תנאי במצוות – פתרונות הלכתיים במצבי ספק: מספירת העומר ועד קו התאריך

 

- - - לא מוגה! - - - 

המתפלל עם הציבור מבעוד יום עונה עמהם בלא ברכה ואם יזכור בלילה יברך ויספור אגב, אפילו ענה האמן על ברכת הקהל אם מיד דעתו שלא לצאת יחזור ויברך ויספור בלילה

הזמן של ספירת העומר בין לכתחילה צאת הכוכבים

בדיעבד אם ספר בבין השמשות בדיעבד יצא

ציבור שמסיימים תפילת ערבית

אם גמרו לפני צאת הכוכבים צריך לעכב את הציבור שלא יברכו ויספרו מיד

אלא שיחכו קצת, ילמדו בינתיים עד שיגיע צאת הכוכבים

אבל לפעמים הציבור ממהרים

יש אנשים שאין להם סמלנות לחכות

והם בכל מקרה מברכים וסופרים בבין השמשות

בדיעבד, שעת הדחק כדיעבד, יש להם על מה לשמח

אני לא רוצה לספור ספירה שהיא רק דיעבד

אני רוצה לספור אחרי צאת הכוכבים

שיהיה למהדרין, שיהיה הליבה דקולה עלמא

אני לא רוצה להיכנס לספקות

מצד שני,

אם אני אתעכב, אני לא אספור יחד איתם

אולי אני אזכור בשבע עשרים וחמש צאת הכוכבים, אולי אני אזכור ואוכל לקיים את המצווה

ואולי אני אשכח לגמרי

אז לא רק

שהוא לא ספר מספק,

אלא ודאי עבר עליו אותו היום ולא רק אותו היום הוא הפסיד,

אלא שבע שבתות תמימות תהיינה גם בשאר הלילות הוא עלול להפסיד את הברכה

מה יעשה אותו האדם?

ומרן נותן לנו את העצה בשם החזור ויטרי

העצה היא כך

שיאמר יחד איתם הם סופרים היום 13 יום לעומר, גם הוא יגיד

אלא שיעשה את תנאי

יאמר כך

אם אני אזכור אחרי צאת הכוכבים,

אני מתכוון שלא לצאת בספרה הזו ידי חובה

אם אני לא אזכור, אני כן מתכוון

ואז בספירה הראשונה הוא סופר בלי ברכה

אם יזכור בשבע עשרים וחמש

ואז הוברר למפרח שמה שספר קודם

הוא לא יצא,

היה לו כוונה שלא לצאת בזה ידי חובה,

ואז הוא יספור כעת צאת הכוכבים שבע עשרים וחמש, הוא יספור כעת בברכה

זו העצה שיכולים לייעץ לו כדי שיוכל להדר

מצד שני הוא משריין את עצמו שלא יבוא חלילה לידי הפסד המצווה

הרעיון שבדבר,

בעניינים של משא ומתן, מקח וממכר

אני מוכר דירה, אני יכול לכתוב בתנאי זה וזה

כל דבר שאתה רוצה אתה יכול,

הצד של הקונה, הצד של המוכר,

יכולים להתנות

לא רק בעניינים של משא ומתן, מקח וממכר

החידוש כאן

גם לגבי מצוות,

גם כשאתה בא לעשות מצווה,

גם במצוות שייך את הכלל הזה,

אלה הדברים שאומר מחסור ויטרי, העתיק אותו להלכה

דוד אבו דיראה, מרן, השולחן ערוך כאן ועוד

הנושא הזה מסתעף לעוד כמה וכמה מצוות, פירטנו אותן

ונחזור עוד הפעם בקצרה

מרן בבית יוסף בסימן תקצ' בהלכות כעד שופר

מרן שם בבית יוסף מביא בשם הפוסקים

אדם שרוצה לקיים מצוות עשה דאורייתא ביום ראש השנה לתקוע בשופר

מה המינימום?

שלושים קולות

מרן שם כותב אפשר במקום שלושים עשרים ושמונה קולות

יוצא ידי חובה מן התורה גם שמה על ידי תנאי במצווה

רק כיצד?

אנחנו תוקעים בהתחלה תריסר קולות

תשרת

שלושה פעמים

בכל מספר 12 בתשרת האחרון

הוא עושה תנאי

אם ההלכה היא תשרת

אז התקיעה האחרונה תהיה פשוטה לאחריה של התשרת

אבל אם אין ההלכה תשרת אלא תשת

התקיעה הזאת תהיה תקיעה ראשונה פשוטה לפניה של התשת

אז במקום להתחיל תשת, תקיעה שברים תקיעה

תתחיל ישר מהשברים, שת

אותו דבר גם בכל מספר 21

תקיעה אחרונה של התשת

עושה את התנאי הזה והיה אם אני חייב

התורה התכוונה תרועה הכוונה היא שברים תשת

אז תהיה התקיעה הזאת פשוטה לאחריה של התשת

אבל אם אין ההלכה תשת

אלא ההלכה היא תרעת

אני מתכוון שהתקיעה הזאת תהיה תקיעה ראשונה של התרעת פשוטה לפניה של התרעת

ואז במקום להתחיל תרעת מתחיל ישר תרועה רת

כך הוא מקצר במקום 30 28 גם שם אתה רואה שתנאי במצוות מועיל

את הרעיון הזה גם כותב הרמה שם בסימן תקצ' סעיף ו'

גם הוא הלך

ברעיון הזה הוא מעתיק את דברי

הבת יוסף בשני הפוסקים ומעתיק אותם שם בהגה תקצ' סעיף ו'

