האם מותר להזמין חילונים וגויים לחג? דין בישול ביום טוב, תינוק שנשבה, וגדר מחלל שבת בפרהסיא

 

- - - לא מוגה! - - - 

התורה התירה לנו אוכל נפש, כמו שכתוב, אך אשר יחל לאכול נפש ולבדו יעשה לכם, אבל התורה מוציאה מן הכלל את הגוי לכם,

ולא לנוכרים. יש איסור מן התורה לבשל לגוי ביום טוב,

כמו שכתוב בביצה כא.

ולא רק גוי,

אלא גם יהודי רשע מחלל שבת בפרהסיה, גם הוא דינו כגוי.

ולכן, גם לדעת האומרים שהקראים הם יהודים,

אך על פי כן, אם הם כופרים בתורה שבעל פה, אותם האנשים אינם שומרים שבת כהלכתה,

ממילא דינם כגויים לכל דבר.

כך גם, קל וחומר, באותם האנשים שיש עליהם ספק על היהדות שלהם,

שגם מהם צריך להיזהר. כגון,

לפני כמאה שנה,

עם ישראל גילה קבוצה של יהודים בהודו

שמכונים בשם בני ישראל.

אותה כת, עד לפני מאה שנה, לא היה ידוע לנו מהם כלום.

הראשונים שפגשו בהם היו היהודים מבבל, מבגדד.

אותם הבגדדים היו נוסעים להודו לצורך המסחר, ושם הם פגשו בהם.

חלק מיהודי הודו,

יהודים כשרים, מיוחסים,

אם מקוצ'ין או ממקומות אחרים.

אבל הקבוצה הזו שאנחנו מדברים עליהם,

הם לא ידעו כלום מהדת, מהתורה.

לא היה להם ספר תורה,

ולא ידעו מה זה כיפור, מה זה פסח,

מה זה סוכות,

שום דבר לא ידעו מהתורה.

הם טענו שהם יהודים,

וידעו לומר שני מילים, שמע ישראל.

האם הטענה שלהם אמיתית או לא אמיתית,

הם שלחו מייד לשאול את מורם ורבם,

תודה.

אז כבר רבי נשחי נפטר, תרסט,

הרב עלה לישיבה של מעלה,

בנו הגאון רבי יעקב חיים הוא שמילא את מקומו,

והם שלחו מייד לשאול אותו מה דינם של האנשים האלה,

אם אפשר לצרף אותם למניין לעשרה ואפשר להתחתן איתם וכו'.

הרב הפנה מייד את השאלה לבתי הדין שם,

בבבל ובגדל,

וגם שלח את השאלה לבתי הדין כאן, בירושלים.

ומאז ועד היום, כמאה שנה,

יש עליהם ויכוחים בין גדולי הפוסקים, א', אם הם יהודים או לא,

אם כשרים לבוא בקהל או שיש חשש ממזירות וכו'.

המסקנה, מה אנחנו אומרים לאותם האנשים?

עצה פשוטה מאוד,

שילכו לעבור גיור.

יש כ-50 אלף מהם בארץ,

תשלוח אותם לרחוב החבצלת 12, יש שם בית דין,

תעשה את הטבילה,

ואז ממה נפשך מכאן ולהבא הוא יהודי.

אם הוא היה יהודי קודם, הנה מה טוב, ואם לאו,

הנה ברוך השם הוא קיבל עליו מהיום עול מלכות שמים,

נכנס למקווה, יצא משם יהודי אליבא דכולי עלמא.

אלא מאי במקרה הזה, כמו במקרה של הקראים,

לא יברך.

גוי שטובל,

גוי שמתגייר, צריך לברך על הטבילה אחרי הטבילה.

פה לא, במקרה הזה אין צורך

לברך יאמר ברוך אתה יהרהר שם ואלוקנו,

לא יברך מצד הכלל ספק ברכות להקל.

כך גם לגבי אותם האנשים שבאו מאתיופיה.

גם עליהם יש ספקות רבים.

המפגש הראשון עם האנשים האלה היה לפני כאלף שנה.

אלדד הדני שבא משם וסיפר מה קורה שם.

הוא חיבר ספר ארץ ישראל והתוספות בחודין ב' בכמה מקומות מזכירים אותו,

נושאים ונותנים בדבריו.

אבל מאז,

מהתקופה של אלדד הדני עד דורו של הרדב״ז

לא היה קשר איתם ולא ידענו מה קורה.

