פרפראות וחדושים לפרשת ויגש תשפ''ו - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

להצלחת דוד בן חגית שיזכה לזיווג הגון,

אשת חיל בעלת מידות טובות,

אמן.

אמן.

כפרפה רעות

וחידושים לפרשת ויגש חלק ב'

שנת תשבוא.

יהודה אומר לי יוסף, ואחיו מת.

אומר רשי,

מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו.

אמר.

אם אמר לו שהוא קיים יאמר אביהו אצלי.

מאיפה יביא אותו?

לא יודע איפה יוסף.

עכשיו, לך חפש

מתי תגמור ומה יהיה עם בנימין וסיפור ארוך.

אז מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו.

מעשה בזמן החידה הקדוש,

משפחה אלימה בארץ ישראל ייצרו גבינות

וביקשו מאחד מהרבנים של ארץ ישראל לתת הכשר על הגבינות.

והרב,

מחמת פחד שהתנקמו בו אם לא ייתן להם החשב,

נתן מכתב

וסיים

מצווה לקנות מאותו יצרן את הגבינות,

כי אחיו מת.

הגיע המכתב עם הגבינות לאיטליה.

החידה הקדוש ראה את הכתב הכשר

והכריז שהגבינות לא כשרות ואסורות באכילה.

כשראה שסיים ואחיו מת התפלא ידוע לא מסיימים מכתב בדבר רע.

אז למה ההכשר מסתיים בדבר רע?

אלא מונח פה רמז לדברי רש״י על אחיו מת.

מפני היראה היה מוציא דבר שקר.

ארמוז שמכתב ההכשר נכתב מחמת היראה.

חכמה של יהודים.

באי קראותו

כי אין הנער ומת.

עוד פעם ומת.

מעשה ברבי

מנדל מקוצק,

זכר צדיק לברכה,

בא אליו זקן

מחסידיו

וקבל לפניו.

רבנו מצטער אני על מה שעלתה לי בזקנותי.

כל ימיי נתתי נפשי על בניי.

כמה טרחות טרחתי.

כמה יגיעות יגעתי.

עד שגדלו הבנים.

ועכשיו,

שאני זקן ואין בידי לפרנס את עצמי,

אין אחד מהם מרחם עליי לסייע לי.

השיב לו הרבי מקוץ,

תנוח דעתך.

קח דרכו של עולם.

צא ולמד.

כשעצר יוסף את בנימין במצרים,

ניגש אליו יהודה והחל מגלגל רחמיו

על יעקב אביו.

ויקיר אותו כי אין הנער ומת.

אתה יודע איזה צער יהיה לאבא, הוא ימות מלך.

אבל לכאורה,

עשרה בנים היו לבנימין?

למה לא גלגל יהודה רחמים עליהם

שהם לא יהיו

עם אביהם?

והם לא יוכלו לעמוד בצער כשאבא לא נמצא.

למה דיבר רק על האבא, על יעקב?

אלא ללמד לך שאב נותן נפשו על בנו,

אבל אין בן נותן נפשו על אביו.

יעקב יכול למות מצער אם בנימין לא יחזור,

אבל הילדים של בנימין לא ימותו מצער אם אבא לא יחזור.

שאלו את רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה, זכר צדיק ל...

