פרפראות וחדושים לפרשת וארא תשפ''ו - חלק ג'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

גזלה גבי צ'ולי,

בה ג'ורג'ט קמונה,

תקום ממיטתה במהרה ותחזור לתפקוד מלא במהרה,

אמן.

אמן.

פרפרה אות וחידושים לפרשת בארה,

חלק ג'

שנת תשפוג.

ביצבם,

באל פרעה, מלך מצרים,

כותב רשי,

ציווה עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם.

הקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבנו,

כשאתם מדברים אל פרעה, אני מבקש לחלוק לו כבוד כשאתם מדברים אליו.

אמנם הוא גמד,

אבל אתם צריכים לחלוק לו כבוד.

וזה קשה.

ואיך חולקים כבוד לרשע ורושע, רוצח המונים.

כל יום מאות ילדים הוא שוחט בשביל לעשות אמבטיות בדם שלהם,

להסיר את הצרעת,

ומשליך ילדים חיים לתוך ייאור,

ומשעבד את עם ישראל בשעבוד אכזרי.

לחלוק לאדם כזה כבוד?

מה זה הקדוש ברוך הוא מצווה לחלוק לו כבוד בדבריהם?

אומר החתם סופר,

הסיבה היא כדי שפרעה לא יתבייש.

בושה זה צער רוחני,

וזה ממתיק את הדינים

וכדי שיוכל לקבל עשר מכות בלי הנחות.

סיבה שייתנו לו כבוד,

שלא יתבייש ויומתק דינו.

אתם רואים מה זה?

אפילו רשע מרושע כזה,

אם יחלקו לו כבוד,

ימנעו ממנו ביוש,

הביוש הזה של רשע מרושע כזה,

שיכול להמתיק לו את הדין.

אז מי שמביישים אותו

זה כפרת עמונות.

לכן היה בוכה חפץ חיים שלא מביישים אותו ולא מקללים אותו.

איך הם מחלו לו כל העוונות?

כי יש עוונות שאדם לא יודע אפילו שיש לו.

ועל ידי זה שביישו אותו זה כאילו שפכו דמו.

זה מוחל לו על העוונות.

אז אפילו רשע מרושע כזה,

אם יהיה לו ביוש

לא יקללו אותו, ידברו אליו לא בכבוד של מלך.

זה יכול להמתיק לו דיני.

והקדוש ברוך הוא רוצה לשלם לו כמו שמגיע לו.

אז בבקשה לחלוק לו כבוד.

זו עבודה קשה.

עבודה קשה,

אשר אדם יודע לפני מי הוא עומד.

רוצח ההמונים,

גרוע מהיטלר,

וצריך לחלוק לו כבוד.

זו עבודה קשה.

ולכן ציווה השם ויצווה באל פרעה מלך מצרים,

לדבר אליו בכבוד.

ואלה שמות בני לוי לתולדותם גרשון וכהת ומררי.

התורה מספרת לנו על התולדות של השבטים,

שבט ראובן, שבט שמעון,

ושם היא כותבת בני ראובן, בני שמעון,

וכשהיא מגיעה אל לוי היא כותבת ואלה שמות בני לוי.

מה העניין לשנות פה ולהגיד ואלה שמות?

ברור.

מאלה בני לוי.

ואתה אומר את השמות, אז זה השמות.

למה צריך להגיד באלה שמות?

מה העניין להגיד זאת?

מה שלא נאמר אצל אחרים.

השל״ה הקדוש מפרש.

הכוונה היא מיוחדת.

כי לוי נתן שמות לבנים שלו.

איזה שמות?

לוי

ברוח קודשו עוד לפני השעבוד, לפני הכול.

הוא כבר ראה מה הולך להיות במצרים.

‫הוא ידע שהם לא יהיו בשעבוד. ‫שבט לוי לא יהיו בשעבוד.

‫אבל הוא קרא לילדים שלו ‫על שם הצרות שיהיו בגלות.

‫לבכור קרא גר ראשון ‫על שם שהם גרים בארץ מצרים.

‫לשני קרא קהת,

‫שקהו שניהם של ישראל מרוב הצרות.