בתקופתו של הרדב״ז הקשר הזה התחדש ושאלו את הרדב״ז מי הם, מה הם, אם הם כשרים לבוא בקהל.

הרדב״ז ענה להם שהם הצאצאים של שבט דם וכשרים לבוא בקהל.

כך כותב גם רבי יעקב קסטרו תלמידו ועוד.

שוב, לא היה קשר איתם מעל 300 שנה,

עד לפני כמאה שנה שהקשר איתם התחדש.

וגם עליהם במאה האחרונה דנו עשרות מגדולי האחרונים וגם עליהם יש לנו סימני שאלה.

ושוב, גם שם מן הראוי להפנות אותם לגיור.

אלא מה חלק מהם יכולים לומר שעל פי רוב הם יהודים ואינם צריכים לברך על הטבילה.

כל אלה שבאים באחרונה,

בשנים האחרונות, הם בוודאי גויים.

הם מכונים בשם פלאשמורה.

הפלאשמורה,

עליהם אין לנו הרבה מה להסתפק,

הם גם צריכים לברך על הטבילה.

הראשונים שבאו היו מכונים בשם פלאשים.

אותם הפלאשים היו בחזקת יהודים, היו שומרים,

חלק מהתורה הם כן שמרו שם.

אבל אלה שבאים באחרונה, הפלאשמורה,

לא היה להם שום קשר עם העם היהודי.

תשאל את אותם האתיופים הראשונים שבאו,

תשאל אותם, מי אלה הפלאשמורה?

הם יגידו לך, אלה גויים.

כשהיינו שם באתיופיה,

הם היו זורקים עלינו אבנים, ככה הם יגידו לך.

היו הולכים לכנסייה ביום ראשון,

ולא היה להם שום קשר עם העם היהודי.

אלא מה, היום הם מתים שם ברעב, אין מה לאכול.

אז כאן בארץ יש אוכל בחינם, מלא מופת,

יש כאן דירה בחינם, נותנים להם לעולים החדשים,

ולכן הם באים בהמוניהם, באים לכאן.

אבל אין להם שום אחיזה,

שום קשר למציאות של עם ישראל,

ולכן אלה שבאים באחרונה, אם הוא רוצה להתגייר,

ויאמינו בהשם הוא משה עבדו, רוצה להתגייר גירות אמיתית,

למה לא? נקבל אותו בזרועות פתוחות,

בתנאי, כמו שאמרנו, שילך לבית הדין, יעשה את הגיור כדת וכדין,

להם אנחנו נאמר שגם יברכו.

כך גם יש קבוצה חדשה שקוראים לה בשם בני מנשה.

מאיפה הוצצו הכת הזו?

יש יהודים שעובדים בסוכנות היהודית

כדי להביא עולים חדשים.

ואם אין עולים חדשים, שואלים אותו, על מה אתה מקבל 20,000 שקל בחודש?

אז הם צריכים להמציא אנשים שמוכנים לבוא לארץ.

אז הם הלכו ודיברו איתם, אמרו להם, תגידו, אתם בני מנשה.

וכך הם אומרים, זהו.

אבל אין להם שום קשר עם העם היהודי.

הודו.

בזמנו, הרבנות שלחה את הגאון הרב בוארון.

הוא נסע לשם, ישב שם חודש שלם.

בדק את כל המסמכים שיש להם, בדק את הארכיון.

כל מה שאפשר לחקור ולדרוש, הרב עשה.

המסקנה שלו הייתה, הוא חזר לרבנות ודיווח, הוא אמר

אלה גויים גמורים לכל דבר

אין להם שום קשר עם העם היהודי

ולכן אם אחד מהם רוצה להתגייר, למה לא?

הוא רוצה לשמור תורה ומצוות, קלה כבחמורה,

אחד כזה אנחנו גם נאמר לו לברך וציוונו על הטבילה

לענייננו, אם עדיין הוא לא יתגייר,

לא רק שאסור לבוא ולתת לו לבשל בשבילו ביום טוב,

אלא אפילו להזמין אותו מערב יום טוב,

גם כן הדבר אסור,

גזירה שמא ירבה בשבילו.

כך הוא הדין גם לגבי יהודי רשע.

נכון שהוא נולד עם היהודייה,

אבל מחלל שבת בפריסייה,

אוכל חזיר ביום הכיפורים, אין לו לא דת ולא דין,

גם אדם כזה דינו כגוי לכל דבר,

ממלאה, אסור להזמין אותו,

גזירה שמא יבשל בשבילו, שמא ירבה בשבילו,

אלא תזמין אותו מפני דרכי שלום ביום אחר, בשעה אחרת.

