"לכם ולא לגויים" – הלכות יום טוב, גיורים פיקטיביים, כיסוי ראש ומסירות נפש על קיום התורה

 - - - לא מוגה! - - -

ברפואת דוד בן בת שבע, אני קורא בסימן תקייב התורה אמרה לנו אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם דרשו בביצה כא הסבירו לנו את הפסוק מה זה הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לנוכרים זאת אומרת אסור מן התורה לשחוט או לבשל לצורך הגוי ולכן הגמרא ממשיכה שמא יבוא לידי האיסור הזה לא רק שאין מבשלים לצורך הכותים ביום טוב אלא גם אסור להזמינו למה גזירה שמא ירבה בשבילו שאפילו את זה אנחנו עשרים ביום טוב בימים טובים לא רק לגבי הגוי אלא גם לגבי הבהמה או הכלב גם שם יש לנו את הדרשה האמורה הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לכלבים זאת אומרת אסור גם לבשל לצורך הכלב זה דבר שמצוי מאוד באותם האנשים העיוורים לעלינו שאינם רואים יש להם כלב שלוקח אותם הכלב הזה מאולף טוב, הוא מסתכל, רואה הרמזור אדום אז הוא עוצר את האדון שלו מתחלף הרמזור מאדום לירוק אז הוא לוקח מנהיג את האדון וכן הלאה בדרך כלל הם דואגים לו לכלב הזה ונותנים לו לאכול בשר מבושל אם תיתן לו בשר חי, הרופאים, הווטרנר אומר, תודה, הדוקטור אומר אם אתה נותן לו בשר חי הוא יהיה חייתי זה נותן לו לנגוס בצורה כזו אם הוא רעב הוא ימשוך גם ולכן הם ממליצים לבשל ולתת לו וככה הם עושים העיוורים דואגים לו נותנים לו את המזון המיוחד וגם בשר מבושל לבשל בשבילו ביום טוב אסור הרי מה הם נותנים לו? הם לא נותנים לו בשר חלק אלא מבלה לגר אשר בשעריך או מכון אנוכי או לכלב תשליכון אותו אז יש בשר טרף חמש שקל עולה קילו בשר טרף זה זול, זה לא יקר אז מביאים בשבילו בשר טרף לבשל בשר טרף ביום טוב בשביל הכלב אין כאן הועיל ומקלעי לאורחים עלי בדיקול עלמא האיסור כאן איסור גמור מן התורה כך שגם לגוי וגם לכלב הדבר אסור יש לנו דבר דומה קצת קראנו אתמול בבוקר לגבי מצוות השביעית והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה מה זה לכם? אמרו בתורת כהנים בספרה לכם ולא לנוכרים הסביר לנו מרן בספרו על שאלות ותשובות אבקת רחל שכוונת הפסוק יש לנו ברוך השם שפע מהפירות של ארץ ישראל גם אם אני לא עובד בשנת השמיטה אבל הפרדס נותן את הפירות יש לנו בעזרת השם שנה הבאה בעוד ארבעה חודשים תשס״ח אם לא יבוא משיח תהיה שנת השמיטה בלי לעבוד, בלי כלום, יוצא לך תפוזים, אשכוליות או כל דבר אחר יש לנו את המצווה לקחת ולאכול בעצמנו את אותם הפירות שיש בהם קדושה שביעית אבל אסור לך לתת לו גוי יש לו איזה גוי בבית שעובד פיניפיני, רומני או תאילנדי או דבר אחר, אסור לך לתת מאותם הפירות שיש בהם קדושת שביעית אסור לנו לתת אותם לגוי גם שם אתה דורש מאותו פסוק הייתה שבת הארץ לכם לא אוכלה לכם ולא לנוכרים אלה הדברים שנאמרו שם אבל שם נאמר כל זה רק לגבי הגוי לגבי הבהמה התורה שמה מפרשת בהמשך ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול לגבי הבהמה אין את ההגבלה הזו אבל מה שאין כן אצלנו כאן כאן ההגבלה לא רק לגוי אסור אלא לכם ולא לכלבים אצלנו כאן הגוי והכלב שווים אותו דבר עבודה רבה מאוד מכיר סתם? כן, למה לא? אין בעיה מאכל אדם בכלא, מאכל אדם אוכל את זה בעצמאות קרוב? לפעמים שאריות, לפעמים אתה נותן לכולם והרבה פעמים חלק מהילדים משאירים חלק מהילדים או גם המבוגרים לפעמים אכלו ושנאו ונשאר תשאיר את זה למחרת, תתקלקל, תלך לאיבוד אז לפחות תיתן את זה לכלב, אין בעיה. יש בעיה עם זה. ברגע