הדלקת נר חנוכה בערב שבת – שיעור, זמן וברכה - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

כן,

אם היא הדליקה מוקדם אותה האישה בשעה 16 וממילה קיבלה עליה שבת ואחרי דקה זה נקבע,

ממילה היא לא יכולה להחמיר על עצמה ולחזור ולהדליק כיוון שהיא קיבלה עליה שבת בפעם השנייה גמרנו.

אז ממילה קבתה אינו זקוק לה כאן בדבר הזה יהיה חומרה,

דעתה לידי כולה שהיא מחללת את השבת שלה.

אלא תזעיק את בעלה,

הרי הבעל לא חייב לקבל שבת בהדלקת הנר של אשתו.

אז אם אחרי דקה נורות שבת קבעו,

תקרא מייד בבעלה, תראה הנר קבע, בוא תבדוק, תראה מה עושים,

שהבעל ינסה להדליק את זה בפעם השנייה, אבל אינה כאן המה, היא אסור לה.

כן.

כן, כך למדנו בסימן ראש סג' סעיף ו' הזהרנו שכדאי לחוש את דעת בית יצחק.

ממילא,

קודם שהחשמל יהיה כבוי,

תברך, תדליק את הנרות שבת, ועל סמך הברכה אנחנו מדליקים גם את החשמל.

כי בעוד שהחשמל דונק זה נקרא תוספת אורה.

ועל תוספת אורה, לפי דעת מרן שמה, לא מברכים.

יש כאן חשש ברכה לבטלה,

ולכן כעצה טובה לחמוק מהספק.

עדיף שבאותו רגע החשמל באותו חדר יהיה כבוי.

רק אחרי שהיא גמרה את הברכה יכולה היא להדליק את החשמל, או הוא, או בעלה, או אחד הילדים,

ידליקו מייד את החשמל.

נקרא 40 דקות,

הרי גם אם נאמר שהאישה מקבלת שבת בהדלקת הנרות,

לא בברכה, אלא בהדלקת הנרות.

באיזה נר היא מקבלת שבת?

בהדלקת הנר האחרון. אם אתה אומר שהחשמל הוא חלק מהנרות שבת,

אז דעתה לקבל את השבת בהדלקת החשמל האחרון.

זה מה שיהיה. ולכן גם אם היא רוצה בעצמה להדליק את החשמל,

היא יכולה, אין שום בעיה.

סיימה להדליק את החשמל האחרון, זהו,

בזה גמרה את הכול,

ואז תתחיל את התפילה שלה, יהי רצון.

היום יש בירכון מיוחד לנשים שאומרות אחרי הדלקת הנרות,

מבקשות שיהיו להם בנים תלמידי חכמים,

זהו, גמרה להדליק את החשמל האחרון,

ואז היא תתחיל, יהי רצון.

שי, אני לא מסכם אשם ארבע דקה, אז אתה תנאי.

למדנו שזה מועיל, אם זה אחרי ארבע ועשרה,

בתוך החצי שעה, אז מועיל התנאי.

אבל אם היא מדליקה יותר מחצי שעה, מדליקה בשעה ארבע,

דעת מרן בהלכות הדלקת הנרות,

סימן רס״ג, סעיף ד',

כדברי תוספות הראש המרדכי והטור,

שלא יועיל גם תנאי. אלה דברי מרן שם,

וכך ההלכה למעשה.

נכון, כך הסברנו, כן.

זה לא רק עשר דקות, מפלג המנחה.

פלג המנחה, שעה ורבע.

אז כל הדקות הראשונות עד החצי שעה.

בחצי שעה זה נקרא בלבכי, שם אתה יכול לעשות תנאי, שם אתה יכול לתמרן.

אבל בהתחלה לא...

עד חמש דקות לקניה השקיעה, וכשנגיד האישה,

אתה יודע, כל פעם מסיימים כאילו יש שטחה מסיימת,

פתאום שחרר לעשות את השקע של הפלאטה או דברי.

קצת נאי, אם תמיד בבדיקה,

חמש דקות לקניה השקיעה, הוא רוצה לקבל שבת כמוה.

מתי היא בבדיקת הנרות?

טוב, עצי שם. בסדר, אפשר. אין בעיה.

כן. הרב,

לפי דרך מרדכי, מה שאמרנו, זה בדרך כלל התנאי,

לפי דרך מרדכי,

בדרך כלל התנאי שבדיקים בכל הנכון שבש.

זאת אומרת, אפילו לא אברהים כדורים.

מתי זה פלאגה מנחה בערב שבת זה?

תגיד לי זמן, יש לי שעון, מתי זה? רבע, ארבע. נכון?

ארבע דקות לארבע. נכון.

ארבע דקות לארבע. כן.

ממילא,

כבר ארז ימי מדליקה, הדליקה בחמישה לארבע,

קיבלה עליה שבת. רוצה, לא רוצה, איך אומרים בערבית, ראס מן אנא, קיבלה עליה שבת.

אין מה לעשות.

איך זה נכון בערבית שבת? זה נכון בכמעט.

מונכר, ממילא, תלוי ב... אם היא אמרה, אני לא רוצה לקבל, עשתה תנאי,

כשמונכר מזה בארבע ועשרים,

ממילא אפשר להועיל את התנאי. למה בארבע ועשרים ניכר שזה לכבוד שבת?

כי השמש כבר בראש האילנות, השמש כבר נוטה לשקוע,

כולם רואים שהשבת מתקרבת.

לא רק שמענו את הצפירה של המקווה,

אלא גם רואים את השמש שנוטה לשקוע.

שמה נקרא, מוקדם מדי, לא נקרא.

לא, הרב, חצי שעה לפני השקיעה אומרים לתנאי. עכשיו, לפי דעת מראן זה עוד לא חצי שעה לפני השקיעה. יש עוד הרבה זמן לפי השקיעה שמראן חוזר. כן. אם אני נוהל לעשות את זה מהטעם של מראן, של מראן, זה שעוד לא נכון.

אז לומר כדעיתלה, לומר כדעיתלה.

לפי רבנותם, לפי שיטתו, ולגאונים, לפי שיטתם.

איך אתה פוסק ההלכה,

כרבונותם או כגאונים?

כגאונים. כגאונים, זהו.

ענית נכון.

המנהג דורי דורות כגאונים. ולכן,

כמו שאליבדו רבנותם שם, מילא על הגאונים.

אז חצי שעה של הגאונים, מתי זה? ארבע ועשרה.

לכן אמרתי את המילים בצורה נכונה לימים הללו.

כן, נכון מאוד גדול, אבל זה לא משפיע הרבה.

כן.

אבל החשמל הוא שונה מהשמש.

כשאתה מדליק ועדיין יש שמש,

השמש הזה עוד מעט ישקע.

אבל החשמל הזה יהיה דולק עד 11 בלילה,

הנורות יכבו לפני החשמל, זה ההבדל.

שם החשמל הזה, החשמל של השמש

הוא זמני.

ולכן זה לא נקרא תוספת תורה,

כי אתה יודע, עוד כמה דקות היא השקעה שמש,

ולכן הברכה חלה,

המצווה נמשכת מיד אחרי השקיעה והכול בסדר.

אבל כאן החשמל דולק. לפעמים האדם הזה משאיר את החשמל

עד 11. יש כאלה גם אחרי 11 יושבים, לומדים תורה.

כולנו שאני דיבר שבועו של השבוע לגבי אירועות מהמצאה.

אמרתי לך, אני עולם לא מברכים בין הלילים עליהם על חשמל,

כי זה רק עוד שנייה.

עוד שנייה, רק לשמור על חשמל.

אתה הולך,

אני הדקתי במגיע החשמל. אתה הולך לקצה השני.

אולי ההלכה, כמו שטוענים, חלק מחכמי דורנו, חכם עין ציון ועוד,

כיוון שהחשמל מתחדש בכל רגע, אי-אפשר לברך עליו להדדיק נר של שבת או את סימוד החווה.

אתה הולך לקצה השני.

אבל כשאנחנו מדברים לגבי ברכה, ספק ברכות להקל,

אתה צריך לדעת מה אומרים החולקים ולחשוש לדעתם.

נכון שהלבד החכם עין ציון לא יהיה חשש,

יהיה לו מצד שני כולה,

יש לו בדברים אחרים חומרה מצד שני כולה,

אבל יש חולקים.

אתה אמור לך להסתבך במחלוקת כשיש לך ספק ברכה,

לכן אמרנו עצה פשוטה,

באותו רגע שהחשמל יהיה כבוי,

ואז אני בעד לכול העלמא. הברכה שלה מהודרת למהדרין מן המהדרין.

מרם מזהיר אותנו.

הגמרא בשבת כא, הגמרא אומרת

שמצוות נר חנוכה,

מעיקר הדין מספיק נר אחד.

אפילו בלילה השמיני מספיק נר אחד.

אנחנו מהדרים.

במקום נר אחד,

בלילה השמיני מדליקים שמונה נרות.

אדם שהיה לו נר אחד בלבד, בירך והדליק,

עשה על-פי הדין.

אחרי שבירך והדליק, אחרי דקה,

בא מישהו רואה,

הוא הדליק נר אחד.

שואל אותו, מה זה? הלילה שמונה נרות.

אמר לו, אין לי, מה אני אעשה?

הוא אומר, אני אביא לך.

רץ מייד לבית,

הלך הביא לו עוד שבעה נרות.

עכשיו הוא מדליק את כל הנרות

לקיים הידור מצווה.

השאלה היא, יחזור עוד הפעם לברך?

או מה שבירך קודם מספיק?

יש בזה מחלוקת, להלכה? לא יברך.

הכלל בידינו תמיד בדברים כאלה,

ספק ברכות, להקל.

דוגמה שנייה, דנה ברכי יוסף

בסימן רע א', שם כתוב כך

יין שנשאר פתוח בלי פקק.

נשאר ארבעה-חמישה ימים.

האלכוהול שיש ביין

הולך

כשהבקבוק נשאר פתוח,

כל האלכוהול מתנדף,

ומלאתו של היין הזה נהיה חלש מאוד.

זה נקרא בלשון חכמים יין מגולה.

לכתחילה אסור לקדש או להבדיל על יין כזה.

אתה רוצה לעשות מצווה?

אתה רוצה לקדש?

תביא יין הכי טוב. מה אתה מביא יין כזה, סוג ב', סוג ג'?

לכן לכתחילה אסור לקדש על דבר כזה.

כשאין לאדם ברירה, אין לו דבר אחר.

הוא בא לבית, איך אומרים? זה מה יש.

תודה רבה.

אחרי שגמר את הקידוש, מקדש השבת הכול,

בא אחד השכנים, הנה, בקבוק סגור,

כך תקדש.

אבל הוא כבר גמר את הקידוש, הוא כבר שתה מהיין.

האם רשאי עוד הפעם לחזור לברך או לא?

גם בזה יש לו מחלוקת.

ההלכה היא

שלא יחזור.

יש דוגמה אחת יוצאת מן הכלל בבית המקדש.

בבית המקדש צריך להביא בהמה שמנה לקורבן.

כל חלב להשם, כך נאמר שם.

והאדם הזה, ביום שבת,

לא היה לו בהמה שמנה. לקח בהמה רזה,

שחט,

כדי להכין אותה לקורבן.

עדיין לא הקריב,

רק שחט.

מייד אחרי ששחט

בא כהן וצועק לו, הנה, הבאתי כבש

שמן.

בזה הגמרא אומרת, במנחות סד אומרים לו שחוט ואהבה שמנה.

למרות שהוא כבר חילל את השבת על הראשונה,

שם בקדושת הגוף

זה לעיכובה יותר.

ולכן אתה אומר לו, מייד תחזור עוד הפעם ותשחט את הכבש השני כדי להביא קורבן שמן,

ולא יביאו את הרזה.

אז שם זה הדבר היחיד היוצא מן הכלל.

דברים אחרים אדם יכול להדר, ומהרגע הראשון אתה מהדר זה טוב.

אם ברגע הראשון לא היה לך את זה, כבר עשית את המצווה,

מה שהיה היה,

ואין לו אפשרות לחזור ולעשות עוד הפעם, לברך שוב.

דווקא מינה עוד.

בספר ארץ צבי,

של הגאון רבי צבי פרומר,

אומר כך

ברכתי את הברכות

בבוקר

אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה,

אמרתי אותם רק בלב, במחשבה.

לא אמרתי בפה וציוונו על דברי תורה.

אחרי שגמרתי נותן התורה, נסגרתי,

הרהור לאו כדיבור דמה.

אומר הרב, לא מבעיה לדעת התוספות וסיעתם, שהרהור לאו כדיבור דמה חייב לחזור עוד הפעם בפה ולומר את כל ברכות התורה,

אלא גם על איבד הרב.

ועשה מהקשי הרהור כדיבור דמה,

אבל גם הם מודיעים שההרהור לא כל כך טוב, ההרהור זה סוג ב'.

