פרפראות וחדושים לפרשת שמות תשפ''ו - חלק ג'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

מזל אסמרו, בת סמונש,

רפואה שלמה בגוף ובנפש,

בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה, אמן כן ירוצו.

פרפרות וחידושים לפרשות שמות חלק ג' שנת תשפוא

ויהי כי יראו המיילדות את האלוהים.

השכר המיוחד שזכו

זה על היראת שמיים שלהם,

אבל לא על עצם הפעולה שהצילו את הילדים.

למה?

כי המעשה עצמו היה דבר מוכרח.

כמובן שצריך להציל וכי מותר להרוג ילדים.

איך אפשר לחטוב לעשות הפך רצון השם?

אם כן,

המצב האמיתי שאין אפשרות לחטוב

הוא באמת

לא שייך שכר על זה שאדם לא ממרה את רצון השם

שמחיה אותו.

השכר שייך

על עצם ההבנה הזאת וההרגשה לא לעשות הפך רצון השם.

המעשה הוא תוצאה של ההבנה הזאת.

אז הם קיבלו שכר על היראת שמיים שלהם.

ככה אומר רבי אלעזר מנחם שך, זכר צדיק לברכה.

ויהי כי הראוהם ילדות את האלוהים

ויעש להם בתים.

בתי כהונה ולבייה ומלכות שקרויים בתים.

מניין לחכמים שדווקא זה ולא בתים לתורה?

הרי יצאו מהם משה ובצלאל שהיו גדולים בתורה ובחוכמה.

דוד מלכנו אומר בתהילים

בית ישראל ברכו את אדוני.

בית אהרון

ברכו את אדוני.

בית הלוי

וברכו את אדוניי.

יראה אדוניי

ברכו את אדוניי.

כולם הוזכרו עם בית ויראה ה' בלי בית.

בית מסמל דבר נצחי קבוע שעובר בירושה מדור לדור.

בית אהרון זה הכוהנים

וזה עובר בירושה עד סוף הדורות.

בית הלוי

שבט לוי

זה עובר כל מי שבא מלוי נשאר לוי עד סוף הדורות.

אבל תורה ויראת שמיים לא עוברים בירושה.

המשנה והאבות בית זן

ועדכן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך.

לכן לא נאמר בית יראה ה'.

אז לכן ויעש להם בתים משמע בתי כהונה ולבייה.

וגם בתי מלכות עוברים בירושה אבל לא בתים לתורה וחוכמה.

אז לכן נאמרו דווקא הבתים הללו.

ולמה זכו לסחר הזה?

פרעה לא גזר אלא על הסחרים.

להרוג את הילדים על המשבר.

וגם כאשר ציווה את עמו להשליך ליאור את כל הבן הילוד,

נמצא שלא איימה גזרה שלו על עצם קיום העם היהודי,

כיוון שכל צאצא

שייוולד

לנקבות הנשארות,

אפילו אם אביו מצרי נחשב כבן ישראל,

ומאחר והוא מתייחס אחר אמו

שהיא בת ישראל.

אבל גזרת פרעה העמידה בסכנה את שבט הכהנים בלוויים,

כי אם יהרגו את כל הילדים

אז לא יהיו כהנים

ולא יהיו לויים.

וזה נקבע רק על ידי האבא.

אם האבא כהן או לוי זה עובר הלאה.

אז אם יחסלו את כל הילדים,

אומנם הנקבות

יביאו ילדים ממצרים,

במידה ויהיה כך,

אז כולם יהיו ישראלים, מה שנקרא.

אבל לא יכול לצאת ממצרי, כהן ולוי,

וגם מאישה זה לא.

למשפחותם, לבית אבותם. זה בא דווקא דרך האבות.

אז לכן בעצם שהם לא ביצעו את הגזירה,

הם הצילו את הכהנים, הם הצילו את הלוויים,

והם הצילו אפילו את המלכים לעתיד, כי צריך משפחות מיוחסות,

ומגוי לא תצא משפחה מיוחסת.