ובעקיבא איגר בסימן נח' אומר את הרעיון הזה לגבי מצוות קריאת שמע

אתה לא יכול לקרוא קריאת שמע בבוקר בתי שאתה רוצה

בתי שבא לך אתה קורא אלא

המשנה נותנת לנו הגבלה עד שלוש שעות שכן דרך בעיני מלאכים לעמוד בשלוש שעות

האדם הזה הולך להתפלל בבית כנסת וברוך השם קם בזמן

אלא מאי? הוא לא יודע איך החזן ינגן

לפעמים אין חתן, אין אבי הבת, אין אבי הבן, אז הוא מנגן רגיל ואז אנחנו מגיעים לקריאת שמע בברכותיה בזמן

הגיע בזמן, הכל בסדר, אין בעיה

אבל לפעמים בא הגמאי לוחש לו באוזן

ויש חתן

אחר כך אחרי שתי דקות הוא לוחש לו באוזן,

יש גם אבי הבן, אבי הבת.

זה צריך לעשות גם מקאם ביד בשביל אבי הבת,

גם מקאם עג'ם בשביל החתן. לכל אחד צריך לתת לו את המנה שלו, לכבד את כולם.

עד שיגיע לקריאת שמע יעבור הזמן.

אני לא נביא לדעת איך החזן הזה

זה ינגן, יעשה היום בוואלאט או שהיום הוא יקצר, לא יעשה לנו פרקי חזנות כבקשתך ולכן אומר רבי עקיבא איגר לפני ברוך שאמר יקראו קריאת שמע והיה

אם החזן האריך הנה קראתי קריאת שמע יצאתי ידי חובה

אבל אם החזן מיהר והגיעו לקריאת שמע בברכותיה בזמן

אני קורא את הפסוקים האלה כקורא פסוקים בעלמא ולא לשם מצוות קריאת שמע כך יעשה האדם לפני ברוך שאמר

אני אומר דוגמה, משל לגבי שבת זה יכול לקרות גם בחור לפעמים האדם לא מרגיש טוב לא כמוקדם איחר את המניינים הוא בא במניין שנמצא ממש על הגבול על הגבול של אולי יספיק קריאת שמע בברכותיה אולי לא

ולכן גם שם העצה היא שיקרא קריאת שמע לפני ברוך שאמר.

עוד דוגמה נוספת שגם בה כתבו הפוסקים שמועיל תנאי במצוות

אדם שרוצה לקיים את מצוות ההבדלה

הוא נמצא בבית הכנסת והחזן בבית הכנסת

אומר את ההבדלה על כוס יין

הוא לא יודע אם אשתו והבנות נמצאות בעזרת הנשים

גם הן שומעות או לא

אומר השואל ומשיב שאעשה כך

הוא אומר

אני מתכוון לצאת ידי חובת ההבדלה שומע כעונה מהחזן

עם האישה והבנות בעזרת הנשים

אם לא אני מתכוון שלא לצאת

יגיע לבית

ואז הוא יראה שואל אותן

שמעתן את ההבדלה או לא?

אם שמעו הוברר למפרע שגם הוא יצא אם לא לא גם שם אתה רואה

תנאי במצווה יכול להועיל הוא לומד את זה מדברי

מחזור ויטרי מאבודירכי והשולחן ערוך שקראנו כאן בתפטי סעיף ג'

משם אתה לוקח את הדוגמה גם שם

כך אמרנו גם לפני שנתיים

אתם זוכרים על מה דיברנו פה לפני שנתיים שתנאי במצווה יכול להועיל?

בשביעי של פסח קיימנו מצוות קריאת וידוי מעשר בחומש דברים פרשת כי תבוא

קראנו כי תחלל העשר קראנו את כל הקטע הזה

אדם שברוך השם בן תורה

ולמד טוב מסימן שכב עד שלב יודע את כל דיני חלה

את כל דיני תרומות ומעשרות המצוות התלויות בארץ

הוא עשה אותם, ביצע את הכל כדת וכדין

למדנו את זה כאן לפני שלוש שנים

לקח לנו שנה שלמה שם כב עד שם לב עשרה סימנים

למדנו את זה שנה שלמה כאן במקום הזה

האדם הזה יודע את הכל וגם מבצע

עכשיו מגיע שביעי של פסח בשנה השביעית

או יש עוד סיבוב נוסף בשנה הרביעית

אנחנו כעת בשנה השנייה, בעוד שנתיים יהיה לנו עוד הפעם

השם יעזור

עכשיו הוא יודע בוודאי שעשה את הכל, אז הוא מקיים מצוות וידוי מעשר

אם לא,

אם האדם הזה אומר לך את האמת, תשמע, אני רק קורא את הנוסח

מימיי לא נתתי ללוי מעשה ראשון,

אף פעם לא נתתי מעשה רעני.

אם ככה, איך הוא ישקר?

איך הוא יאמר?

וגם נתתיו ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה. הוא לא נתן, שקר.

הוא בוודאי לא קורא.

אדם שאומר לך, תשמע, אני מסופק.

אני משתדל, כל פעם שאני מפריש אני נותן.

אבל אני לא יכול לזכור, שלוש-ארבע שנים,

אם עשיתי את הכל במאה אחוז,

הכל היה בסדר, או שהיה לי איזה פשלה,

אולי היה איזה מחדל, שגאות מי יבין.

אז מה אני אעשה? אני אקרא או לא אקרא?

כותב הגאון, רבי נאוליהו דוד רבינוביץ' תאומים,

ראשי הטובות האדרת, היה חביב של הרב קוק.

