פרפראות וחדושים לפרשת בשלח תשפ''ו - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

אליהו, בן סימי ויצחק, יזכוהו ומשפחתו

לתשובה שלמה מתוך שמחה של קדושיו,

וילדיו יזכו לזיווגים הגונים מהרה מתוך בריאות שלמה ואיתנה,

אמן.

אמן.

יהודית בת אהובה תזכה לרפואה שלמה בכל האיברים והגידים,

אמן. באריכות ימים ושנים מתוך אושר ושמחה, אמן.

אמן.

יעל בתהילה הדר, תזכה לרפואה שלמה בכל האיברים והגידים,

בפרט בעיניים,

שתראה תקין

ללא פזילה,

אמן.

אמן.

פרפראות וחידושים לפרשת בשלה, חלק ב',

שנת תשפוך.

וייקח משה את עצמות יוסף עמו,

כי ישביע אשביע את בני ישראל לאמור,

פקוד יפקוד אלוהים אתכם,

ועליתם את עצמותיי מזה איתכם.

למה צריך את המילה עמו לכאורה מיותרת?

אם היינו אומרים וייקח משה את עצמות יוסף,

כי ישביע אשביע, מה לא היה מובן?

למה צריך להגיד וייקח משה את עצמות יוסף עמו?

הגמרא בסוטה יג,

מביאה.

בשעה שכל ישראל עסוקים בביזת מצרים,

הלך משה ועמד על שפת נילוס ואמר,

יוסף,

יוסף,

הגיע העת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם,

והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל,

אם אתה מראה עצמך מוטב,

ואם לאו,

הרי אנו מנוקים משבועתך.

מיד צף ארונו של יוסף,

ומשה רבנו לוקח את הארון.

צריך להבין, אם יוסף השביע את בני ישראל שעלו את עצמותם לארץ ישראל,

איך משה רבנו חושב להיפטר מהשמועה

באם הארון לא יצוף?

יש שמועה.

איך אפשר להפר שמועה?

לא צף כן צף, תצלול לבפנים, תביא צוללנים, תוציא אותו, נשבעתם, זהו.

אלא,

ניתן ליישב זאת, אם נקדים,

לומר את המשנה באבא מציעה ל״ב.

שמה יש מצוות פריקה.

כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו,

וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו.

זאת אומרת,

אתה צריך לעזור

לשונא שלך,

שהחמור שלו

קרע רבץ מגודל המסע,

ואתה צריך לעזור לו לפרוק

את המסע מעל החמור.

אז התורה אומרת,

כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו,

עזוב תעזוב עמו, עמו,

עמו.

מה זה עמו גם פה? מה זה עמו?

אם בעל החמור הולך ויושב לו בצד ואומר

לאדם אחר, אם רצונך לפרוק, פרוק.

פטור.

זאת אומרת, אני עובר, רואה ככה,

רוצה לעזור לקיים את המצווה הכתובה בתורה, עזוב תעזוב עמו,

ובעל החמור שבצד אומר לי, שמע, יש מצווה, מצווה מוטלת עליך, אם אתה רוצה לפרוק, תפרוק, אני יושב בצד.

פטור. אני לא פורק מעל החמור.

פטור. למה פטור?

כי התורה אומרת עמו.

זאת אומרת, הוא צריך לתת יד גם כן, ביחד.

אם ביחד, יש את המצווה. אם אין ביחד, אין את המצווה.

זאת אומרת, צריך שהבעלים יסייע.

לזה יש עוזר לו

זה מה שרמוס כאן

ליקמיד דלא רמיזה

זה מה שרמוס כאן ויקח משה את עצמות יוסף עמו

אם יוסף לא מסייע גם כן להציף את הארון

פטור, משה רבנו אומר לו אנחנו מנוקים משבועתך ביי ביי

זאת אומרת לכן התורה מציינת עמו לולא העזרה של יוסף שהציף את הארון

היו פטורים ישראל

לפי המשנה

זה אומר דבר נפלא

דבר נפלא אתה רואה דין

שמופיע פה במילה אחת עמו

נפלא מאוד

אז לכן כתוב עמו

שהוא סייע יוסף

להציף את ארונו כדי שיוכלו לקחת אותו

לא היה עוזר בהצפה

היו פטורים

כמו בדין של פריקה

זה מביא

בהרי בשמים לרבי יצחק בדרש

פסוק אחר

ויוגד למלך מצרים כי ברח העם

ויהפך לבב פרעה

ויאמרו

מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעובדנו

אחידה הקדוש

אומר

מה פירוש ויוגד למלך

מצרים כי ברח העם

התחלת הפרשה

ויהי בשלח פרעה את העם

אתה משלח ואתה לא יודע ששילחת צריכים להגיד לך שברח העם

מה קורה איתך איזה גמת זה

אלא בדרך רמז

אפשר לומר ויוגד למלך מצרים

ברמז עוד פעם אנחנו ברמזים

ויוגד למלך מצרים על ידי החרטומים

ואלה שרואים בכוכבים

כי ברח ברח זה 210

ר׳ זה 200, ב׳ וח׳ זה 10, 210. אז מה הם אמרו לו? כי ברהב, מה זה ברהב?

