נר חנוכה לאבל ולאונן – חיוב המצווה, מראית העין וספק ברכות

 - - - לא מוגה! - - - 

מספדים. אבל כל דיני אבלות נוהגים בימי החנוכה. רק מועדים חגים שהם דאורייתא כמו פסח, שבועות, סוכות, ראש השנה, כיפור, רק הם יכולים להוציא מידי שבעה. אבל חנוכה כל הכוח שלו, כל הקדושה שבו היא רק דרבנן. ולכן אין היתר לאבלים לשנות מדיני אבלות. הם חייבים להמשיך את דיני אבלות גם בדברים שהם בפרסיה. הבגד הקרוע, ישיבה על גבי קרקע, נעילת נעלי עור. כל הדברים האלה בלי שום שינוי. אין כוח בחנוכה לשנות אפילו דבר אחד מדיני אבלות. כך גם לגבי אמירת הקדיש. היו מקומות, עמי ארצות שלא היו עושים את מה שההלכה אומרת ומגיע חנוכה מפסיקים את הקדש והפוסקים הטריעו נגד זה אמרו שהמנהג הזה מנהג לא נכון אלא צריכים להמשיך אמירת הקדיש צריכה להיות גם במי החנוכה כרגיל ולכן גם האבנים מתוך שבעה ימי אבלות מדליקים נרות חנוכה כרגיל לא משנים הרי למדנו בסוכה כה שהאבל חייב בכל המצוות בין אם זה מצוות דאורייתא מצוות דרבנן האבל חייב בכל ולכן חייבים לברך ולהדליק את נורות החנוכה גם ביום הראשון שמברכים שהחיינו בבית הכנסת יש שמה שמחה יתרה שמחה גדולה ולכן שם לא רגילים לברך לתת להבל שיברך שהחיינו אבל בבית שלו אמרנו שהוא חיה בכל המצוות תודה. ממילא חייב גם במצווה האמורה, מצוות ההדלקת נר חנוכה, כולל גם שהחיינו. הרי בתוך שבעה ימי אבלות שנולד לו בן ועושה את הברית מילה בתוך שבעה ימי אבלות, מברך בשעת המילה שהחיינו, לא מפסיד את הברכה, כי אחרת אם לא יברך באותה שעה, מתי יברך? אם לא עכשיו ומתי? אותו דבר גם לגבי זה. ביום הראשון של שמונת ימי החנוכה היינו ערב שבת. זה צריך לברך את ברכת שחיינו כרגיל. רק בוא הלך לבית הכנסת כמו שאמרתי שם לא כדאי לתת לו שהוא יברך וידליק. תיתן למישהו אחר ולא לו. השנה הזו. כיוון שחל יום הראשון בערב שבת בלוכי אנחנו לא מברכים שחיינו בבית הכנסת. כולנו לא מברכים אלא רק ברכה אחת בלבד ברכת להדליק נר חנוכה והסיבה היא קודם אנחנו מדליקים בבית כולנו ברכנו שחיינו בבית ממילא מה אתה חוזר פעם שנייה בבית הכנסת זה כבר מיותב אז בשנה הזו אין נפקמינה כמו שאמרתי ולוכי אין שחיינו אבל בשנים אחרות שיש נפקמינה שמברכים ביום הראשון בבית הכנסת שחיינו ממילא אותו אבל מן הראוי שימנע בדבר אבל כל זה לגבי אבל עונן שעדיין מתו לא נקבר שם הדינים של העונן שונים כיוון שהוא עסוק במצוות ככבוד תקברנו ביום ההוא ומילא העוסק במצווה פטור מהמצווה ולכן העונן פטור מכל המצוות לא מניח תפילין לא קורא קריאת שמה לא עוסק בתורה אכל, לא מברך, המוציא לא מברך ברכת המזון, אלא אוכל בלי ברכה וכן הלאה. השאלה היא מה יהיה הדין לגבי נר החנוכה? האדם הזה עדיין לא קבר את מתו, אונן והגיע הלילה. האם יברך, ידליק ויברך או לא? אומר העליה רבא שימנה שליח. אם אשתו נמצאת בבית, הוא עונן, אשתו לא עוננת, אז יכולה לברך ולהדליק. היא חייבת במצווה, היא תברך. אבל אם אשתו לא נמצאת או אדם שהוא גרוש, אלמן, רווק, אין לו אישה. במקרה הזה אומר העלייה רבא שימנה שליח. השליח יברך והאונן יענה. אמן. את דברי העליה רבה העתיקו גם שאר האחרונים. שואל המאריל דיסקין ולמה הרי אתה אומר שהעונן פטור מכל המצוות מה פתאום אתה מחייב אותו במצוות נר חנוכה מה קרה למה מצווה דרבנן הזו שונה מכל התרייג מצוות את המריל דיסקין יש כאן חוץ מהמצווה יש כאן גם מראית העין למר דבר דומה הגמרא בשבת כאמרת חצר שיש על שני פתחים צריך להדליק נר חנוכה בשני הפתחים. למה? מי שיעבור ולא יראה חנוקיה יגיד שאדם הזה רשע ולא ידליק חנוקיה. מפני מראית העין צריך להדליק בשניהם. כך פסק מרן לקמן בסעיף ח. תרע סעיף ח. אז גם פה לא כל העולם, לא כל האנשים יודעים שאותו אדם קרא לו אסון ואבא שלו מת והוא עונה. לא כולם יודעים. אז מי שיעבור ולא יראה חנוקיה שם, יש כאן חשד מראית העין. ולכן משום זה העלייה רבה לא יכל לפתור אותו לגמרי. מצד שני גם לעניין הברכה אנחנו מסופקים. ולכן מצאנו את הדרך על ידי שליח שהשליח יברך במקומו. אבל האמת הוא שגם בנושא