ספר בני ציון על פרשת שופטים - ד | הרב אמנון יצחק שליט"א

"סובל את אותו עוון, וזן ומפרנס את המשחית, עד שישוב האדם בתשובה, ויתבטל אותו משחית", זה כשאומרים "הזן את הכל" כולל המשחיתים שלנו, "נמצאנו למדים מדברים הקדושים של הרמ"ק כי המידה הזו של "נושא עוון" שהקב"ה כביכול נושא מכלכל את המשחית והמקטרג שנוצר מן העוון, ומפרנסו, וזאת כדי שאותו משחית לא ייסר וימית את החוטא וכל זאת עד שישוב האדם בתשובה!" 

זה מה שאמר קין "גדול עווני מנשוא?!" אם השם לא נושא את העוון - האדם לא חי! באותו רגע שהוא יצר המלאך המשחית הוא היה משחית אותו, 

ש....

ת. זה בעיה כאילו בשביל מישהו? אם השם לא היה בורא את העולם בחסד - אז באמת לא היה עולם. 

עכשיו "זה העניין..." תקשיבו מה זה גורם מרוב חטאים, תשמעו מה זה גורם; "שבעת החטא מצטמקת פרנסתו של האדם, שהרי על פי מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה ביצה טז': "כל מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה", אולם מכיוון שעל ידי החטאים והעוונות נוצרים מקטרגים משחיתים, שאם הקב"ה לא יפרנסם הם ימיתו את החטא, לכן הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו, מפרנס את המקטרגים והמשחיתים, כדי לתת זמן לחוטא לשוב בתשובה, אבל על ידי זה נגרעת פרנסתו של האדם, כי המשחיתים מקבלים חלק מפרנסתו שנקצבה לו בראש השנה. 

לכן צריכים לדעת, שבחודש אלול הבא עלינו לטובה! שכאמור מאירים בו שלוש עשרה (13) מידות של רחמים של הקב"ה, הוא יתברך מחכה לנו, שנשוב בתשובה על כל חטאינו, כדי לכלות ולהשמיד את אותם משחיתים שבראנו במעשינו הרעים במשך כל השנה. כדי להיטיב עמנו לשנה הבאה - ברפואה, בפרנסה, דברים טובים. 

לכן כל אדם שרוצה שתשובתו תתקבל ברצון לפני השוכן במרומים, חייב ללמוד ממידותיו של הקב"ה כאמור, שהוא לא רק נעלב וסובל את חטאינו, אלא גם זן ומפרנס את פרי חטאינו, את אותם משחיתים מקטרגים כדי לתת לנו חיים. על כן צריכים אנו להתנהג עם חברינו באותן מידות; לסבול ולהיות נעלבים, וגם אם צריך לפרנס את חברינו הזקוקים לכך, כדי שנזכה להיכתב לחיים טובים ולשלום ביום הדין בראש השנה - אמן כן יהי רצון!" 

זה רק שתי מידות, בספר "ותומר דבורה"... לכן אם אדם רוצה לעורר מידה כנגד מידה; "מי אל כמוך, נושא עוון, ועובר על פשע"... וכו' אז צריך לעשות בדיוק מה שהשם עושה, אם תתעורר ברחמים כלפי חברך - באותה מידה אתה תעורר את המידה אצל הקב"ה כלפיך! אבל אם אתה לא אכפת לך משום דבר, 

ואתה אומר: 'מה פתאום? זה לא אנושי! זה לא הגיוני זה לא זה, זה לא זה...' 

אז אתה לא תעורר את המידה, 'כי כל המרחם מרחמים עליו מן השמים, מי שמקפיד מקפידים עליו מן השמים', איך שאתה מתנהג ככה מתנהגים אתך, "השם צילך על יד ימינך", איך שאתה מתנהג ככה צלך, אז תחליט! אתה רוצה? חודש והרחמים והסליחות לכולם. 

שאלה: לא שומעים... 

הרב: מפה אנחנו מדברים... 

"דורשי רשומות מצאו רמז לחודש אלול בפסוק שאמר יעקב לעשו הרשע לפני פרידתם בראשית לג, יד: "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה", שכן ראשי תיבות של וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל זה אלו"ל, חכמי ישראל אומרים על הרמז הזה, שאין לנו אפשרות לתקן בבת אחת את כל הפגמים! ולבנות בבת אחת את כל מה שנהרס במשך השנה כולה, אלא צריכים אנחנו חודש זמן את כל חודש אלול כדי לשוב אל השם יתברך ולתקן את המעשים, כל זאת כדי לעשות הכנה לימי הדין ראש השנה ויום הכיפורים. 

ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים. שבהם כידוע כל בני העולם עוברים לפני הקב"ה כבי מרון אחד אחד, כל אחד חשבון מדוקדק! לכן וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי איזה מְּלָאכָה? הכוונה לעבודת השם בראש השנה וביום הכיפורים, כדי שאוכל לתקן את כל הפגמים, עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה בגאולה הקרובה 

כמו שכתוב (עובדיה א, כא): "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו" כי 'גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה!' התשובה היא המקרבת את הגאולה. אז על ידי זה אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה, המלאכה זה עבודת הקודש בימים הקדושים האלה, כדי שנזכה לגאולה, כי התשובה מקרבת את הגאולה". 

תראו את שתי ההרצאות האחרונות שדיברתי יש שמה המון חומר לקראת המלחמה! 

"וצריכים אנו להבין, מדוע נרמז חודש אלול בדברים הללו? שדיבר יעקב אבינו עליו השלום לעשו הרשע בשעה שנפרדו, ואחרי שפייס אותו יעקב בדורון, אומר על כך ה"בני יששכר": "בזוהר הקדוש כתוב: 'יעקב ועשו חילקו ביניהם את חודשי השנה; יעקב אבינו לקח לחלקו את החודשים ניסן אייר סיון", שיש בהם את חודש הגאולה, ויש בהם את מתן תורה וכו' וכו', 

"ואילו עשו מגיע לקבל את החודשים תמוז אב אלול, והיה עשו הרשע שמח שזכה גם בחודש אלול שנפל בחלקו! ככה הוא יוכל למנוע מבני ישראל לעשות הכנה לפני יום הדין, אבל יעקב אבינו שחש בדבר, נלחם עם עשיו הרשע! והוציא ממנו את חודש אלול, כדי שיוכלו בניו בני ישראל לחזור בתשובה לאבינו שבשמים לפני יום הדין. 

ובאמת מה נשאר לעשו? החודשים אב ותמוז, שבהם נחרבו בעונותינו ירושלים ובית מקדשנו", שבע עשרה (17) בתמוז ותשעה באב. "על כך רמז בפסוק בפרשת כי תצא (דברים כא, יג): "וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים", חודש ימים, הזוהר הקדוש מבאר: 'על מה מדובר בפסוק? זה יֶרַח אלול, זה חודש אלול, וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ מי זה אָבִיהָ? זה אבינו שבשמים, ומי זה אִמָּהּ? זה השכינה הקדושה, ומכאן צריכים אנו בחודש זה לבכות ולשוב אל השם על מה שחטאנו במשך השנה, ולתקן את אשר פגמנו בשכינה הקדושה, אם הבנים. 

ומוסיף ואומר 'בעל ההפלאה' על הכתוב במשנה בכתובות מז': "נותנים לבתולה שנים עשר חודש", כלומר, נותנים לחודש אלול, שהוא מזל בתולה, לתקן את כל שנים עשר החודשים של השנה! ולכן אם ישראל מתקנים את מעשיהם בחודש אלול, נחשב להם כאילו היו צדיקים וטובים כל שנים עשר חודשי השנה!". 

כל יום בחודש אלול מתקן יום בכל החודשים, ראש חודש אלול מתקן את כל ראשי החודשים, ב' באלול, כל ב' של כל חודש, כל ג'... כל שבת מתקן את שבת וכן הלאה, חודש - מתקן את כל השנה! וראש השנה מתקן את כל השנה כולה!! זאת אומרת אם אתה אומר את כל התפילות ואת כל הברכות ואת כל מה שצריך ועושה את זה פיקס פוקס, בכוחו של יום אחד לתקן שנה שלמה, אבל קודם כל צריך להשתדל שכל יום; תפילות בזמן, וכמו שצריך, ואמירה, וברכות והכול, ותלמוד תורה, וכל הדברים יהיו בדקדוק! זה מתקן את הימים של אותה שנה כנגד אותו יום. 