אפילו בשבת,

אם אתה רוצה להזמין אותו אליך לשבת, מותר.

הרי בשבת אסור לנו לבשל, אין לנו את החשש שמא ירבה בשבילו.

אבל ביום טוב, כאן הדבר גרוע יותר.

לפעמים יש לאדם איזה קרוב משפחה,

או גיס או בן דוד,

ולפעמים, לא נעים, מפני דרכי שלום אתה צריך, אתה נאלץ להזמין אותו.

אין בעיה, תזמין אותו, תגיד לו שיבוא בערב שבת.

אבל להזמין אותו לשבוע הבא,

לחג השבועות, הדבר אסור.

האדם הזה הוא בחזקת רשע,

מחלל שבת בפרהסיה.

אז אותה הגזירה שנאמרה בגמרא לגבי גוי, אותה הגזירה שאסור להזמין אותו, שמא ירבה בשבילו, שייכת גם כאן.

אמנם יש שלימדו זכות עליהם מדברי הרשב״א והרן.

הרשב״א בביצה כא והרן בביצה י',

אמרו את הטעם שארבה בשבילו באוכל טרף, מאכל איסור.

מה שאסור לנו לאכול כאן, אין כאן,

הועילו מקלעי לאורחים.

אבל משמע מזה,

אם זה ביהודי,

שאני לא יכול לתת לו מאכל איסור, אני מבשל בשבילו רק מאכל יותר,

אז בחיי גווני יהיה מותר להזמין אותו, ואין חשש שמיהרבה בשבילו.

הרי ממלאת אישה כדירה בשר, אף על פי שאינה צריכה אלא חתיכה אחת.

כך למדו מדברי הרשב״א והרן, אבל

שאר הפוסקים לא הבינו כך. תראו את דברי רבנו בצלאל אשכנזי, אמר שך,

כנסת הגדולה, בעיר הטבע ושאר הפוסקים שהמסקנה שלהם להחמיר ולאסור. ולכן,

גם כשהאדם הזה אין לו ברירה מפני דרכי שלום, הוא נאלץ להזמין את אותו האדם,

כמו שאמרתי, יזמין אותו בכל השנה,

יזמין אותו אפילו מערב שבת עד מוצאי שבת,

שם אין גזירה שמיהרבה בשבילו, יהיה מותר.

אבל להזמין אותו שישה ימים בשנה,

פסח, שבועות, סוכות,

חג עצרת,

יום מתן תורה או יום שמחת תורה באותם החגים,

אין לנו היותר, נזמין אותו, יש את הגזירה שמיה ירבה בשבילו והדבר אסור.

ובכל זאת, יש סמינרים בשבוע הבא,

הרבה סמינרים עושים לאותם החילונים.

השאלה היא, איך עושים? איך אתה בא ומארגן דבר כזה?

שם המטרה בסמינר לקרב אותם לאבינו שבשמיים.

תחזיר אותם בתשובה שלמה,

וכאן זה בגדר פיקוח נפש. פיקוח נפש דוחה שבת,

אז דוחה גם את הגזרה דה רבנן שמארבה בשבילו.

תראו את מרן בסימן ש״ו סעיף י״ד.

ושם למדנו שפיקוח נפש שמחננים שבת לא רק על סכנה פיזית של הגוף שאדם עומד למות,

אלא גם סכנה רוחנית.

שם הדוגמה של מרן.

מי ששלחו, שחטפו את הבת שלו,

להוציא אותה לשמד.

לא יהרגו אותה, אלא רק תצא לתרבות רעה.

מרן אומר שצריך לחלל עליה שבת,

שיוצא אפילו מחוץ לשלוש פרסאות.

עד כדי כך,

משם תלמד שגם סכנה רוחנית הרי היא כסכנה פיזית, ולכן אם שם המטרה בסמינר לקרב אותם לאבינו שבשביים,

אז אין בעיה,

שם בוודאי מותר לעשות את זה.

גם ביום תשעה אביב תעשה להם סמינריון ותנסה להחזיר אותם בתשובה.

אבל מה שאין כאן בסתם רשע,

אם יש לו גיס שאין לו לא דת ולא דין, הוא בא להתארח,

איך אומרים, לאכול בחינם.

אתה מדבר איתו משהו כדי לקרב אותו,

הוא אומר לך, זה לא מדבר ללב שלי, זה לא נכנס למוח שלי.

