הפסק בין הברכה למעשה – דיבור, מעשה וספק ברכה

 - - - לא מוגה! - - - 

סימן ר סעיף ג מרן כותב לנו בקצרה כמה וכמה הלכות בענייני ברכות מזהיר אותנו כדי שהברכה תהיה מושלמת ולא יהיה חלילה חשש וספק על הרכה שמברך דבר הראשון יזהר שלא לדבר בין הדרכה לטעימה ברכת בורא פרי העץ אף מילה לא נאמר באמצע לא רק דברים בטלים אפילו אם האדם הזה רוצה לומר דברי תורה או לענות את דברים שבקדושה. אדם שזכה להיות שכן של בית כנסת בקיץ החלון שלנו פתוח ושל בית הכנסת פתוח. אז איך שהוא גמר בורא פרי העץ, החזן התחיל יה שמי רב מברך אסור לו לענות. גם יש שמי רב מברך אסור. הוא רוצה לעשות מצווה אבל זה יהיה הפסק בין הברכה לבין הטעימה וממלה חלילה למפריע הברכה שהוא אמר הייתה ברכה לבטלה עבר על תשאל את שם השם אלוהיך לשו ולכן אין לו היתר לענות לא קדיש ולא קדושה ואפילו אמן גם מילה אחת אמן גם כן אסור לו לכתחילה לענות עבר וענה מילה אחת אמן בדעבד לא יחזור לברך גם זה מחלוקת ולכן ניסחנו את ההלכה בלכתחילה אסור לענות אמן אלא רק בדיעבד אנחנו חוששים בדבר הפוסקים כשדנו דנו בנושאים אחרים שמהם אנחנו לומדים גם לעניינינו הנושא הראשון שדנו בו גדולי הפוסקים הפרי חדש בשאר האחרונים היה לגבי ברכת השחיטה. אדם שבא לקיים את המצווה, תודה שוחט עוף או בהמה מברך בשם ומלכות מלך העולם אשר קדישנו ומצוותיו יצוונו על השחיטה ושוחט מיד את הבהמה. לפעמים חלק מהבהמות הם או נבלה או טריפה. מה עושים עם זה? התורה אמרה לגר אשר בשעיך תתננה והכלה או מכון אנוכי מוכים את זה לגוי לפחות תוציא את הקרן אם לא יהיה לך רווח את ה-5,000 דולר ששילמת על השור לפחות את זה תוכל להוציא אתה מוכר את זה לגוי הבעיה היא אם הגויים המוסלמים הם לא אוכלים בשר שנשחט אלא אם כן יגידו לפני כן אמאל אקבר הוא לא יגיד את זה הם לא אוכלים ולכן השוחט הזה נאלץ לפני שיברך על השחיטה הוא אומר אמלק כבר ואחרי זה מברך על השחיטה ושוחט זה טוב הם סתם גוי אבל יש שיע פנטים הפנטים האלה הם אומרים אם אתה אומר קודם אמה על אקבר ואחרי זה אתה מברך אז הברכה שאמרת זה הפסק כך הם אומרים המשוגעים האלה ואז הוא לא יקנה כל ה-5,000 דולר הכל ילך לאיבוד. מה לעשות? האם מותר לי לברך וציונו על השחיטה ואחרי זה לומר אמאל אקבר? שמה זה רק שתי תיבות. אין לך שלושה כמו שלום עליך רבי. האם יש היתר או אין ה? זו השאלה שדנו בה גדולי האחרונים שם ומשם. תלמד ענייננו לנושא של שטעה וענה. אמן. המסקנה שם. רוב הפוסקים אומרים שזה הפסק. ואם כן, מה יעשה השוחט כדי שלא יפסיד את הבהמה? העצה היא כך. שיביא איתו תרנגולת קטנה. כשיברך מלך העולם אשר קדושנו ממצותיו מצווה על השחיטה, ישחד את התרנגולת. אם שם יהיה משהו והגוי לא יקנה, זה הפסד של 15 ש₪ זה לא נורא. אבל בברכה שהוא מברך הוא מתכוון גם על העוף וגם על הבהמה. אז ברגע שהוא שחט את העוף הברכה כבר חלה. כשיבוא לשחוט את השור ויגיד אמן אקבר שם אין לך את הבעיה האמורה. אין כאן חשש ברכה לבטלה. זו העצה שנתנו לנו הפוסקים. וכך חייב לנהוג ולעשות. דוגמה שנייה שגם עליה דנו הפוסקים לגבי יום שמחת תורה. אחרי שגומר החתן תורה אנחנו מזמנים עלייה האחרונה באותו יום חתן בראשית החזן אומר לפני שמתחילים בראשית ברא אלוקים לפני שאנחנו מתחילים סיבוב חדש של קריאת התורה אנחנו אומרים בסימנה טבה. גם התימנים, גם הספרדים אומרים בסימנתה. אשכנזים לא רגילים בזה, לא הורגלו בזה, אבל אנחנו כן אומרים. ושוב השאלה היא האדם הזה ברך את הברכה, ברוך אתה השם נותן התורה ועדיין לא אמר פסוק בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. עדיין הברכה לא חלה. אז אם כן, שתי התיבות האלה בסימן התבה, אולי זה הפסק, או שנאמר זה רק שתי תיבות. שוב, גם שם נחלקו בזה גדולי הפוסקים. לפי דעת פאת השולחן, חיבר את הספר הזה הגאון רבי ישראל משה