מצווה על חשבון אחרים? גבולות ההיתר בבית משותף ובית כנסת

 - - - לא מוגה! - - - 

אחד מהשותפים בחצר שלקח בית בחצר אחרת אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפים שלו. מרן כאן מדבר בחצר של השותפים. אז בזמנם הסגנון של הבנייה היה כמו החצרות שיש לנו בשכונות האלה בוחר עם בית ישראל באמצע החצר. ומסביב יש את הבתים של כל השכנים. היום אותה הגברת ושנו ידרת. היום יש לנו גם בתים משותפים. אלא שהיום מטפסים קומות למעלה שלוש, ארבע או חמש קומות. והמכנה המשותף כל אלה הם בתים משותפים. כשאני רוצה לשנות משהו בתוך הבית, במקום שהמטבח יהיה כאן, אני רוצה שהמטבח יהיה שם. או לשנות את הסלון שיהיה קטן גדול כל דבר כזה אתה לא חייב לשאול אף אחד מהשכנים אתה יכול לעשות בתוך הבית שלך מה שאתה רוצה אתה רוצה לשנות את הרצוף במקום שהיה לי רצוף מסוג זה אני רוצה לעקור את הרצפות הישנות לעשות רצפות חדשות אין לך בעיה אתה לא צריך לשאול אף אחד גם אם יהיה איזה מישהו שיפצא פה ויציץ גם אם מישהו יתנגד אתה לא חייב לו שום דבר אתה לא צריך להתחשב בדעה שלו בתנאי שלא יגע בעמודים של הבניין. לפעמים לצורך ההרחבה של החדר יש עמוד שתומך מרים את הבניין כולו. העמוד הזה שהוא ביטון מזוין עם ברזל, ברגע שאתה הורס אותו, אתה מערער את הבניין והבניין יכול ליפול באחד הימים. זה ודאי גם הפסד ממון וגם סכנת נפשות בוודאי שאסור לו לנגוע באותו עמוד גם אם הוא לא ידע ובשוגג אותו הקבלן שיפוצים עקר את העמוד חייב לבנות מחדש את אותו העמוד ולא חשוב לי אם זה מכער לו את הסלון לא חשוב לנו כל זה בעמודים של הבניין אף אחד לא יכול לנגוע אין שום היתר בדבר אבל אם זה קיר לבנים כמו שאמרתי אתה משנה שינוי פנימי, ימינה, שמאלה, הכל מותר, אין שום הגבלה ואף אחד מהשכנים לא יכול להתערב. אבל ברגע שאדם רוצה לעשות שינוי חיצוני, צריך לבקש רשות של השכנים. מרן מדבר, דוגמה ראשונה של לפתוח פתח, היה שמה חלון. במקום חלון הוא רוצה לפתוח פתח ואז הוא יכול להיכנס גם מכאן וגם משם. וכן על זה הדרך. דבר כזה אתה צריך הסכמה ורשות של כל הדיירים. תודה. הדבר הכי קל, תעשה אשפת דיירים ותסביר להם מה אתה רוצה לעשות. תציג לפניהם את המפה ותבקש אתם מסכימים. מי שעונה לך כן, תחתים אותו. חתמו לך כולם זהו זה. הכל בסדר. קיבלו עליהם הסכימו וטום. אין לנו שום בעיה. אבל אם יש התנגדות, יש לו בעיה לאדם הזה. כך גם לגבי דברים אחרים, לגבי שינויים אחרים. הרבה פעמים יש לאדם הזה מחסן. במקום מחסן הוא רוצה להפוך את זה לדירה, דירת מיגורים. בין אם הוא יגור שמה בעצמו, בין אם הוא יזכיר את זה לאחרים, הוא צריך להתייעץ עם השכנים. הוא לא יכול להזכיר את המחסנים האלה לאחרים כדירה, מרבה עליהם דיורין בתוך הבניין. ואי אפשר לומר, זה נהנה וזה לא חסר. בוודאי שהם חסרים. ולכן אין לו רשות להפוך את המחסן לדירת מגורים. קל וחומר שאי אפשר להפוך דירת מגורים לחנות. וגם זה אסור. הגמרא מסבירה קודם היו נכנסים לדירה הזו ארבעה שישה נפשות. אם זה חנות נכנסים במשך היום עשרות או מאות אנשים. ולא חשוב לנו איזה מין חנות הוא יעשה שם. מכולת ירקן חנות למכור בגדים. שמאלות לא חשוב לנו מה בכל מקרה הוא חייב את ההסכמה של השכנים כאן אתה משנה את היעוד של המקום קל וחומר שאסור לו להפוך את הבית שלו לבית כנסת גם בזה אתה משנה את היעוד של המקום קודם היו באים לשמה ארבעה חמישה אנשים בני הבית בני המשפחה כעת באים לשמה יותר ממניין בני אדם שחרית מנחה ערבית וכולי לכן לכן אותם השכנים יכולים להתנגד, יש להם זכות ו והוא לא יכול להתלונן כנגדם. לפעמים אותו האדם מטיף להם מוסר. אומר לו, תראה, אתה מתנגד שנביא לכאן ספר תורה. אתה מתנגד שיבואו יתפללו כאן אנשים. אתה דתי, אתה לא מתבייש. כך הוא מטיף לו עוד מוסר, אבל הוא לא צודק. וזכותו המלאה של אותו השכן להתנגד לאו דווקא בית כנסת הוא הדין אם הוא רוצה לפתוח שמה בית מדרש כולל רוצה לפתוח שם פעותון משפחתון רוצה לפתוח שמה תלמוד תורה גן בדרך כלל בקומה התחתונה הקומה הראשונה קל מאוד ונוח מאוד לעשות שם גן לבנים לבנות אז הוא אומר לו איך זה אתה מתנגד שנעשה כאן תלמוד תורה אתה אדם דתי, אתה יוצא נגד תלמוד תורה, כך הוא מטיף לו מוסר. אל תיבה מהעטפת המוסר שלו. תגיד לו, אני לא יכול לחיות עם הרע של הילדים האלה, אינה ואמנה להתיר בכל אחד מאותם הדברים. אמנם בהמשך מרן אומר שלצורך תלמוד תורה יש מקום להתיר. אז מדוע ולמה אנחנו עוסרים? כותב הלבוש. הלבוש מסביר אומר שמרן מדבר בדוגמה של וילות יש לי וילה ולשכן לידי יש עוד וילה והשכן רוצה להזכיר את הווילה שלו לתלמוד תורה או בית כנסת אני לא יכול להתנגד כל אחד בוילה שלו נכון הדבר שליד הבית שלי 200 מטר ליד הבית הרכב של השעות מגיע וכולי אולי יש קצת קצת רעש אולי כשהם כל הילדים ביחד שרים שיר למעלות עשה עיניי כולם ביחד אולי תשמע איזה משהו זה רעש סביר נסבל ולכן הוא לא יכול להתנגד מסיים הלבוש ואומר אבל בית החורף זה כמו הבתים שלנו כשיש למטה בקומה התחתונה או בקומה אחרת רעש כל הבניין כולו כולו ברעש אתה לא יכול להירדם לא שינת צהריים ולא כיוצא בזה בזה בוודאי השכנים יכולים להתנגד ואין פוצא פה ומצפצף האדם הזה שרוצה להפוך את הבית שלו לבית כנסת אין לו זכות דיבור בדבר