"וזה מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה בראש השנה י': "שלושים יום בשנה חשובים שנה!", כלומר שלושים הימים המיוחדים בשנה ימי חודש אלול, אם עושים בהם תשובה - חשובים שנה! כאילו היה האדם צדיק כל ימות השנה, וזה חסד גדול שעשה הקב"ה עם ישראל, שנתן לנו את חודש אלול חודש הרחמים והסליחות, לא רק לעשות בו תשובה, אלא לתקן למפרע את כל החטאים שעשינו במשך כל השנה. 

והשנה אנחנו נשמע שוב פעם קול שופר, קול המכריז באוזננו: 'חודש אלול הגיע!' ופחד ורעדה אוחזים בנו בזוכרנו את אשר עשינו במשך כל ימות השנה". 

הרב לגבאי: 'צריך שופר אחרי התפילה, ומזמור "לְדָוִד השם אוֹרִי וְיִשְׁעִי" (תהלים כז, א), 

"בזכרנו את כל השנה, שהרי הולך קרב ראש השנה יום הדין, יום אשר מלך מלכי המלכים הקב"ה יושב על כיסא המשפט, וכל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון אחד אחד! אם כך מה נעשה? ולאן נלך? צריכים לעשות חשבון נפש אמיתי על המצב הרוחני שבו אנו נמצאים, מוטלת עלינו החובה לחזור בתשובה לאבינו שבשמים, כדי לתקן את כל הפגמים; הן המחשבה, הן בדיבור והן במעשה. 

על כך אומר האדמו"ר המהרי"ד מבלע"ז: "צריכים לדעת מה היא התשובה האמיתית? שהרי בסליחות אנו אומרים לפני השם "כדלים וכרשים דפקנו דלתך" אבל גם עני שדופק על דלת העשיר כדי לקבל נדבה, צריך לדעת איך לדפוק, אם הוא ידפוק בחוזקה ויפרוץ את הדלת בעזות מצח - ודאי יגרש אותו העשיר משם בבושת פנים, והוא לא יקבל כלום! 

לכן" אומר האדמו"ר המהרי"ד מבלע"ז: "בחודש זה אנו אומרים סליחות, תוקעים בשופר, ועושים וידוי, כשאנו מכים במרץ על לוח לבנו, וזועקים לשמים: "סלח לנו אבינו כי חטאנו!" אולם צריכים לדעת שכל הדברים האלה אינם המטרה, הם אינם יכולים למרק ולכפר את העוונות, הם רק אמצעי לעורר אותנו לפתוח את לב האבן הסגור בקרבנו, כדי שנוכל להתחרט על העבר מעומק הלב! ולקבל על עצמינו קבלה להבא: 'ללכת בלב שלם בדרך השם יתברך!'. 

אז זה לא מספיק שדופקים על הלב וזועקים: "סלח לנו אבינו כי חטאנו!" לא מספיק, זה רק בא לעורר! שנתבונן ונקבל על עצמינו קבלות חדשות. 

"וזה יובן על פי משל: כפרי תמים אחד בא פעם לעיר וראה שיש שריפה גדולה! ואיש מכה על תוף, וראהו מסתובב בכל העיר - כדי להזעיק את האנשים לכבות את השריפה", פעם לא היה אזעקה, היה תוף, דופקים בתוף כולם יודעים 'שפרצה שריפה!' וכולם נחלצים לכבותה. 

שאל הכפרי התמים: "למה אתה מכה בתוף?" 

השיב לו בן העיר: "מה, אתה לא רואה שיצאה אש תבערה בעיר? והיא מכלה בית אחר בית! צריכים לכבותה לכן אני מתופף בתוף!". 

הכפרי חזר לביתו לימים פרצה האש באחד מבתי הכפר, מיד לקח תוף והתחיל לתופף במרץ... והוא חשב 'שהאש תכבה מיד!' כמו שאמר לו בן העיר, אבל ברור שלא היה ככה, ותושבי העיר לא הבינו מה המשוגע הזה מתופף, ונשארו בבתים ובינתיים כילתה האש את רוב בתי הכפר. 

הלך הכפרי אל בן העיר מתלונן, אמר לו: 'גם אני לקחתי תוף ותופפתי בחוזקה כמוך! ולמה לא כבתה האש אצלי בכפר?' 

אמר לו: 'שוטה שבעולם! ההכאה כשלעצמה על התוף זה לא מכבה את האש...' 