‫לשלישי קרא מררי,

‫על וימררו את חייהם.

‫אומר השלב הקדוש,

‫מה זה מלמד אותנו?

‫שצריך אדם לשתף עצמו בצער הציבור,

‫גם אם הצרה לא מגיעה לגופו בעצמו ובשרו,

‫עליו להשתתף בצערם של אחרים.

‫הוא חקק את השמות של הבנים שלו ‫על שם הצרות.

‫זו הייתה ההשתתפות שלו.

‫כל פעם שהוא מזכיר, מררי,

‫הוא זוכר שממררים את חייהם,

‫וכן הלאה.

‫זה לא יאומן כי יסופר ‫כמה אדם צריך להיות שותף,

‫אפילו שזה לא נוגע אליו, ‫הוא פטור והוא לא...

‫אותו דבר בנימין,

‫קרא לעשרת הילדים שלו,

‫על שם כל הצרות שעברו על יוסף אחיו.

‫לא יאומן כי יסופר.

‫כמה צריך אדם להשתתף

‫בצער הציבור?

‫אז כבר אמרנו דרשות רבות בעניינים האלה,

‫זה לא רק בצער הציבור, ‫כמו שאומרים, שיש צער דווקא.

‫אם אתה רואה אנשים שהולכים לגיהנום,

‫זאת אומרת,

‫הם לא מודעים או לא רוצים לדעת.

‫מצוות השם.

זה לא צער גדול? ‫אם היינו רואים איך נראה גיהנום ‫ואיך

מענישים אנשים שמה,

‫זה צער הציבור. ציבור גדול הולך לגיהנום.

‫אז צריך שאדם ישתתף.

מה ישתתף?

‫ישתתף בעזרה איך להציל את הציבור הזה.

ולהוציא אותו מהצער הזה.

פה מדברים כשיש כבר צער ואין מה לעשות,

אז לפחות להשתתף.

נגיד במצב

כמו שהיה

בתיבת נוח,

בגלל שיש מבול

וכולי זה לא זמן להוליד ילדים.

אנשים מתים, מתים, מתים, מתים,

ולכן נענש חם

שהוא עשה מעשה למרות זאת.

זאת אומרת, יש זמנים שבשעה שקשה לציבור,

האדם צריך להשתתף.

ידוע שהייתה דליקה פעם בעירו של החפץ חיים,

והוא לא הסכים לישון על מיטה

בגלל שהייתה שרפה ונשרפו בתים,

אז הוא ישן על ספסל.

אשתו שאלה אותו, מה אתה עושה?

איך אני יכול לישון על ביטה?

שעה שאנשים אין להם מקום, כמו זה, הם מקצים בלילות.

צריך לתת את הדעת,

להתבונן, מה אפשר לעשות, לעזור.

אז אפילו במקום שזה לא מועיל,

מה שאתה משתתף, זה לא מועיל.

לשנות את המצב.

אבל זו הסיבה שהולכים גם לנחם אבלים, זו הסיבה של ביקור חולים, זו הסיבה של להתפלל על אחרים, וכן הלאה.

להשתתף.

זה אומר השלך הקדוש.

הוא אהרון ומשה,

אשר אמר אדוני להם הוציאו,

הם המדברים אל פרעה הוא משה ואהרון.

אז פעם אומר הוא אהרון ומשה,

ופעם אומר הוא משה ואהרון.

יש מקומות מקדים

את משה, ויש מקומות מקדים

את אהרון.

מה אומר רשי? לומר לך ששקולים כאחד.

דברי רשי מדויקים בכתובים.

מקובל אצלנו שכל אחד יש לו...

משה רבנו קשור לעניינים של יציאת מצרים.

אהרון

קשור לדיבור

עם פרעה.

הלא אהרון אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא.

ואהרון אחיך יהיה נביאיך.

ניב שפתיים, הוא ידבר

עם פרעה.

אבל כשמציינת תורת השמות בפסוקים,

היא מהפכת

את הסדר.

כשהיא מדברת מעניין הוצאת בני ישראל ממצרים,

היא דווקא מקדימה את אהרון למשה.

אמרנו שמשה,

עניינו הוצאת ישראל ממצרים.

