פרפראות וחדושים לפרשת וארא תשפ''ו - חלק ה'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

בשבח מאוד היה להשם יתברך, לזכות דן בן רות ואשתו,

שכל יוצאי חלציהם ילכו בדרך השם, באהבה וביראה,

מתוך בריאות, חוכמה ושמחה,

ולבית הראוי להם לעבודת השם יתברך,

ויזכו לביאת משיח צדקנו, בניין בית המקדש וגאולה ברחמים,

בתוך כלל ישראל מהירה, אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים לפרשת ואירע חלק ה' שנת תשפו,

ושמתי פדות בין עמי ובין עמך.

ההפרש בין עמי לעמך זה עשר.

עמי מסתיים ביום,

עמך בכף

כנגד עשר המכות, זו האפדות

בין עמי ובין עמך.

כמו שכתוב בישעיה הנביא,

ונגף אדוני את מצרים נגוף ורפו.

נגוף במצרים ורפו בישראל.

וזה מביא את דברי ישראל.

העתירו בעדי,

אומר פרעה, העתירו בעדי.

ויאמר משה, ועתרתי אל אדוני וסרי ערוב מפרעה,

מעבדיו ומעמו.

הרב שטיינמן, זכר צדיק ובלכה,

מדייק שפרעה האגואיסט אומר עתירו בעדי.

לא מעניין אותו מהעם, לא מעניין אותו מעבדיו,

משריו,

אפילו מאשתו ומילדיו, שום דבר.

עתירו בעדי.

אבל מה אומר משה?

שהוא עתיר

לשר הערוב מפרעה,

מעבדיו ומעמו.

משה רבנו מרחם יותר ממנו.

לא יאומן כי יסופר.

הנה יד אדוני הואיה במקנך אשר בשדה,

בסוסים,

בחמורים.

בגמלים,

בבקר

ובצאן דבר כבד מאוד.

במבט ראשון מכת ברד נראית קלה.

הקדוש ברוך הוא השמיד להם את הבהמות.

והמדרשים לא האריכו בזה.

אבל אם נתבונן בפסוק,

התורה לא הזכירה באופן כללי שיד ה' הויה במקנכה,

שזה כולל את הכל, כל הבעלי החיים,

אלא היא פרתה דבר דבר.

משמע שזה מכה רצינית.

וגם

חכמים אמרו ביד חזקה

זה הדבר.

משמע שהמכה הזאת הייתה רצינית.

למה?

המכה הזאת פגעה

והחריבה

וקלקלה את כל אורחות החיים של המצרים.

דבר ראשון פגע להם בסוסים.

אין תחבורה.

זהו.

אין על מי לרכוב ואין לאן לרכוב.

גמרנו, תקועים.

אחר כך

בא חמורים.

אין הובלות,

אין מטענים,

אין מסחר,

הכול משתבש.

בנק גמלים.

זה אין מטוסים, אין אוניות.

למרחקים, גמלים, בין מדינה למדינה.

אין מנותקים לגמרי, אין תחבורה כלל וכלל.

בבקר

אין חלב,

אין בשר,

שום דבר.

ואין חרישה.

אין שברים.

מתים בברק.

מגיעה מכת הדבר.

כל המדינה מושבתת.

ממש ההסתדרות שובתת.

אין, אין כולם. אין כלום.

והפסקת חשמל כללית כמובן.

‫משביתה את כל המפעלים.

‫וגם פגעה בצאן.

‫אין ייצור בגדים, אין חוטים,

‫אין צמר, אין שום דבר.

‫זה נקרא ביד חזקה.

‫לשבש למצרים את עמוד השדרה ‫הכלכלי ואת המחיה שלהם.

‫שבוע ימי, השבתה טוטאלית.

‫כמובן שהבקר מת.

‫אם ראיתם את הסרטון ששופר עשו ‫על עשרת המכות, ‫רוח הבקר שוחר שם,

‫וזה גם מסריח.

