פלפולים על פרשת בלק - ספר גנא דפלפלא | הרב אמנון יצחק

6-7-12
פעם סיפרתי לא יודע אם לכם, אבל סיפר לי אחד שהיה גר בראש העין שהוא הזמין יום אחד ערבי אחד, שהוא ינקש לו את הגינה, זה היה בתקופה של הרמדן, והיה חם מאד, אז ההוא התחיל לנכש והתחילה השמש כבר עשר בבוקר, ההוא התחיל להזיע, זה לא גינה קטנה, זה שמה יש דונמים, אז הוא הוריד את החולצה, אז הוא ריחם עליו בא אליו עם פטל כזה אדום ככה צונן, אמר לו תשרב, תשתה, אמר לו לא, אמר לו אשלא? אמר לו רמדן, אה אמר לו רמדן טוב, נכנס, ההוא ממשיך לעבוד אחרי איזה שעתיים ההוא מוריד גם את הגופיה, כולו נוטף זעה, ריחם עליו אמר לו תשרב? אמר לו דאילקלע, לש אמר לו רמדן. ממשיך לעבוד לבד, פתאום הוא דופק לו בדלת, אמר לו ג'יב נשרב, תביא לשתות, אמר לו רמדן, אמר לו יחרבת מוחמד, הוא עשה רמדן רק מתי שיש שמש, יעני מתי. זה נקרא מבעטים, ברגע שלא מוצא חן בעיניהם בועטים.
היה גם אחד פעם אחת ערבי אחד, ראו אותו בראש העין שהוא שותה, שותה ברמדן, אמרו לו אשת רמדן, אמר אני מזרחניק.
כתבו בספרים, עיין בני יששכר מאמרי תשרי מאמרי י' אות ז' ובמאמר בחידושי אגדות שם ועוד, כתבו בספרים, שהקב"ה מנסה אותם במצות סוכה דוקא, למה דוקא הקב"ה אומר יש לי מצוה סוכה, למה סוכה? כי ישראל יש בהם את הבחינה של אור המקיף, שמקיפים את עצמם בחומרות ובסייגים וסוכה היא מצוה שיש בה סוד זה, שהינה מאור המקיף, ולפיכך זה היה מצוה הראויה לבדוק בני אדם אם הם ראויים להיות עם סגולה לה' ובזאת הוא בוחן אותם. והם מבעטים ויוצאים.
אז כתוב בפרשה שלנו, "וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי", בלק ראה מה שישראל עשו לאמורי איך נצחו אותם, מלחמת סיחון, נמצא שהפרשה הזו היתה אחרי מלחמת האמורי, כי בתחילת הפרשה כתוב "וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי", ואז הוא קרא לבלעם שיבוא להציל אותו לפני שהם יכנסו ואז יהיה לו בלגן איתם, עם ישראל, פחד. ומתי היתה מלחמת סיחון מלך האמורי? המדרש פרשה י"ט סימן ל"א אומר, שזה התחיל מחודש אלול והסתיים עד הרגל, דהיינו עד סוכות, מאלול עד סוכות, נמצא שהפרק הזה שמדובר זה היה בחג הסוכות, אז כל הסיפור של בלעם והאתון זה היה בחג הסוכות.