הוא מחדש ואומר, פתרון קל מאוד.

החזן קורא, נכון?

אני מתכוון, והיה.

אם קיימתי את הכל,

הכל היה בסדר.

אני מתכוון למצוות וידוי מעשר.

אם לא,

אני קורא פסוקים בעלמא.

ואז לא יהיה חדילה כדובר שקרים.

גם שם, תנאי במצוות יכול להועיל. גם שם זה פתרון טוב לבעיה.

אמרנו את העצה הזו גם לגבי מצוות מקרא מגילה.

הדוגמה היא כך.

אנחנו כאן, בירושלים, קוראים בוודאי טו.

כל העולם קוראים בוודאי יו דלת.

יש חלק מהעולם שיש עליו ספק מהו.

חלק מהעולם, אתה לא יודע מה זה.

זה יו גימל, זה יו דלת.

יש להם ספק.

הספק הוא,

כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

האזור של דרום-מזרח אסיה,

יבשת אוסטרליה,

או חלק מיבשת סין, האזור של שנגחאי,

חלק מיפן, הונג קונג,

כל האזור הזה,

האם הוא נברא לפנינו או אחרינו?

המציאות היא כך.

אצלנו כעת שעה תשע,

אצלם זה כבר שלוש לפנות בוקר.

יום שישי,

אצלנו שעה אחת בצהריים,

אצלם זה כבר שבע,

מתחיל להיות

מתחיל להיות חושך.

האם מה שמתחיל להיות חושך זהו ליל שבת?

זאת אומרת, הם מקדימים אותנו בשש שעות, השבת,

ממלגם, צאת השבת וכן הלאה?

או אולי הם אחרינו?

הרי אתה אומר, אבן שתייה,

ממנה הושתה את העולם.

אז הקדוש ברוך הוא ברא את העולם קודם כל מירושלים,

ומכאן זה הלך והתפשט.

אז הם אחרינו.

מה שמתחיל אצלהם שש שעות לפני השבת שלנו,

זה לא מתחיל שבת, זה מתחיל בליל שישי.

כשאצלנו יום שבת בשעה אחת,

אצלם אז יתחיל רק השבת.

ויכוח קשה יש בין גדולי האחרונים בכל זה.

הכינוי של המחלוקת, קו התאריך.

עד קו התאריך אין לנו שאלות.

קו התאריך מאותו אזור והלאה,

האם הם לפנינו או אחרינו.

הוויכוח הוא

איך ללמוד מדברי רבנו זרחיה הלוי בעל המאור ורבי יהודה הלוי בכוזרי. זה הוויכוח יש בין גדולי האחרונים ולכן גם שם אנחנו נוכל להשתמש בעצה הזו.

הוויכוח הזה התלהט לפני

שבעים שנה

כשהתחילה מלחמת העולם השנייה, ת׳,

תלמידי ישיבת מיר ברחו.

ברחו מהנאצים.

והיה להם נס שמדינה אחת נתנה להם דרכון.

הרי כל העולם סגר את הדלתות בפני היהודים.

אחר כך הם התבכיינו ששש מיליון יהודים הלכו לאיבוד.

אבל באותו רגע שווייץ,

אמריקה, כל המדינות לא נתנו דרכונים ליהודים ולכן הלכו כולם לאיבוד.

כאן היה איזה שגריר ביפן שנתן להם דרכונים ודרך זה הם הגיעו לסין.

הם נסעו ברכבת.

הרוסים עמנה עם שגעון,

הם בנו מסילת רכבת לאורך סיביר.

כל סיביר כולה, אלפי קילומטרים.

הרכבת הזו אף פעם לא נסעה לפני כן,

נסעה פעם אחת ויחידה.

זה היה בשביל אותם התלמידים.

הם נסעו, תחנה הסופית הגיעו לשנחאי.

ושם הם היו חמש שנים. כל תקופת המלחמה הם היו שם.

רק אחרי שנגמרה המלחמה הם באו לארץ.

הגיע ערב כיפור, ואז המחלוקת הגיעה לשיא.

האם כיפור צריך להיות, נניח אצלנו השנה הזו בעוד שישה חודשים,

כיפור יהיה יום שבת?

האם הם צמים בשבת או בראשון?

האם הם מקדימים אותנו?

שש שעות לפנינו נעשה חושך,

וזהו יום הכיפורים או לא או יממה אחרי.

כשאצלנו יום כיפור בשעה

אחת בצהריים, רק אז מתחיל כיפור.

אז היה הוויכוח הקשה.

הם שלחו לשאול את חכמי ירושלים והסביבה.

רוב החכמים דעתם הייתה שהם מקדימים אותנו בשש שעות,

הן לגבי שבת,

הן לגבי כיפור וכיוצא בזה.

אבל חלק מהפוסקים הלכו כדעת הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, הרמי בריסק,

החזונאיש ועוד,

שהם מאחרים אותנו.

מאחרים אותנו שמונה עשרה שעות.

מה עשו אותם התלמידים?

אלא שהם היו גיבורים ובריאים,

צמו מספק יומיים.

לשמור שבת יומיים זה לא נורא,

למה?

אתה לא עושה מלאכה. בלאו הכי היו תלמידי ישיבה,

את החידושים לא יכתבו ביום ראשון, יכתבו ביום שני. זה לא בעיה.

יכולים להחמיר.

אבל כיפור, לצום יומיים, זה לא רק שלא אוכלים,

גם לא שותים.

אדם שיומיים גם לא שותה, זה לפעמים יכול להיות סכנה.