לכן יחזור עוד הפעם ויאמר בפה שוב את ברכות התורה,

כדי שיקיים את המצווה כהלכתה.

כמו בבית המקדש, אומרים לו שחוט ועמי שמנה, מועדים גם פה.

זה החידוש של הרע.

גם על זה יש חולקים.

איך ההלכה?

ספק ברכות להקריאה.

אם האדם הזה אומר, אני רוצה לצאת לדחומה לבדי כולה עלמא,

יש לו שני דרכים.

דרך הראשונה, העצה הראשונה היא כך.

יושב ליד הדלת, נכנס איזה אדם שעדיין לא בירך את ברכות השחר.

מניח אתה נמצא בסאטמר, בשטיבלך,

אז אדם נכנס, אתה אומר לו,

אני רוצה שתברך בשבילי את ברכות התורה.

הוא יאמר בקול רב ויוציא אותך.

ואם לא,

אצל הספרדים אין את הדוגמה הזאת, כי אנחנו מברכים בבית את כל ברכות השחר וגם את ברכות התורה.

אז אין מי שיברך בשבילו בבית הכנסת,

אז יכוון באהבת עולם,

אם זה בשחרית או בערבית, יצא בזה ידי חובה.

אם זה שני וחמישי ושבת,

יכול בעצמו לעלות אחר כך לספר תורה.

אבל הלאה וכי, יכוון באהבת עולם.

אי-אפשר לפסוק הלכה בדברים אחרים חוץ מקורבנות,

אי-אפשר לפסוק הלכה כזו לחזור שוב,

אלא בדיעבד אולי הרהור כדיבור דמה,

ונמצא שיצא ידי חובה.

מה שיחזור עוד הפעם ויאמר בפה, כל זה יהיה, חלילה,

כברכה לבטלה.

רגע, האם יכוון בניה לקריב את הראשון?

לא.

כי הוא לא הקריב את הראשון, רק שחט.

עדיין לא הקריב.

אם באמת הקריב, גמרנו. מה שהיה, היה.

כל מה שאנחנו אומרים במקרה שהאדם הזה רק שחט ועדיין לא הקריב.

אם הקריב, גמרנו. בזה, מה שהיה, היה הפסיד,

ואין לו אפשרות באותו יום להקריב שמנה.

בדרך כלל החנוכיה מחולקת

לשמונה מכלים.

אבל לפעמים, משום מה,

הכול מכל אחד.

אלא שהמכל הזה מחולק למעלה שמונה פתילות.

בזה, בחיי גוונה, יכול לצאת בו ידי חובה.

לא חשוב לי מה יש למטה, מכל אחד או שמונה.

למעלה יש שמונה פתילות,

זה עולה לו לשמונה נרות,

למרות שהשמן המכל למטה מחובר כאחד.

מסתכלים למעלה.

כך הוא הדין גם לגבי נר שעבה. גם שמה, יהיה לו שעבה שטנץ אחד.

בין פתילה לפתילה יש יותר מ-2 סנטימטר.

רואים כל פתילה לבד. למרות שהבסיס, השעבה למטה, היא אחת,

זה לא חשוב לנו מה יש למטה,

אלא גם בזה יוצא ידי חובה בלכתחילה.

לכתחילה.

לכתחילה יותר טוב שיהיה ישר לא לקנות חנוכיה עגולה.

חנוכיה עגולה זה דבר שלפעמים אפילו בדיעבד אולי לא יוצא,

כי מרחוק רואים את זה כלפיד אחד,

ולא רואים את החנוכיה הזאת בצורה מסודרת.

ברוכבד כבוד הרב, יעלה ויש עין ב'

אין מדליקים נר חנוכה קודם שתשקע החמה,

אלא עם סוף שקיעתה לא מאחרים ולא מקדימים. ויש מי שאומר שאם הוא טרוד,

יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שייתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק.

הגמרא בשבת כא אומרת לנו את הזמן של הדלקת נר החנוכה.

הגמרא אומרת את הדברים, הרמב״ם וכל הפוסקים מעתיקים את זה,

שחייבים להדליק בתחילת הלילה.

מתי זה תחילת הלילה?

אם מסוף שקיעתה. זה הלשון

של הרמב״ם, ומרן מעתיק את הלשון הזה פה.

מה זה סוף שקיעתה? הסבירו אבח בהר היטב

ואמר מרדכי ושאר האחרונים שהכוונה היא צאת הכוכבים.

אבל הגרע בהסבר דברי הרמב״ם ומרן,

הוא לא נוקט כך, אלא הוא מסביר.

סוף שקיעתה הכוונה,

ממש השקיעה.

גלגל השמש לוקח לו שלוש-ארבע דקות עד שהוא מתכסה לגמרי.

אז לא בתחילת השקיעה כשהוא מתחיל לרדת,

אלא כשהגלגל מתכסה לחלוטין.

נניח בימים האלה זה ארבע וארבעים,

זה הזמן של השקיעה.

ועל-פי זה נוהגים חלק מאחינו האשכנזים שהולכים בעקבות הגרא,

תלמידי ערב מבריסק, אתה רואה אותם, ארבע וארבעים כבר הם מדליקים.

אבל הדברים לא מוסכמים.

רוב הפוסקים נקטו לא רק בהסבר דברי מרן,

אלא גם בהסבר דברי הגרא,

שגם הגאון מווילנה, גם הוא סובר שסוף שקיעתה הכוונה היא צאת הכוכבים.

מנין לנו?

אותו לשון מופיע לא רק כאן, אלא גם ביוראי דעה, הלכות מילה בסימן רסו,

ושם מפורש

שהכוונה היא צאת הכוכבים.

יש ספר אחד מצאצאיו של הגרא,

הרב משה שטרנבוך.

הוא סגן הנשיא של הבד״צ,

והוא במועדים מוזמנים בספרו דן בקטע הזה,

והוא מעיר שביוראי דעה כתוב אחרת.

לא רק ביוראי דעה, הוא מביא עדויות של גדולי תורה שהתפללו בבית-מדרשו של הגרא והעידו ששם היו מדליקים ביצות הכוכבים.

אז אם יש לך עדות כזאת,

אין אחרי העדות הזאת כלום.

כנראה שיש חכמים אחרים שסברו אחרת.

אז גם אם נאמר שהגרא אומר כמונו צאת הכוכבים,

אבל יש חכמים אחרים שחולקים, ולכן אותם הבריסקאים עושים כמו אותם החכמים האחרים.

אבל לנו אין אף כמינה, ברור שלדידן, הכוונה היא סוף שקיעתה, צאת הכוכבים.

כך אנחנו נוהגים,

שרק בצאת הכוכבים אנחנו מדליקים את נרות החנוכה,

ולא קודם לכן, כמו שמרן מדגיש,

לא מאחרים ולא מקדימים.

חוץ מיום שישי.

יום שישי חייבים להדליק את נרות החנוכה מוקדם.

מי יעז להדליק בצאת הכוכבים ב-17' ל-17'? יבוא לידי סקילה,

יבוא לידי איסור דאורייתא, אין הווה אמנה.

שם בוודאי אתה צריך להקדים.

תבוא ב-16', תברך ותדליק, שם עליבא דקולה עלמא זה בסדר.

כיוון שהגיע זמן פלג המנחה,

עליבא דקולה עלמא בערב שבת מברכים ומדליקים אז.

השאלה היא, רק בערב שבת ניתן לעשות כן,

אבל בשאר הימים לא.

מרן אומר את ההלכה בלשון כזו,

ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה,

ובלבד שייתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק.

אז מרן מזכיר את דברי אורחות חיים ורבי יצחק אבואב בלשון יש מי שאומר שלא רק בערב שבת,

אלא אם האדם הזה אנוס

כל השבוע ויש לו היתר להדליק ברבע לארבע,

עשרה לארבע, הגיע פלג המנחה,

יכול כבר אז לברך ולהדליק על נרות החנוכה.

השאלה היא,

הרי הדבר לא מוסכם ויש מחלוקת.

הרמב״ם לא נוקט כך.

כשמרן אומר את זה בלשון יש מי שאומר,

מרן עצמו סובר כך,

כי אין במשמעות של הסתם דברים הפוכים,

או שנדייק מהמילים לא מאחרים ולא מקדימים,

לא מקדימים שאפילו פלג המנחה אסור.

זה הוויכוח שיש בין גדולי האחרונים בדעת מרן.

הגאון חידה בברכי יוסף בהתחלה אמר שדעת מרן אסור להדליק מפלג המנחה. כך הוא כותב בספרו ברכי יוסף,

והרבה אחרונים כך כתבו.

אבל משנה אחרונה,

יש לו ספר על מסכת אבו דרבי נתן.

שם הספר כיסא רחמים.

בספרו כיסא רחמים הרב חוזר בו והרב מפרש לו דעת מרן.

יש מי שאומר וכך מרן עצמו סותם גם דעת מרן כך.

מה שכתוב קודם, לא מקדימים, הכוונה אל תקדים להדליק בשעה 13-14 בצהריים,

אפילו אם הוא ישים הרבה שמן.

הוא מדליק בשעה 13,

והוא שם כל כך הרבה שמן, זה ידלוק עד עשר בלילה.

פילאחי, ההדלקה עושה מצווה.

בצהריים, מי רואה את ההדלקה? שרגה בתערה מים וענה, ולכן זה אפס.

על זה מרן מתכוון לא מקדימים.

אבל אם זה רבע ל-16-16 פלג המנחה,

כמו בכל מקום אתה יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה,

זה נחשב כבר כלילה.

אפשר להרבה פוסקים לקרוא מגילה בערב פורים כבר מפלג המנחה.

אתה יכול כבר לקרוא את המגילה.

כמו בהרבה דינים, גם פה אפשר כבר להדליק את הנרות לא רק בערב שבת, אלא בכל השבוע מפלג המנחה.

כך הוא נוקט את המסקנה בדעת מרן.

הבעיה היא

ספק ברכה.

יש לך מחלוקת.

אז אילו היה לנו רק בעיה בדיעבד הדליק, יצא לא יצא, היית אומר,

מחלוקת בדי רבנן, כמו בכל מקום ספק די רבנן נקולה. גם פה בדיעבד הייתי אומר לו, בסדר, יצאת.

אבל,

כשהאדם הזה בא לשאול אותנו מלכתחילה,

הוא אומר לך, יש לי חתונה בנהריה, בעכו,

תודה,

אני לא יכול לצאת בשעה 17-18,

אני אגיע אחר כך, אחרי המנה השנייה, אני אפסיד.

הוא רוצה להגיע מוקדם,

לשמוע את השבע הברכות, לאכול, ליהנות,

אז הוא רוצה לצאת בשעה 16-16.

ב-16 הוא יוצא, יגיע לשם בזמן, הכול יהיה בסדר.

השאלה היא אם הוא יכול אז לברך או לא,

זה הוויכוח,

זה סלע המחלוקת שיש לנו בדעת מרן.

אם נרצה להשוות את דברי מרן פה עם מקום אחר,

לכאורה יוצא שאסור לו לברך.

יש כאן חשש ברכה לבטלה, ולא כדאי לעשות כן.

ההשוואה שנעשה היא מצוות הדלקת הנרות בערב שבת.

אתם זוכרים, למדנו בסימן רס סג, סעיף ד',

אדם שרוצה להדליק בשעה 16-16,

כבר בפלג המנחה אפשר להדליק,

אבל בתנאי,

הוא חייב לקבל שבת.

הוא לא יכול לומר,

אני רוצה להדליק ב-16-16 ואחרי זה אני רוצה לנסוע לכותל.

אין דבר כזה.

אם הוא יקבל עליו שבת, יכול להדליק, אם לא, לא.

כך כתבו התוספות הראש, הטור והשולחן ערוך בסימן רס סג,

סעיף ד',

והסברה היא כך,

מה טעמם של התוספות שהצריכו את התנאי הזה.

אם אתה מדליק סתם ברבע לארבע,

זה עדיין לא ניכר שזה לכבוד שבת.

כשאתה מקבל עליך, אם זה את השבת,

אז זה מוכח,

זה נר שבת,

ואז יהיה מותר לו.

לברך ולהדליק ומקיים את המצווה.

אבל אם האדם הזה פורק עול,

לא, אני לא רוצה לקבל את השבת.

אז הוא סתם מדליק נרות, זה לא מוכרח שזה נר שבת, זה אפס.

ולכן,

לא יקיים בזה את מצוות ההדלקה והברכה שלא לבטלה.

אלה דברי מרן שם, נכון?

אז שם בנר שבת התרת להדליק מפלג המנחה.

ברבע לארבע מותר, אבל בתנאי שיקבל שבת.

עכשיו באמצע השבוע, ביום שלישי רביעי,

האפנדי הזה רוצה לנסוע לנהריה.

הוא בא מרבע לארבע להדליק נרות חנוכה.

כאן שייך להגיד לו, תקבל שבת, לא תקבל שבת, שום דבר אין.

שם יש, אם זה תנאי,

אז קבלת השבת,

אם זה, עם ההדלקה, לכן, התרנו לו.

