תענית עשרה בטבת ימי השובבי"ם

 

- - - לא מוגה! - - - 

אם לא יבוא המשיח, מחר בבוקר אנחנו אמורים לצום צום עשרה בטבת.

הנביא זכריה אמר צום הרביעי,

צום החמישי, צום השביעי וצום העשירי.

מה הכוונה צום העשירי?

צום עשרה בטבת,

חודש טבת הוא החודש העשירי.

אין חובה לצום עשרים ארבע שעות,

אלא הצום הזה סך הכל במשך היום

מעמוד השער עש את הכוכבים בלבד.

הלילה מותר לנו לאכול ולשתות כרגיל,

אין שום בעיה בדבר.

כל זה כשהאדם עדיין לא ישן,

אבל אדם שהלך לישון כאילו קיבל עליו תוספת,

ולכן גם לפני עמוד השחר היא בוטל, אסור לו לאכול ולשתות.

אלא אם כן,

אם יתמנה יעשה תנאי,

הוא אומר אני רוצה לאכול לפנות בוקר,

אין שום בעיה, יקום בשעה ארבע, ארבע וחצי, ויאכל עד עמוד השחר.

כל זה לפי דברי הירושלמי,

לפי דברי חכמי הפשטנים.

תראו את הנושא בסימן תקסד,

אבל לפי דברי הזוהר הקדוש,

גם לפני עמוד השחר,

אחרי שאדם ישן וקם,

אסור לו בשום אופן, אסור לו לאכול ולשתות.

לא רק שאסור, אלא משמעות הזוהר,

מי שאוכל ושותה אז, חלילה,

יש עליו עונש מוות.

זאת אומרת, לא תאכלו על אדם, לא תנחשו ולא תעוננו,

כל זה ייאמר גם לפני עמוד השחר,

לפי דברי הזוהר הקדוש.

ולכן,

אדם בריא, אדם שאומר,

אני אכול קרעי את לאכול ארוחנו.

ערב,

אני לא צריך.

לא זקוק לתגבורת לבוא ולאכול לפנות בוקר? עדיף שאדם יימנע. זה הדבר הכי קל, הכי טוב. אגב,

לא כולם מסוגלים לזה, יש אנשים חלשים שזקוקים לאכול ארוחה

לפני הצום כדי שיוכל לשרוד ולהחזיק מעמד.

מעיקר הדין אנחנו לא פוסקים הלכה כדברי הזוהר,

כי קיבלנו הוראות מרן, ומרן, למרות שראה את הזוהר,

מרן כתב וסימן תקסד להתיר בדבר.

בין שתי הקצוות,

בין הפשט לקבלה,

יש באמצע את החידוש של הרב שבי יעקב.

הרב אומר כך

הגיע הזמן עמוד השחר, הגיע הזמן התפילה,

אז הגמרא אומרת אסור לאדם לאכול ולשתות,

יש להם, לא תתנו על אדם.

במקום שהאדם הזה ילך לעבוד את הקדוש ברוך הוא,

יושב, אוכל ושותה ועובד את הגוף.

אבל לפני עמוד השחר

עדיין לא הגיע הזמן לתפילה.

מדוע ולמה אז אתה אוסר עליו לאכול?

תסביר הרב ואומר.

נכון,

לא הגיע עמוד השחר, תפילת שחרית עדיין לא הגיע הזמן,

אבל הגיע הזמן החובה של אמירה תיקון חצות.

זה הזמן שאדם צריך לומר מחצות הלילה עד עמוד השחר לתיקון חצות.

ולכן, לפי זה הרב ממשיך ואומר.

אם האדם הזה יאמר תיקון חצות,

אפילו לפי הזוהר הקדוש,

מיד אחרי תיקון חצות יהיה רשאי לאכול ולשתוך.

השערי תשובה לכמרן מסימן תקפא העתיק את הדברים האלה ויש חולקים. הרבה מהמקובלים לא מסכימים לחידוש הזה, למהלך הזה. מכל מקום,

אדם חלש

שנאלץ לאכול לפנות בוקר כדאי להמליץ. נניח הוא קם בארבע כדי לאכול.