‫מסריח.

זה הדבר.

‫טוב, אחר כך הקדוש ברוך הוא ‫שולח את משה אל פרעה ‫ואומר לו,

‫והתייצב לפני פרעה.

‫פרעה עשה פתח

לבית שלו נמוך, גם מד היה.

‫אבל הייתה לו תוכנית בזה, ‫הוא שם פסל ישר איך שנכנסים, ‫ממנה אתה חייב להתכופף,

‫ואתה משתחווה לפסל.

‫הקדוש ברוך הוא ציווה את משה ‫והתייצב לפני פרעה, לא להתכופף.

‫זכורני בבית ספר חילוני, ‫טל נורדוי, לקחו אותנו ‫לטיול למנזרים, מנזר קטרינה,

‫ושם גם עושים אותו פטנט של פרעה,

‫שצריך להתכופף ‫מול כל השדים שיש להם בפנים.

‫אז מי שהיה איתנו שם אמר לנו ‫להיכנס עם האחוריים,

‫אז כולם נכנסו בהפוכה,

‫וזהו, זה מה שמגיע להם.

‫מכל מקום, כשנכנסו משה ואהרון ‫לבית פרעון, נעשה נס,

‫והפתח התרומם לגובה של למעלה מחמש מטר ‫כדי שיוכל להיכנס

משה רבנו,

‫ולא יכוף את ראשו.

‫זה מה שאומר לו הקדוש ברוך הוא, ‫התייצב לפני פרעה.

‫אתה לא נכנס כפוף אלא ניצב זקוף.

‫ככה מביא האנשיך הקדוש.

‫ועוד הוא מוסיף,

‫גם יעקב אבינו,

‫שהגיע לבית פרעה, אותו נס.

‫הפתח גבה שלא ייכשה לצדיק חס ושלום.

‫שלום בעוון עבודה זרה.

‫ולכן ויעמידוהו לפני פרעה.

‫גם כן, ועמידה זקופה וכו'.

‫ומה יש במכה הזאת?

‫כי בפעם הזאת אני שולח ‫את כל מגפותיי אל ליבך.

‫כותב בספר קול אליהו בשם הגאון מווילנה,

‫שלושה לגיונות משחיתים לקדוש ברוך הוא,

‫בהם הוא נפרע מעוברי רצונו, ‫אש, מים ורוח.

‫במהפכת סדום

השתמש באש נגד עוברי רצונו.

‫בדור הפלגה

‫נפרע מהם ברוח, נפוצו לכל עבד.

‫במבול נפרע מהם במים.

‫ובמכות מצרים שלטו כל אותם לגיונות.

‫דם וצפרדע היה במים,

‫הארבה היה ברוח,

‫והשחין היה בה אש, פיח כבשן.

‫במכת ברד

באו שלושת המגפות האלה ביחד, ‫אני שולח את כל מגפותיי אל ליבך.

‫הברד בעצמו היה מים,

‫ובתוכו אש מתלקחת.

‫ברוח, והשם נתן קולות וברקים וברד.

‫זה שאמר משה לפרעה, ‫כי בפעם הזאת,

בברד, אני שולח את כל מגפותיי אל ליבך.

‫שלושת הלגיונות השתתפו במכה אחת.

‫מדוע דווקא במכת ברד נאמר אל ליבך?

‫במכת ברד

היה גם רעמים.

‫וואי, וואי, וואי. ‫כתוב, ואדוני נתן קולות וברד.

‫כל ברד

היה ארבע וחצי אמה

על חצי אמה.

‫אתם יודעים איזה גודל זה?

מה זה?

מה זה? ארבע וחצי ארבע,

שתיים עשרים וחמש לפחות,

עד שלושים.

בלוקים.

זה נקרא ברד אצלנו, אם יש כזה או כזה כזה, כבר כל העולם מתפלל.

בלוקים.

שתיים עשרים.

פאפה.