מראית העין בזמן הזה גם הוא שנוי במחלוקת. התור והרמע שם בתרע סעיף ח כתבו שזה היה בזמנם שהיו מדליקים בחוץ אבל היום שכולנו מדליקים בפנים אין את הבעיה של מרית העין מי שיעבור ולא יראה חנוקיה בחוץ בפתח הזה או בפתח הזה אז הוא יגיד סתמר הוא הדליק בפנים הרי בשעת הסכנה מנחה על שולחנו ודיו ולכן הרמא פסק לנו בסעיף ח שבזמן הזה אין בעיה אין דין דין של מראית העין ולא צריך להדליק בשני הפתחים. אז כמו ששם אין דין מראית העין, לפי זה גם הרעיון, גם הדין של העלייה רבה נפל. מה אתה אומר שיחשדו בו? לא כולם יודעים שהוא עונן אבל בלו אחי אנחנו מדליקים בפנים, לא מדליקים בחוץ. ממילא אין היום דין של מראית העין. זאת ועוד אפילו אם תאמר על זמנם שבזמנם כן היה דין מראית העין אבל מי אומר שאפשר לברך על מראית העין דיברנו לפני כמה חודשים בדוגמה אחרת שנוגעת גם לכאן אתה לוקח את העגל אתה מוציא אותו מהרחם של הפרה מיד אחרי השחיטה אתה מכין מזמין את הבת טרנר אתה לוקח אותו לבית המדבחיים השוחט גמר לשחוט למעלה כנה וושתרינר קורע מיד את הרחם מוציא משם עגל חי אומר התורה לא צריך שחיטה העגל הזה פטור בבהמה כוללת השחיטה של האמא כוללת גם את העגל ואפשר מעיקר הדין בלי שחיטה לאכול אותו אבל מצד מרית העין בין פקועה חיה הרשבה אומר שבין פקוע כזה צריך לברך וציונו על השחיטה. אבל מעיר הגאון חידה לפי דברי הרן בשבת כא שחצר שיש ל שני פתחים אנחנו לא מברכים על מראית העין ממלא גם פה. למה אתה מצריך שחיטה את העגל הזה מצד מרית העין? צד מרית העין אי אפשר עדיין לברך אם כן גם פה אצלנו בעונן אתמר גם פה ספק ברכות להקל דיברנו בזה גם לגבי קטן שנימול הכל היה בסדר 100% אחר כך כשגדל השמין ונראה כאילו הוא ערל צריך לתקן אתה מנסה לתקן על ידי תחבושת פסטית פלסטר אמריקאי כל התיקונים לא אלו אם כן הפתרון היחיד מה לחתוך. הגמרא אומרת קטן המסורבל בצורה כזו חייב לחתוך עוד הפעם. וכך פסק מרן ביורי דעה סימן רסד. כותב פחד יצחק יחתוך אבל ללא ברכה. למה זה מרי העין? בברית העין אין לברך. מסתייע מדברי הרן בחצר שיש לה שני פתחים. כך כותב גם הגאון רבי חיים בן עתר בספרו הראשון ציון ועוד. יש אומנם חולקים אבל ספק ברכות להקל דיברנו בזה גם בסוגיה בפסחים ו שם הגמרא מדברת לגבי עיסת ארנונה היום יש הוצאות ביטחון כל מיני הוצאות לוקחים מאיתנו מס כסף מורידים לך ממון בזמנם לא היו לוקחים ממון האנשים היו עניים לא היה להם לתת ממון אלא הפלוגה נמצאת פה נכון את הפלוגה הזו אנחנו צריכים להאכיל צריך לתת להם אוכל ועל זה הגמרא דנה למרות שאני לשופה את הלחם הזה בשביל הגויים ומעיקר הדין לא הייתי חייב להפריש מזה חלה אבל כיוון שהרואה מי שרואה אותי לשופה הוא לא יודע שזה מיועד בשביל החיה לגוי הוא חושב שזה בשבילך ולכן מצד מרית העין צריך להפריש חלה מזה למדו הפוסקים בספר פר פרי תבואה אם יש לי קמח מטולע קמח הזה לא ראוי לאכילה אבל יש לי פועלים מתאילנד אני צריך לתת להם ארוחת צהריים הם הפועלים התאילנדים הם אוכלים הכל מה שזז אין להם בעיה לאכול קמח עם תולעים זה מלש ועושה להם עוגה או לחם במקרה הזה אומר הרב זה דומה לעיסת הארמונה שחייב להוציא חלה מי שרואה מרחוק חוק את העיסה הזו הוא לא יודע שבפנים יש תולעים הוא חושב זה חלה יפה כמו כל העיסות הרגילות ולכן חייב להפריש חלה מצד מרית העין אבל מסיים אי אפשר לברך על מרית העין לא מברכים אלא הוא מציע שיגיד בריך רחמנא או יגיד ברוך אתה יהרהר השם ואלוקינו אבל לעניין ברכה ספק ברכות להקל כך למדנו למעלה גם באור החיים סימן יד בגד שאול עד חודש פטור מציצית אחרי חודש מצד מרית העין חייב בציציות אבל למרות שחייב אתה לא יכול לברך מצוונו להתעטף בציצית אם לא נתן לך את זה במתנה מנת להחזיר ולמה גם שמה זה רק מראית העין אחרי חודש זה לא חייב מעיקר הדין זה עדיין שאול ומהתורה עדיין אתה פטור אלא רק מדרבנן בדבר כזה שהוא רק מדרבנן משום מרי העין לא שייך לתקן על דבר כגון זה ברכה בשם ומלכות. כך גם לקת שכחה ופאה של הפקר פטור לא חייב אבל אם עשן גורן מצד מרית העין