אז הם הצילו את העם היהודי על כל המעלות והדרגות שלו,

ולכן מידה כנגד מידה הם זכו שיצא מהם

בתי הכהונה והלוויה והמלכות.

מדהים.

זה אומר הגרית סולובייצ'יק,

זכר צדיק לברכה.

כל הבן הילוד, אי אורה תשליכוהו,

בכל הבא תחיון,

אי מתוק מדבש,

בספר אור שמח,

בסיפור תולדותיו,

בעמוד כ' מובא,

כשהיה בן 17 שנים,

רבי מאיר שמחה מדווינסק,

נשא אישה,

בתו של הגביר,

מוקיר רבנן, צבי פלטיאל מקובסקי,

זכר צדיק לברכה, שהיה מביאליסטוק,

והוא הבטיח לו,

אתה תהיה סמוך על שולחני,

לומד תורה ואני דואג לפרנסה.

אחר שנים

החלה רעייתו לשלוח יד במסחר,

וה' שלח ברכה במעשי ידיה.

רבי מאיר שמחה יכול היה לעסוק בתורה בשלוות נפש,

והכיר לה על זה טובה גדולה,

ואף היה שומע על עצתה תמיד.

יום אחד נפגש עם אחד מידידיו,

ותוך כדי ש...

‫שאל אותו, במה אתה מתפרנס?

‫חייך ואמר לו,

‫מאנד יאהב חיה,

יאהב מזונה.

‫הוא מתכוון לאשתו שקוראים לה חיה.

‫מאנד יאהב חיה, מי שנתן לי את חיה,

‫היא נותנת לי מזונה.

‫הרבנית עצמה אמרה שהפסוק הזה,

‫שאמרנו, כל הבן הילוד, ‫היאורא תשליכו לכל הבת תחיון,

‫זה רומז,

‫שצריך להשליך את הילדים לתורה, ‫לייאור.

‫אין מים אלא תורה.

‫נו, ומה הם פרנו?

‫לכל הבת תחיון, הבנות יחייבו אותן, ‫הנשים ילכו לעבוד,

‫יפרנסו אותה בעלים.

‫ככה מובא באור שמח בתולדותיו.

‫ביי ילך איש מבית לוי וייקח את בת לוי.

‫רבי רשי את דברי החכמים, זיכרונם לברכה.

‫בת 130 שנה הייתה.

‫בא אבן עזרא תמה,

‫איך ייתכן לומר כן?

‫הרי בשרי אימנו התורה מעריכה לספר ‫על הנס שילדה בת תשעים בזקנותה,

‫ובנס של יוכבד,

‫שילדה בגיל 130, ‫התורה לא מספרת בכלל.

‫תרץ המגיד מדובנה.

‫שני עניים מקבצי נדבות נפגשו.

‫ויכוח.

‫איפה אפשר לאסוף צדקה יותר?

‫אחד אמר, אני אספתי בעיר ברד

עשרה רובלים.

‫השני אומר לו, קמצני אם הייתי שם, ‫אפילו רובל אחד לא נתנו לי.

מה התברר?

‫שהראשון שאסף עשרה רובלים ‫היה שם בפורים,

‫ובפורים כל הפושט נותנים לו.

‫והשני היה ביום רגיל,

‫אז לא נתנו לו.

‫הנמשל,

יצחק נולד בזמן רגיל,

‫וזה חידוש.

שבגיל 90 אישה יולדת?

זה דבר חידוש בעולם.

אבל במצרים זה היה פורים.

מה פירוש? שם ילדו שישה בכרס אחד,

כולם ניסים,

ניסים,

ניסים.

ודור כזה שכולו ניסים, אז 130 שנה עוד נס אחד.

זה לא בולט כל כך כמו 90 שנה ביום רגיל.

זה אומר המגיד מדובלה.