ואחר כך עוד אש.

אבל עוד לפני כן, לפני שהוא יורד, יש קולות.

וחכמים אמרו, לא נבראו רעמים, אלא לפשט עקמומיות שבלב.

כשבן אדם שומע פאפה, ככה פאפה, הלב שלו ככה.

זה קודם כל הקולות.

ואחר כך, יא חביבי, אתה יודע מה זה?

נופלים כאלה,

זה לא אחת פה ואחת שם, זה בצפיפות.

לא היו צריכים בירושלים להביא מקדחים בשביל לקדוח, לבנות בניין.

אתה מבין, הולילנד. לא צריך.

רק כזה ברד, יורד למטה, חודר את האדמה, ואתה יכול לשים ישר בטון, הכל מסודר.

ולכן,

מאחר שהוא לא שט את ליבו לכל ההתראות שקיבל עד עתה,

הקדוש ברוך הוא נתן מכה פעם ללב,

לפשט את העקמימות.

זה מביא רבי אהרן הכהן.

כי בפעם הזאת,

אני שולח את כל מגפותיי אל ליבך.

אומר רשי,

למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות.

מקשיב,

אנחנו עוסקים במכת ברד.

ומה אומר לנו רשי?

שמכאן אנחנו לומדים שמכת בכורות

שקולה כנגד המכות.

תגיד את זה במכת בכורות, למה אתה אומר את זה בברד?

מה מצא רשי ללמד אותנו עכשיו מכאן

שמכת בכורות שקולה כנגד כל המקום?

יש שרצו להצביע שהייתה כנראה טעות דפוס.

רש״י כתב למדנו מכאן שמ״ב שקולה.

מה זה מ״ב? זה יכול להיות מכת ברד,

זה יכול להיות מכת בכורות.

ורש״י אמר שזה מכת בכורות.

היות ועסקינן בברד,

אז היה צריך לכתוב ברד.

אבל הוא כתב מכת בכורות.

אז כנראה שהיה טעות דפוס ופה ושם.

אבל הגאון רבי איציקל הורוביץ מהמבורג,

זכר צדיק ורחב,

הוא אומר לנו שבמטה,

של משה רבנו,

היה חרוט שם הוויה ואחר כך דצח חדש באחו.

הוא ידע את סדר המכות לפי זה,

דם, צוודיה, קינים וכולי.

אחרי מכת שחין,

איזה מכה תבוא? באחו יש ב'

בהתחלה ויש ב' בסוף.

איזה מכה תבוא?

ברד או בכורות?

שתיהן פותחות באות ב'.

אומר משה רבנו בליבו,

נסתברא שאת המכה הקשה שבכל המכות שומרים בסוף,

להכרעה סופית.

והואיל, ומכת בכורות היא הקשה שבכולם,

בוודאי תהיה החותמת.

לא יכול להיות שייתנו מכה

שביעית

והיא תהיה המסיימת.

אז איך יהיו עוד שלוש אחר כך? נגמר הסיפור, נכנעו כבר.

אז מוכרע שהחתימה תהיה במכה הכי קשה מכולם.

לכן אמר, אני מתרה בו על ברד,

כי היא ודאי תהיה מוקדמת יותר למכת בכורות שיהיה קשה מכולם.

וזה מה שכתב רשי.

רשי כתב, למדנו מכאן,

שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות,

לכן היא תבוא בסוף.

וזה משה רבנו למד שעכשיו זה ברד.

ועכשיו הבנו מה כתב רשי,

ההסתפקות של משה רבנו, איזה מכה באה עכשיו,

היא גרמה שהוא החליט שמכת בחורות היא הקשה מכולם, לכן היא בסוף ולא עכשיו, ולכן לפי סדר מה שכתוב לו על המטה צריך להיות עכשיו ברד.

המשך חוכמה מסביר על הפסוק, הירא דבר אדוני מעבדי פרעה

הניס את עבדיו.

