מי חייב ומי מוציא ידי חובה – גבולות השליחות והברכה במצוות נר חנוכה

 

- - - לא מוגה! - - - 

המשנה ברורה אומר כאן, שלא יגיד האבל בשמונת ימי חנוכה, לא יאמר את ההלל.

אבל רוב הראשונים חולקים על זה.

ואין כאן דברי הרמה. אם היה דברי הרמה והם קיבלו הוראות הרמה, אתה יכול לומר שהם חייבים לנהוג כך.

הרמה לא דיבר בזה.

ולכן גם לאשכנזים כדאי להגיד מלכתחילה שיגידו את ההלל.

אני עובר לתרפד, קוראים בקורבנות הנשיאים שבפה...

ברכת כהנים בבית האבלים.

אומרים ברכת כהנים האנשים הכהנים האחרים.

רק אם האבל עצמו הוא כהן, הוא לא רשאי לעלות.

למה? כי הוא אומר שמה וישם לך שלום.

והוא לא רשאי באמירת השלום, לכן הוא יוצא רגע החוצה.

אבל כהנים אחרים שהם ברוך השם לא אבלים,

אפילו בביתו של האבל,

בכל שבעה ימי אבלות, אומרים שמה ברכת כהנים.

שוב, למה הוא לא אומר? כי הוא יוצא החוצה.

הוא משתמט החוצה,

אם לא אמרו לו לעלות, הוא לא חייב.

החובה דאורייתא, מתי הכהן עבר בעשה? כה תברכו אמרו להם אם אמרו לו לעלות.

כאן הוא משתמט.

הנה חנאם, לא השתמט אלא הגיעה ארץ זה, משום מה אנשים אומרים לו תעלה.

אם אמרו לו את המילה הזאת תעלה,

אין ברירה,

הוא חייב לענות. רס מינענו, כדי שלא יעבוד לידי ייסוד או רייתא, אמרנו האבל חייב בכל המצוות.

אלא כל ההיתר הוא שלא יעלה לדוכן בגלל הטעם,

זה השם עשה, השם נגינה ונשמחה בו וישים לך שלום.

כל זה בגלל שהוא יצא החוצה, פורש ויוצא לפני רצה.

זה כל התחבולה, ואז הוא לא עובר על שום איסור.

אבל אם באמת אמרו לו, יהיה הדבר שונה.

הוא לא עקר עליו לענות.

אם לא עקר, לא יכול לענות.

אפילו שאמרו לו,

כי מה שאומרים לו אחרי רצה זה לא שווה.

לא רק לגבי אבל, אפילו כהן רגיל, לכן ישתמט ויצא מיד החוצה.

מתי קרא החוק גיור?

עקירה בין רצה עד המחזיר שכינתו לציון. רק באותה הברכה זה נקרא עקירת רגליים.

אבל במודים הוא לא יכול לעקור עגליו, זה כבר מאוחר, לכן ישתמט ויצא החוצה.

מחר אנחנו מוציאים ספר תורה אחרי קריאת ההלל. חוטב מלך מהולל בתשבחות אמן, ומיד מוציאים ספר תורה.

למה אנחנו עונים אמן אחר עצמנו?

הכלל הוא אמן הוא כל, שתי ברכות צמודות יחד,

שתי ברכות או יותר. עונה אמן אחר עצמו, כמו שאנחנו אומרים בכל יום אחרי השתבח.

מלך אל חי העולמים אמן, המברך את עמו ישראל בשלום אמן,

או בברכת המזון בונה ירושלים אמן.

כאן ברכה ראשונה לגמור את ההלל ברכה האחרונה, יעלילוך חותם מלך מהולל בתשבחות אמן.

כך גם בהפטרה, שבת או יום טוב,

חותם בסוף אומר הרעה בפקודת הלוויים,

חותם המפטיר בברכה האחרונה,

מקדש השבת אמן. לא רק אנחנו עונים אחריו אמן, אלא גם המברך המפטיר,

גם הוא צריך לענות אחר עצמו אמן, כמונו.

זה הכלל בכל אותן הברכות.