הם היו פה רק 210 שנים במקום 400. זאת אומרת הם יצאו לפני הזמן.

יש להם עוד 190 שנה להשלים עד 400. ויהפך לו פרעה

מה זה ויהפך לבב?

הפך את האותיות של לבב

ל-ו-ב-ב-ב-בל.

התומים אמרו לו, תשמע,

ישראל ישלימו מבבל 190 שנה נוספות מגלות בבל.

אז הוא אומר כבר, רגע,

אם הם צריכים להשלים את הזמן,

בגלות אחרת,

מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל?

למה שלא ישלימו אצלנו? למה ויתרתי עליהם?

למה בשלח פרעה?

איזה טעם בלולו.

זה אומר החידה הקדוש.

הכל ברמזין

ליקא מידי דלא רמיז.

עוד אחד.

עוד אחד.

וייקח 600 רכב בחור.

הדה ודכתיב.

וואי וואי וואי. הדה ודכתיב.

תהילים ל״ג י״ז.

שקר סוס לתשועה

וברוב חילו לא ימלט.

אין לסמוך

על סוסים שיושיעו את האדם,

אם זה לתקוף ואם זה לברוח ואם זה

לערוך מלחמה וגם רובע חיל אם יש לך ארמיות וזה.

לא ימלט. לא יעזור. לא יעזור.

שקר סוס לתשועה.

וברוב חילו לא ימלט.

אבני שוהם

אומר שקר.

שקר.

בגימטריה 600.

שלוש מאות

קוף

מאה רש מאתיים שש מאות

וברוב חילו לא ימלט, מה זה וברוב גימטרייה בחור?

בחור!

זאת אומרת זה לא עזר לפרעה

למלט אותו מן העונש.

אז נחזור לפסוק, ויקח שש מאות, שזה שקר.

רכב בחור

וברוב חילו לא ימלט.

זה מה שרומז לנו דוד מלכנו.

שקר הסוס של פרעה לתשועה וברוב חילו לא ימלט,

וכתוב פה שהשקר זה השש מאות רכב בחור,

כתוב במפורש בתוך הפסוק.

אז כל חרטא,

הטבע עם כל הצבא, משלם להם כסף, נותן להם כסף וזהב,

בשביל שיתפסו את היהודים, יחזירו טבעה.

דוד המלך אומר לך,

גמאדי

והמהרם שיף, תשמע מה הוא אומר.

בסוף מסכת חולין כותב המהרם שיף,

ויקח שש מאות

רכב,

נשאר בחור.

שימו לב.

ויקח שש,

את המספר שש,

מאות,

מאות רכב,

תוריד מרכב שש, תוריד.

תיקח שש מאות רכב, נשאר בחור.

ויקח שש מאות רכב,

נשאר בחור.

זה מה שכתוב.

תגיד לי, מה הולך פה?

ועוד אומרים לי, זה כתבו, זה כתב, זה משה רבנו, אז זה ככה גם.

וואי וואי וואי.

ועכשיו בכלל, בכלל, בכלל.

היי, שואל הזוהר הקדוש, פרשת בשלח דף מ״ו,

שש מאות עמי,

למה הפרעה לקח שש מאות

ולא חמש מאות ולא שבע מאות ולא אלף ולא,

למה דווקא שש מאות,

שש מאות עמי?

שואל הזוהר, כל דף עמי, למה שש מאות?

אמר בי יוסי,

לקבל מניינה דישראל,

דכתיב

כשש מאות אלף רגלים.

זאת אומרת, הוא לקח שש מאות רכב כנגד המניין של ישראל,

כשש מאות אלף.

על זה אומר רבי חיים הכהן רפופורט,

זכר צדיק לברכה.

כי החשבון מדויק.

הכתוב בתוכחה בדברים ל״ב ל״א אומר,

איכה ירדוף אחד אלף

ושניים יניסו רבבה.

