פרעה חכם גדול היה | הרב אמנון יצחק

בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱ-לֹקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ" (בראשית מא לט) 

ממשפט החכמים להודות על האמת כי אחרי שנתברר להם הדבר כמו חי אי אפשר לו שלא יודה על  זה אפילו שהוא כנגד טבעו. חכם אמיתי כשרואה חי אינו יכול לומר עליו: 'מת' כמו שאי אפשר להכחיש את החי ככה משפט החכמים הוא להודות על האמת אפילו אם זה נגד טבעם. מי לנו רשע ורע יותר מפרעה? והנה כשהוא שומע את הפתרון של יוסף הוא מתפעל מחכמתו של יוסף ואומר: "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱ-לֹקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ:... וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי" (בראשית מא לט-מ) תודה רבה נתן לו עצה יש לו יועצים הרבה אז הם מקבלים משכורת תן לו פרס מה אתה כבר נותן לו את כל הממלכה? את כל מצרים? את כל העולם תחתיך מה זה הדבר הזה? לוקח לעצמו בעל הבית?! "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱ-לֹקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ:... וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי" וכן כך היה כל מה שעשה יוסף עשה כאדם העושה בשלו, ככתוב: "וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ" (בראשית מא נה) אני אין לי מה לעשות בענין אתם רוצים לחם? לא אני. לי יש רק כיסא, אבל: "יוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט" (בראשית מב ו) לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ. ורש"י אמר: 'שאמר להם: 'למול את עצמם!' ופרעה לא מחה בידו של יוסף אלא אדרבה! ציוה להם: 'שמוכרחים הם לקבל גזירת יוסף כי אין לו דעה לבטל את גזירתו!' 

מפה רואים: כמה משפט החכם להודות על האמת. 

רגע! אבל הוא היה רשע!! רע! איך אומרים עליו 'חכם'? כי פרעה חכם גדול היה! יש 'רשע חכם' יש חכמים שהם רשעים מה לעשות? יש: "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" (ישעיה ה כא) ויש חכמים באמת. וכן מצאתי ברמב"ן: 'כי היה חכם גדול! ואדמה כי היה חכם לכבוד יוסף! והבן' כמו שאצל אברהם אבינו כשהיה צריך לקנות את חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מעפרון באותו יום העמידו לשר עליהם (רש"י בראשית כג י: "וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב" - כתיב חסר אותו היום מנוהו שוטר עליהם מפני חשיבותו של אברהם שהיה צריך לו עלה לגדולה') כדי שאברהם לא יתעסק עם אדם נחות: "עַם הָאָרֶץ" (בראשית כג יב) אז לכן העלו אותו דרגה בשביל שאברהם ידבר עם אחד שהוא בעל רמה! 

מכל מקום פרוש: לראות כי חכם גדול כפרעה היה בטל אצל עצמו לגבי יוסף! אז אם הוא היה כזה חכם ואפילו אם זה לכבודו של יוסף מכל מקום היה בטל אצל עצמו לגבי יוסף. כידוע לכם שפרעה ידע שבעים (70)  לשון! יוסף היה יודע שבעים ואחד  (71) גם לשון עברי! ומצינו עוד כשנתוודע יוסף אל אחיו אמר להם: "וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ" (בראשית מה ח) וכתב האבן עזרא וזה לשונו: 'לְאָב - טעמו למורה, וכן: "אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר" (בראשית ד כא) מה זה אָב? אב זה מורה, מדריך, מלמד. 

אומר יוסף: וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה אני הייתי הרבה' של פרעה המלמד של פרעה הייתי המורה שלו וּלְאָדוֹן עוד לְכָל בֵּיתוֹ. 

וכן אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ – המלמד, המורה. 

פרוש לדבריו: כי פרעה היה חכם גדול ומבין מעט, וממעט הרבה, והבין את חכמת יוסף כִּי רַבָּה הִיא! והיה בטל במציאות נגד חכמתו, וראה כי יוסף ראוי למלוך, הוא ראה כי יוסף ראוי למלוך ולא הוא, וממשפט החכמים להודות על האמת אפילו שהוא נגד טבעו. אבל החכם יתברר לו האמת כמוהחי ואי אפשר לומר על חי: 'שהוא מת' והבין: כי יש לו להתלמד מחכמת יוסף כמו נער קטן ונעשה לו כבן הלומד מאביו החכם כי הוא אבי החכמה, וזהו: וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ כי הם לא היו חכמים כמותו, ולכן לא יעלה עליהם בבחינת אדון. זאת אומרת לפרעה הוא היה אב, וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ, למה הוא היה אדון אצליהם? אצלהם הוא שלט באדנות! הם לא ראו בו  כאב רוחני מי שיכול להדריך אותם אלא הוא היה אדון עליהם, כי הם לא היו חכמים כמו פרעה, אז מי שהוא לא חכם - רודים בו כמו אדון. ומי שחכם הוא כמו תלמיד אצל רב. אז לכן כתוב כאן, שאצל פרעה הוא היה אב, ואצל בני ביתו ועבדיו הוא היה שמה אדון. וכענין שאמרו רז"ל: 'כל המלמד בן חבירו תורה כאילו הוא ילדו' דקדקו חכמים לומר: 'כאילו ילדו' זאת אומרת הוא האב שלו! כמו אב ובן, בן הוא לומד מאביו הוא מורה הוא הכל, כך המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו, אביו הוא נקרא. 