אשכנזים לא נוהגים כך. האשכנזים נוהגים כדעת הרמה,

והם רק בברכת המזון אומרים אמן, בונה ירושלים אמן, להפריד, להבדיל בין שלושה הברכות הראשונות שהן דאורייתא, לרביעית שהיא דרבנן.

אנחנו לא מפרשים את הסוגיה כך,

אלא המנהג שלנו, כמו שאמרנו, הליבה דמרן בסימן רשת טו,

שעונה בכל אותם המקומות אמן אחר עצמו. לכן גם בהלל מחר, בעזרת השם,

אנחנו נאמר מלך מהולל בתשבחות אמן.

באמצע ההלל הוא כותה סיים בהלל ולא סיים,

לא, רק אחרי שיסיימנו.

אומר יהללוך, ואחרי שיסיים מלך מהולל בתשבחות,

אז עונה אמן אחר עצמו.

אחרי ההלל, כמו שאמרנו, קוראים בקורבנות של פרשת הנשיאים.

ולמה, מדוע דווקא קוראים בקטע הזה חנוכים.

חנוכת המשכן הייתה צריכה להיות בכ״ה כסלו, אז כבר הושלמה עבודת המשכן,

אבל הקדוש ברוך הוא עיכב את זה עד ראש חודש ניסן, הקדוש ברוך הוא נתן תשלומים,

כשבאו לחנוך את חנוכת המזבח באמצע הבית שני בתקופת המכבים, היה בכ״ה כסלו,

ואז אנחנו קוראים באותה הפרשה.

כשנכנסו המכבים, הרי היוונים הרשעים שיקצו את המזבח,

הקריבו שם החזיר,

ולכן היה צורך לפרק את האבנים ולגנוז אותם,

בנו מזבח חדש, חנוכת המזבח, ולכן אנחנו קוראים מחר את הקטע שהתחיל נחשון בן עמינדב, הוא הראשון שהקריב שם בפרשת הנשיאים, אנחנו קוראים את אותו הקטע. אלא שמתחילים קודם עם הכהן, מתחילים ברכת כהנים,

גם זה נמצא שם בסוף פרשת נשוא, מתחילים קודם כול ברכת כהנים,

אבל לא מספיק לקרוא לו רק ברכת כהנים,

עד ויישם לך שלום,

אלא חייבים לקרוא לו גם את הקטע של נחשון בן עמינדב עד פר אחד בן בקר.

הלוי קוראים לו פר אחד בן בקר עד וביום השני.

השלישי, חוזרים לו עוד הפעם את כל שישה הפסוקים,

הקטע של נחשון ונחשון בן עמינדב,

עד הסוף את כל שישה הפסוקים חוזרים על הכול.

כך עושים גם ביום השני.

כולם, כל שלושה העונים, קוראים רק בקטע של חובת היום, ביום השני, וכן הלאה,

עד היום השמיני ועד בכלל.

ביום השמיני הראשון קורא ביום השמיני עד פרחת בן בקר.

הלוי קוראים לו פרחת בן בקר עד וביום התשעי.

השלישי הישראל חוזרים לו עוד הפעם וביום השמיני.

ואחר כך תמשיך ותגמור לו את כל הפרשה ביום התשעי עד בעלותך את הנרות, כן עשה את המנורה,

כי כל חובת היום זה...

העיקר באותו קטע שהקריב המקריב,

ולכן הכהן נביא וישראל צריכים מחר לקרוא בקטע של נחשו בנאמין אדם,

כך גם ביום השמיני.

חלק מהאשכנזים עושים אחרת,

הם לא ייתנו לך לחזור כל כך, תורח ציבור,

אלא אם הישראלים ממשיכים כבר ביום התשעי וכן הלאה,

הם כבר רצים הלאה. טוב, מי שיתפלל איתם, לדיעבד יצא ידי חובה.

אבל אנחנו נוהגים, כמו שכותב פרי האדמה ושאר האחרונים,

שגם ביום השמיני כל שלושה העולים קוראים את הקטע שלו ביום השמיני,

ורק בסוף, אחרי שגמרנו ביום השמיני לעולה השלישי,

אז אתה יכול להמשיך ולסיים,

וביום התשעי משם והלאה על הסדר.