בברכה

ילמדנו רבנו

מפני מה טבען של הבריות

שאהבת אב לבנים גדולה מאהבת בנים לאב

נשים להם דברים כפישוטם

כל הדורות כולם תולדות של אדם הראשון

והוא הנחיל את המידות שלו ואת הטבעים שלו ואת טיבו

ולכן אהבת אב לבנים שהייתה בו

זה הוא הנחיל לבנים אחריו

אבל אהבת הבנים לאב

לא הייתה באדם הראשון כי לא היה לו אבא

לכן לא יכול להנחיל לבניו אז הם המשיכו ככה במשך כל הדורות

ולכן

על פי הפשט אין זה בטבע

של הבנים לדאוג להורים שלהם

לא בכל מקום, תלוי בחינוך, אם מקבלים חינוך תורני

אז רק אצל החרדים בשומרי תורה ומצוות יש את המצווה של כיבוד הבאים שמעשרת הדיברות

ואחרי מותם עוד יותר

אבל מסכנים אלה שלא למדו תורה ולא מקיימים

אז חלק מהם משליכים את ההורים הזקנים בבתי אבות בלי תעודת זהות

שלא יחזירו אותם אליהם בחזרה כי הם לא משלמים

ויש כאלה שמגיעים אליהם הצולת והם אומרים לא לגעת

כאילו הזכות של המשפחה להחליט אם להציל את האבא או האימא

בהרבה מקרים באזור המדגן והסביבה וזה שמעתי מאנשי הצולת

לא לגעת

יכולים לנסות להחיות אותם לא לגעת

זהו צריך לסיים בשביל שהוא ייקח לו את הדירה והכל יהיה בסדר

בשביל מה להמשיך את זה עוד שלום

כן, לצערנו הרב

ולא יכול יוסף להתאפק

מה זה לא יכול יוסף להתאפק?

כל הזמן הוא במשא ומתן איתם והכל והכל מגיע רגע

ולא יכול יוסף להתאפק

קודם דיבר עם ה...

כמה פעמים קשות מרגילים אתם לכל מיני טענות וזה.

למה עכשיו לא יכול יותר להתאפק?

אלא ידוע שעשרים ושתיים שנים פרש יוסף מאביו,

זה היה כנגד עשרים ושתיים שנים שאביו יעקב פרש מיצחק אביו.

ולכן מידה כנגד מידה,

כמו שהוא ציער את אביו יעקב,

שהוא נעדר מהבית

לצורך החתונה,

אז ככה הוא סובל עשרים ושתיים שנים.

עכשיו הגיעו העשרים ושתיים שנים ממש בצמצום על הרגע,

לא מוקדם ולא מאוחר,

וכשמתקרב הקץ

מן השמיים לא הניחו לא להתאפק עוד,

הוא מתפרץ,

לא ברצונו,

מן השמיים,

ומוכרח להתוודע להם. למה?

כי בשמיים עושים חשבון אחרי שהוא יתוודע להם,

אחרי שהם יעקלו את הכול,

הם יצטרכו לחזור לאבא ולומר לו עוד יוסף חי.

מתי הם יבשרו לו עוד יוסף חי?

מתי שיהיה בדיוק עשרים ושתיים שנה,

לא רגע פחות ולא רגע יותר.

ולכן לפי החשבון

צריך היה שעכשיו הוא לא יכול יוסף להתאפק,

ואז הוא משחרר את כל הרגשות,

ומתגלגל שהם מגיעים עם העגלות,

ותחי רוח יעקב אביהם

בדיוק עשרים ושתיים שנה,

לא דקה יותר.

מבהיל על הרעיון.

במדרש אמרו,

אמר אבא כהן ברדלה,

אוי לנו מיום הדין

ואוי לנו מיום התוכחה.

ומה יוסף קטן שבשבטים ולא היו יכולים מאחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו?

כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח לכל אחד

‫לפי מה שהוא על אחת כמה וכמה.

‫אומר הגריז מבריסט, זכר צדיק וברכה,

‫יוסף לא דיבר עם אחיו דברי תוכחה ומוסה.

‫שתי מילים,

אני יוסף.

‫מזה הם נבהלו

ולא יכלו לענות אותו.

‫בזה שהוא אמר, אני יוסף, ‫הוא אמר להם את החטא שלהם.

‫ככה לעתיד לבוא.

‫יבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח ‫לכל אחד ואחד לפי מה שהוא,

‫לא בגדר תוכחה ומוסר,

‫אלא יזכיר לו את החטא בעצמו.

‫ואז יכירו,

הרי

‫זה היה החטא.

‫והוא אמר בשם רבי אברהם ברוך, ‫אחיו של מרן הגרח בבריסט, זכר צדיק וברכה,

‫כשאמר להם יוסף, אני יוסף,

‫מיד הכירו השבטים

שהם חיו בטעות ובדמיון.

למה?

‫כי הם חשבו כל הזמן ‫שהם מדברים עם איזה מצרי.

‫בעל יסוד זה הם בנו ועשו חשבונות.

‫בסוף התברר שהכול דמיון בטעות,

‫לא מצרי ולא מושל ולא בטיח.

אני עושה.

אני, שאמרתי לכם

‫שאלומותיכם תשתחווינה לאלומותי,

‫אתם אמרתם לי, ‫המלוך תמלוך עלינו ‫אם השוט ימשול בנו.

