פרפראות וחידושים לפרשת וישב תשפ''ו -חלק א'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום שלמה בן חוויימנו יזכה לבריאות שלמה ואיתנה פרנסה טובה בשפע והצלחה בכל מעשי ידיו אמן

אמן

פרפראות וחידושים

פרשת וישב שנת תשפו

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען

כולם יודעים

שארץ מגורי אביו של יעקב זה ארץ כנען

למה צריך לכפול ולהדגיש בארץ מגורי אביו שזה כנען

ולכתוב בארץ כנען במפורש

אחי לא ידענו זאת

אלא עד כה

כשגר יעקב אבינו בביתו של לבן

היה לו חשש מהזכויות שיש בידי עשיו

ושהן היו שלולות ממנו

בידי עשיו הייתה זכות ישיבת ארץ ישראל

למצוות כיבוד אביהם כי הוא נמצא לידה ויכול לקיים

שתי המצוות האלה לא יכול היה לקיים יעקב כי הוא יהיה בחוץ לארץ ורחוק מהאביו

ועכשיו התהפך הגלגל

לא זו בלבד שזכה יעקב בשתי המצוות הללו

כשהוא חזר לארץ כנען

והיה ליד אביו יכול לכבדו

אלא גם נמנעו עכשיו שתי המצוות האלה מידיו של עשיו

כי בסוף הפרשה הקודמת פרשת וישלח

מספר את התורה ויקח

עשיו את נשה ואת בניו

ואת בנותיו

ואת כל נפשות ביתו

וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו וישב עשיו בהר שעיר

אז הוא עזב את ארץ כנען והלך וישב

בהר שעיר

אז הוא גם זנח את אביו לעת זקנה

וגם יצא מארץ ישראל

התורה ראתה לציין את הדבר הזה

שעכשיו נתחלפו הזכויות

ועכשיו זכה בהם

יעקב אבינו

וישם יעקב בארץ מגורי אביו,

זאת אומרת הוא עכשיו גר איפה שהאביו יכול לקיים מצוות כיבוד אביהם

והוא גם בארץ כנען.

זה מה שבא להגיד הפסוק,

שהוא מקיים שתי מצוות, ישיבת ארץ ישראל וכיבוד אביהם.

בארץ מגורי אביו לומר שהוא מקיים מצוות כיבוד אביהם כי הוא במגורי אביו.

ולקיים את מצוות ארץ ישראל שהייתה שלולה ממנו בהיותו בחוץ לארץ,

נאמר במפורש בארץ כנען.

לאפוקי מחסר שזנח את אביו ואת ארץ ישראל.

וישב יעקב,

אומר רשי,

ביקש יעקב לשב בשלווה,

קפץ עליו רובזו של יוסף.

מה זה? הלשון הזה קפץ עליו רובזו.

אפשר היה להגיד

הביא עליו רובזו של יוסף או כיוצא בזה.

אבל הגמרא אומרת, צדיקים תחילתן ייסורים

וסופן שלווה.

לפי זה

אחר שסבל כבר כל כך הרבה ייסורים יעקב אבינו

ביקש לשב בשלווה, לפחות בזקנה, הרי כתוב תחילתן ייסורים וסופן שלווה.

נו, אז צריך לפרוע את השטר, כמו שאומרים.

עכשיו זה הזמן

לשבת לעסוק בתורה בשלווה, בלי רדיפות, בלי פחד,

בלי עשיו, בלי לבן, בלי דינה, בלי כל הבלאגנים ש...

אבל באותו זמן שהוא כבר זקן,

יוסף היה עדיין צעיר בנערותו.

וצדיקים אמרנו תחילתן ייסורים.

אז לכן יוסף היה צריך עדיין לסבול ייסורים. הוא עוד צריך לעבור את מה שהוא עבר עד שהוא נהיה מלך.

בינתיים הוא צריך עדיין לסבול ייסורים.

אז בסיבתו של יוסף, שתחילתו ייסורים, הוא עוד לא קיבל מספיק,

בגלל זה נתגלגלו ייסורים גם על יעקב.

הגם שהוא ראוי היה כבר לשב בשלווה, כי סופן שלווה.

לכן כתוב, קפץ עליו רוגזו של יוסף,

שיוסף היה צריך לרגוז.

