ברכה גם על פירור? שיעור כזית, רביעית והאמת ההלכתית בין הרמב״ם, מרן והחזון איש

 

- - - לא מוגה! - - - 

אני קורא בסימן ר׳ י׳ סעיף א׳ האוכל פחות מכזית בין מיפת בין משאר מחלים פחות מרביעית בין מיעי בין משאר משקים

מברך תחילה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל.

בדין הזה יש לנו מחלוקת שלושה דעות.

הדעה הראשונה

רב החם בשבחה והכל באומרים שאדם שאוכל מעט פחות מכזית לא מברך כלל אלא כמו בברכה האחרונה

ברכת המזון על המחיה ובועה נפשות צריך כזית, כך גם לגבי הפרקה המשנה.

הדעה השנייה רבי מרנב אומר כן צריך לברך אבל לראות ארגה.

וטרחל פחות מכזית לחם במקום המוציץ וברך של הכל.

וטרחל עודיה פחות מכזית במקום מזמר הוא ברך של הכל.

הרמב״ם לא אומר.

הרמב״ם אומר כל הדין של כזית,

כל הנושא הזה הוא אך ורק

לגבי ברכה אחרונה.

ברכה ראשונה, תאכל כפה, תאכל קצת.

אסור ליהנות מהעולם הזה בלי ברכה.

וגם אם אתה אוכל גרם אחד ואתה חייב לברך,

כך דעת רוב הפוסקים, ככה מנהג וככה הלכה.

ולכן, אדם שלוקח ואוכל אפילו גרם אחד של לחם,

דבריך מוציא.

לוקח גרם אחד, גרם אחד של עוגה וברך מזמות.

עוד דבר גם פרי עץ.

לוקח משהו מעט ואוכל,

ואני אומר מזה, צריך לברך.

הרבה פעמים יש על השולחן מעט סומסום.

מעוגה התפורר סומסום.

יש אנשים שאוהבים את זה. הוא לוקח כעת באצבע ובא לאכול את הסומסום.

אתה אומר שכן, פחות מגרם.

צריך לברך בשם ומתכונן, ורק מייד אבל. אסור לך לקסוס את הסומסום הזה, למרות שהוא מעט מאוד.

חייב אחי, אסור ללמוד בעולם הזה בלי ברכה.

אתה קודם כל לברך רק רואה הרמה,

ואחר כך נטעם את הסומסום, זו ההלכה, אלה דברי מרן. מרן פסק לרמה,

וככה מסקנה,

והמלכה מופסת.

למה לא מסכן אותך?

בהתחלה אתה כוסס בשיניים,

ואחר כך לאט-לאט עם הרוק זה נפגע, לאט-לאט. אין בו כמות גדולה כדי שתוכל לבנוע את זה כמו שאתה בונע לחם הרבה.

אבל בוודאי שיש כאן משהו,

ואדם נהנה מזה,

וכבר שעבר מופיח ושם לו פה.

אם הוא לא היה נהנה, למה הוא עושה את זה?

ולכן, אין ספק לרמה, אתה מגבה שתייה.

לפעמים יש בכוס גורם אחד של גורם, נשאר גורם אחד או שתיים.

אני רוצה לשלול את זה.

למה לא שישתה ואין לו לברות?

אבל צריך לברך קודם כול, גורם פניי הכופס, או אם זה מים, אתה צמא.

תן לברות בכוס, בסך הכול גורם אחד או שניים.

גם על גורם צריך לברך שהכל מייר בגורו.

אין הבדל בין אוכל לשניות ושלום,

יש חובה לברות, ואסור לעבוד מעבודתו,

בלי כל אחד.

לגבי הברכה האחרונה צריך שקט.

כאן?

אתה לא יכול לברך את ברכת המזון,

ברכת מעין שלוש עבורי נפשות, אם אין כזית. לכולם המינימון צריך שיהיה כזית.

פחות מכזית אי-אפשר לברך את הברכה האחרונה.

כמה זה כזית?

חלוקת גדולה בראשונים.

הגברה לא אומרת בפירוש כמה זה הכזית.

הדעה הראשונה,

דעת התוספות, ספר האגודה,

הראש אטום על שולחן ערוך בסימן תפו,

שהקודמה היא כחצי ביצה.

אם הביצה היא 52,

במילה גם בכזית, שהיא חצית,

אכלת 26 שקולה,

אם זה לחם, יברך ברכת המזל,

אם זה עוגות, שבעת המינים,

ברכה אחת מהן שלוש, ואם זה פרעות או ינקות אחרים,

יברך ברכה האחרונה, גורם לחשובות.

אבל הרמב״ם לא סובר ככה,

אלא הרמב״ם סובר ששליש מהביצה זה כזית.

הרמב״ם מתחיל בגירוגרת,

והכזית היא יותר קטנה מהטענה היבשה.

היותר קטנה מהגרוגרת.

בביצה יש שלוש גורגות,

כאן וחמר בכזית, שהיא יותר קטנה.

הרמב״ם הולך בשיפה אחרת, אף גם בעט הרי.

שואל בספר שבח פסח.

מדוע המרן בסימן תפו אומר לנו,

שבו יוצאים מדי חובת מצה בדין פסח אם זה שליש ביצה?

למה צריך חצי ביצה?

ותמיד מרן הולך בעקבות שלושה עמודי הוראה,

או שניים מתוכם,

וכאן יש לנו את הריף הרמב״ם שאומרים שהכזית היא שליש ביצה.

כך הם שואלים, מבקשים מהנוער.

חמדת ימים אומר המנהג כדברי התוספות שהכזית היא כחצי ביצה. זאת אומרת, אילו לא היה מנהג אתה צודק,

מרן היה צריך ללכת בשיטה הרי והרמב״ם, אבל יש לנו מנהג.