סדר התפילה ביום ראשון הבא, יום ראש חודש.

מתפללים כמובן, אומרים יעלה ויבוא,

נוסף לעל הניסים.

אחרי שגומרים את ההלל,

אומרים קדיש תתקבל.

מחר לא.

מחר אחרי ההלל אומרים חצי קדיש. לא מבין אם תתקבל.

מה נשתנה? למה ביום ראשון הבא, ראש חודש, אומרים תתקבל? למה כאן לא?

כי מחר אתה לא צריך לומר תתקבל אחרי ההלל,

אתה אומר את זה במקומו,

אחרי ובא לציון.

אנחנו רוצים שגם אשרי יושבי ביתך ובא לציון,

גם עליהם יחול הקטע תתקבל צדהותנה ובעותנה,

ולכן אתה מאחל את זה.

אבל ביום ראשון או בשבת יש לך בלאו הכי פעם שנייה תתקבל אחרי מוסף,

ולכן אתה לא צריך לפחד. מה אתה אומר? אני רוצה גם על אשרי,

גם על יובל לציון שיהיה תתקבל?

תגיד אחר כך, אחרי מוסף, יש לך עוד פעם תתקבל,

ולכן אין לך בעיה.

אתה יכול לומר פעם שנייה אחר כך,

אתה יכול מיד בהלן,

זאת אומרת, תתקבל.

אבל מחר כל השבוע כולו,

כל ששת הימים עד יום שישי,

אך גם ביום השמיני בשבוע הבא,

ששת הימים הללו אומרים רק חצי קדיש אחרי ההלל,

רק יומיים, שבת וראשון, ראש חודש,

אלה הם היומיים שאומרים אחרי ההלל תתקבל.

כל זה בלכתחילה.

חזן טוב, יודע הלכה,

למד סימן תרפד,

הוא עושה בדיוק כך.

אבל יש חזנים, לא למדו ולא יודעים כלום,

והוא בא ושואל,

כבר אמר תתקבל, יצא או לא יצא?

יצא בידי עבד, לא צריך לחזור פעם שנייה, היא תתקבל.

כשיגיע חזקו ויאמוץ לבבכם, יגיד קדיש שיש אל הבא,

בידי עבד יצא, מאי דאבה הבא. ובלכתחילה ידייק, כמו שאמרנו,

שאחרי ההלל יאמר רק חצי קדיש.

כל השבוע יש לנו רק ספר תורה אחד.

ביום שבת שלושה ספרי תורה,

ביום ראשון,

יום ראש חודש טבת שחל בחנוכה,

ביום ראשון הבא יש לנו שני ספרי תורה.

הסדר ביום שבת זה,

אחרי שגומרים את ברכת הכהנים והחזרה,

מברכים על ההלל, אחרי ההלל מוצאים שלושה ספרי תורה.

ספר תורה הראשון מברכים שבעה עולים, פרשת מקץ.

אחרי זה, ספר תורה השני של ראש חודש,

עולה העולה ואומר, וביום השבת ובראשי חודשיכם.

ספר תורה האחרון קורא בעניין חנוכה וביום השישי.

זה הסדר.

ההפטרה צריכה להיות דומה תמיד בעין האחרון.

ספר תורה האחרון היה בשל חנוכה וביום השישי,

לכן קוראים גם את ההפטרה של חנוכה.

רוני ושמחי, זה הסדר, מה שצריך להיות בלכתחילה.

אם עלו שבעה עולים בספר תורה...

ראשון פרשת מקץ, יגידו קדיש גם אחרי הספר תורה הראשון

אז בסך הכל יהיו לך שלושה קדישים

אבל אם משום מה החזן מיהר ולא העלו שבעה אלא רק שישה עונים בפרשת מקץ

לא יאמר קדיש על הספר תורה הראשון אלא רק שני קדישים על השני והשלישי

הכלל הוא לא אומרים קדיש עד שיושלם חובת היום

כך גם יום שאחריו יום ראש חודש ביום ראשון

צריך לומר קדיש רק אחרי ארבעה עולים

הרי יש לך ביום ראש חודש מינימום חובת היום ארבעה לא פחות ולא יותר

אתה קורא שלושה בפרשת ראש חודש

העולה מספר ארבע עולה בשל חנוכה

אתה לא יכול לומר קדיש על הספר תורה הראשון עדיין לא יושלם חובת היום

אלא את הקדיש יגידו רק אחרי שעלה העולה הרביעי ישלים את חובת היום אחרי קריאת חנוכה,

רק אז יאמר את הקדיש.

