפויים לו מהמסחר שמחיר השברים ירד.

אז הוא שאל שוב פעם את הרבה,

מה אני עושה עם הבהמות?

והרבה חוזר על תשובה סתומה זו,

כבר עניתי לך,

שאם חלילה לא ייפסק הדם,

תחבוש את המכה בעשב זה,

בערך הנימול התרפא בעזרת השם.

אותו סוחר, החסיד,

ומוסיף בעל החידושי הרים, תוך כדי הסיפור של החסיד,

שכאשר שמע את תשובתו של הרב הקדוש מברדיצ'וב בשנית,

לא פצה פה ולא הרהר מאומה,

נסע לביתו באמונה תמימה שהשכינה מדברת מתוך גרונו.

בדרך עצר באחד הכפרים,

שם התאכסן יהודי עמיד,

ונודע שהבן שלו אינו מהול.

כמו הבן של בני אלבז,

שעד גיל שלושים ושבע לא היה מהול.

גד.

נחרד החסיד ושאל את בעל האכסניה,

שנראה היה כרא שמיים, למה לא מל את בנו?

התברר שהבנים הקודמים מתו בשעת המילה,

כי לא הצליחו לעצור את הדם,

ולכן הוא נמנע מלמול את בנו כמו שהדין הוא במי שמתו אחיו מחמת מילה.

עכשיו הבין החסיד מה התכוון לבי לוי יצחק.

הוא פנה אליו ואמר לו, תשמע,

כמה תהיה מוכן לשלם עבור המילה של הבן שלך באופן בטוח,

ללא חשש?

האבא תמה על השאלה,

מניין יכול אדם להיות בטוח שיוכל לעצור את הדם?

אבל בכל זאת נקב בסכום גבוה 400 רובל אני מסכים, נשלם על כך.

או,

לזה ציפה הסוחר,

בביטחון מוחלט אמר,

יכול אני למול את בנך ואני נוטל אחריות

ששערה משערות ראשו של התינוק לא תיפול.

הביט פה בעל האכסניה בתדהמה,

איך אוכל להאמין לך,

נראה לך שאני אסכן

את הבן שלי בגלל הבטחתך?

סיכמו בסוף

שהמוהל ייתן ערבות

של 400 רובלים.

אם הוא יצליח למול את הילד ללא פגע,

יקבל

את ה-400 עירבון ועוד 400 נוספים.

אבל אם ימות הילד, לא יוחזר לו הכסף.

אני לא יודע אם אנחנו היינו עושים דבר כזה, כן?

למכור ילד ב-400 רובל.

השכלה לא טובה כל כך.

בכל אופן,

תנאי נוסף קבע האב עם המוהל,

עליך להמתין אחרי הברית ארבעה שבועות תמימים

עד שהתינוק ישוב לאיתנו למעלה מכל ספק.

הסכים.

ניגשו לעריכת הברית,

כצפוי.

התינוק החל לאבד דם רב בעת המילה.

המוהל לא איבד עשתונות,

הוציא את העשב שקיבל מרבי לוי יצחוק

וחבש דרך הנימול.

למרבה הפלא, רגעים מספר נעצר אדם כליל.

התינוק הגיב ככל הנימולים

לאושרם הרב של ההורים

ושמחתם הרקיעה שחקים.

חלפו ימים שהסוחר מוהל

שוהה בביתו של האמיד,

כמו שהותנה ביניהם,

וגונבה לאוזניו שמועה שמחיר הבהמות עלה,

ושווי העדרים שלו התייצב.

רצה האיש לנסוע הביתה למכור את העדרים לפני שיוזל המחיר.

אבי הבן סרב בתוקף.

אתה חייב לקיים את התנאים כמוסכם

ועוד חודש ימים תצטרך להישאר פה.

חלף שבוע ושוב נודע שעלו מחיר השברים.

נסע בכל אופן שיפטור אותו,

שיוכל ללכת לביתו,

שלא יפסיד

את השער.

האבא לא הסכים בשום אופן,

אתה תקיים את התנאים עד הסוף.