יקום,

מטירת ידיים, לומר ברכות התורה,

יושב על החרקה ויאמר את תיקון חצות.

חצות?

אחרי תיקון חצות ייטול ידיים ויאכל מה שהוא צריך,

תשוא הנגעה.

עוד הפעם אני מדגיש,

בתנאי שהאדם הזה התנה,

ולא רק לגבי אכילה,

אלא גם לגבי השתייה יש חובה להתנה.

אמנם,

הרמ״א הביא לנו כאן את דברי הגאות מימניות והמרדכי,

שבשתייה אין צריך להתנות.

אבל מרם בבית יוסף לא הסכים עם דברי המרדכי,

ולכן, לפי דעת מרן, גם בשתייה יש צורך. לכן, גם אדם שלא צריך לאכול,

אבל לא רוצה לקום בשעה חמש לשתות מים,

גם בשביל זה, גם כן, מן הראוי, שיתנה.

גם עכשיו, גם ברגע הזה, אדם מתנה, ואז הוא יכול, אין לו שום הגבלה,

יכול לשתות כמה שיוצא, עד עמוד השחר.

יש לנו כמה שיטות

בלוח הזמנים של עמוד השחר.

הדבר תלוי בגרסה שיש בגמרא בפסחים צדיק ד'.

דבר שני, יש לנו מחלוקות

כמה זמן זה הליכה של מיל.

שמונה עשרה דקות,

עשרים ושניים וחצי, עשרים וארבע, עשרים ושבע, יש לנו כמה שיטות.

להלכה,

עד חמש ורבע מחר בבוקר אפשר בהלכתחילה לאכול כל משתות.

אבל חמש ורבע, יעשה מים אחרונים חובה, יצחצח שיניים, יגמור, זה מה שרצוי בדרך התחילה.

בדיעבד,

עד חמש שלושים וחמש.

הרבה פעמים אדם מתכנת את השעון מעורר,

הוא רוצה לקום בחמש,

השעון צפצף לו בחמש ועשרים.

טוב, אין לו ברירה.

אם בלי זה יקשה לו מאוד עצום,

נהיה צד היתר,

כמו שאמרנו, נלך לפי העמוד השחר השני,

שזה מושע ב-12 דקות זמניות.

היום,

מהנץ, מהזריחה עד השקיעה,

סך הכל יש לנו...

שעות וארבע עשרה דקות, כך שהזמן השני הוא עד חמש

שלושים וחמש, בדיעבד יהיה גם כן מותר לאכול או לשתות.

אחרי זה אנחנו הולכים להתפללים תפילה של צום.

ההתחלה, תפילה רגילה,

מגיעים לברכת שמע כולנו,

כל מי שדעתו לצום יאמר שם תוספת של ענינו.

נסיים,

בכל האמצעות מצוקה, כי אתה שומע תפילת כל פר, ברוך אתה השם שומע תפילה.

גם במנחה וגם בשחרית.

אשכנזים אומרים רק במנחה,

אנחנו אומרים, גם היחיד אומר,

גם בתפילת שחרית.

כל זה מלכתחילה.

שכח ולא אמר,

אמר ברוך אתה השם, ידי עבד יצא ידי חובה, ימשיך הלאה

שומע תפילה, ואסור לו לומר את ענינו בין ברכה לברכה,

אלא ימשיך ויגמור.

החזן,

בתפילת החזרה,

יש לו אפשרות בין ברוך אתה השם גואל ישראל בברכת רפאנו,

בין שתי מלכות מוסיף את ברכת ענינו וחותם בה בסוף.

בכל עת צער ומצוקה, ברוך אתה השם העונה לעמו ישראל בעת צער.

באמת אומרים,

כשיש לפחות רוב מניין,

יש שישה אנשים שדעתם לצום.