שאתה גומר את ברכת המזון, סיימת ברכת המזון, אתה יכול לתת את השאריות לכלב, אין בעיה. לפני ברכת המזון יש מחמירים אבל אחרי ברכת המזון, מעיקר הדין אין איסור גם ביומתון ויהיה מותר בלכתחילה לתת לו דברים שכאלה, בזה אין לנו שום בעיה. אבל יש עניין לתת לו לפני שאנחנו אוכלים. בסדר, נתתי לו את האוכל שלו לפני שאני בא לאכול אבל אחר כך מלא שנייה, הוא רוצה עוד, הכלב תמיד רוצה עוד. בשמיטה אי אפשר. בשמיטה מהפירות של השביעית אמרנו רק לגוי אי אפשר אבל לבהמה יש יותר. אנחנו יכולים לתת לבהמות כמו שהפסוק אומר ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול שם הדבר שונה מאשר הנושא שלנו כאן לא רק לגבי בישול אלא גם לגבי שאר המלאכות שייך את הכלל הזה והגמרא עוסקת שם בביצה כא' במלאכת שחיטה הגמרא מספרת על נחמיה המסוני שלא בא ללמוד ביום טוב. למחרת כשבאת שאלו אותו איפה היית אתמול אנה לא באת? אמר להם בולשת באה לעיר ורצו לקחת להם את כל הממון שחטנו להם עגל טרפה והיכלנום מה שנקרא בערבית סולחה אמרו לחכמים אנחנו תמהים אם לא יצא שכרך בהפסדך שהרי אמרה התורה לכם ולא לנוכרים פירוש הדבר נכון שהיה לכם הפסד ממון אבל בשביל זה אי אפשר להתיר איסור דאורייתא וכאן מה הם שחטו? שחטנו להם עגל טרפה והיכלנום אז מלאכת השחיטה הזו שהם שחטו זה לא ראוי לנו, אין כאן הואיל אז יש כאן איסור גמור מן התורה שאמרה התורה לכם ולא לנוכרים זו הקושייה, זו ההערה שהעירו לאותו נחמיה המשונאי וכך ההלכה זה מה שאנחנו קוראים כאן מהסוגיה הזו, מהגמרא הזו, הפוסקים למדו הלכה שגם כשיש לאדם הפסד ממון אסור לאדם לעבור על מה שאמרה התורה יש לנו דברים ששם העניין יותר קל אין לי שופר, אני נמצא במקום נידח וכדי שיביאו לי שופר זה יעלה מאה אלף דולר צריך להביא מטוס מיוחד, טיסה מיוחדת כדי שיביא לי את השופר הזה כל הרכוש שלי כולו 200 אלף דולר האם אני חייב לשלם מאה אלף דולר או שאני אפסיד את המצווה? וכן בשאר מצוות עשה יש לנו כלל עד חומש, אל יבזבז, אל יבזבז יותר מחומש, יותר מזה אתה לא חייב, בשביל אל תעשה הוא רשאי להימנע, להפסיד את מצוות ארבעת המינים, שופר או דבר אחר. כל זה כשהוא נמנע, הוא לא עושה כלום, בשביל אל תעשה יש לנו הגדרה עד חומש ממונו. אבל כשמדובר בלאו, או שאתה אוכל חזיר, או שלוקחים את כל הממון. כאן בארץ, ברוך השם, אין לנו את הניסיונות האלה כמעט, אבל מחוץ לארץ לא יבוא ולא יהיה. הרבה יהודים סבלו מזה במשך הדורות. השאלה היא או-או, מה עושים? מוטב שיעבד את כל ממונו ולא יאכל חזיר. לא רק בלאו הזה, אלא הוא הדין גם בשאר הלווים. אצלנו כאן, בדוגמה שלנו, לא כתוב בלשון לאו, אין כאן לאו, לא תאכיל, לא תשחט לגוי ביום טוב, אלא אצלנו כאן זה עשה. אך אשר יאכל לכל נפש ולבדו יעשה לכם, לכם ולא לגויים. לאו הבא מכלל עשה, עשה. אז כאן אצלנו זה לא לאו. האם גם בזה חייב למסור את כל ממונו, ולא יעבור בקום ועשה על העשה הזה, או לא? אומר המגיח בנתיבות המשפט, מהסוגיה הזו אנחנו לומדים שגם בעשה הדבר הוא כך. גם פה הוא בקום ועשה קל ושוחט לגוי. אז מוטב שהיה מפסיד את כל הממון, הרי הבולשת שבאה לשם רצו לקחת לנחמיה המשונאי את כל ממונו, אז אמרו לחכמים, תמהנו אם לא יצא שכרכם בהפסדכם. זאת אומרת, לפי דברי חכמים, מוטב שהיה מפסיד את כל ממונו ולא היו עושים את הסולחה הזו, לא היו שוחטים את העגל טרפה לאותם הגויים. ולמה? נכון שזה עשה, אבל כאן העשה הזה הוא בקום ועשה. שם אתה לא תוקע בשופר, לא לוקח ארבעת המילים, אתה נשאר בשביל תעשה, ולכן