פרפראות וחדושים לחג הפסח תשפ''ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

אריאל יצחק שלמה בן שרון ניסן,

השתחרר מן הצבא מהרה.

אמן.

בלחש.

אמן.

אמן.

רפואה שלמה ליאקטרינה בת לובה מהרה אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים לחג הפסח

שנת תשפוא.

במכתב של הגאון רבי עקיבא איגר על חג הפסח הוא כותב

בליל פסח התנהג בקדושה וביראה

בלשמוח במצוות

שזיכה השם אותנו בלילה הזה. יש לנו אגדה עם כמה מצוות?

67 מצוות שמקיימים בלילה הזה.

מצוות עשה של קידוש

ומצוות עשה של אכילת מצה

ומצוות מרור בארבע כוסות

ואמירת הלל.

הכל צריך לעשות בקדושה וביראה ולשמוח במצוות הללו.

אבל זה גם בתנאי.

צריך להיזהר לאכול כזית מצה ברווח ולא בצמצום.

כמו כן במרור.

כי אם מחסיר מעט,

מפסיד המצוות.

וכך הוא אומר, לדעתי,

מי שיש לו מוח בקודקודו,

מכאן שלא כולם יש להם,

אבל מי שיש לו מוח בקודקודו

ומאמין בתורת השם,

איך לא יחוס על נפשו ולא יהא מתיירא שמצווה גדולה כזו,

לא זוכים בה עד יעבור שנה.

ומי יודע אם יחיה.

רק שכבר מגיעה אחרי שנה וזכית לחיות,

איך אתה יכול לפספס,

ויהיה נפסד בידו,

ואפילו במרור

מרוז של האשכנזים זה מרוז.

מה שקשה לו קצת,

אבל הרי כל יום אנחנו מקבלים לעבוד את השם בכל נפשנו,

ולמה נקפיד בצער מועט כזה?

אדם מוכן לעבוד את השם במסירות נפש, ואם יהיה

ניסיון של שלוש המצוות החמורות, הוא מוכן להרג על קידוש השם?

אני חושב שעוד ביס אחד במרואו,

לא נצמצם,

לקיים את המצווה כמו שצריך ובשמחה.

הוא מבטיח,

ואני מבטיח באמונה,

מי שיעשה מצווה בחשת

ויחשוב בשמחה,

בזו הרגע אני זוכה לקיים מצוות הבורא,

ולא ירגיש מרורות.

אותו דבר כמו שאנחנו אומרים שאדם יש לו איזה בעיה,

חולי או משהו, ישיר,

הוא לא ירגיש כאילו הוא יתרפא והכול יהיה בסדר,

בשמחה.

בספר רבי שמואל סלנט, עמוד 70,

מסופר על רבי זונדל מסלנט.

זקני ירושלים מספרים שבערוב ימיו נחלש מאוד.

וזה היה עקב מחלה,

באמצע התפילה הוא התעלף.

הרופא שהוזעק ראה שהמצב חמור,

לא ראה דרך לעורר אותו מעלפונו,

שפריצים, מים, ושום דבר לא מגיב.

מה עשה? עקר לו שן.

זו הייתה השן היחידה שנשארה לו.

אז הוא התעורר.

התברר לו שהורידו לו את השן.

אז השאלה הראשונה שהייתה לו,

איך הוא יאכל כזית מצה בפסח?

הוא לא שואל אם הוא יחיה,

אם הכל יהיה בסדר, מתי הוא יבריא.

איך הוא יאכל מצה בפסח בלי שן?

איזה פסח היה לו כשהיה לו רק שן אחת?

אה?

אתם יכולים לאכול עם שן אחת? מצות

יבשות של אשכנזים?

סיפור.

המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין, שהיה חי את הפסח ואת היציאת מצרים כל הזמן,

אז הוא אמר לתלמידים שלו שיתארחו אצלו, תאכלו הרבה מצות,

אתם אוכלים יציאת מצרים.

אוכלים הרבה מצות,

אז אוכלים הרבה יציאת מצרים, מרגישים את היציאת מצרים.

