ספק ברכות להקל ופרסומי ניסא – הלכה למעשה בנר חנוכה ושבת

 

- - - לא מוגה! - - - 

לא, הוא לא יכול. הוא לא יכול. אתה ידוע, ברוך השם,

שיש גם גדולי עולם אחרים, שגם הם מאן דאמר, וגם הם ענקים בתורה,

ומבינים בענייני החשמל לא פחות טוב ממני וממך,

והם אומרים דעה אחרת.

תנא ופליג. אתה לא יגמור ככה, תמיד יש מחלוקות. אז אני קבעתי דייתי רב,

הרב ידבר כן יברך. קבעת, יש לך רב, ואתה לא יודע אם יש מחלוקת, אתה לא יודע אם יש מי שחולק, אז בינתיים תלך עם הרב שלך.

אבל ברגע שאתה יודע שיש חולקים, גמרנו.

אתה יודע שיחיד ברבים, הלכה כרבים. מחלוקת ואני אומר ברכות, אתה אומר, ספק ברכות להקל. אפילו אם הוא אמר לך הלכה למעשה,

אבל אתה יודע, יש הרבה שחולקים עליו,

אז גם בזה תגיד, ספק ברכות להקל.

מרן לאו הרב שלנו? מרנו ורבינו מרן, נכון?

אתה מגיע לסבל, לברכות, אתה אומר סבל נגד מרן.

אז כמו הרמב״ם, כמו מרן,

אז גם המורה שלך הוא יותר חשוב ממרן?

הוא כמו מרן, לא יותר.

אז אם אומרים סבל נגד מרן, אז גם נגד המורה שלך, גם מורנו ורבינו, יהיה אותו דבר.

מה יהיה ההבדל? מה יהיה ההבדל לגמרי?

כשאתה לא יודע, אתה לומד סתם, לומד לפי הסדר, הרב מלמד אותך.

היכול להיות שאין מי שיחלוק עליו,

אז כל מה שהוא אומר, תשמע לו, בינתיים.

אבל ברגע שלמדת עוד, התקדמת עוד,

ולמדת וראית שיש עוד הרבה רבנים שאומרים אחרת,

ולפי דעתם זו ברכה לבטלה, אז למה לא? ודאי כשאומרים גם נגד הרב שלך, אומרים גם כן,

ספק ברכות להקל, הכלל הזה קיים חזק מאוד.

בכבוד.

לא הבנתי טוב.

שם הדבר שונה, שם בגלל חשש של עמי ארצות, שלא ידעו איך לברך,

מה לברך, חשש ברכה לבטלה.

זאת אומרת, אין מחלוקת בעצם הברכה.

עצם הברכה לכל עלמא היא ברכה בשם המלכות.

בגלל חשש עמי ארצות, לכן הנהיגו שיברכו אותה בלי שם.

מתי אפשר לברך פעמיים ביום?

לעתים רחוקות מאוד.

בדרך כלל אפשר לברך את הברכה על הרעמים רק פעם אחת ביממה.

מתי אפשר לברך פעמיים?

בבוקר היו רעמים, ברקים, בירכנו.

בצהריים,

התפזרו כל העננים לגמרי, לא שחלק כן, חלק לא.

לא היה מעונן חלקית.

לגמרי התפזרו העננים. אתה מסתכל, מזרח, מערב, צפון, דרום,

אפילו ענן קל שבקלים לא היה.

אחרי הצהריים, חמש, שש, עוד פעם התכדרו שמים בעבים,

קולות וברקים.

על זה אתה עוד פעם יכול לברך.

כל זה דברי מרן נקמן, סימן רש כז, מרן מעתיק את דברי הגמרא.

אנשים, לא כולם יודעים את זה. יש אנשים מעממי ארצות,

התפזרו העננים, לא התפזרו, כל פעם שהוא שומע רעמים, לפעמים הרעמים בפעם השנייה היו יותר חזקים.

אז הוא חושב, אם זה יותר חזק, זה עשה עליו רושם,

מייד הוא מתלהם עוד פעם שכוחו.

אז אם הוא יגיד בלי שם, שיגיד מאה פעם, משבח את הקדוש ברוך הוא, אין לך בעיה.

אבל אם הוא יגיד שם שמים, זה בעיה,

ולכן הנהיגו אותם בלי שם.

כך כותב בספר פתח הדביר ומעתיק אותו הבן איש חי ושאר אחרונים.

אבל גם פתח הדביר מודה,

עם אדם שהוא תלמיד חכם, יודע טוב את ההלכה, בקי בהלכה, והוא מברך.

האם פתח הדביר יגיד שזו ברכה לבטלה?

למה? הדין הזה נאמר בגמרא, נאמר בשולחן ארוך,

אף אחד לא יגיד שזו ברכה לבטלה, אלא רק בגלל חשש עמי ארצות.

היום המצב עוד יותר מסובך.

פה בירושלים,

לעתים רחוקות אנחנו שומעים את המטוסים.

אולי פעם בשבוע, פעם בשבועיים,

אולי איזה מטוס בטעות הגיע לשמים של ירושלים.

בדרך כלל חיל האוויר לא מתאמן במרחב שלנו, יש להם הוראות לא להגיע לכאן.

אנחנו כמעט לא שומעים את הבומים שלהם, את הרעמים של המטוסים.

אבל מי שגר באזור שפלת החוף או בדרום,

שם לעתים קרובות מאוד האדם הזה יחשוב קולות וברקים, הנה רעמים,

יגיד שכוחו וגבורתו מן העולם.

אחרי שלוש-ארבע שניות הוא רואה את המטוסים,

מבין, זה לא היה לא ברקים ולא רעמים.

זה היה פנטום 0.16, 0.18, אני יודע,

זה היה אז מהכל ברכה לבטלה.

אולי איזה אינסטלטור החליף איזה חבית על הגג שלו,

גלגל את החבית על הגג שלו,

וזה קם ואמר שכוחו וגבורתו מן העולם.

לפעמים יש גם פשטות כאלה. לכן,

אדם שלא בטוח, לא יודע מה זה,

כשאדם גם רואה את הברק וגם שומע את הרעם,

שני הדברים ביחד,

עדיין המטוסים לא עושים את שני הדברים, עושים רק אחד מהם.

גם האינסטלטור אין בכוחו להמציא ברקים,

בקושי רעמים.

אז אם הוא רואה את שני הדברים, נו. אבל אם הוא רואה דבר אחד, יש לו ספק,

ספק יהיה מתון, יאמר ברוך אתה,

יהרהר ה' ואלוקנו, יעשה את העצה הזו,

כדי לא להסתבך,

שלא יגיע חלילה לספק ברכות לבטלה.

ברק חייב לראות את הספר הזה,

הוא מספיק לראות את האור הזה.

מספיק שהוא רואה את האור הגדול. מספיק.

נחזור לנושא.

הגמרא והמשיכה לדום, שם בשבת כג.

יש לו נר אחד בשביל שבת,

אבל אין לו לנר חנוכה ויין לקידוש היום.

מה עדיף יותר?

יותר טוב, יקנה לנר חנוכה.

למה? משום פרסומי דניסה.

מה תגיד לי אם כן, איך הוא יוכל לקיים מצוות עשה דאורייתא של קידוש אם הוא לא יקנה יין?

הוא יפסיד דאורייתא.

ונר חנוכה זה רק דרבנם.

התירוץ הוא,

הרי מצווה מן התורה לקדש אפשר גם על הלחם.

יכול לעשות נטילת ידיים,

ואחרי הנטילה אומר יום השישי ואיכולו על שמים והארץ.

כשמגיע לסבר מרנן,

במקום הגפן אומר המוציא,

הברכה שאחריה מקדש השבת,

בוצע ואוכל.

מהתורה אפשר לעשות גם כך?

כל מה שאנחנו מקדשים עליהם זה מדרבנם.

אומרים אלא אם זה רק דרבנן,

בזה אתה אומר מצווה דרבנן של נר חנוכה שיש בו פרסום הנס,

זה עדיף יותר.

והוא עדין גם,

והברירה היא או נר חנוכה או יין להבדלה.

גם בזה אנחנו אומרים, פרסומי ניסה של נר חנוכה עדיף,

והבדלה אפשר לעשות במקום יין, נעשה את זה בשיכר.

הוא אומר גם בתפילת אחרונן תענו.

בערב שבת מדליקים נר חנוכה תחילה,

ואחר כך נר שבת.

הגאה הוא מברך עליהם כמו בחול, אף על-פי שמדליקים בעוד היום גדול.

הראשונים דנו אם כשמדליקים את נרות השבת מקבלים שבת בהדלקת הנרות או לא.

שאלה כללית, על כל שבתות השנה.

לא רק על כל שבתות השנה בכלל,

בפרט השבת הזאת, ונפקא מילה מה קודם.

מרן מביא את המחלוקת בהרחבה בשני מקומות.

למעלה בסימן רסג,

פעם שנייה כאן בסימן תרעט.

ומרן מסכם,

אם האדם הזה בא, מדליק ב-16'

נר שבת,

הוא יכול לומר, אני לא רוצה לקבל עלי שבת,

הוא לא חייב לקבל את השבת בהדלקת הנרות,

למרות שהוא אמר את המילים, להדליק נר של שבת. אמר את המילים.

אפילו אחי, הוא לא רוצה לקבל, מדליק ב-16'-17'. אין בעיה,

לא חייב לקבל שבת.

למרות שמרן פוסק כדעת הרמב״ן שלא חייב לקבל את השבת בהדלקת הנרות, אפילו אחימאן אומר כאן,

בסימן שלנו,

קודם הדליק נר חנוכה.

למה לך להיכנס למחלוקת?

למה לך לעבור על דברי בעל הלכות גדולות שאומר שמקבלים שבת בהדלקת הנרות?

אתה יכול לעשות דבר פשוט, לצאת אידי חומה לבדי כול העלמא. איך?

קודם תדליק נר חנוכה, ואחרי זה נר שבת.

זו העצה הפשוטה,

וכך אנחנו עושים, כך עושה כל עם ישראל.

אין הבדל אם האדם הזה בעצמו מדליק את שתי הנרות, נר חנוכה ונר שבת,

או שאשתו מדליקה נר שבת והוא נר חנוכה. זה לא משנה, לא פלוג.

אשתו הדליקה נרות שבת.

נכון שהסדר היה צריך להיות הפוך, זה לא לעיכובה.

אשתו הדליקה, היא קיבלה שבת בהדלקת הנרות, אבל לא הוא.

זה לא מחייב אותו,

ולכן עדיין לא קרה כלום.

יכול לכתחילה לקחת

את הנר חנוכה,

לברך, להדליק הכול כדת וכדין.

במה דברים אמורים? כשאשתו הדליקה את הנר שבת,

היא קיבלה את השבת,

הוא לא קיבל, לכן הוא יכול אחריה לברך בדיעבד,

וציוונו להדליק נר חנוכה.

אבל אם האדם הזה הוא בעצמו הדליק,

אשתו הלכה ללדת לחיים טובים,

השאירה אותו לבד,

והוא פעם ראשונה, טירון, כמו שאומרים, בא להדליק,

ולא זכר טוב את מרן,

קודם ברך להדליק נר של שבת,

ואחרי זה הוא תוהה-בוהה, הוא לא יודע מה לעשות.

תגיד לו, אם הדלקת בשעה ארבע נרות שבת, קיבלת את השבת?

עליבדי כול עלמא, גם עליבדי הרמב״ן, קיבלת את השבת?

אסור לך עכשיו לנגוע באש להדליק נר חנוכה?

אלא, איך יקיים את מצוות נר חנוכה?

תקרע את השכן.

תזעיק את השכן.

תראה, קרה לי פשלה, כך וכך היה לי.

בוא תעשה טובה, תהיה אתה השליח שלי.

הוא ייכנס אצלך לבית, יברך, וציוונו להדליק נר חנוכה על שער סניסים.

ידליק לך את נרות החנוכה.

איך?

או,

הסברנו את דברי התוספות

הראש עטור והשולחן ערוך בסימן רסג, סעיף ד',

שרק כשמדליק ב-16 ורבע מאוחר,

אז אתה לא רוצה לקבל שבת, אתה יכול להדליק ולא לקבל.

אבל כשאדם הזה מדליק מוקדם, ב-16 או ב-16 הוא חייב לקבל את השבת, בין איש ובין אישה.

רס מלען לא חייב לקבל.

למה?

הגמרא אומרת שם, בשבת כג,

שאסור להקדים את ההדלקה של נר שבת.

למה? אם הוא מדליק יותר מדי מוקדם,

לא ניכר שזה של שבת.