אבל כשמדברים על הוצאה,

מקדימים את אהרון.

וכשמדברים מדיבור עם פרעה, שזה שייך לאהרון,

מקדימה את משה לאהרון.

הם,

המדברים אל פרעה,

הוא משה באהרון.

נאמר לך ששקולים כאחד.

אז שקולים כאחד.

מה?

מי שדיבר אל פרעה זה כמו מי שהוציא את ישראל ממצרים?

מה?

אהרון

הוא שקול למשה?

שמשה נתן תורה עד סוף כל הדורות,

וכולם לומדים תורה זכה וזיקה את הרבים.

מה?

זה כמו אהרון?

אהרון עשה שלום בית, עשה הרבה דברים גדולים ויפים, אז זה אותו דבר? כאילו, מה עם שקולים? איך שקולים כאחד?

מה אתם אומרים שקולים כאחד?

מעשים אחרים כאלה.

אה, מילים, מילים. מעשים טובים. בטח, מעשים טובים.

‫כל אחד עשה מעשים טובים, ‫אבל זה בדיוק שקולים כאחד.

‫אבל אם היה יכול להגיד,

‫מלמד שהם שקולים,

‫מה היינו מבינים? שהם שקולים.

‫זה וזה.

עכשיו קורא לזה?

למה צריך להגיד שקולים כאחד?

שקולים כאחד,

שניהם

השלימו אחת את השני לאותה מטרה.

הרי גם בשביל לצאת ממצרים היה צריך לדבר עם פרעה

וכן הלאה.

אז זה נקרא ששקולים כאחד.

מה פירוש?

כשאתה עושה פעולה

ואחד משלים את השני וביחד יוצאת התוצאה,

אז אתה לא יכול להגיד, אתה מבין ש...

סתם אני אגיד לכם בשביל שיהיה לכם דוגמה, כן?

נגיד

אחד רצה לקנות הגרלה

כשהם מקבלים בארצות הברית מיליארד.

וזה עולה דולר.

והיה לו רק 90 סנט.

ובא אחד,

הבא לו את אותו 10 סנט והשתתף איתו ב-10 סנט.

והם הרוויחו אותם מיליארד.

בלי ה-10 סנט היה מרוויח, והיה לו כרטיס.

אה?

אז עכשיו הם שותפים.

שותפים!

כתוב שבצלאל בן אורי בן חור

הקים את המשכן עם ההוליאב.

זה היה משבט יהודה המשובח וזה היה משבט דן הפחוט.

ובצלאל יודע בסוד השם.

וההוליאב לא נשמע שהוא יודע כמוהו.

ובכל אופן, המשכן נקרא על שם שניהם.

הם שקולים כאחד בעניין של המשכן.

אז בעניין יציאת מצרים שקולים כאחד.

אתם יכולים להגיד פירוש אחר, אין לי בעיה.

אבל אם יש לכם, אני אשמח לשמור.

ויאמר אדוני אל משה, ראה,

נתתיך אלוהים לפרעה.

אומר רש״י, שופט ורודה לרדותו במכות וייסורים.

נתתיך אלוהים, זה כמו דיין,

שופט, כן? אלוהים זה נקרא.

גם דיין,

שופט ורודל לרדותו במכות ואיסורים.

שאלה,

האם בגלל מכות ואיסורים

ייכנע פרעה מפני משה ויוציא ישראל מארצו?

עוד שאלה,

מה עניין שופט לכאן?

שופט זה לעניין דין ועונש,

שיש.

לענוש, צריך שופט.

אלא

המכות שקיבל פרעה לא היו למטרה של ייסורים

כדי להכניע אותו לשלוח את ישראל ממצרים.

לא, זה לא היה הסיבה של המכות.

לא?

אמרת? לא.

בברית בין הבתרים נאמר לאברהם אבינו

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי.

זאת אומרת,

הם צריכים לקבל מכות

דן אנוכי

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

זאת אומרת, יציאת מצרים לא תלויה בדן אנוכי.

דן אנוכי זה עניין בפני עצמו,

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. לא הדן יגרום,

אלא דן בפני עצמו, ואחרי כן יצאו.