הייסורים שהם ראויים לבוא עליו בהיותו צעיר

אבל מזה קפץ על יעקב הרוגז שזה הייסורים שלו

זה אומר רבי יסר יהודה נין מבריסק

הפירוש הקודם שאמרנו היה מרבי נפתולי מרופשיץ

זכר צדיקים לברכה

ועכשיו תשמעו דבר יפה לכבוד שבת

והוא נער

את בני ולהה

ואחר כך כתוב ויבא יוסף את דיבתם

רעה אל אביהם שלוש שאלות בספר אפיקי ים

מדוע כתוב הוא נער?

שתיים

מה זה הלשון בייבא?

את דיבתם, ויבא יוסף את דיבתם, צריך להגיד ויספר כמו שכתוב

ויספר אל אביו

מה קרה פה ויבא?

דבר שלישי

מה זה הלשון אל אביהם? מה הוא לא אבא שלו?

מה זה אל אביהם?

מבאר

את הפסוק

שהפסוק בא להגביה את צדקתו של יוסף הצדיק

לא רצה, לא רצה לה חלילה להוציא דיבה רעה אליכם

כוונתו הייתה

לטובה באופן המותר על פי הדין

מה הדין?

אם רואה אדם בחברו שעושה מעשה לא כהוגן

והוא רוצה לגלות לאביו

של הנידון או לריבו

כדי להחזירו למוטב

יש בזה כמה תנאים

כמו שכתב החפץ חיים בכלליות סעיף ב'

דבר ראשון קודם שיוכיח את הנידון בעצמו

ואחרי זה אם הוא לא שינה את דרכו

והוא לא יכול להשפיע עליו על ידי דיבורים

יפנה לאביו או לריבו

שהם כנראה יש להם יותר כוח להשפיע עליו

שישנה את דרכיו

אז זה כלל ראשון

דבר שני שלא יגדיל את העוולה יותר ממה שהיא ולא יוסיף בה שום דבר

צריך לדייק בדיוק

הוא אמר את הדברים לטובה כמובן, אבל בדיוק.

ודבר שלישי, צריך לכבל לתועלת

ולא ליהנות חס ושלום מהפגם של חברו.

על פי זה מתבאר הפסוק, הפלא ופלא.

מההתחלה הקדים מאמר שהוא נער.

מה זה עוזר לנו שהוא נער?

זה מתרץ לנו למה לא הוכיח יוסף מההתחלה את אחיו, כמו שאומר החפץ חיים, צריך לפנות לנידון קודם, ואם לא מצליח,

משום שהוא סבר שלא תועיל התוכחת שלו,

כיוון שהוא מזולזל בעיני אחיו,

כיוון שהוא משרת את בני השפחות.

אז לכן

ויבא יוסף לאביו.

מה זה ויבא הביא את הדברים כמות שהם בלי להוסיף גרם.

כמו אדם שמביא סלסלה ממקום זה למקום זה.

ויספר, זה יכול להיות עם גרעון ותוספת,

אבל ויבא זה מדויק מדויק.

ולמה אמר אל אביהם

לרמוז שהוא כיוון לתועלת

אל אביהם שאביהם

ידאג להם.

אם יגיד אל אבי יכול להיות שהוא רוצה להתהדר שאבא שלו ידע שהוא

בסדר והאחים שלו לא כל כך.

אבל כשאומר אל אביהם

פירושו של דבר

זה הצד של האבא מול האחים כדי שידאג להם,

אבל לא אביו שידאג לו,

יחבב אותו וכו'.

על פי זה

יש להוסיף עוד

בדקדוק הלשון

אל אביהם.

יש עוד תנאי

שלא יצא לנידון

שום רעה יותר ממה שמגיע לו על פי דין.

לכן אמר יוסף את הדיבור לאביהם,

בוודאי שאבא שלהם אוהב אותם,

הוא לא יעניש אותם יותר ממה שמגיע להם.

‫זאת אומרת, ויבא את דיבתם רעה אל אביהם,

‫שוודאי שהוא לא יעשה להם יותר ‫ממה שצריך לענוש אותם.

‫כי אבא חומל על הבנים,

‫ואבא צדיק נותן כפי המידה הראוי.

‫כמו שאומר הרמב״ם, ‫אל יטיל אימה יתרה בביתו.

‫אימה כן,

‫יתרה לא.

‫ועל פי זה יש לפרש ‫במה שאמר יוסף לפוטיפר.

‫מדהים.

‫אומר, איך אעשה הרעה הגדולה הזאת,

‫וחטאתי לאלוהים.