פה אין שום קבלת שבת,

לכן אם אתה משווה את זה לשם, יותר מסתבר לומר שמרן כתב, יש מי שאומר, וליל לא סביר עליה,

מרן סובר שרק נר חנוכה בערב שבת מותר להדליק מפלג המנחה.

אבל מה שאין כן לגבי שאר הימים, אולי לא.

זה מה שיש לנו להשוות בדעת מרן את המקומות.

ולכן,

כותב בספר שבת הלוי, כיוון שההלכה הזאת כל כך מסובכת,

ויש אפילו מחלוקת בדעת מרן,

העצה היא שלא יברך וידליק מפלג המנחה, אלא

יש לו שכן טוב, קח את המפתח,

גש לשכן,

אני צריך לנסוע.

אתה תהיה השליח שלי,

תברך, תדליק בשבילי, תוציא אותי ידי חובה בחמישה לחמש,

הרבה יותר טוב שאעשה כך.

נכון שבכל המצוות אנחנו משתדלים לקיים את המצווה, מצווה בו יותר מבשלוחו, כמו שכתוב בקידושין מ״א,

אני רוצה בעצמי לזכות.

אבל כיוון שההלכה הזאת מסובכת, ובעיקר הברכה,

ולכן, כשיש ברירה, יש לך שכן,

אז תיתן את המפתח לשכן,

המפתח יהיה בידו,

אתה מכין לו את השמן, אתה מכין לו את הכול,

והוא יבוא וידליק, יעשה לך את המצווה בכל מקום שאתה נמצא,

בדיוק בזמן, בצורה המהודרת ביותר. אתה מקיים את המצווה,

זה הדבר הכי טוב.

איך יעשה השכן?

יברך את הברכות,

אחרי שיגמור את הברכות,

ידליק, ולא יאמר הנרות הללו, אנחנו מדליקים.

למה? אני רוצה שהברכה שהוא מברך בבית הזה תחול גם על החדר ממול,

על הבית של השכן.

ולכן, נאמר הנרות הללו,

מייד, הוא גומר להדליק אצלו, ייכנס לבית של השכן בלי ברכה, לא צריך לחזור פעמיים,

ידליק מייד אצל השכן.

אחרי שיגמור להדליק את הנרות אצל השכן, נתחיל לומר, הנרות הללו, אנחנו מדליקים.

בדרך הזו השכן ידליק עליו

בכל מקום שהוא נמצא,

יצא ידי חובה, אף אחד לא יאמר לו, לא יצאת, לא קיימת את המצווה,

יש כאן חשש ברכה לבטלה, אין הווה אמנה.

כולם יגידו לו,

המצווה הייתה בסדר, יצאה ידי חובה בלכתחילה וכו',

אלא מה, הידור מצווה בו,

הסיבוך שיהיה לו עם הברכה לבטלה,

הוא חמור כפלי כפליים. שם זה ספק דאורייתא, עד כדי כך.

ולכן, מסקנה מה שאומר שבט הלוי, דברים נכונים וברורים.

גם הגאון רב חיים קניבסקי ושאר אחרוני דורנו,

כולם אומרים את ההמלצה הזו כדי לחמוק מהמחלוקת.

למה? למה?

למה ברכה לבטלהי, לאורייתא,

מרן היה חושב שגם בערב שבת.

אתם מזכירים את השם, מה ההבדל אם אתם מזכירים את זה בעץ לטבוע או ביום שישי,

בערב שבת? בערב שבת, כך תקנו חכמים.

אבל נשאלה, שם השם, כך תקנו.

לגבי שם השם שתופק דאורייתא?

לא.

שגם שם השם שתופק דאורייתא? איך אתה מברך וציוונו על מקרא המגילה,

על נטילת ידיים?

הרי התורה לא אמרה כלום, נכון?

כל המצווה היא דא רבנן.

ואם ברכה לבטלה זה דאורייתא,

אז איך אתה עושה איסור דאורייתא בשביל לקיים מצווה דא רבנן?

אלא ודאי, כמו שאמרו בשבת כג,

חכמים מחייבים אותנו במצווה.

יש לך את המצווה ושמרת לעשות ככל אשר יראוך לא תסור,

ולכן בכל מצוות דא רבנן אתה כן מברך.

וכאן המצווה דא רבנן בערב שבת, במצוות נר חנוכה,

אין שום דרך אחרת להדליק,

אלא אם כן תדליק מפלג המנחה,

אין אפשרות להדליק בצד הכוכבים.

עכשיו, בוודאי חייבים להדליק מוקדם.

לכן הקדמתי, אמרתי הקדמה.

ערב שבת, אין ויכוח, אין שאלה,

אלוה דקולה עלמא, חייב להקדים פלג המנחה. כך תיקנו חכמים מעיקרה, ועל זה תיקנו את הברכה.

גם בערב שבת יש ברכה, מברכים להדליק נר חנוכה,

ולכן על ערב שבת אנחנו לא שואלים בכלל.

כל מה שאנחנו מתחילים להסתבך על שבעת הימים האחרים.

האם בשבעת הימים האחרים, אדם שהוא אנוס,

כמו ערב שבת, למה הוא מקדים? בגלל שהוא אנוס, שלא יהיה חילול שבת.

אז מה לי אונס, בעיה של חילול שבת, מה לי אונס אחר?

אז גם שמה תיקנו חכמים כך?

או נאמר, לא, התקנה רק יום שישי ולא יותר.

אז זו מחלוקת בראשונים, בין הרמב״ם לבין אורחות חיים ומארי אבוהם,

מחלוקת בדעת מרן,

מחלוקת באחרונים,

והבאנו סיעתה למחמירים מר סג סעיף ד',

בגלל כל הסיבוכים האלה.

אז אנחנו עכשיו מגיעים למסקנה, אם מחלוקת, אולי מרן אומר,

אולי דעת מרן, שזו ברכה לבטלה.

אם נלך, לפי מה שאמר הגאון חידה בברכי יוסף במשנה ראשונה,

בדעת מרן,

אז לפי זה ברכה לבטלה, ולא יוצא ידי חובת נר חנוכה אם הוא ידליק בשעה 1616, נכון?

אבל בשביל מה להגיע לספקות האלה, לבעיות האלה?

פתרון יותר קל.

יש לי שכן טוב, אני לוקח את המפתח, נותן לך,

אתה תיכנס, אתה מתחייב מייד אחרי שאתה מדליק, אתה נכנס לבית שלי אחרי חצי דקה,

ואני נוסע לחיים טובים ולשלום, שייסע בשתיים, באחת, לא אכפת לנו.

זה הדבר, זו העצה, זה השיקול שמנחה אותנו כדי לעשות את הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות במצב כזה באופן יחסי.

אם אשתו ובנם נמצאים, אם הוא נוסע לבד,

אשתו יכולה לברך ולהדליק, אין שום בעיה.

הבעיה היא, לפעמים האדם הזה, לא רק הוא לבד נוסע,

כל המשפחה, הרבה שנים לא היו בנהריה. אז הולכים לבקר, הולכים לראות את כל הג'מעה, את כל המשפחה,

בנערינו ובזקנינו נלך, מעמיס את כולם, יוצאים בארבע,

אבל הוא לא יכול להתעכב יותר.

לכן אמרנו שאם אין אף אחד, עדיף שייתן את המפתח לשכן.

זה מצב של מספצות.

אי אפשר,

חייבים לפרוס אותו, ואו שזה, אי אפשר להביא אותו אם אפשר להביא אותו.

עכשיו שבת זה דבר צדדי.

למה? למה צדדי? אם אפשר להביא פעם אחת פעם אחת פעם אחת, אי אפשר, על עוד היום, זה אותו דבר, מה זה משנה? לא, זה לא אותו דבר.

שם בערב שבת, כך מעיקרה תקנו.

כך מעיקרה תקנו חכמים שביום שישי אין דרך אחרת,

ולכן מעיקרה התקנה אין שום ויכוח.

הרמב״ם אומר לך שביום שישי תדליק ברבע לארבע, כך אומר הרמב״ם.

ממשיך הרמב״ם, אבל בשאר הימים לא, נכון?

מי שאומר לך שכן, בערב שבת, הרמב״ם וסיעתו אומרים לך שבשאר הימים, אפילו אם הוא אנוס,

הזמן שתקנו חכמים הוא רק צאת הכוכבים והסברה לדבר. למה אנחנו מתעקשים, צאת הכוכבים ולא ברבע לארבע?

ערבית, אתה יכול להתפלל ברבע לארבע?

למה?

הקרבת הקורבן,

איברים מופדרים,

היו מקריבים אותם לא רק בלילה אלא מקדימים.

יעקב אבינו יתפלל לערבית ויפגע במקום, פלאג המנחה.

טעקו אבינו יתפלל כמו העיראקים,

לא חיכה לסטמרים בשעה 1800 אלא יתפלל מוקדם.

אז אכן, ערבית אפשר.

אבל כאן,

מה שאין כן אצלנו,

כאן בעניין הזה, המטרה, נר חנוכה, להאיר.

לכן אתה צריך להדליק בחושך

ולא בערוב.

זו המטרה העיקרית.

אתה מדליק ב-17 ל-1700, זה זמן טוב,

כי הדלקה עושה מצווה.

עיקר המצווה, באותה השנייה שאתה שם את השלהבת בנר,

זה הדבר החשוב יותר מהכל, זה המסמר, זה הדבר העיקרי.

אתה בא ברבע ל-1600, שרגה בטהרה, מה ימענה?

אז בלית ברירה, בערב שבת אתה אומר,

בסדר, שידליק ברבע ל-1600,

ישים הרבה שמן, יהיה דולק עד 1730,

יאיר לו אחר כך, טוב, בדיעבד אתה מסתמך, כי שם אין ברירה.

אבל פה יש ברירה. בימי החול, מי אומר שחכמינו תקנו?

מי אומר שאפשרו לו בשעת הדחק שלו, שלו יש בעיה אישית?

שם זו בעיה כללית של כולם, של כל עם ישראל,

בערב שבת.

אבל כאן זו בעיה אישית שלו.

אז מי אומר שחכמינו הקלו?

טוב, אנחנו לא נכניס ראשינו בין הערים הגבוהים במחלוקת ראשונים, שאנחנו נחליט בסברה שלנו,

זה צודק או זה צודק.

זה כבר נפתח, מחלוקת ראשונים, האחרונים, וכמו שראיתי, מחלוקת גם בדעת מרן.

ואם אתה מסופק בדעת מרן, יש לך,

חלק אומרים כאן,

חלק אומרים כך,

ילמד סתום מהמפורש.

תפתח ר' סג' סעיף ד' שם, ואתה רואה שבסתם ככה לא מתירים להדביק נר בערב שבת בפלג המנחה,

רק בתנאי שיקבל עליו את השבת. אתה רואה שגם שם הגבלנו אותו בתנאי מסוים.

פה, בימי החול, שאין את התנאי הזה, אולי לא.

לכן זה מקרב אותנו יותר שיש כאן בעיה מסובכת.

ולכן המלצנו,

תיתן את המפתח לשכן טוב.

אנחנו, ברוך השם,

זכינו בירושלים עיר הקודש, יש לנו שכנים טובים שמאמינים להם, משאירים להם את המפתח,

השכן לא ייקח שום דבר, הכול בסדר.

יש מקומות שלצערנו השם ירחם,

אבל פה בירושלים, זכינו, יש לנו שכנים טובים.

נכון.

אם באמת היה כך,

אז מעיקרם לא היו מתעכמים בכלל הדלקת הנרות בערב שבת,

אלא בערב שבת תיקנו לנו את המצווה,

שם זה שעת הדחק לכל עם ישראל,

הצורת ההדלקה, ולכן שם זה שונה.

השאלה היא אם ימי החול דומים או לא, זה הוויכוח.

בלכתחילה כתבו גדולי האחרונים שיותר טוב להתפלל ביום שישי,

קודם תפילת מנחה שהיא כנגד קורבן תמיד של בין הערביים,

ורק אחרי זה הדלקת הנרות, כמו הסדר שהיה בבית-המקדש, כך גם אנחנו נוהגים.

בירושלים, עיר הקודש, יש לנו מאות מניינים כמעט בכל השכונות, בכל בתי-הכנסת ובכל משרדי הממשלה גם.

ברוך השם, בעיריית ירושלים, משרדי הממשלה,

לא כולם עובדים, אבל אלה שכן עובדים מארגנים במקום מניין. יש מנחה גדולה,

12 וחמישה, ברוך השם, יש הרבה מניינים, אתה רואה, אשריים ישראל.

גם פה,

בבית-הכנסת הזה,

ערב שבת, חנוכה, יש לכם פה מניין.

גומרים את הסדר, מתי גומרים את השיעור האחרון?

ב-12 וחצי גומרים את השיעור האחרון עם הרב סופר.

