ה'חפץ חיים' 'נדחי ישראל' פרק א גודל חיוב שמירת התורה והסיבות לרפיון בה | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - אין זה הדרשה, אלא עיקרי הדברים מהספר 'נדחי ישראל' למרן החפץ חיים זיע"א - - - 

בו יבואר מן הכתוב

גדול החיוב לשמור את התורה

אף בעת שהוא מתגורר בקצה הארץ מגוי אל גוי.

ובזכות זה תבוא הגאולה.

וגם יבואר בו הסבות המביאות לרפיון התורה בעת ההיא

ואיך להשמר מהם.

ברוך ה' אלהי השמים אשר הבדילנו מן התועים ונתגלה לנו באור שכינתו בפרסום רב נגד ששים רבוא אנשים ודבר עמנו פנים בפנים ונתן לנו תורתו הק' כדע לחיותנו בעוה"ז ולזכותנו לנצח, כמה דכתיב ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. ובאורו שעל ידי קיום התורה אדם זוכה שיהיה לו חיות וקיום בעולם הזה, וכמה דכתיב ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך וגו'. וגם קיום נצחי לעוה"ב. והנה כשנתבונן היטב את כל הענינים שעברו עלינו מעת היותנו לעם נראה בחוש כי בעת ששמרנו את תורת ה' נתקיימו עלינו כל הברכות שהבטיחנו בתורתו הקדושה ולא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב שדבר עלינו וכמו שהעיד כל זה יהושע לעיני כל ישראל, וכדכתיב ביהושע כ"ג וכן בימי כל מלכי יהודה וישראל, בעת אשר התחזקו ללכת בתורת ה' הצליחו עד מאד ככתוב הכל בדברי הנביאים, ולהפך מעת שסרנו מלפניו והתחלנו לעבור על תורתו ירדנו ממדרגה למדרגה כמו שאמר בפרשת בחקותי, ואם עד אלה לא תשמעו לי וגו' ויספתי וגו'. עד שלבסוף נתמלאה סאת עונותינו ונפזרנו בין העמים בארצות רחוקות, וכמו שאמר הכתוב בפ' התוכחה, והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ וגו'. ונאמר עוד בפ' נצבים אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו'. [וזה נתקיים בעו"ה בימינו שישראל נפזרו בקצה השמים אף באמעריקא הרחוקה, וכן בכמה מדינות הרחוקות מאד] וכן נאמר עוד בפ' ואתחנן והפיץ ה' אתכם בעמים וגו'. ואעפ"כ לא נתיאש מרחמי ה' כי רחמיו לא כלו, ובאותה פרשה גופא כבר הבטיחנו הקב"ה שכאשר נבקשהו אף משם ימצא אלינו אך שיהיה בכל לב ובכל נפש, וכדכתיב שם ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. וכתיב עוד שם: בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו. אך לא בארה לנו שם התורה בפירוש אופן התשובה, וגלתה לנו במקום אחר, והוא בסדר נצבים, שכתוב שם ג"כ זה הענין גופא, שכתוב שם: והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה. [ר"ל שתתבונן מהברכות שבאו עליך מקודם בעת שקיימת את התורה, ומהעונשים הבאים עליך בסוף שהם בהשגחת ה' שהלא לא באו עליך טובות ורעות אחרות כ"א אותן שנתן לפנינו] ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה, וכן כפל לנו בסוף הפרשה, כי תשמור מצותיו וחקותיו הכתובה בספר התורה הזה, הרי בארה לנו בפירוש שעיקר התשובה הוא שנראה לשמור את התורה אף בהיותנו בין העמים ותשובה מעולה בלב ונפש ובזכות זה תהיה הגאולה. והנה כאשר נתבונן עתה בענין קיום מצות התורה וחקיה בזמנינו זה בעו"ה רפה מאד אף לאיזה אנשים שהם בביתם וברשותם ובפרט לאנשים המתגוררים בארצות רחוקות, כגון באמעריקא ובאפריקא ואנגליא ימצאו רבים שהוקל בעיניהם קיום התורה והמצות ואחרים יש שעוברים על מצות התורה בשאט נפש, ויש מהן שעוברין אף