הזה אלא אם כן הדבר הכי קל הכי פשוט אתה רוצה לזכות לעשות מצוות בית כנסת תמכור את הדירה הזו תקבל עליה 300 400,000 בכסף הזה תלך תעשה בית כנסת במקום אחר תקנה איזה וילה קטנה ותשפץ אותה, תעשה אותה בית כנסת אבל לעשות מצווה על חשבון אחרים אין יותר בדבר אני רוצה לעשות בית כנסת והוא ישו הרבה כסף הוא מיליארדר אני הולך עם אקדח אני שודד לוקח לו את כל הכסף אני אומר לו זה לשם שמיים אפילו פרוטני לא לוקח לכיס הכל קודש מישהו יגיד שמותר חס ושלום אינה ואמנה להתיר לבוא ולגנוב לטובת בית כנסת מה לי אם הוא גונב בצורה כזו או בצורה אחרת גם זה וגם זה אסור לגמרי אין שום היתר בדבר זו הבעיה הראשונה בעיה שנייה כשאדם הזה בא והופך את הדירה הזו לבית כנסת הבעיה השנייה שהיא חמורה יותר מהבעיה הראשונה והיא הוא מסכן את אותם האנשים שגרים מעל בית הכנסת. על פי מה שהגמרא אומרת בברכות כה לומד בספר חסידים שאדם שגר מעל בית כנסת הוא ובניו הם נמצאים שם בסכנה. שם הדוגמה של הגמרא בתפילין. קל וחומר כאן בדוגמה של ספר תורה בית כנסת ולכן ספר חסידים אומר שיש בזה סכנה. אתהז התורה זהב באור החיים סימן קנא כשדן בהלכה הזו הוא ממשיך ואומר שהוא עצמו כשהיה צעיר הוא לא ידע מחומרת הבעיה והוא בעצמו גר מעל בית הכנסת ושיקל את אשתו ובניו והוא טלה את האסון שקרה לו בעוון הזה ולכן צריך להיזהר בדבר האדם השני לא נשאר חייו אלה שרוצים לעשות בית כנסת הם יודעים פוסקים, הם לא עמי אז הוא אומר לך נכון שמרן כתב בסימן קנא סעיף יב את דברי מהרם שגם הגג של הבית הכנסת התקדש גגים ועליות התקדשו ולכן אסור לגור מעל בית הכנסת אבל הרי כתב הגאון חידה בספרו חיים שאל שהרמבם בתשובה מתיר שגין ועליות לא תקדשו ואם הרן היה רואה את דברי הרמבם מסתמה היה חוזר בו לא היה פוסק כדעת מהרם אלא כדעת הרמב"ם ולכן מותר כך עונה לך אותו האדם הרי הוא פסקן שבפסקנים הוא גדול רב ועצום והוא אומר לך מותרים לכם אל תדאג השם יעזור אתה אין לך אמונה בהשם הוא מטיף למוסר אין לך ביטחון אם כתוב שתחייה על 120 אז מה אתה פוחן כך עונה לו ההוא גברה טוב, קל להיות גיבור על חשבון אחרים, אבל הטענה הזו היא לא צודקת. הרמב"ם שכתב בתשובה להתיר, הרמב"ם דיבר בסוג הבנייה שהייתה להם ולא בבנייה שלנו. אין שום קשר בין תשובת הרמב"ם למציאות של ימינו. ההבדל הוא, הרמב"ם כותב, מותר לגור, אבל אסור לעשות תשמיש מגונה מעל בית כנסת. מה זה תשמיש מגונה שהוא ביזיון? הפוסקים הביאו דוגמה. אני עושה מחסן של חיטים מעל בית כנסת. דבר כזה נקרא תשמיש מגונה שגם לרמב"ם עשו. פעם לא היו שירותים לא אמבטיה ולא בית שימוש מעל בקומות העליונות. אלא איך היו בונים עד לפני 100 שנה? בחצר היה בור ספיגה וכל מי שצריך שירותים מכל החצר או מהדירות העליונות יורדים לשירותים ביום בלילה ככה זה היה לא היה להם את החוכמה לבצע את האינסטלציה את הצנרת שיהיה בכל דירה יהיה גם שירותים זה לא היה קיים עד לפני 100 שנה ולכן אלא מה אתה רוצה לגור אתה רוצה להביא לשם חדר הספריה או לשים צים שולחנות וכיסאות לאכול למה לא שיהיה לך לבריאות וזה הרמב"ם אומר הגין ועליות לא התקדשו אבל שיש שמה שירותים במאה האחרונה למדו לבנות שירותים בכל דירה ודירה מערכת הצנרת האינסטלציה היום משוכנלת מאוד ובכל דירה יש גם שירותים אז איך תעשה דירה שיש בה גם שירותים מעל בית כנסת אם להניח חיטים מחסן אסור כלוחום אומר שהשירותים יהיו מעל בית הכנסת שאין שום מנה להתיר וזה בוודאי שהרמב"ם עוסר ולכן מנ אתה מכשיל אותו הוא כבר גר שמה אין לו איפה ללכת אז הוא ממשיך להשתמש בשירותים וממילא אתה מסכן את חייו את חיי המשפחה שלו על ידי שאתה חותר מתחתיו ועושה את הקומה התחתונה אתה הופך אותה לבית כנסת כך שאין הבמנה להתיר בדבר ולכן אם אותם המתפללים עם אנשים יראה שמיים בני תורה שומעים את ההלכה שימכרו את הדירה ובכסף ילכו ויעשו להם בית כנסת במקום אחר אבל לגנוב מבני אדם כדי שיהיה להם בית כנסת לסכן בני אדם כדי שיהיה להם בית כנסת בוודאי שאין להם רשות אין להם על מה לסמוך זו ההלכה שצריך להסביר לאותם האנשים. לצערנו, מדינת ישראל כמעט מכריחה אותנו לעבור על הדין הזה. לפי החוק של המדינה, כמו שבכל שכונה משרד השיכון חייב לבנות מועדון, לבנות מתנס, ואת זה הם בונים, כך לפי החוק הם חייבים גם לבנות בית כנסת. אבל כמו כל דבר אחר במדינה שלנו, אם לא תדע לתת את המעטפה לאיש הנכון, אתה יכול לחכות עוד 50 שנה. אף אחד לא יבנה לך בית כנסת, לא משרד השיכון, לא עריה ולא מישהו אחר. אז מה עושים האנשים התמימים האלה שלא למדו הלכות מעטפות? מה הם עושים? מחפשים איזה מקלט ולפעמים האנשים שודקים, לא אומרים כלום. לוקחים את המקלט הזה, מביאים לשם ארון קודש, מביאים ספר תורה ובינתיים נמצאים באותו מקום. זה מה שהרבה מקומות עושים, פותרים את הבעיה בצורה הזו. וזה כמו שאמרנו נוגד כללי ההלכה. יש כאן איסור בדבר. ולכן כל אחד מהדיירים, אפילו אם נאמר הוא שאל את כל הדיירים, כולם אמרו פה אחד, הסכימו, חתמו לו. אדם שחותם הוא מוכן לקפוץ מהג להתאבד החתימה שלו שווה משהו אתה תוכל להתיר לו אחרי דקה לקפוץ מהגג פה זה סכנת חיים ונשמרתם מאוד לנפשותיכם לפי דברי ספר חסידים לפי דברי הטז יש כאן סכנה אז מי יכול להגיד לאדם הזה מותרים לכם מותרים לכם