אבל אם אין שישה אלא רק חמישה,

אינו יכול לומר את ענינו ברכה בפני עצמה, לא בשחרית ולא במנחה,

אלא גם החזן יצטרף לומר את ענינו באמצע שמעקולנו,

וגם הוא יחתום בכל עת צרה וצוקה, כי אתה שומע תפילת כל פעם, ברוך אתה השם שומע תפילה,

גם הוא יצטרך לומר כמונו,

כי הנוסח ברכה בפני עצמה,

אך לא רק כשיש לפחות רוב מניין,

אם אין רוב מניין, אי אפשר

לומר את הברכה הזו ברכה בפני עצמה.

הוצאת ספר תורה

בבוקר, וגם במנחה,

מוצאים ספר תורה, חולמה שמות פרשת כי תישא, ביחד משה,

עונים שלושה עולים, כהן, נביא וישראל.

שוב, גם שם.

יש לך לפחות

שישה אנשים שצמים בבית הכנסת, אתה יכול להוציא ספר תורה ולברך.

אם אין שישה, יש רק ארבעה-חמישה,

אי אפשר להוציא ספר תורה לקרוא ביחד משה, לא בשחרית ולא במנחה.

אבל בשחרית,

מחר זה יום חמישי.

אם אין להם מרוב מניע אנשי צמים,

יכולים להוציא ספר תורה ולקרוא פרשת השבוע ויחי עכו בארץ מצרים.

כיוון שזה יום חמישי, אז יש להם לפחות את האפשרות לקרוא בספר תורה של פרשת השבוע,

ואז אין את התנאי להעלות שלושה עולים שצמים.

כשמוצאים ספר תורה וקוראים ויחד משה,

חובה שהכהן,

הלוי והישראל,

שלושתם יהיו מהצמים.

אבל כאן, אם אין שישה עולים,

וממילא,

מה אתה מוציא ספר תורה פרשת השבוע? פרשת השבוע זה לא שייך לצום,

ואז יכולים להעלות את ספר תורה גם כהן נוי ישראל שאוכלים.

אבל,

אחרי הצהריים אינה ואמנה לקרוא ויחי יעקב,

אלא אחרי הצהריים, רק אם יש רוב מניין,

רק אז מוצאים ספר תורה ויחד משה, הלוי והכי לא מוצאים ספר תורה.

ובכל מקרה, כשקוראים ויחד משה,

כמו שאמרנו,

רק מי שצם בפועל יכול לעלות עליו הכי לא.

פתיחת האחד, כמה ספר תורה, זה אתה יכול לתת לכולם.

אבל מה שאין כן,

העלייה לספר תורה אי אפשר לתת אלא למי שצם.

כך נראה מלכתחילה. חזן שאמור להתפלל או לקרוא בתורה צריך להיות אחד מהצווים.

לפעמים בשעת הדחק אין להם חזן אחר,

אלא אדם זקן, אדם שהוא בעצמו נאלץ לאכול.

ולכן אפשר לתדחק, כשיקרא להם בתורה, הוא לא עולה.

הוא לא מברך, הוא רק קורא, ולכן כאן הדבר קל יותר, ולכן בשעת הדחק התרנו לדבר.

החובה של הצום, גם לנו וגם לנשים.

האם האסון של הגלות

לא רק אנחנו סובלים, רק הגברים?

הנשים לא סובלות? גם הנשים סובלות מאוד בכל הצער של הגלות, ולכן גם הנשים חייבות לצום.

ילד או ילדה פטורים, אין חובת חינוך בזה.

אלא, מי חייב בכל הדברים האלה?

אך ורק

נער אחרי גיל בר מצווה, או ילדה אחרי גיל 12,

אחרי גיל בת מצווה, רק אז הם מתחייבים בדבר.

חולה,

אפילו החולה שאין בו סכנה, יכול לאכול ולשתה.

נכון הדבר שהאדם הזה אין לו סכנת חיים,

אבל כל הצום הזה הוא מדי רבנן.

חכמינו גזרו עלינו, אנחנו אנשים בריאים,

אבל אדם שהוא חולה, אפילו חולה שאין לו סכנה,

לא תקנו חכמים בשבילו את הצום, ולכן

אישה בהיריון,

בין אם היא בתחילת ההיריון או בסופו,

יכולה לאכול ולשתות.

כך גם אדם שיש לו שפעת

וכיוצא בזה, או אישה מניקה בפועל.