‫אתם לא האמנתם שהחלומות הם אמת,

‫שאני לא התכוונתי לרעה ‫כשסיפרתי אותם.

‫אני יוסף,

‫וואו,

‫הם חושבים מצרים,

‫והוא מעליל עליהם עלילות,

‫והוא בסך הכול רומז להם כל מיני רמזים, ‫הם לא מבינים.

‫ואז נבהלו מפניו.

‫הה!

‫את הפנים האלה הם ראו כל הזמן ‫ולא זיהו שזה אחיהם. ‫איך זה יכול להיות?

‫לא יכול להיות שמלוך תמלוך עלינו.

‫לכן מכרו אותו לעבד, ‫שעבד לעולם לא יכול להיות מלך.

‫אבל מה לעשות?

אני עושה... ‫אז עכשיו הם...

ראו את פניו, וואו!

זה באמת יוסף!

וואי, וואי, וואי.

הוא לא הסתפק בזה.

גישו אליי.

וראה להם ברית מילה.

אני לא מצרי.

אני מהול.

כפי המדבר עליכם.

עכשיו הוא החליף את הלשון המצרי שהיה מדבר איתם ככה במסרית.

התחיל לדבר איתם בלשון הקודש.

אומר להם, אתם שומעים?

כפי המדבר עליכם.

וואי, וואי, וואי, איזה פחד.

כשאדם יעמוד מול הקדוש ברוך הוא יגיד לו שתי מילים.

אני אדוני.

וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, איזה פחד.

ואז התברר שכל החיים היו מושתתים על טעויות ודמיונות.

חששות, פחדים,

דמיונות, אני עושה ככה, ככה, הוא עושה ככה, הם עשו לי ככה.

הכול דמיונות, דמיונות, דמיונות.

זה כמו החלום.

כמו החלום.

החלום, אתה במלחמה, ורודפים אחריך ועושים את זה.

פתאום אתה קם, אה,

ובירושלים, בית רגל,

בכלל אין מלחמות.

ככה,

גם העולם הזה הוא כחלום יעוף, צ'יק צ'ק עפים מפה.

וגם כשמתעוררים, רואים שהכל היה חלום.

דמיונות, עלי דמיונות.

ועכשיו, בשביל להמחיש זאת,

מספר הרב שך, זכר צדיק לברכה,

ראיתי במו עיניי בווילנה

הכול דיברו שמוליכים לחפץ חיים בחור שנכנס בו דיבוק.

ורצו שהחפץ חיים בקדושתו ובתורתו ירפא אותו מן הדיבוק.

זו הייתה שיחת היום בווילנה.

רבים נהרו לשם לראות אמונה וחוש.

גם אני הלכתי.

מעיד הרב שך שהוא היה נוכח במקום.

ראיתי בחור צעיר שוכב על הרצפה.

התגולל על הארץ ודיבר כל העת ללא הפסק

למרות שהיה זר במקום.

הוא קרא לכל אחד בשמו ואמר את מעשיו פרנקל אתה אתמול עשית ככה וככה מסעוד

אתה עשית ככה וככה וואי איזה התחילו לברוח אנשים כולם בורחים

שלא יגלה עליהם מה הם עושים מרוב בושה.

אין לתאר במילים משהו שהתחולל שם.

בצורת הדיבור שלו פלאית,

הפה סגור וקולו נשמע מבעד השפתיים הקפוצות.

זה היה שיעור באמונה.

וראיתי את האנשים שבאו לחזות בפלא בורחים,

חפויי ראש,

שהדיבוק מפרט את עוונותיהם.

ואז נזכרתי במדרש רבה שאומר שיוסף,

קטנן של שבטים,

האח הקטן,

לא היו אחיו יכולים לעמוד בתוכחתו.

כשהוא אמר שתי מילים אני יוסף.

כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח לכל אחד ואחד

כפי מה שהוא,

וואי וואי וואי, על אחת כמה וכמה.

הוא אומר שם על הרצפה ראיתי

את הקל וחומר.

שמה ראו.

לא,

לא את הקל וחומר מהתוכחה של קטנן של שבטים, שבטי הים.

אלא בחור פשוט,

שמדבר בלי דעת.

וכולם ברחו.

כולם נבהלו מפניו.