ותרא את התיבה

מתוך הסוף ותשלח את המטע ותיקחיה.

בסוף סוטה יב

אמרו שנשתרבב ידה.

במגילה ט״ו אמרו שזה היה 60 אמה.

וכתבו הדעת זקנים רמז לכך

וגם רבנו בחיין

היא אמרה מן המים משיתהו.

היא יכולה הייתה לומר ממים משיתו.

לפי זה יש כאן

כמה אותיות יתרות.

מ',

סליחה, נ',

אה ואה.

ביחד שישים.

מן המים משיתהו משיתהו.

תורידו, תנון, אה ואה.

ממים משיתו.

אמר שם

במגילה ט״ו אומר המקור לשישים אמה.

אמה זה מתחילת הפסוק. ותרא בת פרעה

עד בתשלח את ידה יש 60 אותיות.

שתי אותיות הנוספות

רומזות לשתי אמות שהיה אורך ידה קודם לכן.

יש לזה דוגמה משרביט אחשוורוש.

זה מביאים דעת זקנים רבנו בחייב אמר שם.

ותפתח

ותראה הוא את הילד.

היה צריך לכתוב ותפתח ותראה את הילד. למה ותראה הוא?

אם הוא רק נמצא שם אז ודאי שהיא ראתה אותו.

לא צריך להגיד אותו ותראה הוא.

בטרן

את הילד, מי יש שם עוד? זה רק הוא.

אמר רבי יוסי ברבי חנינה שראתה שכינה עמו.

שחתה ביטיה

וראתה שכינה עמו.

ורשי מפרש שאת הילד

הכוונה כמו עם הילד.

כמו הפסוק ואת בנימין לא שלח יעקב את אחיו הכוונה עם אחיו.

אז את זה עם פה.

ויש לדקדק.

משמעות הגמרא שהדרשה היא מזה שנאמר ותראה הוא ולא נאמר ותרא.

על כל פנים, איך זה רמוז במקרא שהיא ראתה את השכינה?

אמר שם מביא בשם רבנו בחיין

וכן בכל אליהו מבארים

על פי הגמרא בשבת קד שו'

זה שמו של הקדוש ברוך הוא.

אם כן, יש לומר

שהדרשה היא

וזה שלא כתוב ותראה אלא ותראה הוא,

עם שתי אותיות נוספות ה׳-ו׳ שזה שם ה׳,

דורשים שייראתה שכינה.

וזה שנאמר ותראה הוא,

את הילד עם הילד כמו שאומר רשי.

את זה עם.

והנה נער בוכה.

כותב בעל הטורים

בשם מדרש

נער בוכה זה אהרון.

ותראהו את הילד

והנה נער בוכה.

הוא ילד או שהוא נער, מה קורה?

אומר המדרש.

הילד זה משה והנער בוכה זה אהרון.

אז יש שאומרים

ותאמר

כי מילדי העברים זה.

איך יודעת?

אח שבוכה על אחיו זה רק מילדי העברים.

מאסרי לא בוכה על חברו ולא על אחיו ולא אחיו.

וקראתי לך אישה מנקי

‫את מן החבריות.

‫הרמובי יורד דעה סימן פא אלף סעיף זן,

‫כותב שחלב של אם מצרית

‫מותר באכילה, זאת אומרת,

‫הנקה,

‫כמו חלב של יהודייה.

‫מכל מקום הוא אומר, לא יניקו,

‫לא יניקו כן לתינוק ישראל,

‫כיוון דחלב של גויה מטמטם ומוליד טבע רע.

‫אותו דבר אלה שאוכלים נבלות או טרפות.

‫בא גאון

מביא מקור לכך מהפסוק,

‫וקראתי לך אישה מנקת

‫וכי היה אסור למשה לינוק?

‫הרמוב אומר שמותר.

‫אלה אמרה,

‫פשע עתיד לדבר עם השכינה,

‫היא ינק חלב עקום,

‫חלב של גויין,

של גויה.