זה שדופקים פה {על החזה} זה לא מכבה כלום, 

'אפילו אם תכה יומם בלילה, אלא זה רק אמצעי להתעורר!' שישמעו שיש שריפה! שיתבוננו לחזור בתשובה, ויבואו במהירות לכבותה, לא מתופפים סתם. 

"תקיעה השופר ואמירת הוידוי היא כדי להביא את האדם לידי כך שישפוך האדם דמעות - ועם הדמעות הוא יכבה את האש! ויתחרט על עוונותיו, וישוב מדרכו הרעה, אבל אם הוא לא חוזר בתשובה אמיתית אלא ממשיך בדרכיו הנלוזות, הוא יכול להמשיך לתופף..."

ואולי הוא יכול להצטרף לקליפה שמלצר.... 

...

"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם", זאת אומרת הצירופים החיים, מביאים גאולה לעולם והשם גואל את העולם הזה, היסוד הנפלא הזה של 'דגל המחנה אפרים' בשם הבעש"ט פותח לנו שער לישב את קושיית הרמב"ן ששואל: 'איך יכול אדם להתפלל ולשנות את גזרת הבורא? הרי כלל גדול הוא בידנו: שאין שום שינוי של רצון אצל השם יתברך, כי לא בן אדם הוא שישנה דעתו! וכל מה שעושה הקב"ה כבר עלה ברצונו מימי קדם בלי שום שינוי'. 

תירץ "הדגל מחנה אפרים" בשם הבעש"ט: כאמור השפע היורד, יורד בצירוף האותיות, כי מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת (איכה ג, לח) רק האדם הופך את זה, על כן תפילתו של האדם שחוזר התשובה, מחזירו את צירופי האותיות לשורשם כפי שיצאו מפי הקב"ה. וזה לא שינוי מרצון השם יתברך, אלא אדרבא! יש בזה עבודת קודש!! שהוא מעמיד את רצון הבורא כפי שהיה, באופן שהתפילה חוזרת מ'נגע' - לעונג" ומ"צרה – ל"רצה", כמו שהיה למעלה בשורש. 

ועל פי זה יפתח לנו פתח להבין את הכתוב בפרשת משפטים כתוב (שמות כג, ז): "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג" לכאורה יש לשאול מה הקשר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק לוְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג? אומר הרב הקדוש פנחס פרידמן: "צריך לדעת כשבעוונותיו גורם להפוך את הצירוף שיוצא מפי עליון מחסד ורחמים לדין - הוא משקר, זה מבחינת שקר, מהפך דברי אלוקים חיים, שיצאו שצירופים של חסדים ורחמים, ומשנה צירופין של דין ומשפט, לכן צריך מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק, שיתרחק מעוונות וחטאים שהם גורמים לשקר ולסלף דברי השם שיוצאים מן השמים, כי אמרנו שזה משנה את הכל, ו"אִמְרוֹת השם אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת" (תהלים יב, ז) 

לכן מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק, ותזהר מעוונות, וידוע שאין פורענות באה לעולם אלא בזמן שרשעים בעולם, והיא אינה מתחילה אלא מהצדיקים תחילה, כמו שכתוב (שמות כב, ה): "כִּי תֵצֵא אֵשׁ" זה פורענות, וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ מתי יוצאת אש? בזמן שהקוצים זה הרשעים מצויין לה, והיא לא מתחילה אלא מהצדיקים, שנאמר: וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ זה צדיקים. 

מה אמרה התורה? מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג אם אתה עושה שקר עוונות - אתה הורג צדיק! דהיינו צריך להתרחק מעוונות וחטאים שהם גורמים לשקר ולסלף דברי השם, שיוצאים מלמעלה ועל ידי כך וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג תמנע פורענות בעולם שמתחלת מן הצדיקים. 

לכן, אם חלילה כשלת ועברת על מצוות השם, חזור בתשובה או לך לתלמיד חכם שיתן לך תיקון לנשמתך ויתפלל בעדך, על ידי זה תחזיר את צירופי האותיות כפי שהיו למעלה לחסד ולרחמים, ואז וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג ולא תגרום חס ושלום לגזירות קשות! אלא תבטל אותם מן העולם - אמן כן יהי רצון". 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, (ישעיה מב, כא) שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".