גם אם היא יכולה לאכול ולשתות, אין לה בעיה בדבר.

ואני מפסיקה להניב.

לפני שנה היא ילדה, ומאז היא נותנת לתינוק מטרנה.

אם היא לא מניקה בפועל, היא צריכה להשתדל להתחיל בצום. לפעמים היא לא יכולה, אבל אם היא יכולה עדיף שתנסה ותצום כמוני.

אני עובר לנושא אחר.

ממוצאי שבת זה מתחילים ימי השובבים.

שובבים זה ראשי תיבות של הפרשיות שנקרא בעזרת השם,

כן, בחודש וחצי הבאים.

שמוץ ואירע בו ושלח את

רוב משפטים, אלא הם

הפרשיות ונקרא, ראשי תיבון שלהם שובבים.

לפי הפשט, הימים האלה היו רגילים,

אבל על פי דברי רבנו הארי אמרו לנו המקובלים,

אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

אדם שחלילה נכשל, עשה עוון,

צריך לתקן.

בכל השנה כולה אדם יכול לחזור בתשובה ולתקן,

אבל לא תמיד התיקונים,

התיקונים, לא תמיד הדברים האלה, יכולים להתקבל מיד לפני בורא עולם.

אבל בימי השלומים,

הימים האלה יש להם כוח גדול, עצום ורב,

והימים האלה מתקבלים לפני בורא עולם.

שוב, מחלוקת.

איך אדם עושה את התיקון?

יש לנו בגמרא, במדרשים, סדרה של תיקונים,

ולא תמיד אתה צריך לצום.

הגמרא לא אמרה לנו שצריך על כל דבר כך וכך תעניות,

אלא

הראשון שכתב שצריך לצום זה הסופר הרוקח. הוא שנתן לנו סדרה של תעניות על הימים בכל ימות השנה, על כל עוון ועוון, מה צריך.

אבל שאר הפוסקים, הרמב״ם ושאר הפוסקים לא כתבו את הדברים הללו.

בכל מקום, לפי רבנו הארי,

צריך לעשות תעניות כדי למחוק את כל אותם הדברים.

נתבונן נראה מה שכתוב בגמרא וברמב״ם ולכל תשובה בפרק א' על אחת ד'.

אדם הפסיד והעשה מצווה,

ברגע שחוזר בתשובה, נמחל לו.

שוב בנים שבבים, הרפא משובתכם.

אבל אם הוא עשה עוון בקום ועשה, אכל נבלה,

אכל אוכל שאינו כשר,

תשובה זה יום הכיפורים.

לא מספיק שאחזור בתשובה,

אלא צריך שיום הכיפורים יגיע,

ואז זה מתכפר לו שנאמר, כי ביום הזה יכפר עליכם את העיר עצמכם.

אבל אם הוא עשה עבוד שיש עליו קלט, אכל

יום כיפור, לידה או יתן חנק וכיוצא בהם

תשובה ויום הכיפורים תולים וייסורים ממרקים שנאמר

פקדתי ושבת פשעם ומנגעים עליהם זאת אומרת, לא מספיק אפילו יום הכיפורים גם זה לא מוחק לגמרי אלא צריך גם את הייסורים

הוא לא צריך לחכות עד שבשמיים ישלחו לה ייסורים כאב ראש, כאב גב, כאב בטן אלא הוא מקדים רפואה למכה והטעניות זה הייסורים

כדי שיכפר על כל מה שהיה.

בימים הקדמונים עד לפני דור אחד אנשים חלק מהם היו חזקים מאוד בגופם, בנפשם והכרנו אנשים כאלה אם זה הבבא סאלי וכיוצא בו

היו צמים שישה ימים נוספים אוכלים שעונה שלישית קצת מוקדם

ויוצאים לידי חובת ההבדלה על ידי מישהו אחר

ממוצאי שבת מתחילים את הצום עד ליל שבת, שישה ימים לצופים,

בלי אוכל ובלי שתייה.

אדם שעושה צום לא אוכל צום וקצת דיאטה,

הוא שותה, שום סכנה אין.