קלוב, היה מתלמידי הגראה שבסוף ימיו זכה להגיע לארץ ישראל. שם בהלכות ארץ ישראל סימן ג' הוא אומר ששתי תיבות זה לא נורא וכדבריו כך הולך גם רבנו יוסף חיים ברב פעלים חלק ג'. גם שם רוב הפוסקים חולקים. הם אומרים, אין הבדל אם האדם הזה אומר ארבעה תיבות או שאומר שתי תיבות. גם זה וגם זה נחשב להפסק. ולכן בלכתחילה מסכם רבנו אליהו מני. רבנו אליהו מני בעל זכרונות אליהו היה הרב של חברון לפני 150 שנה. הוא היה חברו הקרוב של רבנו יוסף חיים. הוא מסכם ואומר כך. המנהג הוא לפני שיתחיל חתן בראשית, לפני שיתחיל את הברכה או בשבת בראשית, לפני שיתחיל הכהן את הברכה, לפני כן יאמר החזן בסימנת. ואחרי זה יתחיל ברכות השם המבורך, אחרי זה יתחיל את הברכה ואז לא יהיה שום חשש הפסק, זה מה שצריך, זה מה שחובה עלינו לנהוג ולעשות. אבל קורה לפעמים שהחזן שכח והחזן אומר אחרי הברכה אחרי שגמר המברך נותן התורה אומר בסימנת בה אני העונה לספר תורה אני לא אומר אחריו את המילים האלה אני אתחיל מיד בראשית דבר ברא אלוקים זה מה שצריך לנהוג ולעשות למה כיוון שיש מחלוקת ורובה רוב הפוסקים אומרים שאפילו שתי תיבות זה הפסק אז אולי הברכה תהיה למפריע לבטלה למה לך להגיד אל תגיד ש ואל תעשה עדיף זו ההנהגה בלכתחילה אבל בדיעבד מה י דאבה אהבה אולי באמת שתי תיבות עדיין זה לא נורא ולכן אמרנו גם לגבי עניית אמן אם היה לו טעות בדעבד מה שהיה היה אבל בלכתחילה אדם צריך להיזהר מאוד קל וחומר אם יש לו שיחת טלפון שיזהר לא לענות ברחת בורא פרי העץ קודם כל תטעם אפילו אם הוא אומר רק מילה אחת אומר הלו הלו בספרדית זה שלום גם זה מילה שהיא יכולה להיות הפסק ואולי הברכה תהיה לבטלה ולכן שלא יענה שום דבר יותר מזה אפילו אם הוא לא מדבר אלא לפעמים הטלפון שלו רוטט או מצפצף הוא רק פותח את זה לראות מי זה מתקשר המעשה של הפתיחה אולי גם זה נחשב להפסק לדעת שער המלך שדה הארץ ועוד יש דוגמאות רבות שדיברנו בהם ואני אזכיר אותם בקצרה שדה הארץ דן אדם שבחנוכה ליל חנוכה בלך את הברכות מלך העולם אשר קדשנומצוותיו מצבן להדליק נר חנוכה שעשה ניסים במקום להתחיל להדליק את הנר חובה טעה והתחיל להדליק את השמש השמש זה לא מצווה אם זה לא מצווה מעשה ההדלקה אולי הוא הפסק בין הברכה לבין ההדלקה של הנר החיוב. זה הדין שדן זה מה שמסתפק בספר שדה הארץ. עוד דנו האחרונים בדוגמאות אחרות מעין זה. אדם שבא בבוקר השקם כדי שיוכל להתפלל בכוונה הוא רוצה לשתות קפה. מותר. אין איסור מעיקר הדין. הוא גומר את קפה ואחרי זה מתחיל ברוך שאמר. מעיקר הדין זה בסדר. אבל לפעמים קורה האדם הזה לא זכה להיות מעשרה ראשונים במאוחר איך שהוא מגיע כבר החזל התחיל ברוך שאמר אז הוא מהר מהר מכין את קפה זה חם מאוד הוא לא יכול לשתות את כולו אבל הוא מברך שהכל וטועם שתי טיפות מגיע באמצע פסוקי דזמרה הלילו את השם מן השמיים עלו במרומים עלילו כל כוכבי אור לוקח את קפה ושותה כל כוכבי אור האדם הזה עושה מעצמו כוכב, לוקח ושותה באמצע הפסוקי דזמרה, ולא בסדר. כמו שאסור לנו לדבר מי ברוך שאמר עד שאנחנו גומרים עושה שלום. גם מעשה השתייה של הקפה, גם זה מעשה, גם זה הפסק, גם זה אסור ולכתחילה אין היתר לנהוג ולעשות כדבר הזה. אלא אם לא הספקת לשתות את הקפה לפני ברוך שאמר, תשאיר את זה עד אחרי העושה שלנו ממרומם. רק אז תוכל לשתות את הקפה ולא קודם לכן. פוסקים דנו עוד תלמיד חכם שיושב ומתפלל באמצע הפיסוקי דזמרה הללו כל כוכבי אור. הגיע איזה כוכב אחד יש לו שאלה לרב מביא לרב נייר ועת. הוא יודע שאסור לרב לדבר אז הוא מביא לו נייר ועת. אומר כבוד הרב מה מברכים על פסיף לורה עץ או אדמה הוא נותן לרב את העץ שהרב יכתוב לו שלא יכתוב לו לא יכתוב לו בורא פרי האדמה לא עכשיו הרב מתפלל גם הרב הוא דתי גם הרב צריך להתפלל כמוני כמוך מה הרב פתוח מהתפילה בגלל שבא איזה כוכב