פעם אחת

הגאון רבי בנברגר

סיפר שעצר אותו המשגיח רבי יחזקאל,

באמצע הדבריו, כשהוא דן עימו בענייני הישיבה,

שמע שהוא אומר לעצמו,

הציע סוויסוי, הציע סוויסוי.

אחר כך הוא אמר לו, תמשיך, תמשיך.

הוא חי את זה.

לא יאומן.

אחד מחשובי התלמידי החכומי מספר שבוקר אחד הוא השכים

לשחרית בישיבה והוא שמע רעש מוזר גדול מהחדר של המשגיח רבי יחזקאל.

פחיתה אוזן לשמוע,

פתאום

שכחו הקולות.

מה הסתבר?

הרהיטים נאספו בשני טורים,

משני צידי החדר,

באמצע ניצב מרן המשגיע,

והקול הנרגש נשמע ברור מעבר לדרך.

הנה,

כך עברו בני ישראל את ים סוף.

הוא צועד,

והספסלים לו חומה מימינו ומשמאלו.

ואחר כך פורקו חומות הכיסאות על פרעו רכבו ופרשיו,

ואז הוא היה יכול לגשת לתפילה של שחרית.

הוא לא רק היה מדמה את זה בראש, הוא עשה פעולות

פיזיות

להרגיש את הדברים.

הוא שומע רעש, בלגה הזה,

מעמיד את הרהיטים,

עובר.

אוי אוי אוי.

מובא בחתם סופר.

לפי הדין שאיסור חמץ הוא במשהו,

אז רמז לדבר שאותיות חמץ הוא מצה כמעט ללא הפרש.

חמץ כנגדן אמץ.

כל ההבדל הוא במשהו,

שנוסף על ההן.

וזה הופך מצה לחמץ.

ואנחנו נאמר חידוש,

שזה ההפרש, כשאתה אומר חמץ או אתה אומר אמץ?

כשאשכנזים אומרים חטא,

אז הם הופכים הכל לחמץ.

זה לא טוב.

זה הפרש קטן כאילו,

אבל משמעותי, המשמעות שונה בין מצה לבין חמץ.

יש הבדל גמור.

הגאון רבי עקיבא איגר היה בעל כישרון גאוני משחר ילדותו.

את החינוך שלו הוא קיבל בעיקר מאביו, רבי משה,

שהיה צור בה מרבנן ותלמיד חכם מובהק.

כשהיה רבי עקיבא

בן שש שנים,

היה בקיא בכל שישה סדרי משנה

עם פירוש רבנו עובדיה מברטנורה.

וגם ידע פרק בהלכה התלמוד,

ועסק בו בשקידה נפלאה.

פעם אחת שמע שהקשו לאבא שלו על דברי הגמרא במסכת שבת,

לא יקרא אדם לאור הנר,

שמא יתה.

ובאר רשי,

שמא יתה הנר להביא השמן לפי הפתילה, שהדלק יפה,

ונמצא מבחיר בשבת.

אמר רבי ישמעאל בן אלישו,

אני אקרא ולא אתן.

פעם אחת קרא, ואיתה,

וכתב על פנקסו,

אני, שמואל בן אלישו, קראתי והתתי נר בשבת,

וכשיבונה בסמיקדוש, אני אביא חטאת שמנה.

ביקשו התוספות שם.

ממה שיש תמיה.

והבי וומס,

אם בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם,

צדיקים עצמם, לא יכול שכן.

ואיך באה התקלה על ידי רבי שמואל בן אלישו?

ותרצו התוספות בשם רבנו תם,

שתמיהה זו קיימת רק לגבי אכילת איסור.

שגנאי לצדיק שייכשל בזה,

ניכשל באיסור, כבר דיברנו על זה.

אנשים אוכלים חופשי נווהילס וטריפס והם לא חוששים לכלום.

אז שמירה משמיים שומרים על אנשים שהם צדיקים באמת,

שלא ייכשלו באיסור של אכילה.

על זה נאמר שבהמתן של צדיקים,

כל שכן צדיקים עצמם,

אז זה באכילת איסור.