והיה בטל במציאות נגד יוסף, ומסר לו תכף את כל הנהגת המלוכה! ולא הרים ידו ורגלו נגד יוסף: "רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ" (בראשית מא מ) למה? כי הבין: שיוסף אינו רוצה כבוד! יוסף לא רוצה כבוד, יוסף עושה מה שצריך לעשות ותו לא. 

כמה יש כח בחכם להודות על האמת! ולא היה מעצור נגדו. וגם הלשון הרע של שר המשקים שאמר: "נַעַר עִבְרִי עֶבֶד" (בראשית מא יב) לשונות של זילותא לזלזל בו - לא קיבל את הלשון הרע שלו ואפילו לא שאל ולא חקר: 'על מה הוא ישב בבית הסוהר?' וברגע שהוא ראה את חכמתו והבין: כי הוא לו לאב ולו משפט המלוכה! זאת אומרת רואים פה דברים מדהימים! פרעה היה רשע והיה רע, אך היה חכם וחכם לא מכחיש את החי ואפילו אם זה נגד טבעו, הרי הוא אוהב שררה, הוא אוהב מלכות...!

ובאמת פרעה בהתחלה היה כזה, כשאמרו לו: 'שצריך להתחכם על ישראל' הוא ירד מהכיסא ולא הסכים הוא הכיר טובה ליוסף, אחר כך כתוב: "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ" (שמות א ח) למאן דאמר: 'שהתחדשו גזרותיו' מה פרוש? זה אותו מלך אבל נתחדשו גזרותיו. מה פרוש? שלשה (3) חדשים הוא עמד בלחץ! והיה מוכן להוריד את הכתר ולא להיות חסר הכרה, אבל בסוף מה לעשות? התגבר עליו  יצרו ועלה וגזר גזירות על ישראל! וכו'

אבל מה ראה פרעה: "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מא לג) מי יעץ לו את זה? יוסף יועץ לפרעה, וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם; וִישִׁיתֵהוּ – וישימהו עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. "וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע" (בראשית מא לד) נו, כל התכניות שהציע יוסף לפרעה שיציב את כל אוכל השנים הטובות שהם יהיו לפקדון לשבע שנות רעב - זה דבר הגיוני מאד לכאורה! כל אחד כשיודע: 'שיבואו שבע (7) שנות רעב!' הוא מבין: שיש להכין משנות השובע - לשנות הרעב ומה הצורך ב: אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם? אם אתה יודע שיהיה רעב בעוד שנתים אתה לא מכין מעכשיו? למה צריך אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם? אבל יש כאן דבר אחד מיוחד במינו: ההכנה הנפשית לקראת הלמחר שהוא שונה מהיום בתכלית השינוי זה לא כל אחד יכול לעמוד בזה! הכנה נפשית לקראת המחר, שהוא שונה בתכלית השינוי מהיום; היום – אתה ברווח! בעושר, לא חסר לך כלום

אומרים לך: 'תשמע! אבל יגיעו ימי הרעב תכין מעכשיו...!'

מאיפוא 'תכין מעכשיו'? עכשיו אני פאנן חי מפסוט יש לי אפשרויות עכשיו אני אתחיל לעבוד?! כשיש לי אני אתחיל לעבוד? כשאין – מתחילים לעבוד! 

הַאי... בטבע: העני דואג גם לפירורים! למה? מפני שהמחסור על מפתנו  כל יום והוא מרגיש בחוש: שאין לו, אז אפילו נשאר לו רבע סנדויץ' הוא שומר אותו בצד... לך תדע אם הוא ימצא עוד, אז הוא מורגל בזה – זה חייו, כך הוא חייו. אבל המושפע בטובה - קשה לו לחסוך! יש מדינות שזורקות אלפי  טונות של מזון ומשמידות ומשחיתות אותו ולא נותנות אפילו לעניים! לא נחשב בעיניהם כלל, גם העניים לא נחשב בעיניהם... ואפילו שיש לחוש: שבשנים הבאות יהיה מחסור! אף אחד לא מאחסן לא בקירור ולא כלום  לא דואגים לעתיד. כך היה גם במצרים; יוסף צפה: שבשבע שנות השבע, כאשר שנה אחר שנה תהיה מושפעת הארץ בכל טוב, ואין אוכל נחשב למאומה! אפילו שידעו: שעוד שנים אחדות יופסק השובע ויהיה רעב גדול! בכל זאת כל שלא רואים בחוש את הרעב, יתכן שאנשים יתרשלו לעבוד את האדמה, וגם יהיו פזרנים בתבואה. לכן היה צורך ב: אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם שמה? שידע לעורר את העם: על סכנת הרעב! כולם מבינים: 'שככה צריך לעשות!' אבל איפוא החכם הנבון שידע לעורר את העם על סכנת הרעב? הודיעו לכולם, כתוב  בחדשות... אז מה צריך עוד נָבוֹן וְחָכָם? רק מי יכול לעורר את הדבר למציאות: שכולם דואגים מהיום למחר?