מה שאתה מדבר,

אין לך עם מי לדבר. אז אחד כזה,

אסור לבוא ולבשל בשבילו ביום טוב,

ולכן גם אסור להזמין אותו אלינו לחג גזירה שמרבה בשבילו.

אם אתה עושה כוס תה לנו ביום טוב,

מותר לקחת את שקית התה ולהניח בתוך המים החמים.

אין איסור מבשל ביום טוב. מותר לך תחילה לבשל ביום טוב,

לנו הדבר מותר.

אבל כשאתה מגיש כוס תה לאותו הרשע,

אם אתה מכניס את שקית התה במים הרותחים,

אתה מבשל בשבילו,

ויש כאן איסור גמור.

שם, בדוגמה הראשונה, כשאתה מבשל הרבה מרק,

ממלאת אישה קדירה בשרף, על פי שאינה צריכה אלא חתיכה אחת.

שם גם אנחנו נהנים מזה.

אבל פה אתה מגיש לו כוס,

הכוס הזה מיועד רק בשבילו.

אתה מכניס בתוך הכוס הזה את השקית תה,

אתה נכשל שאתה עושה מלאכה,

אתה מבשל לצורך אדם רשע שדינו כגוי לכל דבר.

שמא יבוא לך לכל זה,

לכן עזרו חכמים להזמינו,

שמא ירבה בשבילו.

מה אני יכול הרב לקרב אותו באותו היותו?

אני בלי סמינר, אני אדבר איתו קצת לשם ולכניס אותם.

הנה חנמה,

אם יש סיכוי, אם האדם הזה לא יתרחק הרבה,

ואם תדבר איתו אתה מקווה שבעזרת השם הכל יהיה בסדר,

יחזור בתשובה, הנה חנמה.

אבל אם לא,

אם אתה יודע שאין סיכוי, האדם הזה יתרחק יותר מדי, וכשאתה מדבר איתו,

עולה לך בזלזול, אין לו דרך ארץ, האדם הזה פלח,

אז אם אין סיכוי,

עדיף יותר להזמין אותו אליך בימים אחרים,

תזמין אותו לשבת. למה תחכה עד חג השבועות?

תזמין אותו לשבת הזו כבר.

אם הוא ישמור שבת אצלך, הנה הרווחת.

עדיף להקדיב, תזמין אותו ליום שבת.

אבל אם לא הזמין אותו לשבת ורוצה להזמין אותו לחג,

ויש סיכוי שיחזור בתשובה, אז אמרנו זה בגדר ספק פיקוח נפש,

שדוחה את האיסור האמור.

אבל מה שאין כן, אם אין שום הווה אמנה,

האדם הזה פלח, יש אנשים פרימיטיביים.

שהמוח שלו לא עובד טוב.

זו לא בעיה רק שהוא לא דתי.

פעמים גם המוח, השם ירחם,

ולכן אחד כזה עדיף לא להזמין אותו לחג, לא להזמין אותו ל...

יש אנשים שהם בגדר תינוק שנשבע,

ועליהם אין את הבעיה האמורה. כגון,

יש קרוב למיליון יהודים ברוסיה,

הם בוודאי תינוק שנשבע.

לא למדו בבית ספר יהודי, לא יודעים מה זה דת, מה זה דין, עליהם אין ספק,

ודאי שעליהם אין את האיסור לבשל בשבילם ביום טוב,

וממילא מותר גם להזמין אותם.

או היהודים שנמצאים בארצות הברית,

מתוך שישה מיליון, יש שם חמישה מיליון יהודים

שלא למדו בבית ספר דתי וגם הם בגדר תינוקות שנשבו.

כך גם בצפון אירופה, יש שם,

בארצות סקנדינביה וכיוצא בהם, יש יהודים שהם בגדר תינוקות שנשבו.

אבל היהודים כאן בארץ אינם בגדר תינוקות שנשבו,

כאן יש לנו בעיה יותר ולכן נדגשנו שאסור להזמין חילוני ביום טוב, גזירה השם ירבה בשבילו ויבוא לידי איסור.

החילוני שגר כאן בירושלים,

אי אפשר לומר שהוא תינוק שנשבה.

הדוגמה של תינוק שנשבה,

לקח את התינוק בן שבוע, לקחו אותו לסין.

אימצה אותו שם משפחה סינית.

הוא גדל, אמא סינית, מה הוא יודע מהתורה שלנו? כלום.

אולי בקושי הוא יודע, במזרח התיכון יש שם מדינת ישראל. חוץ מזה הוא לא ידע כלום.

