מנהג המדינה, סמכות הציבור ואיסור גזל – בין דין תורה לחיי המעשה

 - - - לא מוגה! - - - 

הגמרא בעובד בתרה בדף ח הגמרא עוסקת בנושא הונאה ויש בכל מקום מכירון מי קובע את המחירון שבעה טוב העיר אותם המנהיגים הם שקובעים לנו את המחירון הגמרא נותנת שם את הסמכות רשאים בני העיר להקצות להחליט שהמחיר של השמן יהיה כך מחיר הסוכר, מחיר הלחם וכיוצא בזה. זה מה שיש לכל מקום ומקום את החיוב ללכת לפי אותו המחירון. ואסור לאדם לבוא ולפרוץ גדר. אדם שעובר על זה אין שום בעיה. אפשר ללכת למשרד המסחר והתעשייה ולהטריע. לומר פלוני אלמוני מוכר לחם בעוד 10ה אגורות. בעוד 20 אגורות וכן על זה הדרך. יש להם סמכות והסמכות הזו מחייבת את כולנו בלי יוצא מן הכלל. זה לא קשור למחלוקת המפורסמת אם דינה דמלכותה דינה או לא אלא כאן זו הסכמה וכולנו כל אנשי העיר כל המדינה מסכימים למהלך הזה ולכן זה מחייב את כולם. כך גם בדברים אחרים. כגון אני גר בבית משותף ועד הבית עשה השיפה נבחרו ועד הבית אותו ועד הבית החליט אנחנו הדיירים צריכים לשלם כל חודש 100 שח יש אנשים מטורבתים אנשים שיודעים ספר הוא בא משלם ידי חודש בחודשו משלם את מה שהוא צריך אבל יש אנשים שמנסים להתחכם ובפרט אותם שגרים בקומה הראשונה הרבה פעמים יש לו דרך מהגינה. מה הוא עושה? את המרפסת שלו, את השער של המרפסת, הוא הופך את זה גם כאילו זה הכניסה הראשית. הוא נכנס דרך הגינה, הוא כאילו מתנתק מהבניין, הוא מודיע חגיגית לבעד הבית. אני לא משלם. זהו שנה, שנתיים שלוש מדברים איתו, אומר, לא, אני לא קשור עמכם. כך הוא מנסה. למה מי קבע שאני צריך לשלם? כך הוא שואל בנשון כזו, אני כאילו הוא גר על הירח. כך הוא חושב, אבל האמת הוא שהוא חייב לשלם. לפעמים הוא בא בטענה, הוא אומר, תראה, אתם משלמים הרבה כסף עבור המעלית. אני אף פעם לא עולה במעלית. אני גר בקומה הראשונה. מה לי ולמעלית? אז מה פתאום שאני צריך להשתתף בהוצאות של הקומות העליונות? זו הטענה שלו. ולכן גם אם הוא מוכן לשלם אבל הוא מבקש שיעשו לו הנחה כמו שהוא קונה עגבניות אז במקום 10 שקלים הוא מבקש הנחה אז גם פה הוא רוצה שבעד הבית במקום 100ה יגיד לו מספיק 10ה מספיק 20 שח הוא רוצה לגמור את העניין הוא לא צודק בדברים האלה המנהג של כל העולם לשלם ועד הבית ולא רק מי שגר בקומה העליונה אלא גם מי שגר בקומה הראשונה גם הוא צריך לשלם ויש בזה הרבה מההגיון זה לא סתם גזרת הכתוב שבא איזה משוגע והחליט שכולם אותו דבר כולנו שווים וגם הקומה הראשונה משלמים כמו הקומה העליונה זה לא סתם אלא יש בזה כמו שאמרנו הרבה מההיגיון וההיגיון הוא כך אילו לא היה אפשר לבנות קומות גבוהות אם לא היה מעלית כמה אפשר אפשר לבנות בלי מעלית שניים או שלוש קומות. יש לנו מגרש יקר מאוד. המגרש הזה שווה מיליון דולר. כאן באזורים האלה בממוצע מגרש הכי קטן שווה מיליון דולר. אתה בונה ארבע דירות על המגרש הזה. אתה מחלק את השווי של המגרש לכל אחד מארבעה דיירים. כל אחד משלם על המגרש לבד רבע מיליון דולר. תוסיף את המחיר של הבנייה. הדירה יכולה להגיע תודה 600,000 אם לא יותר. ולכן אין ספק שאותו האדם שלא היה לו בבית מעלית היה צריך לשלם. לשלם במתב כספו כסף גדול. אבל אם אותו האדם יכול להכניס מעלית לבניין במאה