אנחנו כן מחייבים שוב גם שמה אין הבהמנה לברך אם תרצה להפריש מזה תרומות ומעשרות מפני מראית העין אין לנו קשה להתיר לברך במקרה כזה גם שמה כל העניין הזה גם כשעשן גורן זה רק עניין של מראית העין ולא חיוב אמיתי במילים אחרות זה לא חפצה אלא רק גברה ועל דבר כזה לא שייך לומר את המילה וציונו להדליק נר חנוכה אצלנו או בדוגמאות האחרות בברכות האחרות על המילה וכיוצא בזה לא הבנתי לומ שמצווה עוברת שחיינו במשנה שאם באנו לירושה לברך גם כ שחיינו האמת אפילו שהוא עונן ברכות ברך שחיינו עונן ברורך שחיינו כן אבל כאן אצלנו המצווה אינה עוברת כאן הוא יכול לברך ביום השני שהחיינו אם אדם לא ברך ביום הראשון שהחיינו יש לו רשות גם ביום השני הוא לא מפסיד הוא יכול לברך אחר כך אז זה לא נקרא לא נחשב כמצווה עוברת ולכן הוא בעצמו ודאי פטור אלא כל הוויכוח עם הענייה רבה, כל מה שגדולי אחרונים מתווכחים איתו, איך הוא יכול למנות שליח והשליח יברך? אם העונן עצמו לא יכול לברך אז מה הכוח של השליח? אתם מכוח גבר שהוא עצמו השאלה אם הוא עוסק במצווה פטור מהמצווה אז מצד דין נר חנוכה הוא פטור מה שיש כאן מרי העין מרית העין כמו חצר שיש לו שני פתחים הוא עונה גם כן גם כן ככו דמחינו עלי אבל כמו שאמרנו כאן הוא יכול לברך את השיחינו למחרת יכול לומר את ברכת שחיינו לנו במקום ביום הראשון יכול לומר ביום השני הוא לא חייב לומר שחיינו דווקא ביום הראשון הוא לא על הדרכה זה שהוא אומר אמן זה גם כן א לא פסוק מעליית אמן זה הקושיה שמקשה המרה משיק הוא שואל על העלייה רבה הרי מרן כתב למעלה בור החיים סימן ע שהאונן לא רק שפטור מהמצוות אלא אפילו לענות אמן אחרי ברכה הוא לא רשאי כן מה זה שווה שהוא יעמוד לידו ישמע את הברכה ויענה אמן אז הוא מנסה לתרץ הוא אומר שמדובר כאן שאולי הוא לא נקרא ודאי אונן כגון יש כאן חברה קדישה חברה קדישה אנשים מסודרים שעושים את הכל הבן לא צריך לעשות שום דבר הם יביאו את הגופה מבית החולים הם יעשו את הרחיצה של מת הם מארגנים את הלוויה, עושים את הגבורה מהתחלה עד הסוף הוא סומך עליהם. ממילא כאן במקרה הזה אולי הוא לא נקרא עונן זה הספק ולכן בגלל הספק הזה לכן התיר העניין רבה לענות את האמן אבל גם זה לא מוסכם האחרונים לא הסכימו עם התירוץ של המהרם שיק כי הלשון של העלייה רבה לא משמע ככה לא משמע שזה בא מכוח ספק אלא משמעות הדברים שזה בא מכוח ודאי ולכן לא כל האחרונים הלכו בתירוץ הזה עכשיו למעשה לדינה. אם שאלו אותנו ההלכה היא כדברי הפרי מגדים ולא כדברי העליה רבה. אלא אם העונן הזה נותן לאדם אחר לשליח שידליק נרות החנוכה, השליח לא יברך. כי אם כל הבסיס, כמו שאמרנו, מצד מראית העין, מראית העין אין ברכה. אמרנו ספק ברכות להקל אשתו חייב. אשתו כן. על אשתו אין מחלוקת. על אשתו. בוודאי שהיא מצד עצמה היא חייבת, היא לא עוננת ולכן היא או אחד מבני הבית, אחד מהבנים שלו או בנות הגדולים יכולים להדליק ולברך עליהם אין שאלה אנחנו מדברים כשאין לו אף אחד רווק גרוש עלמן על זה כל השאלה והוויכוח ובזה אנחנו מסכנים להלכה ספק ברכות להקל ובפרט אם אותו המנוח מתוקל בידי חברה קדישה טובה שמארגנים את הכל אז יהיה לנו עוד יותר קל בחיי גוונה לאפשר לו לתת לשליח אבל גם אם השליח יעשה את הדברים אנחנו נחייב אותו שיעשה יהרהר שם ואלוקינו לעניין ברכה עדיף יותר שם ואל תעשה עדיף איזה סיבה הוא מברך שצנו למחורת זה לא זה לא מצבה לא רק במקרה הזה כל אדם בלי יוצא מן הכלל שכח ולא אמר שחיינו ביום הראשון ישומים ביום השני לא הפסידים לא כי המצווה מתחדשת מדי לילה בלילה ולכן אפילו ביום השמיני נזכר שלא אמר שחיינו ביום הראשון יכול לברך כך כתבו הפוסקים לקמן בסימן תרעו לכן מצד זה אין לנו בעיה אלא השאלה היא כמו שאמרתי באותו לילה שהוא עדיין עונן זה כל הוויכוח אם הוא רשאי אותו השליח לבוא ולברך בשבילו את כל הברכות או שש אל תעשה המסקנה היא כמו שאמרנו אנחנו חוששים בכל מקום לספק ברכה לבטלה גם פה הדבר לא יצא מדי מחלוקת גם כשיש חברה קדישה טובה לא תמיד החברה קדישה יודעת איפה להצביק