כמו בכל מקום, גם כאן אנחנו הולכים לפי המנהג,

ולכן מרן פסק,

אם אתה אוכל 17 גרם מהמצב בלון הסדר, עדיין לא קיימת את המצווה,

צריך שיהיה לפחות חצי ביצה,

חצי ביצה, כמו שאמרנו, זהו 26 גרם,

רק בזה אתה יוצא את החורמה מדיוריית,

ושם המצווה בלון הסדר בערב תאכלו מצות,

מצווה תעשה מן התורה,

ובמחלוקת הזו ספק דרק על הגומרה,

ולכן מרן היה צריך להתמיד. גם כאן יכלו אותו כלל ספק דרקות להקל, ולכן

כשאדם הזה אכל 26 גרם יכול לברק ברכת המזון מעל שלוש עבורי נפשות,

אבל אם הוא אכל 17 גרם,

לא מוכן לסמוך על אביך הרמב״ם,

לא נוכל לומר לו שיברך ברכה האחרונה, אלא כמו שאמרנו, צריך שיהיה מינימום כזית,

ורק כזית כחצי ביצה,

כמו שמרן אמר שם בהלכות פסח, סימן תפקוריו,

נכון הדבר גם כן, מרן משתמך על מה שכתב שם,

ילמד סתום מהמפורש אל הדברים שצריך לנהוג ולעשות.

כמה זה כזית? אני אמרתי 26 גרם,

אבל זה לא מוסכם.

גם זה שנו במחלוקת גרם בפוסקי.

עד היום יש לנו הרבה מהאשכנזים שהולכים בעקבות החזניש.

הכינוי שלהם קוראים להם חזנישניקים,

ובהם לא יברכו ברכה האחרונה על 26, אלא הם הצריכים הרבה יותר.

הבעיה התחילה במה שכתב התשבץ.

תשבוע אצל חופשי תיבות ותשובות, שמשון בר צדוק,

אות המילה של המערם.

כידוע,

המערם רוטבוק בסוף ימיו,

מלכות הרשעה תפסו אותו כבן הערובה,

ורצו תמורתו כופר.

הוא התנגד, הוא אמר להם,

אין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם מפני תיקון העולם, ולכן הוא לא מצא שאיחדו אותו, למרות שהיו העשירים,

היו אנשים שהיה להם יכולת כלבנית, והיו מוכנים לפדות אותו, הוא לא רצה,

הוא נשאר בבית הסלאר במגדל קודם לכולם.

התלמיד היחיד שהיה לו רשות להיכנס לשם,

זה היה רבי שמשון בר צדוק, הוא היה נכנס ויוצא,

ובאחת התשובות שהוא כותב, הוא כותב, אולי הביצים שהגמרא מדברת עליהם, אולי הביצים נתקדמו.

זה היה משפט שהוא זרק,

אבל אין לזה מסקנה ברורה בהלכה למעשו, הוא כותב שם.

הרב כתב בנושא הזה הגאון רבי עמנואל חי ריקי.

הוא כתב את זה בספר חושב מחשבות.

הרב חיבר גם את הספר משנת חסידים, הרב היה גמור גם בפשט וגם בקבלה.

הרב אמר מרבני ירושלים לפני 270 שנה.

הרב בנה את בית הכנסת אורחים.

בית הכנסת הזו הוא התחיל לבנות אותו,

אבל בסוף, כדי לגמור,

הוא התקיעו, הוא כבר היה לציבור כסף, ירושלים אז היתה בעליל תורה,

ולכן הוא נסע לחוץ לארץ לאסוף כסף.

בחזרה התנתנה עליו שודדים,

גם לקחו את חספו וגם הרגו אותו, נהרק על חידוש השם.

הוא, כמו שאמרתי, גם הוא זורק את המשפט הזה,

אולי הביצים יתקטנו.

אבל שוב, מסקנות,

לתרגם את הדברים האלה מהאולי הזה,

הם לא אומרים שום דבר.

אחריו, בדור שאחריו,

המודע ביהודה רבי יחזקאלנדו הוא שכבר מדד ואמר גם מסקנות אחרות

ממה שאמרו.

הוא כותב את הדברים בספרו ציון לנפש חיה,

שטובות צלח.

וחידושיו לפסחים דף קח.

שם הגמרא אומרת כמה זה רביעית אם אתה רוצה לצאת לידי חובה קידוש, המגנה, ארבעה כוסות או אורחת חונה. כמה זה רביעית?

פגמרא מונה שם את החשבון, אצבעיים על אצבעיים ורום אצבעיים, זה מה שכתוב בגמרא.

הוא פותח ואומר, רמב״ם כתב שרביעית הנוהג זהו עשרים ושבעה דירהם.

ככה רמב״ם כתב.

ואחריו העתיקו גם ורדי פוסקים.

כל הפוסקים שהיו כאן באזור שלנו,

באזור הזה שלטה מלכו טורקיה.

העות'מאנים מלכו כאן אלף שנה כמעט.

והמשקל שלנו הוא רם דירהם, ולכן הרמב״ם תרגם את כל מה שיש לנו.

הכזית,

קבצה רביעית, פרוס שיעור,

הפרשת חלם, כל הדירים הרמב״ם עשה את החשבון ותרגם את הכול.

וגם אחרונים אחריו, אחרי הרמב״ם, מהראשונים ועד האחרונים,

כל אלה שהיו כאן באזור, כולם העתיקו את הדברים. אבל מודה מודה היה בצ'כנה.

הוא תותן, אני לא יודע מוסי דירה.

ודאי ששם לא היה המושקל הזה,

ולכן הוא שואל, אני לא יודע מה זה.

לא יודע. אם כן, הוא ניסה, הוא בעצמו,

לחשבן את החשבונות,

הוא ניסה באצבעות שלו לבדוק מהו מידת הרביעית,

ומלילא גם הדברים האחרים, כזית, כבצה וכו'.

שום מדד יצא לחשבון הרבה יותר.

יותר,

ואיך זה מה שכתבו הפוסקים,

אז הוא עונה, הוא אומר,

בזמן הגמרא,

מאז התקופה היא לפני 1900 שנה,

התקטנו על ביצים.

זה לא היה כך פעם, אלא המציאות השתנתה.

ולכן הוא מאמץ את השיטה שהוא מדד, אמר ועשה.

אבל עדכם בדרך הזו גם החתם סופר,

וחלק מהדברים הסכים גם הגרע.

כך כותב בהלכה גם החזון איש.

ועד היום, כמו שאמרתי, החזון איש נקייב.

הם לא יברכו ברכה אחרונה על 80 גרם יין על הגפן.

הם טוענים לא 80 גרם ועדיין גובה בעיתונות,

אלא כמעט כפול.

אם הוא ישתה כ-150 גרם, רק אז הם מברכים ברכה אחרונה,

ברכת על הגפן,

כבר גורם נפשות וכיוצא בזה.

אבל אנחנו כאן מברכים.