האחרונה שהמציאו דור המעליות שלנו, אז במקום ארבעה אתה יכול לעשות 20 דירות. אתה יכול לבנות שבע שמונה קומות אם לא יותר. ואז אם זה 20 דירות אתה מחלק את השווי של הקרקע, שובי של המגרע שהוא מיליון דולר, אתה מחלק את זה בין 20 דיירים. אז כל דייר משלם לא רבע מיליון, אלא הוא משלם סך הכל 50 אל דולר. אז השווי של ה עוד 50,000 שובי של הקרקע. אז במקום לשלם 600 700 אז אותו האדם שגר בקומה הראשונה שילם רק 350,000. זאת אומרת העסק הזה שהוא עושה עם הדיירים האחרים בזכות המעלית זה מטיב עמו וגם הוא קיבל הרבה כסף. הוא לא קיבל את זה במזומן, אבל הוא חסך את ההוצאה העצומה הזו והוא שילם יחסית מעט. אז אם אנחנו נדע מראש שהדיירים בקומות התחתונות שלא משתמשים במעלית הם לא משלמים את המחיר של המעלית, האנשים בקומות העדיונות היה להם קשה לעמוד בהוצאה ואנשים לא רצו לקנות את הקומות העליונות. למה אנשים כן מסכימים? כי הוא יודע שכמו הקומה הראשונה, כך הקומה האחרונה, כולם משלמים שווה וקל מאוד אפשר בקלות לחיות בבניין הזה גם בקומה שביעית ואז אנשים כן קונים גם את הקומה השביעית וזה מוזיל בצורה משמעותית את המחיר של הקומות התחתונות אז אם הוא מרוויח הוא לא יכול להגיד הוא רק שותף ברווחים את הרווחים הוא מוכן לקבל לקנות דירה בזול אבל את המחיר של החזקת המעלית, את זה הוא לא מוכן לשלם. אי אפשר לתפוס את החבל בשתי הקצוות להגיד גם וגם. ולכן מה שהנהיגו בעולם כולו, שגם הדי בקומה התחתונה, שגם הוא חייב לשלם דמי ועד הבית כמו בקומות העליונות, בין אם הוא משתמש הרבה במעלית, בין אם לא, יש בזה, כמו שאמרנו הרבה מההיגיון. ולכן הוא לא יכול להשתמט אם האדם הזה יודע ספר, יודע הלכה ולמרות הכל שם פס מצפצף על כולם אז כמו שאמרנו אותו האדם חלילה עושה שלא קדין הרי הוא בחזקת גזלן ואפשר יהיה גם לפסול אותו לעדות אם נכריז עליו ונודיע אפשר יהיה על ידי זה גם לפסול אותו לעד כמו כל גזלן שפסול לעדות כך יהיה דינו של אותו האדם. לפעמים אותו אדם הוא אדם מאוד מכובד, אדם ניסו פנים ולא נעים להם לבעד הבית להתעמיתו. מה הם ילכו איתו לדין תורה? זה רב גדול בתורה ולכן הם שותקים והוא חושב אם הם שותקים אז הם מוחלים לי. מה אתה רוצה? הם מחלו לי. זה לא נכון. אומגמרא במסכת בבציעה כב מוכיח בספר חוכמת מנוח שאין כאן מחילה מה שהם מתביישים לדרוש ממנו את הממון שם הגמרא מספרת המימר מורזותה ורבשה יקלעו לבוסטנה דמרי ברסק מרי ברסק באותו רגע לא היה שמה אריס היה אריס ראה שבאו גדולי החכמים לשבת שמה יושבים לומדים מיד כתף מהפירות הגיש להם כיבוד המימר ורב השכל להה מור זותרע לא נגע לא אכל למה האריס הוא כמו פועל זה לא של הפירות אז איך הוא יכול לתת מתנות לתת לנו כיבוד על חשבון בעל הבית על הכיסח בו ולכן הוא נזהר הוא לא אכל אבל אחרי כמה דקות הגיע בעל הבית מרי בריסק היה עשיר גדול מיליארדר הוא בא וראה שהאריס נתן כיבוד לחכמים אז הוא מיד פנה להריס. למה הבאת לחכמים מהפירות האלה? שם בצד השני יש פירות הרבה יותר טובים. לך תביא משם. והלך. אחרי שאמר את הדברים האלה הלך. אחרי זה הסתכלו המימר ורב השתכלו על מור זרה. נו עכשיו מה הוא יעשה? עדיין הוא לא אוכל. אז הם יקשו עליו קושיה. יש לנו הלכה אדם שתורם בלי רשות אין