את המודעות עדיין יש לבנים מה לעשות הרבה פעמים כשרוצים שיבואו קהל שיבואו לתת למנוח את הכבוד האחרון החברה קדישה לא יודעת באיזה בית כנסת הוא היה מתפלל. הבן יודע. הבן יודע שאבא שלו היה מתפלל במוסיוף. אז הוא ילך הדביק את המודעות ליד מוסייו וכן הלאה. אז הוא יודע איפה להדביק כדי שיבואו אנשים. קשה למצוא חברה קדישה שיודעת את הכל ועושה את הכל ב-100%. מהדבר הראשון עד הדבר האחרון עד זיבולה בתרייתה. שהכל יהיה ב-100% זה דבר שהוא מדיר. ולכן עדיין הוא בגדר אונן. אם הוא בגדר עונן, כמו שאמרנו, חששנו יותר לספק ברכה לבטלה. ולכן גם השליח הזה מן הראוי דלכתחילה שלא יברך. הורים, נכון? לפעמים גם צריך להרים טלפון אם חלק מהמשפחה לא גרים פה, גרים מחוץ לייב. מרים טלפון, מודיע להם כדי שיבוא להלוויה וכן הלאה. נכון? כל הדברים האלה מצריכים את השיתוף פעולה של המשפחה והחברה קדישה הם עדיין לא יכולים לפתור לנו את הבעיה בשום אופן בקטע הזה איך הקבורה אחרי הקבורה ודאי כל השאלה היא רק לפני אין מקום להגיד שומת מהות מחמת הוד מהצער שלו לא מצד הנקודה של הצער הגמרא אומרת בסוכה כה שהאובלים חייבים להתרכז, לרכז לדעתו, להסיח דעתו מהצער לכמה שניות ולבצע את המצווה. כמו אדם שטבעה ספינתו בים, הפסיד את המניות שלו, יש לו גם כן צער גדול, אפילו הכי חייב. אותו דבר גם פה. אם מצד הצער לבעד היה צריך לחייב, אלא כל מה שאנחנו פותרים את העונן מצד העוסק במצווה פטור מהמצווה בגלל שהוא עוסק במצווה ככבוד קברנו. אבל אם הוא לא עוסק במצווה, חברה קדישה עוסקת במצווה הזו, זה השיקול שיש לנו כאן. האם אפשר אם אפשר לעלות אמן אחרי אותה הברכה או לא, או אם בכלל השליח הזה, אם בכלל הוא יכול לברך. אבל יש עוד אנשים שמחסיקים ואנחנו שפסיקו את המצווה שים למצבה הז אני לא חייב הבן חייב מצווה ככבוד תקברנו ביום ההוא לא מוטלת עלינו מוטלת רק על הבן הבנים המשפחה אלה שיושבים שבעה רק הם חייבים במצווה הזו ולכן רק הם עוננים אנחנו מתנדבים, באים עוזרים להם בהתנדבות, אבל זה לא חובה אישית עליי. ולכן אנחנו לא פטורים, אלא רק הם פטורים. הנה לכן במקום שאין מישה יודע לקבור, רק אלה ואלו יודעים לקבור. באותו מקום היא נחנה מהם יהיו פטורים. כמו שהמשנה אמרה, אלה שחופרים את הקבר פטורים לקראת שמע וכן הלאה. אבל בדרך כלל יש מי שידאג, יש חברה קדישה. ולכן היום אנחנו בוודאי אנחנו כן חייבים בכל המצוות. רק הם המשפחה יש להם דין עונן שהם פטורים. גם העצה שומר העלייה רבה למנות שליח גם זה לא דבר חלק. הבית חדש לא כאן בדוגמה של עונן אלא באופן כללי הבית חדש מסופק אם אפשר לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה על ידי שליח. ניקח משון אחר דוגמה אחרת לא בדוגמה של העונן אני נוסע לנהריה מחר יש לי נסיעה לנהריה ואני רוצה למנות שליח שידליק לנו את הנרות כולנו נוסעים יחד כל המשפחה אף אחד לא נשאר אם אני אצא בשעה 5 אנחנו נגיע לחתונה ב10 בלילה כבר יגמרו את השניצל יגמרו את הגלידה לא ישאר שום דבר לכן הוא רוצה לצאת מוקדם רוצה לצאת בשעה 3 ו2 כדי שיספיק מספיק להיות מעשרה ראשונים שם ואז השאלה מה יהיה עם נר חנוכה אז הוא נותן את המפתח לשכן כדי שהשכן ידליק בשבילו את נרבות החנוכה האם זה מועיל לפי הבית חדש זה לא טוב מה החיסרון הוא מדמה את זה למצווה שבגופו אם אני קושר לו על היד את התפילין מי מזרך להניח תפילין אני הכושר מה פתאום הוא חייב במצווה תפילין הוא מברך מה שאני עוזר לו ואני קושר את התפילין על היד שלו אני לא יכול לברך מצווה שבגופו רק מי שעושה את המצווה בעל המצווה אני הכושר עשו לי דברך אז כמו הכושר פה המדליק מי שמדליק את החנוקיה של השכן השליח הזה הוא לא מקיים את המצווה אלא בעל הבית בעל הבית צריך להדליק זה לברך אני לא יכול לברך זה הטענה של הבית חדש הוא מדומה את זה למצות שבגופו דברי בית חדש שהתיק להלכה המגן אברהם לקמן בסימן תרעה סעיף קטן ד אבל זה לא מוסכם הרן והמאירי בפסחים ז' הם נוקטים שאפשר לעשות שליח עכשיו הם דנים מה יברך השליח להדליק נר חנוכה או על הדלקה