אנחנו הולכים לפי המידות שאמרתי.

אם זה כזית,

יש לך את השיעור של 26 גרם בנפח.

קבצה 52,

רבעית הלוג זהו 78.3 וכן הלאה. כל הדברים.

אנחנו הולכים עד הסוף כר הרמב״ם.

הם בועדו?

אנחנו יודעים.

איפה אנחנו יודעים?

פשוט מאוד.

יש היום את המטבעות.

מטבע של גרם מהתקופה של הרמב״ם.

הרמב״ם חי הוא פעל לפני 800 שנים והמטבעות הישנים האלה נמצאים לא פה אלא מי שחפר את החפירות הארכיאולוגיות לפני 70-80 שנה בכל האזור הזה שלטו הבריטים והם שדדו את האוצרות הארכיאולוגיות.

הוא בין היתר גם את המטבעות האלה.

המטבעות האלה נמצאים בניסיון הבריטי בלונדון. שם המטבעות האלה נמצאים.

אחד מחכמי דורנו, הרב וייס,

טרח מנסח נשאר.

אם אתה רוצה, תצלם, אתה רוצה, תשקול.

צילם את המטבעות,

והצילום של המטבעות הכניס אותן לספר שלו מידות ומשקולות של תורה.

הוא מצלם שם את המטבעות בשני הצדדים,

וגם שקול אותן.

המטבע על דירהם שהיה אז בתורה של הרמב״ם הוא 2.9 גרם.

לפי זה אנחנו מחשבנים כל דבר.

מה אתה אומר, הקבצה היא 18 דירהם?

18 כפול 2.9? 52. אתה אומר שהקזה היא חצי תשעה דירהם?

תשע כפול 2.9,

יוצא לך 26 גרם.

הרביעי שעליו אנחנו מדברים,

שיברך עליו דרכת על הגפן ועל פרי הגפן.

הרמב״ם אומר 27 דירהם כפול 2.9, יוצא לך 78.3 גרם.

מי ששתה קבוצה זו בבת האף,

עם זיניים הוא דורק נפשות, עם בואיים הוא דרך על הגפן.

וכן הלאה.

שיעור עבד דירהם.

כמה זה?

אדם שהוכל לעבד דירהם עוגות,

יברך עליהם המוציאו ברכת המזון.

כמה זה?

גם כן אתה הולך לפי החשבון הזה.

72 כפול 2.9. למי שיש לו מחשב בשעון או בטלפון יכול לבדוק,

יוצא לך

28.5 סגרה,

וזה צריך לברך ברכת המזון.

שיעור חלב.

האדם כותב

520 דירהם תקח דירהם.

גם ברק כותב יוצא פעמיים בעבר,

גם באורח חיים סימן תמור וגם באורח סימן שיעור כפול.

אדם שלוש תקח דירהם צריך להכניס חלב לברכה.

תכפיל 520 כפול 2.9,

יוצא לך בדיוק,

1,509 גרם קמא, יש לך כמות חצי חלב לברכה,

וכן על זה הדרך.

מרן בן-עזר, תראה כמה זה 200 זוז,

גם שם משארים לפי כסף טהור,

כמה זה פדיון הבן, כל הדברים האלה, מרן, שוב העתיק את דברי הרמב״ם,

כל הדברים האלה הולכים לפי הדירהם, ואנחנו כן יודעים.

הנודע ביהודה לא ידע.

בזמנו באו המטבעות העבר למוזיאון הבריטי,

של הקומוייה הטכנית בבריאה האחרונה,

והם לקחו את זה מכאן, לא משם,

והיום כל אחד יכול לראות את הדברים באדירם שהיה בגורו של הרמב״ם,

ולפי זה אתה יכול לחשבן את כל החשבונות.

מה תגיד לי, אבל הנודע ביהודה...

עשה את מה שכתוב בגמורה, אצבעיים על אצבעיים, הוא מדד לאצבעות שלו.

יצא לחשבון אחר, אולי הוא צודק. מי אמר לכם שאנחנו צודקים?

תלמידו, תשובה מהבאה,

עונה לנו.

הוא אומר שאת כל הדברים האלה שכתובים בגמרה נשארים,

לא באדם שהוא גמד ולא באדם קבוע,

לא באצבעת של בן אבטח,

כל אדם ממוצע,

הוא אפשר להורגו.

הצעיר של אדם ממוצע רבנו מחזקי לנדא היה לא רק גדול בתורה,

היה גם גדול עוד בגוף.

אם כן, איך אתה משתלב באצבעות שלך? אצבעות שלך לא מהווים קני מידיים?

הרב בעונה לא צחק.

את הדברים האלה מצטט הפתחי תשובה ביורא דעה,

וכן בספר טעמי המנהגים.

אם כן, אכן הודע הדבר, למה יצא להם חשבון מנופח?

כי הנודע עבודה היה לו עצמאות יותר גדולות,

ולכן קרה מה שקרה.

אנחנו שיודעים את המציאות,

המציאות היא לא כך,

יש לך את המצביע הדירהום,

שבפי זה אתה מחשבל את כל החתונות.

זו הבעיה הראשונה שאתה מתמודד כנגד החולקים, ואתה אומר להם,

כאן אין מחלוקת בהלכה,

אלא השאלה היא מה המציאות,

מה הרמב״ם דיבר,

מה זה הדירהום,

אז הנודע במיידע אומר מי לא יודע,

אנחנו כן יודעים, מי שרוצה יכול ללכת ולראות את המצביעות הללו.

זו הטענה הראשונה כנגדם.

טענה שנייה,

לפני כ-1900 שנה התפוצץ הר געש מאיתנו,

למרגילותיו הייתה עיירה,

עלה בכספיים דקות.

לפני כ-100 שנה בו הארכיאורוגים חפרו,

ארכיאורוגים חופרים,

לא מדאים בולדוזר.

עושים את הדברים בעדינות, חופרים לאט-לאט.

בין היתר מצאו שם,

תחת הלבה הזו,

מצאו ביצים מבושלות.

והביצים האלה נשארו, הקליפה נשארה שלמה.

יכול להיות שבפנים נהיה רקוב, נעפן,

אבל הקליפה לא קרה שום דבר.

הלבה שכיסתה את זה ושמר על זה מפגעי הזמן לא קרה שום דבר.

לקחו את הביצים האלה ושקרו אותם.

למה היה משפל הביצים?

52 גרם.