תרומתו תרומה ואם בא האריס ועשה בא הפועל בא אדם אחר וטרם והגיע בעל הבית ואמר לו קלח אצל יפות אם נמצאו יפות מהם תרומתו תרומה אז גם פה מה ישנה מה ההבדל בין זה לזה גם פה יש כאן הסכמה אז אתה יכול לאכול ענה להם לא אמרו כלח אצל יפות אלא לעניין תרומה שמה זה מצווה בוודאי שהוא אומר את זה מכל הלב כאן מה שהוא אמר הוא לא אמר את זה מכל הלב מחמת כיסופה הוא דאמר אחי הוא יתבייש מה הוא יהיה קמצן יהיה טמע לא יתן לחכמים כיבוד לא נעים לו בלב שלו אולי הוא לא מסכים ואם כך עדיין יש בזה גזל כותב חוכמת מנוח אין כאן מחלוקת בין המימר ורבשל אמור זותראה בהלכה יש כאן ויכוח להיכנס לתוך המחשבה, לתוך המוח של מרי בריסק, הוא באמת התכוון ברצינות לתת להם או לא? זה האומדן, זה הוויכוח. מורזוטרה הבין שרק מחמת כיסופה ואילו המימר ורבשה הבינו שהוא מתכוון ברצינות לתת להם לאכול. אבל אם בוודאי היינו משוכנעים שהוא לא רוצה ורק מחמת הבושה הוא בא ומסכים, אז גם הממר ורבשה היו מודים לרב מורזוטרה שבוודאי יש כאן בעיה של איסור גזל. מכאן הוא למד בכל מקום ומקום שאדם נראה לך כאילו הוא ויטר אבל הוא לא מוותר מכל הלב אלא רק מחמת הבושה. כאן זה נקרא גזל גמור. ואין התר לנהוג ולעשות כן אלה הדברים שהרב מוכיח מדברי הגמרא וככה ההלכה ולכן גם פה האדם הזה תלמיד חכם מכובד נסופנים כל הכבוד אבל אסור לו לנצל את המעמד שלו בקטע הזה ולהשתמט מהמחיר של בעד הבית הפוסקים כתבו את זה בעוד מקום אחר הרבה חכמים רוצים לקיים את המצווה להכין לכבוד שבת מצווה בו יותר מבשלוח. כמו שלמדנו בשבת קיח. בעצמו לוקח את הסל והולך לשוק לקנות לכבוד שבת. מגיע לירקן. הירקן זה התלמיד שלו. כמה עגבניות? 10 ש₪. הרב אומר לו לא מספיק חמש. אם היה אדם אחר היה אומר לו לא. אין דבר כזה חמש. אולי היה מוריד לו במקום 10ה היה אומר תשע שמונה. אבל מה פתאום חמש? אבל כאן זה הרב שלו. יעמוד, יתווכח עם הרב שלו ליד כולם הוא שותק. אם אותו החכם ישלם את החמש וילך זה גזל גמור. נכון הדבר שהוא שתק. הנה הוא קיבל את החמש והוא שתק. אבל גם פה מחמת כיסופה הו דעמר אחי הוא התבייש. אסור לחכם לנצל את המעמד שלו בדבר הזה. אין לו רשות לנהוג ולעשות כן. אצל החילונים אנחנו יודעים ששמה יש תרבות אחרת. שמה יש הנהגה אחרת. ואם האדם הזה הגיע למעמד מסוים, הוא מנכל או מפקח במס הכנסה או במקום אחר, הם מנצלים את זה עד הסוף. נכון שיש להם משכורת גבוהה, 20,000 30,000 זה בקעקורה, אבל כשהוא צריך לקנות נעליים, איפה הוא ילך לקנות נעליים? סתם חנות, לא. יש לו בתיק שם במס הכנסה, יש שמה איזה פלוני אלמוני, הוא הולך שם לקנות. אז במקום 200 שק הוא אומר לו מספיק 50 אני רוצה לראות שהוא יעיזית תווכח איתי אם אני אתן לו יותר ואחר כך אני אטפל בו אני אקח את התיק שלו ואראה לו מה זה מנצלים את המעמד שלהם והם עושים את המסחר הזה כדי לקחת אני לא מדבר על מעטפות על דברים אחרים זה מנדחר שמה אני מדבר על אלה שעושים את הדברים עוד בעדינות בלי כסף גדול אבל גם זה אסור אלא תשאל מה המחיר של נעליים? כמה כולם משלמים? אולי הוא אמר 200 איך אומרים עמדת פתיחה? אז תעשה מסע ומתן כמו כולם תוריד לו 180 160 בסדר זה סביר אבל להוריד לו מ2 ל50 הוא מנצל את המעמד שלו וגם אם אותו אדם