פרפראות וחדושים לפרשת ויחי תשפ''ו - חלק ה'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

אברהם בן קסנש

בריאות הנפש ומציאת זיווג מהרה בתוך כלל עם ישראל, אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים

פרשת ויחיד שנת תשפוא חלק ה'

בך יברך ישראל לאמור

ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה.

למה ראה יעקב אבינו

לקבוע ברכה

עבור כל ישראל שיהיו כאפרים וכמנשה?

במה הם עדיפים?

על שאר השבטים

שלא נתייחדו

לברך את הברכה הזו.

יעקב אמר לי יוסף

שני בניך נולדים לך בארץ מצרים

לי הם

אפרים ומנשה קראו בן ושמעון יהיו לי

קובע נחרצות

יעקב אבינו

למרות

שמדרך העולם יש ירידת הדורות

כל דור

חלוש יותר מקודמו

ויורד מקודמו

הרי בשנים הללו

שהם במצרים הם לא נולדו ליד הסבא קדישא ליד יעקב אבינו בארץ כנען הם נולדו במצרים חרוות הארץ

מ' ט' שערי טומאה

הם היו שווים במעלה ובדרגה ממש כראובן ושמעון

ולא חלה בהם ירידת הדורות

לפיכך אין ברכה יותר טובה לברך את הילדים

שיהיו כאפרים וכמנשה

שלא יהיה עליהם שום השפעה זרה מהסביבה

ולא מהדור

אלא יאחזו בדרך אבותיהם

זו ברכה שאין כדוגמתה

ויאמר ישראל אל יוסף

הנה אנוכי מת,

והיה אלוהים

עמכם

למה צריך להגיד את המילה אנוכי?

והנני מת

ואני מת

מה זה והנה אנוכי?

אומר החוזה מלובלין

צריך להמית את האנוכיות,

את האנוכי, את האגו,

סלפיש,

צריך

להמית את זה.

מי שזוכה להמית את זה,

כתוב,

הנה אנוכי מת, והיה אלוהים עמכם.

אז הוא זוכר

שהאלוקים ישפיע עליו השפעות טובות,

וזה בגלל שהוא מכניע את עצמו,

מבטל את עצמו וממית את האנוכיות.

זה החוזה מלובלין.

התרגום

אומר על בחרבי ובקשתי,

בצלותי ובבעותי,

בתפילתי ובקשתי.

המשך חוכמה והגריז בבריסק

אומרים מה החילוק בין

חרב לקשת.

חרב היא כל כך חדה,

שאפילו בנגיעה רק ניזוקים ממנה.

קשת וחצים

מצד עצמם הם לא מוזיקים בנגיעה,

אלא רק כשיש כוח של אדם שמותח את הקשת,

ככל שהוא מותח יותר הוא יכול להזיק יותר.

וזה נמשל לשתי סוגי תפילות.

יש תפילת שמונה עשרה,

שמצד עצמה יש כוח בתפילה הזו שתיקנו אנשי כנסת הגדולה,

והיא נקראת בשם חרבי.

עצם זה שאתה מוציא את התיבות האלה מפיך,

אפילו אם הכוונה לא הייתה מרובה,

זה כבר פועל כמו חרב.

וזה נקרא בחרבי בצלותי.

תפילה שנייה זו תפילה של כל אדם ואדם שלא בשמונה עשרה.

בקשות פרטיות ובבעוטי, בקשתי,

שמה זה העיקר הכוונה.

אם אין כוונה אין כלום.

אז ככל שאתה מותח יותר ומכוון לנקודה מאוד מאוד מאוד ככה הפגיעה תהיה מדויקת.

אז כשאתה מתפלל תפילה פנימית שלך היא חייבת להיות עם כוונה

ואז היא פוגעת במטרה ותשיג את בקשתך.

בעוד שבחרבי,

שזו תפילת שמונה עשרה,

בגלל שהיא תוקנה על ידי

אנשי כנסת הגדולה, תפילה חקדה מאוד,

שגם אם לא הייתה כוונה מושלמת היא כבר פוגעת ועושה מה שצריך.