ולכן הוא מדליק בצהריים,

אפילו אם ישים שמן שזה ידלוק יומיים,

זה לא יעזור, שרגה בתערה, נא ימענה.

אבל אם האדם הזה מדליק מפלג המנחם, מותר, בתנאי.

מתי יתירו להדליק ב-16 ל-16?

כשהאדם הזה, בד בבד עם ההדלקה, גם מקבל שבת.

כשהוא מקבל שבת עם ההדלקה, זה ניכר, זה נר שבת.

אבל אם הוא יאמר ב-16 ל-16 אני רוצה להדליק ואני לא רוצה לקבל שבת,

אז הברכה שלו היא הברכה לבטלה, ולא קיים מצוות הדלקה.

כל זה דברי מרן, רססג, סעיף ד'.

ולכן הדגשתי,

אם האדם הזה בא ב-16 ל-16, אבי הדליק בטעות קודם את נר השבת,

הרי הוא קיבל עליו שבת. אז איך הוא יוכל לחלל את השבת? הוא יעשה איסרו דה רבנן אם הוא יבוא להדליק נר חנוכה.

ולכן, פתרון קל מאוד.

יזעיק מייד את השכן, יש לו אחד השכנים הטובים,

יבוא ויברך בשבילי.

וידליק את נרות החנוכה, זה הדבר הטוב ביותר.

הוא לא יכול לומר, טוב,

אז אני לפחות אברך את הברכות להדליק נר חנוכה,

ואז שכן נדליק. כל הבעיה היא שלא יחלל את השבת, אז שכן נדליק.

זה לא טוב.

מי שמדליק בפועל, הוא גם יברך בפועל.

אמרנו את זה גם בהלכות עירוב בסימן תקכז להלכות עירובי תבשילין.

אם האדם הזה הוא בעצמו מבצע את העירוב, יברך בעצמו. אם הוא עושה על ידי השליח, השליח יברך.

ולא לפצל את הדברים בין שני בני-אדם, כך הוא עדין גם פה. כמה יכול להרחיב את ההדלקה הזאת ולא לקבל את זה? ההגדרה היא עד חצי שעה.

אם אתה מדליק ב-16.15 חצי שעה לפני השקיעה,

לפחות אם אתה לא מקבל שבת, זה בסדר. כבר השמש בראש אילנות,

ניכר שזה נר שבת,

שם אתה יכול לעשות מעט. תגיד, אני לא רוצה לקבל שבת.

אבל אם אתה בא להדליק יותר מחצי שעה לפני השקיעה,

אתה בא ב-16.16.16,

אתה יכול להדליק, למה לא? בתנאי שתקבל את השבת.

כל זה, כמו שאמרתי, דברי מרן.

הרבה אנשים גורסים, לומדים,

ולא מבינים טוב את דברי מרן שם. כל אחד ישים לב.

נכון, אמת, בעיה שנייה אתה מעורר.

איך אחרי זה ילך להתפלל מנחה, יגיד, אתה חונן לאדם דעת, אם הוא כבר הדליק בשעה 16.00 את נרות השבת.

נכון, יש בעיה.

ולכן, אם שואלים עצה טובה,

העצה הפשוטה ביותר,

אדם שרוצה להדליק מוקדם,

שיתפלל גם מנחה מוקדם. ילך למניין ראשון של מוסאיוף,

שם המניין הראשון של ותיקין, של מנחה של ערב שבת.

מתחילים כבר בשעה 15.15,

מתחילים כבר פתח אליהו, מתחילים מנחה,

שנלך להתפלל שם.

יש הרבה מקומות שמתפללים מנחה במשרדי ממשלה,

עיריית ירושלים.

פה אתם עושים כל שבוע או רק השבוע הזה,

רק של חנוכה. טוב, אבל יש מקומות שעושים מניין מנחה גדולה.

בהרבה שתי בלחים יש את זה. אז שיתפלל קודם מנחה,

ואחרי זה ידליק את נרות השבת בשעה 16. אבל בדיעבד, הוא לא שמע את העצה,

כבר הדליק ב-16.

מה שואל אותך, בדיעבד, להתפלל מנחה או לא?

יש מחלוקת, והמשכלה היא שכן, שיתפלל מנחה.

כמו שלא גזרו על השבות בין השמשות לצורך מצווה,

ומותר להתפלל בין השמשות ולומר, אתה חונן,

למרות שבין השמשות כבר קיבלת שבת,

ירצה, לא ירצה, זה כבר בין השמשות.

אותו דבר גם פה.

זו המסקנה של החתם סופר והגאון רבי חיים פלאצ'י בדעת מרם,

שבדיעבד מאה, כיוון שמנחה זה מצווה,

למרות שהוא כבר הדליק בשעה 16, בדיעבד מאה זה לא נורא. ולכן,

הבעיה הזאת קיימת הרבה בישיבות.

הרבה ישיבות קדושות מתפללים בשעה 1615 תפילת מנחה,

אולי אפשר לסגור את הדלת?

הרבה ישיבות קדושות מתפללים במנחה ב-1615, והתלמידים שלהם חייבים בנר שבת.

אז הם מדליקים את הנרות לפני כן, בשעה 1600, ואחרי זה באים ב-1615 מתפלל מנחה,

והם נכנסים כל שבת לאותה מחלוקת.

זה לא טוב.

היה כדאי שיקדימו את המנחה.

במקום שיש מנחה ב-1615,

יעשו מניין ראשון של מנחה ב-1615.

יגמרו מנחה עד מזמור לדוד, עד קבלת שבת ולא עד בכלל,

ילכו ב-1600 לחדרים, ירוצו, ידליקו את הנרות שבת, ואחרי זה יחזרו לומר קבלת שבת.

זה הדבר שהיה טוב יותר להנהיג בכל אותן הישיבות.

כן.

אם אני מדליק אצל האימא בערב, אני רק רוצה להדליק אצלי, אז אם אני מדליק אצלנו רק במובןך?

אתה מדבר על ערב שבת או על כל השבוע?

לא. אה, כל השבוע, לא על שבת.

אתה יכול לחזור אצלך לבית לברך רק ברכה אחת.

אתה חוזר עוד פעם לברך, אבל רק ברכת להדליק.

שעשני סימי שיחיין הוא כבר אמרת אצל האימא,

אז הוצאת את עצמך ידי חובה, אתה לא צריך לחזור עליהן,

אבל ברכת להדליק אתה יכול.

יש לו ישר ילדים שאני רוצה ללכת עליו.

אם יש לו,

אבל בדוגמה שלו לא, אין לו צורך, ולכן אמרתי לו שמספיק בשבילו רק להדליק.

אבל אדם שהיה בשבת אצל ההורים שלו ומוצא שבת מנסה הביתה, חבר'ה, אני אסבור על ההורים.

לא, לא, ידליק בביתו. רק ישתדל להזדלז,

למרות הכול.

ישתדל להזדרז ולחזור מהר ככל האפשר לביתו.

כל זה כשאין לו שכן טוב.

אם יש לו שכן טוב,

לפני שאתה יוצא מהבית בערב שבת,

תשאיר את המפתח אצל השכן ותאמר לו,

מחר בערב במוצאי-שבת אני אבוא מאוחר. אתה תדליק בשבילי,

הוא ייכנס לביתך,

15.20, 15.25,

מייד ידליק בשבילך את הנרות לפני שיעבור חצי שעה.

זה הרבה יותר טוב, יותר מהודר, אם יש לך שכן כזה, שאתה יכול לסמוך עליו.

למה בלי ברכה? אין ברכה, למה לא? כן.

מי שלא יהיה כרבנותם, למה לא?

שיחמיר גם במוצאי-שבת זה כרבנותם וידליק בחמישה לשש. אבל כל זה, אם לא רק הוא חסיד שמחמיר כרבנותם,

ברוך השם, גם הגברת הנכבדה, גם אשתו החסידה על שתי רגליים,

גם היא מחמירה כרבנותם.

אז הנה כאן, ידליק בחמישה לשש.

אבל אם אשתו לא חסידה,

היא אומרת לי אין זמן,

חמש ורבע, חמש ועשרים, היא אומרת ברוך המבדיל,

יאללה, מתחילה בעבודה,

אין לה סבלנות.

אז אם היא בון כועסם מלאכה, היא לא שומרת רבנותם,

אז יש הצעה פשוטה,

שלא תפסיד את המצווה לבד הרמב״ם,

תאמר לה חמש ועשרים,

לפני שהיא תתחיל בעבודה, היא אומרת, ברוך המבדיל בין קודש לחול,

תיקח את הנרות חנוכה, תברך ותדליק, ותוציא אותך לידי חובה בכל מקום שאתה נמצא,

זה הדבר הטוב ביותר, כך רצוי לעשות,

לאותן הנשים שאינן מחמירות כרבנותן.

וממילא, אתה חזרת הביתה,

בין אם הנרות היו דולקות, בין אם הנרות כבר קבעו,

אם אתה לומד תורה, יש לך שיעור אחרי ערבית,

הגעת הביתה ב-2020, והנר חנוכה כבר קבע,

אפילו, אחי, אתה יצאת ידי חובה, היא הוציאה אותך.

אם תרצה עוד הפעם לחזור ולברך, נדליק, זה ברכה לבתנה.

או אם אתה מדליק צמוד את שניהם ביחד, אתה יודע מראש.

ללא אומר ודברים, מייד אחרי ההדלקה הראשונה אתה רץ לבית השני, אני מסכים אתך.

אין צורך לחזור פעם שנייה.

אבל אם בשעה שהדלקתי, בשעה 17', הדלקתי רק לעצמי,

אחרי חמש דקות מודיעים לי בטלפון, תיכנס לדירה שלנו, אם יש לך המפתח,

אז לא כיוונתי בברכה ראשונה על הבית השני, תחזור עוד הפעם, תברך.

אבל אם באמת ידעת מראש ושני הבתים סמוכים,

ללא אומר ודברים,

אחרי שתגמור לברך ולהדליק אצלך, תיכנס לבית השני,

תדליק שם ללא ברכה.

כל הברכות, כן.

שוב,

שוב, על-ידי השכן, יותר טוב.

יש לך שכן דתי,

אז תן את המפתח לשכן הדתי,

שהוא יברך וידליק בשבילך בזמן.

ההדלקה בזמן יותר טובה מאשר מצווה בו, יותר מבשלוחו.

זרזין במקרה זה, אליבא דקולאלמא, עדיף יותר.

איפה אתה גר?

במדבר?

איפה אתה גר?

בירושלים אני מכיר הרבה דתיים.

אין איזה אדם,

אפילו נער בן 15, אין לך איזה חבר נער שיהיה לו כמה דקות זמן,

בשמחה רבה הוא ילך, יעשה לך את המצווה. בירושלים יש הרבה אנשים טובים,

אני בטוח שהוא יעשה את זה בחינם, ואפילו כסף לא יבקש ממך.

כן.

כמה דברים טובים, כמה דברים טובים, כמה דברים טובים,

אם הייתה הפרדה, אם לא כיוון.

אם לא כיוון.

כי כאן הוא מתכוון בשביל אחרים.

כאן הוא מתכוון בשביל להוציא אותם. אתה מתכוון להוציא את אותה משפחה, יש כאן משפחה שלמה.

אני חוזר לנושא, תרפס סעיף א'

בליל שבת צריך ליתן שום דבר שיחצוץ

בין הנרות לפתח,

בשביל הרוח שלא יכבה הנרות

כשפותח את הדלת.

בערב שבת אסור לקבוע הנרות בדלת עצמה,

אחורי הדלת,

ויש מי שמתיר ועייל סימן רעז.

הגמרא במסכת שבת בדף קכ עוסקת

בכל שבתות השנה.

וכאן מרן מביא את הדוגמה של הגמרא גם לערב שבת, חנוכה.

אבל הנושא מתחיל, כמו שאמרתי, נושא כללי, בכל שבת.

הבריתא אומרת, נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו.

והגמרא מביאה מייד את דברי רב.

להיט עלה רב, רב היה מקלל.

שואלת הגמרא למה הרב היה מקלל?

האם בגלל שרב סובר פוסק ההלכה כדעת רבי יהודה,

שדבר שאני מתכוון אסור,

מי שיעשה כדעת רבי שמעון

צריך לקלל אותו?

הגמרא עונה, בזה אין מחלוקת.

גם רבי שמעון מודה לרבי יהודה,

דבה ורבה דמרי תרוויום מודה רבי שמעון בפסיק ראשי ולא יאמרו אותו.

ולכן,

כשאדם שם ליד הדלת נר או תנור

כתוצאה מפתיחת הדלת

נכנס רוח והנר עלול להיכבות,

או התנור עלול להיכבות,

בזה יש חילול שבת,

ולא רק חילול שבת העוון,

אלא הוא זוכה גם למנה עגונה, יש קללה של רב ברמינן,

ולכן לא יעשה כן.