והנה פה מסופר שהיה משעול כרמים, ושמה פגש המלאך באתון, וכתוב בפסוק "גדר מכאן וגדר מכאן", בתחילה הם הלכו במשעול מפולש, והיה מקום גם למלאך וגם לאתון, אלא שהיא דחקה את רגל בלעם כדי לעבור, ועתה היא באה להכנס למקום צר והיה שמה מלאך, אז המלאך עמד במקום צר ומנע ממנה את המעבר ואז היא רבצה, כמו שכתוב, ויעמוד במקום צר ותרא ותרבץ, נמצא שהיתה הדרך כרסה רחבה ועתה באו אל צווארה. ואצל צווארה עומד המלאך, ואם כן הרי המקום שעומדת בו האתון עכשיו, יש לו שתי דפנות, מימין ומשמאל, ומלפניה מקצת דופן הסוגרת, מקצת רוחב הדרך, ואז אתה בא אל צואר הדרך אשר שם המלאך, ואם כן היה שלש דפנות כשרות לסוכה, גדר מזה וגדר מזה, בהתחלה זה היה רחב, אח"כ זה הלך ככה וככה ונהיה צר, אז יש פה עוד דופן אז זה שלש דפנות. וכתוב בכמה מקומות, בכלאיים פ"ו, ובמפרשים שם, שדרך נטיעת הכרמים זה שעושים גג, שתי וערב של קנים, שמים קנים שתי וערב, כמו פרגולה שאנחנו עושים, והגפן עולה בהן וזה נותן צל תחתיו, כמו שאומר הפסוק "איש תחת גפנו" תחת גפנו שהגפן היא על הקנים למעלה, וזה מכונה אפי פירות, ואיתא במסכת סוכה בדף י"א, שאדם מגביה את הגפן קוצץ ומנענע וכשרה, ואם כן מקום זה שרבצה בו האתון סוכה כשרה היא ואינה צריכה אלא לקיצוץ ונענוע, לא בשביל לעשות את זה עכשיו, כאילו להגביה את הסכך ואז בזה היא תתכשר, תהיה כשרה. ועתה נבוא אל פי הבאר ונשתה מים חיים.
בלעם אמר שהוא יקיים את התורה במקום ישראל, נכון? כדרך שאומרים אומות העולם לעתיד לבוא, כתוב שלעתיד לבוא יבואו אומות העולם למה לא נתת לנו את התורה, למה לא כפית עלינו את התורה כמו לישראל, היינו מקיימים את התורה, אז הוא אומר להם קחו מצות סוכה, ומה היתה התוצאה - בועטים. אז הוא אמר שהוא בלעם יקלל את ישראל הם ימות וה' יעשה ממנו את ישראל, והוא יהיה במקומם, אז אם ככה צריך הקב"ה לנסות אותו אם הוא יכול להיות ישראל באיזה מצוה? מצות סוכה, כדרך שהוא מנסה את אומות העולם, על כן עמד המלאך במקום הזה דווקא במשעול הכרמים, כדי שיהיה דין סוכה והיא תרבוץ שמה האתון ועכשיו בלעם נמצא מתחת לסוכה. ואז היא רמזה לו האתון שיש פה סוכה, מה שאתה צריך לעשות זה רק קצוץ ונענע וקיים את המצוה, אבל אותו רשע לא נתן ליבו בזה כלל, והתחיל מכה ובועט בה כאומות העולם לעתיד לבוא, מה עושים אומות העולם - מבעטים, מה עושה בלעם? בועט. אז רואים מפה קודם כל שמה שהחכמים אומרים שלעתיד לבוא יבואו וזה, והם יבעטו, כבר היה אביהם בלעם הרשע שכבר היה מורה דרך, הוא הבועט הראשון, ועל זה רמזה לו, אתה מבקש לעקור אומה שחוגגת שלש רגלים ואנחנו עומדים פה בחג הסוכות ואתה כבר יושב בסוכה שהאור מקיף ואתה מבעט בשביל ללכת? הרי מעשיך מעידים שישראל הם הראויים ואין זולתם.

ש. אבל הוא לא נענע

הרב: לכן, לכן, זה נקרא שהוא בועט הוא לא רוצה לקיים.
אז ראינו שני תירוצים, למה שלשה רגלים? אחד לפי רבי זלמן מוילנה, שהוא היה חיגר וסומא ואז הוא לא ראוי לעלות לרגל, אז ממילא אתה לא יכול לקיים את זה ולא לבוא תחתיהם, ולפי התירוץ הזה היה לו סוכה והיה צריך רק לנענע, כמו שאומרים ולקיים מצות סוכה, ואז אתה מראה שאתה באמת מוכן לקבל את התורה, אבל אם מצוה אחת אתה לא עושה ואתה כבר בועט בה, כמו שעתידים לעשות האומות, אז היא רמזה לו על שלש רגלים. שאלנו למה דוקא מצוה זו? בגלל הסיבות האלה. יפה או לא יפה? יפה מאד.