אומר יעקב אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי.

רש״י אומר

היא חוכמתו ותפילתו.

תורה ותפילה.

אז בחרבי

זה תורה ובקשתי זו תפילה.

היא חוכמתו ותפילתו.

לפני כמאה שנה,

מלחמת טורקיה ורוסיה,

העולם השתומם

לעובדה מוזרה.

חיילים טורקיים

הצטיינו בירי מרחוק

וקלעו למטרה,

בעוד שהרוסים

ניצחו בקרבות פנים אל פנים.

חפץ חיים

מצא מקור למאורעות בתורה

והצביע מיד על המקור

שההצטיינות של ישמעאל,

אבי הגזע הטורקי,

על פי התורה הוא היה רובה קשת,

קולע למרחוק.

בעוד שהכושר של חסאיו,

אדום,

על חרבך תחיה, זה מקרוב.

אז זאת אומרת, זה מה שראו באמת במלחמה הזאת.

עכשיו, לפי זה אפשר שנרמז פה בפסוק

שאומר יעקב אשר לקחתי מיד

אמורי בחרבי ובקשתי

את החרב של עשיו

ואת הקשת של ישמעיהם,

בני יעקב יכולים להחריט

על ידי חרבם וקשתם שלהם, שזה כוח התורה והתפילה.

ואת הכוח הזה השמאל רוצה לבטל,

שלא יהיו בני ישיבות, לא יהיו תקציבים ולא יהיו שום דבר.

וכולי וכולי.

כששמעון ולוי

הרגו 24,000 זה היה מכוח

חרבי וקשתי, התפילות של יעקב אבינו.

בפועל הם עשו פעולות אבל

הצלחה ושגשוג.

איך יכול להיות?

אפס תקלות, אפס פגיעות, אפס סיכונים.

שניים

נלחמים 24,000 הם חוזרים הביתה כאילו יום עבודה.

זה בחרבי ובקשתי,

בכוח התורה ובכוח הצלחה.

ויקרא יעקב אל בניו ויאמר

היאספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים.

כותב רש״י, ביקש לגלות את הקץ

ונסתלקה ממנו שכינה.

משולחן ערוך,

סימן רשמי,

מסיעים ב',

אסור לקרוא לאביו בשמו.

ונחלקו שם, אם היה שם של אדם אחר כשם אביו,

האם מותר לקרוא אותו בשמו?

‫פה אנחנו שומעים

שהבנים אמרו לאבא,

‫שמע ישראל,

איך קוראים לו? ישראל, יעקב ישראל,

‫שמע ישראל,

השם אלוקינו, השם אחד, איך הם קראו לו בשם שלו?

אז כתוב שהוא ביקש לגלות את הקץ,

נסתלקה שכינה והוא חשש שמא חס ושלום

‫יש במיטתי פסול.

‫אולי מישהו מהילדים, חלילה, ‫משהו לא בסדר באמונה או משהו.

‫אמרו לו בניו שמע ישראל,

‫אדוני אלוהינו, אדוני אחר,

‫כשם שאין בלבך...

אלא אחד, כך

אין בלבנו אלא אחד.

רש״י אומר שמה ישראל לאביהם היו אומרים,

פירוש שמה אבינו ישראל

אדוני אלוהינו אדוני אחד.

איך הזכירו את השם של האבה? הם אסור להזכיר.

אפשר ליישב זאת על פי מה שכתוב ביום הפז.

יש מעשה מפורסם

שקצב אחד פגע ברב.

ורב הלך בערב יום הכיפורים סמוך לחנות שלו להתראות,

שיראה אותו כדי שיבקש ממנו מחיל הרעש, הוא לא הגיע עד.

ערב יום הכיפורים.

וכמובן שתלמיד חכם עצום כזה, אם פוגעים בו ולא מבקשים מחילה, אז גוזרים ביום הכיפורים גזרות קשות.

אז הוא מרחם עליו, הולך

לעבור שם, אני ידע את ליז, שיראה אותו.

ובדרך שהוא הולך,

רב הונה פגש אותו,

את רב.