הוא צריך לדעת מה מברכים על פסיף לא רע בגלל זה לא לא יעשה שום הפסק לא יעשה לא יכתוב לא רק דיבור אסור גם הכתיבה אסורה. לפעמים האמא שולחת את הילד שלה, יש איזה טלפון דחוף, שולחת אותו, תגיד לאבא. אז האבא הזה העם הארץ מוציא את הנייר והעת וכותב לה, תגידי לא כך וכך. גם זה אסור. מעשה הכתיבה גם הוא מעשה. כמו שאסור לדבר, אסור גם לכתוב. אין התר לנהוג ולעשות כן. דוגמה נוספת שדנו הפוסקים. ברכתי להניח תפילין. מיד אחרי הברכה עובר איזה עני, אל תיתן לו. תגיד, אני מכיר אותו זה עני אמיתי. מצוות עשה דאורייתא, נתינת הצדקה. אבל המעשה של נתינת הצדקה זה יהיה הפסק. אתה בירכת להניח תפילין, זה לא רק על התפילין של יד, זה גם על התפילין של ראש. וכאן מעשה נתינת הצדקה יהיה הפסק בין הברכה לבין התפילין של ראש. ולכן רק אחרי שיגמור להדק את הרצועה בתפילין של ראש, רק אחרי זה יתן לו את הצדקה ולא קודם. יש אנשים יודעים מראש את הבעיה. הוא מביא איתו חופן של כסף קטן מניח על השולחן. העני הזה מגיע הוא עושה שירות עצמי. לא רק בסופר יש לנו שירות עצמי הוא יודע כל יום אני נותן לו כך וכך הוא לוקח לבד רמז לך והלך הוא לא מפריע לך אבל לפעמים הגיע איזה אדם עני חדש ולפעמים העני הזה לא רק עני בממון גם עני בדעת הוא ראה אותך שאתה באמצע התפילין הוא לוקח את הקופסה ומקשקש מקשקש כולם מסתכלים וכולם רואים אסור לך להתייחס לא בגלל שהוא מקשקש אל תיגר אחריו אלא קודם כל תגמור להניח תפילין של ראש ורק לאחר מכן תיתן לו מה שמגיע לו ואסור לבוא ולעשות דבר שיהיה חלילה ההפסק בין הברכה לבין הנחת תפילין של ראש זו המסקנה גם שם לפי זה שואל ידידנו שלמה אם כך אני אומר ואתה מושל בכל ואני נותן שלושה פרוטות הצדקה איך זה הניתינת הצדקה תהיה הפסק טוב שם זה מהעניין הגמרא מרן השולחן ערוך למעלה בהלכות תפילה אמר שצריך לתת צדקה לפני התפילה צדק לפניו יעלך קודם כל אני בצדק אחזה פניך קודם כל יתן צדקה ורק לאחר מכן נתחיל את התפילה אז זה מהעניין למדנו בברכות מ אדם שברך המוציא לחם מן הארץ ואחרי זה לפני הטעימה אמר אביו מלח ודעבד זה לא הפסק זה מהעניין גם פה נקינת הצדקה שאתה אומר אומר ואתה מושל בכל זה נקרא מהעניין שמה אין לנו בעיה אבל באמצע הנחת תפילין זה לא קשור לעניין שמה דבר חמור יותר רבנו יוסף חיים מספר שבבבל בבגדד לא רק בחול היו נותנים ואתה מושל בכל היו נותנים צדקה אומר אפילו בשבת היו עושים את זה כיצד מישהו יעיז לתת כסף ביום שבת זה איסור מוקצה אלא הם היו עושים כך היו מביאים בערב שבת היו מביאים שלושה תמרים לבית הכנסת צריך לתת לפי הקבלה שלושה פרוטות ואתה מושל בכל אז במקום שלושה פרוטות שלושה תמרים שניים ואחד היה הגבאי צדקה היה מסתובב אוסף מהם את התמרים אולי לנו אין תמרים בכל השנה תביא סוכריות תביא איתך מערב שבת סוכריות וכשאתה אומר ואתה מושב בכל תגש לגבאי תעביר לגבאי אדם שיכול למה לא מחמיר תבוא עליו ברכה גם בשבת יזכה יעשה את הדבר הזה חוץ מכיפור בכיפור אל תביא את הסוכריות שלא יתעם מישהו לאכול אבל חוץ מכיפור כל השנה תעשה את זה זה דבר טוב אז שם אתה יכול להחשיב את זה מהעניין אבל חוץ מזה לגבי הדוגמאות האחרות אין מקום להקל בדבר יש אנשים בחורף קר להם מאוד אחרי שגמר להניח תפילין של יד. אז הוא מוריד קודם את השרבול ואחר כך מניח תפילין של ראש. גם המעשה הזה שהוא מכסה את את היד, את הזרוע, אולי גם זה נחשב למעשה ואולי גם זה הפסק. ולכן שלא יוריד את השבון, אלא קודם כל יעידק את הרצועה בתפילין של ראש. אחרי שיידק את הרצועה בתפילין של ראש, אחרי זה יוריד את השרבול. אני מבטיח לו שגם אם ישאר 20 שניות בלי להוריד את השרוול, לא יתקרר, לא יהיה לו דלקת ראות, שלא יפחד. יכול להישאר כמה שניות בצורה הזו אחרי שיגמור להדק את הרצועה, אחרי זה יוריד את השרבול. זה מה שצריך לנהוג