אם נראה לפי המדע העבודה שהביצים התקטנו,

היו צריכים למצוא ביצים שמאמר כמה ביצים גדולות.

מה היו שם ביצים גדולות?

אלא בדיוק כמו הביצים של ימינו.

את הדברים האלה, את המחקור הזה ראה הרב קוק,

אבי עמרי משחק הכהן.

הוא נראה קצת הרביגי. כלומר, מכאן ראיה,

נגד הנודע ביהודה, נגד החתם ספר, עוד על,

משה אמת ותורתו אמת,

הספרדים והרבחיים לא היה צודקים.

אם אתה רואה 52, וזה היה לפני 1900 שנה.

אם הביצים התקדמו מאז ועד היום,

איך ייתכן שזה היה 52?

היום בארץ,

נובה מספקת לנו בכל שנה בארץ שש מיליון ביצים.

היום הכל מנוחשב, הם כותבים גם כל ביצה וביצה קמאית.

יש ביצה אקסטרה, א', ב', ג', ד', המרוצע.

לא ניקח את הגדול ביותר, ולא הקטן.

הממוצע,

מהו?

הממוצע של אותם הביצים שהם משווקים 52 דולר.

זה שווה לכל מה שאמרנו.

הממוצע זה לא רק היה, אלא גם, שוב, הנוגע ביהודה לא ראה את הביצה הזו,

שלפני 100 שנה הארכיאולוגים גילים אותה שם באיטליה.

אם היה רואה את הביצים האלה,

יכול להיות שהיה חוזר בו,

היה אומר, הנה,

הביצים לא הצטטנו,

הביצים נשארו היה ועובר, הכל נשאר אותו דבר,

לא השתנה שום דבר.

התרנגונות לא עשו שביתה,

לא הצטרפו לשביתה של ההסתדרות,

ועשו שביתה, לא נותנים להם מספיק,

ועשו במקום ביצה גדולה ביצה קטנה,

עדיין הם לא חברים בהסתדרות.

אתה רואה שהכל נשאר?

זו הראייה השנייה שגדולי הפוסקים, גדולי האחרונים,

ומביאים אותה להלכה ולמעשה.

לא רק בזה, אלא גם בדברים אחרים, המחלוקת מסתעפת.

מה שצמוד בכל הנושא של המשקל,

גם לנושא של האצבע,

טפח אמה.

כמה זה הטפח?

לנו פחות מ-8 סנטימטר,

לפי מצלח 9.6,

יש האמה, למה 47 סנטימטר?

ואם לפי שיטת האצלח, מקום ספור לחזוריש,

58 סנטימטר, זה הוויכוח גם שם,

מסתעף מהמחלוקת שהתחלנו.

וגם לזה יש לנו ראייה ברורה נגד דברי הצלח.

הראייה היא,

הספר תורה העתיק ביותר שיש בעולם הוא ספר תורה שכתב

הראן לפני 650 שנה.

הספר תורה הזה נמצא באוניברסיטה, כאן בירושלים.

כמה צריך להיות אורך הספר תורה? מה המינימום?

אבל תמדום את הספר תורה הזה,

האורך שלו הוא בדיוק 47 סנטימטר.

אילו היה הדין,

כמו שאמרו עבודה ועבודה, חתם סופר בחזוריש,

היה צריך להיות אורך הספר תורה 58. כאן הוא תומך שזה 47. אם כן העם שהיה לפני 650 שנה הוא לא הלך בשיטה של הנודע ביהודה אלא בשיטה שלנו.

כמו שאמרנו, הכל היה מדויק,

מרד ידיים את הדברים בצורה מדויקת אינה באמנה שחלילה הוא טעם אל אף אחד ברשומים שהיה חלוק עם זה.

שום דבר מזו התורה היה ברורה נגד אותה שיטה.

אחד מהאברכים של הדור הזה כתב ספר בשם עלי ספר.

עכשיו הוא מביא את הרעייה הזו,

אבל הוא תוחה את זה, אומר לו שום רעייה.

כל מה שאמרנו שצריך שיהיה אמה,

כל זה בספר תורה מגוויל.

בספר תורה שכתב הרעייה עשו מקלף,

ולכן אין שום רעייה.

אחד מהחכמים שלנו, הגאון הרב יוסף כהן,

שמחר יבוא וילמד כאן בשעה שש,

הוא לא ראה את הדברים האלה ולא אמין.

הוא הולך בעצמו, הלך לאוניברסיטה לראות.

מה הוא אמרו?

הספר תורה שכתב הרע, עשוי מקדים.

אותו האדם שכתב עלי ספר, שקר.

כמו שהעיתונאים כותבים בכל יום בעיתונים שלהם הרבה שקרים,

הם אומרים שרק התאריך הוא נכון.

חוץ מהתאריך,

הכל שטויות, לכן בעצמם אומרים, להבדיל כל כך זה אותו דבר.

איך אתה משקר? אתה אומר ספר תורה שכתב הרעייה נפלא.

איך בטרן זה עשוי מקדים?

אם זה עשוי מקדים,

חזרנו לראייה, ראייה מצוינת.

נגד דברי הצלח,

נגד דברי החתם סופר והחזוניש.

הם לא ראו את הספר תורה הזה.

לא היה מצוי לא בצ'כיה ולא בדראג ולא במקום אחר.

וכן, הספר תורה הוא פה, שיבואו ויראו.

אם היו באים ורואים, יכול להיות שהיו חוזרים בהם.

זאת ועוד,

במאה האחרונה הרבה מקוואות התגונו בחפורות הארכיאולוגיות.

אחת הראשונות שהייתה המקווה בן-לצד.

מי שסופר, לפני 60 שנה,

הרמטכ״ל היה התגונן לדין,

הוא עצר כסף אישי בצבא,

ראש הממשלה, השר הביטחון, דוד בן-גוריון, אמר, לא, אין כסף.

אמר לו, אם לא, להתפטר.

להתפטר, אולי.

מה, היה מקוטע, מה יעשה?

הלך לחפור חפורות ארכיאולוגיות שם במצעדה.

כי אז במצעדה הייתה סוף העולם,

לא היה עדיין את הרכבת, את הרכבה, לא היה שום דבר.

הוא היה חופר וחופר, ובסוף נוצרו מקוואות.

פרסום בעיתון, מצאנו מקוואות.