בשבוע האחרון

הוא היה כבר על קוצים,

מדי יום הוא שומע שהמחיר עולה עוד ועוד,

ומחיר השברים שבר שיאים.

הוא חשש, כמו בבורסה, שזה ברגע אחד ייפול המחיר,

ואבי הבן מיין לוותר על קיום התנאים.

סוף סוף

הסתיימו ארבעה שבועות.

החסיד קיבל את החירבון בתוספת ארבעה מאות הרובלים שהובטחו לו,

בליווי שפע ברכות ואיחולים מההורים הנרגשים,

מיהר לביתו,

והגיע בשעה שהמחירים האמירו לשיא שלא נודע כמותו,

ומכר את עדרו ברווח גדול.

הוא שאל את ריבי לוי מברדיצ'ו מה אני אעשה כשהמחיר של השברים ירד?

אמר לו יש לך איזה מצווה שאתה,

אמר לו מוהד,

אמר לו מה אתה עושה שהדם לא נעצר?

מה, לא, לא.

אמר לו קח את העשב הזה,

ואם יקרה כמקרה,

זה יעצור את הדם.

טוב, מה עם התשובה לגבי הבהמות?

עניתי לך כבר.

אם יהיה דם,

אתה תשים את הזה.

המזל שלו שהוא חסיד,

שהוא האמין ששכינה מדברת מגרונו, ואכן שכינה מדברת מגרונו, הוא כבר ראה

מה הולך להיות בדרך, ומה יקרה, ומה זה, ומה פה, ומה שם.

וכן הווה, וגם תקעו אותו מספיק זמן בשביל שהמחירים יעלו.

אם היה מוכר בשבוע הראשון,

הם עשו את הרווחים העתידיים שעלה ועלה ועלה ועלה.

אז גם גזרו עליו 40 יום וגם זה.

בשביל שיעלה לשיא של השיא, ואז הוא יחזור, גם אציל ילד,

עשה לו ברית, וגם הרוויח, והכול בגלל אמונת חכמי.

מדהים.

אני אמית ואחיה.

על הרב הקדוש רבי אהרן מקרלין,

זכותו תגן עלינו אמן.

אמן.

בעל הבית אהרן, סיפרו שפעל תחיית המתים של ממש.

בעיירה מוזיר באוקראינה,

התגורר סנדלר חסוך בנים.

חלפו שמונה עשרה שנה,

ולא זכה לצאצאים.

והזכיר האיש את עצמו לישועה אצל כמה מהצדיקים המפורסמים,

וטרם זכה לבשע.

פעם עבר במוזיר הרב הקדוש בעל הבית אהרן,

והשכנים והידידים של הסנדלר

יעצו לו שיבוא עם זוגתו

לרבי אהרן מקרלין ויחלץ ממנו הבטחה לישועה.

אבל הזהירו אותו מראש.

תתעקש

באומץ,

במסירות נפש.

אפילו אם יגער בך הרבה,

אל תזוז ממקומך עד שתקבל הבטחה מפורשת מפיו.

וגם,

קח סכום גדול,

שאם הוא יבקש

עבור הפדיון נפש,

כמו שהוא נהג לעיתים,

יהיה לך מוכן הכסף ולא תחמיץ את השער.

שמע האיש,

כתב פתקה,

כנהוג אצל חסידים,

שם פירט את צרתו,

והוסיף שהוא כבר הוזכר על ידי צדיקים רבים, אך ללא עיל.

קרא בית אהרן את הפתקה, שאל,

היית אצל צדיקים רבים ולא העילו,

מדוע תחשוב שאני אכול יותר מהם?

שתק האיש ולא ענה.

נשנת ארכה השתיקה,

אמר הרבי ליהודי,

אם תיתן פדיון חשוב,

מבטיח לך ישועה.

מיד הבטיח לתת סכום כסף נכבד,

ושאל הרבי,

האם אתה תיתן עכשיו?

היהודי שהיה מוכן לקח מבעוד מועד,

לא התמהל.

שומע והניע על השולחן צרור של שמונה עשר רובלים במזומן.

