פרפראות וחדושים לחג הפסח תשפ''ו - חלק ד'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, שמעון בן איילה,

לכבוד יום הולדת השישי,

יזכה להיות צדיק, ירא שמיים עבד השם, מתוך שמחה גדולה, בישוב הדעת,

ויזכה את הרבים לדרך האמת, אמן.

איפה תראו איחולים כאלה במקומות אחרים?

פרפרות וחידושים לחג הפסח, חלק ד' שנת תשפוך.

בספר הגאון החסיד מווילדה,

עמוד קמאז.

מסורת שנרשמה ביד אחד מתלמידי תלמידיו,

ואחר הסדר של פסח היה מוציא הגאון מווינה כל איש מעליו.

פעם נחבא

אחד ממקורביו ורצה לראות הנהגתו של הגאון בשעה זו,

וראה שהוא מתחיל לומר שיר השירים בדבקות גדולה,

ומיד יצאה נשמתו של הגאון להידבק באלוהיה,

והגוף נראה כמת,

עד כדי כך שהלש התחבא בחדר, חשב אותו מתעלף,

וניגש לעוררו להקיצו,

שמא ימות.

הגוהן.

החופץ חיים הקדוש,

שאלו אותו,

למה בדורנו אין הקדוש ברוך הוא עושה מופתים

לחזק את האמונה?

זה ששאל היה צריך להיות בדורנו,

לראות כמה מופתים רואים כל יום,

שהאויבים

מבקשים לכללותינו, והקדוש ברוך הוא מכלה אותם,

וניסי ניסים, אלפים אלפים טילים,

וברוך השם,

המצב מעל הטבע לעין כול.

אז הוא אמר, האמונה מתרופפת,

ואם היו עושים קצת מופתים מן השמיים,

לחזק את האמונה זה היה עוזר.

מה השיב לו החפץ חיים?

התורה מודיעה לנו על מופת אחד גדול מאוד,

שיש בו לחזק את האמונה לכל הדורות,

עד ביאת גואל צדק.

זה נס יציאת מצרים.

עשר מכות,

וזה בריאת העולם מחדש, השמר, השליטה וכל הבריאה כולה עושה בה מה שהוא רוצה.

ומי שאינו מאמין בנס הזה,

שום מופתים אחרים לא ישכנע אותו.

שום דבר.

והיה רגיל לומר,

בימינו

אין אנו זקוקים לדרשות וציורים להוכיח אמיתות התורה הקדושה.

רק פותחים את החומש,

מדפדפים בספרי הנביאים,

רואים בחוש

שהדברים שנאמרו לפני אלפי שנים

נתקיימו במלואם ולא נפל לארץ צרור מהם.

השם זיכני במשך 45 שנה

להגיד דברים

ושום דבר לא נפל מהם.

על פי הכתובים,

מי שמאמין בכתובים יודע מה יקרה.

טוב,

בספר ברכת חיים כתוב, אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר.

ולא תאמינו.

אור לארבעה עשר,

יוצא גימטריה,

1,208. נותקין את החמץ לאור הנר,

1,208. ביעור חמץ,

426. ובל ייראה ובל יימצא, 426. מדהים.

טוב, עכשיו אנחנו מגיעים כבר לשביעי של פסח.

ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחושך

ויער את הלילה.

וברשי

ויהי הענן והחושך למצרים

ויער

עמוד הארץ.

יש את הלילה לבני ישראל.

אז חושך וחנן למצרים, ואור

ועמוד אש להאיר לישראל.

קשה.

למה הוצלח השם לעשות המצאה כזאת, להחשיך למצרים?

טוב מאוד שיאיר להם את הדרך,

כדי שימהרו לבוא ליער בשביל שיטבע אותם שם.

אלא, יש לומר,

הפסוק אומר, והנה מצרים נוסע אחריהם.

ורש״י אומר,

למה נאמר מצרים בלשון יחיד?