‫מקשים,

‫מה הכפילות וחטאתי לאלוהים?

‫אם אתה אומר,

‫איך אעשה הרעה הגדולה הזאת,

‫זאת אומרת, איסור עריות,

‫ברור שזה יותר מחטא, זה מזיד.

‫מה פירוש? ‫למה אתה צריך להגיד, וחטאתי לאלוהים? ‫אם אני אעשה את הרעה הגדולה הזאת, ‫זה לא החטא לאלוהים?

‫ודאי זה החטא לאלוהים, ‫אז למה צריך לכתוב וחטאתי לאלוהים?

‫אדם שסיפר לשון הרע באופן המותר,

‫ראה משהו בחברו,

‫וסיפר את זה לתועלת,

‫בדרך המותרת, לפי כל הכללים.

‫אחר כך הוא בעצמו נכשל באותו איסור,

‫שהוא סיפר את הלשון הרע על אותו אדם ‫שהיה מותר להגיד,

‫אבל עכשיו הוא בעצמו נכשל בזה.

‫כתוב שהוא יענש על הלשון הרע שהוא דיבר,

‫אפילו שאז הוא היה מותר.

‫אבל עכשיו, היות והוא עשה את זה בעצמו,

‫הוא יענש על לשון הרע ההוא שהוא עשה.

‫כמו יהוא, שיהוא ביטל עבודה זרה,

‫אבל השאיר את פסל מיכה.

‫בהתחלה שיבח אותו הכתוב ‫שהוא יראה אלוקים ועושה את רצון ה'.

‫אבל כיוון שהוא השאיר את פסל מיכה,

‫הוא נקרא רוצח שרצח את כל אנשי אב.

‫זאת אומרת, אסור לאדם להיכשל בעתיד ‫ממה שהוא אמר על אחרים.

‫זה צריך להיזהר.

‫ולכן יוסף אמר לפוטיפר,

‫שאם הוא יתפתה,

‫איך יעשה את הרעה הגדולה הזאת,

‫אם הוא יתפתה לעשות מעשה ‫של גילוי עריות,

אז הוא לא יענש רק על עצם המעשה,

הוא גם יענש על לשון הרע שהוא דיבר על האחים שלו.

כי הוא אמר שהם מתעסקים בדברים לא טובים בענייני עריות וכו' וכו'.

אז אם אתה הבאת את זה כאילו כמו המציאות שהייתה,

אם אתה אומר את זה כמו המציאות שהייתה או כמו ששמעת או כמו שהתברר לך והכל בסדר,

אין בעיה, אבל אתה צריך להיזהר שאתה לא תיכשל באותו דבר.

אז לכן כתוב גם וחטאתי לשם, על מה?

על הלשון הרע שאמרתי על האחים.

איך אעשה את הרעה הגדולה הזאת?

זה עצם המעשה שעלול היה לעשות שזה עריות.

ועצם זה שאם הוא ייכשל אז ודאי שמה שהוא אמר על האחים שלו בעניין עריות,

הוא יתחייב על זה וזה נקרא וחטאתי לשם.

לכן יש תוספת בחטאתי לשם.

ולסיום תשמעו דבר מדהים.

דרך אגב זה אמרנו אפיקיה.

כתוב, וימי יוסף את דיבתם רעה אל אביהם, בין הדברים שהוא אמר שהם היו אוכלים אבר מן החי. כך אומר רשי.

המפרשים תמהים, ממה נפשך?

או שחס ושלום

בני יעקב עשו נבלה

ואכלו אבר מן החי, שזה אסור

אפילו לבני נוח,

או שיוסף הצדיק,

חס ושלום, מכזב לאביו.

אז נראה לפרש.

האחים רצו לנסות את יוסף,

האם הוא הולך רכיל ומגלה סוד?

והיו אומרים בפניו,

אה,

כמה טוב הוא אבר מן החי, וכדומה.

ושאר דברים גם.

אומרים לו כאילו הם עוברים עבירות, נותנים לו להבין שהם עוברים עבירות כאילו.

וכל זה הם מדברים איתו בדרך של שיחה,

שמי ששומע איך הם מדברים ועל מה הם מדברים, מבין

כאילו הם רגילים לאכול אבר מן החי.

וככה הם יבדקו אותו אם הוא הולך ומעביר את הדברים לאבא שלהם.

ויוסף ששמע אותם מדברים על הדברים האלה.