ואכן,

הרבי הקדוש הבטיח לו לבשע בבן זכר.

חלפה שנה,

והנס המובטח אירע.

בן זכר נולד

לסנדלר הערירי.

השמחה בביתו וידידיו גדלה עד לב השמיים.

ושוב ביום הברית הזדמן הרבי הקדוש מקרנין למוזיר.

האבא המאושר שמע על הביקור,

מיהר לבשר לו על הולדת הבן.

רבי,

מבקש אני בכל ליבי

שיבוא כבודו לשמחת הברית

ואני מכבד את הרבה בכל הכיבודים.

התינוק הוא של הרבה ומברכתו נולד.

הסכים.

הבית אהרון

והשתתף בברית המילה

והיה בעצמו מוהל לשמחת האב ולמרבה ההתרגשות.

חלפו שעות מהברית

והתינוק החל לאבד דם.

מיהרה יולדת לאכסניה של הרבה וזעקה על הילד שנתון בסכנה.

שמע הרבה את הזעקות

ולאחר שהתברר במה הדברים אמורים

שיגר את מקורבו הגאון הצדיק רבי יום טוב שמחה מלאישין,

שהיה בעל הבנה ברפואה,

שילחש לחש מקובל לעצירת הדם על מקום המכה

ויפזר אבקה רפואית.

קהילה רבי יום טוב שמחה את מלאכתו ושב לבית הרבה.

עבר זמן ושום החל אדם לזוג.

באם נחרדה שוב אל הרבה

וקרא שוב

ליום טוב שמחה ושלח אותו לפזר אבקה ולרחוש את הלחש.

ואדם פסק

ורבי יום טוב שמחה חזר.

כעבור זמן קצר

נשמעו היללות ברחוב

אבל הפעם זה צעקות עד לב השמיים.

היולדת

והמיילדת

מיהרו בזעקות מרות

והצליחו מתוך זה לחלץ שהתינוק אינו בין החיים, רחמנא לצלן.

אותה שעה נמנה מראה הקדוש בחדרו,

מכל הצווחות והבכיות התעורר,

כששמע עד היכן הגיעו הדברים,

קרא בשלישית לרבי יום טוב שמחה והורה לו לחזור על מעשיו כמו בשתי הפעמים הקודמות.

אבל שיפזר הפעם אבקה יותר לעצירת אדם על מקום המכה.

והוסיף הרבי והזהיר אותו,

אל תאזין להיללות של אנשים שזעקו שהוא כבר מת,

אלא תעשה את המוטל עליך ותחזור.

כשראה רבי יום טוב שמחה את התינוק,

נוכח לחרדתו לראות

שנשמתו של התינוק פרחה ממנו.

אבל התחזק באמונה,

בהוראת ריבו הקדוש,

ולא שעה לנשים שעמדו סביב בוכות ומייללות,

אלא שפך את האבקה בכמות הרבה ולחש על המכה כמעשהו בראשונה ובשנייה.

ולתדהמתה,

פקח התינוק את עיניו,

וסימני חיים ניכרו בו,

וכעבור דקות השמיע קול בכי כשאר תינוקות וביקש לאכול.

המתין ביום טוב שמחה עד שנראה ששלמה מובטח,

וחזר להודיע לרבה על הנס.

אחריו מיהרה אם ואימם ילדת בדמעות גיל ובהתרגשות

עצומה להודות לרבה על הנס העצום שנעשה עימם.

כשנכנסו לחדר,

הרבה גער בהם.

מה זה הרעש והקולות האלה?

מה זה? מי עושה רעש כזה על מעט דם?

מעוררים כזאת מהומה?

הלוא דבר רגיל הוא שממשיך אדם לזוב אחרי הברית.

המילדת

שהייתה כבר זקנה ורגילה בדבר, פתחה פיה וענתה.

הרבה מנסה להסתיר את הנס.

אני בקיאה ובעלת ניסיון.

ונשבעת אני שהתינוק כבר לא היה בין החיים.

ניסה הרבה הקדוש לבטל את הרושם שעוררו דבריה על הנסחם לשחק.