שהיו המצרים בלב אחד כאיש אחד,

באחדות גמורה.

ולכן ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל אדוני.

כיוון שאם יש בהם אחדות, אפילו עובדי עבודה זרה מצליחים.

עבור עצבים אפרים הנח לו.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

להפריד מן האחדות.

הביא עליהם ענן וחושך.

וכתוב במסכת שבת,

כג,

נר שבת משום מה, משום שלום בית.

כי אם לא יהיו נרות דלוקים בשבת, פעם לא היה חשמל,

אז אדם ישהה בשבת בחושך?

ואז הוא ייתקל בכל מיני חפצים,

והוא יכעס, ויהיה קטטה בבית.

אז נר,

שבת,

זה משום שלום בית.

ואם זה נאמר בבית שאתה מכיר,

פחות או יותר, איפה אתה הולך ואיפה זה,

עם כל זה, זה יכול לגרום לקטטות וכו'.

אז אדם שנמצא בדרכים, ויש אבנים, ויש כזה, ואתה נתקל סוס בסוס, ורכב ברכב,

אז זה מפורר את האחדות, ונהיה חבית על חבית, וקללות, ובלאגנים.

ואז אין את האחדות להצלחה.

עכשיו מובן.

ויבוא בן מחנה מצרים,

כי ראה אותם באחדות כאיש אחד,

ולכן, ויהי הענן והחושך למצרים.

מסיבה זו כתוב, ולא קרב זה אל זה כל הלילה.

לא הייתה קרבה ולא הייתה חביבות ולא הייתה חמימות

זה ולא קרב זה אל זה.

לעומת האחדות שהייתה קודם עכשיו נהיה קטטות ומריבות

ולכן הייתה בזה הצלה לעם ישראל שכוחם

של המצרים מהאחדות נפרם.

ואז ממילא,

כי אם היה להם אחדות נגד אחדות,

אין מה לעשות.

אין מה לעשות.

אם היינו מבינים את זה,

איי איי איי,

ויהי בישורון מלך

בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, אם זה היה ככה כבר היה מלך בישראל.

אז זה היה הגאון רבי חיים פלאג'י בפירושו.

עכשיו הקהילת יצחק אומר,

וישם את הים לחרבה ויבקעו המים.

מביאים המפרשים מדרש פליאה

שאומר

הים ראה וינוס.

מה ראה?

ברייתא דרבי ישמעאל ראה.

כולם תמהים, מה זה?

הים ראה וינוס. את מה הוא ראה? את הברייתא דרבי ישמעאל.

עוד לא היה רבי ישמעאל.

רבי ישמעאל יבוא בעוד מאות שנים, אלף שנה.

מה זה ראה ברייתא?

הים ראה?

אלא מדובר בשר של הים.

בשר של הים הוא נמצא למעלה, התורה נמצאת שמה,

בדברים ידועים, מה הולך להיות וכולי וכולי.

והוא ראה ברייתא.

ברייתא דרבי ישמעאל.

אז תשמעו מה זה אומר.

הגאון האמיתי,

מורנו ורבנו הרב יוסף,

אב בדין דסלוצק,

זכר צדיק ברכה,

אומר,

צריכים להבין את המקרא עצמו.

מדוע על הים כתוב הינוס,

לשון עבר,

ואילו הירדן ייסוב לאחור לשון עתיד.

אלא כיוון שראה הים שעתיד הירדן ייסוב לאחור,

המלאכים רואים

מה הולך להיות.

וכיוון שהוא ראה שעתיד הירדן נסוב לאחור בתקופת יהושע,

אז הוא נשא קל וחומר בעצמו.

ומה הירדן יסוב לאחור מפני התלמיד של משה רבנו יהושע בן נון?

אז אני ודאי שמפני הרב הגדול משה רבנו ריבו של רבי יהושע

חייב לנוס.

לכן כתוב שהוא ראה ברייתא דרבי ישמעאל.