על דברים שצותה התורה שיהרג ולא לעבור עליהן. והנה כאשר נבוא לחקור אחר סיבות הענין שנתרשל אצלם קיום התורה והמצות רבות הנה, אך ארבע סבות הם העקרים הראשונים הגורמים להסיר האדם מדרך ה'. יש מהם שהתרשלותם הוא מצד שנדמה בנפשם בעת תחלת כניסתם להמדינה ההיא שעל איזה ענינים הם מוכרחין לעבור על גדרי התורה, וע"כ חושבין ברעתם כיון שנסבב מאת ה' שיהיו מוכרחין להתגלגל באלו המדינות מסתמא סילק אותם מעל פניו וכבר ירד מדרגתם מכלל שאר אומה הישראלית הם אשר בחר ב' לחלקו, והוא מתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך ומתיאש בהמשך הזמן לגמרי מקיום המצות, וע"כ יעבור לפעמים אף על החמורות שבחמורות, כגון חלול שבת ועריות וכדומה ונעשה כל התורה בעיניו כהפקר. ויש מהם שסבת התרשלותם הוא מצד חסרון ידיעה שאינם יודעים איך להתנהג בעתים הללו שהוא מתגורר בארצות רחוקות כי אין מצוי שם ממי לשאול אפילו דינים הפשוטים, וכ"ש דינים הצריכין עיון, וגם רוב עצה האיך להתחזק בעניני הדת כי שם צריך הרבה חיזוק בענין זה כי במקומותינו גדר הבושה מסייע שילך אדם בדרכי השי"ת כדי שלא יתבייש מחביריו ורעיו כשיסור מדרך השי"ת, ושם בעו"ה בכמה מקומות להיפך ע"י פוחזים ורקים. ויש עוד סיבה שלישית אשר היא יותר גרועה ומצויה מכולם, והוא מצד שמצוי לו לראות בכל יום הרבה אנשים ממכיריו ורעיו והם מאנשי עירו ממדינתנו שקיום מצות התורה הפקר הוא בעיניהם, וע"כ היצר מסיתו לומר לא אני יחיד בדבר זה, כמו שיהיה עם שאר אנשי העיר הזאת כן יהיה עמדי. והנה על כת זו אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאחד שנתפש ונחבש בבית האסורים על איזה עלילה ויסר לו שם ויהי לו שם יום לשנה, ויבאו אחיו ובית אביו לנחמו ויספרו לו כי זה מקרוב אירע דבר כזה במדינה אחרת לאדם אחר פלוני אלמוני, וגם הוא נחבש באופן קשה כזה ממש, ויען ויאמר להם הכזה נחום הוא לי, אבל הוא לי, אלו הייתם מספרים לי שלבסוף ניצול אותו פלוני מזה העונש, אפשר שהייתם מפיגים לי דאגותי במקצת עי"ז או עכ"פ אם הייתם מספרים לי שפלוני אלמוני נתפס ג"כ על ענין זה והיום או מחר יהיה ג"כ נחבש עמי בחדרי אפשר שזה היה ג"כ קצת נחום אלי כאשר אראה שאני אינני יחיד בדבר הזה, אבל עתה שהוא נחבש במדינה אחרת מת יתן ומה יוסיף מזה אם מכים וחובשים עוד אדם, וכן נמי בעניננו ממה מה יתרון יגיע לו לאדם אם עוד אדם עובר עבירה וגם הוא נחבש באופן רשה כזה במקום אחר, הלא מקום הגהינם ידוע הוא שהוא גדול מאד שכל העולם הוא אחד מכמה אלפים בגהינם, כמו שאחז"ל בפסחים צ"ד ע"א ע"ש. ויש בידו לתפוס למאות ולאלפים אנשים אשר כל אחד מהמה אחור מחבירו כמה מאות פרסאות ולא יראה ולא ישמע מחבירו כלל וביותר שאש של גהינם איננו כמו אש שלנו שהוא מאיר אלא שהוא אש של חשך [דהיינו שאין בו רק כח השורף ולא כח המאיר כלל], וכדאיתא במדרש שהחשך שהיה בתחלת בריאת העולם נשאר בגהינם, א"כ אין כל אחד רואה את חבירו ולא שומע ממנו כלל אלא כל אחד בוכה וצועק אוי ואבוי במקומו. היוצא מדברינו שהאדם אין לו להסתכל על חבירו לשום דבר רע אפילו אם הם רבים, וכמו שרמז ע"ז בתורה דכתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות. ואין עצה מחברים רעים כאלה רק להתרחק מהם בכל היכולת שלא לילך עמהם כדי שלא יבוא לספר עמהם ולהתמיד בישיבתם ולעשות כמעשיהם וכמו