הרי שהמכות בייסורים הן

מדין עונש על מה שהעבידו את עם ישראל,

ולא לזרז את השילוח שלהם.

לכן מינה הקדוש ברוך הוא את משה רבנו דיין ושופט לרדותו במכות וייסורים

הראויים לו,

כדי שיקוים

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי.

זאת הייתה הכנה ליציאה.

כמו שנאמר, ואחרי כן יצאו

ברכוש גדול.

המשנה בעדויות

מביאה כי משפט המצריים היה 12 חודש.

הרי שהמכות היו בגדר משפט ודין.

ולא לזרז את השילוח

ולכן בכל מכה ומכה

התורה ציינה כל אחד בנפרד

פרעו

לחוד

עבדיו

לחוד

ועמו לחוד

כי לכל אחד בפני עצמו היה מכה ודין

כפי שהתחייב

זה מחידושי הגריז, מבריז

ופעם הוא הוסיף ואמר

שזה באור הכתוב

ויאמר משה אל האלוהים

מי אנוכי

כי אלך אל פרעו

וכי אוציא את בני ישראל ממצרים

לכאורה לשון וכי אוציא

לא מובן

היה לו לומר ולהוציא את בני ישראל כי אלך אל פרעו

ולהוציא את בני ישראל ממצרים

אלא משה נצטווה שתי שליחויות

אחת להכות בייסורין את פרעו

ושתיים להוציא את בני ישראל ממצרים

מי אנוכי כי אלך אל פרעו

לדון אותו במכות וייסורים

וכי אוציא את בני ישראל

זה לשלח אותם מול הוציאם ממצרים

בהגדה של פסח

אנחנו אומרים בה על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו

שהוציאנו ממצרים

ועשה בהם

שפטים

ועשה באלוהיהם

והרג את בכוריהם

למה נחלקו שאר המכות ממכת בכורות?

בהתחלה אמר שעשה בהם שפטים

אחר כך

הפסקה

ועשה באלוהיהם

ואחר כך הרג את בכוריהם

הרג את בכוריהם זה בכלל השפטים, לא?

עשר מכות

למה הפריד בין השפטים

לבין בכוריהם?

אלא מכת בכורות

חלוקה משאר המכות

שאר המכות, התשע, לא היו לזרז את יציאת ישראל ממצרים

אלא עונש על השעבוד

כמו שהבטיח השם דן אנוכי

מכת בכורות הייתה שפרעה ממאן לשלח

שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנוכי הורג את בכורך

זה מכת בכורות שאתה ממאן לשלח

היא לא קשורה למכות על השעבוד

היא קשורה למאון לשלח

בזה מיושב

למה כבר בתחילה הזכיר את מכת בכורות?

אפילו שהיה עוד זמן רב

אלא מפני שמכה זו

היא על שלא שילח את ישראל

אבל שאר המכות

זה מדין משפט

וגם הפסיק בעל ההגדה

בין שאר המכות למכת בכורות

ולכן אמר באמצע ועשה באלוהיהם

כי גם העניין הזה שייך לשפטים

למה?

כי כשהקדוש ברוך הוא נפרע מאומה נפרע קודם מאלוהיה

ורק אחרי שהוא גמר עם השפטים במצרים

דבל אלוהיהם

עכשיו נאמר והרג את בחוריהם

שזה לא קשור לשבטים

אחרת היה כלול, לא צריך להזכיר את זה בנפרד

וכשהרצה הגריז את הדברים

אחד מהתלמידים הציע

בזה מתבאר

מדוע בהלל הגדול לא מזכירים מכות מצרים כלל,

אלא רק מכת בכורות בלבד,

למכה מצרים בבכוריהם

כי לעולם חסדו.

אבל בהלל הגדול מוזכרים אותות ומופתים וניסים שעשה הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל מבריאת העולם,

עד ונתן ארצם לנחלה,

למה לא מוזכרים המכות של מצרים?

מה זה לא אותות ומופתים?

לפי הסבר הדברים מובן,

שאר המכות זה עונש,

שפטים,

זה לא שייך לעצם העניין לשלח את בני ישראל ממצרים.