אז כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד ואחד,

ולא סתם יוכיח

מה עשית שם ומה עשית שם, אלא כפי מה שהוא.

כלומר, מה היית אמור לעשות באותה עת?

הגאון מווילנה אמר שיש למעלה דין וחשבון.

דין זה על העבירות,

וחשבון

זה על הזמן של העבירות שיכולת לעשות מצוות.

לאן היית מסוגל להגיע למעשים טובים והחלפת עולם?

עומד בעולם חולף.

אוי לנו מיום הדין,

אוי לנו מיום התוכחה,

הרי זה נורא ואיום.

מי יוכל לעמוד לפניו?

והוסיף

מקובלני עם הגאון רבי חיים מבולושינס, זכר צדיק וברכה.

יבואו ימים עוד שיתגעגעו לחזות בדיבוק.

כי גם דיבוק

זה סוג מסוים של גילוי.

וההסתר פנים יהיה כל כך חזק

עד שגם דיבוק לא יזכו לראות.

חוץ מהדיבוק

של פנחס ראובן

וכל הליצנים שתכננו דיבוק

באמת 22 פרחות על הדיבוק המכריט הזה.

תעשייה של כסף מדיבוק.

אז

זה מה שנאמר ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נמהלו מפניו.

ועוד דבר

זה לא יאומן כי סופר.

ויאמר יוסף בן אחיו

אני אוסף.

העוד אבי חי

ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו.

צריך ביאור.

כשהם באו עם בנימין

כבר שאל אותם

האם

אבי חי, עודנו חי.

מאז

עדיין הם לא חזרו לבית אביהם.

אז מה מקום לשאלה עוד פעם, העוד אבי חי?

איך שהם ירדו אליו?

הוא שאל האם עוד אבי חי. אמרו לו כן.

ובינתיים הם נשארו במצרים.

אין להם ידיעה, אין טלפון.

עוד פעם הוא שואל אותם.

אני אוסף,

העוד אבי חי. מה המקום לשאלה הזאת פעם שנייה כשאתה יודע שאמרו לך שהוא עוד חי?

אלא אחרי שאמר לו יהודה על בנימין

שנפשו קשורה בנפשו.

‫נפש של אבא יעקב קשורה בנפש של בנימין.

‫ועוד אמר לו,

‫ויהיה כראותו כי אינה נער ומת,

‫והורידו עבדיך את שיבת עבדך, ‫אבינו ביגון שאולה.

‫אז כעת אמר להם, אני יוסף.

‫העוד אביחי?

‫הרי גם נפשו קשורה בנפשי.

‫למה לא חששתם?

‫ועזב את אביו ומת, ‫כמו שאמרתם על בנימין?

‫על זה לא יכלו אחיו לענות אותו, ‫כי נבהלו מפניו.

‫איזה תוכחה זה.

‫וואי, וואי, וואי, וואי. ‫ככה עושים לבן אדם.

‫מביאים לו ראיה ממה שהוא אומר, ‫ממה שהוא עושה וכו'. ‫הוא לא שם לב.

‫הוא לא שם לב. ‫הוא אומר ככה, אחר כך עוזר ככה.

‫כמו הינוקה.

‫שואל אותו אחד, תגיד לי,

‫אז יש בחירה או אין בחירה? ‫אמר לו, אין בחירה.

‫אחר כך הוא מבין שזה בעיה, ‫מה שהוא אמר, אין בחירה.

‫כתוב בתורה, ובחרת בחיר. ‫אז הוא אמר לו, ‫לא, יש בחירה, ‫אבל שתדע שאין בחירה.

‫העוד יוסף,

‫העוד אבי חי,

‫העוד יש בחירה או שכבר אין בחירה?

‫מתי נדע אם יש בחירה או אין בחירה?

‫לך תדע אצל הינוקה דברים מתבלבלים ‫בסודות עליונים.

‫ורק בעלי רזין מסוגלים להבין ‫את החרטוט שלו.

‫ישמחו במלאכות אחד, ‫שומרי, שומרי, שומרי, שבת, וקוראי עונג שבת. ‫ישמחו במלאכות אחד,

‫שומרי, שומרי, שבת, וקוראי עונג שבת.

‫עם מקדשה,

‫מקדשה, מקדשה שביה אין שבת. ‫עם מקדשה, מקדשה, מקדשה שביה אין שבת.