כשהקדוש ברוך הוא מעניש את ישראל,

אז יכול אחד לרדוף אלף,

בשניים יכולים לרדוף רבבה, עשרת אלפים.

אם לא כי צורם מחרם והשם מסגירם.

כשהשם רוצה,

אז כמה נוחבות

נכנסים לארץ ויכולים לעשות דברים איומים ונוראים,

אם הוא לא מחליט להפסיק את זה.

אם היה קורה ככה בצפון,

מי יודע איפה היינו היום.

טוב,

מה סבר פרעה?

ששניים מאנשיו יכולים להניס

רבבה.

הפסוק כתוב, שניים יניסו רבבה. שניים יניסו

עשרת אלפים.

לפי זה,

כיוון שהמספר של יוצאי מצרים היו שישים ריבואו,

אז הוא צריך מאה...

מאה ועשרים אנשים

לרדוף אחריהם.

למה?

כי שניים לכל ריבו.

אז זה יוצא מאה ועשרים.

אם מאה עשרים, אז למה הוא יצא עם שש מאות?

אמרו חכמים,

כמה יצאו ממצרים?

בחמושים עלו

בני ישראל ומרץ מצרים, אחד

מחמש.

כי ארבע חמישיות

מתו במכת חושך.

פרעה ידע שהם מתו במכת חושך?

לא.

אז כמה הוא חשב שהם?

לא שש מאות,

הם שלוש מיליון.

אז בשביל זה הוא לקח מאה עשרים כפול חמש,

שזה יוצא שש מאות.

שש מאות רכב

כנגד

שש מאות אלף.

זה מה שאומר הזוהר הקדוש.

שאל הזוהר הקדוש, למה שש מאות?

הוא אומר, כנגד המניין של ישראל,

לפי החשבון של התוכחה,

ששניים מניסים רבבה.

אז לכן הוא לקח שש מאות טנקים, זה היה רכב בראש, זה היה טנקים של פעם.

מדהים.

מדהים.

מה יאמר אדוני אל משה?

מה תצעק אליי?

דבר אל בני ישראל ויסעו.

כולנו יודעים

שיש מדרשים שאומרים

כשמשה התפלל

והשם עצר אותו

ולומד תצעק אליי.

עכשיו זה לא זמן להתפלל.

דבר על בני ישראל ויסעו.

יש על זה דרשה ארוכה שנתנו, מה זה נקרא? עתיקה?

מה אומר תרגום יונתן בן עוזיאל?

ויאמר השם אל משה. ויאמר השם אל משה, מה תצעק אליי?

קבילית צלותך.

קיבלתי את התפילה שלך,

דבר על בני ישראל ויסעו.

איך זה מסתדר?

זה חידה שאני נותן לכם?

‫עבסו לי בשביל זה תשובה, ‫מה קורה פה?

‫טוב, בינתיים, אתה כבר יודע?

‫עוד לא.

‫רבי יונקלוס, אונקלוס אגיד.

‫תודה.

‫במדרש רבה,

‫פרשה כא עוד זן,

‫מובא בשעה שיצאו ישראל ממצרים.

‫עמד הסמ״מ,

המלאך,

‫לקטרג עליהם.

‫אמר לפני הקדוש ברוך הוא, ‫ריבונו של עולם, עד עכשיו היו אלו ‫עובדי עבודת כוכבים.

‫אתה קורע להם את הים?

‫מה עשה הקדוש ברוך הוא?

‫מסר לו איוב,

‫שהיה מיועצי פרעו,

‫אמר לו, הנה בידך.

‫אמר הקדוש ברוך הוא, ‫עד שהוא מתעסק עם איוב,

‫ישראל עולים לים ויורדים,

‫ואחר כך הציל את איוב.

‫משל לרועה שהיה מעביר צונו בנהר,

‫בא זאב

להתגרות בצון,

‫הרועה שהיה בקיא,

‫מה עשה? ‫נטל טייש גדול ומסר לו, לזאב.

‫אמר, תתגושש איתו בינתיים ‫עד שנעבור את הנהר,

‫ואחר כך אני אחזיר את הטייש.

‫כדי לעקוף את הטענה של המקטרג, ‫נטל לו את איוב,

‫שיעסוק בו, עד שעברו ישראל את הים.

‫ואני קופצת לי שאלה, גם לכם.

מה השאלה?

‫מתי יצאו אבותינו ממצרים?

‫מתי הם יצאו?

‫מתי הייתה קריעת ים סוף? ‫בכף אלף, בניסן.

‫מתי הסיפור עם איוב?

‫בראש השנה היה.

