פרפראות וחדושים לפרשת וארא תשפ''ו - חלק ד'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

רבקה בת חנה וז'קלין בת ג'וליה תהיינה נשמותיהן צרורות בצרור החיים בתוך שאר נפטרי עמו ישראל אמן

פרפראות וחידושים לפרשת בעירה חלק ד'

שנת תשפוג

הנה אנוכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים

המדרש מספר מחלוקת בין מצרים לשכנות

היכן עובר הגבול

בין המדינות

כשהגיעה מכת צפרדע הסתיימו הסכסוכים

עד איפה שהגיעו הצפרדעים

זה גילה איפה עובר הגבול

כי המכה הייתה רק במצרים

אבל צריך להבין

במכת הרבה שוב מסומן הגבול

שנאמר הנני מביא מחר הרבה בגבוליך

ארמת שיבין זכר צדיק לברכה

מביא את הפסוק בתהילים

נתן גשמיהם ברד

אש להבות בארצם

ויח גפנם וטענתם

וישבר עץ גבולם עץ גבולם

כלומר סימני הגבול

עץ גבולם נשברו בברד

ומשה רבנו מודיע לפרעה שעל פי מכת ההרבה יסומן הגבול בשנית

עכשיו יש מחלוקת בין מצרים לאתיופיה על ענייני המים שמה וזה

שיזמינו מכה

תסמן להם את הגבולות והכל יהיה בסדר

בתה על הצפרדע

עומדים מפה מה מידת הכעס

המצרים ראו

בכל מכה שמכים את הצפרדע ניתזים נחינים

אז הדעת נותנת שצריך להפסיק להכות את הצפרדעים בשביל שלא יהיה יותר נחילים

אבל מידת הכעס,

מה?

עוד נהיה, בום, טראח, עוד פעם נהיה, עוד פעם נהיה, עוד פעם נהיה.

ללמדך שמוטב לאדם שיעביר על מידותיו וישמע חרפתו ולא ישיב וככה הריב ישקע לאט לאט

מאשר מלחמה שערה שרק תוסיף תבערה ומחלוקת,

אומר הסטייפלר הקדוש.

האדמו״ר מקוצק, זכר צדיק וברכה,

מביא את מה שאומרת הגמרא בשבת קופי,

כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה.

מה ההשוואה בין כעס לעבודה זרה?

אז אומר האדמו״ר מקוצק,

כשעובדים עבודה זרה זה לא עוזר כלום,

גם הכעס לא עוזר כלום.

אז כל הכועס

כאילו עובד עבודה זרה זה לא יעזור לך כלום,

כמו שעבודה זרה לא עוזרת כלום.

שואל משה רבנו את פרעה הגמד,

למתי עתיר לך ולעבדיך ולעמך.

מן הפסוקים משמע לבטל את מכת הצפרדע צריך עתירה,

למתי עתיר לך,

עתירה מיוחדת.

והתורה מספרת,

ויצעק משה אל אדוני על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה.

הנס של הצפרדעים היה לטובת ישראל.

אז למה צריך תפילה מיוחדת לבטל את המכת?

מספיק שיגיד

משה רבנו די!

וזהו.

אבל אחרי שהמכה הזאת כבר שלטה במצרים,

זה הפך להיות משהו טבעי,

בחינת עולם כמנהגו נוהג.

והוצרך משה רבנו להרבות בתפילה בשביל לבטל את המכה.

אז היה פה נס כפול.

להביא את הצפרדעים למצרים.

להכות אותם גם ממנה, זה לא להפסיק סתם,

צריך עתירה מיוחדת.

זה אומר רבי יעקב קמינצקי, זכר צדיק ברוך הוא.

ולמה פה ויצעק משה

בשאר המכות ויעתר ופה ויצעק?

כתוב בשפתי החכמים, המתפלל צריך להשמיע לאוזנו.

ובצפרדעים

בסנהדרין פז

הם היו נכנסים בתוך המעיים ומקרקרים.

משום כך היה צריך להגביה את קולו כדי שישמע מה שמוציא מפיו.