שם אפשר לומר עד חומש ולא יותר. אבל כאן, כשהוא צריך בקום ועשה לשחוט, כאן זה חמור יותר, זה דומה כמו האכילת חזיר, שאפילו יאבד, יפסיד את כל ממונו ולא יעבור על מה שאמרה התורה. הפוסקים דנו בהלכות האלה ביורי דעה סימן קנ״ה, שם פירטו בהרחבה, גם הר״ן וגם הרמ״ה פירטו שם את הנושאים האלה. וכך המסקנה שם. האחרונים, אחרוני אחרונים, בדרכי תשובה ועוד מצטטים את דברי המגיע בנתיבות, וככה המסקנה למעשה. ניקח דוגמה שמצויה לנו. אנחנו לא עושים סולחה עם הגויים. אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. שיילחמו הם בנוהם, שינצחו שניהם ניצחון מזהיר, מבריק. הם עובדים יפה, יודעים לעבוד. אנחנו מברכים את שניהם, נעשה להם מי שבירך אבותינו שהפת״ח ינצח את החמאס, והחמאס את הפת״ח. לנו אין את הדוגמה הזו כמעט לשחוט להם עגל טרפה, מה שהיה פעם. אבל יש לפעמים דוגמה אחרת. לפעמים אישה נשואה, אין פרנסה בבית, אין לה ברירה, היא יוצאת לעבודה. ולפעמים בא לבית שלה אדם רשע, מרושע, ואומר לה, תראי, את באה עם הכיסוי ראש, את נראית כמו איזה סבתא זקנה, וממלה הקליינטים בורחים. אם את תהיי בלי כיסוי ראש, שתראי יותר צעירה, אז כל הבחורות הצעירות יבואו כאן ויקנו, ויהיה לי יותר היבעה. והוא אומר לה, משפט אחרון, או שאת באה מחר בגילוי ראש, או אני מפטר אותך, פיטורין. אתה יודע שהנבל הרשע הזה, הוא לא רק מדבר, הוא גם מעשה. היא באה לשאול, אני מפרנסת יחידה, מה אני עושה? האם אכנע ללחץ, או שאני מתפטרת? כאן זה קום ועשה. אומנם אין לאו בתורה שאסור לאישה הנשואה ללכת בגילוי ראש, אלא נקרא את זה בעוד שבועיים, כתוב בתורה, פרשת נשוא, הוא פרע את ראש האישה, מכאן שרק הפרוצה היא הסוטה, הכהן פורע את ראשה. האישה צנועה תמיד הולכת בכיסוי ראש, אבל גם אם הדבר הזה, למה בא בכלל עשה עשה, אבל כאן העשה הזה ביקום ועשה. כמה שזה ביקום ועשה, אין לנו ברירה. אתה אומר לה, מוטב שתאבד את הפרנסה, שתפסיד את העבודה, את מקום העבודה, ולא חלילה תעבור על מה שאמרה התורה. וכן, כל כיוצא בזה, אדם צריך לפעמים לעמוד במבחן. אנחנו מתפללים בכל בוקר לפני בורא עולם, אל תבענו לבין ניסיון ולא לידי ביזיון. אבל חלילה האדם מגיע על ידי איזה ניסיון, וצריך לעמוד על הגובה, להיזהר, והכל מאיתו יתברך. אם הוא לא יעמוד בניסיון, יש לקדוש ברוך הוא הרבה דרכים לקחת ממנו את הממון, ולכן להיזהר שלא ייקשה. כמה פעמים על זה עשוי ללכת פאה נוכלית? טוב, פאה נוכלית שתעשה שאלת חכם במה המדובר. פאה נוכלית זה שאלה של איסור דה רבנן, לדעת רוב ככל הפוסקים. שם יש כבר מחלוקת, יש שם שאלה, בחיי גוונה יש שהקלו יותר בדבר. אבל לגבי פריעת ראש, אין על מה לדבר. אין מחלוקת, בוודאי שהדבר אסור. רשי שם, הוא אומר, כיסוי ראש לאשה. הוא אומר כיסוי ראש לאשה. אתה מדבר על כיסוי ראש לאישה? כן, רשי שם בפסוק הוא אומר קריעת ראש. נקריע, ניהלת הראש. בסדר, היה נוח. היה נוח. התוכן הוא אותו דבר. מה שאני ואתה אומרים זה אותו דבר מבחינת התוכן. כן. לא, לא. רק בייסורי דה רבנן, בזה אמרנו שהעניין מוסכם, אליבא דה הלכתה. בייסורי דה רבנן יש מחלוקת. ולכן אמרנו שישאלו חכם, ישאלו כדי לדעת מה לנהוג ולעשות. לדוגמה, באישה אלמנה או גרושה גם היא חייבת לכסות את ראשה. כך כתבו הרמב״ם והשולחן ערוך, שלא רק הנשואות אלא גם הפנויות. גם אישה שהיא גרושה או אלמנה, למרות שהיא פנויה, גם היא חייבת בכיסוי ראש. אבל שם אין החובה מן התורה אלא מדרבנן. אותו דבר גם, לא יבוא ולא יהיה אישה שנאנסה לפני