את הפרסום הזה ראו הרבנים שאחראים על טהרת המשפחה,

ובראשם הרב אלטרין.

קיבלו לו טלפון,

אמרו לו פרופסור,

אנחנו רוצים לבוא לבקר במקוואות במצעדה.

מיד התחיל לחשוב, אלא רבנים בטח,

הם לא בחורים בני 18. איך הם יעלו את ה... אומר לו, כבוד העם, אפשר לדעת מכמה אתה?

הוא אומר לו, אנחנו אחרי 80. אמרנו,

אין כביש, איך תעלו?

צריך לבוא ברגל? אמר לו, לא נעלה, ורשנו אותה.

רק תגיד לי מתי אתה נמצא.

אנחנו רוצים לתאם שהאתר יהיה פתוח.

אז הם קבעו יום ושעה,

וכל המובילים באו, חיים ובחרם, קיץ, כולם למעלה.

מי הביא להם כוסתה, דברים אחרים, ספק כשר, ספק לא כשר?

מה הם קרים? זה לא די כשר.

איך שהם יגיעו למעלה, הוא מגיש נאום,

את המגש עם המים הקרים? המים קרים מהנפל שעריפה בקיץ?

יש לך דבר יותר טוב מזה?

אבל הרי אמרתי, לא בבשיל הקוסמן, הוא אמרתי שיזוז,

מיד הוא ניגש לחור,

אותו החור שיש בין הבור שבו הוצר הגשמים מהגשם, למקווה.

החור שמחבר, ששם אנחנו עושים את ההשקה,

את החידור,

צריך להיות מינימום גודל כשפופרת הנוער.

הוא אמרתי שיזוז, הוא בא בשביל לראות את זה.

הוא קח את הסנטימטר, הגיע לשם, מדד,

צועק לכל הרבנים, שלוש וחצי סנטימטר.

אחרי זה לקח את הכוס מים, הוא רך שם.

אם ההלכה כמו עצמה,

כבר החתם סופר והנודע ביהודה,

היה צריך להיות החור הזה בגודל של ארבע וחצי סנטימטר, ולא שלוש וחצי.

אם זה שלוש וחצי, המקוואות האלה פסולים.

אם זה שלוש וחצי, זה ראייה בנו שלפני אלתיים שנה,

אותם היהודים שגרו במיצדו היו אנשים דתיים.

היה שם בחפירות,

ראו הרבה תפילים, הרבה דברים אחרים.

וכאן, הכור חצוב בסלע.

זה לא חום שתגיד שאולי הרוח הביאה עוד חום.

הכור חצוב בסלע, הוא ליפו את כל החום,

הסלע לא מוליד, לא משמין,

הוא לא אוכל,

ומה שהיה נשאר, אתה רואה שלפני אלפיים שנה בדיוק במידה שאמרו, שאמרנו,

הכול אותו דבר, הכול מדויק,

והכול התפרסם אחרי זה,

פרסמו גם בספרים, גם בעיתונים,

והנה ראייה, ראייה ברורה, ושוב, אם ראייה ראייה נודעת ויודעת את הדברים האלה,

יכול להיות שזה היה חוזר בה,

גם במה שחפרו מתחת לכותל המערבי,

על הבית, כל החפירות שיש באזור.

גם משם היו הרבה דברים, הרבה תגליות,

שבהן אתה למד לפי מה שאמרנו,

ולא כמו שאמר המודע ביהודה.

מי שרוצה לראות את כל הראיות האלה,

לראות את הספר שכתב אותו הרב, הרב וייס,

ספר מידות ומשקולות של תורה.

הוא רואה את הספר באוצר הספרים בחדר השני,

הוא כתב ספר, את כל הראיות,

הוא רואה את מישהו אחד,

הוא כתב את הראיות בצד הזה, בצד השני,

את הראיות, את ההוכחות,

הוא לא בחגגה,

אולם הוא רק ערוך את כל הדברים,

כתב את כל המוסה,

את כל הראיות שיש,

מהשס, מהקוסים,

בין היתר הוא מביא גם חלק מהראיות שאמרנו עתה,

מביא את הכל שם,

ושרוצה ייקח מהירוי.

לנו יש מיד, כמו שאמרתי,

לנו לא היה ספק מהו הודירוי.

כמו ידענו, מה שאמר הרמב״ם,

כל אלף השנה שהטורקים היו כאן,

היו משתמשים בטירון. היה טירון, אוק נהיה,

זה היה בערך 100 קילו, ועוד קילו, ועוד קילו, עוד קל היה שלוש קילו.

עד לפני תשעים שנה, כשהטורקים שירתו כאן בארץ,

כך היו כולם משתמשים. הייתי הולך למקורת, לא רק קילוגרם.

כשנכנסו הבריטים לכאן,

בסוף מלחמת העולם הראשונה,

כף רע יח, כבשו על כתוב וגירשו אותם,

רק אז הכניסו לנו את הגרם והקילו גרם, אבל עד אז אני הכרתי צורפים שהיו עדיין...

משתמשים, לפי הרגילות שהייתה להם, הם משתמשים בדירהם. לא משתמשים בדירהם, אלא לימדו אותם כשהיו ילדים, למדו את המלאכה, הם משתמשים בדירהם. ולכן, במשך כל הדורות, עכשיו חוסקים באו בעתיק. העתיקו את הדברים האלה, זה היה מובן מאליו.

כשאדם קורא את הרמב״ם,

זה מה שהוא גם קורא במכון איבר המשקל הטבעי.

ולכן, מדורי חכמה סביבים לא שאלו את השאלה הזו, מה זה דירהם.

היחיד שכן שאל היה הגאון עד יצחק בן ואליד בעל ספר ויאמר יצחק.

הרב היה אב בית הדין במרוקו הספרדית, טיטואן. כנראה ששם לא שלקו הטורקים,

ולכן גם הרב מדד,

גם הוא עשה כמו עמדה ביהודה,

וגם הוא ירצה באותם החשבונות.

כך הוא מעיד בשם הגאון עד יהודה אבוקסיס,

שככה היה מנהג שם.

גם בני הגאון עוד יוסף בן ואליד, שמו יוסף, שם הספר, שמו יוסף,

וגם הוא כותב את אותם הדברים.

וזה המקום היחיד אצל הספרדים שהיו במבוכה הזו. חוץ משם, כמו שכמה הספרדים הנהיגו, היה מנהג.

