ספר בני ציון על פרשת שופטים - ב' | הרב אמנון יצחק

בס"ד 20/08/2012 ספר דברים- פרשת שופטים: ספר בני ציון על פרשת שופטים – ב'

 "שום תשים עליך מלך וכתב לו את משנה התורה הזאת", וכתוב: "וכתב לו" הכונה למלך, "וכתב לו את משנה התורה הזאת", ופירש רש"י על פי סנהדרין בפרק א': "וכתב לו את משנה התורה הזאת", משנה התורה - שני  (2) ספרי תורות מצווה המלך לכתוב, אחת (1) שהיא מונחת בבית גנזיו, ואחת  (2) שנכנסת ויוצאת עמו. 

והנה למרות שכתוב: "וכתב לו את משנה התורה הזאת", ולכאורה מובן שהמלך צריך לכתוב ספר תורה אחד (1), בכל זאת דרשו חכמים זכרונם לברכה: שהמלך צריך לכתוב שני (2) ספרי תורה. שכן ספר תורה מצוה על כל אחד (1) ואחד מישראל לכתוב, כמו שכתוב בפרשת וילך: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", דהיינו את התורה, אם נוסיף מה שכתוב בפרשה: "וכתב לו את משנה התורה הזאת" - תקבל שהמלך צריך שני (2) ספרי תורה,

למה הוא צריך שני (2) ספרים? אומר על כך הגאון הקדוש רבי יהונתן איבישיץ זכותו יגן עלינו אמן בספרו "תפארת יונתן", שני (2) ספרי התורה שהמלך צריך לכתוב הם כנגד שני (2) חלקי התורה הקדושה, ספר אחד (1) כנגד התורה שבכתב, וספר אחד (2) כנגד התורה שבעל פה,

צריכים ביאור על זה, לכל אחד (1) מישראל יש לו את שני (2) חלקי התורה הללו של בכתב ושל בעל פה ומדוע צריך לכתוב שני (2) ספרי תורה? ואילו כל אחד (1) מישראל צריך לכתוב רק ספר אחד (1)?.

נקדים את הידוע, מלכות בית ישראל נתנה מן השמים, אך ורק לדוד ולזרעו, משבט יהודה, וזה יהיה עד ביאת משיח צדקנו, כמו שהזכיר יעקב בברכות: ברך לבניו לפני פטירתו "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק בין רגליו עד כי יבוא שילה", עד שיבא המשיח.

פירש רש"י: "לא יסור שבט מיהודה - מדוד ואילך, עד כי יבוא שילה - מלך המשיח שהמלוכה שלו". כבר האריך בכך הרמב"ן: "לא יסור שבט מיהודה" לא יסור שבט - זה לא יסור מלך, כי יעקב המליך את שבט יהודה על אחיו והוריש ליהודה את הממשלה על ישראל".

ומה נוראין דברי הרמב"ן! שהוא אומר בהמשך דבריו: "שמלכות חשמונאים שהיו צדיקים גדולים נענשו ונכחדו מן העולם, לא נשאר מהם שריד ופליט, אך ורק בגלל שלקחו את המלוכה לעצמם, לאחר שנצחו את היוונים. שכן המלכות נתנה רק לדוד ולזרעו אחריו".

על כן אין ספק שפרשת מינוי המלך "שום תשים עליך מלך", מדברת רק על דוד המלך וזרעו אחריו. שהרי הוא וזרעו בלבד התמנו מן השמים להיות מלכים על ישראל עד כי יבוא שילה, והלא הוא דוד המלך מלך המשיח.

והנה אומרים חכמים זכרונם לברכה, יש קשר עמוק ונצחי בן התורה שבעל פה לבין דוד המלך וזרעו אחריו, כמו שמספרים לנו חכמים זכרונם לברכה בילקוט שמעוני שמואל א' פרק יז' רמז קכז': כאשר דוד הקטן שהיה עדיין לא מפורסם, התכונן לצאת למלחמה נגד גולית הפלישתי, שכולם פחדו ממנו, הלביש שאול המלך את מדיו שלו לדוד, כמו שכתוב: "וילבש שאול לדוד מדיו, ונתן כובע נחושת על ראשו, וילבש אותו שריון".