ולעשות כדי לא להיכנס לבעיה האמורה. כל הדברים האלה, כל הדוגמאות האלה לומד אותם שער המלך מדברי רש"י במסכת עירובין בדף נ. שם הסוגיה עוסקת, הגמרא עוסקת במצוות עשה דאורייתא של מעשר בהמה. התורה אומרת לנו, יש לך ברוך השם כמה מאות כבסים חדשים אתה צריך לתת מעשר להשם. כל אשר יעבור תחת השבת, העשירי יהיה קודש להשם. קרא לו שקפצו שני כבסים ביחד שהספורטאים רצים שמה יש סטופר מיוחד אם זה הקדים אותו עשירית השנייה או על פית השנייה שם יהיה שעונים עם הבהמות אין את השעונים האלה יש לנו ספק אני לא יודע מי הוא העשירי ספק דאורייתא שניהם אתה צריך להביא אותם קורבן להשם כדי שלא יהיה ספק חולין בעזהרה אתה מקדיש אתה אומר אם לא שזה יהיה שלמים השלמים דומים במעשה העקרבה כמו שאנחנו קוראים בכל יום בסוף פרק אזו מקומן יש לנו הבדל בין קורבן מעשר בהמה לבין השלמים הבדל בתנופה ובשמיכה זה כל ההבדל שיעמקום אומר וליבי אומר לי שלא יברך על התנופה והשמיכה שואל שער המלך למה לא יברך אני אגיד לך אפשרות דרך פשוטה מאוד שכן יכול לברך יברך את הברכה וישען יעשה את מצוות השמיכה לבהמה הראשונה על הקורבן הראשון לא אומר דברים לא ידבר מיד יגש גם לבהמה השנייה וישען גם עליה והיה אם הבהמה הראשונה לא חייבת בשמיכה אז הברכה תחול על הבהמה השנייה למה שלא יעשה כן אומר שער המלך אלא ודאי דעת ראשי המעשה שהוא נשמח ונשען על הבהמה הראשונה אם היא לא חייבת בשמיכה אלא רק השנייה אז מעשה השמיכה הוא שיכול להיות הפס כך הוא לומד בדברי רש"י מסייע את שדה הארץ אותם הפוסקים שהחמירו שלא רק דיבור יכול להיות הפסק אלא גם מעשה יכול להיות הפסק ואנחנו חוששים לזהר הפירוש בדברי רש"י לא מוסכם תראו מרשם בדעת תורה הוא מביא שיש מפרשים אחרת אבל אנחנו חוששים בלכתחילה בכל אותם הדברים ובלכתחילה אסור לשתות קפה באמצע פסוקי דזמרה וכן כל כיוצא בזה כשאסור לברא אסור לדבר אסור גם לשתות פעם הייתי באיזה בית כנסת והחזן שלהם בר מינן היה לו מחלת סכרת אז הוא הכין לעצמו מים לפני התפילה ברך שהכל ובאמצע המידם שאנחנו אומרים אומרים אמן. הוא בינתיים היה מנצל את הזמן והיה בין ברכה לברכה. היה שותה מהמים וזה לא בסדר. כמו שאסור לדבר באמצע תפילת החזרה אז גם השתייה של המים נכון שהוא צמא יש לו בעיה אז שלא יהיה חזר לא כדאי ולכתחילה שיעשה כדבר הזה יש כאן חשש הפסק ולכן בלכתחילה לא יעשה מדי עבד כבר עשה מה ידי הבהבה מדי עבד כיוון שהדבר לא יצא מדי מחלוקת לכן לא נחייב אותו לחזור שוב אלא בדיעבד יצא ידי חובה מרן ממשיך ואומר לנו, כשאדם בא לברך, יזהר מאוד שבין הברכה לבין הטעימה לא יהיה חלילה חשש הפסק. גם בזמן שיבולי הלקת. הוא שאומר את ההלכה הזו שגם בזמן שלא יעבור שנייה אחת זמן כדי דיבור גם מזה אנחנו חוששים בלכתחילה. מדע עבד אם עבר זמן כדי דיבור אנחנו סומכים על דברי רבי דוד אבודרם שאומר שרק הפסק בדיבור נחשב להפסק אבל אם זה לא הפסק בדיבור אלא סך הכל זה בזמן בדיעבד אנחנו לא מחייבים אותו לחזור אבל בלכתחילה טוב להיזהר בדבר הברכות תיקנו אותם אנשי כנסת הגדולה הברכות נאמרות בלכתחילה בעברית לשון הקודש כאן בארצנו הקדושה ברוך השם כולנו מבינים עברית אבל בעולם יש מקומות נידחים שאנשים לא יודעים כלום. אף מילה בעברית. אם הוא רוצה לתרגם, לתרגם את הברכות אנגלית, צרפתית, ספרדית, פורטוגזית או שפה אחרת, מעיקר הדין מותר. נאמרים בכל לשון, אין בזה שום בעיה. מרן חוזר בקצרה על מה שלמדנו למעלה בהלכות קריאת שמע, את מה שהתורה הזהירה אותנו בחומש דברים, פרשת כי תצא, לא יראה בך ערבה דבר. אסור לאדם לברך כשהוא ערום. כמו שאסור לקרוא קריאת שמע, להתפלל. כך גם ברכת הנהנים. אפילו ברכה קצרה אסור לו לברך אם עדיין הוא לא לבוש אלא קודם כל תלבש, יתול ידיים ורק לאחר מכן יוכל לברך את הברכה אם זו ברכה ראשונה או ברכה אחרונה. למעלה. בסימן