אז אתה לא יכול להגיד לי, דיברתם אחד עשרים ושש,

מי אמר שהוא יכול לברך על המחיה וברכת המזון?

מחלוקת, תגיד, ספק ברכות להכן.

כאן זה לא מחלוקת בהלכה.

כאן זו שאלה של המציאות.

הם לא ידעו את המציאות,

אנחנו יודעים את המציאות.

אם אדם עכשיו יושב באיזה מרתף למטה,

הוא יגיד,

כעת זה יום, עדיין צהריים, אז זה יור, אל תתכונן ערבית וברכה לבטלה.

אנחנו רואים, כעת בחרו זה לילה, היה כבר עשה את הכוכבים דרבנותם.

אם הוא לא יודע את המציאות, זו בעיה שלו.

אנחנו נברך ונאמר, אשר בדברו מערים ערבים בחוכמה.

גם כאן, בדבר הזה,

הוויכוח הוא מהמציאות.

רואה, לצערנו,

לא היה להם את הסכות לדעת את המציאות.

אנחנו כבר יודעים.

ולכן להערכה,

בדברים הללו, אין הבה אמינו לומר ספק ברכות להקל,

אולי אנחנו כן נברך על המידות לפי מה שהסברנו, לפי מה שאמרנו.

אביב הלכה,

גם בכתב בסימן ראש העונה, סעיף יג,

גם בנושא הזה.

שם הדיון שלו,

אדם שבא לקהל מצוות קידוש.

כמה יין צריך לשתות?

והרב מביא את המחלוקת. הוא מזכיר את המחלוקת בקצרה,

ואחרי זה מסכם.

הוא אומר,

בלילה עיקר הכיבוש הוא דאורייתא.

ולכן, כמו בכל מקום ספק ברייתא לכאורה, גם פה צריך לחשוב שבא ומודה ויודה.

לא מספיק לשתות 40-50 גרם, אלא צריך לשתות הרבה.

אבל, האחרונים השיגו העולם.

גם אם נאמר שקידוש בליל שבת הוא דאורייתא,

השתייה של היום לכל הפוסקים, לכל הדברה, זה בין ה' לספק דאורייתא נקודה.

זאת כבר.

הרב המשנה דומה בישראל מאיר הכהן דומה דין,

לא כתב את זה כדין.

הינה חומרה בעלמא.

מי אומר לך שזה חומרה? אולי דין.

איך אתה בא ואומר כל מיני דברים אתה תולה,

כדי שהוא גם יהיה בפרמיסה שלך? תגיד, למה הוא כמוני?

לא מתוך זמן אנחנו לא נאמרים, וואלה.

הנין של המשתרורה גר היום בקריית ספר, שמו הגאון הרב הילר זבש.

והוא קיבל ירושה מהסבא קדישה,

האימא שלו הנכבה אמר לו, זה הגביע הכסף, הכוס קידוש שהסבא היה מקדש עליו,

רבנו ישראל מאיר הכהן.

תיקח את הכוס הזה, תמדוד, יש לו פחות מ-100 גרם.

אם הייתה על שבות סבו שזה הדין שחובה להיות כמו הנודע ביהודה,

היה צריך שיהיה בגביע הזה 150 גרם.

טוב, בוודאי, שמצד הדין גם ה-78.3% גם זה רביעית, גם זה מספיק.

הילדה, הוא אומר, נכון, נכון, נכון, נכון, נכון, נכון, נכון, אדם שיש לו יין משובח, יין טוב,

הוא מסוגל לשתות רביעית 150 גרם,

למה שלא ישתות פעם בשבוע 150 גרם? לא מגיע לו?

שיהיה לו לבריאות, מגיע לו, למה לא? בחומרה.

בלוטין, העובדה שהאדם עצמו לא עשו את זה. זאת אומרת,

גם אצל החימה האשכנזים,

רוב החכמים, רוב המקומות, נעבדו נגד המזר והאוזה.

מי שבא והחזיר את הגלגל האחורני, זה החזיר.

החזיר הוא שבא ואמר, לא, אני יודע איך זה יהודה צודק.

ואחריו החזיר ניקים ממשיכים את הקו הזה,

והם אומרים,

גם כאן אצלנו,

גם בנושאים אחרים הם אומרים שצריך להחמיר כבודת חתולים, אדם שבנה סוכה.

צריך להיות המינימום גודל הסוכה שבעה טפחים על שבעה טפחים.

כמה זה?

אנחנו פוסקים,

הצפח הוא שמונה סנטימטר, שבעה טפחים

56 על 56 סנטימטר.

הם אומרים, לא, הצפח הוא קרוב לעשרה סנטימטר,

זה שיהיה 70 על 70. אבל אם יהיה 56,

האדם עובר כאילו יושב זית וברכות שלא מבטלה.

אנחנו נשאל, אומר האדם עובר, הוא יאמר, אין לי מקום,

אני לא יכול לעשות שהסוכה תהיה יותר גדולה.

אבל המטוס שלי תחת כיפת השביים זה 56. נעשה סוכה? כן.

אני אברך או לא, אני לוקח, תברך. סליחה, סליחה. דברי הנודע ביהודה, הברכה לבטלה, איך אפשר לעשות כך?

תאמין לו, במקום לנהג לא אומרים לספק ברכות לארגן, וכמו שאמרנו, במציאות.

כאן זה ויכוח במציאות, והמציאות היא איננה כמו שאמר הנודע ביהודה, אלא המציאות היא שונה.

גם בדברים אחרים, גם בדאורייתא מעיקר הדין,

אנחנו פוסקים נגד דברי הנודע ביהודה. כגון.

לא רק לגבי המחיצות של הסוכה,

הפרת צרכים, היינו 80 סנטימטר.

גם במצוות עושה דאורייתא ועשית מעקה לגדיך. גם שם מספיק לנו שיהיה גובה המעקה עוד 80 סנטימטר.

זהו הדין, ואז הוא יכול גם לברך מעיקר הדין.

אבל יום המנהג לא בגלל השאלה בהלכה,

אלא החוק שמחייב את כל הקבלנים בארץ הוא צריך שיהיה גובה המעקה מטר וחמישה סנטימטר.

והסיבה היא,

היו ילדים שנפלו מהגג וכולי,

ולכן הם עושים לחומרה.