מה כתוב שם? מה בברייתא? קל וחומר.

בין 13 מידות שהתורה נדרשת

יש קל וחומר.

אז אם אני רואה שהקל ככה, אז החומר עוד יותר.

אם התלמיד יכול מפניו לנוס הירדן,

אז מפני הרב הגדול,

ודאי.

אז הוא ראה ברייתא דרבי ישמעאל,

משמה לומדים את הקל וחומר.

ואז הוא אומר, אם שמה ככה, אז ודאי ככה. לכן כשראה את זה, וינוס.

ועכשיו עוד פעם, לב שלום אומר על אותו פסוק.

דוד המלך אומר בתהילים,

הים ראה וינוס,

הירדן יסוב לאחור,

ההרים רקדו חיילים,

גבעות כבני צאן.

וזה מדובר

על קריעת ים סוף.

ויש להתבונן,

הרי בנוהג שבעולם,

כל מי שקרוב יותר למלך,

הרתיעה שלו ממנו קטנה יותר ממי שרחוק ממנו.

נגיד, אלה שקרובים לטראמפ,

הם פחות נרתעים ממנו, כי הם רואים שיש בו הרבה חרטוט גם בכל מיני דברים.

ומלך בשר בדם, זה לא אף ככל שקרובים. אבל מי שרחוק,

כן, נגיד איראנים, ניו זילנד, קנדה,

בריטניה, הם מפחדים ממנו. אפילו ראשי ממשלות ונשיאים מפחדים, כי הם רחוקים ממנו.

אלה שקרובים פחות נרתעים.

אבל כאן אנחנו רואים בדיוק הפוך.

מה אנחנו רואים? הים הגדול ראה וינוס,

והירדן הקטן

רק ייסוב לאחור, לא נס.

מה זה ייסוב לאחור?

נהר הירדן נשפך ככה.

אז הוא עשה ככה,

הופ, יסוב לאחור, זהו, ועולה, עולה, עולה, עולה, עולה, עולה, עולה, עולה, עד שהם עברו.

אז זה, אבל הוא לא נס,

כמו הים,

נהיה חלל מצד לצד, נס,

נסו המים.

אז מה קרה?

הים הגדול הוא יותר קרוב מאשר הקטן.

למה הוא נרתע יותר?

אמרנו שהרתיעה למי שקרוב היא פחות.

מה קרה פה?

את זה שואל דוד המלך.

מלך הים כי תנוס.

הירדן רק יסוב לאחור. מה קרה?

למה אתה עושה את זה?

וההורים,

למה תרקדו חיילים?

בעוד שהגבעות רק כבני צאן.

הריקודים של ההרים היו מזעזעים.

והגבעות היו ככה כנראה.

למה?

על זה באה התשובה.

לא מנהג בשר ודם, מנהג מלך מלכי המלכים.

מלך בשר ודם, יש בו גבול.

ומי שחשוב יותר הוא קרוב יותר והוא מכיר אותו והוא פחות פוחת.

אבל אצל הקדוש ברוך הוא, אדרבא, מי שחשוב יותר וקרוב יותר,

משיג יותר ונבהל יותר.

ולכן הם משיבים לו.

מה הם משיבים לו? הוא שאל שאלה.

מלאכה הים כי תנוס, הירדן תסוב לאחור.

ההרים רקדו חיילים, גבעות כבני צאן.

שואל אותם שאלה, מה הם עונים לו?

מלפני אדון,

חולי הארץ.

מלפני לא יעקב, זה לא מלך בשר, זה לא טראמפ,

זה הקדוש ברוך הוא.

בית משה.

וישם את הים לחרבה וייבקעו המים.

ולכאורה יש פה כפל לשון,

ועוד כי תחילה היה לו לומר וייבקעו המים,

כי זה נעשה ראשונה.

וצריך להבין, כתוב וישם את הים לחרבה,

מה זה? וכי כל הים.