עכשיו עוד פלפול, "ויפתח ה' את פי האתון ויאמר בלעם לאתון, כי התעללת בי, לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך". יש להקשות, כפי שכתבנו במקום אחר בפרשת מטות ל"א פסוק ח', לאחר שפתח ה' את פי האתון ועשה אותה בעלת כח מדבר, אז לכאורה חל עליה דין של אדם, כי כח הדיבור ניתן למי? לאדם. שהרי אמרו בגמרא, במסכת נדה דף כ"ג, כולו בהמה ופנה הוא אדם, מה קורה אם נבראה בריאה בהמה שכולה כל הגוף שלה בהמה, אבל הפרצוף שלה אדם, פרצוף של אדם, אומרת הגמרא מקרי אדם, זה נקרא אדם, אפילו שיש לו ארבע רגליים והגוף שלו כמו חמור, זה נקרא אדם. וכן אמרו במשנה בכלאיים, אדני השדה והוא מין קוף דומה לאדם, זה יוצאת בריה שהיא צמח מן האדמה והיא דומה לקוף, והיא קשורה בטבור שלה לאדמה, וזה נקרא צומח וחי ביחד, אבל היא לא זזה, היא לא יכולה לצאת ממקומה, היא תקועה כמו עץ, אבל בציור של מה? בציור של קוף, קוף שדומה לאדם, רבי יוסי אומר דמטמא כאדם, רבי יוסי אומר שאדני השדה, זה מה שנקרא הדודאים, זה נקרא מטמא כאדם, ובודאי בעל חי בעל כח מדבר שזהו מותר האדם, שזה היתרון שיש לאדם מן הבהמה, אז הוא לא גרוע מזה. אז ודאי שהוא לא גרוע מזה, בהמה שמדברת זה לא גרוע מבהמה שיש לה פרצוף של אדם, רק פרצוף, פה אם היא מדברת אז ודאי שזה לא גרוע מזה. דקיימא לן, בגמרא שבת דף ק"ח, וברמב"ם הלכות טומאת מת בפרק ה' הלכה ג', חרב כחלל, החרב יש לה דין כמו החלל, כמו המת, וההורג אדם בחרב טמא שבעת ימים כאילו נגע במת, וכהן הנוגע במת וטמא טומאת שבעה, אסור בעבודת הקרבנות, ולא במקדש בלבד אלא בבמות נמי אסור בעבודה. כמו שכתוב בזבחים דף ט"ז וכו'.
ומעתה קשה, איך אמר בלעם שיהרוג את אתונו בחרב, וההוא הולך אל בלק כדי להקריב 42 קרבנות, ואם הוא הורג האתון בחרב אז הוא נטמא שבעת ימים, והוא נפסל לעבודה, אז איך הוא יעשה כן? ובודאי בלעם לא היה עם הארץ וידע את ההלכה הזאת, כמו שאמרו במדרש רבא בסוף ברכה, לא קם נביא כמשה בישראל, אבל בגויים קם הוא בלעם, הרי שחכם היה, אז איך חשב אותו רשע להרוג את האתון ולפסול עצמו מן העבודה? ואז הוא לא יוכל להקריב את הקרבנות בשביל לנצח את ישראל.
אז יש לתרץ, שאמרו בפרקי דרבי אליעזר, בפרק ל"א, אתונו של בלעם נולדה ערב שבת בין השמשות בימי בראשית, וכתב בספר ברכת שמואל בפרשת תזריע דף ז', על פי השל"ה הקדוש, שבהמה שנולדה בימי בראשית אין לה דין בהמה, ופטורה מן השחיטה, וההורגה לא נקרא מוציא נשמה. בהמה שנולדה בימי בראשית אין בה דין בהמה ופטורה מן השחיטה, וההורגה לא נקרא מוציא נשמה, למה? למה? משום שכתוב שור וכשב ועז כי יוולד, ואלה לא נולדו, ומשום זה יאכלו לעתיד לבוא לויתן בימי בראשית, אפילו שהוא דג טמא, וכן כתב גם החכם צבי בסימן צ"ט, דההורג אדם שנברא בספר יצירה פטור, כי אינו בכלל שופך דם האדם באדם, שדרשו חכמים ז"ל איזהו אדם באדם? זה עובר במעי אמו. וכל שלא היה אדם באדם ולא יצרו מרחם, לאו אדם הוא, ועל כן יצירי ימי בראשית אינם בכלל הפסוק הזה.