הוא שואל בערב שבת כיצד עליו לעשות?

ירחיק את הנרות כמה שאפשר יותר בפנים.

אותו דבר גם לגבי התנור.

בפרט בחורף שלנו בירושלים, עיר הקודש, קר מאוד,

ולפעמים הגבאי דואג להם,

מכין תנור נפט גדול,

שם אותו בערב שבת כדי שיהיה להם חם.

אם הוא שם את זה ליד הדלת, זה לא טוב.

בפרט אם הדלת של בית-הכנסת

היא לא דלת פנימית, היא דלת חיצונה.

לפעמים הדלת היא ממש צמוד לרחוב.

אתה פותח את הדלת, נכנס

זרם של רוח גדול.

תסתכל על האש של התנור,

אתה רואה איך שהלהבה עולה ויורדת מחמת הרוח.

נמצא ממי שפותח את הדלת, כל פתיחה וסגירה היא גורמת להבערה,

ולכן זה לא טוב.

תאמר לאותו הגבאי,

אתה עושה דבר טוב, שאתה מחמם לנו את הגוף בבית-הכנסת,

אבל את התנור אל תשים שם,

תרחיק את זה, שים את זה בפינה.

וכל מי שקר לו, שלא יושב ליד הדלת, מי שקר לו,

שישב קרוב וייכנס בפנים סמוך לתנור, זו העצה בלכתחילה,

כדי שלא יבוא לידי חילול שבת.

כך גם לגבי נרות חנוכה.

בכל שמונת הימים אני משתדל להדליק את הנרות שיישארו דולקים חצי שעה ויותר,

אני מרחיק אותם מהדלת,

קל וחומר בערב שבת חנוכה זה שצריך להרחיק את הנרות מהדלת,

כדי שהרוח לא תכבה את הנרות,

אלא יישארו דולקים כמה שאפשר כדי לקיים את המצווה כהלכתה, ושלא יהיה חילול שבת.

מי שלא יתפלל ערבית יכול לעבור לבית-מדרש, תארגנו שם עניין. כמה זמן בתנור חשמל?

אתה חשב שזה של ה... לא, בחשמל לא.

בחשמל

זה יותר קל,

כי פסיק ראשי דלא נחלה בטרד רבנן אנחנו מקלים.

עכשיו, שם, בתנור או בנר, זה גחלת שעושה פחם.

זו מלאכה שלא יצריכה לגופה, אבל זה עושה פחם.

כאן, בתנור החשמלי, זה לא עושה פחם.

ולכן, לגבי תנור חשמלי, אני לא כל כך פוחד.

אני פוחד יותר בתנור גז.

תנור גז, אני מסכים אתך,

אל תשים אותו ליד הדלת, יש שם איסור מבער ומכבה. למה?

לגבי הכיבוי, תגיד שניהם אותו דבר,

גם בכיבוי הזה, זה גחלת שעינה עושה פחם.

הבעיה היא יותר לגבי ההבערה.

פתחת את הדלת,

נכנס רוח, ואתה רואה חלק מהלהבה,

חלק מהתנור גז נחבה.

אתה סוגר את הדלת, עוד פעם, התנור נדלק כולו,

נכון?

אז בסגירה של הדלת אתה מתחייב, מישהו מבעיר.

אפילו שאתה לא מתכוון, לא חשבת על זה,

אבל זה בוודאי יהיה, זה נקרא בלשון הגמרא פסיק ראשי,

ולכן הדבר אסור.

ולכן,

גם אם הטכנאי שעשה להם את הצנרת בדיוק עשה ליד הדלת, שם הוא קבע להם את התנור גז,

יבקשו מהוד מעלתו הפנדי, אותו הטכנאי,

שישלים את העבודה,

שיעשה להם את הצנרת,

שהתנור גז יגיע לכאן.

שואלים פה אם זה גם דרך של הכניסה למעבר,

חדר מדרגות.

איך?

אם זה חדר מדרגות, זה אחד התועדים.

תדבר עם מרדכי יואב ציון.

יש בדרך כלל תור.

יש כמה עשרות שביקשו,

וגם הם זקוקים מאוד.

אז לכן תדבר קודם אתם.

אם הם יאשרו, יגיע התור. למה לא? נעשה מקבית.

אבל הערב יש אחרים.

תעשה למטה מה שאתה רוצה, אבל אנחנו, יש לנו התחייבויות.

יש הערב דוגמה, מקרה של פיקוח נפש.

אחד שזקוק לניתוח דחוף בר-מינן, פיקוח נפש,

והתחייבנו לעשות לו הלילה את המקביל.

אז אם יש תור, וקבענו לו את זה לפני כמה חודשים,

אנחנו לא יכולים לדלג עליו ולהקדים,

זה הסדר, מה לעשות.

תעשו ותצליחו בעזרת השם. כן.

אם בני-הבית כולם ישנים, כתוב בפוסקים, או יעיר, או אם לא יעיר,

אז אם לא יעיר,

למה או מה קרה על זה מאשר בני-הבית שכולם,

או האישה שמנהימה, מה זה שהבין יגיע? טוב, זו הכושה של שער הציון. מלכתחילה, איך עד לא אפשר, אבל לא לעיכובה,

גם שם זה לא לעיכובה.

כן, שם אתה יודע לך כן.

ואני אומר, אני שם עומדת יוצאי לתחורה את הילד. לא, לא יועיל, ספק אם יועיל. ספק.

אני חוזר לנושא.

הכלל הוא כך, דבר שאין מתכוון.

אם אין ודאות במאה אחוז שיהיה, זה מותר.

לכן הגמרא אמרה בשבת כ'-ט,

גורר אדם מיטה כיסא וספסל,

אין ודאות שיהיה חריץ, שיהיה חורש,

לכן אין איסור בדבר.

רק אם יהיה מאה אחוז חריץ, בזה אסור.

כך גם בשאר המלאכות.

דוגמה אחת יוצאת מן הכלל, זו הדוגמה שלנו בנר שבת.

לא רק אם בוודאי הרוח יכבה את הנרות,

אפילו מספק.

גם על זה אנחנו מדגישים את ההלכה האמורה,

שאין יותר לשים את הנרות קרוב לדלת, קל וחומר, אם הוא דופק את החנוכיה שלו בבלת עצמה. כל פעם שהוא נכנס ויוצא,

החנוכיה נטרקת, מקבלת מכה בקיר,

וחלק מהשמן נשפך גם.

אין לך מכבה גדול מזה.

כל זה בוודאי אסור, וחלילה, כמו שאמרנו,

יש גם הקללה של רב,

אז החידוש הוא כאן, אפילו אם זה לא 100%. קל וחומר, אם זה 100% שהנרות האלה יכבו.

אפילו שהוא רוצה להרוויח מצווה, הוא אומר לך,

מזוזה מימין, נר חנוכה משמאל, אני רוצה להיות מוקף במצוות.

אותה השבת, הוא יהיה מוקף בעבירות, לא במצוות.

כל פעם הוא יכבה וידליק, זה לא בסדר.

לכן אמרנו, שלפחות לגבי ערב שבת,

ישנה את המיקום של החנוכיה,

ישים אותה, את החנוכיה, ככל האפשר, פנימה,

זה עדיף יותר.

תודה רבה. אותו אדם שהזכיר קודם, הרב, שהדליק את הנרות שבת, ולאחר מכן רוצה להדליק, אז זה כבר כדאי לעלות לשבת.

כן.

הוא לא ממש ייכנס לשכן שלו ויבקש ממנו.

אם זה לא כדאי לעלות לשבת, הוא יכול להבין את השבת.

כן, אפשר, כן.

כך כותב הרשב״א.

הרשב״א אומר שכל האיסור לומר ביום שבת לגוי,

אמירה לגוי, שבות.

אבל אין איסור לומר ליהודי, אחרי שקיבלתי שבת, לומר לו,

תעשה לי מלאכה.

את הדברים האלה כותב מרן בבית-יוסף בסימן רסג,

מעתיק את זה הרמה שם בסעיף טו,

שאין איסור דין לאמירה לגוי. אני אביא לך דוגמה אחרת.

האישה הזאת, ב-10 ל-16,

בירכה והדליקה להדליק נר של שבת. קיבלה עליה שבת.

אחרי זה אתה הולך לכותל באוטו, היא רוצה לבוא אתך.

היא לא נוגעת בדלת, היא לא מדליקה את המנורה כשפותחת את הדלת, אלא אתה מדליק,

אתה פותח לה את הדלת, היא רק נכנסת, יושבת, מותר.

אחר כך אתה גם סוגר, כדי שהיא לא תכבה את המנורה,

ואתה סוגר חזרה את הדלת ואתה לוקח אותה לכותל.

אין איסור.

בזה היא לא עשתה כלום.

אתה, אז כמו שאמרתי, האמירה לגוי יש.

אתה, ברוך השם, יהודי, עליך אין את הגזירה,

אז תיקח אותה לכותל וכו', זה מותר.

אבל מה שאין כן,

אם האדם הזה, הוא בעצמו רוצה לנסוע,

אומר, אני אעשה תנאי ואני אשא אחר כך לכותל,

אין דברים בטלים, אסור לו לעשות כדבר הזה.

בין לכתחילה כותב בספר שולחן גבוה שבכל ערב שבת

או ערב כיפור אדם מקבל עליו תוספת מחול על הקודש חצי שעה לפני השקיעה.

ולכן, עצה טובה להדליק

יותר מחצי שעה לפני השקיעה, מייד אחרי שהיא גומרת להדליק,

תאמר בפה, אני מקבלת עלי תוספת מחול על הקודש.

זה הטוב ביותר, זה המהודר ביותר.

אבל לפעמים שעת הדחק, אדם לא הספיק, בחורף

השקיעה מוקדמת,

שעת הדחק שני,

אבל מלכתחילה יהיה אדם מתוכנן, ישתדל להקדים,

ואז מדליקים בזמן, הכול נעשה בסדר, אחרי זה הוא הולך לבית-הכנסת בזמן,

כשמזדרזים קצת לפני,

הכול נעשה בצורה טובה.

אבל יש אנשים, נולדו מאוחר, לא בחודש התשעי, אולי בעשירי, ב-11,

ותמיד תראה אותו מאחר, לא במקרה.

טוב, בחורף איחרת, באת ב-10 ל-5, אני מבין, השקיעה מוקדמת.

אבל למה בקיץ הוא הגיע ב-17 ל-8?

היה לך יום ארוך?

זהו זה. לעולם האדם הזה אף פעם לא יגיע למנצח על הגיטית במנחה, לעולם הוא יגיע באמצע החזרה. תמיד יש אנשים, אין עליהם כושות, הטבע שלהם הוא כך,

קשה לשנות את האנשים האלה. אולי צריך לברוא אותם מחדש, עוד פעם.

טוב,

אבל עקרונית אדם משתדל, כמו שאמרנו, לקיים את מצוות תוספת מחול על הקודש בצורה מסודרת.

חצי שעה לפני השקיעה זה הדבר הטוב ביותר, המהודר ביותר שיש.

מה מוכר לגבי,

מה דובר לדקה?

אתה מדבר על שמונת ימי חנוכה, נכון.

אז הזמן הטוב ביותר להדליק,

או בזמן חמישה לחמש,

לא יספיק, לפחות יתאמץ,

עד חמש עשרים וחמש.

אם הוא בא להדליק אחרי חמש וחצי,

זה ייקרא בדיעבד, ולא לכתחילה.

יש מחלוקת בגמרא בשבת כא,

מחלוקת בין הרמב״ם, רבנותם ושאר הפוסקים.

לפי הרמב״ם, אם האדם הזה ידליק בחמש וחצי, ברכתו לבטלה.

נכון שאנחנו אומרים בדיעבד, יכול גם אחר כך,

אבל למה לך להיכנס למחלוקת?

כדי לא להגיע לספק ברכה לבטלה על איבד דיעבד הרמב״ם.

לכן, אם האדם הזה יודע מראש את הבעיה,

יודע שהוא לא יגיע לפני חמש וחצי,

או שהוא בשיעור או שהוא בעבודה,

אז הוא אומר לאשתו,

אשתו, בשעה חמש תיקח את הנרות ותדליק.

אם אין לו אישה הוא רווק.

אז אמרתי לו, העצה קודם,

ייתן את המפתח לשכן כדי שהשכן ידליק עליו בשעה חמש.

מה תגיד אם מצווה לא יותר מבשלוחו?

כאן לא שייך הדבר הזה.

אם אני נמצא בבית ב-17, מצווה בו.