קלט אותו הוא זכר שזה המפקח ממס הכנסה זה הפקיד שומה אחר כך הוא ינקנק אותי אם אני לא אתן לו הנחה גדולה אז לכן הוא שותק אבל זה גזל גמור גם כאן מחמת כיסופה או מחמת הפחד יודע המערכי ולכן כן, אין היתר בדבר. אני אומר דוגמאות מסוימות וכן כל כיוצא בזה. לכולנו יש מעמד, לכל אחד ואחד יש חברים, ידידים וכולי, קרובי משפחה. קרוב משפחה יכול לתת לי הנחה. במקום 10 ש₪ יתן לי הנחה תשע שנה. אבל קרוב משפחה לא יכול לתת לי בחצי חינם לתת לי את העגבניות האלה פחות ממחיר הקרן. ולכן שוב גם לאותו הקרוב משפחה אין התר ללכת ולנצל את המעמד שלו וכן כל כיוצא בזה מדרש חניה ששמה כמו משפחה שלי יכול להתקשר אליו אני ליד חיים אתה יכול לתת לי להחנות בחינם לא מפסיד על כסף והוא רוצה כן כן אם אני משער שהאדם הזה יש לו לב טוב ויש בינינו ידידות אמת אהבה עצומה ואני יודע שזה לא מחמת כיסופה אני יודע שבאמת מכל הלב הוא מסכים כמו שאתה אומר, מה אכפת לו שאני אחלה שם, הוא לא מפסיד, אני לא בא בשעות העומס, אני בא בלילה בשעה שאין עומס. אז אם הוא אומר כן, ואני משאר שהקן הזה הוא לא מחמת כיסופה, אין שום בעיה בדבר. אבל אם זה כמו שאמרנו, אני משאר שזה מחמת בושה, הדבר אסור. אני עולה לאוטובוס ושוב הנהג הוא חבר שלי. וכי האוטובוס הזה זה של אבא שלו חברת אג ידוע בעל הבית על הכל הוא סך הכל אחד מהחברים אז מה בכך שאתה חבר שלו אין לו רשות להעלות אותו בחינם אין לו שום היתר לברוח מהתשלום גם הוא צריך לשלם כמו כולם אם החבר לוקח אותך טרמפ באוטו שלו יש לו רכב פרטי לוקח אותך למה לא יניע כ שיהיה לך תמיד טרמפים טובים כאלה אבל מה שאין כן אם זה אוטובוס עגד וכך יוצא בזה שוב הסיפור של קרוב משפחה שהוא בן דודה שלי או שהוא חבר שלי או שהוא שכן שלי זה לא אומר כלום לעניין זה ואין לו היתר להימנע מלשלם אלא חייב לשלם אני אומר דוגמאות שאנחנו נתקלים בהם לעתים קרובות וידעח זיל גמור כן לגבי של החוק שזה או שונק למחמש תורות חמש תורות חמש תורות בא לך חייב חליטים שבאים לו ראשונה באים על דעת שיש בעליים שתי אבל אלה שנים כמו שהיום ישראל אין בעלי כן אתה צודק אני מסכים למה שאתה אומר ולכן כל מה שדיברתי שא' יש חובה להשתתף בהוצאות השוטפות וכן בכל מה שמסביב לזה הדייר בקומה התחתונה כמו הדייר בקומה העליונה כל זה במי דברים אמורים כשמעיקרה בנוי את הבניין הזה שבע שמונה קומות מעיקרה היה מעלית ומעיקרה זכיתי במחיר זול של הדירה בזכות המעלית אבל בשכונות האלה בשנים האחרונות בגלל היוקר העצום של המגרשים הערייה נותנת לנו לבנות יותר לגובה לפני 40 שנה היה מותר לבנות כאן רק שלוש קומות. עכשיו באחרונה מרשים לנו להוסיף עוד. בוא ונאמר אני קניתי את הדירה לפני 40 שנה, שילמתי מחיר מלא אז היה לפי היוקר של מחיר המגרש הכל היה בסדר ואז לא היה מעלית. כעת נותנים רישיון וכעת בא קבלן ומוסיף עוד חמש קומות מעלינו וכמובן תהיה שם גם מעלית. אינה הבא אמנה לדרוש מהדייר הזה לשלם על המעלית. לא רק שלא צריך לשלם עבור התקנת המעלית, אינה ואמנה גם לחייב אותו בהוצאות השוטפות של המעלית. הוא לא נהנה מהעסק הזה שהוסיפו מעליו עוד קומות. אם היית שואל אותו הוא היה אומר לא הם ולא שכרה. אני יותר טוב שלא יבנו מעליי אני אהיה לבד בלי הכאב ראש