זה נקרא תינוק שנשבה,

אין לנו עליו שום טענות, הוא בגדר אנוס לגמרי.

אבל אותם החילונים שנמצאים פה, הם כן יודעים,

הם לא בגדר אנוסים.

אני לא אומר שהם יודעים את כל התורה ותוכל להביא אותם לכאן, שיגידו לנו שיעורים בבית כנסת ברוחו.

הם לא רבנים גדולים עדיין,

אבל הם לא נמצאים בקצה האחרון,

הם לא בגדר אנוס. אולי הם בגדר שוגגין, בחלק מהדברים,

אבל בוודאי שאינם אנוסים, ולכן אין להם את ההגדרה של תינוק שנשבה.

בקטע האחרון הזה,

איך להגדיר את העניין של תינוק שנשבה,

יש דיון ארוך בין גדולי הפוסקים.

הרדב״ז מאריך בזה,

ועוד מרן בכסף משנה בבית יוסף,

וכל האחרונים דנו לגבי הקראים.

הדוגמה של הרשעים שהיה בזמנם היו הקראים,

ועליהם הם דנו, גדולי הפוסקים, אם הם בגדר תינוקות שנשבו או לא.

יש שהבינו מדברי הרמב״ן בהלכות ממרים,

שאותם הקראים הם בגדר תינוק שנשבה.

אבל זה לא מוסכם, יש מחלוקת,

ולא רק בימים ההם, על הקראים, אלא גם בזמן הזה.

אבל הבעיה בירושלים היא חמורה שבעתיים.

לגבי מקומות אחרים בעולם,

אתה אומר שהם לא למדו בבית ספר יהודי, לא יודעים מה זה דת.

כאן בירושלים, יותר מ-70% בירושלים, יהודים שומרי שבת, יראי שמים.

כמעט כל יהודי חילוני,

או שבעבודה הוא עובד עם אדם דתי, עם אדם יראי שמים,

או שהוא שכן של בית כנסת,

או שכן של ישיבה,

או תלמוד תורה,

אין דבר כזה שהוא יהיה מנותק לחלוטין.

ואם הוא עובד עם אדם יראי שמים,

מה עושים בהפסקה? מדברים קצת?

בדרך כלל פותחים שיחה,

היהודי הדתי מספר לו.

היה לנו חג השבועות,

למדנו כל הלילה, הרב אמר לנו דברים יפים, מתוקים לדבש,

מדי פעם פותחים שיחה,

ואם אותו אדם ממשיך בשרירות ליבו הרע,

יש לו תאוות,

בגלל התאוות הוא לא מוכן לחזור בתשובה,

אז אי אפשר לקרוא לו אנוס,

אתה לא יכול לומר שהוא לא יודע כלום.

בירושלים בוודאי שהם יודעים.

יש שישה תחנות רדיו שמשדרות שידורים דתיים,

תחנות דתיות,

ויש שם כל מיני רבנים,

תלמידי חכמים שאומרים דברי אלוקים חיים.

הרבה פעמים גם החילוני, בטעות, במקרה או שלא במקרה,

הם פותחים והם שומעים. יש שם אנשים מעניינים מאוד, מרתקים.

גם החילונים אוהבים לשמוע את הרב לסרי,

או הרב אמנון יצחק, הרב נויגרשל וכיוצא בהם.

פעם נסעתי באוטובוס, הנהג היה בלי כיפה,

אבל ברדיו הדתי היה הרב לסרי.

הוא פתח והיה שומע, היית רואה אותו מתמוגג מנחת.

איך היה נהנה מכל אמירת כנף שלו, איך היה האדם הזה, היה מבסוט.

אני פחדתי שעוד מעט תהיה תאונה.

במקום לחשוב עלינו על הנהיגה,

היית רואה אותו כולו אוזן,

ולא היה שם לב מה נעשה כמעט.

אבל האדם הזה המשיך ללכת בלי כובע, הוא לא הוציא כיפה והתחיל להיות דתי.

לצערנו, התאווה עדיין מובילה אותם הלאה,

הולכים כסוס שוטף במלחמה.

יש היום הרבה סטיגמה,

גם אם הוא מודה עלינו,

הוא שונא אותנו כמלכתחילה, כי ליבדו אותנו שאנחנו השוטים, אנחנו העניין הרצון. ולכן לא אמרתי שהם מזידים.

לכן לימדתי עליהם זכות ואמרתי שהם לא בגדר מזיד,

לכן אמרתי שאולי הם בגדר שוגג.