משה הציע לאסוף את המקנה הביתה,

שלא ייפגעו בברד.

ומן הסתם פרעה מינה שוטרים שיפקחו שלא ישמעו לו.

וישאירו את הצאן לרעוד בשדה כאתמול שלשום.

אלה שאספו בכל אופן

גילו שהם יראים את השם יותר מפרעה.

זה נקרא הירא דבר השם

מעבדי פרעה.

מה הכוונה? ירא דבר השם יותר מאשר את עבדי פרעה.

מעבדי, זה ממייתרון,

מ.

הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים.

משום כך אמר משה לאחר המכה

ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני אדוני אלוהים.

שכן בקרב העם נמצאו אנשים

אשר יראו מהשם

ואשר רצו לאסוף את מקניהם הביתה.

אבל פרעה ועבדיו הם מלעו

וגילו שאינם יראים את השם.

אז לכן כתוב שרק הירא דבר השם יותר מאשר את עבדי פרעה הוא הניס את עבדיו.

באשר לא שם ליבו אל דבר אדוני

ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה

היה רגיל הגאון רבי חיים שמולביץ

הפסוק הקודש

הקודם אומר הירא דבר אדוני מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנאו אל הבתים

במשמע לכאורה כי מי היו אלה שלא הכניסו אל הבתים והפסידו את ממונם בנפשם?

אלה שאינם יראה השם

והם מזלזלים ומואסים

בדרך הטוב.

בא הפסוק ואומר, ואשר לא שם ליבו אל דבר השם

ויעזוב את עבדיו ואת בגנאו בשדה.

זאת אומרת,

אפילו אם אינו מואס בפועל,

רק הוא אדיש ולא שם לב,

כבר יורד לידיוטה תחתונה להפקיר את כל אשר לו אל מול הסכנה הצפויה מן הברן.

רק לא שם לב.

בסדר, טוב, שמעתי, נו, בסדר,

ככה יש אנשים דוחים דברים וכן, כן,

ולא שמים על לב.

אלה איבדו הכול.

ויהי ברד בכל ארץ מצרים

על האדם

ועל הבהמה

ועל כל עשב השדה בארץ מצרים.

אם כתוב שירד ברד בארץ מצרים,

אז מובן שכל מי שהיה בחוץ פגע בו. אם זה אדם, אם זה בהמה, אם זה עשב.

למה צריך את הפירוט?

אלא, לא ירד הברד בכל ארץ מצרים,

אלא רק במקום שהיו בו אדם או בהמה או עשב השדה.

על אלה ירד הברד.

במקומות

שלא היה שום דבר,

לא ירד הברד, לא לבזבז את הקרח בשביל...

וכמו שאומרים, הטילים של פעם,

רק איפה שהם זיהו, ב-GPS,

איפה יש בן אדם, טח, שתי מטר קרח, התמיד מראש שלושים סנטים נפל לו על הראש,

על בהמות ועל עשב.

לכן מפרט הפסוק

שהברד ירד בכל ארץ מצרים רק על האדם, על הבהמה ועל עשב השדה.

תודה.

עכשיו נבין

מה אמר משה, ועתה שלח

העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה

כל האדם בבהמה אשר יימצא בשדה ולא ייאסף הביתה

וירד עליהם הברד ומתו.

להכניס אדם במקנה ובהמות אל הבתים

זה לא שהבית ישמש להם קורת גג ומקלט מפני הברד.

הגזרה הייתה

שהברד ירד רק על מי שנמצא תחת כיפת השמיים.

זה לא שירד על הבית ולא קרה להם בגלל שהבית הגן. לא, לא ירד בכלל על בתים, אפילו לא על אוהל,

ולא על שריף.

אותם שהיו בבתים, לא ירד עליהם בכלל ברד.

לא צריך שהבית יגונן.

עצם זה שהם נכנסו לבית, הראו שהם יראים את השם,

מספיק.