אבל אם אדם גם לא שותה,

בקושי אנחנו שורדים את יום הכיפורים. כאן שישה ימים כמעט סכנת חיים. אבל בדורות הראשונים אנשים היו בריאים בגופם ונפשם,

הכרנו אנשים כאלה שהיו עושים את הצום כמה ימים רצופים.

חלק היו עושים שלושה ימים.

לא היו עושים את כל השישה ימים, אלא רק סוף השבוע.

אבל הבבא סאלי וכיוצא בו היו עושים צום ממוצאי שבת והלאה.

זה מה שהיה בדורות הקודמים.

דור שלנו, אנשים חדשים מאוד,

הלוואי ויכולים לצום יום אחד לשני או חמישי וכיוצא וזה.

ואם האדם הזה בא לשאול אותנו,

אתה רואה שהאדם הזה חלש,

אל תציע לו את ההצעה של התרביות.

עדיף יותר לתת לו את הדברים האחרים שהגמרא או במדרשים נאמרו,

שגם הם כוחם גדול עצום ורב לכפר את העוונות.

עוון חילול השם,

עד אם מוטו, מה שנאמר שם על חופני ופנחס,

הבנים של נדי הכהן.

אפילו אחי, הגמרא מספרת לנו במסכת ראש שמאים יד ח'

שהבא והבאייה, שניהם היו מבני עדי,

ולפי הטבע היו צריכים למות בגיל עשרים.

מרבית ביתו ימותו אנשים. זו הקללה שקילל אותה הנביא בנבואה שלו.

אפילו אחי, הגמרא אומרת

רבה עסק הרבה בתורה במקום עשרים,

הכפיל את ימיו,

חי ארבעיים.

אבל ישע עסק לא רק בתורה אלא גם בגמילות חסדים,

ממילא חי שישים שנה.

כך הפסוק רומז ואומר אורך ימים במינה,

אדם שזוכה ללמוד את התורה ממילא יזכה לאריכות ימים וכולי,

והגמרא מדייקת.

השבועה הייתה שאפילו בקורבנות לא יתכפר להם.

הקב' ברוך הוא נשבע,

אם יכופר ארגון בתהליך בזבח ומנחה.

הגמרא מדייקת, בזבח ומנחה לא מתכפר.

אבל בתורה בגמילות חסדים כן מתכפר.

גם המדרש

מנסח את הדברים אדם נכשל ועשה עבירה.

מה יעשה ויתוקן?

המדרש עונה.

היה רגיל ללמוד דף אחד, ילמד שני דפים.

יוסיף בלימוד התורה.

אם הוא לא יודע ללמוד,

אדם הזה עם הארץ מסכן, המוח שלו יבש.

המדרש אומר שיעסוק

בגמילות חסודים או שיהיה גבאי.

יתרנת על הציבור, יעסוק בצורכי ציבור, גם זה יכול לתקן.

הגמרא במסרת כתובות קי״א, הגמרא אומרת שזכות ארץ ישראל גם היא, יש לה כוח גדול, עצום ורב,

לכפר על העוונות. העם עליה נשוא עוון ולכן התשבץ אומר אם האדם הזה זכה.

חזר בתשובה שלמה, שוב, גם זכות הילדים.

ישראל יכול להועיל,

יכול לתקן ולחפר,

כך גם ברית מילה.

המדרש מספר,

הקדוש ברוך הוא כעס על אליהו הנביא כשדיבר על עם ישראל.

הוא אמר שהעם ישראל

נידרדרו ובהנהגתו של אחאב איזבל רדפו את הנביאים, רצו להרוג את כולם, הוא הצליח להחביא בקושי את עמי הנביאים וכולי,

ועזבו בריתך.

הקדוש ברוך הוא אמר לו, עזבו את הברית שלי או שלך.

הקדוש ברוך הוא כעס עליו,

למה הוא מדבר כך על עם ישראל?

ולכן הקדוש ברוך הוא נתן לו עונש.

מיד אמר לו, ותמשח בן שבת, תמשח לנביא את רחתיך,

והוא סיים את התפקיד.