כאן הוא לא יהיה בשעה חמש.

מוטב שאשתו או השכן ידליקו, ובלבד שיהיה בזמן.

יקיים את מצוות נר חנוכה, ליבדי כול עלמא בזמן.

זה טוב יותר ועדיף יותר.

למה זה לא מוצאי שבת, אין ברירה.

אתה לא יכול להדליק ב-17.

הרי אנחנו מסופקים, מתי זה יוצאת השבת?

ולחומרה אנחנו פוחדים. אתה צריך גם לקיים מצוות תוספת מחול על הקודש.

לכן, שם,

התרתי לך להתעכב חמש ורבע, חמש ועשרים, שהאישה תדליק.

אבל אם גם היא,

גם היא, גם אשתו, גם השכנים, כולם מחמירים כרבנותם. ברוך השם, כולנו צדיקים, כולנו חסידים, כולנו שומרים רבנותם.

אז למה לא?

עושים כולם כרבנותם. טוב, שעת הדחק,

תסמוך על דברי החולקים, תדליק ב-17 ל-18.

בשביל זה אני לא אגיד לו לשבור את החומרה של רבנותם.

אבל אם האדם הזה, כמו שאמרתי, אשתו לא מחמירה. רק הוא מחמיר.

היא לא מחמירה,

ייתן לה שהיא תדליק ב-17 ל-20 לפני שיעבור חצי שעה מצאת הכוכבים.

אמרתי שיתאמץ אם לא הספיק חמש ועשרים.

שבע, חמש וחצי, לפחות יעשה כל מאמץ להגיע, להדליק לפני שש ועשרים. למה? החשבון שלי הוא כך

צד הכוכבים דה רבנותם עשרה לשש, חמישה לשש

אם ניקח את צד הכוכבים דה רבנותם וחצי שעה

אז לפחות עד אז יש עדיין טעם להתאמץ ולהגיע מהר לבית.

זה שעת הדחק, שעת חירום.

אבל בלכתחילה, כמו שאמרנו,

ישתדל להקדים עד כמה שאפשר.

אם הוא לא מחמיר,

אז במוצאי-שבת כזה,

נניח אם האדם הזה אין דרכו להחמיר כרבנותם בצורה קבועה, אלא פעם כך, פעם כך,

אז במקרה כזה שאין דרכו להחמיר,

אז ישתדל להתפלל מניין ראשון. יש במוסאיוף,

תלך תרד, במוסאיוף, מניין ראשון בעוד ארבעה ימים,

ערב שבת, ב-10 במאה,

כבר אומרים, ויהיו רחום יכפר עוון. שם הערצים יצאו דחופים,

לא רק בפורים, כל השנה יש שם מניין ראשון,

ב-10 במאה, תתפלל שם ערבית,

ב-15 במאה, כבר תהיה בבית, תוכל לברך, להדליק נרות חנוכה. אם האדם הזה, בין כול, לא מחמיר כרבנותם,

אז כדאי שישתדל להתאמץ.

לא, לא.

עוד שתי דקות.

מוצאי שבת אין מבדילים בין החנוכה שהם נהנים לאורו, ואין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו. אי-אפשר לברך את ברכת

בורא מאורע היוש על החנוכייה, כי צריך ליהנות, שיהיה ראוי ליהנות מהנר,

ואסור ליהנות מנרות חנוכה.

הנרות הללו קודש אם, אין לנו רשות להשתמש בהם.

אבל לפחות מהשמש אפשר ליהנות.

ולכן,

אם יש לו את השמש יכול לברך על השמש ברכת בורא מאורע האש.

השבוע הזה,

ממחר אנחנו מתחילים בהדלקת נרות חנוכה.

סדר השיעורים, הכול רגיל, שינוי קטן.

השיעור שמתחילים ב-4 ייגמר ב-4.40.

4.40, בעזרת השם, תהיה תפילת ערבית,

ואחרי זה ילכו לבית להדליק את הנרות.

מייד אחרי שגומרים את הדלקת הנרות ב-17.15,

החברים חוזרים לכאן, לומדים כרגיל עם הגאון הרב מאיר יונה.

השיעור ממשיך כרגיל.

ביום חמישי, בעזרת השם,

גם כן הכול יהיה כרגיל.

ב-4.40 יהיה ערבית,

הולכים להדליק את הנרות, אחרי זה חוזרים בשעה 1715. ב-1715 הרב יונה יגיד את השיעור,

אבל השיעור של הרב יונה יהיה עם הסרטה.

אתם למדתם אצלו מסכת חודין,

למדתם אצלו מסכת שלמה,

אבל יש הסרטה של הגאון הרב חוקיימא,

איך שוחטים,

איך מוציאים את הזרוע לחיים וקיבה,

ניכור, כל הדברים האלה.

ידידנו מנבי הסריט את הכול.

אז יושב הרב חוקיימא יחד עם הרב יונה,

ויראו כאן את ההסרטה, יסבירו לכם את כל מה שלמדתם, מסכת שלמה.

תעשו סיכום. חמש ורבע הוא יתחיל עם ההסרטה.

גם מי שלא למד חולין כדאי שיבוא.

הם הסבירו יפה, יש להם כושר ניתוח, כושר הסברה מעולה,

אבל בפרט אתם, שלמדתם מסכת חולים,

לכם זה חשוב מאוד. כל זה, כמו שאמרתי, יהיה ביום חמישי זה,

ב-1715 בעזרת השם, תהיה הסרטה.

יש אברך שעובר ניתוח, צריך להטיס אותו לחוץ-לארץ.

מי שיכול, שיעביר לגבאים.

דוד, אולי תמכור לנו נר לעילוי נשמת השדה-חמד?

הלילה היארצאית

של הגאון רבי חיים חזקיה מדיני, בעל ספר השדה-חמד.

הוא נולד בארץ, היה רב ברוסיה,

וחזר עוד פעם לארץ במנוחתו כבוד בחברון.

תמכור נר, בכבוד.

צריך להוסיף ביום הלחמאס?

אפשר, כן, למה לא?

אפשר להוסיף.

אני לא רוצה להוסיף.

אם אתה רוצה לשפוך את זה, מותר. אין ניסור.

לא נותן להוסיף. הוא שם את כלי החלל. מותר.

אין בעיה.

אפשר, כן, אפשר.

החידוש הוא שאפשר להוסיף על זה ולא חייבים לשפוך. זה החידוש.

זה הכול.

אבל אפשר לעשות כמו שאתה עושה.

אני קורא בסימן תרפס, סעיף ב'. בערב שבת אסור לקבוע הנרות בדלת עצמה, אחורי הדלת, ויש מי שמתיר.

מחלוקת בראשונים, האם פסיק רשי דלא ניחלה?

האם מותר או לא? לפי הערוך,

רביה רבנו יוסף טוב העלם ורבנו שפועל מותר.

דעת התוספות, הראש ורוב ככל הפוסקים, שאסור. ודעת מרן לאסור.

מרן כאן כותב, סתם ויש, והכלל בידינו.

סתם ויש אומרים, ההלכה כסתם לאסור.

כך כתב מרן בכמה מקומות. למעלה בסימן רעז, מקום הראשון.

מקום שני בסימן שייב לגבי קינוח שמא יתלוש שערות.

או מקום נוסף, שכסעיף יח,

לגבי הדוגמה של מסוכרעתה דנזייתה בעניין היין שייסחט

מהפקק של החבית.

וגם שם מרן פסק נגד הערוך. מרן כתב, וחלקו עליו בלשון רבים,

תודה,

גם בסימן תקכג,

כבש שמגרד לו, אני לוקח את המסרק ומסרק אותו.

אתה רוצה מצד אחד להקל עליו, מצד שני נתלשים שערות,

הצמר נתלש במסרק.

ולא נוח לו,

הצמר הזה הולך לאיבוד, הוא היה מעוניין שלא יצא צמר.

תפיל אחי, למרות הכול, מרן פסק,

גם פסיק רשת דולון יחלק, כיוון שזה בדאורייתא, בכל הדברים האלה מרן פסק לאסור,

ועל-פי שיטתו גם כאן מרן אוסר. ולכן אין ברירה אלא נרות,

תנור וכיוצא בהם,

חייב להרחיק אותם, שלא יהיה סמוך לחלון או סמוך לדלת, אלא ירחיק.

זה לא תלוי בחצי מטר או מטר, זה תלוי אם יש רוח פרצים.

לפעמים זה רחוק, זה שני מטר, שלוש מטר,

אבל גם החלון ממול פתוח, ואז, איך שפותחים את הדלת,

מייד אתה רואה שהלהבה עולה ויורדת, וזה לא טוב.

אל תניח את זה במוקד כזה, בצומת כזה,

קח את התנור פנימה ככל האפשר. כבר עברו ועשו, לא שאל אותנו השמש,

וכבר נעשה הדבר.

תפתח את הדלת בשינוי.

אל תפתח את הדלת בצורה רגילה,

אלא ברגל, וכיוצא בזה, או שניים ועשאוה הפטורים.

נאמר שם בגמרא בשבת דף ג', הגמרא דעיקה מהפסוק שנאמר בחומש ויקרא,

כי נפש אחת תחדה בשגגה מעם הארץ בעשותה.

יחיד ועשאה חייו, שניים ועשאוה פטורים.

אז אני בא יחד עם חברים,

שנינו יחד מורידים את הידיד, שנינו יחד דוחפים את הדלת להיכנס.

אז כאן זה יהיה פסיק ראשי דלא נחלה,

אבל בתרתי.

קודם כול, זה שניים ועשאוה. דבר שני, זו מלאכה שאינה צריכה לגופה.

וכיוון שאין לנו עניין לכבות או להבעיר,

לכן בשעת הדחק שאין להם בית-כנסת אחר,

ייכנסו בדרך הזו, בשיטה הזו.

אבל כשהדבר אפשרי, א. שהשמש יכול להניח את זה יותר בפנים,

או אם הוא לא רוצה לשבוע לנו, הוא שם פס,

הוא ישים כאן ליד הדלת, הוא לא שואל אף אחד,

ויש בתי-כנסת אחרים.

תלך לבית-כנסת אחר,

תשאיר אותו עם התנור לבד. זהו. תגיד לכל האנשים, כיוון שהתנור צמוד לדלת,

לא כדאי להיכנס לאותו מקום.

אם אתה נכנס, אנשים לא יודעים איך אתה נכנסת.

אנשים לא יודעים שאתה עשית שינוי שניים ועשאוה,

או במרפק.

אנשים יודעים, אם אתה נכנסת, הם יפתחו וייכנסו.

אתה מכשיל את האנשים, אתה מכניס אותם למחלוקת האמורה.

הבעיה היא גם להיכנס וגם לצאת.

כשאדם בא לצאת,

גם כן יש את אותה הבעיה, אתה נמצא במלכודת.

ולכן, העצה הטובה,

בירושלים יש הרבה בתי-כנסיות,

תעזוב את האדם הזה לנפשו,

תלך לבית-כנסת אחר. אבל אם האדם הזה נמצא במושב, במקום שאין בית-כנסת אחר, טוב, שם אין לו ברירה.

הוא יסתמך בשעת הדחק בפתרון שאמרנו.

הוא יכול לשים כיסא ויש משהו שיש לעשות?

לפעמים הכיסא יכול לעצור, אבל תלוי באיזו עוצמה של רוח. בחורף לפעמים יש רוח שערה עושה דברו,

מזג האוויר סוער,

בפרט אם הדלת של בית-הכנסת היא ממש בקו החזית.

פה אצלנו זה לא ממש בקו החזית, פה זה דלת פנימית, יש לך עוד דלתות מבחוץ, זה לא נורא.

אבל יש בתי-כנסיות שאתה פותח את הדלת,

ישר אתה מקבל את הרוח מהרחוב.

בתי-כנסת כאלה,

איך?

שאול צדקה. שאול צדקה, הנה, דוגמה מוחשית. בית-כנסת שאול צדקה,

ושם זה קצת בערב, כן, הרוח חזקה שם, איך שאתה פותח.

אז אם תשימי את התנות צמוד לדלת, שם יכול להיות בעיה. בבתי-כנסיות כאלה יש בעיה. ולכן צריך להסביר לאותו השמש בנחת,

אם הוא יקבל את הדברים, הנה בתו, לא קיבל, לפעמים המוח שלו לא עובד. השמש הזה, אנטיקה,

מודל 1,800, בלי עין לרע, הוא כבר בין 90 וכמה.

אתה תבוא ותגיד לי מה לעשות.