שיבוא ויעשה בית כנסת קבע באותו מקום אם זה לא בית כנסת קבע אלא בכל לילה בשעה 83 חצי מתפללים ערבית אצל אחד השכנים וכל השכנים מסכימים פה אחד לא מביאים לשמה ספר תורה וזה לא בית כנסת קבוע אז במקום ללכת לשתבלח ללכת למרחקים נוח להם אני יודע אצל השכן יש כל לילה ב8 וח ערבית זה מצוין בחול בשבת יש כאן הסכמה מלאה וכאן אין ספר תורה אין שום חלילה סכנה אין בעיה למה לא יש הסכמה תעשה אבל ברגע שיש את הספר ספר תורה וזה בית כנסת קבוע. כאן כבר הבעיה חמורה מאוד ולכן צריך להעיר את צומת ליבם של הציבור. אין ציבור עני שימצאו דרך איך לבנות לעצמם בית כנסת שימצאו להם איזה מגרש ציבורי. יעמידו עליו קרבון וחי יוצא בזה כמו שנהגו במדינת ישראל כדי שבינתיים יהיה להם פתרון זמני עד שיבנו את בית הכנסת בנוי לטלפיות. אבל לבוא ולעשות מצווה על חשבון אחרים אין להם היתר בדבר. כך הוא הדין. אם רוצים מעל בית הכנסת לבנות אולם שמחות. הרבה פעמים יש להם בעיה תקציבית לבית הכנסת. לפעמים זה לא רק בית כנסת, זה גם בית מדרש. יש להם 20,000 כל חודש הוצאות ואין להם מכנסות. כמה אנשים תורמים? קונים נר לעילוי נשמת 100 ש₪. 120 ש₪. נו מה זה יכסה להם 20,000 שק אז מה יעשו אז בא הגבאי אומר אני אבנה מעל בית הכנסת אני אבנה אולם שמחות אין לו היתר באולם שמחות הרי החוק מחייב אותם שגם שירותים ואיך תבנה שירותים מעל בית הכנסת אין המנה להתיר בדבר הזה ולכן צריך למחוט באותו הגבאי שלא יבנה מעל זה אולם שמחות גם בזה יש את הבעיה הקודמת שאמרנו גם בזה יש חלילה חשש כל של סכנה בצורה הפוכה מותר אין שום בעיה זאת אומרת מתחת לבית הכנסת במקלט רוצים לעשות אולם שמחות אין שום בעיה או בוא ונאמר אני בונה את בית הכנסת אני גר בפנטאוס בקומה העליונה בית הכנסת שם יהיה למעלה מעל כולם כל השכנים פה אחד הסכימו אין שום בעיה ליבה דקולע עלמה שהבית הכנסת תהיה מעלינו כתר בראשנו ודאי מותר אבל כשאנחנו מעל בית הכנסת ובפרט אם זה תשמיש מגונה בוודאי שכל זה אסור לגמרי מכל וכל אלה דברי הפוסקים ולכן אין על מה לדבר לצערנו כמו שאמרתי מאלצים אותנו כמעט ואין בתי כנסת בשכונות החדשות בנו עכשיו שכונה חדשה הר חומה הר שמואל יש שמה בן פורת יוסף אלפי אנשים האם משרד השיכון בנה בית כנסת לא אנחנו הדתיים התפקיד שלנו רק לשלם מס לנו אין זכויות לחילונים יש זכויות הם מגיע להם מועדון מגיע להם מתנס מגיע הכל לא נו אין כלום אנחנו אזרחים לא סוג ב' סוג ד סוג ה זה לצערנו המצב ומאלצים את האנשים שילכו לאיזה מקלט יפטרו את הבעיות בדרך הזו אבל מבחינת ההלכה צריך להכיר את המציאות להכיר את האמת להכיר את ההלכה ולא להתעלם מההלכה שאמרנו למה לקחת את הכסף רבי טרפון הוא לא עשה מה שהוא הבטיח לו הוא עשה משהו אחר לגמרי הוא ידע אבל הוא ידע מראש עם מי יש לו עסק קודם כל רבי טרפון היה מיליארדר היה לו הרבה כסף דבר דבר שני הוא ידע שאחר כך רבי טרפון ישמח מאוד וינשק אותו על ראשו שזיכה אותו הקים ישיבה גדולה וכולי הוא ידע את התחנה הסופית כאן מישהו מוכן להתאבד אף אחד לא מוכן וגם אם הוא מוכן להתאבד אנחנו לא ניתן לו כמו שאמרתי אין התר לסכן חיים של יהודי בשום אופן אין התר בדבר ולכן כשיש להם בעיה כזו יגשו יחד ישאלו חכם התייעצו איך עליהם לפתור את הבעיה שחסר להם בית כנסת בשכונה. אבל הפתרון הקל לזה שהיום עושים שהולכים ועושים את הכל בצורה מהירה במקלט של אחד הבתים זה לא מהווה פתאום קל וחומר שלהפוך את הבית לחנות האדם הזה עושה חשבון כמה אני יכול ללכת לזכור דירה במקום אחר יעלה לי 700 דולר 800 דולר וכאן אני אעשה את זה חנות בחנות הזו אני יכול להרוויח 10,000 דולר בחודש אז הוא מיד הופך את את הבית שלו לחנות. שוב, גם בזה יש זכות לאנשים, לתושבים שגרים עמו להתנגד. קודם היית אתה, עכשיו כמו שאמרנו באים הרבה אנשים ולכן אפילו אחד מהשכנים מתנגד, אפילו אם הרב הסכימו, הוא יכול להטיל ותו ואין לאדם הזה מה לעשות. הוא חייב את רשותם של כל השכנים. גם בחנות הדבר אסור. לא מזמן הבדע העידה החרדית היה להם כמה וכמה דיני תורה בדבר הזה וכשהם ראו שזה לא בעיה של אחד ושניים זה הפך להיות תופעה מגפה בשכונות האלה לכן הם מצאו לנכון והדביקו לנו מודעות יפות על המודעות האלה חתמו שני ההרכבים של הבדץ יחד עם האב בית דין יחד עם הרבייס כל שבעת הדיינים חתנו שאל יהין אדם לבוא ולהפוך מהבית שלו חנות לעשות את זה בית מסחר וכיוצא בזה ולא חשוב לנו מה הוא מוכר שמה אפילו אם הוא ימכור ספרי קודש ימכור שמה דברים תשמישי קדושה סוף סוף זה בית מסחר והוא מרבה עליהם הרבה אנשים ולכן אין היתר בדבר אותו אדם שלפעמים הוא גברה עלמה ואנשים פוחדים ממנו אולי יתן את הדין כגזלן לכל דבר לפעמים דווקא לא הוא לא גבר עלמה אלא האדם הזה מכובד מאוד נשו פנים וכולם מכבדים אותו בגלל תורתו וחוכמתו גם זה אסור הוא נצל את תורתו וחוכמתו לדבר הזה וכולם מתביישים למר את האמת בפנים גם זה גזל גמור מניען לנו חוכמת מנוח במסכת בבציאה בדף כב מביא לנו גמרא מפורשת בעניין הזה שם הגמרא מספרת המימר מורזותראה ורבשה יקלעו לבוסתנה דמרי בריסק שם בבבל האוויר חם ולפעמים אי אפשר לשבת בבית היום אתה שם בתוך הבית מזגן אז לא היה מזגן ולכן הלכו לשבת להעביר הצח של הבוסטן בעל הבית מרי בריסה לא היה שם. 