הזה. אז הוא לא קנה את הדירה בזול יותר בזכות המעלית כי אז לא היה מעלית אז הוא שילם מחיר מלא עכשיו הם באים ובונים מעלה והם עושים את המעלית אז כל מה שהם עושים זה רק לטובתם להנעתם ולכן בזה אין צורך לשלם לא רק אני אומר לך את ההיגיון הזה על פי ההלכה אלא גם מצד המנהג מנהג המדינה שבמקרה כזה הוא לא חייב לשלם עבור המעלית כלל ועיקר אין לי עסק עמכם יודיע להם מראש שבועד הבית אולי הם טועים יכול להיות שהם חושבים הנה בבניין שלו גם הוא שגר בקומה התחתונה משלם על המעלית אז נדמה להם לבעד הבית שגם פה יסביר להם בנחת העמיד אותם על טעותם יגיד להם יש חילוק הוא קנה את הדירה מעיקרה היה מעלית כאן מעיקרה לא היה לא נהניתי לא קניתי דירה יותר בזו בזכות המעלית ולכן בחי גבנה הם חייבים באמת להתחשב בטענות שלו יש מקרים יוצאים מן הכלל אבל באופן כללי אני אומר שהמנהג של המדינה ברוב ככל הדברים יש לו תוקףאדם חייב ללכת לפי זה אבל שוב אני אביא עוד דוגמה שגם אם נהגו ועשו אין לזה שום תוקף וכל זה אין לו ערך מבחינת ההלכה הדוגמה שאני מדבר עליה שוב מצוין מאוד בשכונות שלנו. נתנו רישיון לבנות בשכונות שלנו עוד כמה קומות. לפעמים בין בניין לבניין יש רווח גדול. הולכים כל השכנים ביחד מבקשים אנחנו רוצים להרחיב. כמה להרחיב? איך להרחיב איפה לבנות. לא אתה קובע. אלא יש לנו בעריה ועדת תכנון ובנייה הוועדה העירונית מעליהם הוועדה המחוזית והם שנותנים לנו את הרישיון. פעמים רבות אתה מגיע לתחנה הסופית קיבלו רישיון. איך הרישיון הזה אמור להיות? זה שגר בקומה העליונה, קומת גג, נתנו לו לבנות על הגג 100 מטר פנטאוז. לאחרים יש להם אפשרות לבנות כל אחד להוסיף עוד חדר לאחרים כולם מקבלים רק 50 מטר זה לא הוגן זה לא צודק זה גזל גמור תגיד למה העריה אמרה נו והם הם אמרו אז מה עם משה רבנו כל הכבוד לרבנו יהושע פולק הוא יושב ראש הועדה כולו אומר כבוד אבל הוא לא יכול לשנות סדרי מעשה בראשית הוא לא יכול לעקור לנו את ההלכה. תראו בחוברת מקבציאל לפני טרסר שנים תשנז יש שמה מאמר מהרב אשר חנניה הוא כותב את ההלכה הזאת בשם הרב אלישיב והמסקנה היא הוא כותב שם שם לתת לכולם במידה שווה. למי שייך הגג? שייך לכולם. לפעמים יש איזה קבלן מתוחבל שהוא מביא לך את החוזה הוא כותב סעיף מפורש הגג שלי החצר שלי החניה שלי הכל שלו רק בית הקברות הוא שכח לכתוב שגם זה שלו את זה הוא לא כתב אבל הכל שלו בסדר חתמת קנית על דעת זה אז הגג שלו אבל בדרך כלל כשהקבלן לא עשה דבר כזה למי שייך הגג הוא משותף ושייך לכולם כולם. אם שייך לכולם, למה זה יקבל 100 מטר וזה יקבל רק 50 מטר? אין דבר כזה. צריך שיהיה שוויון. גם בין הבניינים, הגינה, הגג, הכל שייך לכולם במידה שווה. סיתן לכולם במידה שווה. זו מה שההלכה פוסקת, אומרת לנו אלה דברי הפוסקים. אלא שאלה שהם נמצאים בערייה הם טוענים לכאורה טענה צודקת. הם אומרים תראה זה שגם בקומה הראשונה הוא אף פעם לא עולה לגג אצלו הוא לא יכול לעלות למעלה מה לא ולגג אז אני שגר למעלה אני יכול לבנות זה נהנה וזה לא חסר אתם יודעים את ההלכה זה נהנה וזה לא חסר קופין על מידת סדום על זה עונה ואומר הגאון הרב אלישיב שזה לא דומה לאותו מושג לאותה הלכה במה הדוגמה מתי קופין על מידת סדום איך ידמה