אפילו אחיה אלה שהם גיבורים חששו בדבר.

אז החזוני שהיה גר בבני ברק והרם מבריקסק היה גר בירושלים.

מי שמכיר את רחוב ישעיהו הפנייה שם שמאלה רחוב פרס רחוב ישעיהו פינת פרס היום זה המשרדים של אגודת ישראל אז הוא היה גר שם בבניין.

והרב חזוליש רצה לשלוח להם מברק, להודיע להם את הדעה שלהם כנגד הדעה של הרב הרצוג, הרב מרצבך ואחרים.

לכן הוא שלח את הרב קלמן כהנא שילך וישאל את הרבי בריסק אם הוא מסכים שנשלח להם מברק.

היום ירושלים בני ברק אם אתה נוסע בלילה 35 דקות מדלת לדלת

קל מאוד אבל אז

היה צריך לנסוע בקו 54 עד התחנה המרכזית בתל אביב

ותחכה עד שיבוא האוטו יגיע לפעמים האוטו סוחב אותך לפעמים האוטו נחבא צריך לדחוף את האוטו עד שהוא עוד פעם ידלק אתם זוכרים איך היו המכוניות

היה להם ליד המנוע איזה מנואלה היו צריכים לסובב את המנואלה עד שהמנוע ידלק אתם זוכרים את כל הסיפורים היה לוקח

כשהיו נוסעים לתל אביב היו צריכים לקחת מזוודה להכין בפנים אוכל, צידה לדרך, אתה יודע כמה שעות זה ייקח

טוב, אז הרב קלמן כהנא נסע בבוקר השכם

ללכת להרב מבריסק

הגיע להרב מבריסק, סיפר לו כך וכך העניין

אז אמר לה הרב מבריסק, תראה

הרבנות כאן כבר הבריקו להם

הרב הרצוג, הרב מרצבך, הרב פרנק, כולם אמרו להם שהם מקדימים אותנו בשש שעות

אז חלק יצומו לפי זה

עכשיו אם אנחנו נבריק להם שזה יום שעה אחרי

מה הם יעשו אלה שהם יפחדו ספק דאורייתא? יצומו יומיים, יומיים לצום זה כבר סכנה

לכן אני לא רוצה להבריק להם, למרות שזו דעתי,

אני שותק

כדי שלא יבואו לידי סכנה, אני לא רוצה לחתום על המברק, טוב,

לא רוצה בלש, חזר חזרה לבני ברק

הגיע חזרה בלילה

נכנס לבית של החזון איש

רואה את החזון איש יושב בשלווה שמח וטוב לב

אומר לו, נו, מה נשמע?

אומר לו, הרב לא רוצה לחתום, כך וכך הסיבה

אומר לו, אני שיערתי שהרב לא ירצה לחתום הוא הכיר את המזג של הרב מבריסק,

אומר, אני הלכתי בעצמי לדואר בבוקר,

אחרי שאתה נסעתה,

הלכתי והברקתי להם את המברק לבד, על דעת עצמו, לא חיכה שיהיה לו עוד מישהו, שיהיה לו קואליציה של עוד מישהו, אלא הבריק להם,

וכמו שאמרנו, כל החמש שנים האלה,

כך הם עשו שם.

בשנחאי הייתה שם קהילה של יהודים עיראקים,

משפחת ששון, חדורי, היו שם,

יהודים עשירים, קהילה קטנטנה, היו שם תריסר משפחות סך הכול.

הוא בנה שם בית כנסת ענק,

לא רק בית כנסת ענק,

אלא גם חדר אוכל גדול.

אמרו לו, מה אתה בונה?

יש כאן בקושי תריסר משפחות.

כלומר, בית השם צריך להיות גדול.

ואז כשהגיעו תלמידי ישיבת מיר,

היה להם בית מדרש מוכן, חדר אוכל מוכן.

כל החמש שנים ישבו ולמדו שם בשלווה הודות

לאותם הנביבים שהיה להם, ברוך השם, את הזכות לתמוך באותם עמלי התורה.

אז כמו שאמרנו, הם שמרו כל השנים. שבת, שמרו יומיים כפול.

עד כדי כך, אפילו כיפור, חלק מהם צמו יומיים.

מגיע הפורים.

אולי כשאצלנו, היינו, כשבארץ ישראל יום יו דלת,

אולי אצלהם זה יו דגימל,

ואולי הפוך.

זה הספק, הם נמצאים עוד הפעם על הספק,

הם מקדימים אותנו שש שעות או מאחרים אותנו.

ולכן, מה אתה פוסק להם?

תקראו את המגילה יומיים.

שוב, אתה אומר להם, יקראו מספק יומיים.

ארבע פעמים צריכים לקרוא את המגילה לילה ויום, בכל יום פעמיים.

ההבדל הוא,

ברמלה או בטבריה קוראים את המגילה יומיים,

אתה יודע בדיוק מתי זה יו דלת,

יו דלת בברכה, כתבה בלי ברכה.

שם אתה מסופק, אם זה יו דלת,

אולי לא יו דלת, אולי זה יו דגימל.

אתה לא יכול להתיר להם לברך.

אלא, הם צריכים לקרוא את המגילה שם, ביומיים האלה,

מספק בלי ברכה.

אבל,

תראו בספר מקראי קודש על פורים של הגאון הרב פרנק,

שם יש את ההערה של הגאון הרב יוסף כהן.

הוא מחדש ואומר שמתוך הארבעה פעמים האלה,

לפחות פעם אחת נוכל להתיר להם לברך.

מתי?

ביום.