‫ויהי היום, ויהי היום, אומרים,

‫ראש השנה היה.

‫אז איך הוא נתן לו את איוב ‫שהתעסק איתו?

‫שזה רק שאלה בשבילכם?

‫חפשו לי תשובה.

טוב,

‫ויש מי שכתב,

‫שזה מרומז.

‫זה מרומז בסיום הפסוק.

ויאמר השם אל משה מה תצעק אלי דבר אל אלף בן אה בית

ישראל איוד

ויסעו בם איוב

רמוז איוב בפסוק

רמוז בפסוק

ומוסיף שלפי זה מובן דברי רשי

מה תצעק אלי?

ללמדנו שהיה משה עומד ומתפלל אמר לו הקדוש ברוך הוא לא עת עתה להאריך בתפילה שישראל נתונים בצריו

ורבים מתקשים בדברי רשי אם לא עכשיו עת תפילה אז מתי עת תפילה?

אלא שהקדוש ברוך הוא אמר לו משה אני רוצה להציל את ישראל

אך המעכב עכשיו זה אך ורק מידת הדין שטוען שהללו עובדי עבודה זרה

ועל טענה כזאת לא מועיל תפילה

מיד אמר הקדוש ברוך הוא דבר

אל בני ישראל ויסעו

שלמידת הדין אני נותן את איוב שיהיה עסוק בו

כמו שמרומז בראשי תיבות

ויסעו

זהו פה במקרה הזה לא יועיל

לא יועיל

יש טענה קשה

זה לא דברים פשוטים

עומד המקטרג לא רוצה לזוז

צריך לסלק אותו

איך מסלקים אותו? הוא צודק, הללו והללו

אמנם יש טענות אלה עשו באונס ואלה עשו מרצון וכל מיני דברים שדיברנו

אבל הטענה אתם יודעים הוא זה כשהוא עומד ומקטרל

כתוב שבירושלים היו צדיקים גדולים

והקדוש ברוך הוא אמר ליחזקאל הנביא וטבית תו על מצחות האנשים החטאים הצדיקים

תו של דם ותו של

דיו יוד דיו

ובא קם קטרל ואומר מה נשתנו אלו מאלו?

הוא אומר הללו צדיק

‫הם היו צדיקים, הללו רשעים.

‫הוא אומר, אם הם צדיקים,

‫אז למה לא הוכיחו את הרשעים?

‫אז הקב'ה הוא ממליץ על הצדיקים, ‫הוא אומר,

‫שאם היו מוכיחים אותם, ‫לא היו שומחים להם.

‫הוא אומר, לא סמל,

‫לפניך זה גלוי.

‫אתה יודע שאם היו אומרים את זה, ‫אבל לפניהם מי גלוי?

‫מאיפה הם ידעים שלא ישמעו? ‫הם צריכים להוכיח.

‫מי אמר שהם לא ישמעו?

‫לא גלוי.

‫ולא זז משם

‫עד שיצאה גזירה,

‫ממקדשי תחלו, אל תקרא ממקדשי,

‫אלא ממקודשי תחלו, ומידת הדין הרגה,

‫תלמידי חכמים גדולים ‫שידעו את התורה מאלף ועד תו.

‫למה לא הוכיחו?

‫וכשהוא עומד ומקטרל, יא בבית.

‫אמר הקב' זה לא עד תפינה עכשיו,

‫אבל אני אתן לו ככה, ‫מישהו תעסק איתו,

‫ואחר כך נשחרר אותו.

‫והוא נתן לו להתעסק איתו שנה.

‫שנה,

יא בבית.

‫אבל הם עלו את שקציו.

‫אז למה שנה?

‫ואתם חייבים להביא לי תשובות.

‫לא רק אתם, גם אתם ששומעים אותי.

‫חפשו לי תשובות, תביאו דברים יפים,

‫תפרסם אותם.

‫ישמחו במלאכותך, ‫שומרי, שומרי, שומרי שבת,

‫קוראי עונש שם במבט. ‫ישמחו במלאכותך,

‫שומרי, שומרי, שומרי שבת, ‫בכל עונש שבת.

‫עם מקדשא, מקדשא,

‫מקדשא שמיהי שבת. ‫עם מקדשא, מקדשא,

‫מקדשא שמיהי שבת.

‫דאורייתא, בשמחה דאורייתא, גורם. ‫כשהיש חסד דאורייתא, כבד דאורייתא.

‫לעשות נחת רוח לקדוש דרכו ‫ולעשות נחת רוח לתנא קדוש, ‫היו שבתות טוב דובבות בקבר ביחד.