בכבוד כבוד הרב יעלה ויבוא. בכבוד ברוכים הבאים. 

מצטער שאני מפריע לכם באמצע. בפרשת שבוע, פרשת בהעלותך קראנו בתורה. וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם ואראותם בחצוצרות ונזכרתם לפני השם אלוקיכם ונושעתם מאויבכם פסוק אחרי זה כתוב וביום שמחתכם ובמועדכם ובראשי חודשכם ותקעתם בחצוצרות על אולותיכם ועל זבחי שלמכם והיו לכם לזיכרון לפני אלוקיכם אני השם אלוקיכם אומר הרמב"ם בספר המצוות במצוות עשה נט שזה מצוות עשה מדאורייתא לתקוע בחצוצרות בשתי זמנים האחד בשעת הקורבנות של החגים וראשי חודשים בבית המקדש היו תוקעים בחצוצרות השני בשעת כל צרה שלא תבוא חס וחלילה על הציבור אז יש מצווה עשה דאורייתא לתקוע בחצוצרות אני מדבר בלי נדר בהמשך שאלת המגן אברהם למה היום לא נוהגים את זה. אמנם ישות בודדים בשנים האחרונות שנוהגים אבל מדורות לא ראינו שהיו תוקעים בחצוצרות על כל שעת צרה חצוצרות מכסף אבל על כל פנים הרמבם כך מונה את זה למצוות עשה דאורייתא מכלל התרייג מצוות בספר המצוות מצוות עשה נט לא שומע זה עוד מצווה זה מצווה אחרת ביובל זה בשופר לא בחצוצרות אנחנו מדברים בחצוצרות חוזר הרמב"ם על הדברים גם בספר ההלכות מלעניין שאצרות בהלכות תעניות פרק א' הלכה א' אומר המגיד מישה על המקום שבדברי הרמב"ם בספר המצוות יש חידוש גדול זה ש לא לא זה לא זה לא לא אתה מעבר אתכבד תכב זה שתיים אתה יכול זה גבר זה בסדר זה גם כזה גם בסדר בסדר גם זה שנינו גם זה גם בסדר ה הרמבם מונה את שתיהם במצוות עשה אחת גם את המצווה של תקיעה בשעת צרות וגם תקיעה בקורבנות במצוות עשה אחת אומר הרג משנה שבסברה היה נראה יותר למנות את זה בשתי מצוות למה אומר זה גם שתי פסוקים, שתי פסוקים נפרדים, אמנם סמוך עם זה לזה וגם זה שתי ז דברים שונים לגמרי. זה גם בשתי מקומות שונים. המצווה של תקיעה בקורבנות זה בבית המקדש. אם אחד יעמוד על הרטים גבוה ויראה משם את הקרבת הקורבנות בהר הבית ויתקע משם בחצוצרות, אפילו אם יה חצוצרה חזקה ששומעים את הכל עד המקדש, פשטות זה לא טוב. צריך לתקוע במקדש. ואילו התקיעה בשעת צרות מפורש ברמב"ם זה גם בגבולים בכל מקום להרבה פוסקים אפילו בחוץ לארץ אז אומר המגיד משנה מכל מקום סובר הרמבם כיוון ששניהם זה עניין של תקיעה זה נמע במצווה אחת אבל הוא מסיים ועדיין צריך איום זאת אומרת זה חידוש גדול שהרמבם מנה את זה במצוות עשה אחת עכשיו על מה המצווה לתקוע על איזה צרות אז למעשה בפסוק משהו מפורש לנו וכי תבואו מלחמה בארצכם כם על הצר הצורר אתכם. אז אם היינו הולכים לפי פשטות הפסוק, כל המצווה זה רק אם יש מלחמה ובארץ ישראל. אם יש איזה צרה אחרת בר מינן אז לא נהיה עוד מצווה לתקוע. אבל בספרי כתוב אמר רבי עקיבא אין לי אלא מלחמה. אבל ספרי לפנינו הגרסה אין לי אלא מלחמת גוג ומגוג. אבל ההגרה מוחקת המלים גוג ומגוג. כי מאיפה הוא נכנס בפסוק? לא כתוב כך. אלא אמר רבי עקיבא אין לי אלא מלחמה שאר צרות מניען תלמוד לומר על הצער הצורר אתכם יש די דרכים לך לפרש או עצם כל המילים על הצער הצורר אתכם מיותר כי תבואו מלחמה בארצכם ממי מלחמים עם החברים ודאי עם הצוררים או שהכפל הלשון הצר הצורר הזה מרבה כל מיני צרות כתוב כל מיני צרות על הציבור מפורש בספרי לא איזה צרה פרטית צרה על הציבור אומר הספרי כגון דבר בצורת הפלו שבספרי שמה כתוב גם על מקשה ללד שואל הנציב הרי בכתוב על הציבור מקשה ללד זה יחיד כתוב שם גם ספינה מתערפת בים זה גם קצת שלה שלב כמה זה ציבור ספינה מתערפת בדרך כלל זה לא המונים אבל בכל אופן זה הדוגמאות של הספרי הרמבם פוסק כמו הספרי הזה כותב הרמבם בפרק א' הלכות תעניות הלכ א' מצווה תעשה מן התורה לאריע בכות צרות על כל צרה שלא תבוא על הציבור שנאמר וכי תבוא מלחמה בארץ הוא לא שנאמר על הצר הצורר אתכם צרות הוא לא פסוק מביא רק את החלק שממנו מרבה הספרי ואומר כגון דבר ובצורת וכולי אז ככה אנחנו פוסקים להלכה כדברי הספרי עכשיו ברמבם נוסף הוספה הרמבם שם כותב מצוות עשה מן התורה לזעוק קולהריע בחצוצרות בפסוק לא מפורש לזעוק הרמבם חידש שהכוונה לא סתם לתקוע בחצוצרות אלא לתקוע עם זעקה אבל יש בזה הבדל גדול בין לשון הרמבם בהלכות לבין לשון הרמבם בספר המצוות בהלכות לשון הרמבם מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצרות נראה להדיה שזה שני חלקי המצווה עצמה בספר המצוות בעשה נט כתוב ברמבם לשון אחר מצוות עשה מן התורה להריע בחצוצרות בשעה שנזק על הצרות. לרמב"ם בספר המצוות הזהקה זה רק הזמן שהוא מקיימים בו את המצווה של התקיעה בחצוצרות כי בפסוק לא כתוב הזהקה כתוב בפסוק רקותם בחצוצרות אלא מה אם סתם אדם לא הולך ותוקע בחצוצרה מי מי אומר שזה מתפרש זה היה קל להשם על הצרה אז לכן התקיעה אומר הרמבם בספר ומצוות מתי תהיה בשעה שזועקים על הצרות אבל בהלכות בהלכות תעניות רמבם רואה לזה חלק מהמצוות עשה מצוות עשה לזעוק ולהריע ורואים את ההבדל הזה בין ההלכות לבין ספר המצוות גם במניין המצוות הרי ברמבם בתחילת ספר המדע יש מניין של כל התרייג מצוות עשה רה מה חסין ושעה לא תסין שמקביל לספר המצוות שם הרמבם כותב רק מצווה לתקוע בקורבנות