אתם שומעים? באמתן של צדיקים לא נכשלים באיסור.

ויש רבונים שאוכלים איסור,

מוכרים איסור,

ויש שוחטים איסור וכולי.

אבל באיסורים אחרים,

אומרים התוספות בשם רבנו תם,

יכול לפעמים גם צדיק להיכשל.

ומי עקיבא איגר הקטן?

שמע שמקשים את זה לאביו.

ואומרים לו, מי שנזהר במשהו חמץ בפסח,

מובטח לו שלא יהיה חטא כל השנה.

ואם אין הקדוש ברוך הוא מתקלה על ידי צדיקים

באכילה של איסור,

בוודאי לא נכשל חלילה רבי ישמואל באיסור אכילת חמץ בפסח.

אז שוב קשה, איך באה התקלה על ידו לכרות ולהטות?

הלא מי שנזהר במשהו חמץ,

מובטח לו שלא יחטא כל השנה?

אז איך הוא חטא בלהטות?

שמע ילד בין השש את הקושייה.

בתוך שאלה האשים לאביבו,

אמרו, הרי בעלי התוספות מדקדקים בדבריהם.

ואומרים מפורש שדווקא באכילה של איסור

אין צדיק נחשב.

דווקא באכילה של איסור אין צדיק נחשב.

והרי כבר כתב רבנו עובדיה מברטנורה בפירושו למשנת ההרות,

שאין אכילה פחות מכזית,

אבל במשהו חמץ

יכול לפעמים גם צדיק גמור לקשל.

כי זה לא נקרא אכילת איסור.

כי אין אכילה לפי רבנו עובדיה מברטנורה בפחות מכזית, זה לא נקרא בכלל אכילה.

אז לכן יכול שייכשל בפחות,

וזה לא נקרא שהוא אכל איסור.

בספר אורחות חסידיך מובא מאן דהו פנה

לרבנו הרב מבריסק.

רבי יצחק זאב סלומייצ'יק, זכר צדיק גמור, שאל אותו.

מדוע הוא מהדר כל כך באפיית מצות

ובחששות וחומרות שונות

שההידור בהן עולה ממון רב?

האם יש עיוב לבזבז כל כך?

אז הוא השיב לו הרב מבריסק.

חליפה אתה קונה?

בטח לא מהפשוטות, אתה לא קונה את הזול, אתה קונה חליפה לכבוד.

אתה משקיע בזה,

ואני משקיע בדברים אחרים, וזאת החליפה שלי.

בספר משולחנו של רבנו,

עמוד קע', ח'.

סיפר הרב שך, זכר צדיק ברכה,

שמרן הגריז אמר לו פעם בערב חג הפסח,

כולם מחדשים בגד לחג.

יש בוחרים לקנות חליפה חדשה,

חוץ מכבודכם נעליים חדשות, הכל לכבוד החג.

אך אני קונה חלוק.

בית חדש,

שברור שלא יהיה בו כל פירור חמץ וכשר לפסח.

זה הבגד שאני לומש,

לכבוד מצוות חג הפסח.

זה החלוק שלי.

‫לכבוד החג.

‫מדקדק שלא יהיה שום פרור ולא כלום, ‫בזה אני מתחדש.

‫אין אצלי שום פרורים, שום כלום. ‫חדש, בית חדש.

‫חדש.

‫כשהתגורר הרב שך בירושלים,

‫היה ממהר לסיים ליל הסדר,

‫והולך לשולחן של מרן הגריז מבריסק,

‫כשהיה הגריז אוכל את המצות

‫באימה וביראה,

‫כשכל חושיו ושרעפיו מכוונים ‫לקיום המצווה ודקדוקיו,

‫אמר הרב שך לבן שלו, תביט, ‫איך יהודי מקיים מצוות הבורא.

‫יש כאלה שמחפשים את הטעם באוכל, ‫יש כאלה שמחפשים את הקלות באוכל, ‫יש כאלה

‫אוכלים מהר בשביל שתכף יהיה מרק עם פתות וכבש וכולי.