אומר הרן כיוון שהשמן צריך להיות משל בעל הבית אז גם השיח יברך איך להדליק ולא יאמר על אבל אתה רואה מילים מפורשות בדברי הרן והמירי שכן אפשר למנות שליח נגד דברי הבית חדש והמגן אברהם האמת הוא שגם הבית חדש עצמו בסימן תרעז בהמשך הוא כן מודה שבדיעבד השליח מועיל אלא כל מה שהוא עורר בלשון לכתחילה ולכן אם אדם יכול בעצמו להדליק זה הכי טוב תעכב עד שעה 5 יברך ידליק בעיתו בזמנו שעת הדח הגדול אין ברירה טוב שימנה שליח לידי עבד יוצא ידי חובה השליח אפילו אם תאמר הוא לא מברך הבעיה היא כאן לא על הברכה בלבד אלא אם כן אם הוא יכול להוציא אותי ידי חובת המצווה מחר אין לי זמן להניח תפילין אני נותן לך 2000 דולר מחר תניח פעמיים תניח פעם אחת בשבילי רועים לא מצווה שבגופו אני לא יכול לעשות שליח אני בעצמי חייב להניח תפילין ואין אפשרות להתחמק האם נדמה גם פה זהו זה הדיון זה השאלה ולכן סיכמנו ולכתחילה עצה טובה שאדם בעצמו ידליק את נרות החנוכה יתעכב קצת אפילו אם יגיע רק לעוגה ולכוס קפה שווה כדאי להתעכב לקיים פה את המצווה ויגיע מאוחר ישאלו אותו למה באת מאוחר? יגיד להם קיימתי נר חנוכה יגיד להם את האמת זה לא בושה זה מצווה חשובה שכדאי להתעכב בשעת הדחק לפעמים האדם הזה פוחד יש שמה חשש מחלוקת דרכי שלום מי שמארגנת שם את השמחה זו השוויגר שלו חמותו ואם יתראה שהוא בא ב-10 היא כל החיים לא תסלח לו על זה היא תשגע אותו כל החיים היא תראה לו את הכוכבים ביום כל החיים בגלל אז הוא פוחד מפני דרכי שלום. טוב, אין ברירה. לפעמים בזכות נשים צדקניות כאלה טוב ימנה את השליח הזה שהוא יכנס וידליק בביתו בשעת הדחק יסמוך על דברי הרן והמיר. אבל כשאפשר בקלות, אם אשתו, אם חמותו אישה שמבינה מה זה ההלכה, היא לא עמת הארץ, ברוך השם מבינה, יסביר לה, יגיד לה את האמת, אני מתעכב כאן עד שעה 5 כדי להדליק נרות חנוכה איך לברך? היה בלי כן ודאי לא יכול מישהו אחר לא אסור לפצל שגיד לא צריך אותה אדם כן הבן שלח בבית אני צ אם הבן הגדול נמצא בבית אין שום שאלה אם אחד מהמשפחה נשאר או האישה או אחד מהבנים הגדולים הליבה דכולעלמה הוא יברך הוא ידליק מוציא את כולם ידי חובה בזה אין מחלוקת להבדיל גם בעונן אמרנו שבזה הלבדקולע עלמה יכול לברך אין שום בעיה בעיה אם האדם הזה נוסע עם כל המשפחה, יש לו טרנזיט בנערנו ובזקננו מלך הוא פוחד מחמותו תגיד לו מה אתה בא לבד ואיפה הילדים היא רוצה לראות אותם אז הוא לוקח את כולם מעמיס את כולם והבית נשאר ריק מה יהיה עם ני חנוכה טוב תשעת הדחק יתן את זה לשכן כמו שאמרנו שהוא ידליק הוא יעשה בשבילו את המצווה בסוף המצוות הדקת הנר זה חסר גברה לנו זה גם חבתה וגם גברה רק בדוגמה של מראית העין שמה הסתפקנו אבל כאן אין ספק זה גם וגם שני הדברים אם הבן שלו נשוי נשוי אמר בוא תעשה שבת אצלי אני הולך עם המשפחה תעשה את התלמיד בסדר עוד הפעם איפה האבא שלו הולך אבא שלו עם האחים שלו הלכו לחתן לאיזה לחתן כן הלכו לחתן הוא אומר בפו שאני לא הפסיד את המצווה בוא אתה תחשב הוא לא חייב כאן במקרה שלך הוא לא חייב במצווה הוא עוזב את הבית והוא מדליק נר חנוכה במלון במלון שהוא נמצא הוא מקיים שם בסדר אם אם שם הוא יכול לקיים את המצווה אז החובה שלו היא שם ממילא בבית אין שום חובה הבית יכול להישאר ריק לא חייב שום דבר אם לא נותנים לו להדליק שם נראות חנוכה שלא ילך איזה מין מלון זה שלא נותנים נר החנוכה זה מלון של גויים או כמו גויים אחד אולי זה מלון של סדם חוסי אני יודע מה מי זה הבוס צריך לבדוק לעשות חקירה וישהו לכתחילה לא טוב שאדם יעזוב את ביתו שמונת ימי חנוכה איך אומרים לא כל יום פורים לא כל יום חנו חנוכה אנחנו לא תמיד זוכים במצווה כל כך חשובה ולמה לאדם לנטוש את הבית ללכת עדיף כל הימים כולל גם שבת עדיף שלא ילך למלון יש שמה הרבה תקלות גם במלון הסברנו בהרחבה את כל הבעיות ואני אביא דוגמה אחת שעכשיו מצויה במלון מביאים שם סופגניות נכון אדם חושב מה יכול להיות סופגני מה מה זה זה בשר טרף צריך שיהיה כשר חלק לא סופגני יהיה אדם לוקח מברך בורא מיני מזונות