אבל אל תשלח אותם לקצה האחרון, אתה לא יכול לומר שהם או אונס אין כאן.

הם לא אנוסים.

ולכן קשה לנו לבוא ולהקל בדבר, בדבר הזה.

זו הדעה של רוב חכמי הדור.

תראה במנחת שלמה, הרב אוירבך, כך הוא מגדיר,

כך דעת הרב אלישי והאבא ושאר חכמי דורנו,

ולכן קשה לנו להתיר כאן.

אולי יש קיבוצניקים

בגיל 14-15, הם עדיין לא יודעים כלום

מה זה דת.

עדיין לא נפגשו עם הדתיים,

ואולי הם בגדר תינוקות שנשבו.

אבל ברגע שהם מגיעים לגדנע בגיל 16,

הם כבר פוגשים דתיים.

כל שכן, כשהוא מגיע לצבא,

שם יש לו הרבה דתיים.

אולי אמרו לו פעם שהדתיים הם אנשים פרימיטיביים, פנאטיים,

אבל מייד אחרי שהוא מתגייס ורואה את הקצינים הדתיים,

הוא רואה אותם אנשים נבונים וחכמים,

יותר פקחים ממנו, יותר משכילים ממנו, יודעים כל מה שהוא יודע ויותר מזה,

ואז הוא רואה את האמת.

הרבה פעמים הוא אומר לו,

אני רוצה לבוא איתכם לשמוע קבלת שבת. הוא שמע שזה יפה, הוא רוצה לבוא.

יש כאלה, מתחילים את המסלול,

מתחיל בקבלת שבת ומסיים בקבלת התורה.

חוזר בתשובה שלמה, הכול מסתדר.

יש כאלה, נמצאים עדיין במ״ט שערי תאווה,

והם לא חוזרים בתשובה.

אז הם כן רואים, כן מכירים.

הוא ראה מה זה תפילין.

פעם הראשונה כשהוא ראה את התפילין הוא שאל, מה זה? זה מכשיר קשר?

אתה אומר לו, כן, זה מכשיר קשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא.

פעם ראשונה הוא לא יודע מה זה, אפילו את המילה תפילין הוא לא יודע להגיד

אבל אחר כך הם כן יודעים, הם כן לומדים את הדברים וחלק מהם אפילו באים לסמינרים

אלא מה, הם נופלים אחר כך, אין להם את הכוח לעמוד בפני התאוות

ולכן הם לא בגדר אנוסים,

קשה לכנות אותם בגדר תינוק שנשבע ולכן אם אתה מוצא אבדה של אחד כזה

אתה לא חייב להחזיר, אתה יודע שהאדם הזה מחלל שבת בפרסייה

אפילו שיש שם בתוך הארנק

יש שם תעודת זהות, אתה רואה השם הזה,

הוא עונה לשם,

אתה מכיר אותו,

אף על פי כן אין עליך חובה להחזיר,

ואם יש שם שטרות אדומים,

ירוקים, כחולים,

יש שם יורו, דולרים,

הכול שלך, הכול הראל הוא שלו ואתה לא חייב לומר שכל זה היה לאדם שהוא בגדר תינוק שנשבע,

ואני חייב להחזיר לו, אין דבר כזה.

אתה מוחזק בזה, יש לך את הרשות,

כי התורה הדגישה לנו.

וכן תעשה לכל אבי דת אחיך,

דווקא אם הוא אחינו,

אבל אם האדם הזה לא אחינו,

מחלל שבת בפרסייה, דינו כגוי.

כך מרן פסק בחושן משפע על סימן רס״ז וכך ההלכה,

וכן כיוצא בזה בשאר כל התורה כולה.

אתה יושב בחתונה,

בא מלצר בלי כובע ניגש אליך ורוצה למזוג לך יין.

תיזהר, היין הזה יהיה יין נסך, יהיה אסור בשתייה,

והברכה שתברך בורא פרי הגפן תהיה ברכה לבטלה.

ולכן תגיד לו,

הכיף שלנו, אנחנו אוהבים למזוג,

תביא לי את הבקבוק הסגור.

תיקח ממנו את הבקבוק הסגור, תפתח את זה בעצמך,

תמזוג,

זה מה שאנחנו עושים,

נזהרים מהם כדי שהיין לא ייאסר.

וכן בשאר כל התורה כולה,

והבדילו השם לרעה, לצערנו, עד שיחזור בתשובה,

אין לנו צעד היתר לבוא ולומר שהם בגדר אנשים חלילה, בגדר אונס. לא, הם לא בגדר אונס,

אלא הם עדיין בגדר שוגג או יותר מזה.