עד מרן מדבר בעוד דוגמה. ליבו ערום וזה מצוי הרבה דווקא בימים האלה הרבה אנשים נוסעים לים ושם נתקלים בבעיה הזו יש אנשים עושים חשבון אני משלם נסיעות אני מגיע לים עולה ל-40 ש₪ אז לא מספיק חצי שעה הוא קם בבוקר השקם נץ החמה אחרי הנץ מהבוקר עד הערב משתתע שם אז במשך היום הוא נהיה צמא עובר שמה איזה אדם, איזה רוכל מוכר ארטיק. אז הוא לוקח מידו את הארטיק ברך שהכל אפילו אם נאמר יש לו כובע על הראש, אבל החזה שלו חשוף. נכון שערבתו מכוסה בבגד ים אבל החזה חשוף. שם נאמר אצל שלמה וליבי ראה הרבה חוכמה. מכאן למדנו נאמר לשון ראייה בלב. אז כמו שאם ערבתו מגולה אז גם אם החזה ליבו ערום גם זה לא טוב אם כן מה יעשה תאמר לו שילבש חולצה יכסה את הלב שלו או אם קשה לו למצוא את החולצה יקח לפחות מגבת יכסה לכמה שניות במגבת כדי שלבו לא יהיה ערום ואז יהיה אפשר בלכתחילה לברך את הברכה שהכל נהיה בדברו כשהוא אוכל לא אכפת לנו שאוכל בצורה תורה משונה אבל את הברכה כבוד הברכה צריך שיהיה גם הלב יהיה מכוס לפעמים האנשים האלה אנשים בני תורה נמצא כל היום שמה בלי תורה בלי שום דבר זה משעמם למזלו הטוב הגיע איזה ראש ישיבה גם הוא הגיע לים ואז הם מתנפלים עליו רבנו תגיד לנו שיחה מוסרית טוב הוא מסכים כולם משתתחים על החול ושומעים שיחה מוסרית שוב זה לא יפה איך התורה ניתנה בהר סיני בהמה ביראה נתנו להם את התורה היו בבגד ים גם זה לא יפה תביא להם את החולצות לפחות שילבישו את החולצה שישמעו דברי תורה דברי אלוקים חיים שהלב לא יהיה מגולה גם כשהלב מגולה גם זה לא יפה גם זה לא טוב בלכתחילה אבל אם עשו כן נו והוא רחום מכפר עוון יש להם על מי לסמוך בקטע האחרון שלבו ערום זה לא דבר שהוא מצד הדין. בזה יש מחלוקת. המקן יש לו על מי לסמוך. אבל בלכתחילה יותר טוב שהלב יהיה מכוסה. זה מה שרצוי לנהוג ולעשות בלכתחילה. גם הספורטאים בקיץ כשהם רצים, הם רצים בלי גופיה, רק עם בגד ים. ובאמצע הוא צמא, הוא לוקח מהמימיה ושותה. גם זה לא טוב. איך הוא יברך בצורה כזו? גם זה לא רצוי. לא טוב לנהוג ולעשות כן מרן מסיים ולא יברך כשר ראשו מגולה אסור לאדם לברך ברכה בלי כובע הנושא של כיסוי הראש מתחיל באישה אצל האישה זה דאורייתא קראנו לפני שבועיים חומש במדבר פרשת נשוא פרע את ראש האישה מכאן למדו בכתובות עבישה נשואה חייבת מדאורייתא לכסות את ראשה. ולכן גם כשהיא באה לברך ברכה כותב חסד לאלפים בשם רבי אברהם סבע בצור אמור שחייבת לכסות את ראשה ורק אחר כך תברך. לא מבעיה כשהיא לא נמצאת בבית אלא אפילו בתוך הבית שמהתורה היא לא חייבת לכסות את ראשה כשאין אנשים זרים. אפילו אחי כבוד הברכה מחייב אותה לבוא ולכסות את הראש ואחר כך תוכל לברך ברכה או להתפלל וכיוצא בזה וככה מסקנה למעשה לא רק לאנשים גם אנחנו הגברים אפילו אם תאמר שחובת כיסוי הראש אינה מדאורייתא אלא מדרבנן אפילו אחי אומר לנו מרן כתוב במסכת סופרים אסור לך להזכיר שם שמיים כשהאדם הזה זה בלי כובע הטעם למה אנחנו מכסים את הראש הגמרא במסכת שבת קנו שמה היא מסבירה לנו יפה את הטעם הגמרא מספרת כשנולד רב נחמן אותם אחוזים בכוכבים באו ואמרו לאמא שלו הילד הזה לפי המזל שהוא נולד יכול להיות ראש הגנבים ראש המאפיה כישרון עצום במה בגניבות היא נבעלה מהדבר הזה מה חלילה יהיה לה בן גנב רצה מיד לבית המדרש אמרו לה החכמים תדאגי שראשו יהיה מכוסה כדי שתהיה לו יראת השם הגמרא ממחישה מה שקרה פעם האמא לקחה אותו לפרדס של התמרים נפל לרגע הכובע מראשו הרים את עיניו ראה בראש הדקל יש תמרים עץ התמר הוא גבוה חמישה 19 20 מטר כרב עין טיפס עלה חתך את האשקולמרים וירד הביא לאמאיפה זה הבאתי מלמעלה אתה רואה את הכישרון הוא לא עשה לפני כן אימונים לא בחל הים ולא במקום אחר בשניות עליו וטיפס זה היה הכישרון הטבעי של המזל שלו מיד היא שמה עליו חזרה את הכיפה אתה