אבל מכת בכורות זה ותימאן נשלחו.

לכן

זה מוזכר בהלל הגדול שכולו שיר ושבח לחי העולמים על נפלאותיו ועל חסדיו.

אתה תדבר

אל כל אשר אצווק

ואהרון אחיך ידבר אל פרעה.

ביאור נפלא מובא בשפתי כהן על התורה,

שהפסוק נדרש כמין חומר.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,

איך היא תעלה על דעתך שאתה תדבר אל פרעה?

אתה תדבר את כל אשר אצל צוויך.

אתה עתיד להגיד את עשרת הדיברות

ואת כל מצוות התורה כולה,

ואין ראוי שהפה שלך ידבר עם הרשע הזה.

לכן אהרון אחיך ידבר אל פרעה.

יש רשעה אחת שכל פעם פונה אליי, לא עוד אליי.

ועוד לא ידעתי את הפסוק.

עכשיו יש לי אסמכתא.

אתה תדבר רק את כל אשר אצלך,

ואהרון אחיך ידבר אליו.

ואני אקשה את...

לפרעה

שנינו בעבודה זרה ג' כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריאותיו

ואם כן מה חטאו

ומה אשמתו של פרעה?

והרי השם הוא אשר חיזק את ליבו

שלא ישלח את ישראל

תירץ רבי יהושע בר מבריסק

זכר צדיק ברכה

הנכון בזה,

האמת פרעה בעצם רצונו היה חפץ

לא לשלח

אלא מכות הכרחוהו לפעול ולעשות נגד רצונו

ומה שנעשה בהכרח

אין בזה ממש

כמו שאמרו חכמים, ההכרח לא ישובח ולא יגונה

זה אונס

אונס זה לא רצון

משום כך

חיזק השם את ליבו

לא שנתן בליבו שלא ירצה, זה הוא לא רצה לבד

אבל המכות גורמות שבן אדם לא יכול,

אין לו ברירה, הוא צריך לשחרר, הוא לא יכול,

הוא לא יכול לסבול

אלא הקדוש ברוך הוא מה עשה? חיזק את ליבו

למצב שתסור ממנו יראת המכה

ואז הוא נשאר עם הרצון העצמי שהיה לו קודם

לא לשלוח את ישראל

וזה נקרא ואני אקשה את לב פרעה

מחזיר אותו לבלנס שהיה לו קודם

ועכשיו הוא יחליט מרצונו כן או לא

והיות והרצון שלו הוא לא לשלח

אז הוא לא יסכים לשלח

אבל אם לא היה מקשה השם

אז הוא באונס היה משלח, זה לא רצון

הבני סוחור, זכר צדיק וברכה

היה אומר בדרך צחות

כבד לב פרעה

הכוונה שיש ללב של פרעה טבע של כבד

טבע של בשר ככל שמשלים הוא מתרכך

אבל טבע של כבד

ומתקשה

כמו חן פרעה

אחרי כל מכה שהוכה נתקשה ליבו עוד יותר

נהיה כבד שרוף לגמרי

עכשיו תנסו לתפוס זה קצת מסובך

אבל נראה

הנה אנוכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביעור

ונהפכו לדם.

קושייה.

למה כתוב אשר בידי?

איך יכה במטה אם לא ביד?

למה צריך להגיד הנה אנוכי מכה במטה אשר בידי?

על המים. תגיד,

הנה אנוכי מכה במטה על המים?

איך הוא יכה?

גם הרגל?

גם היד?

למה צריך לחתום?

זה מיותר לכאורה.

וגם בפרשת בשלח

לא היה להם מים לשתות

אמר לו הקדוש ברוך הוא משה

ומטחה אשר הכית בו את הייעור קח בידיך.

אז איך הוא יקרא?

למה צריך להגיד קח בידיך?

גם שם קשה.

כאילו המילה ידיך היא מיותרת.

עומר רבי שמשון מאוסטרופולי

זכר צדיק ברכה

שם הוויה כשהוא נכתב כסדר

מורה על רחמים.

אם אתה קורא אותו ככה

זה רחמים.

אבל אם הוא כתוב הפוך

זה מורה על דין.