הרעש היה איום ונורא.

וכן משמע מה פסוק ויצעק אל אדוני על דבר דבר הצפרדעים.

הם דיברו וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי. בספר טעמא דקרא

בפרק שירה מובא שהצפרדעיה מברכת ומשבחת ומשוררת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

והגמרא בעירובין נ״ד אומרת שכל מקום

שנאמר עולם בעד

אין לו הפסק.

אז הצפרדעים אמרו שירה בלי הפסק, אין מנוחה.

והיו מקרקרין יותר מכל שאר החיות.

אכן היה צריך משה רבנו לצעוק

שיהיה הפסק.

ככה מובא בשפתי החכמים ובטעמא דקרא.

ולמה הם אומרים דווקא את הפסוק הזה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד?

הצפרדעים נכנסו לתנורים.

לכאורה הם עושים נזק לעצמם.

הולכים למות.

בסוף מתברר שרק הם נשארו בחיים.

לכן הם אומרים שיהי שם השם מבורך לעולם ועד בכל מצב ובכל עת.

הנה,

הם נכנסו על מנת למות,

ודווקא אותם השאיר השם בחיים.

זה לא לברך את השם לעולם ועד?

והחתם סופר אומר משהו מדהים.

אצל מכת צפרדע אמרנו ביצעק,

בערו ביעתר.

מה ההבדל?

בתפילת הצדיקים

נאמר בגמרא בסוכה יד

כי היא נמשלת לעתר.

עתר זה כלשון

שמרימים את התבואה והופכים אותה וכו', עתר.

כמו שהעתר מהפך את התבואה,

כך תפילת הצדיקים מהפכת מידת הדין

לרחמים.

אז זה ביעתר.

ביעתר זה על מנת להפך ממידת הדין

למידת הרחמים.

במכת צפרדע לא נהפכה המכה לרחמים גמורים.

כשמתו הצפרדעים בטבעה שהארץ.

אז זה לא מספיק להפך.

כי עדיין בסדר, אז הם מתו.

אז במקום שהם יקרקרו והכול, אז הם מתו.

שלום.

אבל נשאר הסרחון.

אז העתר לא מספיק.

צריך ביצעק.

צעקה גדולה.

אבל במכת ערום

על ידי העתר ויעתר אל השף נסתרקה מכה לגמרי. נסתלקו כל החיות והכול. לא ריח ולא בטיח ולא כלום הזה.

זה ההבדל בין ויצעק לבין

ויצעק משה.

למה צריך לצעוק?

משה התפלל על הצפרדעים שהיו ביבשה.

אלה שביאור,

הוא ביקש שיישארו.

כי זה המקום של הצפרדעים.

אבל זו מידה ממידותיו של הקדוש ברוך הוא.

כמו שאמרו חכמים, פלגא משמיא לא יהבה.

מהשמיים לא נותנים חצי.

שלם.

אז תפילה נענית בשלמות, לא חצי.

החכמים אומרים אצל אנשי כנסת הגדולה,

כשהם סברו להתפלל על ביטול יצר עריות רק במקום עבירה,

חזרו בהם

כי אין להתפלל על חצי דבר.

היינו על ביטול היצר בתנאים מסוימים כי אם אתה מבטל זה מתבטל לגמרי

אז לא יולידו גם בהיתר, כלום לא יעשו.

גם כאן לא ממידת הקדוש ברוך הוא

להיענות לתפילה על ביטול של הצפרדעים מן היבשה ולהשאיר ביור.

משום כך היה צריך תפילה מיוחדת

שיתקיים הדבר.

אבל ביטול

ככה פשוט לא.

לכן מי יצעק

זו תפילה מיוחדת עם צעקה,

אחד מהעשר לשונות של תפילה, צעקה זה משהו, משהו.

ומלאו בתי מצרים את הערוב וגם האדמה אשר הם עליה.

למה צריך להביא את האדמה שעומד עליה הערוב? הערוב זה תערובת של כל החיות שיש בעולם.

כל החיות מכל הסוגים הגיעו למצרים.

למה צריך שיבוא עם האדמה?