ובצרות הוא לא מונה הוא לא מזכיר את הזעקה רק את התקיעה זה מתאים לדבריו בספר המצוות שכל המצווה זה התקיעה זה הקזמן של התקיעה לעומת זה ברמבם בתחילת כל הלכות בתחילת תלכות שבת בתחילת הלכות תעניות בתחילת הלכות כלי המקדש בית המכירה בתחילת כל ההלכות הוא סופר את המצוות שיש באותם ההלכות וזה גם כידוע מלשון הרמבם זה לשונו של הרמבם עצמו אז בתחילת הלכות תעניות כותב הרמבם יש בהלכותלו מצוות עשה אחת והיא לזעוק להשם בשעת צרה שלא תבוא על הציבור שם הוא כותב המצווה לזעוק הוא בכלל את התקיעה לא כתב הזכיר את הזעקה כלל בזה את הכל אז רואים זה לשיטתו במניין שבהלכות הוא נקט שהמצווה כוללת גם את הזעקה בנו בספר המצוות לכאורה נראה שזה רק הזמן של המצווה זה שתי דרכים ברמבם עכשיו במה המצווה לתקוע אז אמרנו המצווה היא לתקועה כתוב בפסוק מחצוצרות אבל המגיד משנה מביא למקום מחלוקת שדעת הרמבם כמו שאמרנו שהמצווה לתקוע בצרות היא רק בחצוצרות. אבל דעת הרשבה או בחצוצרות או בשופרות או בזה או בזה. במקדש כתוב היו תוקים גם בזה וגם בזה בשעת צרה ומעריכים בחצו צרה יותר אבל אנחנו מדברים בגבולים לא במקדש. אין לנו היום לצערנו אפשרות להיכנס אל המקדש. אסור על פי הלכה בגלל הטומאה. אז אנחנו מדברים בגבולים. אז דעת הרמב"ם שהמצווה בשעת צרות דווקא בחצוצרות ואילו דעת הרשבא מביא המגיד משנה שהמצווה בין בחצוצר או בחצוצרות או בשופרות איך שרוצים ואומר המגיד משנה שלדעתו העיקר כדעת הרשבה לא כהרמב"ם ובאמת זה כבר מחלוקת הבעל המאור בהלכות בפרק רביעי של ראש השנה מביא שבגאונים נזכר שבתעניות של צרות תוקעים בשופרות וטמא עליהם הבעל המור למה בשופרות צריך בחצוצרות. אז במחלוקת של הגאונים ובעל המאור נחלקו גם הרמב"ם והרשבה. בעל המאור והרמב"ם סוברים בצרות. תמיד התקיעות זה רק בחצוצרות בגבולים. ואילו דעת הרשבא ואילו דעת הגיונים והרשבא שאפשר או בשופרות או בחצוצצות. השאלה אבל לכאורה באמת פלא גדול דעת הגאונים ודעת הרשבא. בפסוק כתוב והרותם בחצוצרות. איך נשנה מהפסוק ונתקע בחצוצרות? כמו שבראש השנה שצריך בשופר אף אחד לא ילך לתקוע בחצוצרה. מה ההבדל בין זה לזה? אז כתוב על זה תירוץ ברמבן במלחמות בפרק רביעי של ראש השנה. אומר הרמבן הרי בפשט הפסוק מה כתוב? וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם. לפי פשוטו של אין מקרא יוצא מדי פשוטו. על הצר הצורר אתכם. הכוונה למלחמה. התורה העריכה. נכון ישנה לשון ארוך קצת ללמד משהו אבל פשטות הלשון שעל הצער הצורר אתכם זה גם הולך על המלחמה מה שאנחנו מרבים שאר צרות כגון בצורת ושידפון זה רק ריבוי מיג מידות שהתורה נדרשת או מידה אחרת משאר המידות שהתורה נדרשת שמאיתור לשון מוסיפים דבר אגם שהוא לא בפשט הכתוב אז אומר הרמבן במלחמה שזה פשט הכתוב ודאי שחיוב מדאורייתא לתקוע דווקא בחוץ צצרות אי אפשר לשנות מן המצווה אבל הריבוי שעל הצר הצורר אתכם מאריכות הלשון מרבים שאר צרות כאם לחז"ל שהריבוי הזה בא רק לרבות את עיקר מצוות התקיות אבל זה לא בא לרבות שזה צריך להיות עם כל פרטי המצווה בחצוצרות אז יוצא שיש לנו כך בפסוק עצמו כתוב לנו על מלחמה בספרים מרבים גם שאר צרות ויש לנו מחלוקת ראשונים הרמב"ם והבעל המאור סוברים שהריבוי לשאר צרות זה בדיוק לכל האמור בפסוק בין לעיקר התקיעות ובין לפרטי התקיעות שיהיו בחצווצרות ואילו הרמבן והרשבא סוברים שהריבוי זה רק לעיקר המצווה אבל פרטי המצווה במה לתקוע בשופר או בחצוצרות על זה לא נאמר הריבוי עכשיו כן עכשיו כשצריך לתקוע בחצוצרות דווקא דהיינו בשעת שעת מלחמה לכולם על צריך דווקא חצוצרות ובשעת צרות לדעת הרמבם ובעל המור שגם כן צריך דווקא חצוצרות ממה עושים את החצוצרות אז קראנו בפסוק בתחילת העניין כשכתוב על החצוצרות למקרא עדה ולמסע את המחנות ועשית לך שתי חצוצרות כסף וכתוב גם שהם צריכים להיות מקשה זאת אומרת שצאר מקשה זה מגוף אחד לא שהוא מחבר כמה חתכות עושה מזה חצוצרה כתוב במשנה במסכת מנחות דף כח שמה שכתוב שזה צריך להיות מכסף זה לעיכובה אם זה לא מכסף אחד בא בשעת הקורבנות בא לתקוע אין לו חצוצרה מכסף יש לו חצוצרה מזהב לא יתקע הוא לא מקיים בזה את המצווה חייב להזיות דווקא מכסף אבל מה שכתוב שצריך להיות מקשה זה רק לכתחילה ולא ליקובה אם יש לו חצוצרה מכסף עצויה משתי חלקים ואין לו חצוצרה אחרת אי אפשר לעשות להספיק לעשות בשעת העקרבה נתקע בחצוצרה משתי חלקים כך כתוב במשנה במסכת נכון דף כח והגמרא שם דורשת את זה מפסוקים האם בלי ילפותה כמו שכסף זה מעקב גם מקשה מעקב אז יש לגמרא שמה ילפות מהפסוקים שמה שכתוב כסף זה לעיכובה מה שכתוב מקשה זה לא מעכב אז גם חצוצרה של שעת צרות מלחמה לכוללמה וצרות לדעת הרמבם ובעל המאור שצריך גם דווקא חצוצרה אז זה צריך להיות לעיכובה מכסף ולכתחילה לעשות את זה ממקשה עכשיו השאלה מה שיש להסתפק זה כך לדעת הרמבן והרשבא שבשאר צרות אפשר או שופר או חצוצרות זאת אומרת מרבים רק לעיקר המצווה של תקיעה לא לפרטים מה הדין לתקוע בדבר שהוא לא שופר של תורה ולא חצוצרה של תורה כגון חצוצרה מנחושת או שופר מקרן של פרה האם מה שאנחנו אומרים שלפרטים לא בדווקא כמו