אז נגזרה גזירה דווקא על אדם בהמה וכסף שהם לא בבית.

כל מי שנשאר בחוץ.

זה אומר הגריז,

זכר צדיק ברכה.

לאור דבריו של הגריז,

יש מתקשים.

מדוע ציינה תורה כי הירא דבר השם

הניס את עבדיו ומקנהו אל הבתים?

וכי היה צורך ביראת שמיים מרובע

אחרי כל הניסים שהם ראו?

איזה, לא צריך יראת שמיים, צריך קצת שכל ופחד בלי יראת שמיים.

זה הבן אדם הזה מה שהוא אומר, הכל מתקיים.

מסתבר שהבתים של המצריים לא הספיקו לאחסן את כל הבקר והצום,

והיה צריך לבנות בתי מחסה לאותן בהמות.

לא צריכים להיות חזקים במיוחד

כי הבית לא היה המגן

אלא נגזרה גזירה

מקום שיש בית

או כיסוי

לא יורד ברן

זאת אומרת אפילו אם היה לבוד

לא יורד ברן

ואם הגג היה אפילו מפולש

עדיין יש לו שם בית לא ירד

מובן

כי היה צורך ביראת שמיים להאמין שבתים כאלה מפולשים מכל הצדדים

ישמשו מסתור מפני הברד

לכן נאמר בתורה כי רק יראי שמיים הניסו אותם אל הבתים

בתים לאו דווקא בתים עמידים

כל שיש לו גדר בית אפילו שהוא לבוד ואפילו שהוא פרוץ ואפילו יש לו דין של בית

זה רק אדם ממירת שמיים כי אחרת הוא אומר מה אתה

נתחבא מתחת אתה מבין מה זה מה זה

איך

איך זה יבלום את הברד

אבל אם אמרו לו

שמי שיניס

את האדם

ואת המקנה לבתים לא יקרה לו כלום צריך להאמין לזה צריך לירד שם

כי על פי שכל

זה לא עובד

וישלח פרעה

ויאמר אליהם חטאתי הפעם אדוני הצדיק ואני בעמיר שם

איך רשע כזה אומר דיבורים כאלה

מתוודה בפה מלא ומצדיק עליו את הדין

ומאשים את עצמו ואת עמו

האמת היא

פרעה רשע גמור

ואמר את הדיבורים שלו גם כן כרשע גמור

הוא אמר השם הצדיק ואני

ועמי הם מרשעים

הם היועצים שלי הם יעצו לי דברים כאלה

אני לא חייב

אתה ראש אתה חייב

ככה אומרים בקפלא

אבל מודעת גודל רשעתו למה שנתכוון בדיבורים האלה.

תשמעו דבר מדהים.

אדוני הצדיק

זה יוד והה בהתחלה.

בראשי תיבות, ועמי הרשעים זה בא בשם השם.

ושם את עצמו באמצע, ואני לחצוץ בשם השם,

להפריד את הדבקים.

זו הייתה כוונתו הרעה בדיבורו כי היה רשע ודיבר ברשע להפריד בין הדבקים.

אחרי שנודע לו שיש שם השם,

אז הוא חילק את זה ככה ישר, עשה גימטריות וזה,

ואמר את הדברים.

כצאתי את העיר אפרוס את כפיי אל השם,

ככה אומר משה רבנו,

אבל בתוך העיר לא התפלל.

למה?

כי היא מלאה גילולים, אומר רשי.

נו,

אם אמנם יצא משה מחוץ לעיר,

כיוון שהיא מלאה גילולים,

למה במכות האחרות לא עשה חן?

למה פה כתוב כצאתי את העיר

אפרוס את כפיי?

יש לומר,

ידוע שהצאן היו עבודת האלילים של המצרים וסגדו להם.

ואיפה היה מקום מרעיתו של הצאן?

בשדות מחוץ לעיר.