רואה שם בגמרא את היסוד שכיסוי הראש הוא בוודאי מועיל הרבה ליראת השם טהורה. לכן אנחנו מקפידים לא רק על המבוגרים, לא רק אנחנו, אלא גם לגבי הקטנים. מרן כתב לנו למעלה בסימן ב סעיף ו לא ילך ארבע עמות בגילוי ראש. ומרן חזר על זה בסימן צא א' סעיף ג' לגבי תפילה שאסור לאדם לעמוד להתפלל בגילוי ראש. ולא רק בתפילה שאתה עומד להתפלל לפני המלך, אלא מרן אומר את זה גם לגבי ברכות הנהנים שאתה בא לברך בורא פרי העץ, בורא פרי האדמה וכיוצא בזה, צריך שהראש יהיה מכוסף. שאלה היא לגבי דעבד, הרבה פעמים יש תקלות. השאלה היא מה הדין. לפעמים אתה מזמין איזה תכנאי שיבוא לתקן לך את החשמל, מכונת כביסה או דבר אחר. התכנאי הזה בא בלי כובע אבל אתה רוצה לתת לו מים קרים עכשיו קי יצחה מאוד אתה רוצה להגיש לו מים קרים לפעמים אותו האדם שם את היד שלו על הקרחת וברך שהכל נהיה בדברו את רואה שאתה אדם דתי הוא מכבד את המסורת וברך מה שהוא שם את היד בשל עצמו זה אפס זה לא נקרא כיסוי ממילא הוא עשה עוון ואף על פי כן אל תאמר לו לחזור עוד הפעם לברך שכל ולכתחילה כשאתה רוצה להגיש לו מים קרים ביד ימין תתפוס את הכיפה ביד שמאל את המים הקרים תן לו שיכסה את הקרחת שלו בכיפה ואחרי זה יברך כך כדאי כך צריך לנהג ולעשות ולכתחילה אבל לפעמים קורה שהוא כבר הקדים אותך ברך בלי כובע טוב מה דהבה אהבה ודעבה אינו חוזר הדין הזה נלמד מהסוגיה במסכת ברכות ס שם הגמרא סופרת לנו אומרת לנו את כל ברכות השחר כשאדם מתעורר אומר אלוקי נשמה שומע את כל התרנגול אומר הנותן הסכבי פותח את העיניים אומר פוקח עיברים וכן הלאה בסוף אחת הברכות האחרונות הגמרא אומרת כשלובש את הכובע וברך עותר ישראל בתפרה אם נאמר שסדר הברכות האלה הוא דווקא מה משמע שכל הברכות הוא אמר אותם עדיין היה בלי כובע המרשע דוחה אומר לא מבעיה לדעת האומרים שסדר הברכות לו דווקא אלא אפילו אמר סדר הברכות דווקא אין הכוונה שלפני כן הוא ברך בגילוי ראש היה לו כיפה על הראש כשהוא ישן היה לו כיפה אלא כשבא ללבוש את הכובע הגדול את המגבעת על זה מברך חותר ישראל בתפרה אבל גם קודם היה ראשו מכוסה כך דוחה ואומר המרשה וככה מסקנה בלכתחילה אבל סוף סוף הדבר לא יצא מדי מחלוקת. האור זרוע מביא שבצרפת היו מקומות שהנערים היו עולים לספר תורה מברכים בלי כובע. עד כדי כך. זאת אומרת, הם הבינו שסדר הגמרא דווקא הם הבינו אחרת. נכון שאנחנו לא פוסקים כך. מי העיז היום לעלות ספר תורה בלי כובע? רק מי שיש לו שריטה, רק המשנון יעשה את זה. אבל נפקמינה במחלוקת הזו לגבי דיעבד קורה לפעמים לא יבוא ולא יהיה אדם חולה מתפלל בבית ביחיד לא יכול לבוא לבית כנסת הוריד לרגע את הכיפה כדי להניח תפילין של ראש שכח להחזיר את הכיפה לראשו הוא גומר עושה שלו ממרומיו הולך אחרונית ואז הוא רואה את הכיפה על הרצפה אז הוא הבין שהוא התפלל בלי כובע ואז הוא שואל אותנו יצאתי ידי חובה או מה שלמדנו במסכת סופרים שאסור להתפלל בלי כובע הדין הזה לכתחילה בדעבון מחלוקת המסקנה היא הוא לא צריך לחזור עוד הפעם את כל התפילה מברוך שאמר אלא מספיק שיחזור רק את העמידה שםספתי תפתח ויקדים יעשה תנאי לנדוה יאמר כך אם יצאתי ידי חובה תהיה תפילתי לנדוה ואם לו תהיה תפילתי לשם חובה ויחזור עוד הפעם את העמידה עם הכובע בבית הכנסת זה כמעט לא מצוי אם נפל לך הכובע אנשים מיד יגידו לך הלו אדון תלבש את הכובע מיד בבית אין מי שיראה שמה יכול להיות חלילה תקלה כזו והמסקנה בדיעבד אין ברירה לא יכולים להתיר לו לחזור ולהתפלל בצורה רגילה אלא תנאי נדבה זה מה שצריך לומר לאותו האדם זה הפתרון הטכני הגאון הרב פינשטיין באגרות משה מביא בשם האחרונים שבלכתחילה החובה בכיסוי ראש שרוב הראש מכוסה. אין לנו הגדרה כמה סנטימטרים כי הגודל של הראש של האנשים זה לא אותו דבר. יש אדם שיש לו ראש קטן הוא שם כיפה של טרסר סנטימטר