יש אנשים טועים בזה וחושבים שמספר הקדישים זה שווה למספר ספרי התורה.

זה לא נכון.

זה לא קשור עם ספרי התורה, זה קשור עם חובת היום.

ניקח משל לדוגמה.

בית כנסת עני, יש להם רק ספר תורה אחד בלבד, זה הכול.

העלו שבעה עונים פרשת מקץ, יגידו קדיש.

גוללים את הספר תורה הזה עכשיו לפרשת פנחס,

זה אותו ספר תורה, זה לא אחר.

גמרו פרשת ראש חודש ופרשת פנחס, עוד הפעם קדיש.

גוללים עוד הפעם חזרה לפרשת נשוא ופרשת חנוכה,

שוב העולה המפטיר האחרון, עוד הפעם יגיד קדיש. על אותו ספר תורה עצמו, שלושה קדישים.

אבל אם היה להם שלושה ספרי תורה,

ובספר הראשון, פרשת מקץ, עלו רק שישה עולים,

אמרנו שלא יגידו קדיש על הראשון, כך שזה לא קשור.

מה מספר סברי התורה? אלא זה קשור צמוד יותר,

כמו שאמרנו, למספר העולים.

אם הושלם חובת היום אפשר לומר קדיש,

לא הושלם חובת היום עדיין אתה לא יכול לומר קדיש. לפעמים זה שהקנה השלישי,

הספר תורה הראשון של ראש חודש,

הוא גמר את הספר של ראש חודש,

הוא קנה שלישי והוא חשב שיש בזה קדיש.

אולי גם הגביי הטעה אותו, אולי כשמחו,

אפילו אחי, זו בעיה שלו, אם הוא טעה,

תגיד לו, תבוא לברוך רוף,

תבוא בשעה תשע, גומרים את השיעור, תגיד שם מה קדיש.

אבל אי אפשר לומר קדיש, צריך לעצור אותו, להגיד לו שרק הרביעי, אחרי שיושלם חובת היום,

יאמר קדיש, ולא קודם לכן.

על אף כמינה עוד אסור להעלות כהן אחר כהן, לוי אחר לוי.

אם הושלמה חובת היום,

המשלים בספר הראשון היה כהן,

אתה יכול לקחת עוד שני כהנים.

שלושה כהנים בזה אחר זה מותר לכתחילה. למה?

כותב הגאון רבי יוסף עדין בספרו ימי יוסף,

יש קדיש שמפריד באמצע.

ולכן אין בעיה, אין חשש מעין הרע,

אבא ובן, או שלושה אחים בזה אחר זה.

יש להם אזכרה של האבא, של הסבא,

ושלושתם קנו את העליות האחרונות.

אין בעיה, יכולים כל שלושת האחים לעלות בזה אחר זה,

כיוון שיש קדיש באמצע. אבל אם אין קדיש,

אם העלו רק שישה עונים,

תהיה בעיה, לא נוכל להעלות שלושה, אלא רק שניים מתוכם. לכן כדאי מלכתחילה שהחזן יעלה שבעה עונים, כדי לאפשר להם, לכל שלושת האחים,

שיעלו משלים ומשלים ומשלים, שיהיה להם את שלושה הקדישים לעילוי נשמעת.

תראה, שלישית האבא אמר פסוקו יושב-ראש של הקדישות, הוא הכי גדול?

תלוי אם ענו אמן או לא.

אם האנשים לא ענו אמן, צעקו עליו, מה שיפסיק.

אבל אם הוא אמר שמי רבה וכולי...

למה נו אמן? זהו, זה מאי דאווה אבה, כיוון שהתחיל לא להפסיק אותו, שיגמור הלאה.