בפסוק אבל צריך להיות מסוג של תקיעה שמצאנו בתורה חדרות מצאנו במלחמה ובקורבנות ובמקרא העדה ובמשע המחנות ושופר שקשר לראש השנה מצאנו בתקיעה של ראש השנה בתקיעה של ביום הכיפורים של יובל מה שהזכירו כאן קודם אבל קרן פרה או חצוצרה מנחושת שלא מצאנו בתורה זה בכלל לא בא בחשבון או שלא כיוון שאנחנו ועל הצר הצורר אתכם מרבים מזה רק לעיקר המצווה של תקיעה ולא לפרטים אז אתה יכול לתקוע בכל דבר שיתקע. יש להסתפק בזה לדעת הרמבן והרשבא. אבל לדעת הרמב"ם ובעל המאור אין ספק. צריך להיות דווקא חצוצרה מכסף ולכתחילה מקשה לא בשופר ולא בשום דבר אחר. עכשיו המגן אברהם באור החיים סימן תקעו שואל למה לא נוהגים היום לקיים את המצווה שם חס וחל שלא יהיה איזה צרה? לא ראינו שבשאל צרות תקעו בחצרות. מי שרוצה לזכור את הסימן באיפה נמצא מגן אברהם זה נמצא בסימן תקעו שהוא אומר תתקעו על כל פנים אז כך שואל המגן אברהם בסימן תקעו והוא אומר אפילו שהוא היה במקומו בחוץ לארץ אומר אין הבדל במצווה הגם שבענייני תעניות מצינו שהגמרא אומרת אין תענית ציבור בבבל שבאיזה קולות אומר זה לגבי התענית שזה רק מצווה מדברי סופרים אבל התקיעה בשעת צרות זה ממש מצוות עשה מן מן התורה אומר אין בזה חילוק ביני ארץ ישראל לחוץ לארץ ולכן הוא נשאר בצריך עיון בריתו במסכת תענית דף יד כתוב לא ראיתי בפנים ראיתי באחרונים שמביאים אותו הוא אומר שלמה לא נהגו לתקוע בחצוצרות בשעת צרות בתעניות כי אין לנו חצוצרות שואלים עליו האחרונים מה זה אין לנו חצוצרות תעשה יש הרבה אנשים יש להם גביע מכסף לקידוש של ליל שבת בלי שיש חיוב יש מצווה לקדש לא חייב על גבייה של כסף אז חצוצרה של כסף שיש מצוות סמלתורה בעיה לעשות אותה ולגדול הדברים שלו אז בספר קובץ תשובות של הרב אלישיב אז הוא אומר פירוש כזה הרי העברנו בתחילת הדברים כיבדומן שכך אומר לא היית זה עכשיו בפנים ה הרי הבאנו בתחילת הדברים שברמב"ם יש חידוש שהוא מונה את התקיעה בשעת צרות ואת התקיעה על הקורבנות במצוות עשה אחת המגיד משנה בתחילת הלכות תעניות מתקשה בדבר אומר למה מצוות זה אחת זה שני זמנים נפרדים שני פסוקים נפרדים אז הוא אומר גם אם זה לא לגמרי לתרץ הקושה של המקדמשלה אומר אם רואים ברמבם שזה מצווה אחת אז ייתכן לומר שכמו שהחצוצרה שתוקים בקורבנות זה צריך להיות ייתכן זה צריך להיות חצוצרה של הקדש של בית המקדש אם אחד יקח חצוצרה של חולין ויתקע ייתכן לומר שלא טוב כי זה צריך להיות כלי המקדש עבודת הקודש אז הוא מחדש זה חידוש גדול מאוד שגם החצוצר שתוקעים בשעת צרות אפילו בגבולים זה צריך להיות חצוצרה של בית המקדש כי זה הכל כתוב בפסוקים פסוק עליד פסוק זה הכל מצווה אחת וזה אין לנו היום חצוצרה של בית מקדש אלא מה תאמר שיקח חצוצרה ויקדיש אותה אז כתוב הרי בגמרא במסכת רחין שבימינו אסור להקדיש דבר לבית המקדש חכמים אסרו לעשות את זה למה בגלל שעלו לבוא לידי תקלה שאין לנו היום מחסנים של בית המקדש לשמור את זה בלשקות בהר הבית אז אז עלולים לבוא לידי תקלה להשתמש בזה לשימוש של הנאה של בני אדם וזה איסור דאורייתא של מעילה אז לכן יש איסור גמור מדרבנן מתקנת חכמים שבימינו אסור להקדיש דברים לבית המקדש אז ה ה אז לכן אומר אין לנו חצוצרות של בית מקדש לדעת הרטוה שאז אין את המצווה זה חידוש כי הרתוה קצת מקצר היה צריך אולי לפרש אבל אם לא כך אז קשה מאוד מאוד להבין את דברי הרתוה מה זה אין לנו חצוצות זאת הנתיב חיים על השולחן ערוך. יש פירוש על השולחן ערוך ממחבר ספר הקורבן נתנל על הראש. אז קורבן נתנל על הראש חיבר ספר נתיב חיים על השולחן ערוך. אז הוא מתרץ תירוץ אחר על הקושית המגן אברהם. למה הוא מתרץ על קושי המגן אברהם? למה לא נהגו לתקוע בתעליות? הוא אומר על זמנו זה היה טוב התירוץ. אומר הם היו בחוץ לארץ. אומר כתוב בפסוק וכי תבואו מלחמה בארצכם המגן אברהם אומר בפירוש זה בחוץ לארץ אבל הוא אומר דבריו נגד פסוק והפסוק כתוב וכי תבואו מלחמה בארצכם המגן אברהם כנראה סובר שכיוון שמעל הצר הצורר אתכם מרבים שאר צרות אז מרבים זה גם בשאר צרות אין סברה לחלק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ אז מרבים בכל מקום אבל כל פעם יש לנו מחלוקת לדינה בין המגן אברהם לבין ה לבין הנתיב חיים שדעת המגן אין אברהם שהמצווה הזאתי בין בארץ בין בחוץ לארץ ואילו דעת הנתיב חיים שהמצווה הזאת היא רק בארץ ישראל סתימת לשון הרמבם מהשמקרו המגן אברהם שהמצווה הזאת היא רק ב היא בין בארץ ובין בחוץ לארץ ממשיך הרמבם אני עובר עכשיו קצת בלי נדר לדברי מוסר שקשורים לזה ממשיך הרמבם בהלכות תעניות שמה ואומר התורה ציוותה עלינו בשעת צרות את זה התורה ציוותה עלינו בשעת צרות לזעוק ולהריע להשם וזה מצוות עשה דאורייתא למה התורה ציוותה אותנו את זה אומר הרמבם שמכלל הטעם של המצווה הזאת כדי שעל ידי זה נבין וניתן ליבנו שמה גרם את הצרה שמה שגרם את הצרה זה המעשים הלא טובים ואז נתקן את דרכנו אומר הרמבם ועל ידי תיקון המעשים יצורו הצרות אומר הרמבם אבל אם לא עושים כך אלא אומרים זה טבעו של עולם. אומר הרמבם זו אכזריות. זה מעניין. הרמבם לא אומר זו רשעות. כל כך מוחשי