‫הרי מרים היא הייתה נביאה, ‫והיא ידעה שהוא יהיה המושיע,

‫והמושיע ידבר עם השם.

‫אז איך אפשר לתת לו את זה? ‫לכן היא אמרה לה, ‫אני אחפש לך מנקת.

‫וקראתי לך מנקת.

‫בספר אמת ליעקב,

‫מהרב יעקב קמינצקי, זכר צדיק וברכה,

‫הוא כותב שרואים מכאן דבר נורא.

‫הדין הזה נקבע על כל תינוק

מכלל ישראל,

‫כי כל תינוק צריך להיות מוכן ‫לדבר עם השכינה.

‫לכל אחד מאיתנו יש את הפוטנציאל הזה.

‫לכן להקפיד לא להאכיל ילדים, ‫נביילס וטרייפס זה מטמטם

את הילדים ומוליד להם טבע רב.

‫בתקרא שמו משה,

‫בתומר, כי מן המים משיתיהו.

‫הרב

נתנאל ידלר, זכר צדיק וברכה, ‫אומר בשם אביו,

רבי חיים דוד, זכר צדיק וברכה,

‫שהמילה בתומר מיותרת.

תקרא שמו משה כי מן המים אישיתי הוא ככה היה יכול להגיד למה צריך לתקוע פה עוד מילה ותומר

ותקרא שמו משה ותומר

אז הוא מבאר שהסיבה ששמו משה כיוון שהוא המושיע של ישראל

מה התפקיד של המושיע?

להיות משה

מציל

את עם ישראל מושיע אותה

זה שם של המושיע

אבל אי אפשר להגיד את זה למצרים

שמשה הכוונה להיות מושיע

לכן ותומר למצרים

משה כי מן המים אישיתי הוא

איזה מוישה כזה

זה אומר אמרנו רבי חיים דוד יד לארזר חצי לברכה

ביער

כי אין איש

כותב רש״י

ביער כי אין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר

מאיפה מביא את זה רש״י?

ומניין לחכמים נדרוש כך

משה פנה לראות

אם עתיד לצאת מהמצרי הזה גר כלשהו באחד מן הדורות עד סוף הדורות

אבל אפשר לפרש פשוט

שהוא פנה לראות

אם אין איש

כשראה שאין איש

הרג את המצרי

אבל חכמים לימדו אותנו שלא הרג משה לאותו מצרי בכוח הזרוע

אלא הרגו בשם המפורש

לכן אי אפשר לפרש את המשפט ביפן כה וכה

למה?

הוא לא הרג אותו ביעד שהוא צריך לפחד שמישהו מסתכל

הוא בסך הכל אומר משהו

זה הכל, הוא עושה ככה

אולי אומר מזמור תהילים, אולי זה מה

והוא לא צריך לפחד מאף אחד

אז מה זה ביער כי אין איש?

מה זה ביער כי אין איש?

אלא פשוט מאוד ראיתי

ראייה

למרחוק

שאין איש שיוצא ממנו

וזו ראייה של התבוננות,

זו ראייה בעיניים לחפש מישהו.

הגאון מבין ל...

אומר זה גם פשוט.

אם הפשט הוא

שבירכי אין איש והכוונה שהוא יסתכל

לא מובן הלשון בירא כי אין איש

היה צריך להגיד ולא ראה איש

ולא שראה שאין איש

כי אם אין איש

אז הוא לא ראה שום דבר

כי כשאין כלום לא רואים כלום

אז מה שייך לומר בירא

בהכרח שראה שאין איש עתיד לצאת ממנו שייטייץ.

כשטייסט.

כתוב וייצא ביום השני.

שאלה

מדוע המתינו דתן ואבירם עד ליום השני

ולא נחפזו להלשין לפני פרעה

על הריגת המצרי

כבר ביום הריגתו.