כעת היא עוד ספר שאני החיית עם מתים.

זה המעשה מויפס.

שנעשה עם רבי אהרון מקרלין.

מה זה?

מה זה?

כן?

לא עוזר.

לא עוזר.

כן עוזר.

אחרי שמת.

מה זה?

כזאת אדישות, שלוות נפש.

אחריות זה.

אחריות.

הוא הביא את הילד מעולם האמת.

שמונה עשרה שנה לא היה להם ילדים.

הוא הבטיח.

בזכות הפדיון שנתן שמונה עשרה, חי, רובן,

ירדה נשמה מהעולם העליון.

נו, אז מה?

כסף הוא לקח, הוא לא עזיר את הכסף.

אז למה שהילד יחזר בחזרה?

הוא עשה אבא את מה שצריך.

נתן פדיון,

וקבל ילד. אז מה? בשביל שהוא ילך בחזרה?

פשיטה.

יורד קצת דם.

היי, היי, היי.

ועוד סיפור מפעים בדור האחרון,

לפני שנים לא רבות.

זה היה ברוסיה הקומוניסטית,

בשיא ימי האימים של משטר סטלין הרצחני.

הסכנה בשמירת מצוות הייתה איומה.

פעילות דתית אסורה לחלוטין.

יהודים רבים הושטכו לכלא על כל חשד קל,

ולו הקל ביותר.

למרות זאת נותרו יהודים לא מעטים שחירפו נפשם למען קיום המצוות

בהפצת יהדות

במדבר השממה הכפרני.

סיפורי גבורה לאלפים ולרבבות נותרו מאותם הימים

בהם נדרשה מסירות נפש כפישוטה לקיום כל מצווה ומצווה.

אחד הסיפורים המרטיטים

התפרסם במסירות נפשו העצומה.

זה היה החסיד החבאדי הנודע רבי מנדל פוטרפס,

זכר צדיק לברכה, בעת שהוא כיהן ראש ישיבת תומכי תמימים,

ושמה שימש החסיד רבי מנדל כמשפיע.

רבי מנדל

עשרות שנים אחריו

מאחורי מסך הברזל,

בחלק גדול בילה בבתי כלא סובייטים.

במחנות עבודה בסיביר.

והוא מספר שזו הייתה אחת החוויות הקשות ביותר שעברו עליו במשך כל שנותיו ברוסיה.

וכך הוא מספר, זכיתי להצטרף פעמים רבות

לאיש האלוקים הצדיק המופלא רבי חיים זנביל מריבניץ,

זכותו תגן עלינו.

ופעולות נשגבות למען יהדות ברחבי ברית המועצות.

במיוחד נודע הרבה כמוהל.

אבל ברית מילה אסורה הייתה בתכלית.

פעולה דתית המבוצעת בתינוק קטן

והוא מהבודדים שמסר נפשו לעשות בריתות

נגד הציווי והאזהרה.

כל ימיו נדד ממקום למקום להכניס בבריתו של אברהם אבינו עוד ילד יהודי קטן.

ופעמים הצטרפתי אליו לערוך ברית,

ואלפי קילומטרים עברנו יחדיו,

אבל ברית אחת נחרטה בליבי לנצח לא אוכל לשכוח אותה.

לאחר

שאל הרבה הגיע מסר סודי

בדרך לא דרך מאשתו של אחד מהחברים הבכירים במפלגה הקומוניסטית,

יהודי במוצאו שנטש דרכי אבותיו והעפיל בסולם הדרגות,

נולד לאותו יהודי בן,

אחרי עשרים שנות נישואים,

זאת אומרת יהודי שהיה אחד מהבכירים במפלגה הקומוניסטית.

הוא היה קומוניסט מושבע,

ולא אהבה לשמוע על עריכת ברית מילה לבן הנולד.

אך בלב האם פעם הניצוץ היהודי,

והיא רצתה להכניס את בנה בבריתו של אברהם להמשיך את שרשרת הדורות.