אז יש לפעמים בגימטריות שכתוב כסדר

זה מורה על רחמים.

ואם זה כתוב בהיפוך

אז זה מורה על דין.

כשמשה נדרש להכות את הייעור

ולהפוך אותו לדם

צריך דין.

והנה על המטה של משה נכתב שם הוויה או הבייה.

וזה רחמים.

ובכדי שיעשה דינים

היה עליו להפוך את המטה

מצד עליון שבו היה כתוב שם הוויה לצד תחתון,

כדי להפוך את שם הוויה שלא יהיה כתוב כסדרו,

ועל ידי כך יוכל לפעול דין על היאור,

ייהפך לדם.

ולכן כאן ניכה במטה אשר בידו,

החלק שתמיד בידו.

זאת אומרת, לכן ניכה במטה אשר בידו, היינו,

היינו,

החלק שתמיד בידו.

איתו הוא הכה את היאור בשביל שיעלה היאור דין על ידי שהמטה ההפוך

לשם הוויה לא יהיה כסדר.

זאת אומרת, אם אתה מחזיק אותו ככה,

שם הוויה הולך ככה, ואתה מחזיק פה,

אז אם אתה מכה איפה שבידו, זה בדיוק הצד ההפוך.

ואז אתה מכה, זה הופך להיות דין.

אבל בפרשת בשלח,

שם רצה משה שיהיה רחמים ולא דין,

כי רצה להכות על הצור,

להוציא מים לישראל.

שם אמר הקדוש ברוך הוא,

ומתך אשר הכית בו תיאור תיקח בידיך.

עוד פעם, ששם הוויה יהיה כראוי,

דהיינו שהצד שבו הכה תיאור ייקח הפעם ביד,

כדי שיהיה שם הוויה ישר,

ועל ידי זה יהיה רחמים.

לכן צריך להגיד איפה הייתה היד כל פעם,

בשביל לדעת אם זה שם הוויה כסדר או בהיפוך.

קח

מטך ומטה ידך על מימי מצרים ויהיו דם

והיה דם בכל ארץ מצרים.

מה זה?

מה זה הכפילות?

ויהיו דם

והיה דם בכל ארץ מצרים.

מה זה?

אחת, מילה אחת אחרי השנייה, ויהיו דם והיה דם.

ויהיו דם והיה דם בכל ארץ מצרים.

מה זה?

קח את מטתך,

קח מטתך ומטה ידך על מימי מצרים. ויהיו דם

והיה דם בכל ארץ מצרים.

כשהיו שותים מצרי וישראלי מקערה אחת.

הישראל שותה מים והמצרי שותה דם

כשהיה קונה המצרי את המים בכסף

היה מים

ומזה העשירו ישראל

לפי זה יבואר

דרך צחות

שהכתוב מרמז לנו על דברי המדרש שלנו

למצרים ביהיו דם

ויהי

לשון צער

ולבני ישראל והיה דם

והיה לשון שמחה

אז לכן

המים של מצרים שהפכו לדם למצרים ויהיו דם

ולישראלים והיה דם

יש הבדל בין ביהי לבהיה, ביהי צער,

בעיה שמחה

אז לכן אנחנו נשמח גם

וישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקודם עול שבת ישמחו במלאכותך

שומרי שומרי שומרי שמרי שבת וקודם עול שבת

אה מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שמיעי שבת ואה מקדשי וואי וואי מקדשי מקדשי שמיעי שבת ישמחו במלאכותך

שומרי, שומרי, שומרי, שבת קוראי עונק שבת

נסנאו למהלכות הבאות.

שומרי, שומרי, שומרי, ווי ווי, ווי, ווי, ווי, וקוראי עונש הבא.

אה, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי שביעי שבת.

אה, מקדשי, מקדשי, מקדשי שביעי שבת.

הרי אני מכוון לקיים את צד חכמים דורי תוצאות.

‫גומל נפשו איש חסד דאורייתא, ‫כבד את אביך ואת אימך דאורייתא, ‫לעשומה לתנועה.

‫לקדוש ברוך הוא, ‫לעשומה לתנועה הקדוש,

‫שיהיו שפתותיו דוברות ב...