טוב, אז מצד מנהג המדינה,

כשאתה חותם חזור עם הקבלן,

הוא חותם איתך על דעת מה שנוהגים, הכל כמנהג המדינה,

גם קוב שיעשה לך מעקה מטר וחמישה.

אף פוסק לא מחייב מטר וחמישה.

גם לפי החזוניש מספיק מטר.

אבל היה למילה גם דיניות, בסדר, שיעשה מטר וחמישה, למה לא?

אבל מצד הדין, כמו שאמרנו, מספיק גם שם,

למרות שזה דאוריינטרה. אפילו אתה לא אומר ספק דורות הלחומה,

אלא יש לנו כאן מנהג,

יש לנו הוכחות בריאות נגד דברי הנודע ביהודה, החתום סבור והחזוניש,

ולכן גם לברך, אנחנו רשאים יכולים לברך ואין בדבר הזה חשש איסור ברכה למתנה.

קל וחומר, מי ששומע,

שיכול לענות עליהם.

אנחנו בטוחים שבעזרת השם אצלח במידע עבדך מהרה תצמיח.

אתה ממורך אותנו כל בוקר בברכת הכוהנים,

אומרך השם לשמורך,

יבוא מחר המשיח ובעזרת השם הקבינט של המשיח ידונו גם בדבר הזה וגם החתונשניקים יאלצו גם הם לשמור על המשיח, על הקבינט שלו, על הסנהדרין. אין שום שאלה בדבר הזה. אתה הולך לחרף אלף שנה, ודאי שהמשיח יבוא עוד אלף שנה, לפני אלף יום.

לא, לפי הרמב״ם הכזית היא שישה דיראים.

שישה דיראים, זאת אומרת, לפי הרמב״ם שבע עשרה גרב יוצאים לכחובה מצוות דאורייתא בערב תוקמו מצו.

שישה דיראים, דהיינו, שבע עשרה גרב.

אבל, כמו שאמרתי, אנחנו חוששים,

כמו בכל דבר,

הרב פוסק,

ספק דאורייתא, בפרט של מנהג ולחומרה,

כמו שאמר

כל הדברים האלה בנופק.

יש לנו היום, במציאות של ימינו, בעיה עם ויעין.

לפעמים אין לך שום סימן שאלה, אתה יכול לברך דרכה האחרונה. כגון,

לקחתי כוס שמכיל מהגרם,

שמתי בו 51 גרם יין ביתי.

הוספתי עוד 49 גרם מים.

שתיתי בבית אחת 80 גרם.

אני רוצה לברך ברכה האחרונה על הגפן ועל תורי הגפן.

כן, תבוא לך.

נגיד לך, במה זה, תגיד לי,

מתוך ה-80 גרם ששתיתי,

יש 49% מים, אז לא יהיה לך נטו רביעי יין. איך אתה מברך על הגפן?

תעמלו, הכוח של היין הוא חזק מאוד,

הוא מתגבר על המים שהוספת למה שיש בכוס והכל הפך להיות כולו יין.

ולכן, אליבא דקולאווה ידורך על הגפן ואל תורך.

הפוך, האדם הזה שם 15% יין ו-85% מים.

כשאתה רביעית בבת אחת,

הוא בא לשאול אותך,

אתה אומר, אין בעיה, תברך בורא נפשות.

אני אגיד לך, אבל היה 15% יין.

אתה אומר לו, היין הזה יתבטל בתוך המים. היה 85% מים,

כל היין הזה כולו יתבטל,

כאילו הכול דיים,

ולכן אם הוא שתה בבת אחת 80 גורם,

הוא ברך בורא נפשות רבות וחסרונן.

איפה אתה תקוע? איפה אתה בספק אם בתערובת של היין והמים יש 17% יין או יותר?

בין 17% לבין 51%. כאן המחלוקת.

מחלוקת בראשונים ובאחרונים, מחלוקת גם בדעת מרן.

אם יש מחלוקת,

לא יוכל לברך לא בורא נפשות ולא ברכת על הגפה.

למדנו את המחלוקת הזו למעלה בסימן ראש דלת.

ושם הגמר בווינה מביא את מה שמרן כתב ביורד להר בהנקות יין נסף.

שאם יש תערובת,

1 מ-6 ביין הופך את הכל שיהיה הכל יין.

מ-2 נגע בזעגוי, הכל יין נסף.

כמה זה 1 מ-6?

17%. אם כן, מה אני סובר 17%. מה זה מה שכתוב?

כאן דורש דלת?

אז זה כבר מסביר יפה.

כאן ביין ראשון, כאן ביין שני.

מי שעושה יין מבין מה אני אומר.

אני עצמי לראות את הדברים.

כשאתה שחט ענבים,

מהענבים ששחטת יין ראשון, זה חזק מאוד.

מספיק 17%. תוסיף 83% מים,

אתה הופך את כל המים, הכל יין, גמור, דבריך זה הגמר.

מתי אתה צריך שיהיה לך 51% יין?

כשאתה לוקח את החרצנים, את הזקים, את השמרים,

מהשמרים האלה אתה צריך להוציא את היין,

שם אתה צריך שיהיה לך רוב.

אבל אם זה יין ראשון שסחטת,

שם אתה לא צריך כל כך הרבה.

כך הוא מפרש בדברי מרן,

וכך מעתיק שם משלג וואה למקום.

כמו שחלקים.

שיחה עולה תמיד מחצי השקל, פרי מגדים.

הרבה אחרונים אומרים, לא,

גם אם אתה סוחט את הענבים עם יין ראשון,

לעולם צריך שיהיה 51%. במחלוקת הזו, מה אנחנו עושים?

הברכה הראשונה, יש לה פתרון כאן ועוד.

נניח יש 40% יין ו-60% מים.

מה אתה עושה?

אתה אומר, מדרך שהכל נהיה בדברו.

מה תגיד לי אבל, הגרל לדעת, לרן אומר,

צריך לומר הגפן?

אין כאן חשש ברכה לבטלה.

למה?

למה יין, אם הוא אמר במקום הגפן, הוא אמר שהכל נהיה בדברו?

ניסה את זה אחרונה.

פתרנו את הבעיה, ברכה ראשונה, קל מאוד, פשוט מאוד.

אם זה בין 17 ל-51,

עדיין אנחנו אומרים שהכל נהיה בדברו,

ספק ברכות רק.

אבל אם אתה עכשיו דן לגבי ברכה אחרונה,

יש בתערובת הזו של היין רק 18% יין,

והשאר, 82% מים.