אני, ברוך השם, זכיתי,

ראיתי את הראשון לציון, רבי יעקב מאיר, וראיתי את הרב עוזיאל,

וראיתי,

ויספר לך סיפורים, והאנטיקה הזה, אי-אפשר לעשות אתו ההיסג. טוב,

תעזוב אותו, תלך לבית-כנסת אחר.

ויש עדיין של ניצחון חברי כנסת אחרת?

בטח שיש.

שמש כזה, אנטיקה, יביא לך מזגן?

יש. בטח שיש. תסתובב, תטייל בבתי-הכנסיות,

תכיר את ירושלים, תראה.

אתה חושב שהשמשים האלה, כולם עליהם השלום?

יש, ברוך השם, חלק מהם חיים וקיימים,

שהקדוש-ברוך-הוא ייתן להם אורך ימים.

טוב,

הבעיה השנייה, מזגן.

במזגן שלנו גם,

אתה פותח את הדלת, אתה לא מרגיש כלום,

אבל גם זה משפיע על המזגן.

והשאלה, אתה מדבר על התנור,

וכי המזגן שלך בקיץ ובחורף,

את זה מי יתיר לך?

גם כאן אתה פותח את הדלת,

בקיץ נכנס רוח חמה,

וזה גורם שהמזגן יפעל יותר, וכן הפוך.

בטח שיש.

יש.

שומע? יש.

אין דבר כזה בלית הנוסעים.

ודאי שאין. שלנו זה מודל חדיש, לא 1,800. שלנו זה מודל חדיש, זה טוב.

הוא אומר עד גרוע.

כן, אבל יש, יש וסד, ודאי.

הבעיה דומה לבעיה של פתיחת דלת המקרר.

שניהם בדיוק אותה הבעיה,

והצדדים שלה כולה שם הם דומים לכאן.

מה ההבדל בין תנור נפט לבין זה?

תנור נפט, איך שאתה פותח את הדלת, נכנס זרם מהאוויר, מייד עולים ויורדים בו, מייד אתה רואה את הלהבה עולה.

אבל כאן לא מייד זה משפיע.

עד שהקור יגיע לווסת,

לתרמוסטט,

ישפיע עליו כדי שיצטרך עוד הפעם להדליק את החימום,

זה לוקח חצי דקה, דקה.

אז ממילא זה לא מעשה, אלא גרמה.

הרי רבותינו אמרו בשבת קכ, לא תעשה כל מלאכה עשיהו דאסור, הגרמה שרה.

אז גרמה אין בה איסור מן התורה.

אז זה פסיק ראשון דולון יחלה בגרמה.

בגרמה יש הרבה מקילים.

אז כמו שיש לנו את הקולה שם לגבי המקרר שמעיקר הדין מותר,

אז גם לגבי המזגן, גם בזה מעיקר הדין מותר.

תראה, ברוך השם, כולם מקילים בדבר.

אפילו אלה שמחמירים לא פותחים את הדלת של המקרר,

נכנסים לבתי-כנסת כשיש בהם מזגן והם לא בורחים לבית-הכנסת.

גם שם יש, נכון.

אבל לא מייד. בכולם זה לוקח קצת זמן, בכולם זה גרמה.

ולכן שם יש לנו את הקולה האמורה,

הן במקרר והן לגבי המזגן.

אבל בתנור נפט או בנרות שבת, כמו שאמרנו, יש הבעיה שהאדם צריך לשים לב כל השנה.

לא שמעתי טוב.

חשמל. נו.

עושה פחם, נכון. ולכן זו מלאכה שאינה צריכה לגופה בדבר שיש לו עיקר מן התורה. ולכן נחמרנו.

אבל מה שאין כן כאן לגבי הווסת של המזגן וכיוצא בזה,

שם הדבר קל יותר בגלל ש...

בדיוק אותה הבעיה.

והצדדים של הקולה שם הם דומים לכאן.

מה ההבדל בין תנור נפט לבין זה?

תנור נפט,

איך שאתה פותח את הדלת, נכנס זרם מהאוויר, מייד עולים ויורדים בו, מייד אתה רואה את הלהבה עולה.

אבל כאן לא מייד זה משפיע.

עד שהקור יגיע לווסת,

לתרמוסטט,

ישפיע עליו כדי שיצטרך עוד הפעם להדליק את החימום,

זה לוקח חצי דקה, דקה.

אז ממילא זה לא מעשה, אלא גרמה.

הרי רבותינו אמרו בשבת ק״כ, לא תעשה כל מלאכה עשייהו דאסור, הגרמה שרה.

אז גרמה אין בה איסור מן התורה.

אז הפסיק ראשון דולון יכלה בגרמה.

בגרמה יש הרבה מקהילים.

אז כמו שיש לנו את הקולה שם לגבי המקרר, שמעיקר הדין מותר,

אז גם לגבי המזגן,

גם בזה מעיקר הדין מותר.

תראה, ברוך השם, כולם מקינים בדבר.

אפילו אלה שמחמירים, לא פותחים את הדלת של המקרר,

נכנסים לבתי-כנסת כשיש בהם מזגן והם לא בורחים מבית-הכנסת.

זה אותו דבר.

גם שם יש, נכון.

כן, כן. אבל לא מייד. בכולם זה לוקח קצת זמן, בכולם זה גרמה.

ולכן, שם יש לנו את הקולה האמורה, הן במקרר והן לגבי המזגן.

אבל בתנור נפט או בנרות-שבת, כמו שאמרנו, יש הבעיה

שהאדם צריך לשים להם בכל השנה.

לא שמעתי טוב.

עושה חשמל.

נו.

עושה פחם.

עושה פחם, נכון. ולכן, זו מלאכה שאינה צריכה לגופה בדבר שיש לו עיקר מן התורה. ולכן נחמרנו.

אבל מה שאין כן כאן לגבי הווסת של המזגן וכיוצא בזה,

שם הדבר קל יותר, בגלל ששם זה גחלת של מתכת. לגבי החשש של כיבוי,

אין בו כמעט שום בעיה.

כל הבעיה במזגן,

שזה ממהר את ההדלקה שלו עוד פעם.

ככה, אם לא היית פותח את הדלת, אז החום היה נשמר.

אז היה דולק עוד חמש דקות.

בגלל שפתחת את הדלת נכנס אוויר קר,

אז בעוד שתי דקות זה יידלק.

זה כל הבעיה.

אז ההגרמה כאן בהדלקה.

בהדלקה כבר אין הבדל בין גחלת של מתכת לבין גחלת של, רק בכיבוי יש הבדל.

עכשיו יש הצירוף שאמרת, זה מצוין לגבי הכיבוי.

אבל לגבי ההבהרה, אין את החילוק הזה, ושם צריך להיזהר.

מהוי להחליף על זה?

חסידות.

לא דין, אלא חסידות. מה החסידות?

לא שלא תפתח,

אלא החסידות היא תקנה מכשיר ב-200 שקל כדי לצאת ידי חובה לבדקו לעלמאה. מה המכשיר הזה עושה?

המכשיר הזה מנטרל את הפעולה של הווסת, התרמוסטט,

כאילו אין וסת, אלא זה עובד בזמן קבוע.

תפתח, לא תפתח, שום דבר לא משתנה,

אלא המקרר הזה כל חצי שעה עובד חמש דקות.

זה המכשיר הזה.

היום במקררים החדישים שמוכרים אצל החרדים בחנויות כאן,

אצל לוסטיג או אחרים, כולם באופן אוטומטי. אתה מוסיף את ה-200 שקל, זה כבר מחובר עם המקרר,

ואז בזה הלבדקו לעלמא זה טוב.

גם במזגנים אפשר לעשות דבר כזה. אדם שרוצה לקנות מזגן חדיש בבית-הכנסת,

והוא רוצה שכל המהדרין מן המהדרין,

לא רק בחנוכה אלא גם בכל השבתות, יבואו רק אליו,

יכול גם שם לעשות את העצה הזו, יעשה גם שם את הפתרון הזה,

וישים שלט כדי שכל המהדרין יבוא ללמוד שם,

אצלו בבית-הכנסת,

אצלו אין את החומרה, אין מה להחמיר,

אליבא דקול העלמא זה למהדרין.

אז אדם שיכול לעשות, למה לו ב-200 שקל לפתור את הבעיות,

לשבת בגן-עדן ב-200 שקל זה כרטיס כניסה טוב למהדרין?

יכול להיות שכאן עוד יותר קל. המרחק בין הווסת לבין הדלת, בפרט שהדלת כאן,

היא פנימית. כמו שאמרנו, אולי כאן עוד יותר קל.

אבל בתי-כנסיות שהן בחזית, כמו הדוגמה שהוא הביא, בשאול צדקה,

אם שם ירצו לעשות מזגן, אולי שם הרגישות תהיה יותר.

לא, אשר, זה עובד רק בשבת,

ביום תשיעי אתה מפעיל אותו כל השנה.

לא יודע.

תשאל.

תשאל אותם.

יש כפתור מיוחד?

יש כפתור.

חצי דקה, והילד כל הזמן מוזל חמש מורי חשובים נציני, לאותו דילה. זהו, בסדר, הנה, אמר לך, יופי, בהצלחה.

במוצאי-שבת אין מבדילים בין איר חנוכה.

אחינו האשכנזים יודעים גם לפתור בעיות בשביל המחמירים.

הראש שלהם עובד טוב,

יש להם צוות מהנדסים, אנשים מרעי שמים ממדרגה ראשונה.

אומרים לו את הבעיה, תמצא לי פתרון.

זהו זה.

והם מוצאים את הפתרון, יושבים יחד עם גדולי הדור ואומרים,

אני רוצה לעשות כך, מצאתי פתרון כזה.

זה יפתור את הבעיה לכל הדעות או לא.

והם, ברוך השם, מצאו.

עונים לנו תשובה כמעט על כל הדברים, אין לך דבר שאין לו תשובה.

זה גם על הבעיה.

כן.

בהשמדה הזאת, בתרפוסה,

לדרמה, יש לנו בכיוון השני.

ימי יומי ראשון, כל העניין הזה זה כיבוי הגז ולא כיבוי גרמה, נכון? כן.

לפעמים זה יסבירו, בגלל שזה

שבית,

אבל שם זה בדרבנן. שם אליבא דקול עלמא זה דרבנן. כיבוי גז ביום דומה אליבא דקול עלמא דרבנן.

שם זה יותר קל.

אבל כאן, כמו שאמרתי, זה גרמה בהבערה.

ולכן, כאן אמרתי, מי שיכול להחמיר,

לעשות את הוויתרן הזה,

זה נפלא.

מוצאי-השבת אין מבדילים בין נר חנוכה, שני אינני נעורה, ואין מברכים על הנר עד שאוטו לאורו.

אי-אפשר לברך בורא מאורי האש על נר חנוכה.

הנרות הללו קודשם,

ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד, ולכן אי-אפשר לברך את מאורי האש על נרות חנוכה.

אבל,

כשיש לך שמש, אתה יכול לברך על השמש, בורא מאורי האש,

אבל כשאין שמש, השמש כבר נכבא,

אי-אפשר לברך עליו.

כל זה בחצי שעה הראשונה.

עברה חצי שעה,

אפשר ליהנות גם מנרות החנוכה.

במילא, אם תרצה, תוכל לברך עליהם ברכת בורא מאורי האש.

אבל כל

ממלך בורא האש זה בלי אבוקה?

כל האבוקה זה רק הידור.

מצד עדין, גם על נר רגיל אפשר לברך.

אין לך בכלל נר, יש לך רק גפורים.

קח גפור אחד, תדליק, תברך בורא מאורי האש.

אתה רוצה לעשות כמו אבוקה,

אז במקום גפרור אחד תיקח שני גפורים,

תקריב אותם רק בראש,

קצת תרחיק מהם, והלהבה תתחבר,

ואז גם זה ייקרא כעין אבוקה. כל זה חסידות.

מצד עדין, גם בנר רגיל אפשר לברך. מה הפילוט חנוכה?

אבוקה, שתי פתילות.

טוב, מה פסוק היה? כיוון שיש שם יותר אור.

זו החומרה שיש במוצאי שבת.

מבדילים,

מדליקים נר חנוכה בבית-הכנסת, קודם ההבדלה.

אגב, וכל שכן בביתו, שמדליק

ואחר כך מבדיל, שהרי כבר הבדיל מבית-הכנסת.

יש לנו שתי מצוות במוצאי שבת זה,

מצוות הבדלה ומצוות נר חנוכה.

השאלה, מה קודם?

הגמרא לא הזכירה לנו שום דבר,

אלא על-פי הירושלמי תחומת הדשן ושאר הפוסקים דנים מה קודם.

המעלה של נר חנוכה,

מצווה שיש בה פרסומי דניסא.