כבר הראש שלו הרוב הרוב הגדול מכוסה. טוב לאחד כזה גם כיפה כזו מספיקה. אבל יש אדם יש לו ראש ענק, ראש של הבטיח גדול אז צריך גם לפי הממדים של הראש יקנה גם את הכיפה. כשהוא הולך לחנות לקנות כיפה לא יקנה איזה כיפה לקטנה שאתה צריך לחפש בתוך השערות איפה הכיפה אם בכלל יש אלא שתהיה לו כיפה גדולה שתכסה את רוב הראש ובעצמו האגרות משה שם בסוף התשובה אומר שהעולם לא מקפידים בזה הרבה אנשים הכיפה שלהם היא רק מיעוט שמכסה את הראש ולא הרכתחילה אנחנו לא סומכים על זה בפרט כשהוא בא להת מתפלל בא לברך ברכה. כאן הדבר הרבה יותר חמור. אנחנו רוצים שהכיפה תהיה גדולה. לא מעניין אותי מה הצבע של הכיפה הזו. אם הוא לובש מגבעת, כסקד, כיפה שחורה, כיפה לבנה, כיפה של רבר הללך, לא חשוב לנו מה. חשוב לנו הגודל ולא הצבע. ולכן כל אדם מקפיד לפי המימדים של ראשו, שראשו יהיה מכוסה. כמו שאמרנו אין הבדל בזה בין הגברים לבין נשים נשואות בזה בוודאי שצריך להקפיד בדבר כשבאים לברך ברכה או לומר קידוש הבדלה שגם האישה תהיה עם ראש מכוסה אין ספק שזו החובה הבעיה העיקרית היא לגבי נערות רווקות בזה אין לנו גילוי בדברי הפוסקים כאן הבעיה האם באמת יש להן על מה לסמוך. מה שהן מברכות או מתפללות בלי כובע, בגילוי ראש, או שאין זה נכון לעשותו. את ההלכה הזו האבא בודק והבי העומר חלק ו'. תראו שם תשובה ארוכה מאוד. אבא מביא את כל המקורות, גמרא, מדרשים על הנושא של חובת כיסוי הראש. הוא מנסה לבדוק אולי נמצא איזה סמך, אולי יש הבדל בין נער בן 14 לנערה בת 14. שום מקור, שום מקום אתה לא מוצא את ההבדל הזה. למה שאנחנו הנערים שלנו חייבים לכסות את הראש כשמתפללים או מברכים? למה הנערה הזו לא תתחייב? בזמנם בזמן הראשונים השאלה הזו לא הייתה קיימת אז היו מחתנים את הבנות בגיל 10 גיל 12 כל וחומר אצל התימניות והג'רבאיות הרי הם מפרשים את דברי הרמבם מה מה שהרמבם כתב שהאישה חייבת לכסות את ראשה אחת נשואה ואחת פנויה הם מפרשים ברגע שהבת הגיע לגיל 12 חייבת לכסות את ראשה אפילו שהיא רווקה וככה היה מנהג בתימן עדור האחרון גם בג'רבה תלך לשם תראה הנערות גם הרווקות בגיל 12 הם מכזות את ראשם לכן שמה כמעט לא הייתה השאלה הזו השאלה הזו היא לנו לספרדים ולאשכנזים שלא מפרשים כך את הרמבם ומרן אלא הם מפרשים מה זה פנויה שהרמבם כתב הכוונה היא אישה אלמנה או גרושה היא חייבת לכסות את ראשה אבל לא לגבי רווקה רווקה פטורה וכך למעשה נוהגים כמעט כל הספרדיות והאשכנזיות כשהיא באה להתפלל כאן מי אמר שהיא יכולה לעמוד להתפלל בלי כובע זו הבעיה העיקרית לכן האבא שמה כותב חומרה שקרובה לדין שגם הרווקות כששומעות קידוש הבדלה או מתפללות לכתחילה יכסו את ראשם זו המסקנה שם בתקופה שאבא כתב את ההלכה הזו אבא היה בבית הדין הגדול יחד עם הגאון הרב אלישי זה ראה לו את התשובה הזו אמר לו ילמדנו רבנו אולי כבודו ימצא לי איזה סמך שאולי יש הבדל בין הנער לבין הנערה אולי לנערות יש איזה היתר גם הרב אלישב ענה לו אמר לו לא מוצא שום הבדל אם אתה אומר כיסוי הראש הוא כדי להוסיף יראת שמיים אם אתה אומר שחייבים בתפילה לעמוד בהמה וביראה לכסות את הראש למה של הנערות זה לא יהיה ככה לא מצאנו הבדל הסבר מתקבל על הדעת מדוע ולמה אותן הנערות יהיה להן היתר ללכת בגילוי ראש, לברך, להתפלל בגילוי ראש? לא מצאנו סמך לדבר. ולכן כמו שאמרנו, חומרה שקרבה לדין, כדאי מאוד שיכסו את ראשם. בשנים האחרונות, ברוך השם, יש כמה וכמה סמינרים שהמנהלת, המורה הנהיגו את המנהג היפה הזה. הבנות מגיעות לסמינר. כשמגיעות לתפילה מוציאות מהילקות, מוציאות מהתי כובע, כובעברת או דבר אחר, מכסות את ראשן ואחר כך מתחילות את התפילה אלוקי נשמה והלאה. וזה באמת מנהג נפלא, מנהג טוב. מי יתן והיה וכולן יעשו את הדבר הזה שיכסו את ראשן לפחות בשעה שמתפללות לפחות בשעה שמזכירות