זה נראה חם חם נראה טעים אדם תמים לא יודע מה יכול להיות אבל גם בסופגניה יכול להיות הרבה בעיות הוא יכול להיכשל בהרבה ייסורים קודם כל מי אומר שמנפים את הקמח אם לא מנפאים את הקמח יש תולעים בסופגניה ואז יש איסוד דאורייתא לאכול את הסופגניה מי אומר לך שהריבה ששמו בתוכה הריבה זו דבר כשר אולי לא כשר לפעמים שמים תמציות או אלכהול שמים אלכהול בסופגניה כדי לדחוט את השמן שהשמן לא יהיה ספוג מי אומר שהאלכהול הזה כשר הם שמים שמרים כדי לנפח להטפיח את העיסה מי אומר שהשמרים האלה הם חומר כשר ר מי אומר לך שהריבה ששמו בתוכה הריבה זו דבר כשר אולי לא כשר לפעמים שמים תמציות או אלכהול שמים אלכוהול בסופגניה כדי לדחוט את השמן שהשמן לא יהיה ספוג מי אומר שהאל קרולון הזה כשר. הם שמים שמרים כדי לנפח, להטפיח את העיסה. מי אומר שהשמרים האלה הם חומר כשר? מה תגיד לי יש הכשר של המלון? פעם היה הכשר. עכשיו בזמן הזה לצערנו הרבנות פשטה רגל. ברוב המקומות ברוב המקומות לצערנו אין תקציב. וממילא כשאין תקציב המשגחים לא כולם באים למקום. נעשתה מלאכת השם רמיה. נשאר רק התעודה על הקיר. חוץ מהתעודה אין לא כשרות ולא דבר אחר. ככה זה רוב המקומות. ולכן אם אין הכשר בדעת אדם יר שמיים לא יכול לנגוע בסופגניות האלה. נוסף לכל הבעיות יש גם חשש בישולי גויים. אולי מי שתיגן את הסופגניות האלה היה הגוי. הוא המדליק. הוא המתגן. הוא עושה את הכל. יש כאן אם כן שרשרת של כמה וכמה בעיות ושאלות ולכן אינה ואמנה להתיר לאכול סופגניה לא במלון ולא במסעדה ולא במקום אחר. אם אתה לא יודע אם יש על זה הכשר בדעת מספק אדם צריך למשוך את ידו כן יש לנו בעיה של פשטות של הרב כל נכון אמרת מדויק כן לגבי שאדם יכול לצאת מביתו גם להגיש בבית אם הוא נתים במקום אבל גם הדור שכיר שזה גם רע וגם חורת חמצית חייב שיהיה דווק שמה הנר של זה לא רק חובת גמרה על האדם אלא גם על הבית אדם לא יכול לעשות את הבית בסדר אז הבית שלו אם נאמר הוא נמצא בבית אחר בשבת אז הבית שלו באותה שבת זה המקום השני הוא החליף את הבית הזה הלך כאילו לבית אחר במקום השני הוא כן מדליק נרות חנוכה זה בסדר ולכן אם הוא מדליק במקום השני אין שום בעיה הדבר הוא טוב אין שום שאלה לבדקולע עלמה זה בסדר אפילו על הסופגניות של הבדה אפילו שם צריך לבדוק מותר להציץ להסתכל מה קורה במטבח איך מתגנים אפילו שם לא תמיד זה חלק לא תמיד זה מהדרין מן המהדרין ולכן כדאי שאדם יחקור וידרוש אז קודם כל מותר לשאול יש לכם נפע אתה נכנס בפנים איפה הנפ רוצים לראות את הנפע וכן הלאה גם בבדץ לפעמים יכול להיות הכלה בדרך כלל המצב הוא טוב. רוב המקרים אתה מוצא יש שמה נפה, אין שמה בעיה עם הריבה. הריבה יש עליה הכשר בדץ. גם השמרים. בדרך כלל הדברים האלה הם בסדר. אבל אתה מגיע לתחנה הסופית, מי המתגן? או איזה רומני או איזה פיני פיני. אתה רואה אין שמה יהודי שמתגן וגם על זה יש מחלוקת. אנחנו סומכים בשעת הדחק להתיר. שיש לנו ספק ספקה בדרבנן אבל גם זה לא מהודר זה טוב בדיעבד אבל אם אדם שואל אותנו עצה טובה שאדם ימנע קשה מאוד למצוא יהודי שיעשה את העבודה הזו מי שמכיר את העבודה הם צריכים לספק לחנויות 6 בבוקר כבר החנויות מקבלים סופגניות חמות אם יביאו את הסופגניות ב10 בבוקר מי יקנה אותם אנשים כבר אכלו אלא מביאים אותם בבוקר. כדי שהסופגניה תהיה מוכנה בש בבוקר, הם צריכים להתחיל עלוש בשעה 2 3 בלילה להתחיל את הלישה, לשים בזה את השמרים שזה יתפח עד שיתגנו את הכל, זה לוקח זמן. ולכן בשעות האלה בין 2 בלילה עד ש בבוקר, מי עובד את העבודה הזו? זה רק הגויים. היהודים הולכים להתפלל, צריכים להגיד תיקון חצות וללכת להתפלל בנץ החמה. איזה יהודי הולך לעבוד עם השמן והסופגניה הזו? מה הוא צריך לבוא לבית הכנסת עם חולצה של שמן? אף אחד לא הולך לעבוד עבודה כזו היהודים משלנו אלא רק הגויים כמעט. ויש כאן את הספק אולי יש כאן בעיה של בשלילי גויים. למה אני אומר אולי? כי הספק הראשון הרי הגוי הזה זה לא גוי שמזמין אותי בביתו שיש חשש אניעשה את ביתו אלא הוא עבד הוא עושה