מייד אחרי זה יש פה מניין תפילת מנחה,

אז זה קל מאוד,

יכול גם להתפלל מניין תפילת מנחה במניין, וגם הסדר יהיה טוב.

אבל, מה יעשה אדם שגר באיזה מקום נידח, באיזה מקום נידח?

מושב, באיזה התנחלות,

ושם אין מניין בשעה מוקדמת. המניין היחיד שיש, ארבע ועשרים.

עד שיגמור מנחה,

הוא לא יכול להדליק נר חנוכה אחרי זה, יהיה חילול שבת.

אז הברירה היא שיתפלל מנחה ביחיד לפני כן כדי שידליק קודם,

שקודם יתפלל מנחה ואחרי זה ידליק את הנרות?

לא. עד כדי כך לא.

הסדר הזה הוא רמז בעלמא. זה לא דבר שנאמר בגמרא,

אלא אחריהם האחרונים נתנו את הרמז הזה,

ולכן אם יש שם מניין הנה מה טוב. אין מניין, יוותר,

ידליק נרות חנוכה ב-1600, ואחר כך ילך להתפלל מנחה במניין,

באותו מקום יוותר.

אבל כאן בירושלים יש לך בשתי בלחים, כל השתי בלחים בירושלים, אור הצפון, בסנהדריה, במוסאיוף,

איפה לא.

כל מקום, יש כל חמש דקות מניין, מתפללים, ברוך השם, הרבה מניינים,

ולכן כדאי שישתדל ללכת לפי הסדר, זה ההידור בערב שבת חנוכה, שבת הבאה.

כמה זמן בין

נר חנוכה?

קודם ידליק נר חנוכה.

מייד אחרי שגמר לברך וציוונו להדליק נר חנוכה, מייד אשתו יכולה וציוונו להדליק נר של שבת.

היא תברך ותדליק את הנרות שלה מייד אחד אחרי השני.

נניח, היא רוצה להדליק בארבע. היא רגילה,

40 דקות לפני השקיעה היא רוצה להחמיר,

או לפני זה, ב-10

04. אז ברגע שהיא מוכנה,

אז ועלה, לא צריך לעכב אותה.

אם היא רוצה לגמור מהר,

מסיימת את העבודה מהר, עבודת פרך נגמרת ב-16.04, מצוין, זה טוב מאוד, הלוואי שבקיץ היה אפשר לעשות ככה.

היא גומרת מהר את העבודה, מסיימת,

אז לא יעכב אותה,

מייד הוא ידליק את נרות החנוכה קודם,

ואחרי זה מייד.

אבל אי-אפשר להדליק לפני רבע ל-16.

כי מרן, כשהתייחס לבעיה הזאת של פלג המנחה,

מרן דן בזה בהלכות ערבית, סימן רש ל-ה,

מרן כתב שמונים את פלג המנחה

שעה ורבע מצאת הכוכבים, לא מהשקיעה.

אם תאמר מהשקיעה אפילו ב-24,

אפשר כבר לברך ולהדליק.

אבל מרן לא נוקט כך, אלא ב-17 ל-17 זהו צאת הכוכבים,

אז שעה ורבע אתה מונה מ-17 ל-17.

וזה לא שעה ורבע בדיוק,

כיוון שהימים האלה קצרים,

מהזריחה עד השקיעה יש לך רק עשר שעות ורבע,

כיוון שזה קצר אתה גם ממעיט קצת בזמן הזה,

לכן רק אחרי רבע ל-16 יכול להדליק,

רק אז זה נחשב פלג המנחה.

נפקא מינה,

מניין ראשון של בית-הכנסת מוסיוף בכל ימי השבוע.

הם מתפללים, ברוך השם, תפילת מנחה מוקדם.

יש אנשים שם שמחכים בשניות,

מתי יגיע הזמן,

מתחילים מייד, ואור רחום יכפר עוון, רבע ל-16?

בכל השאלה כולה, יש שם את המניין הראשון הזה, רבע ל-16, תפילת ערבית.

עכשיו, בימי החנוכה מה הם עושים?

לפני שיתחיל ואור רחום יכפר עוון,

לוקחים קודם כול לירות חנוכה, מדליקים ומדליקים, לא?

הרי בין מנחה לערבית מדליקים ומברכים בבית-הכנסת.

והשאלה היא,

הם מדליקים ברבע ל-16 מפלג המנחה בכל השבוע.

האם זה טוב לכתחילה,

או שעל זה הם אומרים, ואור רחום יכפר עוון?

אין שום הבדל אם האדם הזה ידליק את נרות חנוכה בשעה

15.50,

ארבע, ארבע וחמישה, אין שום הבדל.

אם הוא ידליק ב-10 ל-4,

האם יש איזה חלילה חשש ברכה לבטלה? לא.

ברגע שהגיע זמן פלג המנחה לחומרה מצד הכוכבים, היינו מ-7 ל-4 והלאה,

זה בסדר, אין לך כבר מה לחשוש.

אז מה שאתה מאחר יותר, אתה לא מרוויח שום דבר.

אז למה לעכב את אשתו?

אשתו מוכרח, ירוויח שמן.

טוב,

מזה שכחתי את החשבון הזה.

אז כמו שאמרנו,

אם האדם הזה, ברוך השם, מוכן, אשתו מוכנה עם הנרות,

אז ידליק מוקדם. רק שישים לב שהפתילה תהיה דקה,

ושהפתילה דקה יהיה בוער עד 17.5 בצורה טובה, בצורה מושלמת.

זה הדבר הטוב והמהודר ביותר.

כן, ודאי, אליבא דקולה עלמא.

למה יש לך, אין שם כבד את זה?

לא חשוב, לא חשוב מי מדליק.

בן איש ובן אישה, אם הם מדליקים נר שבת ברבע לארבע או בארבע,

חייבים לקבל שבת בהדלקת הנרות,

כמו שכתוב בדברי תוספות הראש,

הטור והשולחן ערוך, בסימן רס״ג, סעיף ד'.

תגיד לי, אתה קיבלת הוראות מרן או לא?

כן.

כתוב את זה בשולחן ערוך.

אז מרן מדבר כשהאדם הזה מדליק

מוקדם. מוקדם לא ניכר שזה לכבוד שבת,

ולכן רק אם יהיה גם, יחד עם זה, קבלת שבת,

רק אז אנחנו מתירים לו להדליק מוקדם ולברך.

אבל אם האדם הזה מדליק מאוחר,

הוא בא ב-16 ומדליק,

בזה כבר השמש בראש האילנות.

ניכר מאוד שהוא מדליק לכבוד שבת.

ולכן, אפילו אם הוא לא רוצה לקבל שבת באותה הדלקה,

הוא אומר בפירוש ב-16 ועשרה, אני לא רוצה לקבל,

בזה הוא יכול לעשות תנאי,

בזה יועיל התנאי שהוא לא מקבל עליו שבת.

זה כשהוא מדליק מאוחר ב-16 ועשרה.

אבל אם הוא מדליק לפני כן ב-16,

ב-16, ב-16, מפלג המנחה,

שם גם התנאי הזה לא יכול להועיל לו.

אם הוא יעשה תנאי שהוא לא מקבל שבת,

אז הברכה שלו תהיה ברכה לבטלה,

ולא קיים את מצוות ההדלקה.

יש שני סעיפים שם באותו סימן, סעיף ד', מה שאמרתי,

וסעיף י'.

אז צריך לחבר את שני הדברים ולהשוות אותם.

מה שמרן אומר בסעיף י',

שאישה לא מקבלת עלייה שבת, עשתה תנאי וכולי, כל הדברים האלה,

כל מה שמרן מדבר שם,

אם היא מדליקה ב-16 ועשרה,

אבל אם היא מדליקה מוקדם, לא.

לכן מרן סידר את זה בסדר הנכון.

קודם כול, סעיף ד'.

סעיף ד', בצורה שאמרנו, שמדליקים מוקדם.

בזה מרן אומר, חייבים לקבל שבת.

בין איש לבין אישה. לפעמים אשתו הלכה ללדת.

ברוך השם, ילדה לחיים טובים, נמצאת לו בית חולים ובית החלמה.

והוא נמצא בבית לבד, והוא צריך לברך ולהדליק.

אז אין הבדל בין איש לאישה.

גם האיש, גם כן, חייב לקבל עליו שבת בהדלקה, אם הוא מדליק מוקדם.

אז מה יעשה עם תפילת המנחה?

צריך קודם כול להתפלל מנחה,

ואחרי זה לקבל שבת.

אז יחפש לו מניין מוקדם.

הוא ילך להתפלל מנחה מוקדם,

יחזור לביתו ידליק ברבע לארבע-ארבע, ידליק את הנרוק,

ואחרי זה ילך להתפלל קבלת שבת וערבית.

הוא יכול ללכת לחיים או לא קבל לחנוכה? לא,

זה לא קשור.

כן.

הוא מדליק נרוק חנוכה, אבל הוא יכול להדליק את זה גם לחזור עוד שבת, לא שהיה רגע עצמו את זה. נכון.

אם הוא ממהר ללכת והוא לא רוצה לחכות לה,

היא מדליקה בארבע, היא מדליקה בארבע וחמישה.

הוא ברבע לארבע רוצה לברך ולהדליק וללכת, הוא לא חייב להיות צמוד לה לחכות לשמוע ממנה את הברכה.

אנחנו רק הדגשנו שהיא לא תקדים אותו, שהאישה שמדליקה את נרות השבת,

היא לא תקדים את בעלה בגלל הסדר הטוב שכתב לנו מרן בסימן תפר שע״ט,

שקודם כול חייבים לברך ולהדליק את נרות החנוכה ואחרי זה נר שבת,

כדי שאלה יבוא חלילה יעשה בצורה הפוכה ויעבור לידי ספק חילול שבת.

האם אתה מבטא בשפתיים עליה אתה מתכוון עלי?

דנו בזה האחרונים, תוספת שבת, הגאון מארי פרלה ועוד. ויש מחלוקת,

האם מצוות תוספת שבת, תוספת יום טוב, תוספת יום הכיפורים,

האם מספיק במחשבה, בהרהור, או שצריך לבטא בשפתיים?

המסקנה היא, בלכתחילה העצה טובה,

שאדם יאמר בפה.

גמרת עושה שלום במרומיו של מנחה,

ברגע שגמרת,

הגעת ארבע, ארבע ועשרה, לא חשוב מתי, גמרת עושה שלום,

מייד אתה אומר בפה משפט קצר,

אני מקבל תוספת מחול על הקודש, תאמר את המשפט הזה בפה,

ואז אתה יוצא ידי חובה, לבדי כול עלמא, אתה מקיים את מצוות תוספת מחול על הקודש.

אחרת, אם הוא חושב על זה רק במחשבה,

אתה נכנס למחלוקת, הרהור כדיבור דמה, לאו כדיבור דמה,

כאן המצווה הזו מעיקרה, תיקנו אותה בהרהור או לא, זה מחלוקת.

למה לך להיכנס למחלוקת? עדיף,

בלכתחילה עדיף שיאמר בפה.

ברוך השם, מתפלל כבר מנחה.

גמר להדליק את נרות החנוכה,

אין יותר מה לעשות בבית, העבודה, ברוך השם,

הושלמה,

אז יאמר מיד בפה, אני מקבל תוספת מחול על הקודש.

כמו שלא יצא, זה רבות השבת יאשיר את האנשים, איפה הוא חבר עליהם?

הוא שמע את זה, יעקב, כן.

כל השנה אנחנו חושבים, כלומר הייתה מבדקת את הנרו, זה לא מקבל תוספת.

אני יכול להדליק אחריה.

כן. למה לא יכול להדליק את החנוכה האחרונה?

כי לפעמים אותו האדם שמדליק נרות החנוכה הוא בעצמו גם מדליק את נרות השבת.

או לפעמים אותה האלמנה מדליקה גם נר חנוכה וגם נר שבת.

יש הרבה אנשים,

לצערנו,

רווקים, גרושים, אלמנות וכיוצא בהם,

אנשים שעושים את שתי המצוות גם וגם.

ולכן,

גם כשברוך השם הכול בסדר ואשתו חיה והוא חי ויחיו עד 120,

אפילו אחי, ההנהגה הטובה,

קודם נר חנוכה ואחרי זה נר שבת, כדי שלא תהיה אי-הבנה ויבואו להיכנס בחשש כל דהוא של ספק איסור דה רבנן של חילול שבת,

אחרי קבלת שבת.

נר חנוכה במרפסת ונר חנוכה במרפסת?

בהחלט.

נר חנוכה במרפסת, כדי שיראו כולם, ונר שבת בסלון, מקום שאתה אוכל את הסעודה נר שבת, ושני מקומות.

לכתחילה,

לכתחילה, כן.

לגבי שחרן ירד, בבתיו הוא התבלבן ודיבר.

הוא דיבר, אז בעניין זה יכול לקבל את זה לחומה או להגיד שיש לו אחר במזרעי.

השאלה,

אם אתה קיבלת את השליחות מאותו אדם,

השאלה אם זה טוב לתת לאדם אחר. הוא סמך עליך, עליך הוא סומך, אתה אדם רציני.