כן, כי זה העיקר, מה שהוא אמר זה היה מיותר, אלא הרביעי זה העיקר, אחרי שיגמר הרביעי, אז הוא יאמר את הקדיש.

אבל במיוחד שיש עין הרע, כן, ודאי שיש עין הרע, אבל אם יש קדיש באמצע,

אין בעיה, כל עין הרע הוא כשזה אחד אחרי השני,

ואין משהו שיפריד, אבל אם יש קדיש,

אומרים גם קדיש, גם השכבה,

מי שברך וכולי.

היית פעם אצל הבוכרים בבית כנסת בשבת?

שם אומרים, מי שברך, זה לוקח רבע שעה.

הם לא תורמים רק חי שקלים וזהו,

הם הולכים לפי הסדר.

לחיי כהנא חי שקלים, הולכים לפי הסדר.

גומרים את הגברים, יש גם נשים, לחיי הגברת שרה חי שקלים, לחיי ככה, לוקח להם רבע שעה.

אז בין אחד לאחד זה בסדר, עד שיבוא השני כבר שכחו את הראשון.

לכן אין חשש, עין רע. אם אין שום הפרדה, זה לא טוב.

למה הקדישים משקיעים לדעת על נשמה?

יש בזה גם לעינוי נשמה.

אפילו שזה חצי, למה לא? גם בחצי קדיש, גם כן יש טוענת בדבר.

גם לגבי שיעור, נניח אם תרצה להביא כאן שני חכמים שיגידו שיעור בזה אחר זה,

אבל שניהם אחים,

או אבא ובן, גם זה לא טוב.

אבל אם האחד אומר משמונה עד תשע, והשני יגיד מתשע עד עשר, ובאמצע יהיה קדיש,

זה יהיה בסדר.

פעם היה כאן חכם מן ציון,

היה יום שכולו תורה, והוא התחיל לומר.

היה קצת עייף, ביקש מהבן שלו שימשיך,

אבל הוא לא נתן לו, כי לא היה קדיש באמצע,

אז הוא ביקש ממני, תגיד אתה כמה דקות. אני אמרתי, הפרדתי בין האבא לבן, ייבדל לחיים.

אחרי שאני אמרתי כמה דקות, אחר כך נתתי לחכם אליהו שימשיך הלאה.

אבל אם היינו אומרים קדיש, הייתה הפרדה באמצע,

אז אפילו אם יהיה שני אחים או אבא ובן, גם בזה לא יהיה חשש עין הרע, כמו ב...

תורה שבכתב, אותו דבר גם לגבי תורה שבעל פה, שני הדברים שווים, סדנה דרעה חדו.

כותב הרמה, אם חל חתונה בשבת זו, מפטירים בשל חנוכה.

אצל האשכנזים, לא רק אצלהם, אלא גם חלק מהספרדים,

כשיש חתן, בשבת חתן,

לעולם מוציאים ספר תורה שני.

נניח הפרשה הזו היתה, וישוב יעקב, רק ספר אחד.

אבל אם יש חתן, לכבוד החתן מוציאים עוד ספר תורה.

ונותנים לחתן עליית מפטיר.

קוראים לו בפרשת חיי שרה ואברהם זקן. הוא מברך על זה אשר בחר בנו, ואחר כך דרגו.

גומר את הספר תורה השני,

מתחיל בהפטרה אשר בחר בנביאים טובים,

וההפטרה שלו היא סוס אסיס.

יש שם, כחתן יכהן פאר, ככלה...

עד היום, אם תלך לטורקיה,

תראה, שם ככה נוהגים. יש חתן, שבת חתן,

זה לא רק בשביל לאכול קוגל, לעשות קידושה רבה,

אלא ממש מוציאים ספר תורה.

אנחנו לוקחים חומש, קוראים לו מהחומש,

והמתרגם אומר, ואברהם סי וכו'.

אז אצלהם ממש קוראים וברכים.

יש להם על מה לסמוך, הם יכולים להמשיך ממנה גם.

במה דברים אמורים? בשבת רגילה.

השבת הזו היא שבת חנוכה.