נמצא לפניי ריק. בא אדם אומר, אני רוצה לשתות מים, תיתן לי את זה. בלו אחי, אני כעת לא שותה. הוא לוקח את שותה בזה מים, לאחר מכן שוטף את זה עם אמה, אקנו מיקא, מחזיר לי את זה נקי. אתה חייב לתת לו. זה נהנה וזה לא חסר. אתה הפסדת משהו שהוא לקח ושתה, מה תגיד הוא לכלך? הנה הוא שטף את זה באקנומיקה. מחזיר לך את זה יותר נקי ממה שהיה. בזה נאמר הכלל, זה נהנה וזה לא חסר, קופים על מידת סדום. אבל כאן הגג, גם אני שותף, הגג גם שייך לי והוא לוקח לי את הנכס, הוא לוקח ולא מחזיר. הוא בונה שמה את ה100 מטר, הוא לא מחזיר חזרה אחרי שנה שנתיים. הוא לוקח את זה לצמיתות. בכגון זה אינה ואמנה שיהיה רשאי לבוא ולבנות ולקחת אחוזים יותר ממה שמגיע לו גם אם הוועדה המחוזית למעלה אישרה אין להם סמכות אם הוא הולך לדין תורה בית הדין אמור להפוך את הקערה על פיה ולעשות את השוויון ובכל זאת לפעמים היה ישיבה של כל השכנים הוא הסתדר עם כל השכנים שילם להם הסתדר עם כולם כולם אין בעיה. שילמת להם, כולם הסכימו, כולם חתמו לך, מברוק על תבנה. אבל לפעמים יש אחד שיש לו איתו איזה סכסוך והוא אומר לו על גופתי, אני לא מסכים. הולכים לבית הדין. מה בית הדין יעשה? בדרך כלל יש פתרון לבעיה הזו. בבניין גדול שיש לשותפים חלק בו, אחד מהשותפים יכול לדרוש אני רוצה פירוק של השותפות אני רוצה שבית הדין יודיע שהחלק הזה פה שלי וזה שלו תביא מודד מקצועי אתה מודד את הגג נניח שבג הזה יש 500 מטר האדם הזה הוא אחד מתוך 10ה מגיע לו 50 מטר אני דורש שבית הדין יבצח חלוקה כשהג הוא קטן או חצר קטנה יהיה לו 2 מטר וחצי חצי מטר ודבר כזה חצי מטר אי אפשר לבצע חלוקה אבל כשהשטח הוא גדול בית הדין יקבל את הטענה הזו ואז אני לא בונה על כל הגג אלא לפי מה שנותן לנו המודד את השטח הוא ישאיר לו איזה פינה זה שייך לראובן בן יעקב ישאר שלו ואילו האדם הזה יבנה על החלק אחר של הגג, מה שיש שייך לו, מה שקנה גם משאר השכנים. יש אפשרות לעשות את הדברים בחוכמה, בתבונה עובדעת על פי פסק בית הדין. אבל שאדם ילך באלימוד, בכוח ויעשה מה שלבו חפץ, הוא לא שואל אף אחד ולפעמים האנשים פוחדים ממנו או מתביישים ממנו או שניהם ביחד. בוודאי שאין הרעשות דברים שכאלה. כיוון שהג, החצר, כל מה שמסביב, הכל שייך לכולם. כך גם לגבי הגינה. גם הגינה שייכת לכולם. אם היה הקבלן הזה מתחבל, אז הוא כתב בפירוש הגינה שייכת לי זה משהו אחר. אבל אם הגינה הזו נשארה ברשות בבעלות של כל אותם התושבים מסביב, כל הקומות מלמעלה עד למטה, גם אם נאמר אחד מהאנשים, זה שגר בקומה הראשונה הוא במקצוע גנן והגנן הזה הלך וטיפח את הגינה ועשה איזה גינה יפה, משהו פלא. כולם מזכירים למה לא? ועד הבית משלם לו על השטילים והוא מתפח את הגינה. המפתח של הגינה אצלו אף אחד לא מתערב. אבל באחד הימים האדם הזה החליט אני בונה שמה חדר רוצה לפרק את הגינה ולבנות. אומר הגינה שלי אני 50 שנה מטפח את הגינה. ממתי הגינה הנטה שלו? תסתכל בטבו. בטבו רשום כל מה שמסביב כולל הגינה הכל שייך לכולם. ולכן הוא לא יכול להשתלט על הגינה הזו ולבנות שמה חדר. גם אם הוא בנה הוא גנב בן גנב. ואם הוא עושה את הדברים האלה במזיד הוא לא שומע לדברי חכמים אותו אדם פסול לעד. כך הוא הדין גם לגבי חלל. מה זה חלל? אני