נמצא כי אדרבה, אם רצה משה להתפלל שלא ליד אותם גילולים,

היה לו להרחיק מהם ולהתפלל בתוך העיר,

כי הם רועים מחוץ.

אבל במכת הברד

הכניסו רבים את הצאן לבתים בעיר,

והצאן שנשארו בשדות נהרגו,

ואז נעשתה העיר מלאה גילולים,

לכן היה צריך לצאת.

מדוע בכל המכות הקודמות לא יצאת העיר?

כדי להתפלל. זה אמר חנוכת התורה.

מבואר בהלכה,

מוטב להתפלל במקום שיש בו גילולים,

מלהתפלל בשדה הפתוח,

מקום שיש לחוש שיפסיקוהו עוברי דרכים.

לכן,

עד עתה הקפיד משה להתפלל דווקא בתוך העיר.

משום שחשש שמחוץ לעיר יפסיקו אותו עוברי דרכים בתפילתו.

אבל במכת ברד,

כיוון שלא היו עוברי דרכים,

ויחא ברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם עד בהמה,

למילא אפשר להעדיף להתפלל בשדה על פני תפילה בתוך העיר,

שזה מקום גילולים.

ותראו את הרמו, אורח חיים, סימן צד, סכיף ט', והמשנה ברורה שם,

סימן קטן לאומי.

והפשתה והשעורה נוקתה,

והחיטה והקוסמת לא נוקו.

הרמב״ן מקשה לכאורה,

שני הפסוקים הללו היה צריך לכתוב אחר פסוק כה,

זה פסוק ל״א ל״ב בפרק ט״ט.

היה צריך לכתוב שם, בכה.

שם כתוב שהברד היכה את כל עשב השדה

ואת כל עץ השדה,

ואז התורה הייתה צריכה לכתוב שהפשתה והשעורה נשברו,

והחיטה והקוסמת לא נשברו.

אומר רבי עקיבא איגר שבפסוק פה

זה חלק מדברי משה רבינו שהוא אמר דברי מוסר לפרעה.

הוא נותן לו שיעורים מדי פעם.

בפסוק ל״א הוא אומר לו,

כי טרם תיראון מפני אדוני אלוהים,

ומוסיף על זה משה ואומר לו,

תשבור את מידת הגאווה שלך.

תלמד ממכת ברד.

הפשתה והשעורה שהיו חזקים,

הברד שבר אותם.

החיטה והקול...

שהן רכות,

עמדו מפני הברד החזק כי התכופפו

והם נשארו.

מזה תלמד, אל תהיה עקשן,

תהיה רך,

תתכופף ותנצל.

אז אם כן,

אנחנו רואים שגם גמדים

יכולים

להיות בעלי גאווה ולא להתכופף.

אני יכול להבין למה הוא לא מתכופף,

כי הוא יגיע לרצפה.

זה לא נעים.

אבל אפילו קצת,

כן?

הביא רך כקנה,

ולא קשה כארז.

ארז נשבר,

אבל אם אתה רך כקנה, אז כל הרוחות וכל הברד והכול

משאירים אותך. אנחנו רואים פה את התמר שיש לנו פה ממול, איך הרוחות מהקמ״ש

מעיפות העלים ויש לו את הגמישות ללכת.

ולא נשבר, לא נשבר שום עלה מהתמר, לא נשבר.

והוא יגיע לתכופף, אין לו בעיה.

אפילו שהוא תמר,

אפילו שהוא תמר מתכופף, אין לו בעיה.

לכן הוא נשמר,

צדיק התמר.

צריך להיות צדיק התמר, מתכופף, זה והכל יהיה בסדר.

ה-הכל ידועה והכל ישבועה והכל יאמרו, והכל יאמרו הם קדוש כאשר.

ה-הכל ידועך והכל ישבחוך והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כאשר.

ה-הכל ידועך והכל ישבחוך והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כאשר. אין קדוש כאשר. הכל יאמרו, והכל ישבחוך. והכל והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כאשר.