‫כל אחד, זה תלוי מה הכוונות בכוונות שלו.

‫בספר מעילו של שמואל,

‫רמי שמואל אהרון יודלביץ',

‫סיפר מעשה שהיה.

מעשה בזוג,

‫לא יודע למה כתוב פה שני בני זוג,

‫מעשה בזוג,

‫בבתי רנד בירושלים,

‫שקנו את המצרכים של הסדר.

‫ברגיל הם היו שותים יין,

‫אבל מיץ ענבים, לא יין, מיץ ענבים.

‫אבל שנה אחת הבעל מצא חומרה.

‫כתוב שכל מי שיכול להחמיא בפסח,

‫אחרי זה משובח, אבל הוא מצא חומרה.

יש עניין,

‫לשתות יין המצמח.

‫יש מחלוקת בזה, אבל הוא מצא את החומרה הזאת.

‫בפשיטה, כל מה שמשמח יותר ‫ומשקר יותר, עדיף.

קנה יין ישן משופרה דשופרה,

אבל הוא מצא עוד חומרה נוספת.

לכתחילה אין להסתפק בשתיית רוב רביעית או אפילו רובה,

אלא יש לשתות את הכוס כולה,

זאת אומרת אם יש לך כוס

גדולה מרביעית,

אז לא לשתות רק רביעית או רוב רביעית,

אלא לשתות את הכוס כולה.

וסח על כך לאשתו בליל הסדר עשה קידוש על כוס יין מלא,

שיעור חזון איש 150. והוא ואשתו שתו את הכוסות עד תומם,

ואחר כך קשרו את הראש מהכאבי ראש עם מגבת והחליטו לנוח מעט,

עד שהצלילות תחזור לראש,

וימשיכו לערוך את הסדר.

ואז יהיה הכל בשמחה ובטוב לבב, כי אם שתו יין משמח,

וישכימו ממחרת.

על זה נאמר, לא דייך במה שאסרה עליך התורה.

איי איי איי,

מחומרה לחומרה אני אחמר.

טוב.

ועוד הוא מספר,

פרוש אחד החליט לא לאכול מצה כל ימי הפסח.

בגלל חששות וחומרות.

גם פירות אדמה לא אכל,

מחשש שנדבק משהו חמץ בקליפה.

כל שבעת ימי החג, להוציא את הכזית מצווה שהיה בליל הפסח,

אכל אגוזים כלופים.

כשהוא קנה מהשכן הערבי,

שהעריך אותו מאוד,

וכיבד אותו על כל החומרות והדבקות שלו באמונה.

שנה אחת התאכזב הפרוש,

כי הערבי הביא לו תא מגוזים יבש ותפעל.

שאל אותו מה קרה, למה הם איבדו את התא?

ביקש שניחה ערבי אלף שניחות, אלף שניחות.

הייתי טרוד, הוא אומר לו, לפני החג של היהודים.

ולא הספקתי למשוח את האגוזים בשומן כמו כל שנה.

מה?

אומר לו, כן.

מאיפה יש לאגוזים טעם ערב?

אני ידעתי שאתה מחמיר ולא אוכל כלום חוץ מאגוזים.

אמרתי לעצמי, מאגוזים לבד אי אפשר לחיות?

אז משכתי לך אותה בשומן מן החי,

ולא גביתי תוספת מחיר.

היי, היי, היי,

אוי,

אוי, אוי, אוי.

בשנה יש 365 ימים.

השעור מרמז על יצר הרע,

כן?

השעור זה השמרים שמטפיח ומנפח את החמץ.

אז השיעור מרמז על יצר הרע.

הוא מנפח לך את הדמיון והעניינים ופשוט איפה אתה מגיע.

עד שאתה חושב שאתה יכול נגד האמריקאים ונגד הישראלים ונגד כל האמריקאים.

איי איי איי.

בקיצור,

השיעור מרמז על יצר רע.

ומה כתוב עליו, על השיעור?

לא יימצא, לא ייראה.

אסור.

למה?

הוא מחמיץ את הבצק.