חכמים, זיכרונם רכה, אומרים שיש חיה נקראת אדני השדה.

החיה הזאת היא גם הידעוני שנזכר בתורה.

היא קשורה בטבור

לחבל היוצא מן הארץ,

והיא טורפת.

כל מי שמתקרב אליה, יש לה דמות אדם.

אם אתם תעשו בגוגל, אתם תראו אותה, רואים אותה.

ממש דומה לבן אדם.

וכשמתנתק החבל שבו היא קשורה לארץ, היא מתה מיד.

אבל גם היא הורגת הרבה אנשים שנמצאים במרחק מה?

כי היא צועקת צעקה כזאת שמהצעקה מתים אנשים.

אז איך אפשר להביא את החיה הזאת

בין שאר החיות במכת ערו?

ברגע שהיא תצא ממקומה, תתנתק היא תמות.

לכן בעת האדמה אשר הם עליה,

החיה הזאת היא תבוא עם האדמה אשר אליה היא מחברת.

זאת החיה.

אדני השדה.

זה אומר חנוכת התורה והגאון מווילנה.

ויש מפרשים בדרך אחרת.

טבע חיה לטרוף ולתקוף בני אדם דווקא בתחום שבו היא חיה.

וכשהיא אינה במקומה,

היא אינה חצופה עד כדי לשלוט בבני אדם.

וכבר אמרו חכמים,

ויוצא בזה כי על משלחת חיות רעות שבעיר מתענים,

כמו שאומר תענית כב,

אך לא על אלה שבשדה,

שכן בשדה הם בביתם.

שם הם רגילים יותר ומעיזים יותר להזיק.

וזה דבר טבעי, מה שאין כן בעיר.

מקום שבו הם נבעטים בדרך כלל, פוחדים.

ואם בכל זאת נראו שם

והם לא פוחדים,

אז צריך לתענות. כמו חזירי בר שנכנסים לאלעד ולכל מיני מקומות.

ובחיפה ובזה הם מסתובבים ותוקפים.

זה עונש.

אז צריך לתענות על זה.

כי בדרך כלל, בטבעם, הם לא נכנסים לתחום שיש בני אדם.

כשהיה שקורונה

ולא היה בני אדם בחוץ לא יצאו כי אסרו עליהם לצאת וכו' וכו' בהרבה מדינות.

וואי וואי וואי ראו כל החיות הגיעו לעיר.

אין בני אדם בחוצות, אתה רואה, הם מסתובבים

נהרות של חיות.

סרטונים מלאים.

ושום כך אמר הקדוש ברוך הוא,

שיבואו הערוב עם האדמה אשר הם עליה במקום שהם רגילים להזיק ולטרוף,

כדי שלא תהיה מניעה מלטרוף.

יוכלו להתחזק ולהכות מכה רבה באנשי מצרים.

אז הייתה תזוזה, טררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר ונכנס עם האדמה אתה רואה את האריה רץ, רץ, רץ והאדמה מתחתה רתמים כמו מעלית

לקחת אותו

זה אומר בעל נתיבות על משפט

אממ... אופס...

ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר יהיה האות הזה

רשי אומר

שמתי פדות

שיבדיל בין עמי ובין עמך

מרומס פה הבדל בין יהודי לגוי

היהודי שטוב לו

יודע שיש גם מחר

זאת אומרת

אדם חי לא רק לעכשיו שטוב לו ושיש לו כל טוב

צריך לחשוב גם על מחר ולא לבזבז הכל להיום

החפץ חיים אומר מאחר שמזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה עד סוף שנה והוא אינו יודע כמה

מזומן לו

אז לכן לא יבזבז הרבה

צריך לזכור שיש מחר

לעומת זאת גוי שטוב לו והרוויח סכום כסף גדול מיד מבזבז וקונה כל מה שבא לו ולא חושב על מחר