ים נחרב יבש.

הכתוב אומר מעשה השם ונפלאותיו במצולע.

כי שני דברים היו בקריעת ים סוף.

אחד,

זה הבקיעה שהוא נפגע לחלקים,

כדי שיחברו בתוכו ישראל.

זה דבר אחד.

דבר שני,

שקרקעית הים תחרה ותיבש.

כדי שלא יעברו ישראל במקום הרפש והטית,

ואז ישקעו.

ולא רק זה,

הים,

אם אתה מוציא את המים,

אז הים הולך ככה.

אז אתה יודע מה זה להידרדר ככה?

אז צריך לעשות את זה, אתה מבין? פסיפס,

ישר.

לכן מסדר בעל ההגדה בסיפור נס יציאת מצרים ככה.

אילו קרע לנו את הים ולא העביר לנו בתוכו בחרבה דיינו.

זה דבר אחר.

מה שנחרב הקרקע של הים,

כדי שיהיה נוח ללכת,

זה נעשה על ידי רוח קדים עזה, רוח מזרחית חמה,

עזה,

וזה עשה את הים לחרבה.

זאת אומרת, כל הקרקעית

נתייבשה כדי שיוכלו ללכת כמו על כביש.

אבל זה לא היה יכול להיות בבוקר

אחרי הבקיעה.

זאת אומרת, ייבקע הים,

ואז תבוא רוח קדים עזה, ואז יתייבש.

וזה לא יכול להיות.

למה?

כי תכף ומייד כשבקעו המים,

עם ישראל ירדו לים באותו רגע.

הרי בהתחלה כמה נכנסו, נחשון בן עמינדב, נכנסו,

כשעוד היה מים, עד שהגיעו מים לכאן,

ואז נבקעו.

לזה הפליא הקדוש ברוך הוא ניסיו נס,

בתוך נס.

רוח הקדים

הובישה את הקרקע של הים בלילה,

עוד לפני שנבקעו,

בעוד שהיה מים.

על הארץ, על הקרקעית,

כבר אז הקדוש ברוך הוא החריב והוביש במצולע את כל הטיט והרפש שהיה שם.

וכשנבקע הים על יבש, כמו שאומרים.

וזה אומר הכתוב,

ויולך אדוני את הים ברוח קדים עזר,

וישם את הים לחרבה.

פירוש

שהליכת הים על החרבה הייתה כשהיא כבר יבשה וגמורה.

אחר כך נבקעו המים,

ולא היה צריך כבר שום דבר,

רק תכף שנבקעו, ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה,

בתוך הים ביבשה, כבר יבשה יש,

בתוך הים ביבשה,

שכבר הארץ יבשה.

זה נס ומופת שאין כאילו, נס ותוך נס.

זה מבאר באר מים חיים.

טוב,

ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה,

והמים להם חומה.

בפסוק כט כתוב, בני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים,

והמים להם חומה.

מה הולך פה? יש פה שני פסוקים.

ויבואו בני ישראל בתוך

הים ביבשה.

אז קודם כל כתוב שבאו בים,

ואחר כך כתוב ביבשה.

והמים להם חומה, עם אות ו'.

בכ״ט כתוב, בני ישראל הלכו ביבשה קודם, בתוך הים.

במים להם חומה, בלי ו'.

הגאון מבילנא אומר,

מה השינוי הזה?

למה כתוב בתוך הים, ביבשה, וכתוב ביבשה, בתוך הים?

ולמה כתוב חומה עמבה, ולמה כתוב חומה בלי ו'?

בלי ו', אומרים חכמים, זיכרונם לברכה,

זה לשון חימה, הקדוש ברוך הוא נתמלא עליהם כעס.

חימה.

במים להם חימה.

רוצחים המים, הזעצבנים.

אלא

כאן נראה שהיו שתי כיתות,

שתי כיתות היו בישראל.