אבל היה העונש האמיתי לא רק מה שאמר לו באותו רגע,

אלא לדורות.

חייך, עם ישראל עושים את המצווה ברית מילה,

אתה תלך לכל ברית מילה ותראה שהם עושים את המילה.

ענה לו אליהו הנביא לקדוש ברוך הוא, אתה יודע שאני קנאי.

אני אלך לשם ואני אראה אנשים שהם בעלי עוונות, רשעים, אני לא יכול לסבול את זה.

פנחס הוא אליהו, פנחס היה קנאי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך אני מוחל להם בשבילך.

תדעו למדרש, מעתיק את זה בספר שולחן גבוה, יורד ליד סימן 0.5 ולכן

אדם שזכה חזר בתשובה שלמה והלך אחרי זה לברית מילה,

גם ברית המילה, גם היא יכולה להועיל,

או לפי מה שאומר רבנו צדוק הכהן מלוונים,

אומר אדם שנמצא בסעודת פדיון הבן,

גם זה יכול לכפר קצת,

תחלק את המילה פדיון, פדיום,

כאילו צד שמונים וארבע עטמיות.

ולכן אתם רואים, הרבה אנשים רצים, שומעים שיש פדיון,

אנשים רצים לאותם המקומות, לא רק בימי השובבים. בכל השנה כולה, זה דבר טוב, אבל

אם האדם הזה לא מכיר את אבי הבן, לא הזמין אותו,

יושב ואוכל שם על הכיסח בו,

יתיר לך,

זה גזם גמור.

אומר לך, אבל סגולה, בסדר? תעשה סגולה על חשבונך.

צריך לעשות סעודה על חשבון אבי הבן.

אלא מה? אם הוא רוצה לעשות את הסגולה, יכול לעשות דבר פשוט.

יקנה לחם או לחמניה, יבוא לשם,

ייטול ידיים,

אוכל את הלחם שלו.

מה אתה חושב, הסגולה דווקא צריך לאכול את הלחם של אבי הבן?

אם זה לא יהיה מלא מופת, זה לא טוב?

גם אם זה לא מלא מופת, וגם כן זה בסדר,

הסגולת מתקיימת.

ייטול ידיים מים אחרונים, לברך ברכת המזל, וגם אם זה טוב, יכול לעשות את הדרך הזו,

גם זה יכול לכפר.

וכן,

כל כיוצא בזה.

הפוסקים הביאו לנו הרבה דוגמאות בהרבה דברים,

שאדם שעוסק בתורה, ובפרט מרביץ תורה ברבים,

יש לזה הרבה כוח גדול, עצום ורב,

כך המדרש אומר,

והגאון חידה בספרו כיסא רחמים נותן לנו רמז יפה לדבר.

כחוט השני שפתותייך ומתברך נווה.

איך היה בזמן בית המקדש?

היו לוקחים שני שעירים,

ושעיר אחד להשם,

השעיר השני לעזאזל.

מי שיש לו טלפון, שיצא החוצה.

היו שולחים את השעיר לעזאזל,

והיו שמים צמר אדום.

היו שמים את הצמר האדום, בשעה שהיה נזרק על שעיר לעזאזל,

כדי להמחיש שברוך השם העוונות יתכפרו,

אם יהיו חטאכם כשנים כשלג ילבינו.

היה הצמר האדום נהפך להיות לבן.

ועל זה אומר הגאון חידן.

אותו האדם שזוכה ומלמד תורה לרבים,

אם זה לילדים, למבוגרים,

כחוט השני, שפתו טרייך ומתברך נווה.

גם זה יש לו כוח גדול, עיצום ורב,

לכפר.

ולכן אמרנו קודם את הסדרה של התיקונים,

והדבר הראשון התחלנו עם התעניות.

התענית, כמו שאמרנו, היא טובה לאדם שלא מסוגל לתיקונים האחרים.

אבל אם האדם הזה אומר, אני ברוך השם,

יש לי הרבה סבלנות,

ואני יכול לשבת וללמד תורה או את הילדים או את המבוגרים,

מה שהוא ירביץ תורה.