במקום שיקראו ביום בבוקר,

תגיד לו, תקרא בערב 50 דקות לפני השקיעה,

ותעשה תנאי.

אם היום זה יו דלת,

אני מתכוון לשם מצוות, מקרא, מגילה של היום.

ואם לא, אם זה לא יו דלת, אלא זה עדיין יו דג,

אבל זה פלג המנחה של יו דלת,

וגם זה, לפי דעת מרן מסימן תרצדיק בית סעיף דלת,

גם זה טוב.

על ידי התנאי הזה,

ואז יוכלו גם לברך את הברכות,

וציוונו על מקרא מגילה שעשה ניסים ושהחיינו. גם שם התנאי במצווה, ממה נפשך יכול להועיל,

כמו שאתה עושה תנאי לגבי תפילה,

יהיה או לשם חובה או לשם נדמה,

גם שם התנאי הזה יכול לתפוס, גם שם זה יכול להועיל.

אתה רואה בכמה וכמה דברים הצלחנו לקיים את המצווה, ולפעמים אתה מצליח גם לברך,

על ידי העצה הזו של תנאי במצוות.

אלה הן הדוגמאות שדיברנו בהן פעמים רבות,

וכל הבסיס של העצות האלה,

כל זה על פי דברי מרן כאן אצלנו,

תפטה, סעיף ג',

שתנאי במצוות יכול להועיל.

הגמרא אומרת שזה היה בזמנם, היו יכולים לקרוא את המגילה כבר בי״א והלאה,

אבל היום בזמן הזה לא קוראים אותה אלא בזמנה,

היינו י״ד ט״ו ולא קודם, אלה דברי הגמרא.

כל השאלה היא האם מותר להקדים מפלג המנחה.

זה עיקר הבעיה.

בזה מרן הקל. מרן כתב בשעת הדחק יכולים להקדים מפלג המנחה, כמו שאתה מקדים ערבית.

אבל לבוא ולקרוא ביום י״א י״ב בוודאי שלא, בזמן הזה אין יותר מלכתחילה.

אדם שקם מאוחר,

עוד שלוש דקות ייגמר זמן קריאת שמע. מה הוא עושה? נוטל ידיים,

לברך רק ברכות התורה,

ומייד

אחרי ברכת על נטילת ידיים מברכות התורה, מתחיל מייד אומרת קריאת שמע.

אחר כך הוא הולך להתפלל.

הקורא מכאן ואילך לא ה...

הפסיד כאדם הקורא בתורה. מה זה לא הפסיד? הגמרא מסבירה שיכול לומר את ברכות קריאת שמע.

למרות שהזמן של קריאת שמע עבר, הוא כבר קרא קריאת שמע והזמן עבר.

הוא בא לברך את ברכות קריאת שמע בשעה 9.35. 9.35 לכל הדעות הזמן עבר, לפי להכין את הברכות הוא יכול לומר, עדיין לא הפסיד.

ולכן הוא הציל את קריאת שמע במה שקרה קודם ויכול אחר כך ללכת להתפלל, רק שיזדרז

כדי שגם הברכות לא יעבור זמנן.

אדם שראה את חברו, אדם שראה את חברו אחרי העלות השחר, אבל אי אפשר להפעיל בין תל-אביבי.

הוא יכול לברך אז בלילה כדה.

הגמרא אומרת,

אדם שהיה אנוס ולא קריא קריאת שמע בלילה,

אפילו אם הגיע בוודאי זמן עמוד השחר,

הוא יכול עדיין לקרוא קריאת שמע של הלילה.

כי התורה לא אמרה לילה ויום,

התורה אמרה בשוכבך ובשעה חמש עדיין אנשים שוכבים,

עדיין אנשים יושנים.

ולכן עד הנצח המה אפשר לקרוא קריאת שמע של הלילה.

אבל לא יעשה תרתי דה סתרי.

גמר קריאת שמע בשעה חמש קריאת שמע של הלילה והולך להתפלל מניין ראשון.

הולך למקום שיש שם מניין ראשון ומתפלל תפילת שחרית.

מתי הם קוראים קריאת שמע?

חמש וחצי הם קוראים קריאת שמע.

תחליט, או שהזמן הזה יום או לילה. הוא לא יכול לעשות תרתי דה סתרי גם וגם.

אבל עקרונית יוצא ידי חובה מדאורייתא, בידי עבד, בשעת הדחק, גם אחרי עמוד השחר. אבל אני אומר את זה בשעת הדחק.

היה אנוס, לא הרגיש טוב.

אנחנו, ברוך השם, אנשים בריאים.

בוודאי שחייבים להתפלל כאן בשעה שמונה,

לא יאוחר, כמה שאדם יכול להקדים,

ולא לאחר.

ספירת העומר, אם קוראים לזה כמו דבר בספירת העומר, אתה יכול למראה?

לא.

שם התורה אמרה, התורה אמרה בשוכבך, לא כתוב לילה.

אבל כאן לא. כאן המחלוקת בראשונים, האם ספירת

לילה

או גם יום. ולהלכה, רק לילה,

לילה פירושו של דבר עד עמוד השחר. ולכן,

אם הוא יתעורר ברבע לחמש,

זה כבר עמוד השחר על איבא דמרן,

לא יוכל לספור בברכה. יצטרך לספור בלי ברכה, כיוון שהגיע עמוד השחר.

עד שכבודו שואל מה יעשו עם הברכות שהחיינו והתפילות של כיפור, כבודו ישאל על כל שבת,

כל שבת,

מתי יעשו קידוש והבדלה?

מתי יברכו?