 מה זה וְחִמֵּשׁ? יזרז, יזרז את האנשים שיזרעו בכל יכולתם, עכשיו כשהם שבעים שלא ישאירו שטח אדמה פנוי מזריעה, ויאחסנו את התבואה וישימו במחסני קירור, כי 'איזהו חכם? הרואה את הנולד!' (תמיד לב.) מה זה  רואה את הנולד? רואה עכשיו בחוש את מה שעוד לא בא לעולם, את הנולד, הנולד עוד לא בא, אבל הוא כבר חי אותו בחוש, הוא רואה אותו! רואה – זה חכם. לא אחד שיודע מה יהיה בעתיד, זה כולם שומעים... אבל הוא גם רואה את זה, הוא חי! זה חכם. 

גם הנולד בעתיד יהיה בפניו כדבר מוחשי כדבר המתרחש עתה שיראה בשנות השובע: את הרעב ממש פוקד אותו ואת בני ביתו! שיראו את המחר כאילו הוא כבר בא היום, זו ממש צריכה להיות ההרגשה אצל האדם גם ביחס לענינים הרוחניים; ימי חיינו ספורים עלי אדמות! אחר כך יבואו ימי החושך - מה שלא הכין האדם לעצמו יחסר לו! ולא יושלם משום מקום. 

פעם שאל אותי אחד: 'מה יש למעלה? תגיד,  מה, מה יכול להיות כבר?'

אמרתי לו: 'שום דבר! בוא תצא אתי'. 

יוצאים החוצה מראה לו את החושך בלילה! ואומר לו: 'אתה רואה שמה את החושך? תאר לכך שאתה שמה בחושך למעלה לבד!' זה הכלת שאר שמה לנצח לבד, זהו! אין אף אחד, רק אתה, לבד בחושך, למעלה למעלה, אתה לא יכול לרדת, אין אור, אנחנו מפה רואים  את החושך, אתה מהחושך רואה רק חושך! ואתה שמה לבד!! זהו, זה הכל, אין עוד אנשים. אנשים לא רואים את החושך כי אין שמה פלורוסנטים... אתה מבין? פה יש אור אז נכנס ויוצא ואין פחד, אבל כשאדם יהיה למעלה - וואי וואי וואי...! ושם עוד נושפים אחריו המלאכי משחית שרודפים אחריו... - וואי וואי וואי... מה שהולך שמה! 

אבל מכל מקום אדם צריך לראות כמו יוסף להיות נָבוֹן וְחָכָם. מה זה נָבוֹן וְחָכָם? רואה את הנולד! מה זה רואה את הנולד? עכשיו הוא כבר חש! לכן אמרו חז"ל: 'העולם הזה דומה לערב שבת, והעולם הבא לשבת; מי שטרח בערב שבת – הוא יאכל בשבת' זאת אומרת כמו שבערב שבת מזדרזים מאוד! תכף תכנס השבת, ורק מה שהספקת להכין יהיה על השולחן בשבת, ככה העולם הזה; מה שהזדרזת והספקת להכין לעולם הבא - הוא מה שיהיה לך בעולם הבא מוכן על השלחן לסעודה, אדם מזומן לסעודה שהוא הכין. מה מחכה לך בעולם העליון? רק מה שהכנת בימי חייך: תורה ומצוות שאתה טרחת, יגעת ובזריזות!

אבל אם בן אדם אומר: 'יש זמן! מה בוער? רק התחלנו, זה...' 

והנה בעולם הזה התורה והמצוות נתונים לאדם בחינם! מתגלגלים ברגל כל אדם על כל פסיעה ופסיעה ובכל זאת אדם פעמים רבות אדם 'דש בעקביו' במצוות הקלות והחמורות ונדמה לו: 'כי יש עוד זמן לאסוף מצוות ומעשים טובים...' 

אבל האיש החכם והנבון יודע: שלא לבטל מימיו ומשעותיו! ומזרז את עצמו: שלא להתעצל להכין צידה לדרך לשנות הרעב הבאות אחרי ימי חייו. 