לא מדבר על חללי צהל. אני מדבר על חלל שבניין. כגון הרבה פעמים האדם הזה בקומה התחתונה רוצה לטלוט איזה תמונה יפה. לוקח מסמר, דופק, המסמר נכנס נעלם. מה קרה? יש שמה חלל. הוא לא ידע הוא פותח, עושה דלת, רואה יש שמה חלל גדול עוד 100 מטר. האדם הזה מרוויח בחינם, יש לו עוד דירה. הולך, מביא שמה את הרצף, מביא את הטייח ועושה דירה רחבה. בא אחד השכנים, זה שגר בקומת הגג, ורואה מה שקרה כאן. אומר לו, "אדוני, זה שלנו." אומר, "מה אתה מדבר? אתה גר בקומת הגג, אתה יכול להיכנס למקום הזה? רק דרך הדירה שלי אפשר להיכנס. אני לא אתן לך להיכנס. אז מה אכפת לך שאני אקח את החלל הזה? זה נהנה וזה לא חסר. אפילו על מידת סדום. כך יטען לך אותו האדם שלקח את החלל. וגם זה לא נכון, גם זה לא צודק. החלל הזה שייך לכל התושבים, לכל דיירי הבניין, שייך לכולם. וכאן לא שייך קופים על מידת סדום, כמו שאמרנו, אתה לוקח את החלל הזה, לוקח ולא מחזיר. זה לא לא כמו מים הזה שהוא לקח וחזיר לך. ולכן גם כאן זה גזל גמור. אז מה הפתרון? מה עושים? אני מיד אוסף ישיבת ועד, מבקש מכל השכנים לבוא. אני מספר להם יש חלל, יש כך וכך. ואני מעוניין למרות שאין שמה חלונות, חדר בלי חלונות הוא לא שווה הרבה אולי הוא טוב רק נגד הקסמים אבל אנחנו ברוך השם לא צריכים את זה בינתיים ולכן אין אבא אמנה שמישהו יתנגד כולם מסכימים אבל חלק מהם אומרים אני שותף נכון אני רוצה שתשלם לי כמה שווה החלל הזה שווה 50,000 דולר יש כאן 10ה שכנים אני רוצה תן לי 5,000 דולר התביעה צודקת, הוגנת והוא חייב לשלם. אין לו מה לברוח מזה. כמו שאמרנו כאן, זה לא שייך לכלל זה נהנה וזה לא חסר. שהרי הוא לוקח את הנכס הזה לצמיתות. אלא מי? שוב, גם כאן לפעמים עם כולם הוא הסתדר, שילם לכולם. אבל יש אחד שהוא מסוכסך איתו והוא לא רוצה בשום אופן. לא רוצה. אתה יכול ללכת לבית הדין לדרוש פירוק שותפות לבצע חלוקה אז אני לא לוקח את כל החלל מגיע לו לאדם הזה 5 מטר מרובע מתוך ה-50 או 8 מטר מרובע חלק מהחלל אני משאיר קע בזה אני אשתמש אני אבנה את הקיר בצורה שאני לוקח רק את חלקים של השכנים האחרים אותם ששילמתי להם אבל לאותו האדם אני לא נוגע בו. כמו שאמרנו לגבי הג, גם לגבי החלל. שני הדברים זה וזה שווים וצריך כל אדם ואדם לחשוב מה הוא עושה כדי שחלילה וחס יתן דין וחשבון לפני בדין של מעלה. וזה לא רק בדין של מעלה אלא גם אוכל מפירותיהם בעולם הזה. דהיינו אם אנחנו אומרים לו בית הדין אומר והוא מצפצף אותו האדם פסול לעדות הבאתי דוגמאות מסוימות וידך זילגמור גם בדברים אחרים שייך את הכלל האמו יש אנשים שהם אין להם בבניין שלהם אפשרות חניה בבניין השני שמה יש חניה בשפע נכנס מחנה את הרכב שלו שם שוב גם זה צריך רשות לבקש את רשותם של השכנים ואתה לא יכול לומר זה נענה וזה לא חסר. יש כאן גם כן את הבעיה האמורה. בפרט אם יש שמה ילדים קטנים הרבה פעמים הילדים הקטנים משחקים שם בחניה וכשהוא נכנס לחניה או יוצא הוא עלול לדרוס אחד מהילדים. ולכן אם אחד מהשכנים מתנגד אין לו היתר בשום אופן להיכנס לאותו החניון לאותה החניה. אין לו רשות. אלא אם כן הוא שאל שאל את כל השכנים וכולם מסכימים כולם אין שום בעיה לפעמים אחד האנשים אומר כן אני מסכים רק הבעיה לפעמים יש