מה שילמד,

יש לזה ערך גדול, עצום ורב,

הרבה יותר חשוב ממה שיעשה את התענית.

אם הוא יעשה תענית,

יבוא חלש לתלמוד תורה,

לא יוכל ללמד, לא יהיה לו כוח להרביץ תורה.

ולכן, עדיף יותר שיאכב. אני לא מדבר על מחר.

מחר גם המורים בתלמוד תורה חייבים לצום.

אני מדבר על ימי השובדים.

הוא לא חייב בתיקונים האלה של התעליות,

כי תורה דרבים יש שם כוח גדול, עצום ורב,

שבכוחה לתקן,

וזה הדבר החשוב ביותר.

אז תראו את הרמב״ם בהלכות תלמוד תורה ומשמעות הדברים.

המצווה הכי חשובה שיש לנו זה אדם שמרביץ תורה לרבים.

אין לך דבר יותר טוב מזה.

יש אדם,

עם הגדולים הוא לא מסתדר,

יכול ללמד ילדים.

שילך ירביץ תורה עם הילדים.

יש אדם הפוך, אומר לך, ילדים משוועים אותי, אין להם משמעת,

והוא לא יודע ללמד ילדים.

מבוגרים כן, לפני מנחה, אחרי מנחה, אחרי ערבים.

אתה עושה מה שבכוחו כדוש ברוך הוא נתן לו, ברוך השם, חכמה בינה לדעת,

יודע את התורה, את מה שהוא יודע ירביץ תורה,

וגם זה יש לו כוח גדול,

עצום ורב.

עד היום יש מעט,

חלק קטן מהאנשים שעושים את סדר הלימוד של...

ימי השובבים והסדר הזה כנראה יסודו על פי ספר חמדת ימים והגאון כתב שם שאדם שעושה במקום צום באוכל עושה תעניד דיבור כוח תעניד דיבור כאילו צם 65,600 תעניות

כל כך הרבה תעניות במקום התעניד בפואר

ולכן יש הרבה בתי כנסת בימי השובבים בכל מקום בעולם שהולכים לפי הסדר הזה.

הגאון

רבי יצחק אלפייאד, יש לו ספר מיוחד

על הדבר הזה שהוא שם כותב את הסדר של הלימוד

מה יעשו באותם ימי השובבים, מה ילמדו,

קוראים את כל התהילים עם שבעה קרותי וריד וכולי,

מתחילים ללמוד מהבוקר עד הלילה ונזהרים שלא לדבר באמצע דברים בטילים. זה דבר טוב,

ודאי שכל הלימודים האלה הם דברים מצוינים.

אבל יש אנשים חושבים שרק התהילים.

אם זה לא תהילים זה לא שווה כלום.

המשמעות של התיקון הזה העיקר שהאדם לא יבזבז את הזמן ולא ידבר דברים בטילים.

אבל אם האדם הזה עושה תעניד דיבור, לא מדבר,

במקום לקרוא תהילים הוא הולך ללומד הלכות.

יש להם שיעור קבוע בהלכה, בבוקר או אחריים-צהריים.

גם לימוד ההלכה,

גם זה טוב, גם זה יכול לתקן ולהועיל,

אלא בזמנם ובדורותם לא כל האנשים היו מבינים שיעור בהלכה.

הרבה מהעולים החדשים לא ידעו

לדבר או להבין את לשון הקודש, את העברית.

תגיד להם הלכות ויבינו.

מה כן ידעו? ידעו לקרוא תהילים. ולכן הנהיגו אותם לקרוא במשך היום את התהילים מהבוקר עד הערב.

אבל היום, ברוך השם, כולם מבינים גם את פסקי ה...

אין לך דבר טוב מזה, ולכן חלק מהיום ילך ללמד את התהילים.

אבל בשעות שיש לו שיעורים קבועים בענייני הלכה וכיוצא וזה,

לא כדאי שיבטל את הקביעות שיש לו.

יש לך שיעור קבוע שילך לשיעור ילמד את ההלכות כרגילים.

יש מקומות בודדים שיש שם מניין עשרה אנשים שצמים.