וכמו שמשלו חז"ל: 'משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה, אלו ואלו יושבים, יופי! יש שלחן גדול, פה יש  שורה ופה יש שורה ויושבים אלו מול אלו; הללו אוכלים (שבעים) והללו רעבים,  הללו שותים והללו צמאים...! אתם מתארים לכם? יושבים כולם, בא המלצר מגיש לכולם מנות ולאלו הוא לא מגיש מנות! אלה מתחילים לאכול שומעים אותם מכרסמים... ואלה כלום! אלה שותים ואלה מסתכלים - איזה הרגשה זו! ככה יהיה שם.

כנאמר: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה'...  הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ... הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב" (ישעיה סה יג) נמצאים בעולמות העליונים; אלה אוכלים ושותים - ואלה רעבים וצמאים! 

אשריו מי שיש לו בהווה את תחושת המחר, כמו שמספרים על הגאון מווילנא: שבכה לפני פטירתו בעולם הזה! ואי ואי ואי, ואמר: 'כמה יקר העולם הזה! שבעד פרוטות מעטות אפשר לקיים מצוות ציצית שזוכים על ידה לקבל פני שכינה!'

ציצית  עולה חמש עשרה (15) שקל, עשרים (20) שקל, שמונים (80) שקל, תלוי כמה האיכות וכמה ההידור...! אבל עם כמה גרושים כמה פרוטות - זוכים לראות פני שכינה! שנאמר: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" (במדבר טו לט) ולא וּרְאִיתֶם אותם וּרְאִיתֶם אֹתוֹ – מקבלים פני שכינה! ובמי מדובר? על הגאון מווילנא. שהגאון מוילנא בגיל שש (6) כבר נתן דרשות בשני בתי כנסת, ובגיל שבע (7) גמר ש"ס! בגיל שמונה (8) ידע קבלה, בגיל עשר (10) 'קבלה מעשית' ובגיל שלש עשרה (13) כבר לא היה לו מה להוסיף! בגיל שלוש עשרה הוא הגיף את התריסים ויותר לא ראה את הרחוב 

עד שבא המגיד ואמר לו: 'ששלוש (3) שנים יצא ויראה אם הוא יכול להחזיק בתורה ובמצוות בדיוק כמו ששמר בבית – בחוץ!!' 

וככה הוא עשה וחזר כמות שהוא. 

ר' זלמן אחיו, שהיה גאון עצום וגמר את הש"ס למעלה ממאתים (200) פעם, אמר שמה שהוא השיג ר' זלמן הגאון בסוף ימיו, כבר השיג הגאון בגיל שש עשרה!' 

ונשאר לגאון מוילנא רק שלש (3) קושיות בחייו! אחת מהם זה 'פרה אדומה' ששלמה המלך גם לא ידע, ועוד שתים (2)... והוא שאמר: "אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה" (אבות ג יז) מה זה אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה? אומר הגאון מוילנא: שאם אֵין קֶמַח שהתורה לא מפוררת כמו גרגיר-גרגיר של קֶמַח - שאין קושיות לא דבוק הכל מפורר, אִם אֵין קֶמַח אם זה לא כמו קֶמַח – זה עדין לא תורה. 

והגאון מווילנא על מה הסתכל לפני שהוא נפטר? לא על דף גמרא! הוא אומר: בעולם הזה בכמה פרוטות אני שם עלי כל הזמן ציצית – וזוכה לקבל פני שכינה!

ו'לעתיד לבוא: אלפים שמונה מאות (2,800) עבדים! על כל ציצית!!' בעולם הזה מה אפשר לעשות. 

יש כאלה חכמים שתורמים ציציות להרצאות שמחלקים אותם לאנשים, וכל אחד ששם בזכותם - עוד אלפים שמונה מאות עבדים! וזה ב-15 שקל, 20 שקל – לקבל 2,800 עבדים! זו  חכמה גדולה, אשריהם ואשרי חלקם!

אז זאת אומרת אנחנו רואים שיש אדם שיש לידו אלפים ורבבות של מצוות שעוברות לידו  והוא יכול לאסוף והוא מתבטל...!

 אז מה זה נָבוֹן וְחָכָם? זה שהוא יכול לעורר את העם - למה שהם יודעים כבר! ומה זה 'תשובה'? לעורר אנשים לתשובה, כולם יודעים שצריך תשובה, כולם יודעים שזה האמת, אבל הם לא יכולים לעורר את עצמם! צריך נָבוֹן וְחָכָם – שיבוא ויעורר אותם, שיראו בחוש! שיראו בחוש: את הנולד -  מה שעתיד להיות אתם.

ה' יזכה אותנו להיות מהמעוררים – אמן כן יהי רצון!