ומה אמר לו?

אבא,

אתה הולך להרוג את הקצב.

הקצב עדיין לא יבקש ממך מחילה,

ורק יפגע בך,

והוא ימות מהקפדה שלך.

טוב, באמת זה מה שקרה בסוף.

אבל איך הוא קרא לו אבא?

כי השם של רב היה באמת אבא.

אז איך הוא פנה אליו וקרא לו בשם שלו?

מקשה תוספות ישנים

על הדף.

איך התלמיד רב הונה קרא לריבו בשמו?

הוא תירץ,

דשמע היה אבא דרך כבוד.

לא קרא לו בשמו, אלא בלשון כבוד.

כמו אבי אבי

רחם ישראל ופרשיו.

כן?

אז כשהשם הוא שם של כבוד,

אפילו שזה השם,

שלא באמת,

היות והוא פנה אליו בלשון כבוד,

אז זה יהיה מותר.

רואים מפה ששם מכובד מותר לקרוא טוב בשמו.

לכן היות והשם ישראל כי שרית עם אלוהים ותוכן זה שם של כבוד.

אז ממילא מותר היה להם לקרוא לא כך.

זאת אומרת, קראו לו בשמו שם הכבוד שלו,

שמע ישראל, כמו שאמר לו, אבא.

אבל עכשיו יש לנו בעיה חדשה.

אם זה ככה,

בפרק מ״ט, פסוק ל״א, אומר יעקב לבניו,

שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו.

מה זה?

יעקב אבינו מזכיר את השמות של אבא שלו ואימא שלו. מה זה? כאילו, אנשים זרים? כאילו, מה זה?

שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו.

לא אימא שלו ולא

אמי הורתי ולא אבי מורי ולא כלום.

איך הוא מזכיר את השם של ההורים?

מקשה הבן איש חי, פרשת שופטים, סעיף ה'.

ומתרץ

שכל הדברים

הללו

היה יעקב מדבר מתוך רוח הקודש.

רוח הקודש קובעת מה הן התיבות שיוצאים מפיו

כחפץ ורצון השם.

לכן הוכרח לומר כן.

אין לו דעה בזה.

זה הרוח הקודש אומרת, זה מה שהוא אומר.

ויקרא יעקב אל בניו ויאמר אספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. כותב רש״י ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה.

אומר הראש רבנו אשר, זכר צדיק וברכה.

אומר הראש על התורה יעקב רצה לגלות את הקץ.

אמר לו נסתלקה ממנו

שכינה

ראה שאצל כל הבנים שלו

אין את האותיות קץ.

אין קוף

ואין צדיק.

אז נעלם ממנו קץ.

אז הבנים ראו שהוא לא אומר להם את מה שהוא אמר, הוא אמר שיגלה להם.

מה הולך להיות?

אמרו לו בניו

גם חטא וטט אין בשמות שלנו.

אז אין בנו חטא

ונחה דעתו.

בכל השמות שנשבטים אין

קץ ואין חטא.

מדהים, אומר הראש.

אז הכל רמוז שבעצם מסתלק הקץ

והוא חשב שאולי יש פסול במיטה

ואז הם אמרו לו שאין גם חטא.

גם האותיות האלה לא נמצאות.

ואז נחה דעתו והכל בסבב.

ידך בעורף אויביך

ראשי תיבות ביחד

רב אחד הלך לוויז'וויץ,

התקרב לאמרי חי,

ובין גמרא לגמרא

הוא לחש

ידך בעורף אויביך

ראשי תיבות ביחד

ראשי תיבות

של ידך בעורף אויביך זה 13. בסופי התיבות

זה 120. איך זה?

ידך זה יו״ד,

בעורף בית

אויביך א' 13. סופי תיבות 120. איך?

ידך זה כך,

בעורף זה פא זה 100,

אויביך זה כך 120. לרמוז

שמגיל 13 שנה

עד 120 כל החיים צריך לרחום מנגד יצר הרע ושיצא יהיה בעורף אויביך.

שהוא יברח ממך.