שם שמיים ברכה קידוש הבדלה ויצד הזה זה מה שרצוי לנהוג ולעשות אין לנו כוח להילחם עם כל העולם רוב העולם לא נוהגות כך לפעמים התורה היא באה לבית הכנסת מתפללת הכל והכל בגילוי ראש עדיין לא עשו כיפות מקרטון בשביל הבנות האלה כמו שעשו בכותל המערבי בשביל אלה שבאים בלי כובע אבל בלכתחילה אם האישה שואלת אז צריך לתת לה את העצה הטובה ביותר שתכסה את ראשה לפחות בשעת התפילה והברכות המחמירה בכל זה בוודאי תבוא עליה ברכה מרן ממשיך ואומר לנו את דברי הראש כל דבר שמברך עליו לאכלו להריח בו צריך לאחזו במינו כשהוא מברך. כל זה למדנו מהגמרא בברכות מג וזה כלל הן לגבי ברכת המצוות והן לגבי ברכת הנהנים. אדם שבא לעשות מצוות קידוש תופס את היין ביד ימין שבי השם לנגדי תמיד כי מימיני בא למוטח חשיבותי יד ימין. זה הכוח של הקדושה. כך גם הבדלה או כל מצווה אחרת. אומרים לך תקיים עכשיו מצוות עשה דאורייתא לקבוע מזוזה. יברך את הברכה וציונו לקבוע מזוזה ומיד יקח את המגה ויבריק שוב ביד ימין. וכן בשאר כל המצוות כולם אנחנו עושים את הכל ביד ימין. מרן כותב לקמן בהלכות ארבעת המינים סימן תרנא אדם שבא לקיים מצוות לולב תופס ביד ימין את הלולב ביד שמאל את האתרוב למה בלולב יש שלושה מצוות לולב ודס ערבה זה החשוב יותר ואת זה אתה תופס ביד ימין כך ראוי לעשות אם היה לו טעות בדיעבד הפך בדיעבד יצא ידי חובה המגן אברהם ורבי עקיבא גר דנו אצלנו כאן בברכת הנהנים האם גם בברכת הנהנים הוא כך או לא? אחרי שכף החיים מביא את דברי המגן אברהם ורבי עקיבא היגר הוא מסיים אבל לפי הקבלה גם בברכת הנהנין אל תתפוס את מים קרים ביד שמאל תתפוס אך ורק ביד ימין כמו לגבי ברכת המצוות גם ברכת הנהנים אתה לוקח את האפרסק לברך עליו בורא פרי העץ תתפוס ביד ימין אחרי שנגס אחרי שהדרכה חלה אחר כך כך אם הוא ירצה אחרי זה לשנות לא אכפת לנו אבל בשעת הברכה צריך בלכתחילה לתפוס את זה ביד ימין זו המסקנה להלכה ולמעשה בלכתחילה מרן ממשיך שם בסימן תרנא מביא לנו מחלוקת בראשונים לגבי אדם איתר הלשון איתר נאמר בספר שופטים אהוד בן גרה היה איתר יד ימינו. פירוש המילה התר מלשון סתימה. אל תיתר עליי באר פיה כאילו צד הימין שלו סתום. זה הכינוי של איתר. אצלו כל הכוח ביד שמאל. האם יתפוס את הקידוש? האם יתפוס את הלולב ביד שמאל או לא? רבנו רחם בשם התוספות אומר גם היתר צריך לתפוס ביד ימין. כך דעת רוב הפוסקים וככה ההלכה. אלה דברי מרן שם ומשם נלמד גם לגבי מצוות אחרות. גם האיתר כשבא לקבוע מזוזה גם הוא יתפוס את המברגה ביד ימין ויבריג ויקבע את המזוזה. גם ההיתר כשתופס יין לקידוש והבדלה יתפוס את זה לכתחילה ביד ימין. שוב תהיה המחלוקת לגבי ברכת הנהנים ימין או שמאל. עוד הפעם גם כאן על פי הקבלה זה מה שמטא את הכף. יש לנו כלל כשיש לנו מחלוקת בפשטנים הקבלה מכריעה ולכן לכתחילה יתפוס ביד ימין אחר כך הוא רוצה להמשיך לשתות את קפה שלו ביד שמאל לא אכפת לנו מה שיעשה אחר כך אבל באותו רגע של הברכה יותר עדיף יותר מהודר יותר טוב שיתפוס את זה ביד ימין זה מה שרצוי לנהוג ולעשות לכתחילה גם אדם שהוא שמאלי גם איטרין וגם בהלכות האלה אין הבדל בין איש לבין אישה. גם אם אישה זו שמאלית, לא שמאלנית, אני מדבר על שמאלית יתרת. גם היא תתפוס את הכל ביד ימין כדי לעשות את המצווה בצורה ודרת, בצורה שלמה. יעבה תפס ביד שמאל. טוב. מה? דאווה? אהבה. כמו שאמרנו, אין הדבר הזה לעובה, אלא כל זה לכתחילה בלבד. ברגע שאדם נוגס ולועס כבר הברכה חלה. יש לנו שלושה דעות. המאירי אומר ברגע שמכניס לפה לקת יושר אומר ברגע שאדם לועס השלוחות הברית אומר צריך גם שיבלע. בסדר כאן הוא מכניס לפה הברכה כבר חלה. ברגע שהוא לעס הכל בסדר. ממילא את ההמשך יכול לתפוס כבר ביד שמאל. זה כבר לא מפריע לנו. אין זה לעיכובה. רבי חנניה בן עקשה אומר [מוזיקה] [מחיאות כפיים]