החתונה והיא בעולה, למרות שהיא עדיין רבקה, שוב, לפי ההלכה, חייבת לכסות את ראשה. ובזה, אם לפעמים יש בעיה של הפסד מרובה וכולי, תראו תשובה ביביע עומר, חלק ד', אבן העזר, סימן א', שם האבא דן בשאלה הזו והוא מצדד להתיר שאם יש הפסד מרובה, עלולה לאבד את הפרנסה, הוא יתיר שם על ידי פאה נוכרית. ולכן כל כך יוצא בזה. לפעמים יש לנו איזה דרכים, ולכן אמרתי שישאלו חכם על כל מקרה, על כל פרט לגופו של דבר, כדי שידעו כיצד עליהם לנהוג ולעשור. מה זאת אומרת שהיא מוצאת את המספרים? היא יוצאת לרחוב עם ראש מגולה. בשביל אל תעשה, היא לא עושה את זה. לא, זה נקרא בשביל אל תעשה. אם היא בבית שלה זה בשביל אל תעשה. אבל ברגע שהיא פוסעת פסיעה אחת מחוץ לבית בגילוי ראש, זה נקרא ביקום ועשה. ולכן גם שם, כיוון שהאיסור הוא דאורייתא, לכן גם שם אין מקום להקל בדבר. אפילו אם חלילה זה יעלה לה בעיבוד הפרנסה, אין על מה לדבר, אין היתר בכל זה. אדוני רב, כאן הוא שם שאנחנו אומרים לה שתכסה את הראש שלה עם מכסת טבע, עכשיו עם גנת פחיים, שכאן היא נאמצה. בגלל שהיא נאמצה, היא צריכה ללכת עם הכיסוי. בסדר, אז אמרנו את הפשרה. אז אמרנו את הפשרה, על ידי פאה נוכחית, היא תהיה מותר. אז גם היא, אותה הרווקה, אותה המסכנה, תוכל גם כן ללכת עם הפאה הנוכחית, ואף אחד כמעט לא ירגיש, לא יהיה לה את העלבון הזה שאתה חושש ממנו, תהיה יותר לכתחילה בכל זה. אותו דבר, גם לגבי השידוך. לפעמים עם המטפחת או עם הכיסוי ראש, שנראית יפה מאוד מאוד מאוד. ואז אין שום בעיה, היא הולכת לשידוך, אז היא עושה את מה שאמרו חכמינו, מכסה את ראשה, היא מראה בזה שהיא אישה צנועה וכשרה, אין בעיה. אבל לפעמים השדכנית אומרת לה, עם הפאה את נראית בגיל 30, עם הכובע את נראית בגיל 50, נראית סבתא. כך אומרת לה, והיא אישה מקצועית, השדכנית, זה המקצוע שלה. היא אומרת, אם את רוצה שידוך טוב עם אדם צעיר יותר, אז אין לך ברירה. טוב, שוב, גם בזה שעת הדחק יכול להיות שלא יהיה ברירה, יהיה לה היתר על ידי הפאה אנוכית, לא חלילה לגמרי בגילוי ראש. אין על מה לדבר, בזה ודאי לא. אנחנו מדברים, כל ההיתר הזה יהיה על ידי הפאה. התורה, כשאומרת לנו אסור לבשל לגוי, לאו דווקא לבשל, הוא הדין גם להוציא מרשות לרשות. נכון שיש לנו היתר אוכל נפש, אני יכול להוציא מהבית לרשות הרבים או להפך ביום טוב לצורך יהודי, אבל לצורך הגוי או לצורך הבהמה גם זה אסור. יש היום בעולם למעלה מחמישה מיליארד בני אדם גויים, שעליהם חל הדין הזה, ההלכה הזו. לא, מה זה? יש לנו כחמישה עשר מיליון יהודים או קצת פחות. יש הרבה קבוצות בעולם שמגדירים את עצמם כיהודים אבל אינם יהודים אלא גויים גמורים, ומהם אלא אסור לבשל להם ביום טוב. ונפקא מיליארד, לא רק לגבי הפרט הזה, יש לנו עשרות דינים והבדילים בין היהודי לבין הגוי. את הגוי אתה לא מצרף למניין וכו', ובכולם, לאותן הקבוצות, אנחנו מתייחסים כגויים גמורים לכל דבר. אני אפרט חלק מאותם הדברים שאנחנו נתקלים בהם מדי פעם ועליהם דנו הפוסקים. דוגמה ראשונה, יש בעיר חולון קבוצה שנקראת בשם שומרונים. יש בארץ כאלף בני אדם כאלה, מחציתם בחולון ומחציתם בשכם. חלק יש להם תעודת זהות כחולה, אזרחות ישראלית, אלה שבחולון, וחלק יש להם פספורט ירוק, אלה שבשכם, הפלסטינאים שם. אלה מתגייסים לצה״ל והם מתגייסים לחיזבאללה, לחמאס וכן הלאה. אבל מבחינת ההלכה, מה המעמד של השומרונים, אלה ואלה נשרפים מבית הדשן, אין שום הבדל. שניהם גויים. מי הם, מה הם, ההיסטוריה שלהם, תפתחו ספר