נזילה של שמן והשמן הזה יעשה את הרצפה שחור אומר לו תדאג שיהיה נקי בסדר אם זו הבעיה היחידה הרכב שלי חדיש הכל חדש לא נוזה לא מלכלך אין בעיה ואם חלילה תלכלך משהו אני אקח מיד נייר טישו אני אנקה אני אעשה את הכל כל אני אדאג שיהיה נקי. אז אם זו הבעיה אתה יכול לבוא לקראתו לפתור את הבעיה אבל להשתלט על חניה של בניין אחר, להיכנס ולחנות בלי רשותם של אותם הדיירים, גם שם שייך את הדבר הזה. פעמים רבות בא הדייר לחנות, בא רואה כל החניה מלאה. מי השתלט על החניה? באו אנשים זרים. בפרט במרכז העיר יש שמה את הבעיות האלה והוא מסכן הדייר עצמו נאלץ להכנות את הרכב שלו מרחק 200 מטר להגיע לבית שלו ברגל ואילו אנשים זרים באים וחונים שם גם כאן יש את הבעיות האלה וגם בזה יש איסור גזל אדם ירא שמיים אדם מטורבט צריך להיזהר מאוד גם בדברים הללו יודע שחיה רק מעט תמיד חו שם כבר כמה ש שיגיד להם יודיע על השכנים תראו בשעות אין אלה ואלה שאני רוצה לחנות אף אחד לא נמצא כולם נמצאים בעבודה אני רוצה רשות יכנס וישאל כל השכנים כולם אמרו לו כן מברוק עלק למה לא שיכנס ויחנה יש כאן הסכמה אין לנו שום שאלה אבל לא בכל השעות כולם יסכימו בפרט בשעות שהחניה מלאה הרבה פעמים אנחנו רואים שמסכן אותו בעל הבית שגר שמה הוא נאלץ לחנות מרחק גדול וזה זה האפנדי בא ומחנה את הרכב שלו שם. גם בזה צריך להיזהר. גם בנושאים הללו יש דין ויש דיין ולכן עליו להיזהר מאוד בכל זה. אם יש דין משה שבע יש אופציה עכשיו שגם ברומה אחרונה יכול לגמוע שלא יחיד אותו. תמיד לעולם במקום שיש כמה שותפים צריך הסכמה. של כל השותפים בכל דבר. רק בית הדין יכול לכפות או פירוק שותפות לפעמים לא תמיד או לידח גיסה. אבל שאני אבוא ואעשה דין לעצמי ואני אומר תראה הרוב הסכימו 51 הסכימו. אין דבר כזה אם 51% מהחברים כאן נעשה הצבעה וכולם החליטו פה אחד שאנחנו לוקחים את הבית שלך. נגיד הנה יש רוב הסכמנו מישהו יגיד שאפשר לקחת לך את הבית אין אבאמנה כך גם ברכוש משותף לא תמיד ההצבעה של הרוב 51% לא תמיד היא קובעת בדברים הללו ולכן כשיש לנו סימני שאלה יש לנו ספקות אדם ירא שמיים אדם בן תורה יודע את הכתובת של בית הדין יאמר להם לדיירים כולנו יראה שמיים בואו נשאל נלך יחד ברוח טובה הולכים לבית הדין. מה שבית הדין אומר, כך גם ינהגו ויעשו. לא תמיד ההחלטה של הרוב היא קובעת. אמרתי קודם שאפילו ההחלטה של הוועדה מחוזית, גם לה אין שיניים ותוקף מבחינת ההלכה ופעמים רבות שזה גזל גמור. ולכן בכל אחד מהדברים הללו זהו חכם הרואה את הנולד שחלילה וחס לא יענש יצטרך להגיע בגלגול בשביל כמה שקלים הוא חושב שהוא ירוויח אבל בסופו של דבר בשמיים יש הרבה דרכים למקום למנוע מהאדם את הרווח הזה חלילה וחס שלא ישלם על זה בבריאות או בדבר אחר ולכן אדם בן תורה צריך לכלכל מעשיו במשפט יש לאיזה חלון או איזה מכולת לא מתמש תאמר לו תאמר לו לבעל המכולת תגיד לו אתה לא משתמש אני רוצה כך וכך אז למה לא אין שום בעיה בדבר אם הוא אומר לך מילה אחת כן ואתה אומר לו אני לא מבקש רק ליום אחד אני מבקש לאורך ימים ושנים בעזרת השם תחייה עד 120 ויתנו לך רישיון גם בגיל 100 זהו אמר לך פעם אחת מילה אחת כן לא רחמים שנים זה בזה זכית הרב הגיע אנחנו מקדמים ברכה את מורנו ורבנו ‏