מי אומר שהוא היה מסכים לתת לאדם אחר? לא כדאי.

עדיף, למרות שהוא דיבר,

עדיף שייגש, ייגש וידליק מיד, בלי ברכה.

לכתחילה יזהר, לא לדבר. אפילו, אחי, אם דיבר, מי דאבה, אבה.

ולכן ידליק ללא ברכה, לא יברך עוד פעם, ולא כדאי לתת לאדם אחר.

שנמצא לבדו,

אשתו הלכה ללדת, הוא נמצא לבד בבית בערב שבת חנוכה.

טעה בשעה ארבע,

ברך והדליק כבר על נר שבת.

אחרי שגמר נזכר, אה, יש לי קודם חנוכיה, מה יהיה?

יקרא לשכן, לאחד מהשכנים,

בוא תעשה טובה, אני כבר קיבלתי שבת בהדלקה.

יבוא השכן, יברך וידליק בשבילו את נר החנוכה, יוציא אותו ידי חברה.

לא, לא יענה ברוך הוא וברוך שמו, רק על מנצור. הוא יוצא ידי חובה,

בזה יפתור את הבעיה על ידי שכן טוב.

אם זה ארבע ורבע, ארבע ועשרה, כן.

אבל אם הוא היה מהמקדימים,

ברבע על ארבע, עשרה על ארבע, הוא כבר בירך על הנרות שבת,

אז בזה הוא יסתבך. הוא כבר לא יכול לברך על הדלקת נרות חנוכה,

כי רס מנענו, הוא קיבל עליו את השבת, כמו שכתב מרן.

מה ההבדל? בארבע, כן.

למה הוא אומר לקטע ארמל?

הסברנו.

כיוון שברבע על ארבע לא כל כך ניכר שזה לכבוד שבת.

ארבע ועשרה,

הסברנו.

כיוון שברבע על ארבע לא כל כך ניכר שזה לכבוד שבת.

ארבע ועשרה, השמש כבר בראש העידנות, זה ניכר יותר שזה לכבוד שבת.

שם לא הצריכו חכמים את התנאי הזה שבשעת ההדלקה גם יקבל עליו את השבת.

ולכן שם התנאי יכול להועיל.

אבל ב-10 ל-16 לא.

גם אף אחד מינהל, הבחורים שלנו,

חלק מהבחורים שלנו נמצאים בישיבות פנימייה,

לא חוזרים הביתה, נמצאים בשבת בפנימייה.

חייבים מצד הדין להדליק שם נר שבת,

כי נר שבת זה משום שלום ביתו.

מה זה שווה?

שאימא שלו מדליקה בבית,

אז אצל אימא שלו יש שלום ואצלו בישיבה יהיה מחלוקת?

גם שם חייב להיות שלום ואור.

ולכן, חייבים הבחורים להדליק שם.

שוב, שימו לב,

אם הם מדליקים קצת מוקדם, נניח אצלם תפילת מנחה ב-16,

מתחילים מנחה בזמן, ב-16 בדיוק,

אז ב-17 ל-16 הם הולכים כולם להדליק את הנרות.

אז אם הם מדליקים את הנרות לפני מנחה,

יש עליהם ספק,

ספק אם יכולים אחרי זה להתפלל למנחה.

בדיעבד אנחנו אומרים ספק ספקה בדרך כלל אנחנו בדיעבד מתירים להם להתפלל אחרי איזה מנחה,

אבל כהנהגה, לעשות איזה שיטה בדרך קבע בצורה הזו, זה לא טוב.

אז מה יעשו? באיזה צורה?

העצה היא כך.

במקום שיתפללו מנחה ב-16, תגידו לראש הישיבה שיקדימו.

יתפללו מנחה ב-16.

אחרי מנחה גומרים עלינו לשבח, ילכו מיד לחדרים,

זה באותו בניין.

כאן יש בית-המדרש, מקום שמתפללים,

ובאגף השני יש את החדרים שלהם.

יעשו הפסקה חמש דקות, ירוצו כולם,

ידליקו בברכה בחדרים שלהם,

יחזרו מיד להגיד לזמור לדוד,

והדבר שיהיה עליבא דקולאללה,

כך יעשה ראש ישיבה שיודע הלכה.

איפה מדליקים נר שבת?

מקום שאוכלים ומקום שיהיה שנייה?

מדליקים בשני המקומות, אנחנו רוצים שיהיה אור בכל הדירה.

נרות שבת וברכה, איפה זה מראה? הברכה בחדר האוכל.

הגמינה, בחדר האוכל. בבתי מלון,

הם מלכדים להם, אבל הגדירו את הכול במגז רץ ליד חדר האוכל.

הבעיה שם, הם פוחדים שלא תהיה שרפה.

פה אם יפול הנר לא יקרה שום דבר. פה אנחנו לא שמנו שטיחים.

במלון יש שטיח מקיר אל קיר,

ברגע שנר נופל ולכן בעלי המלונות יש שם הנחיות,

בשום אופן לא יתירו לך להדליק נר בחדר השינה.

יש שם גלאי עשן.

ברגע שתדליק נר,

אחרי שתי דקות יגיע מייד מכבש.

מייד.

המלון לא צריך לצלפן,

אלא מייד, אם הגלאי עשן, הם מחוברים למכבש,

מייד הם יגיעו, אחרי שתי דקות. אתה לא יודע מה קרה, בשביל מה אתם באתם?

אומרים לך, הנה, עכשיו זה הנר הזה, זה מה שיזעיק אותם.

אז הפתרון הוא כך.

אם החבר שלך, מנהל המלון, ירשה לך להדליק על החלון,

אתה אומר לו, אני לוקח מגש, על בטוח לא יקרה שום דבר, הכול בסדר.

הגלאי העשן נמצא שם, אני מדליק בצד השני, אני מתרחק מהגלאי העשן, אתה עושה את הכול בתיאום,

הנה מה טוב.

אבל אם לא זכית שיהיה לך חבר מנהל מלון, אז תעשה כך,

תהיה בעשרה ראשונים שידליקו למטה בחדר האוכל.

ללא אומר ודברים,

תעלה מייד לחדר שלך ותדליק את החשמל.

אז ממילא, הברכה תחול לא רק על הנר למטה בחדר האוכל,

אלא גם על מנורת החשמל,

כי למאן דאמר, יש אומרים שגם בחשמל יוצאים לזה חובה.

לגבי נר חנוכה או לגבי נר שבת,

יש עצה כזו,

שיאכל את ארוחת הצהריים בחדר, וממילא, החדר הזה יהיה גם חדר אוכל וגם חדר שינה,

ועל היבדי כולה עלמא,

הברכה שם תחול. כל מיני מנהל המלון, כמו שאמרתי, חבר שלך.

אבל אני לא יודע אם מנהל המלון כבר נהיה חבר שלך אלוה

עדיין.

אל תדבר, תעלה מייד במדרגות ותדליק גם את הכפתור,

ואז בברכה אתה מתכוון גם על זה.

שמש אתה מקבל שבת בהדלקת הנר האחרון.

הנר האחרון יהיה החשמל.

החשמל יהיה הנר האחרון, שם אתה פותר את הבעיה.

זה מבין מי הוא, אם הוא חסגר על עצמו סבבה הוא מליא את השחק ונראה לגרום פה בראשון.

אמנו לא מדליק את הלב.

בסדר, אבל הוא מדליק בשבילי. השכן מדליק בשבילי. אני רוצה לצאת ידי חובה למהדרין.

אז המהודר יותר, שלא יאמר.

יאמר, ברכוב הרשימון לא נורא.

אם לא קרה שום אסון, רק הוא שאל על ההידור. על ההידור יותר טוב שלא יאמר, כן.

תלוי איפה.

אם זה חדר אוכל קטן, נכון. רק הראשון יכול לברך,

השני זה כבר תוספת הוראה, שאליבא דמרן בסימן רסר ג' סעיף ו', לא יכול לברך.

אבל לפעמים חדר האוכל גדול,

אז הוא הדליק בפינה הזאת.

האור משם לא מספיק להגיע לכאן, אי-אפשר לאכול לאור אותו הנר.

אז אני שם בקצה השני.

זה לא נקרא תוספת הוראה,

עדיין אני יכול לקחת מגש, לשים בשולחן בקצה השני,

גם שם אני יכול לשים נרות, אז אין בעיה, אני יכול עדיין להדליק.

באותו מקום, באותה פינה שכבר בירכו והדליקו,

על תוספת הוראה כזאת, בזה יש את הבעיה.

אתם לא מרשים לעשות כמה פינות.

כולם שם וזהו.

איזה מלון זה? זה גלות זה. זה מלון זה, זה... לא כדאי, אל תלך לשם ביום שבת. תישאר איתנו פה יותר טוב.

אז יותר טוב שייתן לשכנה, ייתן השכנה או לשכן,

זהו, ייתן להם את המפתח שהם ידליקו בשבילו את הנרות, והוא ילך להתפלל מנחה בערבית. זהו, עדיין.

כמובן.

תשתה לי כאן נרות, לא יכול להתפלל על איזה כוח.

סבב?

לא שבדיעבד יתפלל? בדיעבד יתפלל. אמרנו שבדיעבד כן יתפלל אחרי זה.

גמרתי על זה. אולי עד כאן תרעב,

מרן מדבר בסעיף הזה,

זמן הדלקת נר חנוכה.

מלכתחילה צריך להדליק מייד עם צד הכוכבים,

4.55. אבל לא היה לו זמן,

השתדל להתאמץ לפחות להדליק בחצי שעה שאחריה,

עד 05.25. לא הספיק, הגיע יותר מאוחר,

בדיעבד מה שהיה היה,

ויכול להדליק אפילו כל הלילה.

אפילו אם חזר ב-05 לפנות בוקר,

עדיין זה לילה.

עד 05.30 זה נקרא לילה,

רק ב-05.30 זה עמוד השחר בימי החנוכה.

ולכן, עד אז יוכל לברך ולהדליק.

כמובן שישים שמן שיהיה דולק לפחות חצי שעה מרגע ההדלקה והלאה.

אבל אם היא מגיעה לבית ב-06 בבוקר,

גמרנו,

שרגה בטהרה, מה יהיה מענה?

גם הגבאי שמדליק בבית-הכנסת ביום,

ביום אדליק בלי ברכה.

רק בלילה יש פרסום הנס,

ואז הנר נראה למרחוק, מברכים על הדלקת הנר בלילה.

אבל בבית-הכנסת בבוקר מה שמדליקים זה מנהג ועלמא,

כמובן ללא ברכה.

יש בגמרא שתי לשנות,

למען נפקא מינה הזמן הזה של חצי שעה,

עד שתכלה רגל מן השוק, רגלה דתרמודאיה.

לשון הראשון, די לא אדליק מדליק.

לשון השני, אי נמל לשיעורה.

השאלה היא,

שני התירוצים האלה, אחד חולק על השני,

ואם נרצה לפסוק מה התירוץ הראשון, די, לא אדליק מדליק,

אז ממלה,

אין חובה שיהיה שיעור חצי שעה להדלקת נר חנוכה,

או ששני התירוצים אינם חולקים.

תמיד כשיש שני לשונות בגמרא, איקא דאמרא, זה בוודאי חולק.

פה לא כתוב איקא דאמרא,

פה כתוב אי נמל לשיעורה,

ולכן יש מחלוקת גדולה בראשונים בדבר הזה.

רבנותם סובר שיש מחלוקת,

וממילא, ספק דרבנן לכולה.

לפי דעת רבנותם אין צורך שיהיה שיעור להדלקת נר חנוכה חצי שעה,

אלא גם דקה אחת מספיק.

הרבה מהראשונים חולקים על רבנותם, ולכן מרן פסק להחמיר,

שחייב להיות שמן כדי שידלוק לפחות חצי שעה.

האורזרוע מפרש את הגמרא לא כדעת רבנותם,

ואפילו אחיו הוא אומר,

אין צורך שיהיה שמן כדי חצי שעה.

טעמו ונימוקו.

הוא אומר, בזמנם עיקר ההדלקה הייתה בחוץ, תפרסם את הנס ברבים.

עד שתכלה רגל מן השוק,

חצי שעה היו מהלכים עד חמש וחצי,

היה תועלת בדבר, ולכן גם היה צורך שישים שמן חצי שעה.

אבל היום, בזמן הזה,

אין חובה להדביק בחוץ.

מאז שהייתה סכנה בדבר, שעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו,

וממילא עיקר מצוות פרסום הנס. מתי?

ברגע ההדלקה כל בני הבית רואים.

אז אם ראו את זה דקה אחת, בני הבית, בשעת ההדלקה,

היה כבר פרסום הנס,

אחרי זה זה מיותר.

לכן, לפי העוזרוע,

שוב אין חובה יותר מאשר הדלקה של דקה אחת.