והנה זה פלא: למרות ששאול המלך היה משכמו ומעלה, גבוה מכל העם, ואילו דוד היה נער קטן, התאימו בגדי המלוכה של שאול המלך התאמה נפלאה ומדויקת על דוד, כשראה כך שאול המלך – נבהל!, וראה בזה סימן שדוד נועד לגדולות ולנצורות, ושהוא יקח ממנו את המלכות, כפי שאמר לו שמואל הנביא אחרי שנכשל במלחמת עמלק: "ויאמר אליו שמואל: קרע השם את מלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך".

לכן כראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלישתי, אמר אליו אבנר שר הצבא: "בן מי זה הנער?" מפרשת הגמרא: שעיקר השאלה שלו היתה: האם דוד הוא מבני בניו של פרץ בן יהודה? שאז הסימן שהוא עתיד למלוך על ישראל! ככתוב: "שהמלך פורץ לעשות לו דרך", ואין ממחין בידו, אין מי שיתנגד לו,

ענה לו דואג האדומי: "עד שאתה שואל 'אם הוא הגון להיות מלך?', תשאל: 'אם הוא הגון בכלל לבוא בקהל השם?', שכן הוא מבני בניה של רות המואביה, שהרי כתוב בתורה: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם עד עולם, על דבר שלא קידמו אתכם הלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים".

התערב אבנר שר הצבא וענה לדואג: "כתוב בתורה: "עמוני" ולא עמונית, כתוב "מואבי" ולא כתוב מואביה, לכן רות שהיתה מואביה מותרת היתה שתבוא בקהל. אמר לו דואג האדומי: "אם כך כתוב בתורה: "לא יבוא ממזר בקהל השם", וכי אפשר להגיד שממזר אסור וממזרת מותרת? 

קושיא של דואג האדומי, והרי שדרך התורה לדבר בלשון זכר, אבל זה כולל גם את הנקבה, על כן רות המואביה אינה מותרת לבוא בקהל השם, וכן דוד שיצא ממנה!. ככה אומר דואג. ענה לו אבנר: "הלא הסיבה לכך שלא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם היא: "על דבר שלא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים", אם כך הדבר מובן מכאן שהתורה מדברת רק על הזכרים, שכן ידוע שדרך הגברים לקדם איש את רעהו, ואין זה דרך הנשים הצנועות לקדם דברים בלחם ובמים, ולכן הנשים המואביות מותרות.

אתם שומעים? צניעות של הגויים אפילו! לא יוצאות ולא מקדמות, השיב לו דואג האדומי: "אם ככה הגברים היו צריכים לקדם בלחם ובמים גברים, והנשים היו צריכים לקדם בלחם ובמים נשים", אז אם זה צניעות אז איך גברים נותנים לנשים? גברים יתנו לגברים ונשים לנשים,

ולא ידע אבנר לענות לו, לא ידע אבנר לענות לו, ושתק. ממשיכה הגמרא ומספרת: שרצו להכריז לכל ש'לדוד אסור לבוא בקהל השם', מיד אומרת הגמרא: שעמשא, שהיה שר וגיבור חיל, חגר את חרבו, ואמר: "כל מי שאינו שומע הלכה זו- ידקר בחרב!. כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי- "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית!". זה הלכה מפי נביא.

מבואר מכאן שרצו לפסול את דוד המלך מלבוא בקהל, בגלל הפסוק המפורש: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם" אלא שבתורה שבעל פה נמסר הדבר למשה מסיני, ומשה מסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים עד בית דינו של שמואל הרמתי; "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואביה", ועל כן הותר דוד לבוא בקהל השם.

על כן אמר דוד המלך: "שרים רדפוני חינם ומדברך פחד לבי, שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב!", ידוע מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה: שכל המצוות נמסרו למשה בתורה  שבכתב, אולם דקדוקי והלכות כל מצוה ומצוה נמסרו בתורה שבעל פה. וזהו שכתוב פעמים רבות בתורה "וידבר השם אל משה לאמר", - "וידבר", זה תורה שבכתב, "ולאמר" שהיא לשון אמירה, זאת תורה שבעל פה.