ההפטרה של חנוכה זה פרסומי דניסה, אף אחד לא יכול להזיז את ההפטרה הזו ממקומה.

ולכן, יפטירו רוני ושמחי ולא סוס אסיס.

אפילו אם נתנו לחתן את העלייה האחרונה, גם כן לא ישנו.

אבל למרות שאנחנו מפטירים בהפטרה של חנוכה,

יאמר פסוק ראשון ואחרון של ראש חודש,

כה אמר השם, השמיים כסאי.

אחרי זה אומר, פסוק ראשון ואחרון, ויאמר לו יונתן מחר חודש, כי גם יום ראשון זה ראש חודש,

לכן יגידו ראשון ואחרון, אין מה להפסיד.

ההפטרה זה העניין של חנוכה,

זה מה שרצוי לומר בלכתחילה.

אבל בין לכתחילה לבין דעבד,

לצערנו הדבר מצוי הרבה שהעולה מפטיר, הוא לא בא ללמוד תורה, לא למד מימיו תרפד,

אלא יש לו ברוך השם הרבה כסף, יש לו גם אזכרה.

אבא שלו שמת עשה אותו יתום, לא עשה אותו חכם,

והוא בטעות במקום לומר עוני ושמחי, אמר כה אמר השם השמיים כסאי.

לפעמים אתה שומע,

ואז אתה יכול לתקן אותו, תרוץ מייד, תתקן אותו, תפתח לו רוני ושמחי.

אבל לפעמים יש רעש.

כולם קוראים ביחד, כל מה שקוראים ביחד, כדי לא לבייש את העם הארץ,

אם הוא יקרא לבד בקול רם,

כל שני מילים יהיו לו שלוש טעויות, וכן על זה הדרך. אין לו דבר סוף, אתה לא יכול גם לתקן אותו.

לכן כולנו קוראים ביחד לחפות עליו,

ואז לא שמו לב מה הוא אמר.

רק אחרי זה יתברר לנו שהוא אמר או הפטרת פרשת השבוע או מחר חודש או השמיים כסאים,

וכולם, אם אמר, בדיעבד יצא.

מה אתה מברך, אשר בחר בנביאים טובים? כולם נביאים טובים ולכן בדיעבד יצא.

אבל בלכתחילה, אפילו שגם היה מקדש את השבת,

עדיין יכולים לקרוא בלי ברכה,

יאמרו הקהל עוד הפעם, רוני ושמחי, כדי לקיים את ההפטרה הנכונה.

אבל,

כל זה בדיעבד,

מלכתחילה, אם אתה יודע, האדם הזה עם ארץ,

אל תסמוך עליו,

אלא הוא גמר את הברכה, נותן התורה, גמר את הקדיש,

תיקח אתה את החומש, תראה לו, קוראים פה רוני ושמחי, תיקח אתה, תאיר לו את העיניים,

כדי שלא יעשה טעויות, לא יעשה שיבושים,

יגמור את ההפטרה, תראה לו גם את הפסוק הראשון והאחרון,

כה אמר השם, השמיים כסאים.

יש הרבה בתי כנסת, לא מוכרים מפטיר.

עליית מפטיר,

נותנים באופן קבוע לרב,

איך אומרים פרמיות של החכם,

חוץ מהמשכורת, נותנים לו גם עליית מפטיר תמיד.

כדי למנוע שלא יהיו טעויות כאלה, לא יהיו שיבושים כאלה.

החכם תמיד קורא יפה, מילה במילה, הכל בסדר.

טוב, אלה בתי כנסיות שאין להם שום בעיה,

תמיד ההפטרה שלהם היא 100%. אבל רוב הבתי כנסת צריכים את הכסף קטן, כסף גדול של המפטיר, אין להם ברירה.

עניים מרודים צריכים לשלם על החשמל ועל הניקיון ועל המים, טוב, אין ברירה, שימכרו. אבל לפחות תאיר את העיניים לאותו המפטיר,

כדי שלא יבואו לידי טעות.

קורה לפעמים טעות

ביום ראש חודש.

היה צריך להיות שלושה עולים בראש חודש,

רק האחרון הוא שצריך לקרוא בפרשת חנוכה.