את הדברים דרך עבדות האם גם בזה יש את הדין של בשולי הגוי מחלוקת בראשונים מרן פסק להחמיר אבל יש מצרפים לסניף את המקילים בזה דבר שני כאן הם מדליקים את האש לא על ידי גוי אלא הם דואגים גים שהיהודי ידליק את האש. המחבת החשמלי הזה דולק על ידי היהודי והגוי ממשיך לטגן שם. גם לזה יש מחלוקת מרן והרמה בעירי דעה סימן קג. רחנו האשכנזים סומכים על הרמה גם הבדץ עדה חרדית לפעמים אין להם ברירה והם סומכים על הרמה בעניין זה. אז יש כאן גם ספק ספקה בדרבנן ולכן האבא כתב בספרו היחד אמר בשעת הדחק אנחנו סומכים להקל. זאת ועוד הרי החשמל אמרנו שהוא מתחדש בכל שנייה לפי דברי הגאון חכם בן ציון אין כאן בעיה של בישולי גויים בחשמל אין את הדוגמה זה לא דומה לגעז יש לנו אם כן שלושה נקודות ועל זה סומכים הבדצים להקל אבל כל נקודה בפני עצמה יש עליה הרבה חולקים רוב הפוסקים אומרים אין הבדל בין בשולי גויים שאני מתארח אצלו בארמון לבין אם הוא בא כפועל למגדניה בכל מקרה הדבר אסור. דבר שני, מרן הרי פסק שגם הדלקת האש לא תועיל. רק באפייה זה מועיל. פה זה לא אפייה. פה זה טיגון. ולכן ההתרים האלה הם לא מהודרים. אם אתה רוצה לקנות סופגניה מהודרת, תחפש מקום מגדניה שיש שמה פועל יהודי. אם תמצא פועל יהודי, תקנה משם את הסופגניה בהכשר הבדת. שם זה מצוין, שם אני מסכים אבל הלאכי מן הראוי להימנע בדבר אפשר לפתוח את החלון קצת כל הפודות נכון אם אדם יחזור חצי שעה כן אם הוא יגיע אחרי 5 וחצי יותר טוב שאשתו תדליק שאשתו תדליק את הנרות בבית הוא גיע טוב שיאמר לשנייח אין לו ברירה אם הוא יגיע כל כך מאוחר שימנה שליח יותר טוב לפעמים קורה שאדם מגיע בבוקר אחרי התפילה הוא לא אכל בלילה ארוחת ערב ועובר דרך המגדניה בבוקר רואה שהכל ודר הכל בסדר יש שמה פועל יהודי והוא רעב קנה ארבעה סופגניות הלך עם זה לעבודה. הוא רוצה לאכול את כל הארבעה. לא אכל ארוחת ערב. הוא רעב. האם יברך מזונות או המוצא? יברך ברכת המזון או על המחייה? גם בזה יש מחלוקת אם הוא אוכל יותר מ-209 גרם. בארבע סופגניות יש יותר מ-209 גרם. בכל סופגניה יש 70 80 גרם בדרך כלל. ולכן יש מחלוקת כיוון שכאן הבלילה היא עווה. זאת אומרת העיסה היא לא עיסה רכה כמו של זנגולה. בפסחים לאז הביאו מחלוקת בין רבנו תם לרבנו שמשון האם בבלילה עווה חייב בחלה או לא? והמחלוקת שם ההתליה גם לפה. וגם בזה יש מחלוקת גדולה בין האחרונים, בין הגינת ורדים לבין הגאון רבי יונן אבון בספרו נחפה בכסף. הוא מביא שמה את התשובה בשם רבי אפריים נבון ועוד. ולכן למסקנה בלכתחילה עצה טובה לאכול הרבה סופגניות. עדיף שאדם יאכל עד 150 גרם. תאכל שני סופגניות מספיק. אל תאכל יותר. תשאיר את שני סופגניות לארוחת צהריים. הרופאים אומרים גם זה לא כל כך בריא זה גם משמין לפי המחלוקת להמחיש את זה שעת חזור תוריד חצי ממנו חצי כן ולכן עצה טובה כמו שאמרנו עדיף יותר שאדם יאכל קצת פחות מכשור אבל אם כבר האדם הזה אכל שואל אותנו בידי עבד מה בדי עבד תגיד לו יברך רק על המחיה כיוון שהדבר לא יצא מידי ספק חלב הם כן מחייבים מספק אבל מפרשים חלה ללא ברכה מדמחוקת הקודמת שלי גויים מחלוקת הזאת הבאתליה אם תאמר שזה נחשב כעין אפייה התיגון כעין אפייה ולא בישול ממלא יהיה בזה תקולה של בישולי גויים נכון גם מזה אתה יכול לצרף כל זה קשור אמר זה דווקא בישול כל זה קשור באותה מחלוקת כל זה ההתניה ויש לך כמה צירופים לגבי הבעיה של בישולי גויים צירפנו ארבעה נקודות ביחד ולכן שם אם יש הכשרה בדעת רק הנקודה היחידה הבעיה של הבשולי גויים טוב החרשתי אבל כשיש לך גם בעיות אחרות בזה אי אפשר לסמוך על הרבנות וכמו שאמרנו צריך יהיה להיזהר מאוד בכל זה רק שגים יהודים הם לא לא הדרישה של הבדץ בדרך כלל בכל המסעדות בכל המגדניות הם דורשים שהמטגן של הפלאפל המתגן של הסופגניות הם דורשים שזה יהיה יהודי נכון זה התקנון שלהם כך הם דורשים לא תמיד מצליחים לעמוד בזה הם נותנים את ההכשר אם ה אם גוי יתגן את הסופגניה יקחו את התעודה יקחו את את התאורה טוב מצוין טוב הלוואי הלוואי זה יהיה ככה