אתה קידשת, ברוך אתה השם, מקדש השבת. מתי יתפלדו מוסף?

מתי יקראו ספר תורה והפטרה?

כל הדברים האלה. על הכול יש להם, באותם המקומות,

יש להם ספק. לא רק היה,

זה גם הווה.

יש כמה עשרות אלפי יהודים שגרים באותם המקומות שפירטתי,

ולכולם יש את הבעיה האמורה,

ועל הכול יש להם ספק.

אז קידעו שהם יכולים לעשות כך,

ייקח כוס יין בידו,

שלום עליכם מלאכי השרת, יכול להגיד מספק. אולי נמצאים שם מלאכי השרת, יכול להיות, מספק שיגיד.

את הכל הוא אומר, מגיע עד הקטע הסברי מרנן, יקדים, יאמר ברוך אתה,

ירהר ה' ואלוקנו, וימשיך מלך העולם, אשר קדישנו במצוותיו ורצה בנו.

גם בחתימה ירהר,

ובסוף ברוך אתה ה' מקדש השבת, גם שם ה' שמיים, ויראו.

אותו דבר גם בהבדלה, אותו דבר גם בתפילות.

אין להם דרך אחרת.

הם חייבים לעשות את הכל על ידי הרהור,

ולא אמירה בפה.

לומר בהרהור בפה, אפשר.

לצום יומיים רצוף בלי לשתור, זה הרבה יותר קשה.

אבל יש להם ספק, כל שבוע יש להם את הספקות הללו. ולכן, אדם ירשמיים שואל אותנו, תגיד לו,

אל תגור שם.

זה לא מקום של אדם ירשמיים שיגור,

שכל החיים יחיה בספק.

כל החיים, כל שבת, כל יום טוב,

כל החיים בספקות,

והוא לא יכול לזכות לברך את אותן הברכות לומר שם שמיים. מצאנו לו רק מתוך הארבעה קריאות מגילה,

הצלחנו למצוא לו קריאה אחת שיוכל לברך.

מצאנו לו ברוך השם סמך על פי דברי מרן כאן.

אבל באופן כללי זה לא מקום לאדם ירא שמיים.

זה מה שאנחנו צריכים לפסוק לו.

אם אתה שואל מה הם עושים בפועל,

בפועל הם לא עושים, כמו שאני אומר, אלא

הם מקדימים אותנו.

כשאצלנו יום שישי, שעה אחת אצלהם לילה,

הם כבר מתפללים תפילת שבת, והם אומרים תפילת שבת בברכה.

הם קוראים בספר תורה בברכה, הפטרה בברכה, הכול.

כך הם נהגו מאה שנה.

אבל אם היה המנהג הזה קדמון, הייתי אומר, נהגו במקום מנהג, לא אומרים ספק ברכות לעקב.

אבל הזכרנו פעמים רבות את דברי החקרי לב, שאומר על פי דברי הראם,

שרק מנהג קדמון יש לו תוקף. הלאה וכי לא,

לצטט אותו שמיכה לחיים, נכדו רבי חיים פלאצ'י.

ועל פי זה כתב מורנו חכם עין ציון באור לציון חלק א',

שהמנהג הזה, מה שהם נהגו,

אין לו בסיס.

מנהג חלש מאוד,

ולא נוכל לומר על זה במקום מנהג, לא אומרים ספק ברכות לעקב,

כך שהמנהג שלהם הוא חלש מאוד.

ולכן אמרנו,

אדם ירשמיים מקומו לא יכירנו באותם המקומות.

יש אנשים שצריכים לנסוע לאותם המקומות לצורך העסקים.

אדם שהוא יבואן,

וכן עונשי הדרך, לפעמים נוסעים להונג קונג או לאותם המקומות,

צריך לייעץ לאותו האדם,

יצא מכאן ביום ראשון,

יגיע לשם יום שני,

ויחזור ביום חמישי.

אל תישאר שם בשבת.

שבת ראשון, אותם היומיים שיש עליהם את הספקות,

אל תישאר שם.

אתה נשאר שם, אתה מסתבך.

אלא, ייסע, יתכנן את הכול,

יגמור את כל העסקים שלו במהרה,

יתכנן את הכול.

יש חלק מהדברים, הוא יכול,

או על פי הפקס, או על פי דברים אחרים, להכין, לעשות שיעורי בית.

יגיע לשם, יגמור את כל העסקים שלו במהרה,

וישוב לכאן כדי שלא יסתבך בכל הדברים האלה. יש שם, כמו שאמרתי, עשרות אלפי יהודים.

גם ביבשת אוסטרליה יש שם הרבה יהודים,

גם בשנחי יש קומץ קטן, יש אולי מניין בקושי, שם היום אין כמעט יהודים.

אבל אזורים...

אחרים יש עדיין יהודים קצר, וכמו שאמרתי היה צריך לעודד אותם, לדרבן אותם שישתדלו להתקרב אלינו, לבוא לכאן לארצנו הקדושה כדי לא להסתבך בספקות הללו בכל המחלוקות שדיברנו עליהם.

די, די, אגיד, אני לא הולך לפי המילה הזאת, יש לי שיטה בהלכה של הרב פרק וסיאטור,

אני לא ארך לפי שיטת החזון איש, אז למה אני צריך בכלל ללכת לפי בלעד? אין לי איך לפי השיטה הזאת.

ואני עושה את יום שבת, שש שעות קדימה.

למרות שהרבה הלכות, אני לא ארך לפי שיטת החזון איש, ואני מברך בלי ספק.