אפילו, אחי,

גם לסברה הראשונה וגם לסברה השנייה יש הידור אם האדם הזה רוצה להוסיף עוד.

אפילו אם תאמר אין חובה, אבל הידור בוודאי.

יש כאן עובדה שאנחנו מברכים להדליק נר חנוכה. כמו שאמר הבן אדם עצמו בספר הירשי,

שרגילים להדליק חצי שעה.

לכן אנחנו מהדרים, משתדלים, שזה ייראה הרבה זמן גם לאחר מכן.

מכל מקום, יש לנו הרבה דברים, נפקא מינה, למעשה.

נביא כמה דוגמאות.

דיברנו בשבוע שעבר,

הנשים נוהגות

בשעת ההדלקה לא תופרות, לא מכבסות, לא עושות את אותן למלאכות הכבדות.

השאלה היא, חצי שעה

או רק בשעת ההדלקה?

לפי רבונותן,

כל מה שצריכות להיזהר ברגע שהבעל מברך, מדליק,

כלומר להדליק, אחרי דקה היא רוצה להתחיל לחדש, היא יכולה.

תפעילי את המכונת כביסה,

תרצה גם לעשות דברים אחרים, הכול אפשר.

אם נלך לפי החולקים, היה צריך להמתין לפחות חצי שעה. זו דווקא המינה הראשונה.

שם זה לא דין, שם זה מנהג בעלמה. בוודאי שמעיקר הדין מותר,

אבל אם היא רוצה להחמיר,

המחלוקת כאן שייכת גם שם.

דווקא המינה השנייה, האדם הזה חשב שיש שם שמן בחנוכיה שלו.

אחד הילדים שיחק בכדור,

קלע בול על החנוכיה, חלק מהשם ונשפך.

אבל לא היה בבית, אבא הלך להתפלל, מנחה ערבית.

הוא חוזר לפי תומו, חושב שהשמן בסדר, הכול בסדר,

מברך, וציוונו להדליק נר חנוכה, מדליק.

אחרי חמש דקות זה נכבה לו.

מה קרה? למה נכבה?

הוא רואה כל השמן נשפך שם על הרצפה, אז הוא מבין מה קרה.

נמצא מעי קרה, לא היה ראוי שידלק חצי שעה.

תודה.

בשעה שבא להדליק, זר השמן לפני כן נשפך,

וממילא לא היה ראוי.

אם כן לא יצא ידי חובה,

חייב למלא את זה עוד הפעם ולחזור שוב להדליק עוד הפעם.

האם יברך?

לפי רבנתם לא, לא יברך.

לפי אור זרוע לא יברך, ויש חולקים.

השאלה היא, מה דעת מרן?

נכון שמרן בלכתחילה אומר,

תשים שמן כדי שיהיה דלוק חצי שעה.

בלכתחילה. אבל כאן זה לגבי דעבד.

האם מרן יגיד שיחזור לברך?

יש מחלוקת דעת מרן בדבר הזה.

וכמובן, בסימן תרעס, סעיף ב',

מרן אומר את ההלכה שכתב הראש לא בסתם,

אלא מרן כותב בלשון יש מי שאומר,

שצריך שיהיה שמן כדי חצי שעה.

למה מרן אומר יש מי שאומר?

מרן, היה לו סתם דיו מיותר?

יכתוב מרן את ההלכה הזו.

ההדלקה עושה מצווה, צריך שייתן שמן בנר כדי שיעור ההדלקה חצי שעה.

למה מרן מדגיש את המילים יש מי שאומר?

כפחים אומר, גם מרן סובר כך. רק לא כתוב את זה בהריב והרמב״ם.

לכן מרן אומר, יש מי שאומר.

אבל לאללה,

גם מרן יסבור שזול העיכובה חצי שעה.

אבל מארם שיק חולק.

מארם שיק היה תלמידו של החתם סופר, והוא אומר, לא.

מארן מתכוון, יש מחלוקת. רבנותם או זרוע אומרים, לא צריך חצי שעה.

לכן מרן אומר, יש מי שאומר.

אבל יכול להיות שמרן לא נוקט כך.

אם כך, אם יש לך ספק בדעת מרן,

אז כמו בכל מקום אתה מסופק, אתה אומר,

ספק ברכות להקהל.

לכן, אם נשפך השמן והוא חוזר עוד פעם להדליק,

נחייב אותו להדליק שוב.

אבל ללא ברכה,

לעניין ברכה, אי-אפשר להתיר לו לברך בשום אופן.

לא רק בזה, אלא גם בדוגמאות אחרות. גם שם אנחנו הולכים לפי הכלל הזה, לפי הסדר הזה,

שזה ספק שלא נפשט לנו.

הדבר לא ברור לנו במאה אחוז.

הנפקא מינה עוד.

מרן כותב לכוון בסימן תרעז סעיף ד'.

הדלקתי נר וקבע,

אני יכול להדליק מהשמן הזה למחר,

ביום השני של חנוכה.

ביום השני, לא דלק הרבה, נכבא. מה שנשאר לך מהשמן,

תעבור ליום שאחריו.

ביום השמיני, אם דלק חצי שעה ואחר כך נכבא,

אחרי חצי שעה השמן הזה, מותר,

תרצה לעשות בו מה שאתה רוצה, לתגן בו,

לערב אותו בסלט, הכול מותר.

אבל אם נכבא בתור חצי שעה, מה ההיא?

מרן אומר, עושה לו מדורה בשרופו.

לפי רבנותם באור זרוע, לא צריך לעשות לו מדורה.

בלג דוקה אחת, השאר זה רק הידור,

יהיה מותר להשתמש בשמן.

גם שם יש את הנפקא מינה.

שוב, להלכה אנחנו חוששים,

ולכתחילה יש לנו מחלוקת, יש לנו ספק,

ולכן הפתרון לדבר,

ההעצה בדבר הוא כך.

יש לך בבקבוק 60 טיפות שמן?

תיקח

את מה שנשאר,

תחזיר את זה חזרה לבקבוק,

תבטל את זה בשישים, כמה-כמה בתים,

ואז תוכל להשתמש בו לכל דבר שהוא.

בעלי הסגולות אומרים,

ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים.

מי שסובל בר-מילן ממחלת השושנה,

לוקחים מנותר קנקנים, נותר השמן, מורחים לו על זה, ויהיה בריא.

השאלה, כשהוא מבטל את זה בשישים,

גם הסגולה מתבטלת בשישים?

זה אני לא יודע. צריך לשאול,

ברחוב דוד 19, שם יגידו לך אם זה יועיל או לא.

אבל מצד ההלכה,

למרוח על זה אסור, אלא אם כן, כמו שאמרתי,

אחרי שיבטל את זה בשישים,

אז זה הפך להיות הכול היתר, ואז יהיה מותר למרוח על זה או להשתמש בו לכל שימוש אחר,

עליבא לכולה עלמא, יהיה הדבר המותר.

מה זה לא שחזיר אותם?

לא שמעתי.

בזמנם לא היה להם פנסים, לא היה חשמל.

אנשים היו ישנים מוקדם, קמים מוקדם.

קשה היה לקרוא לאור הנר, זה מקלקל את העיניים.

ולכן,

האנשים היו הולכים לקנות עצים ברגעים האחרונים.

תרמודאי האנשים האלה היו מוכרים עצים להעסקה, לחימום.

עד חצי שעה עוד היו אנשים עוברים ושבים.

חמש וחצי גמרנו, הרחוב היה ריק.

אם אתה רוצה לזכור איך היה,

אם היית בתל-אביב לפני שבע שנים,

בזמן הסקאדים,

היית הולך בחמש וחצי, אין נפש חיה.

כולם נמצאים בחדר האטום. אתה זוכר את התקופה ההיא?

בלילה היו פוחדים.

אין יוצא ואין בא.

ברגעים הראשונים עדיין יש קצת משהו אור, ועדיין יש עוברים ושבים.

אבל אחרי חמש וחצי, בזמנם כבר לא היו אנשים עוברים ושבים, ולכן לא הייתה תועלת בדבר,

לא היה צורך להדליק יותר מחצי שעה.

הנה אנחנו מהיום בזמן הזה, ברוך השם, לילה כיום יאיר.

יש הרבה כוכבי לילה,

פרפרי לילה, אני יודע, יש הרבה אנשים שאוהבים להסתובב דווקא בלילה, ישנים ביום ומסתובבים בלילה.

אז אם אתה מדליק את נרות החנוכה עד 10-12 בלילה,

יש מי שיראה את אותם הנרות, ולכן יש הידור שימשיכו אותם הנרות לדלוק.

אחד מגדולי הדור הקודם, הגאון רבי יצחק סלובייצ'יק מבריסק,

היה גר ברחוב ישעיהו,

היה שני בניינים ליד אדיסון.

הוא היה משתדל לשים הרבה שמן בחנוכיה שלו,

הוא היה מדליק ב-16.40 עם השקיעה,

והיה משתדל שזה יהיה דולק עד 12.30. בזמנו אדיסון עדיין היה עובד,

היום שווק חיים וחול חי, מת, עליו השלום, עליו המחלוקת, הלך,

זמר.

אבל בזמנם היו אנשים יוצאים מההצגה השנייה ל-12.00.

וכי האנשים האלה לא יהודים, הם לא צריכים לראות נרות חנוכה,

אז היה שם הרבה שמן כדי שגם אותם היהודים יזכו ויראו מאותו השמן. טוב, זה דבר טוב, הידור טוב,

אבל אנחנו מדגישים, זה הידור.

אין הדבר הזה בגדר חיוב, החיוב הוא חצי שעה,

הן אם הוא מדליק בשמן,

או אם האדם הזה מדליק בנרות,

גם בנרות יש את אותו כלל ואותו דיל,

שיהיה הנר דולק לפחות עד 5.25. אלה שמחמירים מהדרים כל דבר כרבנותם,

אז תגיד לו עצה טובה.

שוב אני מדגיש, עצה, הידור, לא דיל.

אבל החומרה תהיה,

אשתדל לשים שמן שזה יהיה דולק לפחות עד 6.20. בסד הכוכבים דרבנותם זה 10.6. חצי שעה אחרי זה, אם דלק עד 6.20,

גם הליבה דרבנותם וסיעתו זה מצוין,

הידר ועשה דיבא דקול עלמא. טוב, מי שיכול, למה לא?

ברוך השם, אדם שהקדוש ברוך הוא הרחיב את גבולו ויש לו יכולת,

יכול לשים עוד כמה טיפות שמן, למה לא? תבוא עליו ברכה.

לא, אין חובה להחליף את הפתילות כל יום. יש מהדרים, כמו בבית המקדש, הכל היה טוב, יפה, חדש, הנה כאן, יש לו פתילות בשפע.

נשים צדקניות עושות לנו 44 פתילות כדי שיהיה כל לילה חדש, למה לא יכול?

כאן אין הדבר בגדר חובה. דבר אחד צריך לשים לב.

אותו אדם שכן רוצה להיעדר שיהיו לו פתילות חדשות,

כדאי שישים את השמן לא ברגע האחרון,

אלא לפני שאתה יוצא להתפלל,

3.5-4 תשים את טיפות השמן כדי שהפתילה תספוג את כל השמן.

אתה בא להדליק, זה נדלק מצוין, בוער טוב.

אבל אם בשנייה האחרונה אתה שם,

עדיין הבטילה לא ספגה וזה לא דולג טוב.

אתה נלחם עם הפתילה,

נדלק ונכבא, נדלק ונכבא.

לכן תמיד האדם מתחכם. לא רק בזה,

בכל ערב שבת, הרי רבי עקיבא איגר מדייק מהלשון של המשנה, הדליקו את הנרות,

משמע מזה שהבעל צריך להכין לאשתו את הנרות שבת. היא רק צריכה להדליק.

את ההכנה צריך לעשות הבעל, כמו שאמרו המקובלים.

ושוב, לא יעשה את זה בשנייה האחרונה,

שאתה מדליקה ב-4 הוא ב-2 דקות ל-4, מכין לה את זה.

כי השמן לא נספג בבטילה, ושוב יהיה לה בעיה. יקדים, יבוא שעה קודם,

תשים את השמן, הבטילה נספגה טוב,

ואז זה ידלוק לו מצוין,

יבער מייד,

יהיה לו נוח לקיים את המצווה בצורה מושלמת.

להבהב אותה, שוב.

כן, אבל שוב, אם זה לא ספג שמן, אז ההבהום עדיין לא מספיק.

מה שהבהבת את זה, זה לא יעיל הרבה.

המטרה העיקרית, כדי שזה ידלוק טוב,

נספג שמן,

הבהבת את זה,

אז האישה באה, מדליקה, מייד, רק היא שמה את הגפרוב בזה, מייד, זה בוער מייד, נדלק מהר מאוד.

זה ההידור הטוב ביותר לעשות.

זה יום ההבדל שנשאר.

אנחנו רק צריכים קצת את ה... נכון, נכון. אבל הוא יכול לקחת פתילה חדשה,

יכול לקחת פתילה חדשה, יפה,

שגם יהיה היופי, ויקדים קצת כדי שתספוג הרבה שמן.