על כן אמר דוד המלך: "שרים רדפוני חינם" שרים כדואג האדומי, ואחיתופל, "שרים רדפוני חינם", שאין אני ראוי לבוא בקהל השם משום שבאתי מרות המואביה, "ומדברך פחד לבי" – "מדברך" שהיא התורה שבכתב, פחד לבי. שהרי מפורש בה "יבוא עמוני ומואבי בקהל השם",

אבל, "שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב", שש ושמח אני על "אמרתך", על התורה שבעל פה, "כמוצא שלל רב", כי בתורה שבעל פה נמסר מדור לדור שאני ראוי לבוא בקהל השם. עתה מבואר היטב העניין הנפלא שציוה הקב"ה למלך ישראל לכתוב שני (2)  ספרי תורה -  אחד (1) כנגד התורה שבכתב, מצוה שהיא על כל אחד (1) מישראל, וספר תורה שני (2), שהוא כנגד תורה שבעל פה, כמו שכתוב: "וכתב לו את משנה התורה", שכן, מלכות ישראל – דוד וזרעו - תמיד צריכים לזכור, שרק בזכות התורה שבעל פה הותרו הם לבוא בקהל השם ולמלוך על ישראל, עד ביאת מלך המשיח. אז צריכה להיות התורה על זרועו ולכתוב ולזכור "וכתב לו את משנה התורה" למה? כי בזכות זה הוא זכה להיות מלך ישראל.

לסיום נוסיף מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה: כי גילוי מלך המשיח בגאולה העתידה, יהיה גם בזכות התורה שבעל פה, כל גילוי משיח תלוי בתורה שבעל פה, לכן נסיים את הש"ס שבעה (7) דפים כל יום (24 שעות) שעה (60 דקות) בשביל לגמור תוך שנה (365 יום) ואז צ'יק ת'אק נביא את משיח צדקנו אם אתם רוצים.

אז כמו שכתוב במדרש: אין כל הגלויות הללו מתכנסות אלא בזכות משניות. ככתוב בהושע ח' פסוק י': "כי יתנו בגויים עתה אקבצם" ופרש ה"מתנות כהונה", כי "יתנו", הוא מלשון משנה. בתימנית זה מדויק, "כי יתנו בגויים עתה אקבצם", יתנו זה ישנו, בארמית יתנו זה ישנו, אז בזכות זה לא זה גם רפה, האות היא רפה, לא יתנו עם דגש אלא יתנו,

אז זה לשון משנה כל מפרש "מתנות כהונה", ולכן כי יתנו ויעסקו בתורה שבעל פה יתקיים עתה "אקבצם". אז כל קיבוץ גלויות וביאת משיח צדקנו תלוי במשנה ובתורה שבעל פה. ואז הקב"ה יקבץ את כח ישראל ויגאלם, ועל כן אומר הנביא ישעיה: "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה.. "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", דעו לכם אומר הנביא לישראל: הגאולה תבוא בזכות "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" - בזכות התורה שבעל פה שכן "ציון במשפט תפדה"

תשמעו טוב: "ציון במשפט תפדה" לא תאמינו, לא תאמינו, לא תאמינו, "ציון במשפט תפדה" בגימטריה "תלמוד ירושלמי", "ושביה בצדקה", בגימטריה "תלמוד בבלי", לא תאמינו! לא תאמינו, ובזכות זה תבוא הגאולה העתידה, "ותלמוד בבלי" גימטריה: סמא"ל ולילי"ת, יה בה בי! כל הקליפות! כל הקליפות נמצאים שמה, 

(ספר "בני ציון"),

אז אם כן זה חבל על הזמן, "ציון במשפט תפדה" "תלמוד ירושלמי", "ושביה בצדקה", "תלמוד בבלי". עכשיו תשמעו רבותי! הרב הקדוש מרופשיץ אומר: שאם אדם רוצה סגולה להינצל בראש השנה ולצאת זכאי בדין, והשטן לא יוכל לקטרג עליו - אז הוא אומר ששלושה (3) ימים לפני ראש השנה, שלא יעשה שום עבירה, ושלא יהיה לו שום קשר עם יצר הרע, אם שלושה  (3) ימים שום דבר ישמע ליצר הרע, לא יהיה אתו בקשר, לא עבר עבירה - הוא יוצא זכאי בדין. למה? למה? למה?

הוא אומר: יש דין, הדין אומר שונא לא יושב בדין, לא יכול להיות דיין אם שונא את הנידון, שונא לא ישב בדין, מאי שונא שואלת המשנה? מה זה שונא? כל שלא דיבר עמו שלושה  (3) ימים באיבה, אם יש ביניהם סכסוך ואיבה שלושה  (3) ימים הם לא מדברים - זה נקרא שונא, אז שונא לא יושב בדין,

אז אם אתה שלושה  (3) ימים ברוגז עם יצר הרע, לא מדבר איתו אתה באיבה -הוא לא יכול לשבת בדין, ותצא זכאי בעזרת השם. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, (ישעיה מב, כא) שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.