במקום זה החזן קרא ארבעה עולים בראש חודש.

איך אנחנו אומרים בכל ראש חודש רגיל?

על הפסוק השלישי, ואמרת להם, חוזרים ללוי.

הוא חזר ועשה בדיוק אותו דבר, ארבעה עולים.

השאלה היא, מה יעשו עכשיו? יקראו בספר תורה של חנוכה או לא?

אם לא הוציאו ספר תורה של חנוכה, יוותרו.

כיוון שחובת היום ארבעה עולים,

ביום ראש חודש מותר לעשות מלאכה, ולכן אסור להוסיף על ארבעה עולים.

שבת ביום טוב שמותר לעשות מלאכה, אתה יכול להוסיף גם העולה.

אבל שני וחמישי וראש חודש שמותר לעבוד זה תורח ציבור,

ולכן אם שכחו, לא הוציאו בכלל ספר תורה שני של חנוכה.

כיוון שכבר הושלם חובת היום, קראו ארבעה עולים בשל ראש חודש,

בדיעבד יצאו.

אבל אם כבר הוציאו ספר תורה שני,

כאן יש בעיה, אם לא תקרא בספר תורה שני, אנשים יגידו, למה לא קראו בזה?

הם לא יודעים את ההלכה שאמרנו בגלל תורח ציבור,

אלא הם יגידו, חלילה, היה בספר תורה טעות.

אז יש כאן גם ספר תורה,

ולכן בגלל פגמו של ספר תורה אין ברירה,

ואנחנו חייבים להוסיף עולה חמישי.

מוטב יידחה ההלכה שאמרנו, ולא יהיה חלילה גם ספר תורה.

האנשים שכחו, לא הוציאו את הספר השני.

יסתפקו באמירת הארבעה העולים הראשונים. עם ברכה? עם ברכה, כן. ויחזר עוד הפעם, יאמר עוד הפעם קדיש. לפעמים התחיל החזן במקום לקרוא פרשת ראש חודש,

במקום זה יש לו שני ספרי תורה,

והתחיל קודם כל בפרשת חנוכה.

העם התחיל פרשת חנוכה,

מה יעשה?

לא יפסיקו אותו.

אתה לא יכול להפסיק אותו.

התחיל כבר וביום השביעי, תן לו שיגמור את כל הקטע כולו.

אחר כך תחזור אחורנית,

העולה הלוי והלאה ימשיך לקרוא בספר תורה שני של ראש חודש.

אז במקום שמתחילים בראש חודש שלושה וארבעי חנוכה,

כאן יהיה להפך.

כאן הראשון, הכהן היה של חנוכה, יגמור לו עד וביום השמיני,

ואחר כך יחזרו הלוי והישראל,

השלושה הנותרים,

יעברו לשל ראש חודש.

זה טוב אם נזכרו מייד. נזכר מייד,

אז שלא יעצור בקטע פר אחד בן בקר,

אלא שימשיך, תגיד או תגמור.

אבל לפעמים היו לו שתי טעויות. טעות ראשונה, במקום להתחיל בשל ראש חודש,

התחיל בשל חנוכה.

דבר שני, הגיע עד פר בן בקר וסיים שם, והעולה אמר ברכה אחרונה.

אז אם כך, אם הוא כבר אמר ברכה אחרונה,

אז אין לך ברירה.

גם את השני אתה צריך להעלות, גם את הלוי,

בשל חנוכה.

אז אם כך אומר חלקת יעקב, תעשה שלושה בשל חנוכה,

תקרא לא רק לשני, גם לשלישי, שיחזור וביום השביעי בשל חנוכה,

והאחרון, הרביעי, יקרא בבת אחת את כל פרשת ראש חודש, כמו שעושים בשבת. בשבת מה אתה עושה?

אבל לא אחת קוראת פרשת ראש חודש, גם פה תעשה אותו דבר, כך יהיה לגבי דעבד.

לפעמים, לא רק החזן בבולבל.

שהאנשים בכלל לא שמים לב מה הוא אמר, הם ישנים, חצי ישנים עדיין, חולמים חלומות, נמצאים בעולם אחר, לא שמים לב, ואין מי שיתקן בכלל את החזן, רק אחרי נזכרים לשאול.