באותם המקומות,

כמו שמחר,

צום העשרה בטבת,

אנחנו מוציאים ספר תורה וכולי.

גם הם רוצים להוציא ספר תורה,

וכן בתפילת החזרה, כיוון שיש להם עשרה אנשים שצמים,

הם רוצים לומר את ענינו ברכה בפני עצמם, ולחתום העולה לעמו ישראל בעת הרעה.

אבל הדברים שנויים במחלוקת,

ואנחנו פוסקים הלכה למעשה כדעת מרן.

מרן סובל בסימן תקס״ו,

שאין להם רשות לבוא ולהוציא ספר תורה, לברך

אשר בחר בנו,

כיוון שאין זה צום תענית ולא חובה,

אלא כל מיני גדר מנהג, אם זה כדי לחזרה בתשובה,

ולכן אין להם רשות לברך.

רוצים לקרוא ביחד משה בלי ברכה? כן, למה לא? מותר לקרוא גם כעת,

מותר לקרוא ביחד משה בלי ברכה.

אבל לברך,

רק על מחר יש לנו ציבור שמתענים,

אנחנו מחר מוציאים ספר תורה, קוראים לו היכל משה.

אבל לא בשבוע הבא, לא בימי השובבים,

אין אפשרות לברך על ספר תורה,

כך גם לגבי אמירת ענינו.

אפילו אם יש עשוי המתענים,

לא יכולים לומר את ענינו ברכה בפני עצמה ולחתום העונה לעמו ישראל בעת צרה,

וגם החזן בימי השובבים,

אפילו שהוא בעצמו צם,

יאמר את ענינו באמצע נשמע קולנו ויסיים בכל עץ רב מצוקה, כי אתה שומע תפילת חוקה,

זה מה שצריך להנחותם הדרך.

לא כולם עושים כך, יש חלק מהאשכנזים שכן מוציאים ספר.

עדיף שאדם לא ילך לשם.

גם בטעניות שעושים בכל ערב ראש חודש.

גם זה שנוי באותה הבעיה, אותה המחלוקת, ושוב הליבה דה מרן,

אם יש עשרה מטענים בערב ראש חודש ורוצים להוציא ספר תורה,

דעת מרן שאין לברך על זה, ואנחנו קיבלנו הוראות מרן,

ספק ברכות לעגל, שב ואל תעשה עדיף,

עדיף יותר שאדם ינהג בדרך האמורה,

שב ואל תעשה שלא יסבך את עצמו בספק ברכה לבתן העם.

אם היום בזמן הזה אומר לך איזה אדם בא לו כיף, בא לו חשק לעשות תענית שבוע שלם, ממוצא שבת עד ליל שבת,

נדמה לו שהוא חזק ויכול לעמוד בזה.

בדור שלנו זה בגדר סכנת חיים, סכנת הפלשות,

ולכן לא צריך להרשות לאדם הזה שישחק עם החיים שלו,

והגמרא אומרת, לא תקנו חכמינו יום טוב שני של גלויות לגבי צום, יום הכיפורים,

כי אפילו לצום יומיים זה כבר סכנת חיים.

קו וחומר, שישה ימים רצופים בלי שתייה,

אינה ואמנה שהדבר הזה הוא בגדר האפשר.

דורות הראשונים היו אנשים חזקים מאוד בגופם,

אבל בדור שלנו זה לא שייך,

ולכן תאמרנו שיעשית תיקונים אחרים,

יעשית עני דימור וכיותר בזה.

ספר חרדים מוסיף עוד דבר, הוא אומר,

שגם ההתבודדות כוחה כעין צום.

זאת אומרת, אדם מתבודד לבדו, עושה חשבון נפש,

גם ההתבודדות הזו, גם היא דבר חשוב, שגם היא יכולה לכפר עוונות.

יעשה את כל הדברים שאמרנו ביחד, גם וגם,

ובעזרת השם הקדוש ברוך הוא ימחק לו את הכול, כולל גם העוון הידוע הזה על הבטלה,

כדי שאדם ינהג בימים האלה, ינצל את ימי השאובים,

כנראה שבעזרת השם יהיה לו תיקון גמור ושב ועפה לו.