אכול ושתה כי מחר נמות

ויהודי שרע לו

לא מתייאש

יודע שמחר הכל יכול להשתנות

בערב ילין בכי

ולבוקר

שמחה

מה רינה שמחה

עבדו עבדו עבדו

העולם גלגל החוזר

לעומת זאת גוי שרע לו מתייאש מיד

ואפילו מאבד עצמו לדעת

הוא לא חושב על המחר

יוצא שיהודי חי עם המחר

שטוב לו הוא יודע שמחר יכול להיות אחרת

שרע לו הוא יודע שמחר יכול להיות אחרת

הוא חי עם המחר הוא לא חי רק את היום

אבל גוי לא חי עם המחר

זה אומר הפסוק ברמז

ושמתי פדות

בין עמי

ובין עמך למחר יהיה האות הזה המחר קובע באמת

מי היהודי ומי הגוי.

היהודי חי עם המחר והגוי לא חי עם המחר.

אז הלמחר קובע את האות הזה מי יהודי ומי גוי.

אז מי שמתנהג בדרך של גוי הוא כמו גוי.

ושמתי עדות

בין עמי ובין עמך.

כותב בעל הטורים יש שלושה במסורה.

מופיע שלוש פעמים על לשון פדות.

שלושה במסורה.

זה, ושמתי פדות פה,

שהוא חסר, אין בו ו.

ושניים מלאים.

פדות שלח לעמו.

פדות שלח לעמו עמביו.

וגם בהרבה עמו פדות

כתוב עמביו.

אז אחד בתהילים קו יא ואחד בתהילים קו ל.

אומר על זה השר שלום מבעלז זכר צדיק וברכה.

שלושה סוגי גלויות.

גלות אצל הגויים.

גלות אצל ישראל, deep state.

וגלות בתוך עצמו.

הגלות אצל ישראל קשה מגלות אצל העמים.

רואים את כל המשפטים על יד האו״ם שעושים היום נגד אנשים סתם.

בלי שום ראיות, בלי שום דבר, בלי כלום.

גלות קשה.

גלות אצל ישראל קשה מגלות אצל הגויים.

וגלות בתוך עצמו קשה יותר מהקודם.

לכן

אצלנו בפרשה זה גלות אצל העמים.

אז ושמתי פדות בין עמי ובין עמך.

ולכן זה פדות חסר.

בלי ו״ם.

זאת אומרת זה יותר קל.

אצל ישראל זה יותר קשה.

צריך פדות ממש מלאה עם ו״ם.

ועל זה נאמר פדות שלח לעמו.

זה בלאגן עם בתוך העם עצמו.

‫יש גלות פנימית.

‫בעל הגלות של עצמו קשה עד מאוד,

‫והרבה עמו פדות.

‫צריך הוא בתוכו, הוא בגלות,

‫אצלו בפנים עצמו בכלל אבוד הבן אדם בגלות.

‫זה אומר בי שלום מבין זה.

‫בעל הטורים אמרנו שכתב ‫שלושה במשורה, כאן זה חסר,

‫ושניים בתהילים,

‫פדות שלח לעמו,

‫בהרבה עמו פדות,

זה מלא.

‫אז הוא אומר, כי כאן לא הייתה פדות שלמה.

רבי דוד מללוב אומר, ‫כאן לא הייתה פדות שלמה,

‫אלא נושעו ונפדו מפני הערוב.

זהו.

‫זו פדות חסרה,

לא שלמה.

‫רק מהערוב הם נפדו.

‫אבל לעתיד,

‫הרבה עמו פדות,

‫ותהיה גאולה שלמה.

‫וזה מרומז בפסוק עצמו.

‫למחר יהיה האות הזה.

‫בגאולה העתידה יהיה האות הזה.

‫איזה אות?

‫האות ו' שחסרה פה.

‫למחר

יהיה האות הזה.

‫גם הו' החסרה תהיה בפדות, ‫והגאולה תהיה שלמה.

‫בעגלה ובזמן קרים, ונאמר אמן.

אמן.

‫ההכל יודוך,

‫והקול יום רובה, כל יום רובה, ‫הקול יום רובה,

והכל והכל והכל, והכל יאמרו

אין קדוש כשם,

הכל ידוך,

והכל ישע ברוך,

והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם