הפסק בין הברכה למעשה – דיבור, זמן וברכה לבטלה

 - - - לא מוגה! - - - 

זה לו בספרדית המילה הזו שלום אז הוא אומר כאן בין בורא פרי העץ לטעימה הוא אומר מילה שאלה קשורה לעניין מילה חייב לחזור ולברך הברכה שהוא אמר הייתה הברכה לבטלה בגלל הטיפשות שלו שבא ודיבר הפסיק בדיבור בין הברכה לבין הטעימה כך גם לגבי זה ברכת המצוות בירך להניח תפילין ולפני שהניח את התפילין פותח את המכשיר ואומר הלו או בברכות אחרות כל זה פשע אסור לעשות כדבר הזה לא לענות לטלפון לא לענות לילד שלו או לכל אדם שפנה אליו נכון שאנחנו אנשים מנומסים אבל יש גבול היכן כאן מותר והכן אסור. אחרי שתטען הברכה בורא פרי העץ חלה אחר כך תוכל לענות לו. אבל לא לפני האכילה לפני שיאכל אין היתר לענות לו בשום אופן ולא שיך בזה עניין של כבוד הבריות כלל ועיקר. אדם ששומע קדיש או קדושה ברגע הזה אם אני שומע אני עולה אבל אחרי שאמר הבורא פרי העץ ושמע קדיש הקדושה לא יענה גם בזה ההלכה היא שהענויה אם ירצה לענות קדוש או יא שמרבה גם זה נחשב להפסק וגם זה אסור יש דעה יחידה ספר ספר בניין עולם מי שכתב להתיר לעלות וכל הפוסקים הם חלקו עליו הטענה של בניין עולם היה למדנו במשנה ובשולחן ערוך סימן סו בין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם אדם שמסיים את ברכת יוצר המאורות הוא מסיים לבוחר בעמו ישראל באהבה ומיד אחרי זה שומע קדיש הקדושה עונה שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ולכן גם פה הוא טוען בין הברכה לבין הטאמה זה כמו בין הפרקים ולכן יענה קדיש יענה קדיש יענה קדושה קדוש קדוש אלה הדברים שטען בניין עולם אבל הפנים ירות רבנו החידה בשאר האחרוני אמרו לו זה לא דומה לשם שם אותם ברכות הם ברכות שבח לבורא עולם שיצמידו אותם ישמיכו אותם חכמינו לקראת שמע אבל כאן אצלנו לא כאן אתה מברך בורא פרי העץ והברכה לא חלה עד שתטען ואם הוא יגיד יה שמי רבה אין שום קשר בין יה שמי רבה מברך לבין הברכה שאמר בוקעץ ולכן כאן זה יהיה הפסק ואז אז הברכה שהוא ברך תהיה חלילה הברכה לבטלה הוא עבר טיסה ולכן יזהר שלא לענות זו המסקנה של רב ככל הפוסקים וככה ההלכה למעשה זה דבר שמצוי מאוד לאדם שזכה להיות שכן של בית כנסת כל פעם שהוא בא לברך איזה ברכה ארוחת בוקר ארוחת צהריים או בערב ברוך השם יש שמה מניינים והם אומרים קדישים קדיש קדושה ברכו יזהר שלא להפסיק בין הברכה לטעימה ואפילו לצורך מצווה הדבר אסור אין היתר בדבר כך גם לגבי ברכת המצוות ברך להניח תפילין ושמע קדיש אסור לו לענות יהיה שמי רבן מברך ברך והתעתף בציצית ועדיין לא תעתף ושמע הקדיש הקדושה גם שם אסור לו להפסיק ולענות אלא קודם כל בראש הראשונה חייב קודם כל שהברכה תחול על ידי שיתעתף בציצית ורק לאחר מכן יוכל לענות קדוש או קדושה שיבולי הלוקת מוסיף הוא אומר לא רק הפסק בדיבור גם הפסק בזמן של כדי דיבור גם זה אסור למדנו בגמרא במסכת פסחים ז כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן הגמרא מסבירה את פירוש המילה עובר. מה זה עובר? הכוונה היא קודם שנאמר כתוב בספר שמואל ביעבור את הקושים. למה הגמרא צריכה לומר לנו מילה בעברית מילה עמוקה כזו? ואחר כך מביא פירוש מה שכתוב בשמואל. תגיד עברית יותר קלה, יותר פשוטה כל המצוות נברך עליהם קודם עשיתי. למה צריך לומר עובר? הסבירו לנו המפרשים. הכוונה היא כך. אם אותו האדם שבא לברך, הוא עדיין לא תירק את התפילין. עדיין התפילין נמצאים בתוך התיק. ורק אחרי שלוש ארבע דקות עד שהוא גומר לפרק את הכל ויניח את התפילין על הזרוע. בינתיים אם הוא ירצה להקדים ולברך יש כאן הפסק בזמן ולכן חכמנו רמזו ואמרו עובר לעשי אותו האדם שרץ הוא רץ והשיג אותו עבר לידו והשיג אותו אבל הוא היה קרוב אליו גם פה צריך להיות קרוב לביצוע של הברכה קודם כל תפרק תציא את התפילין מהכיס אחרי שגמרת לפר פרק את הכל, חתפילין על הזרע, הכל מוכן מזמן כדי לקיים את המצווה לקשור. רק אז אתה מברך להניח תפילין ומיד כושר. כך גם לגבי שאר המצוות או ברכת הנהנים. אדם שבא לקיים מצוות עשה דאורייתא לקבוע מזוזה. אחרי שהוא מברך מצוה לקבוע מזוזה אחר כך הוא מוציא את הסנטימטר מתחיל למדוד. הוא רוצה שזה יהיה בתחילת שליש העליון. כמה הגובה של המשקוף הוא מודד? מטר 95. כמה זה שליש העליון? 20 כמה יש לו? מתוך 65 סנטימטר. ואז הוא יודד, אחר כך הוא לוקח את התיובה של הדבק מגע, מורח על הנרתיק של המזוזה ורק אחרי דקה אחת או שתיים הוא קובע את המזוזה וגם זה אסור בלכתחילה אין לו היתר לעשות כדבר הזה אלה דברי שבול עלקת אלא קודם כל לפני שאתה מתחיל את הברכה תיקח סנטימטר ותמדוד מדדת 65 סטימטר תסמל בעיפרון תברח את הדבק מגע תוציא מהתיוב את הדבק תכין את הכל הכל מוכן למזומן אחר כך תברך וציבה לקבוע מזוזה ומיד בתוך שנייה הוא קובע את המזוזה כך גם לגבי ברכות הנה יש לו קלמנטינה הוא מברך מיד בורת פניי העץ אחרי שגמר לברך מתחיל לקלף את הכללמנטינה 30 40 שניות עד שיקלף את זה עובר זמן גם זה לא בסדר קודם תקלף ואחר כך תברך בננה תפוס וכן הלאה כל הדברים האחרים שייך בהם את המגבלה הזו כך גם לגבי תמרים אנחנו נזהרים כשבאים לאכול תמרים קודם כל בראש ובראשונה בודקים אולי שמה תולעים אולי זה מעפן אתה פותח את התמרה מוציא את החרצן ובודק בדקת הכל בסדר בסדר, תברך העץ ותאכל. אבל מה עושה הטיפש? מברך מיד. אחרי שברך, אחר כך הוא פותח את התמרה, מתחיל לבדוק. ומה יהיה אם זה מתולה? הוא מסבך את עצמו. גם כאן חייב להיות בין הברכה לבין הטעמה צריך להיות לא יותר משנייה אחת. בלשון הפוסקים תוך כדי דיבור. אלה דברי שיבולי הלקת מה עם הראש רבנו דודירהם חולק אבל כותב המגן הגברהם במחלוקת הזו אנחנו אומרים לכתחילה צריך לחשוש שדעת שבו להלקת רק בדעבד אם שב ולא דיבר בדעבד יצאו בלכתחילה צריך להשתדל למהר כמה זמן זה כדי דיבור תראו את הגמרא במסכת בקמה בדף עג שם הגמרא אומרת שזה כדי שאלה תלמיד לרב לפי הגרסה של ראשית תוספות הרמבם ורב הפוסקים זהו בזמן של שנייה אחת כדי אמרת שלא מעליך רבי אבל יש גורשים ארבעה תיבות שלום עליך מורי ורבי במחלוקת זו יש לנו פסיקה של מרן מרן בורי דעה סימן רמב סעיף תז אומר כשאדם רואה את רבו לא יפה שיאמר לו שלום כמו שהוא אומר לאיזה חבר, אלא יקדיר ויאמר לו שלום עליך רבי מרן לא אמר שלום עליך רבי מורי ארבעה תיבות אלא מרן אמר רק שלושה תיבות לכן גם פה כמה זמן לוקח לנו מה שלום מעניך רבי לוקח לא יותר משנייה ולכן בין הברכה בורא פרי העץ לבין האכילה שיטען מהתמר צריך להיות לא יותר משנייה אלא מיד יקח ויכניס לפה זו החובה שצריך לעשות בלכתחילה בדיעבד לקח לו יותר זמן נו מה דהבה הבה בדעבד יצא אבל בלכתחילה צריך להיות זריז ונזכר כך הוא הדין גם לגבי ברכת התורה אדם שזמן לעלות לספר תורה ויברך אשר בחר בנו לפעמים יש שמה חזן שלא הכין טוב את הפרשה אז ועוד שאותו האדם מברך הוא מתחיל להציץ בתיקון סופרים רוצה לראות איפה יש דגש איפה מעמיד איפה תעמים בינתיים וכשהאדם הזה גמר הוא עונה אמן אז אותו החזן מעריך באמן מנגן באמן הזה חמש שש שניות בינתיים הברכה של האדם הזה לא חלה מיד ולכן אם האדם הזה נבון וחכם הוא בן תורה לא יחכה לו הספר תורה פתוח איך שגמרת את הברכה נותן התורה מיד תתחיל לקרוא אתה בלחש דבר אדוני משהו תתחיל מיד כדי שהברכה תחול מה אתה צריך לחכות לו לחזן הזה לכתחילה החזן צריך להכין את כל הפרשה טוב ולא יעשה את הקומצים האלה אבל מה נעשה יש לפעמים חזרים גם כאלה והם מכניסים לספק את אותו האדם שמברך מסבין אותו בבעיה האמורה ובלכתחילה כמו שאמרנו קודם מן הראוי בלכתחילה שישי לב שלא להעריך אלא לקצר מיד אחרי ברכת הנעמנים בורא פרי העץ לאכול מיד מיד אחרי שגומר את הברכה ברכת המצוות בקבע את המזוזה מיד וכן כל כיוצא בזה כך כל אדם ינהג ויעשה כדי לברך את השם שהברכה תהיה ברכה טובה לכל הפוסקים לכל הדעות על התחילים בשביל יד חר הברכה אז בדע משני יכול להברך לא בדיעבד לא אמרנו דברי המגן אברהם שאנחנו חוששים לדבריה שיבולי הלקתחילה אבל בדיעבד אנחנו נפסק כדברי רבי דוד אבודירם שגם אם הואה דקה אחת או שתיים ולא דיבר שום מילה בדעבד לא חוזר לברך יותר מזה בדוגמה של הספר תורה שהתחלתי האדם הזה גברכה הראשונה בא חז"ל לקרוא רואה מיד במילה הראשונה רואה טעות בספר תורה סגר את הספר תורה ומיד לאחר מכן החליפו, הביאו ספר תורה אחר. עד שיעלה ויבוא ויגיע ויחליפו את הספר התורה, בינתיים עברו שלוש ארבע דקות. אבל אותו האדם שברך נזהר לא דיבר שום מילה בדעבד לא יחזור לברך. אנחנו פוסקים הלכה בדעבד כדעת רבי דוד הבודיאל. אבל בלכתחילה תיזהר שלא יעשו כדבר הזה. אם יש טעות זה דבר שהוא הפתעה אונס לא ידענו אבל בכל דבר שאני כן יכול להזדרז צריך להזדרז כמו שאמרנו שבין סיום הברכה לבין ההתחלה של עשיית המצווה לא יעבור יותר משנייה אחת זמן כדי לומר שלום עליך רבי זה נקרא כדי דיבור את הזמן הזה הוא צריך להתחיל לבצע את המצווה שלח ברגע שהוא התחיל לקשור את התפילין ברגע שהתחיל הברכה חלה אלא מה יש לה המשך למצווה הזו עוד מצווה שנייה תפילין של ראש ולכן אין שום בעיה בדבר יכול להמשיך אחרי תפילין של יד על סמך הברכה להניח תפילין גם את התפילין של ראש יניח מיד ללא עומר ודברים אין שום בעיה כך אנחנו כולנו עושים מה אתה רוצה שבשנייה אחת יניח גם תפילין של יד וגם תפילין של ראש יענה אמן על הראש לא חס ושלום לא יענה אמן העמ תהיה הפסק מרן כתב בסימן כפה שגם בין תפילין שין לתפילין של ראש לא יענה אפילו יא שם רב מברך קדוש קדוש ברך כלחומר שלא יענה אמן לא יפסיק באמצע כך גם לגדש שאר המצוות כמו שהזהרנו שלא יהיה אפילו בדברים דברי תורה אפילו בדברים שבקדושה לא יפסיק כך גם לגבי ברכת הנענים גם פה שייך אותו כלל ואותו דין דלכתחילה גם אדם שמניח תפילין דרבנו תן לא יפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש לא ידבר באמצע אנחנו חוששים בדעת הרעבד צריכים שיהיה רק שירה של תפילין של יד וראש הכל בהוויה אחת אבל שם אנחנו מכילים כיוון שאין ברכה לתפילין של רבנו תם אם הוא שמע קדיש או קדושה כן רשי לעלות אבל לא לענות לטלפון חס ושלום זה בוודאי גם בתפילין של רבנותם הדבר אסור. יש אנשים פלחים בשבילו לענות לטלפון כאילו זו המצווה הראשונה שבתורה. אומר והבתה לרעך כמוך. לא נעים. אנשים מתקשרים אליי. אפשר לחשוב בטח זה ראש ממשלה צריכים לדווח לו מה קורה בחל הים. האם השתלטו על האונייה או לא. הוא צריך לדעת מיד. אם לא יקבל דיווח מיד אולי העולם מתמונותט. יהיה איזה רעידת אדמה. אני יודע מה האנשים האלה חסרי דעת לפני שאדם נכנס לבית השם לפני שנכנס לבית הכנסת יכבה את המכשיר ולא יתעסק עם זה לא באמצע ברכת המצוות ולא בדברים אחרים כך נוהג אדם חכם ונבון וכך צריך להעיר את צום את ידם גם של הפלחים לצערני בית הכנסת פתוח לכל לכולם ולבית הכנסת באים גם פלחים שמשאירים את הנכשו צריך להעיר את צומת לידה פעם אחת אתה אומר לו פעם אחת או שניים ואם ההפלח הזה לא שומע לך אומר לא יש לי דברים חשובים המכשיר צריך להיות דולק שילך הגבאי למשטרה יוציא נגד האדם יצב הרחקה שישאר בבית שיעלה טלפונים בבית שלא יבוא לבית הכנסת ולא יפריע לנו מתחילים לומר פסוק שמע ישראל והטלפון של הכוכב הזה מתחיל לצפצף אומרים אתה גיבור ברכה אחרת מה זה איפה נשמע כדבר הזה הפקרות כזו בגלל שהוא צריכים כל הציבור לסבול יש מקום מיוחד לעבלים יש הסניף המרכזי זה בכפר שאול יש לו סעיף משנה ברחוב בן יהודה יש עוד כמה סניפים תשלח אותו לשם כן תשלח אותו לרחוב בן יהודה שמה יושב יענה לטלפון אבל לא בבית השם לא בתוך בית הכנסת הגבאי לא יכול להתפשר בדברים האלה צריך לתפוס אותם קצר את האנשים האלה. התראה ראשונה ואחרונה תגיד לו. פעם הבאה אם אתה עושה את זה החוצה יגרשו אותו החוצה. אומר לך זה שפיכות דמים. אתה ביישת את האדם הזה אני ביישתי אותו. הוא בייש את עצמו. הוא עשה את הפשתה לעצמו כשהמכשיר שלו צפסף. אומר לך, "לא ידעתי שזה יצפצף. באמת דבר גדול. תירוץ נפלא. אפלה פלא הוא לא ידע בסדר שילך לשם שם בחו בן יהודה יגיד לא ידעתי כן ידעתי שמה הכל מותר אבל כאן בתוך בית השם אין דברים כאלה אסור לנו להרשות לאנשים האלה שיפריעו את הכוונה בקריאת שמה או בתפילהנובנו גם אמן דברכות באמצע הנחת תפילין דרבנותם ודעבדע ענה אבל לא טוב להניח תפילין דרבנותם באמצע החזרה קודם כל הוא לא מכוון באותו רגע דבר שני הוא יודע הוא מביא את עצמו מראש למצב הזה שיצטרך לענות אמן וזה לא טוב ולכן יעשה את כל זה אחר כך כשאומרים נפילת הפיים החז מתחיל אמר לדוד אז יחליף את התפילין של ראשי עם תפילין דרבנותם מרן ממשיך כשאדם מברך צריך לכתחילה להשמיע לאזנו לברך בקל על ידי שאדם מברך בקל על ידי זה הוא מכוון הטבעד לא ברך בקול אלא ברך בלחש בדעבד יצא ידי חובה בתנאי מרן אומר ובלבד שיוציא בשפתיו המילים האחרונות האלה יש בהם ויכוח בפוסקים. תראו את הגמרא במסכת ברכות דף כ בשבת דף קנ שם יש את הסוגיה האם הרהור כדיבור דמה או הרהור לו כדיבור דמה. ובראשונים יש לנו מחלוקת איך המסקנה. יש שני דברים שעליהם אין ויכוח. דבר הראשון לגבי והיה מחנך הקדוש. אדם נמצא בשירותים או עומד ליד עגלת השפעה יש שמה סירחון איסור דאורייתא לברך ברכה או לומר דברי תורה ואפילו אם הוא לא אומר בפה את דברי התורה אלא רק מהרהר הגמרא אומרת שבזה ירור כדיבור דמה ועובר על איסור דאורייתא שנאמר והיה מחנך קדוש על זה אין ספק או דוגמה אחרת הפוכה אדם שנדר נדר אבל לא בפה, אלא במחשבה הוא נדר, אני אתן לאותו הגמח 1000 דולר. אחר כך הוא התחרט. הוא לא חייב לבצע את הדברים האלה. נשבע שבועה שלא יאכל לחם או דבר אחר. הוא לא אמר בפה, רק במחשבה. התורה אמרה בחומש ויקרא לבטא בשפתיים נפש כי תישאה. שם יש לך את הביטוי על ידי המירה בפה השבועה הוא הנדר חל אבל אם הוא לא מבטא בשפתיים אין שום בעיה הוא לא חייב לקיים אדם שעובר עליו דאורייתא לא תשאל את שם השם אלוהיך לשו מתי הוא עובר עליו אם הוא אמר בפה אבל אם הוא ההר את הברכה אין כאן איסור ברכה לבטלה אין כאן שום בעיה בדבר כאן היא אמר לא תיסא ושם ובא לסא את שמותם על שפתי רק שאדם מבטא בשפתיים הרווח אין לנו איסור ברכה לבטלה בזה אין לנו בעיה אין מחלוקת מתי יש לנו מחלוקת האדם הזה במקום לקרוא קד שמע שמע ישראל ההר את זה במחשבה האם יצא או לא יצא דעת הפוסקים שלא יצא וכך פוסק לנו מרן בסימן סב יש לנו אמנם מיעוץ מהפוסקים הרמבן הסמק ברבנו ישעיה שאומרים שהרהור כדיבור דמה אבל רוב הפוסקים אומרים הרהור לא כדיבור דמה ולכן אתה אומר לו אין בקריאת שמ שחרית ואין בקריאת שמה ערבית לא יצא וחייב עוד הפעם לחזור ולקרוא שוב את קריאת שמע אין לו היתר בדבר אסור לו לבוא ולסמוך על מה שהרהר את קריאת שמה. מרן חזר על זה בכמה וכמה מקומות. בהמשך בסימן קא. מרן כותב אדם מתפלל צריך לבטא בשפתיים גם לתפילת הלחש. ואם הוא רק מהרהר את התפילה לא יוצא. בסימן קפה בהלכות ברכת המזון. האדם הזה ברוך השם אכל לחם ושבע ולא אמר בפה את ברכת המזון אלא הרהר גם בזה לא יצא ידי חובה גם בדיעבה פעמים רבות אנחנו מתפללים עומד לי הבן איזה אדם וגם הוא מתפלל אני גומר חונה לדעת האדם הזה כבר אומר עושה שלום ממרמה מה הוא יודע לדבר יותר מהר ממני לא הוא מדבר כמוני הוא אדם נורמלי הוא לא עפרט הוא לא שד אז איך הוא כל כך גמר מהר? פשוט מאוד. האדם הזה לא אמר בפה, אלא מצלם בעיניים. מכונן לדעת רוצה בתשובה, הפך את הדתים אחד אחרי השני וגמר בתוך 10 שניות 20 שניות גמר את כל העמידה וזה, כמו שאמרתי מרן כותב לנו בסימן קא שלא יצא. יש חולקים שיחזור על ידי תנאי לנדבה. אני לא יכול להסתמח על מה שהרהר במחשבה את התפילה. כך גם לגבי מצוות קידוש והבדלה. התורה אומרת לנו זכר את יום השבת לקדשו. במחילתא נאמר שדווקא כשאדם מקדש ואומר בפה את הברכה, ברוך אתה השם מקדש השבת אז הוא זוכה לקיים את מצוות הקידוש. אבל בהרהור לא יצא ידי חובה. מני לנו המכילתא מביאה לנו ראיה זכור את יום השבת בפה כשהוא אומר שמור את יום השבת שהרי שמירת הלב אמורה שנאמר ואביו שמר את הדבר המני מקיים זכור בפה כך הסכימו כל הפוסקים יש דעה של אחד מהאחרונים שיצא מעולם ממנו מדבר מחילתה וכל הפוסקים פה אחד אמרו שלא יצא עוד הפעם יחזור לברך את הברכה ברכת מקדש השבת כדי לקיים את המצווה כהלכתה כך גם אסור לומר את ההבדלה במחשבה בארהור אלא גם שם חייב לומר בביטוי שפתיים לפעמים אדם נמצא במקום שכולם חילונים ולא נעים לו לברך את ברכת המזון לנענע בפה הוא לא רוצה שירגישו מה הוא עושה בכול נענע בפה הוא מסתכל על הסידור ועושה את הכל במחשבה בהרהור זה לא בסדר. אין דבר כזה. לא יצא ידי חובת ברכת המזון על ידי היר הור. כך גם מרן כותב אצלנו בסימן רב. יש מישהו מהאחרונים שטען. כל הדין הזה הוא בגדר ספק. ברכת המזון דאורייתא לא יצא ספק דאורייתא לחומרה. קידוש דאורייתא לא יצא ספק דאורייתא לחומרה. אבל אם זה קרה עם ברכת בורא פרי העץ או בורא נפשות שם בדיעבד לא נורא שמה יצא למה מחלוקת היא בדרבנן ספק דרבנן לכולה אבל מרן אין דעתו כן מרן סובר שגם בברכות דרבנן הרי אצלנו כאן סימן ר מרן לא עוסק בברכת המזון ברכת המזון כבר למדנו למעלה עד סימן קצ אלא כאן הברכות הם עץ אדמה שהכל דרכו דרדנן וגם בזה מרן מדגיש הוא בלבד שהיו בשפתיו אם הוא רק מהרהר כמו שאמרנו הרהור לו כדיבור דמה ולכן כל אדם ואדם בלי יוצא מן הכלל בין איש בין אישה גם נשים חייבות לברך את השם גם האישה חייבת לבטא בשפתיים בדיעבד אם לא ישמיע לאזן בדיעבד יצא אבל אם גם לא נענע בשפתיים בזה בהרהו כמו שאמרנו זה לא בסדר הבעיה היא אמת נכון הדבר שמיים דעתו שאפילו בברכות דרבנן חייב לבטא בשפתיים לא ביטה בשפתיים גם בדיע לא יצא השאלה היא אם אנחנו רשאים נפסוק בדבר הזה לכתחילה כדעת מרן יש בזה מחלוקת גדולה הפוסקים רבי יצחק עתיר ברוב דגן אומר אנחנו פוסקים כמרן אבל לעומתו הגאון חידה בחיים שאל אומר לו אנחנו ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן רוב האחרונים ככה הלכו ולכן אדם עם הארץ אחרי