זה לא דבר כזה פה, למה אני צריך ללכת לפני נהגים, כל ענייני הלכה,

כשיש לך סנהדרין,

הסנהדרין יפסקו מכוח ודאי.

כשאין לך סנהדרין,

אתה לא יכול לומר, אני רוצה לעשות כך או כך.

אדם שלא יודע, מרץ, אתמול הכיר את בוראו,

אז אתה החכם שלו. הוא לא מכיר שום חכם בעולם. אמרת לו כך או כך, הוא עושה מה שאתה אומר לו, לא יודע כלום, מסכן.

אבל אדם שברוך השם יודע, יודע את האמת,

יודע שיש חולקים.

הרב פרנק אומר כך, החסון איש חולק עליו, וכן הלאה.

מחלוקת.

ובענייני ברכות, הכלל בידינו תמיד, ספק ברכות לעכל.

אין לך אפשרות לברך, זה לא לפי בחירה שלנו.

יש לי כיף, אני רוצה לברך, אני מברך.

אין דבר כזה.

יש לנו כלל, ספק ברכות לעכל.

ולכן יש למסכנים האלה, יש להם בעיה קשה באותם המקומות,

והיה מן הראוי להביא אותם, את כולם.

סדר עדיפויות, אם הייתי שר הקליטה,

סדר עדיפויות, הייתי נותן הוראה לכל הפקידים,

קודם כול לדרבן, לזרז את היהודים האלה, קודם כול להביא אותם, את כל העשרות אלפים האלה,

שכולם יבואו לכאן, ואז הם ישמרו את השבת מכוח ודאי,

יצומו רק יום אחד ביום הכיפורים, לא יצטרכו לצום יומיים.

רק בשביל זה כדאי לבוא.

אבל כשלמדתם פה מגילה, יש כאלה הרב אחר,

הרב אחר, הוא יברך לרמות בי' ד', הוא לא הרב אומר.

לא, לא, לא דומה.

לא דומה.

כאן אתה יודע בוודאי מתי זה י' ד', אתה יודע בוודאי מתי זה ט' ו'.

הספקות כאן הם הרבה פחות חמורים.

שם אולי זה י' ג',

מה שהם קוראים לזה י' ד',

מה שהם קראו השנה את המגילה במוצאי שבת, והם החשיבו את זה ליל י' ד',

לפי דברי הרב מבריסק מהחזון איש, זה לא היה י' ד', זה היה יג',

זה הבעיה.

האדם שקורא את המגילה בליל י' ג' לא יוצא, זה הרבה יותר מסובך.

ולכן אמרנו שיקראו יומיים, גם מוצאי שבת וגם ב-1 בלילה, יקראו יומיים מספק ארבעה פעמים,

רק פעם אחת הצלחנו למצוא להם פתרון,

שביום ראשון לפנות ערב יקראו מפלג המנחה,

ורק אז יוכלו על ידי התנאי,

יוכלו גם לברך.

מתוך הארבעה, פעם אחת סך הכול ברכה,

שלושה פעמים אחרות בלי ברכה.

זה מה שהדרכנו את אותם האנשים.

מחלוקת במציאות,

האם אתה היית בשעת בריאת העולם ואתה יודע איך העולם נברא?

אם קודם נברא הונג קונג או קודם ירושלים?

לא היית בזמן בריאת העולם, אדם הראשון נברא רק...

בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ היה לפני בריאת האדם אז יש לנו מחלוקת בפוסקים מי אנחנו שנבוא להחליט בצורה ודאית לכאן ולכאן? מחלוקת, ספק אז אם יש לך ספק אז ממילא לגבי ברכות ספק ברכות להקל אם זה לגבי שמירת השבת ספק דאורתא לחומרן אתה צריך לשמור גם שבת וגם ראשון וכן הלאה וזה לא פעם אחת במקרה זה כל החיים שלהם הכל בספקות

ולכן אמרנו ההמלצה פתרון אחד יש להם לבוא לארצנו הקדושה במהרה אנחנו ברוך השם יושבים כאן עמי מנוחות בלי ספקות אין בעל הנס מקיר בניסות תראה המסכנים האלה נמצאים בגולה תראה כמה ספקות כמה בעיות יש להם אבל זה אלפי ישראלים שסוף המדינה יוצאים לחול כל שבוע לחול גם כן שמה לא קרה? זה האוטו במנקות ובכל המקומות האלה יש קובץ קטן שגרים שמה

אבל סופרים מאוד ישר, אלפים יש שנמצאים נכון ולכן לכולם צריך להגיד, זה אומר ייסע ביום ראשון יחזור ביום חמישי זה לא אירופה שלוש-ארבע שעות זה רק לאורכות זה 12 שעות, טיסה קשה, טיסה קשה תריסר שעות אני מסכים ואם אין לך מטוסים טיסה ישירה לפעמים 18 שעות עד שיגיע אבל אין ברירה אם הוא יודע את חומרת הבעיה

הוא מבין מה יקרה אם יישאר שם בשבת אז הוא צריך לתכנן את צעדיו לעשות את הכול בזריזות לסיים את כל העסקים ויחזור לכאן בחמישי זהו זה מה שצריך להנחותם בדרך לא הצליח נתקע היה מזג אוויר סוער וביטלו את הטיסות אין טיסות נשאר תקוע שם אז מה יעשה בשבת? יעשה כמו שאמרתי קודם כל ישמור שבת יומיים לא יעשה מלאכה יומיים

יגיע לקידוש יצטרך לעשות על ידי הרהור שם ואלוקינו כך גם בתפילות וכן הלאה יש לך בעיה בכל הדברים האלה סימני שאלה איך יתפלל מוסף איך ישמע קריאת התורה כל הדברים האלה הם סימן שאלה גדול ולכן אמרתי כדי לא להגיע לספק עוד לסימני שאלה האלה לכן אמרתי שאעשה מאמץ להגיע לכאן כדי שכאן יוכל לקיים את המצוות כהלכתן

בצורה המושלמת ביותר. זה אומר את הסיפור הערב מסתלב מן הספק?

כן. הם הולכים לפי השיטה, אנחנו הולכים לפי השיטה של כבודו, אין לנו ספק בכלל, הולכים לבב כבודו ולברך בברכים, יש לנו רע ויש לנו ספק אז גם הם הולכים בשיטה הזו, עשה לך ערבית, בסדר, זה בדברים אחרים אבל כאן עניין ברכות, אתה יודע אתה מכיר גם את השיטה השנייה כשאדם יודע גם את השיטה השנייה

הרי אתה קיבלת הוראות מרן, נכון? הוא הרב שלנו

אפילו החימארתא אומר בענייני ברכות,

ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן, למרות שמרן הוא הרב שלנו אותו דבר גם בעניינים האלה ולכן הוא לא יכול לעקוף את הדברים,

ללכת עם הראש בקיר ולומר אני אימצתי אותו, הוא הרב שלי ואני עושה אין דבר כזה ולכן מן הראוי שיזדרז לחזור גם לנשים יש את הבעיות האלה, זה לא רק גברים, גם נשים

תפילין הם יכולים להניח בלי ברכה,

הוא יאמר אם זה שבת יהיה ככמיע בעלמא,

אני לא מתכוון לשם מצווה,

ואם זה חול אני מתכוון לשם מצווה תפילין.

אז הוא יכול להניח תפילין מספק יומיים, גם בשבת וגם בראשון,

יניח בשתיהם את התפילין בלי ברכה. עוד פעם, מפסיד את הברכות.

הוא לא יכול לברך יומיים. מתוך השבעה ימים,

יומיים הם לא יכולים לברך, וכן על זה הדרך.

שוב, ברית מילה, אפילו ביום שבת,

אם הילד נולד ביום ראשון,

מלאים אותו ביום ראשון. נולד ביום שבת, מלאים אותו בשבת, זה דוחה שבת, אין לך בעיה.

אם זו מילה שלא בזמנה, צריך לדחות יומיים מספק.

שוב, לגבי הבדלה, גם כן אותו דבר, שיעשה את ההבדלה, אבל בהרהור שם.

את כל הפסוקים יכול לומר, ראשון יציון הינה עינם, אפשר לומר.

יגיע על הברכות,

אז קודם כל נר הוא לא יכול להדליק.

אמרנו, אי אפשר להדליק נר מספק, אבל

את הברכה יעשה כך.

קודם כל הוא יתחיל את הברכה הראשונה, ברוך אתה, ירהר שם ואלוקנו,

מלך העולם, מבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך.

גם בחתימה הוא מהרהר שם שמים,

בסוף הוא שותה, מברך הגפן ושותה. כמו שאמרנו בקידוש,

כך יעשה גם לגבי ההבדלה. בשניהם אותו דבר. למה אני אומר הגפן בסוף?

כדי שלא יהיה הפסק בין השתייה לבין הברכה.

גם קידוש וגם הבדלה, יעשה את שניהם מספק אחד.

לא, לא על אותו כוס, חס ושלום.

שתי כוסות, שתי כוסות נפרדים,

על ידי הרהור שם ואלוקנו, זה מה שהם צריכים לעשות בלילה השני.

מה שאצלנו עדיין יום שבת,

אצלם אולי זה מוצאי שבת,

ואז הוא צריך אולי הבדלה ואולי קידוש. ולכן נעשה את שני הדברים על שתי כוסות.

גם השומעים, גם הם יהרהרו שם ואלוקנו. צריך ללמד גם אותם, אותן,

אם השומעים מהם גברים או נשים, ולכן נעשה גם הם אמורים להרהר כבוהו.

אני עובר לסימן תפט סעיף ד'.

מי ששואל אותו חברו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה, יאמר לו אתמול היה כך וכך. שאם יאמר לו היום כך וכך,

אינו יכול לחזור ולמנות בברכה. אבל קודם בין השמשות,

כיוון שאינו זמן ספירה, אין בכך כלום.

לפעמים החבר מסופק, לא יודע כמה, הוא שואל אותך.

אל תענה לו.

אם אתה בעצמך עדיין לא ברכת ולא ספרת, אל תענה לו. אם אתה תאמר לו,

היום שלושה עשר יום לעומר שהם שבוע אחד ושישה ימים,

הנה ספרת כבר,

אתה לא תוכל אחרי זה לספור את התפסיד,

את הברכה. ולכן נענה לו, אתמול היה שני מעשר יום לעומר.

צלחנו בני ישראל התימנים.

החזן, לפני שמתחיל,

גמר ויהי נועם, גמר את כל הפסוקים.

לפני שמתחיל ברוך,

הוא מודיע, הוא אומר,

אתמול היה שניים עשר יום לעומר, שהם שבוע אחד וחמישה ימים.

אחרי שהודיע, ממילא כשמתחילים כולם, כולם מתחילים בצורה המדויקת, במספר הנכון.

אבל אנחנו עצמנו אין את זה, ולפעמים האדם הזה נמצא בלי ציבור,

הוא שואל אותך,

אז תיזהר לנסח לו בדרך שכתב מרן. רבי חנינא בן הקשה אומר...