יצר הרע לא שולט, אם ככה, בפסח.

נכון?

כי אסור.

אז אין שיעור.

אין חמץ.

אז אין בפסח.

כמה זה פסח?

שבעה ימים.

תורידו.

שבעה ימים שלא שולט היצר רע.

מתוך 365.

כמה נשאר?

358. 358 זה גימטרי הנחש.

אז הנחש שולט

358. ובפסח הוא לא שולט.

זה למדנו כבר, רבי שלמה זלמן אוירבך, זכר צדיק ברכה.

שאל שחכמים, זיכרונם לברכה,

ביקשו לזכור ארבע לשונות.

של גאולה על ידי היין.

והוא שאל, למה לא באגוזים?

למה ביין?

אז הוא אמר, אם אתה אוכל אגוזים,

אז הראשונים טעימים מאוד,

אחר כך זה פוחת לך קצת הטעם,

מעד שבסוף זה נהיה לזרע, אתה כבר לא יכול לאכול. כמה אתה יכול לאכול זה כבר,

זה לא כמו ההתחלה.

אבל ביין כתוב טוב האגריר.

אם אתה שותה יותר, זה גורר.

אז גובר התיאבון.

בכל שיעור של כוס

משפיע ומשמח יותר מהקודמים.

לכן חכמים קבעו דווקא ביין. למה? לרמז על הגאולה, איך היא התחילה.

ארבע לשונות של הגאולה.

בהתחלה יצאו מסבלות מצרים, אחר כך נתבטלה העבודה.

התבטלה העבודה.

והדבר השלישי זה היציאה ממצרים.

אז זה הלך והשתפר.

אז גם הלכה, יין, והיין משפר אותך.

אז לכן בחרו ביין. ככה אומר רבי שלמה זלמן אוירבך.

עכשיו תשמעו משהו יפה.

ארבע פעמים כוס יין,

כמה זה?

כמה?

אתה צריך לשתות יין.

ארבע פעמים כוס יין.

כוס יין. כמה זה כוס יין בגימטרי? ארבע פעמים.

שש מאות עשרים וארבע. נכון, שש מאות עשרים וארבע. כמה זה מניין חירות?

שש מאות עשרים וארבע.

עם יוד.

אז זאת אומרת,

כששותים ארבע כוסות יין, יוצאים לחירות.

מדהים.

כן. ועכשיו תשמעו, נראה אם תדעו לתת תשובה.

מספרים שמישהו שאל את רבנו הגריז

בהדה אסור לאכול מצה בערב פסח.

אז הוא שאל, ממתי מתחיל האיסור?

האם זה מתחיל כבר מאור ל-14 משעה שבודקים את החמץ?

או רק ביום של ערב פסח?

כי כתוב שאסור לאכול מצה בערב פסח.

אז מתי?

ממתי מתחיל האיסור?

מבערב או מהבוקר?

תביאו ראייה, לא להגיד את זה, זה לא ששבש.

זאת ראייה.

מה אור ל-14?

אור ל-14.

בודקים את החמץ, זה משהו אחר. עכשיו אנחנו מדברים, אוכלים מצה או לא אוכלים.

אסור לאכול מצה בערב פסח.

אז מתי זה מתחיל? מבערב

או שמהבוקר?

אז הוא אמר לא.

הוא אמר לא, זה משנה מפורשת.

משנה מפורשת.

ואנחנו אומרים את זה במה נשתנה.

שבכל הלילות

אנו אוכלים חמץ ומצה.

חמץ ומצה.

אומר לו משנה מפורשת. מה אתה שואל אותי? ממתי האיסור?

כתוב מפורשת. שבכל הלילות אוכלים חמץ ומצה.

אז ממתי האיסור?

מהבוקר.

בוקר טוב.

ישמחו במהלכותך.

שומרי שומרי שומרי שמרות עונש שבת.

ישמחו במהלכותך.

שומרי שומרי שבת.

ועונש שמרות. אה, מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שמרות.

אה, מקדשי מקדשי מקדשי שמרות. הריני מחווה.