מצד שני,

ההבדלה,

לדעת השאילתות, הרמב״ם, מרן,

היא מצווה מן התורה, כמו שאמרו בפסחים קג.

זכור את יום השבת.

אלה, אלא בכניסתו, ביציאתו, מנין תלמוד אומר את יום השבת. אם כן, ההבדלה מן התורה.

נר חנוכה דרבנן, תקדים קודם דאורייתא ואחר כך דרבנן.

זאת ועוד,

ההבדלה יש לך בכל מוצאי שבת חמישים פעם בשנה.

נר חנוכה אין לך חמישים פעם.

אז תדיר ושאין לו תדיר, תדיר קודם.

אם כן, נכא או רע, קודם כל ההבדלה,

ואחרי זה נר חנוכה. כך היה צריך להיות לפי הכללים הללו.

אבל,

מרן מסכם שקודם כל נר חנוכה.

והטעם הוא משום

הפוקי הנותר מהשמן של נר חנוכה

עושה לו מדורה ושרפו.

הדין הזה שמרן כותב לנו כאן בסימן תרעז סעיף ד',

המקור שלו הוא במדרש תנחומה.

והמדרש דן לגבי שארית השמן,

מה עושים בו.

הרי אמרנו, הנרות הללו קודש הם,

ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד.

והשאלה היא, מה עושים בדיעבד בשארית השמן?

יש לנו כאן כמה פרטים. הפרט הראשון,

הבקבוק.

יש לך בקבוק

שחלק ממנו השתמשת.

סיימנו את החנוכה,

חצי בקבוק נשאר לי.

אליבא דקולה עלמא, אני עושה בבקבוק הזה מה שאני רוצה.

הכלל הוא הזמנה למילתאי.

נכון הדבר שאני רציתי להדליק מזה נר חנוכה.

הכנתי את זה לנר חנוכה,

אבל עדיין זה לא...

ולכן אתה יכול לקחת, להשתמש בזה לסלט או לכל דבר אחר.

כך גם אם הדלקתי את הנרות ואחרי חצי שעה

אז נכבו הנרות.

חצי שעה זהו זמן המצווה.

אחרי חמש וחצי אתה יכול כתחילה לכבות או אתה יכול לקרוא לאור זה.

אין בזה שום קדושה אחרי חצי שעה.

גם בזה אין שאלה.

תעשה בשמן מה שאתה רוצה.

גם בזה אין לנו שאלה.

כל מה שנאמר במדרשת תנחומה על מה מדובר,

הדלקתי בשעה חמש,

חמש ורבע נכבו הנרות,

בתוך חצי שעה.

ברגע שאני הדלקתי אז זה תפס קדושה כבר.

וכיוון שזה לא דלק הכול אלא רק

חצי שעה,

תודה.

כיוון שזה לא דלק הכול אלא רק רבע שעה,

בתוך החצי שעה שזה התקדש נכבא בחמש ורבע.

לכן השאלה היא, מה עושים עם אותה ראשי מן?

אם האדם הזה בא לשאול הלילה

בלילות האלה, אין בעיה.

מה שנשאר אתמול, תדליק היום.

מה שנשאר לך היום, תדליק מחר.

הרי מה זה קדוש לנר חנוכה?

גם מחר אני מדליק נר חנוכה. אין בעיה.

השאלה תתחיל.

יום חמישי בלילה הדלקת נר האחרון.

באמצע ההדלקה, בשעה חמש ורבע, נכבו הנרות.

האם השמן הזה מותר או לא?

אז זה אומר מדרש תנחומה,

שעושה לו מדורה ושרפו, אין היתר להשתמש באותו השמן. אלה דברי מדרש תנחומה.

השאלה היא,

במה מדובר?

כששמתי שם כמות

מצומצמת בדיוק לחצי שעה,

או אפילו אם שמתי הרבה יותר.

היום אנחנו לא מדליקים בשמן.

בזמנם היו מדליקים בשמן,

הם ידעו לדייק בדיוק לשים כמה שצריך.

אתה אומר לו, צריך עד חמש וחצי?

הם ידעו לשפוך שמן עד חמש וחצי.

היום אנחנו לא יודעים לדייק, היום אתה שם בערך.

אז במקום חמש וחצי יהיה לך שש וחצי.

בזמנם הם ידעו לדייק.

אז כשאדם הזה דייק, שם שמן רק בשביל חצי שעה,

נכבה לו בחמש ורבע,

אבל כגון זה נאמר הדין של מדרשת תנחומה,

אסור ליהנות מזה, עושה לו מדורה ושורפו.

אבל כשהאדם הזה שם הרבה שמן בשפע,

משהו יותר מחמש וחצי השמן הנותר הזה, הרי הוא חולין.

רק עד חמש וחצי, רק אז זה קדוש.

נמצא, יש לך חלק מהשמן טוב וחלק לא טוב, וזה מעורבב.

תודה.

תערובת איסור דה רבנן.

האם מותר להוסיף עליו עד שיהיה 60 או לא?

מחלוקת בראשונים, מחלוקת בדעת מרן,

והמסקנה היא להתיר.

מה זה להתיר?

מה אני עושה?

יש לי בתוך הבקבוק

מעט שמן, יש שם יותר מ-60 גרם.

אני לוקח את השמן שנשאר,

אני לוקח אותו, ומחזיר.

כל טיפה שנכנסת מתבטלת בתוך 60 הטיפות, 60 גרם ההיתר,

ואז

על ידי זה, בעזרת השם,

הכול יהיה מותר, תעשה בו מה שאתה רוצה.

היסוד הזה כתוב בגמרא במסכת ביצה בדף ד',

אבל יש שם שני פירושים בגמרא,

ולכן גם שם זה לא מוסכם.

הגמרא דנה שם בדוגמה כזו.

יש לי תנור בחצר.

מי שזוכר את החצרות הישנים,

היו בונים גם תנור כדי לאפות פיתות לכבוד שבת.

היה להם, לכל אחד בתנור שלו

היה עצים, מכין מערב יום טוב, מערב החג מכין עצים טובים,

וביום טוב היו יופיעים.

מה שקרה לו, יש לו עץ מעל זה.

העץ,

הענפים האלה היו מחוברים בכניסת יום טוב.

היה מחובר לעץ, זה היה מוקצה.

הרוח טלטלה את העץ

והעלים נפלו לתוך התנור.

עכשיו, אין לך רוב.

הרוב זה היה מוקצה.

אין לך רוב היתר.

הגמרא אומרת, מרבה עליהם עצים, מותר להוסיף עוד כדי לבטל אותם. יהיה לך הרוב מההיתר.

מין במינו, יבש ביבש, הולכים לפי הרוב, חד בתרי בטל.

זה הדין של הגמרא, והרבה עליהם עצים.

וכך פסק מרן בהלכות יום טוב בסימן תקז.

השאלה היא, נדמה את זה לכל איסורי דה-רבנן, כמו שהיה מועדין גם פה,

או שנאמר רק שם.

כי הגמרא שם אומרת,

איך מועיל ביטול? הרי זה דבר שיש לו מתירין.

במוצאי יום טוב הכול יהיה מותר.

המוקצה זה רק בינתיים.

דבר שיש לו מתירין אפילו בעינף לא בטיל.

הגמרא עונה, כאן זה מקלע כלי איסורה.

כשאתה מבטל את הביצה,

ביצה שנולדה ביום טוב, אתה רואה אותה ואתה אוכל אותה.

כאן אתה לא אוכל את העצים.

העצים נשרפים והחום נותן לאפות את העוגה או הלחם.

כשמקלע כלי איסורה, אפילו בדבר שיש לו מתירין,

מותר להוסיף עליו כדי לבטל.

אלה דברי הגמרא.

השאלה היא רק איפה המקלע כלי איסורה, רק בדוגמה כזו או גם בדוגמאות האחרות. זו המחלוקת שיש בראשונים.

ומרן, ביוראי דעה סימן צ'ט סעיף ו',

מרן פסק שבתערובת איסור דה רבנן מותר להוסיף עוד עד שיהיה פי-60.

לא רק איפה אחד במקלע כלי איסורה,

אלא גם בדברים אחרים.

לפי זה גם פה,

יהיה מותר להחזיר את השמן חזרה לתוך הבקבוק.

נביא כמה דוגמאות, נמחיש את מה שמרן מתכוון

בעורי דעה סימן צ'ט.

דוגמה ראשונה,

יש לי בשר עוף בחלב.

העוף עם החלב הוא לא אסור מן התורה אלא מדי רבנן,

כי מהתורה מה שנאסר אך ורק

בשר בהמה בחלב, לא תבשל גדי וחלב עמו,

אבל בשר עוף בחלב,

אין בזה איסור מן התורה אלא רק מדי רבנן.

היה לי פה צלחת עוף חם,

כשמעבירים את הבקבוק הדייסל של התינוק, לפעמים ניטל כמה טיפות.

אני לוקח את זה לחכם,

החכם בודק, רואה, אין פי-60,

יש פי-59.

מה הדין?

מותר לך להוסיף עוד קצת מים, לבטל את זה בשישים.

שאני אקח בכוונה תחילה

חלב ואשפוך לתוך עוף.

אפילו שיהיה פי-אלף, אסור.

אין מבטלים איסור לכתחילה,

לא רק בדבר דאורייתא אלא גם בדבר דרבנן, בזה אין ויכוח, אין מחלוקת.

אבל כאן נשפך מאליו אונס. כמו שאמרתי, העבירו בטעות את הבקבוק הדייסל ונשפך קצת,

למרות שאין פי-60.

אמרנו שיש היתר, הקלנו,

שמותר לו להוסיף עוד מים כדי לבטל בשישים.

דוגמה שנייה,

הכחל, הדדים של הבהמה,

איך אדם רשאי לאכול מהם?

הגמרא מסבירה כך,

אני לוקח סכין, פוצע את זה לאורך ולרוחב,

כדי לקרוע את העורקים שמנעים חלב.

אחרי שאני קורע את זה אשתי בערב,

אני דוחס את זה,

טחו בכותל,

דוחס את זה כדי למצות להוציא מתוך זה את כל החלב שיש.

אחר כך אני שורה את זה חצי שעה במים,

עוד שעה במלח,

ואחר כך אתה שוטף את זה היטב ומבשל.

האדם הזה היה עם הארץ, לא עשה את זה.

אחרי שבישל, הוא בא ושואל את החכם.

החכם אומר לו, תראה, צריך לבדוק, אם יש פי-59 יהיה מותר,

אם לא, לא.

אני בודק, אין פי-59, יש פי-58.

מה הדין?

גם שם אני רשאי להוסיף עוד עד שנגיע ל-59.

ולמה?

שוב, כל מה שאמרה התורה, לא תבשל גדי בחלב עמו,

חלב שנחלב מחיים.

פה זה חלב שחותם, ולתורה אין איסור בכחל.

כל זה מדרבנן.

ולכן, כבר התערב, הוא לא עשה את זה במזיד, הוא מסכן היה עם הארץ ולא ידע.

נותר להוסיף עוד עד שיהיה

פי-59.

אומנם כל האיסורים שבתורה צריך 60. פה הכחל עצמו הוא דבר היתר,

ולכן מספיק שיהיה פי-59 ואין חובה שיהיה פי-60.

דוגמה נוספת,

ביצה של עוף נבלה.

אחרי שהשוחט שחט,

בדקנו את הסכין, הסכין הייתה פגומה,

ממלא העוף הזה נבלה ואסור מאכול את העוף מדאורייתא.

אתה פותח, אתה מוצא בפנים ביצה.

הביצה זה כבר דבר בפני עצמו.

מהתורה זה מותר.

מדרבנן אסור.

התערב, היה לו תערובת, אותה ביצה עם ביצים אחרות.

אם יש פי-61 הכול מותר, אם אין, פי-61 אסור.

למה צריך 61? למה לא מספיק 60?

כי הביצה היא לא בגודל אחיד.

חלק מהביצים גדולים, קטנים, לא כולם בגודל אחיד, לכן לוקחים רזרבה עוד ביצה אחת.

אני בודק, אין פה פי-61, יש פה פי-60.

האם מותר לי להוסיף עוד ביצה?

כן, אני רשאי להוסיף עוד ביצה.

כמו שאמרנו, ביצת נבלה אינה אסורה מן התורה,

ובתערובת מותר לי להוסיף עוד קצת עד שיהיה פי-61.

כך הוא הדין גם שומן של גיד הנשה או בשולי גויים,

חלב שחלבו גוי, אין ישראל רועהו,

גבינה של גויים, כל הדברים האלה אסור להמיד רבנן.

בכולם,

אם יש תערובת ואין לך כדי 60 נבטן,

בכולם יש לך היתר להוסיף עוד קצת כדי להגיע לאפשרות ביטוי.