תמיד טוב מצוין יופי לא במצנדים שמה אבל לא בזה לא בזה מי ששם את הבצק מי ששם את כדור הבצק של הסופגניה הוא אומר לך היהודי כן כן אני קורא סימן תר עב אין מדליקים נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה לא מאחרים ולא מקדימים יש מי שאומר שאם מותרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה ובלבד שיתן בשמן עד שתכלה רגל מן השוק הזמן של הדלקת הנרות נר ראשון של חנוכה יום שישי זה שבוע הבא נר האחרון נר שמיני גם כן כן, בערב שבת יש לנו השנה שני ערבי שבת, פעמיים באהבה אנחנו מדליקים בשעה 4: פלג המנחה אי אפשר להדליק בשעה 5: זה חילול שבת לכן שם התקנה של חכמינו הלבה דקולעלמה מברכים ומדליקים להדליק נר חנוכה בשעה 4 הגיע פלג המנחה מברכים אין בזה שום ספק אין שום מחלוקת אבל בשאר הימים, יום ראשון, יום שני הבא, האדם הזה רוצה לנסוע לנערי יש לו חתונה צריך לנסוע מוקדם עכשיו הוא רוצה לברך ולהדליק בשעה ארב האם רשאי או לא? מה שכתוב בגמרא, הגמרא אומרת בלשון סתמט אסור להקדים. אדם שרוצה להדליק בשעה 2: אי אפשר אפילו בשעה 3 הוא מדליק והוא שם כל כך הרבה שמן זה ידלוק משלוש עד 3 בלילה אפילו אם הוא ישים גלון של שמן לא יעזור לו כלום כיוון שהוא מדליק מוקדם מדי זה אפס הכלל הוא שרגה בתהרה ממענה אתה בא להדליק ההדלקה עושה מצווה באותה שעה שאתה מדליק זה לא נראה הדלקה. שמש מסמזרת, לא רואים את הנר הזה. בלילה אתה מדליק, אז נראה פרסום הנס, אבל ביום זה לא נראה. ולכן אם הוא מדליק בשעה 2: לכל הדעות זה אפס. השאלה היא האדם הזה לא מדליק בשלוש, מדליק בארבע. האם מפלג המנחה בשעה 4: אז זה כן טוב? כמו יום שישי. גם פה בשעת הדחק אני ממהר לנסוע גם זה טוב או לא זה הוויכוח שיש בראשונים רבי יצחק הבא אומר שכן אתה שם הרבה שמן כמו בערב שבת אני שם שמן שיהיה דולק עד 5 וחצי זה טוב גם פה אותו דבר אני יכול לברך אין שום בעיה אני מברך בארבע שם נר גדול או הרבה שמן ונוסע לחיים טובים אבל לפי דברי מסכת סופרים זה לא טוב. וכך פסקו להלכה בעל הלכות גדולות והרמב"ם שאם הוא מדליק בשעה ארב לא יוצא ידי חובה לא מקיים את מצוות הדלקת נר חנוכה גם אם היה הרבה שמן. מרן כתב לנו כך: לא מאחרים ולא מקדימים. כתב לנו את המילה לא מקדימים. מה פירוש המינים לא מקדימים? מרן מתכוון על שעה 2 בארבע אפשר או שמרן מתכוון לא מקדימים על שעה 4 מרן ממשיך אחר כך ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה מה שמרן ממשיך אחר כך את דברי רבי יצחק הבוהב בלשון יש מי שאומר מרן לא סובר ככה הלשון קודם ולא מקדימים סתם ואחר כך ויש מי שאומר סתם ויש הלכה כיסתם אם כן בין דעת מרן שאסור להדליק בשעה 4:00 או שמרן מתכוון לא מקדימים על שעה 2 שעה 3:00 אולי בארבע כן אפשר מה שמרן כתב יש מי שאומר ולא כתב את זה בסתם מה שמרן הביא דברי רבי יצחק אבוהב שאם הוא טרוד יכול להדליק מפלג המנחה בגלל שלא כתוב הדין הזה בגמרא לא כתוב הדין הזה בארי והראש ולכן מרן אמר יש מי שאומר ולעולם מרן כן סובר כך זה הדיון שדנו גדולי הפוסקים בדעת מרן מה מרן סובר במחלוקת הזו הרבה אחרונים אמרו אפשר בשעת הדחק מותר להדליק מפלג המנחה וכך כתב הגאון חידה בספרו ברכי יוסף משנה ראשונה של הרב שאין כאן סתם ויש דעת מרן להקל אבל הרבה אחרונים חלקו על זה וגם הגאון חידה בסוף ימיו כתב ספר כיסא רחמים הספר הזה לעבוד רבי נתן על מסכת סופרים וכשהוא הגיע לקטע הזה של מסכת סופרים לא מאחרים ולא מקדימים הוא מפרש את מרן שלפי דעת מרן אסור להדליק בכל השבוע בשעה 4 גם בשעת הדחק מה שמרן מתכוון לא מקדימים גם שעה 4 זה נקרא מוקדם ומי שיברך אז הברכה שלו היא ברכה לבטלה אז אם כך אם זו המסקנה של דעת הגאון חידה, אנחנו הספרדים קיבלנו רות החידה אם כך ספק ברכות להקל הוא לא יכול לברך בשעה 4 אם יברך הברכות שלו הם ספק ברכות לבטלה רק בבית אלא גם בבית כנסת יש במוסיוף מניין ראשון של תפילת ערבית אז הם באים במי החנוכה בשעה ארב רוצים להתחיל והוא רחום מכפר עוון לפני שמתחילים תפילת ערבית במי החנוכה רוצים להדליק נרח