אומר האדמו״ר רבי אברהם מרדכי מגור,

זכר צדיק וברכה

משה רבנו לא הרג את המצרי בידיים

אלא בדיבור על ידי שם קדוש.

ודתן ואבירם שהיו שם

סברו

שהוא לא חייב משה רבנו מיתה על המעשה הזה. למה?

הם היו תלמידי חכמים גדולים,

רק רשעים.

משום שלאו שאין בו מעשה אין לוקים עליו

ואם לא לוקים מלקות

ודאי שלא נהרגין עליו.

אז איך הם ילכו וילשינו לפרעה שהוא הרג אותו בדיבור?

אבל

ביום השני, תראה איזה תלמידי חכמים,

אבל ביום השני

כשאמר משה

למרים יד על חברו, רשע!

למה תכה רעיך?

הוא עוד לא היכה.

זאת אומרת, היה לו רק מחשבה להכות.

וקורא לו משה רבנו רשע.

אז זאת אומרת

שמחשבה זה כמו מעשה.

אם מחשבה זה כמו מעשה אצל משה רבנו,

כשהוא אומר ככה אז דיבור זה יותר ממחשבה. יש מחשבה דיבור מעשה.

אה אם זה ככה הוא חייב מיתה.

ולכן הלכו להלשין ביום השני.

אחרי שהם שומעו את זה, אה זה לומדס.

והם היו תלמידי אחרונה.

ביאמר לרשע למה תכה רעיך?

יש רמז נפלא, למה הוא קרא לו רשע?

זה שני אחים, דתן ואווירה.

רבי אריה פרנקל, זכר צדיק ברכה, אומר,

כתוב בספרים שהתיבה עשיר

היא ראשי תיבות של האיברים שלנו.

עיניים,

שיניים,

ידיים,

רגליים.

מי זה עשיר?

מי שיש לו את העיניים והשיניים,

ידיים ורגליים, בבריאות שלמה, בשליטה גמורה,

הכל בסדר,

רואה טוב,

אוכל טוב, יש את כל הלמוד-ב' שיניים,

ידיים לא רועד והכל בסדר, רגליים, הכל, עשיר, זה עשיר.

אבל אם אדם מרים את היד להכות את חברו זה אומר שאין לו שליטה על הידיים.

תוריד בעשיר את הידיים נשאר רשע.

לכן הוא קרא לו ראשו

זה מובא במרגליות השס בסנהדרין.

ויאמר לרשע למה תכה רעיך

רש״י אומר על זה למה תכה רעיך רש״ע כמותך.

אפילו שהוא הולך

להכות רש״ע כמוהו

הוא קורא לו רש״ע.

מאיפה רש״י אומר למה תכה רעיך כשהפירוט

‫או שרעך הוא רשע כמותך.

‫חכמים מסבירים זאת.

‫מה זה רעך?

‫כמו שאומרים, רעך למצוות,

כן?

‫אז רעך זה דומה לך.

‫ולמה הוא מפרש פה רעך, ‫שזה רשע כמותך?

‫כי הוא אחיו.

‫אז היה צריך להגיד, למה אתה כאחיך?

‫הוא לא אמר, למה אתה כאחיך? ‫הוא אמר, למה אתה כרעך ללמד

‫שהוא רשע כמותך?

‫ולמרות זאת,

אתה גם רשע.

‫זה אומר המהריל דיסקין,

‫זכר צדיק ברכה.

‫ויוצא ביום השני, והנה שני אנשים עיוורים, נצים,

‫ויאמר לרשע,

‫למה תכה רעך?

‫למה את המצרי הרג משה בלי דיבורים?

‫אמר שם מפורש, טאק,

‫חיסל אותו.

‫ותכף ומיד, וירא כי אין איש, ‫ויתמנהו בחול.

‫ואילו כאשר ראה שני אנשים עיוורים נצים,

‫פנה משה למכה

והקדים דברים,

‫שאל אותו, למה תכה רעך?

‫יש הבדל.