מרן אמר ביורה דעה, סימן רנא,

לא רק שלא צריך לתת לו צדקה,

אלא מרן אמר אסור לפדותו אם נשבע.

הרי אדם שבוי הוא בסכנת חיים גם.

הגמרא אומרת שבוי כאילו הוא איתן הוא ב, גם סכנה.

אף על פי כן מרן אמר לא רק שלא צריך,

אלא מרן אמר אסור לפדותו אם נשבע. שיישאר שם.

אלא אם כן אתה יודע שהוא חזר שם בתשובה.

אבל אם הוא לא חזר בתשובה,

אלא גם שם בכלא הוא ממשיך לחלל שבת, ממשיך לעשן ביום שבת,

אז אין לנו איתו שום עסק, אנחנו לא חייבים באחד כזה,

וכן בשאר כל חלקי התורה.

כדי להבין את הדבר,

המדרש מספר לנו סיפור כדי שנבין את ההבדל בין אותו שעובד אלוקים לאשר לא עבדו.

המדרש מספר שהיה אדם עני,

כל החיים שלו היה עני מרוד והיה סובל מאוד.

והתחיל לטעות ביער,

ולא מוצא את הדרך.

התחיל לבכות על מר גורלו, כל החיים עני, וגם כעת הוא לא מוצא את הדרך.

מרוב שהיה עייף ישב לנוח ונרדם.

בחלום מה הוא רואה?

אליהו הנביא אומר לו, עד כאן הייתה הגזירה,

מכאן והלאה אתה תהיה עשיר.

איך?

יש כאן עשב, העשב הזה מחיי מתים במאמרו,

אתה תשתמש בעשב הזה,

איך אומרים? יהיה בבא.

הבבא הזה יוכל להרוויח הרבה כסף

ויוכל להיות עשיר.

הוא מתעורר מהשינה, הוא לא יודע,

זה אמת? זה חלום? זה היה אליהו הנביא?

או שהיה איזה שד?

טוב, מי ספק? הוא לקח את העשב הזה והתחיל ללכת.

הוא והולך

ראה גופה של אריה צעיר.

מסכן, האריה הזה לא זכה לאריכות ימים ושנים.

נהרג בגיל צעיר.

אז הוא נזכר, יש לו ביד עשב מחיי מתים.

אמר, אני אחיה אותו, המסכן הזה.

הוא ריחב על האריה,

לקח את העשב ושם על האריה.

וכך היה, באמת זה היה עשב מחיי מתים.

האריה חי,

אבל האריה לא ריחב עליו.

טרף אותו, אכל אותו.

זה המשל והנמשל עם אותם הרשעים שיש להם את כל הפשעים,

עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס,

ולכן אין לנו שום מחויבות כלפיהם,

לא בצדקה ולא בדברים אחרים.

זה המשל מהנמשל של המדרש, מזה נבין גם לענייננו.

נכון.

אין מקום בארץ שאין שם בעל תשובה.

בכל הקיבוצים, בכל המקומות, יש להם אנשים שזכו להתקרב,

ובדרך כלל כשאחד כזה קיבוצניק

חזר בתשובה, הוא נכנס לחדר האוכל עם כיפה,

כולם מסתכלים עליו.

יש חלק, מגיבים בצורה של זלזול.

שואלים אותו, מה התחרפנת? השתגנת?

מה קרה לך?

אבל יש חלק שמדברים איתו ברצינות.

מה קרה? מה היה?

מסביר להם את הפילוסופיה האמיתית של עם ישראל.

חלק מהם שומעים את הדברים בצורה אמיתית,

בצורה נוקבת.

ואם בכל זאת הם לא חוזרים בתשובה,

זה לא מחמת חוסר ידיעה,

לא מחמת שהם אנוסים, אלא מחמת שהם נמצאים במ״ט שערי תאווה.

כך שלמעשה ברור הדבר שרוב רובם של החילונים כאן באזור שלנו אינם בגדר תינוקות שנשבו.

אלה שנמצאים באמריקה, אין להם שום קשר איתנו.

שם אין את התחנות רדיו שיש לנו כאן.

אין להם לא את הרב לסרי ולא הרב אמנון יצחק ולא כיוצא בהם. לא זכו.

ולכן שם הם מסכנים, טועים.

אבל כאן המצב הוא שונה,

ולכן ההתייחסות שלנו בכל הנושאים האלה היא התייחסות שונה.