מלכים ב', ושם אנחנו קוראים, סנחריב בא וכבש כמעט את כל העולם, כבש גם את הגליל והשומרון, והגלה את עשרת השבטים. אבל ארץ זבת חלב ודבש, הוא רצה שיהיה לו מהארץ את כל מה שיש כאן, את השמן אפרסמון וכו'. ולכן הלך והביא, במקום עם ישראל, במקום עשרת השבטים, הביא את אותם הגויים מכותא, הביא אותם לשומרון. על שם העיר כותא מכנים אותם בשם כותים. אותם הכותים ישבו בשומרון, ואחרי זמן קצר התחילו האריות לאכול מהם. עם ישראל גלה מהגליל, אבל פה שבט יהודה נשארו. היהודים פה עדיין היו קיימים והאריות לכאן לא היו מגיעות. אז עדיין לא הייתה ממשלת חלם שתבנה גדר גבוהה. אז למה האריות לא מגיעות כאן? אז עוד לא הייתה גדר. ולכן באו הכותים ושאלו את העם ישראל, את אנשי יהודה, למה רק אצלנו באים האריות? למה אצלכם לא? ענו להם במה שקראנו אתמול. ולא תקיא הארץ אתכם אותה, בטמאכם אותה, כאשר קאה את הגוי. ארץ ישראל פולטת את הרשעים, את אותם הטמאים. הם עובדי עבודה זרה, יש להם יונה בהר גרזים, את הדמות יונה הזו הם עובדים, ולכן האריות באו ואוכלים מהם. הבינו את מה שצפוי להם, ולכן הסיקו מסקנות והחליטו להתגייר. אבל הגיור שלהם היה גיור פיקטיבי והיה גיור אמיתי. הפסוק מסיים שם שמצד אחד הם התגיירו, אבל מצד שני את אלוהיהם היו עובדים. הגמרא בכמה מקומות מביאה מחלוקת. בהתחלה חכמי ישראל נחלקו. המסקנה, כשמצאו להם את הדמות יונה בהר גרזים וראו שהם ממשיכים לעבוד אותה, אם כן הגיור מעיקרה לא היה טוב, ולכן החליטו שהם גויים גמורים לכל דבר. כך הדין לגבי כל התורה כולה. יש רק מקום אחד ויחיד שיש מחלוקת בין הפוסקים, והתשבץ אומר שאם שומרוני קידש יהודייה צריכה גט. אם הגוי מקדש יהודייה, הקידושין לא תופסים. שבו לכם פה עם החמור, עמא דומה לחמור. אבל כאן אולי אחת מהשומרוניות, אולי אחת מהן לא עבדה את הדמות יונה, אולי אחת מהן התגיירה ברצינות. זה החשש שלנו, ולכן אולי אותו הבחור שנולד ממנה, אולי הוא כן יהודי, וכאן האישה הזו מקודשת, ולכן לחומרה צריכה גט. מרן העתיק את זה באבן העזר, סימן מ״ד, סעיף י׳, וככה ההלכה. אבל, כתוב הלכות קטנות. במחלוקת הזו, נכון שמרן נקד לחומרה כדעת לתשבץ, אבל כל זה לחומרה, משום חומר איסור אשת איש. אבל ברור שגם מרן מודה שמעיקר הדין הגיור שלהם היה אפס, ולכן השומרונים דינם כדין גויים לכל דבר. אלה שגרים בחונון מתגייסים לצבא. לפעמים מחפשים מניין שם בצבא, יש להם תשעה, וחסר להם עשירי. עובר השומרוני הזה והוא מוכן לעזור. הוא מוכן לקחת כיפה ואומר לך, אני יודע גם לענות אמין. לא יעזור כלום, כמו שהגוי לא מצטרף, גם הוא לא מצטרף למניין. השך דיבר בזה ביוראי דעה על סימן קנט. התורה התירה לנו, לנוכרי תשיר. יש יותר לקחת ריבית קצוצה מהגוי. גם השומרוני, אנחנו מלווים להם בריבית קצוצה, אינם גויים. בין לכולם, בין לחומרה, אנחנו מחשיבים אותם כגויים. יש דוגמאות בודדות שמותר לומר לגוי בשבת. גוי שבת, אתה אומר לו, בדוגמה של שבות היא שבות במקום מצווה, במקום הפסד מרובה. אבל נאמר ליהודי, חס ושלום, כאן הם גויים לכל דבר, ומותר לך לעשות מהשומרוני הזה גוי שבת, ואותם הדברים שהתירו חכמים על ידי גוי מותר גם לומר לשומרוני. מצאתי ארנק, ארנק מלא וגדוש, שטרות אדומים, שטרות ירוקים, יורו מכל הסוגים, מכל הצבעים, מכל המינים. ויש שם תעודת זהות, והוא עונה לשם צדקה, צדקה אתה יודע, הוא גר בחולון, הוא שומרוני, אתה יודע מיהו. אין כאן מצוות השבת אבידה, אלא אתה יכול לקחת את זה לעצמך, התורה אמרה, וכן תעשה לכל אבידת