שאמר הכתוב בספר תהלים אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד. ואחז"ל אם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב. ועוד נדבר בזה בפרקים הבאים אי"ה. ויש עוד סיבה רביעית שהיא גורמת להסיר קדושת ה' מעל האדם. וממילא יסור מכל התורה והמצות ויתבאר ענינו בפרק עשירי עיי"ש. ועתה נדבר רק באלו השתי כתות הראשונות ונשיב על ראשון ראשון. דע כי מין יצה"ר זה של כת ראשונה לא חדש הוא וכבר היה לעולמים בדורות החורבן, והשיב לנו הקב"ה ע"י נביאיו על המעות זה של היצה"ר. דהנה ידוע מה שאחז"ל [סנהדרין ק"ה א] בעת שגלו ישראל באו אנשים שרצו לפרוק מעליהם עולו של הקב"ה ליחזקאל הנביא ואמר להם הנביא שיחזרו בתשובה ואמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגירשה בעלה כלום יש לזה ע"ז כלום, ורצונם שעל כרחך כיון שהקב"ה מסר אותנו תחת ידי האומות שוב גרש אותנו מהיות לו לעם, וא"ל הקב"ה לנביא לך אמור להם אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, וכוונת הכתוב כי ענין גלותנו איננו ענין גירושין ולא ענין מכירה, כי הקב"ה כל העולם שלו ואיננו בע"ח למי שיצטרך למכור לו בניו עבור חובו והגלות בין העובדי כוכבים הוא לכלה הפשע ולהתם החטאת כמו שכתוב בדניאל ועוד טעמים כמו שנכתוב לקמן בפרק שני. ואף בהיותנו תתחת אויבינו הוא רק אלהינו ולא אלהי האומות עובדי כוכבים ומזלות, כמו שכתוב ואף גם זאת בהיותם בארץ אוביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם. ואיתא בתורת כהנים דהאי קרא קאי על ד' מלכיות שהיו משתעבדים בישראל, וגם אח"כ בימי גוג. ובכולם הוא רק ה' אלהינו שמיחד שמו עלינו, וע"כ צריך שידע איש יהודי המתגורר מגוי אל גוי ואפילו אם הוא בקצה השמים שלא נפל עי"ז ממדרגתו בשום דבר וה' אל עולם הוא אלהיו עדיין. ואפילו אם הוא באיזה מקום שמוכרח לעבור על איזה מפרטי דיני התורה מפני סכנות נפשות ממש, אפילו הכי צריך שידע שעדיין איש ישראלי הוא כמקדם ומחויב לשמור יתר מצות התורה כמו שאר איש ישראל, וכשהוא עובר ע"ז רשע גמור יקרא כשאר איש ישראל העובר על רצון ה' ברצונו, צא נא וראה שאילו במוכר עצמו לנכרי או לעקר שבודאי איש נבזה הוא עבור זה, כי הלא ידע שבודאי יבטל עי"ז הרבה פעמים מדיני התורה אפילו הכי בארה לנו התורה כמה פסוקים בזה בסוף פרשת בהר, שה' הוא אלהיו עדיין כמו שכתוב אחר פרשת מוכר עצמו לנכרי, כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם וגו' אני ה' אלהיכם. ונאמר אחריו לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם וגו'. ופירש רש"י [הוא מהתורת כהנים] כנגד הנמכר לעכו"ם הכתוב מדבר, שלא יאמר הואיל ורבי עובד ע"ז אף אני כמותו, הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו, לכך נאמרו מקראות הללו עכ"ל. ועל אחת כמה וכמה בזה שלא מכר את עצמו רק שנגזר עליו מן השמים שיהיה נע ונד בארצות רחוקות, בודאי אין לו שום פחיתות עבור זה. גם מפרשת נצבים הנ"ל שהקדמנו למעלה, מוכח בהגיא שאפילו כשישראל מודחין בקצה השמים אפילו הכי יש עליהן עול התורה והמצות, וכשיתבוננו בזה ויקיימו יזכו עבור זה לגאולה. הנה נתבאר לנו מכל אלה שאיש הישראלי אף בהיותו מתגורר בקצה הארץ והוא כבוש שם תחת איזה אומה עובדת כו"מ, אפילו הכי לא סילק הקב"ה את פניו ממנו והוא חלקו ונחלתו לעולם.