ולכן אם האדם הזה שואל לגבי האבדה,

אנחנו לא מחייבים אותו להחזיר, אלא יכול להחזיק באותה המציאה.

אפילו בגוי הגמרא נותנת לנו עצה.

אם אני לא הזמנתי אותו אלא הוא בא מאליו,

אנחנו מבשלים בשביל כולם.

וגם הוא מקבל צלחת מרק, בזה אין איסור בדבר.

הרי למדנו ממלאת אישה קדירה בשר, ועל פי שינה צריכה אין לה חתיכה אחת,

ולכן בזה אין לנו חשש שיהיה הדבר המותר,

אז כך גם לגבי יהודי רשע,

גם הוא לא שונה.

אבל אם האמא רוצה לבשל לבן שלה הרשע אוכל מיוחד,

הוא אוהב איזה אוכל והיא רוצה לעשות לאותו הבן

בחול שתעשה מה שהיא רוצה

אבל ביום טוב לבשל רק בשבילו במיוחד אין יותר

אבל רק כשמבשלים בשביל כולם וגם הוא לוקח צלחת אז אפילו בגוי הדבר מותר כך הוא עדין גם לגבי מחלל שבת אבל

כשאני עושה על האש אני בא וצולה

בצליעה לא שייך לומר שזה משביח את השיפוד השני

כל שיפוד בפני עצמו ואם תצלה מאה שיפודים או אחד הטעם של הבשר הוא שווה הטעם של הבשר אותו דבר

זה לא משתנה כלל ועיקר

ולכן גם אם הגוי הזה בא מאליו ולא אני הזמנתי אותו אין לי היתר לצלות בשבילו

או אותו המחלל שבה כמו שאסרנו להניח את שקית התה בתוך המים הרותחים

אסרנו לעשות בשבילו את הבישול הזה

כך הוא עדין גם שאסור לצלות בשבילו בצליעה הדבר יותר חמור

כך הוא עדין גם אם אתה רוצה לאפות פיתות

ואתה אופה פיתה אחת במיוחד בשבילו גם זה יהיה אסור מעיקר הדין

אבל כשאתה אופה לכולם אתה לא מגדיר אתה לא אומר מה בשבילו

ויכול להיות שהפיתה הזו לא תהיה בשבילו אולי בשביל מישהו אחר

בזה בחיי גוונה יש צד היתר

אסור מן התורה לבשל או לצלות לצורך הכלבים

גם זה מהפסוק שאמרנו אך אשר יאחל לכל נפש ולבדו יעשה לכם

לכם ולא לכלבים כמו שאסרנו לבשל לצורך הגוי כך הוא עדין לצורך הכלב

הגוי והכלב שווים בעניין זה

ולכן גם אדם לא עלינו עיוור שיש לו כלב רוצה לבשל בשבילו

אין היתר לבשל בשבילו ביום טוב את הבשר אלא יניח את הבשר על האש מערב יום טוב כדי שיוכל להאכיל את הכלב

אסור לו להאכיל אותו על ידי אוכל מבושל שמבשל במיוחד בשבילו ביום טוב הדבר אסור

אבל אם גמרנו לאכול אנחנו אכלנו ושבענו

ואת השאריות אתה רוצה לתת לכלב אין בעיה

כאן אמרנו ממלאת אישה קדירה ועשר ועל פי שאין לה צריכה אלא חתיכה אחת

אז בזה אין לנו את הבעיה כמו שהטענו קודם לגבי הגוי

כך הוא עדין גם לגבי הכלב וחי גוונה הדבר מותר

כמו שאסור לבשל בשבילהם

אסור גם להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים לצורך הגוי או לצורך הכלב

בשניהם הדבר אסור

נכון שהתורה התירה לנו אוכל נפש

ומותר להוציא מרשות האחיד לרשות הרבים

כדי ליהנות התורה לא הגבילה אותנו ביום תום

אבל כל זה לצורך היהודי

לצורך הגוי או לצורך הכלב

גם הדברים הללו אסורים לגמרי אין היתר בדבר

יש הקהלה שחזר בתשובת האורים פעריים פילוניים בגלל זה?

אבא שלא מבקש ממנו כוס תה ביום תום?

לא, אין היתר, העצה היא

תשים לו בצלחת לא רק את הכוס מים חמים אלא תשים לו ליד את השקית תה

לא אני אשים בתוך המים החמים את השקית תה

אני מגיש לו את זה בצלחת והוא יעשה שירות לעצמו

הוא יניח את השקית תה בתוך אותם המים הרותחים