אם זה ספג שמן טוב, אז זה גם חדש וגם יפה,

תעשה את ההידור בצורה מושלמת.

נפקא מינה עוד במחלוקת הזו.

אדם שהדליק נר שעווה לנר חנוכה.

אחרי כמה דקות הנר הזה קבע.

לא דלק חצי שעה, אלא עשר דקות.

בא הילד לקח את הנר הזה.

ערבב את זה עם נרות אחרות, וגם הנרות האחרות

אותו גודל, אותו הצורה.

הרמ״ק כותב בסימן תרעג,

כיוון שמוכרים נרות חנוכה במספר,

כל דבר שבמניין אפילו באלף לא בטל, כמו שכתוב בביצה ג'.

ולכן אסור לו להשתמש בנרות האלה לשום דבר אחר, כי אם לצורך הדלקת נר חנוכה.

עבר החנוכה לא יכול להשתמש בזה לנרות שבת,

וכיוצא בזה.

שוב, כל זה לפי דעת המחמירים.

אליבא דרבנתם וארזרוע, לא תהיה הבעיה הזו.

לפי רבנתם, דלק דקה אחת

וסיים את המצווה.

וממילא, מה שקבע אחר כך זה נר של חול, יכול להשתמש בו מה שרוצה.

זאת ועוד.

הגברה שם, בביצה ג', מביאה מחלוקת, האם יש אדם שכל לילה בא להדליק את החנוכייה, אז הוא מדליק בנר אחד, מחבר אותו, שם אותו בצד.

ובלילה השני הוא לוקח עוד פעם נר חדש,

משתמש בו, ושוב, כשיהיה לך נר אחד של חנוכה, שיתערב עם הנרות האחרות, שגם הם דלקו קצת

וכולם דומים.

אתה לא יכול להבחין ביניהם.

על זה אמרנו את הוויכוח, את המחלוקת בפוסקים,

וסיכמנו שמעיקר הדין יש לנו כאן ספק ספקה בידי רבנן, ולכן מעיקר הדין אין מקום להחמיר ולאסור.

האשכנזים נוקטים מעיקר הדין דבר שבמניין אפילו באלף לא בטל,

ולכן הרמל לשיטתו החמיר גם כאן.

אצלנו, לנו לספרדים, זה לא ברור. ייתכן ואליבא דמרן, גם דבר שבמניין כן בטל.

אז אפילו אם תרצה להחמיר בשאר איסורים,

כאן בעניין חנוכה, שזה ספק ספקה בידי רבנן,

וצירוף רבנותם ואחזרוח, כמו שאמרנו,

אין מקום להחמיר ולאסור בדבר.

אי אפשר להשתמש בזה, אבל אין להם מוציאו את זה כבר נרות על אדוני.

בנרות האלה אין מקום, זה רק להדלקת נרות. איך אתה יכול להשתמש כדי להדליק בעד כדי להשתמש בו שמש?

זה חד? כן.

גמרתי להדליק, אני מכבה את זה שם בצד.

הנר הזה קדוש?

לא.

השמש אין בו ממש, אין בזה שום בעיה.

עכשיו, אחד מהנרות שכן ברכנו עליו

ודלק חמש דקות ונכבה,

אחד מהנרות האלה התערב עם נרות כאלה.

זה הבעיה.

זו הדוגמה שעליה דיבר הרמה,

שאמר שאפילו באלף לא בטל, ואמרנו שלדידן כן בטל.

אדם שהגיע מאוחר אחרי חמש וחצי בבוקר,

עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומים.

לא שייך לומר,

כמו בערבית,

לא התפלל, התפלל שחרית שתיים.

פה אין מה להשלים.

אי-אפשר ביום לבוא ולהדליק.

שרגה בטהרה, מה יהיה מעניין? ביום אין שום תועלת בהדלקה.

בספר התעוררות התשובה של הגאון מערלוי מחדש ואומר כך,

מצוות הדלקת נר חנוכה היא לא קשורה, היא לא צמודה לזמן של יום או לילה,

אלא זה צמוד יותר אם יש אור או אין אור.

ואם האדם הזה בא בחמש וחצי, למרות שחמש וחצי כבר הגיע עמוד השחר,

יכול לברך ולהדליק.

טענו בנימוקו,

הרי בחמש וחצי עדיין חושך יכסה ארץ.

אז מה אכפת לי שלגבי דינים אחרים זה כבר נקרא יום?

אבל יש עדיין פרסומי דניסא.

יש חלקים עליו.

דן בזה הגאון הרב פרנק בספרו על מקראי קודש ועוד מאחרונים.

הם תולים את זה גם במחלוקת מתי מתחילים את מצוות נר חנוכה,

מייד עם השקיעה או בצד הכוכבים.

אם תאמר שכבר בשקיעה אפשר,

אז אפילו יש מעט חושך, משהו,

כבר זה נקרא פרסומי דין עיסא, קל וחומר בעמוד השחר שאפשר.

אבל אם תאמר לא, צריך ביימש חושך בצד הכוכבים, אז אולי גם פה אי אפשר להדליק בעמוד השחר.

להלכה, אם קרה אונס,

ידליק בעמוד השחר,

אבל לעניין ברכה אי אפשר להתיר לו לברך. כמו שאמרנו, כלל גדול בידינו.

ספק ברכות להקל.

אדם שלא הדליק לילה אחת היה אנוס וכיוצא בזה, בא בלילה השני והשלישי,

ידליק כמו שכל העולם מדליקים.

כולם מדליקים שלוש, ארבע, חמש נרות. מה שכולם עושים, גם הוא יעשה.

הוא לא אומר, בשבילי זה הלילה הראשון. לא מסתכלים על זה.

אלא מסתכלים,

בתוספת הימים מתווסף הנס והליבה דבית הלל, מוסיף ועולה.

אז כמו שכולם,

גם הוא ידליק ולא יהיה משונה מן הבריאות.

ואין הבדל בדבר הזה אם הוא היה אנוס.

הדבר הזה היה בשוגג,

במזיד, באונס, ברצון. בכל מקרה יהיה הדין שווה.

אמנם יש מחלוקת בראשונים,

אדם שלא הדליק במזיד, שזלזל ולא רצה לקיים את המצווה ביום הראשון.

אם יש לו את האפשרות להדליק בשאר הימים, האם כל זה צמוד כמצווה אחת,

ואם הוא כופר במצווה, לא מאמין ביום הראשון, אז גם ביום השני לא יכול או לא.

המסקנה היא שכן.

דפקא מינה,

בימי החנוכה יש הרבה סמינרים לחילונים.

חלק מהם, ההצתה שלהם, אנשים חריפים בשכלם,

מייד הוא נדלק, ביום הראשון הוא חוזר בתשובה, מדליק את נרות החנוכה, זה מצוין.

אבל יש חלק, האנשים, המוח שלהם לא כל כך מבריק.

בלשון עדינה אומרים, הצתה מאוחרת.

ביום השלישי, רביעי, עד שהכיר את בוראו, זכה, ברוך השם, לחזור בתשובה,

ואז הוא מתחיל, ביום הרביעי, לקיים מצוות נר חנוכה.

תגיד לו שיברך גם בברכת שהחיינו ויברך כמוהו, כמו כל העולם.

האנשים האלה בדרך כלל הם בבחינת תינוקות שנשבו,

ויכול להיות שהליבדיקו לעלמאים יכולים לברך,

ולכן המסקנה היא שכן יברכו וידליקו לפחות בשאר הימים.

קל וחומר, אדם שהיה מחוסר הכרה ולא היה ראוי להדליק בימים הראשונים,

עכשיו, ברוך השם, חזר להכרתו ורוצה להדליק בימים האחרונים.

הליבדיקו לעלמא, בוודאי שיכול, כאן הוא לא זלזל,

אף אחד לא יאמר לו שהוא לא רשאי להדליק.

הוא יכול לברך,

ושוב יברך בהדלקה הראשונה שלו ברכת שהחיינו.

הוא לא יכול לומר,

אבל בבית שלי הדליקו, אשתי לקחה את השמן שלי,

זה היה ממוני,

והיא הדליקה, הוציאה את כולם ידי חובה,

גם אני חלק מהבית.

אבל כיוון שהוא היה ללא הכרה,

אדם בלי הכרה פטור מכל המצוות,

במילא לא היה ראוי להתחייב כדי שתוציא אותו.

לכן, ברוך השם, עכשיו הוא חזר להכרתו.

בשבילו, הלילה הרביעי, אצלו זה הלילה הראשון.

ולכן, כדאי מלכתחילה שיברך גם ברכת שהחיינו.

אשתו כגופו זה רק לגבי דיני כרעת שמע, לא לגבי דילים אחרים.

אם אתה צמא ואתה שולח את אשתך, שתשתה במקומך מים.

זה הועיל לך?

אשתו כגופו.

שנינו אחת אמרו לך שברכתם, אבל שנינו חייבים, לא? שניכם חייבים, אבל אתה לא יכול לצאת ממנה ידי חובה.

וכל אחד מברך לחוד.

היא לא יכולה לברך להוציא אותך ידי חובה. וכן, בשאר כל הדינים.

רק לגבי דין אחד בדין קריאת שמע, אין חשש הרהור.

שמה על זה הגמרא אמרה אשתו כגופו.

אבל לא לגבי דינים אחרים.

כאן, בדין הזה, הדבר תלוי במציאות,

אם הוא היה בהכרה או לא.

אי נכון,

אם האדם הזה היה בבית חולים בהכרה,

אז כשאשתו מברכת בבית,

מוציאה את כל בני הבית, מוציאה גם אותו.

הנה רבי זרע, לא היה בביתו, הלך ללמוד תורה,

אשתו הייתה מברכת ומדליקה, מוציאה גם אותו. למה? כי הוא חייב במצווה,

ואז היא מוציאה את כל בני הבית, כולל אותו.

אבל כשהאדם הזה בלי הכרה, בר-מינן הוא כמו שותה, הוא פטור מכל המצוות, הוא לא חייב בכלום.

אז אם הוא לא ראוי לוילה,

ממילה,

ביום הרביעי בשבילו פעם ראשונה שהוא זוכה באותה השנה לקיים את מצוות חנוכה.

באותו רגע שאשתו אמרה שהחיינו והדליקה,

הוא לא היה חייב כדי שיפטרו אותו.

ממילא יכול לברך שהחיינו ברגע שאחזור להכרתו.

אותו אדם שכתב מסתרום בוועדה להתנאי,

כך אומר חמד משה,

שמלכתחילה כדאי שיעיר שלפחות יהיו שניים או שלושה מבני הבית שישמעו.

כל זה אם אפשר,

אבל לפעמים אף אחד לא שומע לו. הוא מנסה להעיר אותה,

אין קול, אין עונה.

טוב, בשעת הדחק,

גם אם הוא לבדו,

גם כן יוכל לברך ולהדליק, כמו שאומר,

שער הציון.

אני עובר לסימן תרעג.

כל השמנים והפתילות קשרים לנר חנוכה,

אף על פי שאין השמנים נמשכים אחרי הפתילה ואין האור נתלה יפה באותן הפתילות.

המשנה במסכת שבת

מביאה לנו כמה דפים שם לפרש

איזה שמן כשר להדלקת נר שבת ואיזה שמן פסול,

איזה פתילה כשרה ואיזה פתילה פסולה.

ועל זה הגמרא אומרת בשבת כא',

מדגישה,

כל זה אך ורק לגבי נר שבת,

אבל נר חנוכה,

כל השמנים טובים,

כל הפתילות כשרות,

הכול בסדר,

בכולם אתה יכול לקיים את המצווה ואין בזה שום חשש.

ההבדל הוא כך,

נר שבת נעשה כדי לקרוא לאורו להונות לאורו.

כשהנר הזה לא דולק טוב,

הפתילה הזו כל הזמן מסכסכת,

ממילא הוא עלול לבוא לידי חילול שבת,

לבוא לידי איסור הבערה וכיבוי.

ולכן אסור לך להדליק באותם הפתילות והשמנים כדי שיהיה לו שלום ביתו,

שהכול ידלוק יפה, הבית יהיה מואר יפה.

אבל בנר חנוכה זה לא כך, הנרות הללו קודש הם,

ואין לנו רשות להשתמש בהם, אין עלי ראותם בלבד.

כך גם לגבי עצם ההדלקה,

ההדלקה עושה מצווה והיא נכבה אחרי כמה דקות, קבה קבה, זה לא נורא.

ולכן כל סוגי השמנים והפתילות,

הכול בלי יוצא מן הכלל,

כאשר למצוות הדלקת נר חנוכה.

השמש לשבת לא מופכת לחמא יפה.

איך?

השמש לשבת לא מופכת לחמא יפה. כן.

ולכן לגבי נר שבת יש את החשש הזה.

אבל מה שאין כן בנר חנוכה,

אפילו בערב שבת חנוכה אתה יכול להדליק את החנוכיה באותם השמנים או הבתילות שהם פסולים לשבת. למה?