ומעתה יש לומר דאתונו של בלעם אינה מטמאה במיתתה כי היא לא נברא מאב ואם, ולכן ביקש בלעם להרוג אותה. יפה או לא יפה? יפה מאד.
עכשיו עוד פירוש אחד, "וירא פנחס" זה סוף הפרשה, "וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקום מתוך העדה ויקח רומח בידו", נראה לפרש דהנה איתא במסכת עירובין דף י"ט, אמר ריש לקיש, פושעי ישראל אין גיהינום שולטת בהם משום שמלאים מצוות כרימון, וכל היורדים לגיהינום אברהם אבינו מוציאם, חוץ מהבא על בת של עובד כוכבים דמשכה ערלתו. ובחידושי לש"ס פירשתי את הטעם מה השוני בין בועל ארמית שזה גויה משאר פושעי ישראל? כי על פי מה שמובא במסכת מכות דף כ"ג, תרי"ג מצוות יש בתורתנו, רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח איבריו של אדם, ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה ימי שנות החמה, שנת חמה זה שס"ה. ומפי יודעי סוד למדנו, שכל אבר ואבר שבגופו של האדם הגשמי יש לו קיום נצחי בשמים ע"י מצות עשה שהיא נותנת לו קיום בעולם הבא, כמו שבתנחומא פרשת שמיני סימן ח' וכו'.
וידוע שנמשלו ישראל לרימון, משום שהרימון יש בו 613 כתרי"ג המצוות, זה דוקא לא ברור אבל יש בזה סוד על התרי"ג, שס"ה לא תעשה ורמ"ח מצוות עשה, ולפיכך אמר הש"ס דרשעים של ישראל אברהם מוציאם לפי שמלאים מצוות כרימון, ועל כן יש להם התיקון של רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח איברי גופם, ועל כן אברהם אבינו מוציאם, כי אין אדם יורש גיהינום, יורש גיהינום, ירושה כבר, אלא משום שנתנתק מן הנצח רח"ל, אך כיון שיש להם רמ"ח מצוות אז יש לאיברים שלהם קיום נצחי, והרי אין רמ"ח איברים שלהם יורשים גיהינום, ולכן אברהם יכול להוציאם. אך כל זה בשאר העבריינים של ישראל, אבל הבועל בת גויים, כיון דמושכת את ערלתו נמצא כי נתווסף לגופו אבר הערלה, וכנגד אבר זה אין מצוה שתתקן אותו, אמרנו כל מצוה מתקנת אחד מהאיברים, אבל אם יש לו עוד אבר נוסף כביכול הערלה, ממילא אין מצוה כנגד שתתקן, לפיכך אין אברהם מוציאו ויורש גיהינום. עד כאן אשר ביארנו בענין הבועל ארמית.
על פי זה יש לפרש את הפסוק שלנו, "וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקום מתוך העדה ויקח רומח בידו", מה זה ויקח פנחס רומח בידו? לקח את הרמ"ח איברים של זמרי שלא יבעל את הארמית ויהפוך אותם לרמ"ט איברים ע"י שתמשוך בה את הגויים בערלתו, ונמצא פוגם בגופו, ואין מצוה שתתקן אותו, משום שרק רמ"ח מצוות יש בתורה, על כן לקח פנחס הרומח בידו, ז"א בא להציל את רמ"ח איבריו של זמרי שלא יבעל את הארמית ותמשוך ערלתו ונמצא מתוסף לו אבר שאין בו תיקון והרי היה יורש גיהינום, ואין אברהם מוציאו כי גוף שהוא רמ"ט איברים אין לו תקנה. יוצא שפנחס בא להציל אותו מרדת שחת. מעבר לתיקון של כולם.
אם כן פלפלנו קצת בתורה, בעזרת ה' יהיה לכם ווארטים לשולחן שבת אם תזכרו משהו. שבת שלום.
רבי חנניה בן עקשיא אומר....