ונקרתה הזדמנות שבעלה נסע לחופש לשבועיים,

והחליטה לנצל היעדרותו למולד בנה על אף הסכנה שבדבר.

הכתובת כמובן הייתה הרבי מריבניץ,

אלא מכיוון ש...

דובר היה בבנו של חבר בכיר במפלגה

מראשי השלטון,

נדרש הרבה לתכנן מסע חשאי,

במהלכו הוא יתעכב במקום מסתור מוסכם מראש על אם הדרך,

לשם תבוא האם ובנה כאילו במקרה,

ושם יבצעו בזריזות את הברית.

כך סוכם.

הרבה יצא לדרכו וביקש שתצטרף אליו.

הגענו למקום המסתור,

הכנו עצמנו לעריכת הברית,

אני שימשתי סנדק והרבה מועד.

בעיצומה של המילה התינוק החל לאבד דם רב,

ניסינו לעצור את הדם בכל הדרכים שהכרנו,

מאום לא עזר.

התינוק צורח ופניו הכחילו.

האם מבועטת,

כשראתה את פני התינוק מכחילות,

צרחה שאם ימות התינוק, בעלה יהרוג אותה.

עברתי עינויים קשים בבתי כלא סובייטיים

ובמחנות סיביריים,

אבל מחזה כזה לא אשכח לעולם.

אדם לא פסק מלזלוג.

האישה התעלפה מרוב חרדה,

ונראה שעוד רגע התינוק ימות,

ובעקבותיו אימו.

ואז עצם הרבי הקדוש מריבניץ את עיניו,

פניו העדהימו,

מראהו היה נורא,

ניכר שהיה מייחד ייחודים גבוהים ורזים עליונים,

מלמל בלחש דקות,

ולפתע נחלש הטפטוף

והדם פסק כליל.

פניו של התינוק חזרו לצבען הרגיל,

ונשימתו התייצבה.

בעקבותיו התעוררה גם האימא מעלפונה,

ונרגעה כשראתה שבנה שב לאיתנו.

זה כוחה של מסירות נפש,

וזה כוחם של הצדיקים האמיתיים,

שעובדים את השם ומוסרים נפש על קדושת שמו יתברך.

אז זאת אומרת,

יהודי שבחירוף נפש, במסירות נפש,

יודע שגזירת מוות תלויה על ראשו אם הוא ייתפס שהוא עושה בריאה.

אלפי קילומטרים נוסע בשביל לעשות ברית ליהודים,

ויתרה,

מעשה נורא,

שדווקא

בן של יהודי בכיר במפלגה הקומוניסטית שלא רוצה שימולו את הבן,

ואם היהודייה כן רוצה,

ועושים את זה בסתר, ופתאום נהיה כזה

אירוע מפחיד,

מה אתה יכול לעשות?

כל מה שהוא יודע הוא עשה, זה לא מפסיק,

זה לא מפסיק.

אז הוא פונה לשמיים,

פה כתוב

שהוא עשה ייחודים וכל מיני דברים.

ריבונו של עולם,

אני רץ רק בשביל למול את בניך כמו שאתה ציוויתנו בתורה.

אה, יש רוסים שמצווים, לא,

אתה ציווית כן, אני שומע לך,

לא שומע להם.

אז מה,

עכשיו מה,

אני צריך להיתפס, הילד צריך למות, והאישה גם כן תיהרג,

וכל הדברים האלה, זה מספיק, בלי ייחודים, בלי כלום.

ו...

טיפות אחרונות, והכול מסתדר.

הילד חוזר למצבו,

והקדוש ברוך הוא שומר

על מי ששומר על מצוותיו.

ושמחת בחגיך,

והיית, אסמח ושמחת בחגיך,

והיית, אסמח ושמחת בחגיך, והיית שמח, וקדום בא,

וישמח וישמחו במלאכותך,

שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונף שבת,

ישמחו במלאכותך,

שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונף שבת,

‫שבת עם מקדשיה, מקדשיה, ‫מקדשיה שמישה,

‫שבת עם מקדשיה, מקדשיה, ‫מקדשיה שמישה. ‫-הרני מחמת.