אחיך. מרן כתב את ההלכה הזו בחושן משפט, סימן רס״ז, אז גם לגבי השומרוני, לא רק לגבי גוי רגיל, אלא גם לשומרוני, הרי אלו שלא, אתה לא חייב להחזיר לו את האבידה, וכן בשאר כל הדינים יש להם דין של גוי לכל דבר. לצערנו, היום בזמן הזה יש לנו הרבה שדומים לאותם השומרונים יש קרוב למיליון בני אדם בעולם שמחזיקים בכיס תעודת גיור, והגיור הזה הוא פיקטיבי כמו של השומרונים. אמנם אצל השומרונים, שם הייתה להם דמות יונה, אלה שיש להם את התעודה בכיס, אין להם, לא יונה בהר גרזים ולא בהר עיבל, אבל הגיור היה אפס. כדי להתגייר התנאים הם. קודם כל, האדם הזה צריך ויאמינו בהשם ובמשה עבדו. צריך שיקבל עליו עול מלכות שמיים, כמו שאמרה רות לחמותה נעמי, עמך עמי אלוהיך אלוהי, קיבלה עליה עול מלכות שמיים במאה אחוז. הוא מתחייב לשמור את כל התורה כולה, מצוות דאורייתא, דרבנן, אחר כך הפרוצדורה, ברית מילה וטבילה, ואז הוא נעשה יהודי כשר. בלי זה, אם חסר אחד מכל סממניה, הגיור הזה אפס אפסים. ולצערנו, רוב רובם של הגרים בעולם לא עונים על ההגדרה הזו, ולכן גם אם יש לו איזה נייר, לא הנייר עושה אותו יהודי. תיקח חמור, תכניס את החמור למקווה ותיתן לו תעודה, תשים עליו נייר, על הראש שלו תדביק, סטיקר. זה יעזור משהו? לא יעזור. הוא נכנס למקווה החמור ויצא משם חמור, כך גם עם הדומה לחמור. הכול אותו דבר, אין שום הבדל. הוא לא יצא משם היהודי בגלל שהוא היה באיזה מים, אלא התנאי הוא שיסכים, שיתחייב. זה תנאי, בל יעבור. תנאי נוסף, בעזרת השם, בשבוע הבא, חג השבועות, אנחנו קוראים את מגילת רות, ושם מסופר, כשרות המואביה רצתה להתגייר, בועז עלה השערה לזקנים. השערה, הגמרא מסבירה, הגיור צריך להיות בבית דין בשלושה. אם הגוי הזה הלך טבל לבד, הלך למעיין בליפתא או במקום אחר, בטבל, לא שווה כלום. צריך שיהיה לפני שלושה דיינים. אז אם יש לך שלושה דיינים, כן, אבל אם אותם האנשים אינם ראויים להיות דיינים, הם פסולים לעדות, פסולים להיות דיינים, ממילא גם אותו הגר שהתגייר, גם זה לא תופס. וכמו שאמרתי, מתוך המיליון האלה, רוב-רובם, או שהם עצמם אפס או שהבדין היה אפס, ממה נפשך הגיור הזה לא תופס גם בדיעבד. הגדילו לעשות הרפורמים. שם הם אנשים טובים מאוד. הם לא אוהבים להטריח בני אדם. שיבואו, יעשו לו ברית מילה, זה כואב. הם לא אנשים רעים. לכן הם מסתפקים. אתה שולח להם 100 דולר, הם שולחים לו במעטפה תעודת גיור, תעודה יפה מאוד, מצוירת, למעלה יש עשרת הדיברות, כל מה שאתה רוצה ישנה בתעודה, תמורת 100 דולר. גם לכלב שלי אני יכול להשיג תעודה מהם שהכלב הזה הוא כלב יהודי. כך הם יכתבו ויחתמו, הרביי, הרפורמי, מה שאתה רוצה, תמורת כסף, הכול אפשרי. וכן כאל צוות הזה. לצערנו, גם הקונסרבטיבים לא רחוקים מהם. באחרונה, לצערנו, יש ירידה גם אצל אותם שמכנים את עצמם אורתודוקסים, גם שם יש נפילה חדה. ולכן אנחנו אומרים, כמעט 90% מאותם האנשים שמחזיקים בכיס את התעודה הזו, אין להם שום קשר לעם היהודי, ותעודת הגיור הזו לא שווה את הנייר שהאותיות כתובות עליה. ממילא בראש ובראשונה כאן אצלנו לגבי דין בישול ביום תום, אסור לבשל ביום תום בשביל אותו האדם שמכנה את עצמו גר. הוא לא גר, הוא גוי גמור לכל דבר. אסור להתחתן עימם, אסור לצרף אותם למניין. אפשר להרבותם בריבית קצוצה. היין שהוא מוזג, יין נוסך. למרות שהוא מראה לך תעודת גיור, אין לזה ערך. מתי אין לזה ערך? מתי אני מקיים בו מצוות ואהבתם את הגר? בדין מצוין, בדין ראי שמיים, בין התורה והוא יתגייר על