היו כאלה שמאמינים באמונה וביטחון, בשלמות,

כמו נחשון בן עמי נדב, שבט יהודה,

נכנסו בתוך הים.

אלה הלכו ונכנסו ישר קודם כל ליר.

לא חיכו שיהיה יבשה,

שיראו יבשה.

הם כבר נכנסו עוד לפני שנבקע הים.

וזה מצינו שהכול היה בסדר,

אלה באו בתוך הים,

ואחר כך יבשה,

ואז המים להם חומה, מגינים עליהם, הכול בסדר, עם בב מלא.

אבל הייתה כת שנייה,

כן,

שלא היו כל כך מאמינים,

והם

חיכו עד שהם יראו יבשה,

ואז הם נכנסו ביבשה בתוך הים,

ועליהם נאמר חומה בליבם חימה.

למה?

היה קטרוג,

הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה.

למה זה?

אז על הכת הראשונה אמר הקדוש ברוך הוא, בזכות האמונה,

נכון,

הם היו עובדי עבודה זרה במצרים כמו המצרים,

אבל אמונה היה להם,

בזכות האמונה,

אבל כשנכנסה הכת השנייה, שהיו פחות מאמינים,

אז הים היה חימה, לא חומה,

כי אלה, לכאורה לא היה מגיע להם כל כך.

ו...

כל אליהו אומר,

עוד פעם את אותו

הסבר,

מה קרה פה, למה אלה בים וביבשה וזה וזה.

אז הוא אומר ככה, שבט דן

היה שם מיכה,

והוא העביר צלם בתוך הים,

עבר בים סרה, סרה,

אומר אזכאל הנביא,

זכריה הנביא.

אז זאת אומרת,

ככה.

ויבואו בני ישראל

בתוך הים,

ביבשה.

נכנסים בני ישראל, שבטים ראשונים,

בים,

ביבשה.

מה זה ביבשה?

בים, ביבשה.

כשנכנסו ישראל לשבטים הראשונים, שבט דנו האחרון מאסף לכולם,

אז הוא היה עדיין ביבשה.

אז הם עוברים,

נכנסים,

בתוך הים,

הראשונים השבטים,

וביבשה נמצא זה.

אז שם המים היו להם חומה. למה?

אין פה בעיה, כולם בסדר.

אבל ברגע שעלו

הראשונים ליבשה,

ואז נכנסו דן הים,

ביבשה בתוך הים,

הם נכנסו עם עבודה זרה.

אז המים היו חומה.

וואי, וואי, וואי. אתה מבין? לנצל את הניסים הגדולים בשביל להעביר עבודה זרה בתוך זה,

נהיה חומה.

אז מה שכתוב בים, ביבשה,

זה לומר שהיו שבטים. חלק היו בים, ובינתיים דן היה ביבשה.

אחר כך שעלו הראשונים, הם היו ביבשה ודן היה בים.

אז בהתחלה,

כשדן היה בחוץ, זה היה חומה, ואחר כך

זה היה חמאה, בגלל שהוא נכנס.

זה אומר הכול אליהו.

ונגיד עוד משהו נחמד, בשם מנועם אלימלך.

הוא אומר,

כשעם ישראל הלכו בתוך הים,

אז הם ראו בחוש איך הקדוש ברוך הוא עושה מה שהוא רוצה,

מנהל את הטבע,

ועושה בעולם כרצונו, אין טבע.

ים, זז, הולך, עולה, עומד,

קפאו מים, זה יבשה.

חמישים ניסים נעשו, תקראו במעם לועז.

משהו מדהים.

והצדיקים יודעים שהכל מכוסה,

שכל הטבע זה כיסוי לניסים.

אין דבר שהוא לא נס.

כל הטבע זה כיסוי לניסים.

שאלנו שאלה.

כל חומר יש אטומים.

באטומים נעים.

אז עכשיו יש לנו פה אטומים של שולחן.