העמיד שהם באמת אוכלים אבן מן החי, הוא לא ראה

הוא האמין

ואמר את זה לאביו

לאביהם

כדי שיוכיח אותם ויישר אותם

ולכן מדייק הפסוק ואומר ויבא את דיבתם,

לא את מעשיהם

הוא לא ראה מעשה

אלא דברים הוא שמע

וייבא את דיבתם הוא לא ראה בפועל מעשים אלא דיבורים רעים

אז הוא הביא את הדברים כמו שהוא שמע אותם הוא לא אמר שהם עשו

הוא הביא מדויק

רק דברים שהוא שמע שמהם משתמע שהם אוכלים אבר מנחה

מי אומר את זה?

רבי יהונתן אייבשיץ זכר צדיק קדוש דקה

אז הוא מדקדק על המילה דיבתם,

למה לא אמר מעשיהם?

הוא הבאת מעשיהם דיבתם

אז אם ככה אנחנו רואים

שכשלומדים צריך לדקדק כל מילה ומילה

אין סוף כמה

כמה פירושים

כל פסוק יש לו לפחות תרייג

פירושים

אור חיים הקדוש אמר שהוא יודע על כל פסוק 83 פירושים

אז פעם אחת שאל אותו מישהו,

הוא שלף לו 83 על מה שהוא שאל אותו

אתה יכול לזכור גם, אפילו אם אתה יודע, אתה יכול לזכור בכלל 83?

תרייג

ואומר הגאון שזה רק, כמו שאומרים,

פירושים כאילו ראשיים

דהיינו תרייג בפשט, תרייג בדרש וזה וזה

אומרים על אנשיך הקדוש, הוא ידע ככה פירושים בפשט על התורה

ארוכה מארץ מידה

ורחבה מנייהו

זה לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא נגמר

ובשביל זה יש נצח

יושבים נצח?

אי אפשר לגמור כי אם תגמור אז מה שווה שאתה יושב נצח ואין לך אתה חוזר על אותו דבר ואתה

משנן משניות?

לא נגמר, לא נגמר, לא נגמר

חוכמה אלוקית

לא יאומן כי יספר הכל בככה

וככה

‫עשה את הכול.

‫את כל הבריאה הוא ברא,

‫כמו שכתוב בתורה.

‫הסתכל בתורה וברא את העולם.

‫בבת אחת, מה זה? ‫איך אפשר להשיג בכלל בהבנה?

‫את מי אנחנו זוכים לעבוד?

‫שלא יאומן, ברוך אתה.

‫אה פאפם, אומרים ברוך אתה.

‫ובפניי שיביתי השם לנגדי תמיד.

‫מי שברק, וואי, וואי, וואי, וואי.

‫איך אנשים מאדירים אחד שהמציא משהו ‫ואחד שמצא משהו ואחד שנצא?

‫מאדירים את האנשים, ופה משארנו.

‫אפילו תכלית של דבר אחד,

‫עד סוף,

‫כל האנושות לא הצליחה להגיע. ‫לתכלית,

תכלית של דבר אחד, ביסודו, מתחילתו,

‫אחד לא.

‫יש אין-סוף של דברים מדהים.

‫ההכל ידעוך והכל ישר ברוך,

‫והכל יאמרו והכל יאמרו, ‫אין קדוש כשם.

‫הכל ידעוך והכל ישר ברוך,

‫והכל יאמרו והכל יאמרו, ‫הכל יאמרו, אין קדוש כשם.

‫הכל ידעוך והכל ישר ברוך, ‫והכל יאמרו והכל יאמרו,

‫אין קדוש כשם ישנחו במלאכותך. ‫שומרי, שומרי, שומרי, שומרי שבת, ‫בקוראי עונשבת, ישנחו במלאכותך.

‫שומרי, שומרי, שומרי שבת, ‫בקוראי עונשבת.

עַם מְקָדֵשֶׁ אֵם מְקָדֵשֶׁ אֵם מְקָדֵשֶׁ אֵם מְקָדֵשֶׁ אֵם מְקָדֵשֶׁ אֵם מְקָדֵשֶׁ אֵם מְקָדֵשֶׁ אֵם מְקָדֵשֶׁ אֵם מְּקָדֵשֶׁ אֵם מְּקָדֵשֶׁ אֵם מְּקָדֵשֶׁ אֵם מְּקָדֵשֶ�

שברוך הוא לעשות נא התנועה נתן נא הקדוש יוסף תותיו דורים בקבר