כי גם בנר שבת אסור לך לקרוא לאור החנוכיה.

כמו שאמרנו, הנרות הללו קודשיהם,

ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד.

ולכן שמה אין את הגזרה הזו, אין את החשש הזה,

ולכן אין לך את ההגבלה האמורה.

לכבות את החשמל מתי? בערב שבת?

למה לא? ירצה, יכבה, ירצה, לא יכבה. מה שרוצה, יעשה.

אין חשש, כי מלאברכים אנחנו מדליקים גם שמש.

בחנוכיה שלנו יש גם שמש, לכן אצלנו אין את הבעיה האמורה.

אם אין שמש, אז היה חייב להדגיש שיישאר החשמל זולק. כלומר, אם יש שמש, מה שירצה, יעשה.

אם יאמר לו מה תעשו ומה תפע.

ההידור להדר ולהדליק דווקא בשמן זית.

הנס בבית המקדש בזמן המכבים היה בשמן זית, אותו השמן שהיה חתום בחותומו של כהן גדול.

זכר לאותו הנס, אנחנו משתדלים לקחת דווקא אך ורק

שמן זית, מצווה מן המבחר,

הן לגבי נר שבת, הן לגבי נר חנוכה.

יש בזה גם סגולה לאריכות ימים. והגמרא אומרת, הרגיל בנר יהיה לו בנים ותלמידי חכמים,

שנאמר כי נר מצווה ותורה אור. בזכות נר מצווה יהיה לו תורה אור.

בנים תלמידי חכמים שיעירו את עיני ישראל בתורה.

ולכן אנחנו משתדלים להדר, לקחת שמן זית.

אבל אם האדם הזה לא מצא שמן זית, נמצא במקום נידח ושם אין שמן זית,

גם בשמן רגיל, שמן סויה,

גם הוא דולק יפה, הוא מזוקק טוב,

וגם בו יכולים לקיים את המצווה לברך עליו. כמו שאמרנו קודם,

כל השמנים והפתילות כשרים.

כשיש לאדם הזה או אפשרות להדליק בנר שעווה

או בשמן סויה,

יותר מהודר להדליק בשמן סויה.

והסיבה היא,

נכון שזה לא שמן זית,

אבל סוף-סוף זה יותר דומה לשמן זית,

ולכן השתדל לפחות להדליק בשמן סויה.

הם לא נוזה ולא זה, אז גם נרות שעווה הרגילים שלנו,

גם הם קשרים וגם בהם יוצאים ידי חובה.

אלה שהיו במחנות של הנאצים גם כן זכו והדליקו נרות חנוכה.

איך הדליקו? חסכו מהמרגרינה מהדברים האחרים שהיו להם, מהשומן או מהדברים האחרים, לקחו והדליקו גם מרגרינה, גם חמאה, יש הרבה דברים שבוערים יפה,

וגם מהם ניתן לקיים את המצווה.

אין דוגמה שהאדם יישאר בלי אפשרות לקיים את המצווה.

בכל בית, ברוך השם, יש את הדברים האלה, וקל מאוד למצוא ולהדליק.

אבל הבעיה היא לפעמים בערב שבת.

האדם הזה בא להדליק בשעה 1615 נר חנוכה, ובה ברגע האחרון נגמרו הנרות.

אין שום נר.

מה יעשה? לפעמים יש לו שכן טוב,

רץ לו שכן, תוך חצי דקה הוא לוקח נרות.

אבל לפעמים אין לו שכנים דתיים.

אני שואל אותך, אני רוצה עכשיו להדליק את החשמל. אני רוצה לברך, וציוונו להדליק נר חנוכה על החשמל, מועיל או לא,

תאמר לו שלא.

לא יכול לברך ולהדליק.

אפילו אם יש להם מנורה נברשת,

יש בה שמונה נרות, כעין, החנוכיה, אפילו שהיא דומה לה, הכול,

אפשר להכין על חשמל, לא ניתן לברך.

והסיבה היא כך.

נכון הדבר שלגבי דיני שבת,

מי שמדליק חשמל נקרא שהוא עבר על חילול שבת,

עבר על מה שאמרה התורה, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.

כאן לא מספיק שתהיה אש,

צריך שהאש תהיה דומה לנר,

לאש שהייתה בבית-המקדש במנורה.

עכשיו המנורה הייתה בה פתילה, היה שמן.

האם בחשמל כאן יש שמן?

אין שמן.

היום החשמל שלנו כמעט כולו נעשה על ידי פחמים. טוחנים את הפחמים, שורפים אותם, אין שם שמן.

ממילא, אם זה לא שמן,

איזה הווה אמנה שזה יהיה זכר לנס.

זה לא דומה לנס ואין כאן פתילה.

פתילה, אתה מדליק אותה,

אחרי כמה שעות היא נשרפת, הכול נהיה אפר.

הברזל שמתלהט בתוך החשמל,

הוא נשרף? הוא לא נשרף, הוא לא קלה,

הוא בוער יפה כל הזמן, והוא לא קלה,

ולכן הוא לא דומה לחנוכיה, למנורה של בית-המקדש.

זו הסיבה הראשונה, כדי לפסול.

מטעם שני,

כדי להדליק, אמרנו קודם,

צריך שתהיה לך כמות שמן, שיהיה דולק חצי שעה.

כאן החשמל, שיהיה בעוד דקה,

בעוד חמש דקות.

האם החשמל הזה נמצא בעולם? עדיין לא.

הטורבינה עדיין לא ייצרה אותו.

מי שרוצה לדעת מה זה טורבינה, לא חייב להגיע לתחנת הכוח.

כל מי שיש לו אופניים, יש שם דינמו,

הדינמו מסתובב ומייצר לך את החשמל.

זה טורבינה קטנה, ושם יש טורבינה גדולה. זה כל ההבדל.

אז הטורבינה מסתובבת מסביב למגנט ומייצרת את החשמל.

החשמל, שיהיה בעוד דקה, הוא עדיין לא נמצא בעולם.

פה יש לך בחנוכיה,

הנה השמן,

אם אתה מדליק מהשמן שיכול לדלוק חצי שעה,

שם עדיין לא ייצרו את הזרם הזה.

ולכן, זו הסיבה השנייה,

כדי למנוע שלא יברך ולא ידליק על חנוכיה חשמלית.

הנפקא מינה, בין הטעמים,

אם האדם הזה יש לו פנס,

יש שם מצבר, בטרייה,

המצבר הזה חדש יכול להדליק בוודאי חצי שעה.

אז אם תלך לפי הטעם הראשון, עדיין אין כאן שמן ופתילה,

גם על זה לא ניתן לברך ולהדליק.

אבל אם תלך לפי הטעם השני,

כל רגע ורגע זה מתחדש. פה לא, פה יש לך בטרייה, כן יהיה אפשר.

ולכן בשעת הדחק שאין לו דבר אחר, טוב, אחסן מבלש,

שידליק את הבטרייה הזו, ידליק את הפנס הזה.

אבל לכתחילה, כמו שאמרנו, אם אין שעת הדחק,

צריך לקחת אך ורק להדליק בנרות או בשמן, לקיים בהם את מצוות הדלקת נר חנוכה,

ולא יכול לקיים את המצווה הזו בחשמל וכיוצא בה.

מי שלא התפלל ערבית יכול לעבור לבית-המדרש להתפלל שם ערבית.

כן.

גם על הפלס, בגלל הטעם הראשון,

אז אנחנו חוששים לטעם הראשון שכתב כף החיים ושאר האחרונים,

וגם שם לא כדאי לדבר.

נפקא מינה במחלוקת הזו לא רק פה.

יש לנו כמה וכמה דוגמאות נפקא מינה.

החלב שחלבו גוי ואין ישראל רועהו אסור בשתייה.

אבל אם הגוי לא חלב לידיים,

אלא הצמיד את הגביע החשמלי,

והחשמל, המשאבה, היא חלבה,

החלב הזה מוטה בדיעבד או לא.

או דוגמה נוספת,

לקח הגוי את סיר האוכל, שם את זה בתנור החשמלי.

לא הוא בישל, אלא החשמל בישל. אם אתה אומר שכל רגע החשמל מתחדש,

אז מי בישל את זה?

המחשב של תחנת הכוח, הוא בישל.

הגוי רק גרם, אפשר לו להתבשל, אבל הוא לא בישל ממש.

אז הנפקא מינה תהיה גם לכולה שם בדוגמאות ההן.

הנפקא מינה גם לגבי ערב שבת.

האדם הזה, אין לו נרות.

הוא רוצה לדרך וצווינו להדליק נר של שבת בנר חשמלי.

אפשר? יכול? גם שם יש את הבעיה במחלוקת האמורה,

וגם שם יש חוששים. כיוון שכל רגע ורגע החשמל מתחדש,

אז החשמל שיהיה בעוד חמש דקות עדיין לא קיים בעולם.

אז איך אתה יכול לברך ולומר, להדליק נר של שבת?

בכל הדברים האלה יש את הנפקא מינה, את הבעיה האמורה,

מהו החשמל, האם אפשר לדמות אותו לאש רגילה מבחינה זו, בתקלות של חכמים, או לא.

שמן זית, ועכשיו יש שמן זית.

אין הבדל. שניהם שמן זית.

זה מזוקק יותר, זה פחות,

זה ירקרק, זה צהוב, אבל שניהם שמן זית.

אין הבדל.

העיקר שלא תהיה בזה תערובת של שמן מכונות.

אם אתה קונה מהערבים, הם חשודים על הכול.

הרי הם גונבים הרבה מכוניות. מה יעשו בשמן של המכוניות? הם לא שותים את זה. הם מערבבים את זה ב...

ולכן, תשים לב שזה יהיה זך באמת.

אם זה זך,

אין את הגזירה של חכמים בשמן. יין נסך אסור,

אבל בשמן אין את הגזירה מעיקר הדין.

שמן זית של הערבים מעיקר הדין הוא מותר,

בתנאי שעשו את זה בכבישה קרה, ואז אין בו בעיה.

איפה בבית-הכנסת?

אין הבדל.

אין הבדל. גם בבית-הכנסת בימי החנוכה, גם שם יש העיבור.

אתה אומר, הנס היה בבית-המקדש, בית-הכנסת הוא מקדש מעט,

כמו שם היה בשמן זית.

והדין, גם פה יש את ההידור.

מה אומר?

יש ספר להורות נתן, והוא שואל את השאלה שלך.

היום, בזמן הזה, יש פתיל צף.

אז גם אם אני שם שמן זית,

אבל הפתיל הצף הזה עטוף בשעווה.

אם אתה אומר, הדלקה עושה מצווה, בשנייה הראשונה, מה דולק?

בוער השעווה.

ולכן הוא אומר, העצה היא,

קודם כול תדליק את זה.

אתה בא בשעה 14-15, תדליק את זה.

אז השעווה נשרפה,

אתה בא אחר כך בשעה 17, אתה מדליק את הנר חנוכה,

אין שם השעווה, אלא השבן זית הוא שבוער. זה הפטנט שהוא אומר.

אבל כל זה חסידות בעלמא.

אנחנו מסתכלים על העיקר.

העיקר הוא שמן זית, מה שיש בו,

תערובת כלשהו של שעווה,

כל זה כדי שידולק יותר מהר,

אין בזה שום עיכוב. בוודאי שהדבר מותאם מלכתחילה.

אין בזה שום חשש.

גם שאולי יש ניגר ידו להחליט שיש בו ספירט ואחד שיכול להשתמש לסגור ושזה דולק יפה.

אם זה דולק יפה, הספירט, גם בספירט, גם כן אפשר לקיים את המצווה,

ספירט, נפט או כל דבר אחר.

כל דבר שבוער טוב גם הוא טוב.

אבל,

צריך שיהיה לספירט הזה פתילה,

שהפתילה נספגת והפתילה דולקת כנר חנוכה.

אבל יש לך מצית של גז,

אומנם זה דולק, אבל אין שם פתילה.

ולכן, אם הוא ייקח שמונה מציתים כאלה וידליק אותם,

זה לא יעזור לו שום דבר.

למה? כי שם אין פתילה.

אותה הבעיה שיש בחשמל, יש גם בגז.

לדוגמה, בכותל המערבי,

יש שם חנוכיה אחת

צמודה לכותל,

שמברכים על זה הרבנים,

שם זה עשוי, שמן זית, פתילות, הכול בסדר.

אבל הם נותנים לקציני המשטרה,

נותנים להם להדליק את החנוכיה מגז.

בכניסה ליד הכיור של נטילת הידיים יש שם עוד חנוכיה גדולה מגז.

על זה בוודאי אי-אפשר לברך.

כמו שאמרנו, שם אין פתילה,

וחנוכיה מגז בוודאי שאסור לברך עליה.

ולא משנה אם היא קטנה, אם היא גדולה,

אם יש להבה קטנה, להבה קטנה,

אין שם פתילה.