לפי הגרל, צריך לברך ברכה אחרונה על איבא דמרן,

על הגפן ועל פרי הגפן.

ואם יאמר בובה נפשות רבות,

לפי הגרל נשיא עתו, היא ברכה לבטלה.

ודידן, שאנחנו חוששים לדעת העודה תמיד במחסיד השקל,

היא תברך נפשות.

ואם נגיד על הגפן,

היא תהיה ברכה לבטלה.

להנחה, לא תוכל לברוח, לא זה ולא זה.

ואמרת, נכנס לכל צעד,

ספק ברכה לבטלה.

זה מה שיהיה לנו בין ה-17% לבין 51%.

מה הפתרון? מה עושים?

פתרון קל מאוד.

אתה רוצה להגיד בחיים, בחיי החתן והקנה,

אל תשתור בעית,

תשתה 20 גרם ותנוח עוד 20 גרם, תלגום לגימה לגימה,

פחות ופחות מקשור,

לא תיכנס למחלוקת.

אבל,

לפעמים האנשים קודם שותים, אל תמנהים לשאול.

ובואי התייעץ לפני כן עם היועץ לענייני הלכה.

לא שאלתי שאלה.

לא, כדאי לשאול אותנו, בדיעתם, מה אני עושה?

תגיד לו, לא תוכל לברך, לא זה ולא זה, אלא אם כן יאמר כך

ויברך דוד את אדוני לעיני כל הקהל, ויאמר דוד

ברוך אתה אדוני אלוהי ישראל,

אבינו מעולם ועד עולם מלך העולם.

בורא נפשות רבות וחסורן על כל מר שבורא בלכת בורא נפש כחיים, ברוך חיי העולמי.

שיגיד בסגנון הזה,

אולי ההלכה כדברו רוב הפוסקים,

שצריך שיהיה 51% כאן צריך 51% דינוקי מים,

אולי צריך לברך בורא נפשות, הנה הוא ברח.

מה תגיד? אבל לפי התורה, לא מברכים בורא נפשות, צריך לומר על הכפר?

אבל קראמי לא אמר חלילה, אברכה מבטלה, קראמי אמר פסוק מדברי הימים,

אמרנו פעמים רבות את העצה הזו בשם טריפואה,

הצווח,

פתחי תשובה יורד ליד סגנון של כחי,

אבינו שחי, כתובה, אם כל החולים העתיקו את העצה הזאת,

זו העצה שנוכל לומר לו,

אבל לא תוכל לומר לו שיברך בורא נפשות בצווה רגילה,

מה שאנשים טועים,

אומרים צריך 51% אחרת זה שהכול,

ברוך השם,

שגם הברכה האחרונה צמודה לברכה הראשונה,

לא,

זה לא קשור אחד לשני,

ולגבי הברכה האחרונה,

אם זה על הגפן או בורא נפשות,

יש לנו ספק,

יש מחלוקת,

ולכן האדם הזה לא יוכל לברך, כל העם כן יעשה את העצה יעוצה,

היינו ויברך דוד, שאמרנו יש לך יין ביתי טוב,

אז הנה כאן המלך, תשתה בבת אחת 80 דקות מהיין לתור ואחר כך קומה על הגפן, בלאו הכי אתה חייב על הגפן,

אז גם לפי הדראה יצאת ידי חובה.

אבל איבדנו יין ביתי,

יש לו את העניינות מה שיש בשוק,

כל מיני זיופים, כל מיני דברים שאתה לא יודע מה טיבם ואתה מנחש, אתה משער שהם דאגו לעשות מלאכה במים אוהבים.

הנביא אמר, סובר איך מעול במים,

איך אפשר לחלוק על דברי הנביא? צריך להחזיר הכתרה ליושנה, לא?

היום המנהיגים שלנו דואגים לא רק בזה,

גם תחילת זכות התוסוק,

הם דואגים לקיים מההתחלה עד הסוף.

פרשה מסוימת. אני חוזר לנושא,

כמו שאמרנו,

פחות מ-17% אליבא דקולעלמה נפשות,

יותר מ-51% אליבא דקולעלמה על הגפן,

בין ה-17 ל-51% יש לנו את הספק האמור.

אני לא הייתי בכל היקווים, אינני יודע מה קורה.

בדרך כלל, אני אומר השערה.

היין היבש, יש בו בדרך כלל 51%. בדרך כלל אפשר יהיה לברך בפרט על הגפן.

אני לא מתחייב, אולי יש יקף שגם ביבש הם שמים הרבה מים.

אבל הבעיה האמיתית היא ביין מתוק.

ביין מתוק הם נוספים הרבה מים, הרבה תמציות וכולי, הם משחקים הרבה עם היין המתוק. שם יש לך את הבעיה האמיתית,

וכשאין לך עדות ברורה שהיקר בזה הוא טוב להתנהל עד מי כבלי ההלכה, איך תדע מה קורה?

דיברנו לפני שבוע על התירוש,

אמרנו מה קורה עם המיץ הענבים שיש היום בעולם?

גם מאידך זה יתגמור. יש לנו סימני שאלה,

והבעיה האמיתית היא הברכה אחרונה, ברכה ראשונה, אתה אמר שהכל נהיה בדברו. הלאה, קודם אמר שהכל נהיה בדברו, יצא.

אין לך שום ספק,

אקרא באמנה חלילה שורה וברכה למטלה,

הכול בסדר.

איפה אתה מסתבך?

עם הברכה האחרונה, שם אדם צריך להיות זהיר.

וכן, נמלצנו פעמים רבות, תעשו לנו יין ביתי, כל אדם שעושה את היין הביתי יותר כשר,

יותר זול, יעלה לך בקבוק 2 שקלים, שקליים,

זה הכול,

זה הכול כשר, זה מהדרין, יותר בריא,

אין שם לא גופרין ולא דברים אחרים,

כך עושה אדם ירושלים,

וכן ניתן רוב החברים בעלי מקצוע בנושא עובד, רוב החברים עושים יין ביתי,

וזה הכי טוב, זה מה שרצוי לנהוג ולעשות.

הלילה יום ציינת של הגאון מביא אברהם אזולאי.

הרב היה הסבא של הסבא של הגאון חידה,

הוא היה בתחילת ימות אפס, סוף ימיו הגיע לארץ ישראל,

והיה בחברון.