כך הוא הדין גם לגבי בשר שלא נמלח.

פעמים רבות אדם קונה בשר מהקצב

והוא סומך עליו, הוא חושב שהקצב מלח את הכול, הכול בסדר.

אחרי שבישל, הוא רואה את הקצב ואומר לו,

אתה מלחת את הבשר? אני סומך עליך תמיד.

הוא אומר לו, לא, היום לא מלחתי, היום לא היה לי זמן.

אז הוא רץ לבית, לוקח את סיר הבשר,

רץ לחכם, החכם מודד, רואה, יש פי-50,

אין פי-60.

האם בדאבל מותר להוסיף עוד עד שיהיה 60 או לא?

תלוי במחלוקת אם דם שבישלו דאורייתא או דרבנן.

יש הרבה ראשונים שלמדו מהגמרא במנחות כא שדם שבישלו דרבנן.

אז מי מלא עם האיסור הזה דרבנן? תגיד לו שיוסיף עוד ואז...

לכן מותר לאכול את הכול.

לכן החכם, כששואלים אותו שאלה,

לא מספיק שיאמר מותר או אסור, מילה אחת,

אלא החכם גם צריך לפעמים לייעץ לו, להגיד לו בינתיים אסור,

אם תוסיף כך וכך,

אז הכול יהיה מותר באכילה.

אבל חס ושלום.

לא, לא, חס ושלום. צריך קודם לשאול, אם היה חכם האדם הזה, תראה, אומרים אדם פיקח,

לומד מהניסיון של האחרים,

השני יודע לצאת מהבוץ,

אבל החכם יודע להיזהר לא להיכנס לבוץ.

זה מה שבדרך כלל החוכמה.

ולכן, אם היה לו שכל,

הוא היה מרים טלפון לקצה ושואל אותו אם הבשר הזה מלוח,

הכשרת את הבשר או לא הכשרת,

הוא היה שואל קודם. אדם שיש לו סבלנות,

לא מיותר לשאול,

תשלם 30 אגורות שיחת טלפון ותדע,

במקום לרוץ אחר כך להתרוצץ עם האסיר אצל החכם.

אבל לפעמים קורית תקלה,

ועל-פי הכלל שכתב מרן,

ממלא יהיה לנו את הכולות באותן הדוגמאות.

נחזור לענייננו.

הנרות הללו, קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם,

זה לא מדאורייתא,

גם זה דרבנן.

עכשיו, מעורב לי, חלק מהשמן של היתר,

מה שהיה מיותר יותר מחמש וחצי בערב זה שמן של היתר.

מה שנכבה בחמש ורבע,

אותו מעט השמן הוא של איסור.

מעורב לך חלק היתר חלק איסור, ואין פי שישים,

מותר לי להוסיף עוד, אני בא ואשפך אותו, כמו שאמרתי, לבקבוק,

כל טיפה מתבטלת בשישים,

ואז יהיה מותר.

זה לכאורה אתה לומד מדברי מרן שם.

השאלה אם כן, למה מרן כתב כאן, סיים,

הביא דברי מרן באוטנבורג,

יש מי שאומר שלא מועיל להוסיף עליו לבטלו.

תגיד, למה?

הרי בעירי דעה מרן אמר שכן.

אז יש מתרצים, מרן לא אמר את זה בסתם. מרן אמר בלשון יש מי שאומר.

מרן בסתם, בעירי דעה, בסימן צדיק טי צעי ואומר בסתם שאפשר.

פה יש מי שאומר, ומרן עצמו לא סביר עליהם.

אבל זה לא מוסכם. עתה זומר אחרת. הוא אומר,

שם זה דבר שעשו רק באכילה.

אם זו דוגמה של בשר עוף בחלב או בשר שלא נמלח, כל הדוגמאות שהבאנו אסורים רק באכילה.

פה הנרות הללו, קודש הם, אסור גם בהנאה.

כשאתה מחזיר את זה לבקבוק אתה גם יכול ליהנות מזה.

אתה מפקיע אגב את האיסור הנאה,

וזה יותר חמור מאשר דברים אחרים.

ולכן זה לא מוסכם בדעת מרן.

יש אומרים שמרן כאן אצלנו מחמיר יותר.

מה תגיד לו?

תשאיר את זה עד שנה הבאה.

בינתיים יכול לקרות תקלה, מכשול.

הוא ישכח שזה שמן של חנוכה,

ולכן גם העצה הזו לא קיבלו אותה הפוסקים.

לאידך גיסא,

הגאון רבי יצחק טייל בספרו ערך השולחן ביורד דעה סימן צדיק טייל.

הוא מוכיח מדברי הרמב״ם בהלכות תרומות

שכל מה שאסור לבטל איסור זה דווקא דבר שאסור בוודאי.

ספק איסור מותר.

הרי הזכרנו בשבוע שעבר את המחלוקת בין רבנותם התוספות והרמב״ם,

האם מספיק להדליק דקה אחת נר חנוכה או צריך חצי שעה.

די לא אדליק מדליק ינמל לשיעורה, אלא הם שני התירוצים.

אם תאמר שהתירוץ הראשון חולק על התירוץ השני,

לפי התירוץ הראשון מה זה עד שתכלה רגל מן השוק,

די לא אדליק מדליק.

לפי התירוץ הראשון אין צורך חצי שעה.

הדלקת דקה אחת, בהדלקה עשית פרסום הנס מספיק.

אז לפי רבנותם אין מעיקרה שאלה והכל מותר, השמן הזה ואכילת סלט או לכל מה שאתה רוצה.

אז נכון הדבר שיש חולקים, ומרן פסק את דעת הראש בסימן תרש עב שחייבים להניח מלכתחילה שמן לחצי שעה,

אבל זה לא פסיקה במאה אחוז.

זה נקרא בגדר ספק איסור.

ספק איסור מותר להוסיף עליו עד שיהיה פי שישים,

ולכן יש לנו כאן ספק ספיקה בדרבנן.

אולי זה נקרא ספק דרבנן שמותר להוסיף עליו.

אפילו אם תאמר לא,

אנחנו קיבלנו הוראות מרן ולמרן זה נקרא ודאי איסור.

אולי איסור דרבנן שיתערם מותר להוסיף עד שיהיה שישים גם בנר חנוכה.

ומה שכתב מרן יש, יש אומרים,

אבל מרן עצמו לא סובר כן.

זה הספק ספיקה בדרבנן שיש לנו כאן,

ולכן המסקנה היא מעיקר הדין,

קח את מה שנשאר מהשמן,

תחזיר את זה חזרה לבקבוק,

ומה שתרצה לעשות בבקבוק אתה רשאי.

אתם יודעים את האמירה שאומר הרבי מקוצק.

הוא אומר,

ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים.

יש בזה סגולה ל...

לפני שיעשה את הביטול בשישים, אסור לו לקחת מזה לעשות, למרוח על השושנה. לא.

קודם תבטל את זה בשישים,

תגמור את הבעיה של האיסור,

אחר כך אתה רוצה להיות בה-בה, אתה רוצה לקחת, למרוח על השושנה, תעשה מה שאתה רוצה.

אבל... זה יתבטל בשישים,

הסגולה תתבטל בשישים? כן.

טוב, זה תשאל ברחוב דוד 19, תשאל אם הסגולה מתבטלת או לא מתבטלת,

וזה לא התחום שלי.

אבל מבחינת ההלכה אסור לו לנגוע בזה, לא למרוח,

לא לסוך ולא לאכול, אלא קודם כל לבטל את זה, כמו שאמרנו, בשישים. תערובת איסור דרבניה מותר לבטל בשישים,

אבל אחר כך, אחרי שביטל,

יהיה רשאי לעשות כרצון לבוא לבנה לבני הארץ,

אחריך. כן.

לא פניק אבל אמר כניס בלחנוכה.

אפילו שאמר זה כלום.

הוא לא מבדוק כמו בתה בפתח?

לא, לא. שם המחמירים מלכתחילה, אפילו שם בדיעבד זה לא תפס.

אלא גם שם, רק מלכתחילה, אנחנו נזהרים בפה לא לומר.

כן. תיקח דוגמה אחרת.

קניתי כיס בשביל התפילין.

איך קוראים לזה בערבית? קורצ'ה.

אחרי שקניתי, אני בא לבית,

החבר שלי קנה לי משהו יפה עם כתיפה,

יש שם גם את השם שלי, הוא כתב, עשה אותיות זהב וזה.

טוב, מה אני אעשה עם הישן?

אז הגברת אומרת, תראה, זה בשביל כסף זה טוב, זה במקום שאני אקנה ארנק.

טוב, אבל קנינו את זה בשביל תפילין, מותר או לא?

הזמנה למלתאי.

עוד לא השתמשנו.

מותר לך לשים בזה מה שאתה רוצה,

ירוקים, אדומים, מה שאתה רוצה, הכול מותר.

אז כמו ששם הזמנה למלתאי, אותו דבר גם בשמן, אותו דבר. לכן,

מצד זה אין לך מה לחשוש שעליוואת לכול העלמה מותר.

כל השאלה מתחילה כשביום השמיני נכבע לך בשעה חמש ורבע,

אז מתחילה כל הבעיה.

עד היום השמיני.

עד היום השמיני. בסדר, בסדר. אבל נגמר היום השמיני, הוא בא למחרת, רואה, נשאר לו שמד. למחרת הוא רוצה להשתמש בזה, חבל לו, יש שם בכל המכלים ביחד,

יש שם איזה רבע ליטר, אבל חבל לו לשפוך את זה.

נוכל לבטל את זה בשישים ואחר כך נוכל להשתמש בזה לנר שבת או לכל מה שרוצה.

המשנה במסכת שבת, בדף כ', המשנה אומרת לנו,

במה מדליקין ובמה אין מדליקין.

יש חלק מהשמנים והפתילות שלא בוערים יפה,

לא דולקים טוב,

ולכן המשנה אומרת שבאותם השמנים והפתילות

אסור להדליק בערב שבת נר לשבת.

אין מדליקין, לא בלחש ולא בחוסן ולא בחלח,

וכן שאר סוגי השמנים והפתילות

שבכולם אין היתר להדליק בכל ערב שבת,

כי הנר לא דולק טוב, הלהבה כל הזמן קופצת,

ויש חשש,

פן ישלח ידו ויבוא לתקן את אותו הנר,

ויבוא לידי איסור דאורייתא,

איסור מבעיר או מכבה.

אבל הגמרא ממשיכה שם,

המשך בדף כא,

כל זה במה דברים אמורים לגבי נר שבת,

אבל נר חנוכה,

כל סוגי השמנים והפתילות כולם כשרים.

וכך פסקו לנו כל הפוסקים בסימן תרעג,

מרן כותב,

כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה,

ואף על פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה,

ואין האור נתלה יפה באותן הפתילות,

אף על פי כן כולם כשרים.

ולא רק בימי החול, אלא גם בערב שבת.

השנה יש לנו שני ערבי שבת,

גם בליל שבת מותר שיהיה השמן הזה דולק.

והסיבה היא,

הרי הנרות החנוכה דומים למנורה בבית המקדש,

והנרות הללו קודש הם,

ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותן בלבד.

אז מה זה אכפת לי? שהנר הזה קופץ.

זה לא מפריע לי. בלב הכי אני לא נהנה מאותו הנר.

נר של שבת אני נהנה ממנו. הוא נעשה בעיקר כדי שאדם ייהנה.

אז אם זה קופץ, אי אפשר לקרוא לאור זה,

זה מפריע לי, ואז הוא יבוא לתקן.

כאן אדם לא קורא לאור זה, לא נהנה לאור אותם הנרות,

אז זה לא אכפת לו, זה לא יפריע לו,

וממילא אין כאן שום חשש.

יהיה הדבר מותר בלכתחילה בערב שבת להדליק באותם השמנים והפתילות לגבי נר חנוכה.

חכמי דורנו דנו לגבי אור החשמל.

האם אפשר להדליק נרות חנוכה בחשמל?

תגיד, כל סוגי השמנים והפתילות הכול כשר,

אולי גם החשמל,

או שהחשמל שונה.

תעת רוב ככל הפוסקים שהחשמל פסול להדלקת נרות חנוכה.

יש לנו כמה טעמים, ויש נפקא מינה בין הטעמים.

אתה בטוח?

בסדר,

תמתין עד הסוף, תשמע.

הטעם הראשון,

אנחנו רוצים שהדלקת נרות החנוכה תהיה מעין המנורה בבית המקדש.

איך היה הנס בבית המקדש?

היה שם פתילה ושמן.

פה אין לך שמן.

יש זרם. הזרם זה לא שמן.