הדבר שאם יתקנו את המעשים ישור הצרה. שאם אדם לא מתקן את המעשים צועק עליו הרמב"ם אכזרי. הרי אפשר להסיר את הצרה. למה לא מסירים את הצרה? ובאמת הכתוב בתורה בפרשת וילך פרק לא פסוק יז ואמר על כן אלוקיי בקרבי מצאוני הצרות האלה אומר הרמבם בסוף מורא נבוכים שהפסוק הזה זה שורש גדול שצריך תמיד האדם לדעת שהריחוק מהשם זה שורש כל הרע שורש כל הטוב זה קרבת השם כמו שכתוב בפרשת שת כי תצא כי השם אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך כי השם אלוקיך מתהלך בקרב מחניך זה הדבר שמביא את כל הברכות להצילך ולתת אויבך לפניך על כי אין אלוקיו בקרבו זה השורש של כל ההצרות ויש דרשה יפה מאוד על הפסוק הזה בפרשת וילך פרק לא פסוק יז שכתוב שמה ואמר ביום ההוא הוא על כן אלוקי בקריבי מצאו הרעות האלה הצרות האלה לא זוכר הצרות הרעות איך כתוב שם למה בדיוק לפני זה מה כתוב שם בפסוק ומצרו ומצאו רעות רבות וצרות ואז ואמר ביום ההוא על כיין אלו וכולי מה זה הוא מצאו רעות רבות וצרות מה נוסף צרות על ראות רבות זה אותו דבר אומרת הגמרא במסכת חגיגה דף ה עמוד א' מה נקרא בלשון של התורה צרות? שתי נשים שנשואות לאדם אחת נקראות צרות זו לזו. אומרת הגמרא מצאו רעות רבות שהם צרות זו לזו, דהיינו אקרבה וזיבורה. מסביר רש"י, כתוב בגמרא במסכת עבודה זרה על אקרבה, על הקיצה של הקרב רחמנא ליצלן, ועל הקיצה של זיבורה רחמנא ליצלן. לאחד מהם מים קרים מרפה ומים חמים זה סכנה לשני הפוך מים חמים מרפה ומים קרים זה סכנה אומר רש"י אם כך אדם שעקץ אותו גם אקרבה וגם זיבורה עכשיו בבעיה הוא לא יכול לרפא ישים במים חמים לרפא את זה מזיק לזה ישים במים קרים לרפא את זה מזיק לזה אז זה הכוונה של הפסוק ומצאו רעות רבות וצרות הוא רואה אין דרך להתר מתרפא. הוא אומר עכשיו הוא מבין מהשמיים מרמזים לו אל תחפש תרופות טבעיות. תרופה טבעית זה רק מעביר את זה מהצרה הזאת לצרה הזאת. ואמר ביום ההוא אזכשהוא רואה שלקחו לו מהשמיים את העצות הטבעיות ואמר ביום ההוא על כי אין אלוקיי בקרבי מצאו הרעות האלה. זה הסמיכות של שני הדברים באותו פסוק. ומצאו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא התורה מדגישה ביום ההוא כשהוא רואה איך שמהשמיים מרמזים אומר לו אל תחפש עצות טבעיות אלא מה על כי אין אלוקיי בקרבי מצאו יראות אלה אז זה אז זה אומר הרמבם בהלכות תעניות שכשבא צרה אדם יחשוב כמה שיותר איך להתקרב להשם יתברך איך לתקן את דרכיו ובאמת זה נוגע לנו גם לעניין שבפרשה שלנו עכשיו בפרשת שלח למה פרשת שלח בחטא מרגלים הגמרא במסכת וטז מעריכה שמכלל העבירה היה איסור לשון הרע והגמרא מדברת על החומר הנורא של איסור לשון הרע. באמת הרבה מהמקרים מה שגורם לבן אדם לשון הרע זה שבני אדם עושים לו כל מיני דברים שלו כרצונו ואני אומר בלשון העדינה שלו כרצונו יש לפעמים שבני אדם השם ישמור מה עושים לשני שלא נדע היה הרב מפוננוב זכרונו לברכה היה אומר מה נשאר לנו מבית שני כותל המערבי ושינאת חינם רחמנא ליצלן יש לפעמים אנשים באמת לצערנו הגדול עושים זה אז קשה לבן אדם לא לדבר נגד זה לא מבעיה כש שעושים אבלות עבורו, אפילו כשעושים אבלות עבור מישהו אחר, זה מקומם ואז בן אדם מתחיל לדבר ומלשון הרעני עובר להוצאת שמרה ולמריבות ולקטות. אבל אם בן אדם כשבא אליו איזה צרה במקום לחשוב פלוני עשה, אלמוני עשה, אומר רגע רגע מסמנים פה מהשמיים להתקרב יותר להשם יתברך לעבור מבחינת רחמנא ליצלן על כי אין אלוקיי בקרבי להתחבר לבחינת כי השם אלוקיך מתהלך בקרב מחנך כשבן אדם כך לוקח את הדברים אז הוא אומר מה אני עכשיו אלך להתעסק עם הפלוני ועם האלמוני זה שום דבר שום דבר יש על זה פירוש מרב חיים בולוז'ין זצל אומר כתוב במשנה בסוף מסכת סותטה שבעקבות דמשיכה פני הדור כפני הכלב אומר מה הכוונה אומר הכוונה אתה הולך ברחוב עם כלב חצך רוצה לרוץ אחרי בן אדם מה עושה לוקח מקל זורק עליו ואז הכלב מתנטפל על המקל ומתחיל להקות בו אומר במקום מה הוא לא מתנפל על הבן אדם שזרק אין לו שכל הוא רואה מי נתן לו את המכה מקל לא אכפת לו מי נתן את זה אומר כשבן אדם מקבל מכה צריך להתבונן מי נתן את המכה זה השם יתברך במקום זה הוא הולך ומסתכל על המקל שהיה המקל הקות אנחנו צריכים לדעת אם בא לבן אדם איזה דבר שבא לו טוב זה הכל סימנים מסמנים לו מהשמיים תתקרב להשם תתחבר להשם נכון אם יש חולי צריך לכת לרופא הרבה פעמים גם אם יש ריב ממישהו צריך לראות איך לסדר את המריבה עם מה שנכון על פי תורה לא בצורה שאסור על פי תורה, הכל לפי העניין אבל לא להתעלם מהשורש הגדול להבין מסמנים לנו מהשמיים תתקרב יותר להשם יתברך תתחבר יותר לתורה הקדושה אבל יש כאן עוד דבר גדול מאוד כתוב בהגראה בביאור הגראה לספר הזוהר אומר דבר נורא דבר פלא הוא אומר הוא אומר כתוב בזוהר ברא ממנה בפרשת פרשת נשוא שבשעה שמשה רבנו מתלונן בדורות האחרונים שהערב רב רודפים אותו ומצערים אותו ויש שמה לשונות קשים מאוד שמשה רבנו מתלונן ומדבר עם אליהו הנביא ואומר משה מספר משה רבנו לאליהו הנביא שמתייחסים אליו הערב רב אומר הם השולטים הערב רב ומתייחסים אליו כמו נבלה מסרחת של כלב מת. לא