טוב שאחרי זה גם נזכרים לשאול, לפעמים לא ידע בשכבה ופקומה, בכלל לא שמו לב שהם ירחם עליהם.

אבל מלכתחילה ידייקו לפני שהוא מתחיל, ברכו את השם המבורך,

שיפתח החזן את הספר תורה ויראה.

הוא צריך קודם כל להתחיל בפרשת ראש חודש,

יראה לו צוות בני ישראל,

ואז יברך את הברכה הראשונה, כדד וכדד.

אבל כמו שאמרנו, שיגיעות מי יבין, אם קרה לו טעות בחי גוונה, טוב.

ניי דאבה אהבה, בדיעבד יצאו ידי חובה. סוף סוף קראו גם בזה וגם בזה, בסדר שאמרנו.

אם חל חנוכה ביום שבת, יום הראשון של חנוכה חל ביום שבת,

ממילא יום השמיני יחול בשבת שאחריו.

אז גם בפרשת וישב וגם בפרשת מקץ,

בשניהם מוצאים שני ספרי תורה.

ביום הראשון, שבת הראשונה, קוראים בהפטרה של רוני ושמחי.

שבת השנייה, שזה נר שמיני של חנוכה,

צריך גם כן להפטיר בעניין חנוכה. מפטירים בספר מלכים,

בנרות של שלמה. זה לא מצוי, אבל קורה פעם בכמה שנים גם דבר כזה.

ואז לעולם חייבים להפטיר בשל חנוכה גם בחיי גוונה, לא רק בשבת הראשונה, אלא גם בשבת שאחריה. שוב, גם בזה ובלכתחילה. בדיעבד,

אם שכחו ולא אמרו בשל חנוכה, בדיעבד, מאי דיעבד אבה, ויצאו בזה ידי חובה.

טוב, נחזור להלכות שבת.

שתדור רע, חלק ג'

קוראים מדי ערב שבת את המשנה במה מדליקין. המשנה בשבת דף כ אומרת לנו איזה שמנים ופתילות אפשר לברך עליהם, להדליק נר של שבת, אפשר להדליק בהם,

ואיזה שמנים ופתילות שאסור לברך ולהדליק בהם.

עכשיו המשנה מדברת לא רק לגבי נר שבת,

אלא גם סתם נר. הרי בזמנם לא היה חשמל.

כל התאורה שלהם הייתה על ידי הנרות,

אז בכל אותם הנרות אסור להדליק,

גם אם זה לא במיוחד לנר שבת, בכל מקרה הדבר אסור.

והסיבה היא,

אותם השמנים והפתילות שלא בוערים יפה, האש כל הזמן מסכסכת וקופצת,

אם הוא יושב וקורא לאור אותם הנרות,

יש חשש, פן ישלח ידו ויתה יעבור על איסור מבעיר או מכבה.

ולכן אסרו חכמים להדליק.

המשנה הראשונה בסוג הפתילות,

אין מדליקין, לא בלחש, לא בחוסן, כל אלה סוגי פתילות שאי אפשר להדליק בהם.

המשנה שאחריה לא בחלב וכולי.

המשנה עוסקת בסוג שמנים שלא בוערים יפה, וגם בהם אסור להדליק.

אמרנו בסימן תרעג שבערב שבת חנוכה לא אומרים את במי מדליקים לרמוז,

שלגבי נר חנוכה אין את הדין הזה,

שם אתה לא יכול לקרוא לאור הנר לרנות, ואין חשש שמע ישלח ידו ויתה.

כי הנרות הללו קודש הם,

ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד. שם החשש שמע יתה לא קיים, ולכן אנחנו רמזים את זה,

ולא אומרים ביום שישי זה במה מדליקים. אבל בכל ערב שבת,

למרות היום שיש לנו חשמל,

אפילו אחי עדיין צריך להיזהר בדבר.

השמן סויה, השעבה הרגילה הם כשרים דרך התחילה,

אבל שמן זית, מצווה מנמוחה, יש בו גם סגולה לאריכות ימים. רבי חנוכה מן העקב