אין לך גם פתילה.

הלהבה כאן, הגז שבוער בתוך הפלורסנט,

זה לא פתילה.

אפילו במנורת אגס, כמו המנורה הזו,

גם במנורה כזו גם כן עדיין לא ניתן,

כי זה לא פתילה אלא זה חצי עיגול של ברזל מתכת שמתלהט.

והביע עומר חלק ג' אומר שאי אפשר לברך ולהדליק על החשמל בערבי חנוכה.

טעם שני,

צריך שיהיה כמות שמן שלפחות יהיה דולק חצי שעה עד חמש וחצי.

וכאן,

אין כאן כמות לחמש וחצי.

מי שמכיר טוב את החשמל יודע,

בכל שנייה הזרם מתחדש כמה פעמים.

כמשל,

מי שיש לו אופניים,

אתה נוסע עם האופניים, המנורה דולקת.

האופניים עמדו,

אין יותר זרם, אין יותר אור. זה נכווה.

גם שם אותו דבר.

רק זה קטן, הדינמו כאן הוא קטן,

שם הדינמו,

שם הטורבינה 40 מטר ארכה.

גדול.

זה גדול וזה קטן.

אם זה ייפסק,

אמרנו, לא יהיה לך זרם.

אין איזה רזרבה, מאגר של זרם שייתן לך,

אלא ברגע שזה מפסיק,

אין לך כמות לחצי שעה,

ולכן לפי זה אי-אפשר להדליק בחשמל.

אני דווקא מינה בין הטעמים.

יש לי פנס.

החלפתי כעת בטריה.

יש בטריות גדולות,

וזה יכול לדלוק 12 שעות.

אז אם תאמר לפי הטעם האחרון, הנה כאן יש בטריה.

אבל לפי הטעם הראשון, עדיין אין כאן פתילה.

צריך שיהיה דומה לבית המקדש.

כאן אין פתילה, ממילא עדיין יש לנו בעיה בדבר.

ולכן ההלכה היא,

כשאדם יכול, ייקח כל דבר ולא חשמל.

בשעת הדחק, ידליק את החשמל ולא יברך.

הדבר הזה בדרך כלל מצוי בעיקר בצבא.

כאן, ברוך השם, יש לנו את הכול.

אבל חייל בצבא, לפעמים,

הוא מבקש,

הוא אומר, הוא מודיע לרב הצבאי, אני צריך שמן, תשלח לי שמן זית.

הרב הצבאי בטלפון, עונה לו ודאי, אני אשלח לך, אני אבוא, אני אביא לך.

אבל יש רבנים מחמירים, יש להם תוספת מחול על הקודש.

בל ייראה ובל יימצא, לא רק בפסח, הם כבר מחמירים מחנוכה.

איפה הרב הצבאי?

איננו, לא נמצא.

ואז שמן זית אין.

אם אין, שירד למטבח.

במטבח יש שמן סויה, שייקח שמן סויה.

אין שמן סויה?

ייקח מרגרינה או חמאה,

גם זה בוער מצוין.

או ייגש לאפסנאי.

לאפסנאי יש לו שמן שמנקים בו את הרובה, שמן רובים.

גם זה דולק מצוין.

ייקח מהשמן הזה וידליק.

יש הרבה דברים מה לעשות,

ובלבד שלא יזדקק להדליק בחשמל.

לא, לא. זה מדורה.

זה מדורה. בצורה כזו אי-אפשר. לא.

זה מדורה. לפיד, לפיד אי-אפשר.

אבל, כמו שאמרנו, יעשי את כל המאמצים לקחת כל דבר,

ובלבד שלא יהיה חשמל.

שעת הדחק, לא מצא שום דבר.

ייקח את הפנס הזה, יאמר ברוך אתה,

יהרהר ה' ואלוקינו.

ימשיך מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו יצוונו.

להדניק נר חנוכה.

כך גם לגבי הברכה השנייה, שעשה ניסים.

גם שם הוא לא רשאי לברך בשם ה' אלא בהרהור שם שמים.

אומנם חכם בן-ציון והגאון הרב וירבך,

שניהם דעתם שעל פנס כן יכול לברך.

יש שם בטריה, יש שם כמו שמן מוצק

שיכול לדלוק חצי שעה.

אבל כמו שאמרנו,

לפי דעת יביע העומר וציצי אליעזר,

אי-אפשר לברך על זה.

ציצי אליעזר טוען שהחשמל הוא כמו אבוקה,

ולכן לפי אותן השיטות אי-אפשר לברך אפילו על הפנס.

כמו בכל מקום אנחנו חוששים מאוד לספק ברכה לבטלה.

הוא הדין גם פה. אין לנו אפשרות

להתיר לברך על דבר כזה, לכן אמרנו שיהרהר שם שמים.

אותה הבעיה, אותה מחלוקת יש גם לגבי נר שבת,

ולכן גם שם אין לאדם ברירה, יאמר ברוך אתה,

ירהר שם שמים.

בשום אופן לא מתירים לו לבוא ולברך.

הראשונים שדיברו על הנושא של החשמל בנר שבת

דיברו לפני כמאה שנה.

הגאון רבי יצחק שמלקיס בספרו בית יצחק

ועוד מאה אחרונים.

אבל

הם דיברו על החשמל הכשר שהיה בזמנם,

לא על החשמל שלנו.

הגנרטור הראשון בהיסטוריה, איפה היה?

באמריקה, בניו-יורק.

אחריו מייד הקימו עוד גנרטור בלונדון.

מי היה מפעיל אותו? גויים.

לגויים מותר לעבוד בשבת,

יום ולילה לא ישבותו.

גוי ששבת חייו מיתה, אסור.

אסור לו לשבות, אסור לו לדוח.

ולכן הם דנו, האם זו אבוקה, לא אבוקה.

וחלק מהאחרונים דעותם להתיר.

העיקר הוא משום שלום בית,

משמע מהגמרא בתענית קפה שמותר להדליק נר לכבוד שבת בנר כזה.

אבל כמו שאמרתי, הם דיברו על חשמל כשר.

מה זה כשר?

שהגויים עובדים, ואני כיהודי טרמפיסט לוקח מהם חשמל.

אבל כאן בארץ

יש שלושת אלפים אנשים עובדים בתחנת הכוח ביום שבת.

אז אם הם מחללים את השבת,

איך אני יכול לברך על נר כזה?

אפילו נר הבדלה במוצאי שבת,

אסור לברך אם עשו את הנר הזה בעבירה.

קל וחומר כאן.

אני מברך על הנר הזה, ובאותו הנר יעבדו יהודים, הם יחללו את השבת,

ואני אברך על זה.

איזה מין מצווה זאת.

על זה ודאי שאסור לברך.

יש כאן חשש ברכה לבטלה.

ראיתי באיזה ספר שהוא מעתיק את הפוסקים.

הוא אומר, אפשר לברך, אין בעיה. למה? כך כתב בית יצחק שמאלקיס, הוא מציין כמה ספרים,

וכן כתב וכן כתב.

יפה מאוד.

גם אנחנו יודעים לקרוא את הפוסקים האלה,

אבל הם דיברו

על חשמל כשר, לא דיברו על החשמל שלנו.

אותו אדם העירו לו.

אז מה הוא עשה? דבר פשוט. הוא הרים טלפון לחברת החשמל.

שאל אותם, תגידו, אתם מחללים שבת?

יש שם עובדים?

אנו לא חשבי שלום, הכל אוטומט.

הוא כותב בספר, הוא אומר,

כל החשמל כולו הכל אוטומט, אין שום חילולי שבת, וכן מותר לכתחילה.

טוב, אם הוא קיים בעצמו פתי יאמין לכל דבר,

אנחנו לא פתאים.

אנחנו הלכנו לשם, ביקרנו גם בתחנות הכוח באשקלון,

חדרה,

יש גם בחיפה,

יש שם את תחנת הוויסות הארצית.

גם פה, בשכונת הר-נוף, יש בכניסה שם את התחנה.

וכולם הודו לנו שהם עובדים בשבת.

3,000 עובדים, זה לא אחד או שניים, לצערנו.

אז איך אפשר לכתוב בספר, הכל אוטומט? איך אפשר לכתוב דבר כזה?

טוב, ההוא הצליח לקיים את דברי שלמה המלך,

פתי יאמין לכל דבר.

אבל אנחנו, ברוך השם, מכירים את המציאות,

ולכן בשעת הדחק הגדול שאין לאדם ברירה,

אז כמו שאמרתי, על החשמל שם,

יאמר ברוך אתה, ירהר ה' ואלוקינו,

אבל לומר שם שמיים, חס בשלום, לבוא ולברך על דבר כזה.

ומי יעבוד? ה-3,000 פועלים, מי יהיו? יהודים או גויים?

אני עכשיו לא מדבר על הביזנס, על השותפות. אתה מדבר על הביזנס.

אני מדבר

על שריפת השבת, איך החזון איש ממחיש לנו את זה.

ספר תורה לא עלינו נשרף.

יבוא אדם, ישאל אותך.

אני רוצה לדעת, האם לפי דינא דגמרא, לפי השס,

מותר להדליק עכשיו סיגריה מזה?

איפה כתוב השס שאסור?

מה תענה לו? אתה תגיד לו מותר או אסור?

אני אתן לו סטירה ואני אעיף אותו מכל המדרגות.

ספר תורה נשרף ואתה צריך לקרוע את הבגדים,

אתה רוצה להדליק סיגריה?

גם פה אותו דבר. איך האדם הזה יבוא, יעשה מצווה, בא בעבירה,

יבוא וידליק נרות שבת כשהיהודים שם עובדים ביום שבת?

ולכן, מה שכתב אותו האדם,

לצערנו, כמו שאמרתי, היה פתי והאמין להם לכל הדברים האלה.

כשישבנו שם בתחנה,

אז הגיע לשם הסמנכ״ל. קיבל אותנו,

שם שולחן ערוך,

והתחיל,

הוציא לנו מהמאגר, יש להם תיק,

הוא אמר, יש הרבה רבנים שאומרים שזה מותר, הכל אוטומט, למה אתם באים אלינו?

אמרתי לו, תגיד את השמות, התחיל להגיד, הרב הראשי פלוני, וזה פלוני.

מראה לנו את כל הניירות,

וזה נכון, אולי השקרן.

אז אמרתי לו, תתחיל להסביר לי, אני רוצה לדעת,

איך הפחם מגיע מתחנת הרכבת למכונה שטוחנת את זה?

זה מגיע אוטומט, אני רוצה לדעת איך.

אנחנו היינו שם, ראינו איך עושים את זה,

ויש בולדוזר שהכף של הבולדוזר מכניסה את זה למסוע, זה לא אוטומט.

התחלנו לפרט לו כמה דברים.

היינו שם, אני, הרב ירחי,

הרב של ביתר, הרב תופיק,

אחרי כמה שאלות כאלה, הוא ראה שאנחנו מבינים קצת, הוא אומר, כן, נכון, אתם צודקים,

אי אפשר לעבוד עליכם.

לא.

אז אותם הרבנים הראשיים שלא הלכו מימיהם לשם,

אז כבר לפני 60 שנה ולפני 50 שנה הם כבר כתבו אז בספרים שלהם,

הכול אוטומט.

ואילו היום, מה, נהיה יותר גרוע?

היום לא שהטכנולוגיה נהייתה יותר גרועה, אדרבה, היום נהיה יותר משוכלל.

אבל עדיין יש הרבה חילולי שבת,

עדיין יש שם 3,000 פועלים שעובדים.

ולכן אין הווה אמנה לבוא ולהתיר דבר כזה.

הווה אמנה תהיה, אם יש שם בשכונה גנרטור,

גנרטור תום, גנרטור חדיש,

אין לי קשר עם חברת החשמל, אני, יש לי קשר עם הגנרטור.

שם יש הווה אמנה למאן דאמר יהיה מותר להדליק מזה נר שבת.

הבן אדם שלא זכה להתחבר לגנרטור אין הווה אמנה בדברים האלה.

ואם הוא יברך,

כמו שאמרתי, הברכה שלו,

ספק ברכה לבטלה.

גם שם יש מחלוקת. לפי דעת ציטלי אליעזר הוא אומר שזה אבוקה.

לפי דבריו זה אבוקה.

טוב,

על הפנס, איך אומרים, זה כשר קודם כל, זה חשמל כשר.

שם בנר שבת יש עוד אהבה אמנה להתיר.

אבל על החשמל הזה, איזה אהבה אמנה. איך אנשים מעיזים להדפיס ספר, לפרסם את הספר ברבים ולקיים בעצמם בית יאמין לכל דבר.

השם ירחם עליהם ועל הספר שלהם.