שמתייחסים אליו כמו לכלב ולא אלא כמו נבלה מסרחת של כלב מת. כך מתייחסים אליו הערב רב ששולטים וכל כך הוא בצער מזה משה רבנו עד שהוא משביע את אליהו הנביא ללכת ולהגיד את זה בשמיים. הוא שואל הגרא איפה מ איפה הערב הם יודעים לי אנחנו כל היום מחפשים על אני מיד מסיים? כבוד הרב אנחנו כל היום מחפשים הלוואי היינו זוכים לראות את משה רבנו הערב רב יכולים למצוא אותו לצער אותו איפה הם בכלל פגשו אותו אומר הגראה הכוונה היא כך אומר הגרא בכל תלמיד חכם ותלמיד חכם בכל יהודי שלומד תורה מתלבש ניצוץ של משה רבנו עליו השלום כמה הניצוץ כמה הכמות שלו כמה הוא משובח זה כבר כבר תלוי בדרגה. כמה שאדם לומד יותר תורה, יש ניצוץ יותר גדול. כמה שהתורה יותר לשם שמיים, אז הניצוץ יותר מזוכך. אבל בכל תלמחמר הגרה דבר נורא. אפילו תלמיד חכם גרוע שלא כל כך הנהגתו טובה, אומר גם בוא אם הוא לומד תורה יש מוצה. אבל יש ניצוצות פחות טובים. אדם שהוא מעשיו הגונים אז הניצוץ ניצוץ הרבה יותר קדוש. לומד יותר תורה אז זה ניצוצות הרבה יותר מרובים. וכן על זה הדרך. עד שיש יחיד בדור אומר שאצלו זה הניצוץ המרכזי שממנו כולם מושפעים. על כל פנים אומר הגראה כוונת הראיה מאמנה בזוהר שמשה רבנו אומר שערב רב מבזים אותו הכוונה שמבזים את התלמידי חכמים שמתלבש בהם ניצוץ של משה רבנו וזה צער למשה רבנו יש לנו ללמוד מדברי הזוהר האלו שני מוסרי השכל האחד כשאדם יש לו שאלה ריב עם איזה תלמיד חכם והוא צריך לבזות הוא חושב מותר לי לבזות את אותו תלמיד חכם הוא לקח לי כסף, הוא עשה לי משהו, זה יש מריבות. מה נעשה? זה העולם. כשהייתי ילד הייתי חושב שכל הרבנים זה הכל ביחד. אבל היום אנחנו יודעים יש כל מיני דברים. אבל צריך לחשוב אולי כשאני מבזה אותו נגרם צער למשה רבנו. אם אחד היה אומר למישהו, תשמע, יש צער למשה רבנו. אם תיתן 1000 דולר נסדר את העניין. מי לא היה נותן 1000 דולר לסדר, למנוע את הצער ממשה רבנו? אז על אחד כמה וכמה אם אחד גנב לי גנב לי 100 ש₪ אני אלך לצייר את משה רבנו בשביל להריב איתו על זה לא כדאי אבל זה מוסר השכל אחד אבל אני מכוון בעיקר למוסר השכל שני שזה אני אנחנו פה כולנו מי שבא פה לשיעור תורה לא אחד שמחפש לבזות אז אנחנו לא אנחנו את זה אומרים בקיצור את המוסר הזה אבל מוסר אחר שבו יותר צריך להתבונן אומרים המפרשים על פי דברי הגראה אתה רואה לפעמים בא אדם פי איתו מבזה אותך אז מה אתה חושב וואי מה הוא עשה לי אמר תתבונן אולי זכית היום לקבל ניצוד של משה רבנו כי כיוון שאומר הזוהר שבגלות האחרונה משה רבנו לצערנו מבוזה בידי הערב רב אז מה קורה לפעמים אדם מכובד הכל זה זה פתאום בא אחד מתחיל זה זה במקום שההוא יתחיל להתעצבן יחשוב אולי זכיתי היום נסות משה רבנו תשמח תגיד להואר כוחך שזיכית אותי אפילו להסת ספק אולי זכיתי מניצות של משה צריך להסתכל על הדברים בצד הרוחני של הדברים היה אומר על זה הדברי יואל פירוש יפה מאוד כתוב במשנה במסכת אבות כל הלומד תורה לשמע זוכה לדברים הרבה ולא שנקרא רע אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות משמח את המקום משמח את הבריות נהן ממנו עצה ותושיה נעשה כמעיין המתגבר הוא כנער שלא פוסק כל המעלות העצומות בסוף המעלות כתוב שם גם עוד מעלה שהוא שהוא מוכה להם עלבונו שואל דברי יואל מי הולך להנין ממנו עצה ותושיה משמח את המקום משמח את הבריות זוכה לדברים הרבה מגלים לו זה תורה מעיין המתגבר נהר שלא פוסק מי הולך בכלל לבזות אותו פלא גדול אומר התשובה היא אומר בזמן שלנו שלקבת דמשיכה השכינה בגלות בביזיון אומות העולם השם ישמור באיזה פאר וכבוד אומר אז כשהצדיק הזה הגדול של כל העלומי תורה לשמע מתחבר לשכינה זה ממ ממילא ככה גם הוא מבוזה יחד עם השכינה זה בבחינת כמו שאמרו בגמרא מסכת ברכות פרק תשי דיו לעבד שיהיה כרבו אז ממילא צריך לדעת שני דברים מדברי הגראה כשלנו יש ניסיון חס וחלילה אם מישהו עשה לנו באמת טבלה ולריב איתו אז לעשות חשבון אם הוא אדם שלמד תורה לומד תורה לחשוב אולי יהיה מזה צר למשה רבנו עם הריב הזה זה שהנידון שלנו לריבים מישהו אבל אם הפוך חס וחלילה נקווה שלא לא, אנחנו נצטרך לריב עם אחרים ולא האחרים יריבו איתנו אבל אם חס וחלילה בא מישהו לריב איתנו לחשוב מי אומר אולי עכשיו זה הכל מכוח שזכינו לאיזה ניצוד של משה רבנו עליו השלום אז מה לנו יש לכוס עליו כדאי להפסיד את הניצוד של משה רבנו בשביל לחסוך את המריבה שלו לא כדאי אז תמיד להסתכל על הדברים בצורה הרוחנית אבל הדבר הכי חשוב שיש לנו מזה לדעת כמה חשוב לנו ללמוד כל עוד רגע נוסף לימוד תורה כל עוד יום נוסף לימוד תורה אם על ידי זה אנחנו יכולים לזכות לעוד ניצוצות של משה רבנו עליו השלום. איזה אורות גדולים נותנים לנו מן השמיים ואנחנו צריכים להיזהר לא לפספס אותם, לא להפסיד אותם. כל רגע ורגע שאדם לומד תורה, אדם מתחבר להשם יתברך ומקבל השפעה מנשמת משה רבנו עליו השלום. אי אפשר לנו לטאר את גודל המעלה הזאת. השם יעזור שנזכה באמת להתאמץ בכל ליבנו בתורה הקדושה, להתחבר להשם יתברך. והשם יעזור שנזכה כולנו לבינ המקדש מרבמנו אמן ולביאת משכ צדקנו מרב אמנו אמן