וכיוון שהם נעים,

למה עכשיו זה לא נשפך?

אם הם נעים,

אם אני אזוז ככה הרבה הרבה, בסוף אני אזוז עם הכיסא. זה לא יכול להישאר כל הזמן באותו מקום.

והם נעים, נעים, ותראה, השולחן הזה לא זז, נשאר אותו דבר.

יש אטומים גם במים.

אז גם הם נעים.

ואתה רואה שהמים כל הזמן זזים.

למה שהמים זזים ופה זה,

מה קרה? מה ההבדל? מי עושה את זה? מי עושה את זה? מה, מה, מה? יש פה כיסוי.

אז רואים שהכול מכוסה,

אבל הצדיקים יודעים שזה רק כיסוי.

הצדיקים רואים את הנס בכל דבר שנמצא ביקום.

אתה שם גרעין כזה, זרע כזה באדמה,

פתאום יוצא לך פרע וגבעון וזה, ונהיה עץ,

והנה לו זרעים, ואת הזה, ונופלים, וזה וזה.

ומזה נהיה ג'ונגל.

ג'ונגל!

כל הג'ונגל היה בעצם בפנים.

אתה,

מטיפה מיליונית של טיפה,

אתה נוצר ומתרקם בתוך הבטן, ונהיה לך גולגולת,

ונהיה לך זה, ונהיה לך אף, ונהיה לך אוזניים, ונהיה לך פה נימים,

וורידים, ועורקים, והכול,

הכול נרקם מכלום, מטיפונת של טיפונת.

אז לראות אדם זה מופת, זה נס.

אתה מבין?

אז כשהלכו הצדיקים, אומר אלימלך,

הנועם אלימלך אומר, כשהם הלכו ביבשה,

הם הרגישו שהם הולכים בתוך הים.

זאת אומרת, לא שיש פה יבשה, זה כאילו הם הולכים בתוך המים ממש, בתוך,

בתוך הים, ביבשה, בתוך הים.

כי הם יודעים שהכל זה נס, זה שהקדוש ברוך הוא פינה את המים ועשה ככה,

אבל הם בהרגשה יודעים שזה רק כיסוי, כל הטבע זה.

הכיסוי אבל הם רואים את המציאות האמיתית שבעצם הולכים פה בתוך הים,

הולכים פה בתוך הים.

זה המבט האמיתי של הצדיקים, הם רואים הכל

כיסוי

ואנחנו צריכים לראות את האמת שבכיסוי.

ואפילו בהסטורן שבתוך הסטורן

בוודאי גם שם נמצא השם יתברך.

זה דבר ברור למי

שחי אמונה ויודע שהכל זה רק כיסויים,

אבל השם נמצא בכל מקום.

מה יותר ברור מזה שאנחנו אומרים למעלה ממאה פעם כל יום?

ברוך אתה.

למי אתה אומר? מי שלפניי?

אז זאת אומרת אתה צריך לראות שאתה עומד מול השם ממש כשאתה מברך.

אז מי שרואה את זה הוא צדיק,

כי הוא רואה ממש בחוש את המציאות האמיתית

שלית אתר פנוי מנה, אין מקום פנוי מאת השם.

לכן אדם כזה יכול לסקול לישועות הכל, אין טבע בשבילו.

ברור שהכל נס, הכל זה החלטות של הקדוש ברוך הוא.

הוא ברגע יכול.

מסדר הכול.

מי שחי ככה, אסרם ואסריכם כולו.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה.

הכל יאמרו הכל יאמרו הכל לישבחוך והכל יאמרו

אין קדוש כשם, הרי אני מכוון כאמצע דאורייתא.

בשמחה דאורייתא גורל.

אשר יש חסד דאורייתא כבדת אביך את ימיך דאורייתא,

ולעשות נעת רוח לקדוש ברוך הוא לעשות נעת נעת נעת קדוש,

שיוסיף תותיו טובות בקבר.