מנת לקיים את התורה. אחד כזה, כזה ראה וקדש, זהו גר צדק כמו רות המואביה וכיוצא בה. אבל לצערנו רב ככל הגרים הם כאילו גרים אבל וכל רוח הם בקרבם ולכן הם נחשבים בדרך כלל כגויים גמורים לכל דבר. בשנים האחרונות יש גיורים בסיטונות ברבנות הראשית הצבאית וגם שם לצערנו הגיורים נעשים בצורה לא רק שאין רוח חכמים נחמיהם אלא גם בדיעבד, שאתה רואה שהרבנות הראשית הצבאית חתמה שהאדם הזה הוא יהודי, הוא גר, הוא לא גר, היא לא גיורת, כל זה אפס אפסים. סיפרו לנו אנשים שהיו שם, באים הגויים והגויות, הרי לפני הגיור מביאים אותם שילמדו יהדות, שיעבו קורס, יושבות שם הבחורות האלה, הגויות האלה עם הגויים ביחד וצוחקות, יש שם אווירה של הוללות ואין שם אווירה רצינית ולא שום דבר שמתקרב לזה. תסתכל, תראה מה קורה יום אחרי הגיור, גיירו אותה או אותו, האם הם שומרים כשרות או שהם ממשיכים לאכול חזיר? תבדוק שבת שאחרי. האם הם שומרים את השבת או שהם ממשיכים לחלל את השבת? כולנו רואים אותם שהם ממשיכים בתועמות שלהם כרגיל, אז איזה מין גיור זה? כל זה צחוק, כל זה מסחרה, ולכן גם בדיעבד שכתבו וחתמו אין לזה שום ערך, הם אומרים לך אין אחר מעשי בית דין כלום. זה לא בית דין, זה שלושה ליצנים שכתבו וחתמו. מי שחותם על דבר כזה, זה בית דין? אנשים מראי שמים נכתבו על גוי שהוא גר, שהוא יהודי? איפה נשמע דבר כזה בהיסטוריה? ואם יש לו ברזלים על הכתפיים אז הוא קורא לעצמו סגן אלוף, אז מה קרה? ראינו הרבה פשדות בגליל, ראינו הרבה דברים שעשו אותם שיש להם על הכתפיים ברזלים, אז מה קרה? ולכן בחיי גוונה, גם בדיעבד אנחנו לא מתחשבים, אין להם דין לא לכולם ולא לחומרה. אנחנו לא מתחשבים בגיורים האלה, הכל הוא אפס אפסים, אלא אם אדם בא וטוען שאני גר, צריך להוכיח, צריך להראות לפני איזה בית דין יתגייר, איפה זה היה, ואז מכאן ולהבא, אם הוא יתגייר לפני בית דין טוב, בית דין נראה שמיים, כן. הלאה וכי, גם בדיעבד זה אפס. אבל הוא באמת שומר תורה ומצוות. גוי ששומר תורה ומצוות, מגיע לגן עדן, זה גוי. הוא לא היה חייב ולא היה צריך לעשות את כל זה, סתם היה מיותר. זה אפס, הוא נשאר גוי. ולכן שילך מיד לבית דין טוב, אם הוא רוצה להיות באמת יהודי, להסתופף בנחלת השם, שילך מיד לבית דין טוב, בית דין רציני, ושם יעבור את טקס הגיור, שם הכול יבוא על מקומו בשלום. כגון, יש לנו כאן בירושלים, עיר הקודש, ברחוב הנביאים, פינת חבצלת, ברחוב חבצלת 12, שם יש לנו בית דין טוב. אתה ניגש, נרשם אצל הרב לוין, הוא מפנה אותך לבית דין של גיור, יש לנו שלושה תלמידי חכמים, יראי שמיים, עושים מלאכתם באמונה, ואם האדם הזה גר צדק אמיתי שמתכוון לשמור תורה ומצוות אחרי הגיור, דקה אחרי זה אנחנו יכולים לצרף אותו לכל דבר שבקדושה, קדיש, קדושה, הוא רוצה להיות חזן, ניתן לו גם להיות חזן, עלייה לספר תורה וכולי, הוא נחשב יהודי לכל דבר, ירצה לשלוח את הילדים שלו לתלמוד תורה, אנחנו נקבל אותם, אבל גוי שירצה להביא את הילדים שלו לתלמוד תורה, אנחנו לא יכולים לקבל את הילדים שלו שם גם אם הוא ישלם שכר לימוד. לפעמים יש איזה גוי רוסי שהוא שכן של תלמוד תורה, הוא יודע מה קורה בבתי הספר שלהם, שם צריכים לבוא עם לבוש, ציוד קרבי, שכפץ, ציוד קרבי. אצלנו ברוך השם יש חינוך, יש דרך ארץ מפני המורה וכולי, אז הוא בא למנהל, שם למנהל אלף דולר על השולחן, יש לי ילד בן חמש, אני רוצה שיבוא מחר, ילמד כאן. מוציא צ'ק, מוציא פינקת צ'קים, חותם לו בלנקו, זה שכר לימוד, תמלא מה שצריך. המנהל לא יכול לקבל את הילד שלו, אי אפשר להכניס גוי לתלמוד תורה. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעון, משם למדנו שאסור ללמד את הגוי תורה. כך גם הפסוק שאומר, תורה ציוולנו משה מורשה, אל תקרא מורשה אלא מאורשה, ולכן אין צד קולה, אי אפשר לרשום אותו. אתה לא רוצה להתקוטט איתו, אתה לא רוצה להגיד לו, אתה גוי או ילד גוי, במקום זה תגיד לו, אין מקום, תמצא לך סיבות אחרות. אבל אם הוא התגייר, הלך למקום טוב, התגייר ברצינות, פתח דף חדש, הכול בסדר, הכול מצוין, בוודאי שאנחנו נשמח לקבל אותו. והמנהל אומר, תראה, נרשמו מאה ויש לי רק מקום לעשרים. את מי אני מקבל? אתה אומר לו, בראש ובראשונה, את הילד הזה הגר. יש מצווה, ואהבתם את הגר. אותו אתה לוקח לפני כולם, ככה אתה אומר לעולם נהל. ברוך השם, הוא מתגייר, הכול בסדר, אין לנו בעיה. אבל אם הגיור הזה היה פיקטיבי, עדיין, כמו שאמרנו, אין לנו צד היתר בדבר. אסור לנו לבוא ולהכניס ילד כזה לא לתלמוד תורה, לא לבית יעקב, לא לסמינר ולא למקומות, לא לישיבות ולא כיוצא בהן. הלילה היא אורצאית של רבנו משה חיים לוצטו, ראשי טובות, הרמחל. אורתו ולידתו היה במדינת איטליה. סוף ימיו הגיע לארץ, חי ופעל בעיר עכו, נספה במגפה בגיל 40, מנוחתו כבוד בטבריה. מי שהולך לבקר עושה זיארה, קבר רבי עקיבא בטבריה, סמוך לו עשר מטר משם, יש את הקבר של הר המחל, רבנו חיים משה לוצטו. הרב היה גדול, רע ועצום, גם בפשט, אבל ביתר שאת היה גם מקובל גדול, היה ענק בקבלה. כבר בגיל צעיר היה מקובל גדול. אלא שזה היה אחרי התקופה של שבתאי צבי, ולכן חלק מחכמי הדור לא ירדו לסוף דעתו וחשדו אותו בשבתאות, וחלק מהם רדפו אותו. אבל רבותיו העידו עליו שהוא יש אלוקים קדוש, רבנו ישעיה בשן ועוד, הספר המפורסם ביותר שכולנו לומדים בו, ספר מסילת ישרים. אבל הרב חיבר עוד הרבה ספרים, חלק מהם על פי הפשט, רוב הספרים על פי הפשט זכינו לאורם דרך תבונות ועוד, אבל חלק מהספרים בקבלה לא זכינו, חלק מהם נגנזו משום מה, לא זכינו לאורם. בסוף מסילת ישרים, בשלושה מהקונטרס, שם הוא מדגיש שיש חובה על כל יהודי לא רק ללמוד פשט, אלא יטבעו אותנו בשמיים, בתחנה הסופית. שאלו אותנו לא רק אם פלפלת בחוכמה, אלא אם עסקת במעשה מרכבה, אם עסקנו בתורת הקבלה, גם את זה אנחנו חייבים. הוא מפרט שם איך יידמה, גם את הדברים האלה הרב כותב שם בהרחבה. הספר הזה כבר בחיים חיותו נדפס פעמיים-שלוש, דבר נדיר מאוד, דבר כזה לפני 260 שנה, הדפוס היה ביוקר עצום, אפילו אחי הייתה דרישה גדולה לספר וכבר אז נדפס הרבה, ואחרי זה הגאום מווילנא, כשראה את הספר, שיבח אותו מאוד, הוא אמר, אין שם מילה אחת מיותרת. הוא סיים ואמר, אם החבר היה עדיין חי, הייתי הולך 400 פרסה להגביל את פניו ברגל. כשאמר את זה הגאום מווילנא, כולם הבינו את הערך של הספר הזה, ולכן גם אחינו בני ישראל הליטאים, שהם יושבים למנות בשעה כזו סדר מוסר, תמיד צמודים לספר מסילת ישרים שעליו יש פירושים רבים, הברקות רבות. כל זה מהמחבר שאמרנו, שלא זכה להאריך ימים אבל בארבעים השנים שכן חי, עשה לעם ישראל, הנחיל לנו מראשה ספרים רבים. שם בדרך תמונות הוא כותב על עשרה גלויות שיש לעם ישראל. הוא מתחיל, גלות הראשונה התחלנו אצל פרעה. היה מלך בבל, נבוכדנצר, סנחרית, הוא מונה את כל הגלויות. הגלות העשירית תהיה אצל הערב רב. הוא מסיים, וגלות הערב רב קשה מכולם. זה תלוי בנו, מתי ייגמר. היום אם בקולות ישמעו, נחזר היום בתשובה, יבוא היום המשיח. חבר הכנסת שלמה יעלה ויבוא וימכור.