הפנים שלו לא יהיו נגדך.

הוא בורח באתיים הידיים בעורף שלו, תופס אותו, לא נותן לו.

ולעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע.

הרב״א נהנה מזה מאוד.

ואמר את זה בקול הסובבים, ישמעו, ישמעו.

כן.

זה יפה מאוד. מגיל 13 עד גיל 120.

‫היצר שהיה תהיה בעורף של היצר הרע.

‫ואם דיברנו בגימטרייאות וזה, ‫אז נסיים במשהו יפה.

‫לא יסור שבט מיהודה.

‫אם נסתכל בפרשה,

‫בכל הברכה שקיבל יהודה,

‫לא נמצא אות זן.

‫כל האותיות נמצאות שם,

‫חוץ מזן.

‫מה הטעם?

‫לפי שמלכות ישראל הבאה מיהודה,

‫אין עיקר הניצחון בכלי זין,

‫אלא לא בחרבם ירשו ארץ.

‫וזה לא נוהג מנהג טבע ובכוח היד,

‫לא בחין ולא בכוח, ‫כי אם ברוחי, אמר השם,

‫רק על ידי זכות.

‫אם יש זכויות כמו שלמדנו, בחרבי ובקשתי,

‫אז אפילו שיהודה,

מלכותו,

‫הייתה תקיפה,

‫הניצחונות הן ביד השם.

‫זכות ועונש זה בכוח עליון.

‫אז רואים שגם

איך ניצח

יעקב אבינו את האמורי,

‫על ידי

חרבי וקשתי, ‫על ידי תפילה ובקשה, ‫על ידי תורה ותפילה.

‫ביהודה גם כן, אין לו טעות זן,

הוא לא.

‫זה הכול סייעתא דשמיא, ‫הכול זה לפי זכויות.

‫מי שמאמין בזה ופועל לפי זה, ‫מנצח את כולם.

‫אתם רוצים דוגמה יפה?

‫אברהם מבין איך הוא ניצח ארבעה מלכים, ‫הם חול.

מיליונים.

‫איך יכול לעלות על הדעת אדם?

‫ללכת,

‫עכשיו נגיד יש הפגנות באיראן,

נו?

‫אז יכול לצאת בן אדם אחד נגד ‫כל הפורעים האלה שמה ששורפים ועושים והכול?

‫איך הוא יכול לנצח אותם?

‫איך?

‫אפילו אם זה אלפים רק, ואם זה עשרות אלפים, ‫אם זה מאות וזה מיליונים, ‫זה שני עמים.

שניצחו חמישה מלכים

ובא בן אדם אחד, אמני עזר,

ולא בכלי זין,

חול!

כמו בגן,

שזורקים בארגץ חול אחד על השני,

כן!

חול!

איך עולה על הדעת כזה דבר?

כי לא בחי

ולא בכוח,

כי אם ברוחי, באמת זה רוחי, שם היה ונטילטור.

איך נהיה הוריקן?

שמפעיל ונטילטור שמסתובב, מסתובב, מסתובב, לוקח את החול ומפרק בניינים ומחיף משאיות,

וזהו, כי אם ברוחי.

אז זאת אומרת, גם אנחנו, אם יש לנו רוח

אנחנו יותר רוחניים מאשר גשמיים,

כוחנו גדול לאין שיעור מאלה שיש להם כוח פיזי.

אתם רואים?

יש צדיקי עולם,

שבהבל פיהם משנים את הטבע.

לא כוחות ולא רפואה,

ולא בתי חולים, ולא צבאות, ולא שום דבר.

זה נקרא בחרבי ותשתי,

ובלי כלי זין כלל וכלל.

לא נודה לשם על זה.

הכל ידועך, להכל יש שם חובה,

להכל יאמרו, והכל יאמרו,

אם קדוש כשם הכל ידועך,

והכל יש שם חובה, והכל יאמרו,

אין קדוש כשם הכל ידועך,

והכל ישב בחוכה,

והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כשם הכל ידועך,

והכל ישב בחוכה,

והכל והכל והכל יאמרו, אין קדוש קדוש.