דין הוא,

‫בן נוח מתחייב מיתה בעד אחד,

‫בדיין אחד ובלי התראה.

‫בן ישראל

חייבת להיות התראה קודם ‫שפוסקים דינו למיתה.

‫לכן האיש המצרי הרג משה בלי התראה,

‫כי בן נוח נהרג בלא התראה.

‫אבל אצל אנשים עיוורים,

‫הוא צריך להתרות, ‫אז לכן הוא אמר לו, ‫למה תכה רעך?

‫מה ענה לו?

‫הלהורגני אתה אומר?

‫אה, אתה אומר לי את זה התראה ‫בשביל להרוג אותי, הלהורגני אתה אומר. ‫אתה אומר את זה בשביל להרוג אותי, אה?

זה מה שאומר, אם היו בעלי חכמות

זה מובא בשם מרן הגריז.

בספר יגדיל תורה על הפרשה

האוהב ישראל מאבטא

נפגש עם רבי ישראל מרוז'ין

ובנו בכורו

רבי שלום יוסף

כשהיה ילד קטן.

שאל הרב מאבטא את הילד, מה אתה לומד?

אמר לו חומש עם פירוש רשי.

שאל אותו אתה זוכר

רשי על הפסוק הלהורגני אתה אומר?

ישיב הקטן

מכאן שהרגו בשם המפורש

אם כן שאל אותו הרב

למה מצינו בפרשת וישלח יעקב אבינו פחד מחסיו

ויירא יעקב מאוד וייצר לו

היה יכול להרוג אותו בשם המפורש

אשיב לו הקטן

כתוב בתחילת פרשת ויירא ושמי אדוני לא נודעתי להם

האבות הקדושים לא ידעו בשם המפורש

לכן הוא פחד יעקב אבינו

אי אי אי אי כמו רבי דוד

רבי דוד אמר לנו חידוש בשבת

ויעש להם בתים

בתי כהונה, בתי לוויה, בתי מלכות

אז הוא אמר שזה רמוס במילה בתים

בתים

זה מרמז על חנוכה ופורים

איך בתים מרמז על חנוכה

בתים

שמאל תדליק ימין מזוזה

איך מדליקים את המנורת חנוכה?

בצד שמאל

מזוזה בצד ימין.

בשמאל תדליק ימין מזוזה.

ובפורים נרמז בתים.

מה נרמז?

ברעותם יחד תכלת מרדכי

ברעותם יחד תכלת מרדכי.

זה חנוכה.

הפורים.

מה היה בחנוכה?

מי היו שם האנשים? הכוהנים.

זה בתי כהונה.

ואצל מרדכי זה בתי מלוכה

שהם היו מלכים.

אסתר

ומרדכי

זה משפחות מיוחסות.

ומשפחות מיוחסות זה בזכות שהם הצילו את הזכרים.

כי אם היו באים רק מהגויים לא היו משפחות מיוחסות שיכולים להיות מלכים.

אז גם זה.

אז רמוז גם בבתים שעשה להם השם.

זה גם זכינו לחנוכה וזכינו גם לפורים.

זה ריבי דוד

בעל התיקון פורים.

בעל החמשת אלפים שקלים.

הוא אמר לנו בשבת.

‫הכל ידוך והכל יששבחוך.

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכול ידוך והכל יששבחוך.

‫והכל יאמרו, והכל יאמרו, ‫אין קדוש כשם הכל ידעוך,

‫והכל ישבחוך, והכל, והכל, והכל, והכל יאמרו,

‫אין קדוש כשם הכל ידעוך,

‫והכל ישר ברוך,

‫והכל והכל והכל יאמרו,

‫אין קדוש כשר.

‫הרי נמכבם כי אם זה לא נמוכן.

‫בשמחה דאוריתא,

‫לא נמוכן.

‫דאוריתא נעשה בערב. ‫הקדוש,

‫שיהיו שפטר דאוריתא בקבר, ‫ביחא נעמר.