שגמר את הבננה ברך בורא נפשות רבות אבל במחשבה בהרהור ולא אמר לא ביטה בשפתיים אותו האדם אינו רשאי לחזור ולומר את בורא נפשות משום שאולי שמ ההלכה כהרמב"ם שמקרבנו ישעיה שרה כדור דמה ולכן אין לנו ברירה כי אם יאמר שבדע יצא ולא יחזור לבררך את בורא נפשות אלא אם כן אם יעשה את העצה שאמרנו פעמים רבות מה שכתבו ציון לנפש חיה הצלח פרי תבואה ופתחי תשובה באורי דעה סימן שכח שיאמר כך ויברך דוד ד את אדוני לעני כל הקהל וימר דוד ברוך אתה אדוני אלוהי רוע עולם עד העולם מולך העולם ב נפשות רבות וחסונן על כל מה שברח שחיים ברוך חי העולמים כך יאמר זה אין כאן חשש אין כאן ספק ברכה לטלה הוא אמר פסוק בדברי הימים אם הוא לא חייב אז הוא לא נכשל באיסור של שמיים לבטלה זה מה שצריך לומר לו שיעשה אבל לחזור ולומר בפה יש לנו בעיה כך גם לגמרי על המחיה גם שמה אתה אומר ספק ברכות להקל אבל בלכתחילה חובה גם בעל המחיה גם בוראי נפשות לבטא בשפתיים כמו שאמרנו דעת מרן שקנו ראותיו ההור דווק דיבור דמה ולכן לא מספיק להרהר לפעמים ילדים קטנים בגיל שבע שנה מתעצלים לברך או להתפלל בפה אתה רואה את הילד הזה זה מדפדף את הדפים במחשבה הוא מעביר את הכל מה זה זה מחשב המחשב יכול בסריקה שהוא סורק יכול כאן צריך לעבוד את השם לומר בפה כך תלמד את הילד כדי שידע איך עובדים את הקדוש ברוך הוא שירת מה שהרש הרב אמר אם הוא יקר הוא יראה אז הוא לא יחזור לברך בברכה הראשונה זרה ונפשות זה אדם שבורח את ברכת בורא פרי העץ בהרהור האם יצא או לא יש לנו כאן מחלוקת כפולה לא רק המחלוקת אם עירור כדיבור דמי או לא התוספות דנו אולי כל הכלל של ספק ברכות להקל זה בברכה האחרונה בורא נפשות אבל כאן אסור לההנות מהעולם הזה בלי ברכה ולכן רבים מגדולי הפוסקים חששו לדברי ראי ואמרו שאמר מיד ברוך שם על מה שירהר את הברכה ויחזור ויברך בפה אם ירצה לעשות כן יש לו על מי לשמוך זה לא מוזכם דברי רי גם הם שניים במחלוקת אבל כמו שהזהרנו בלכתחילה אדם צריך מאוד להיזהר לא לעשות פשנה כזו לא לברך בהרהור יש לנו רק דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שמותר להרההר והיא המדרש אומר על הפסוק בתהילים אמרי האזינה אדוני בנה הגגה אומר דוד לקדוש ברוך הוא כשאני יכול אמרי האזינ השם כשאני לא יכול בינה הגיגי המחשבה מספיקה ולכן מה זה לא יהיה אדם ששוכב על ארץ דוי הוא לא יכול להתפלל בפה לא יכול לקרוא קרת שמע בפה יש בתוך פיו מכשירי הנשמה יש גם אתם מכשירים הוא לא מסוגל לד דבר אין ברירה לאדם הזה שהוא בגדר אנוס פסק מרן בסימן סב יהרהר קראת שנה יהרהר תפילה או דברים אחרים זהו זה הניס וחמנה תראה מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה מעשה אבל מה שאין כן אנחנו ברוך השם אנחנו אנשים בים אנחנו חייבים לעבוד את השם לומר את הכל בפה כך גם במצוות עשה של תלמוד תורה. אדם קם בבוקר, אסור לו ללמוד תורה עד שיברך את ברכות התורה. מסיים אשר בחרבנו מכל העמים, גמר. ואז הוא מתחיל בלימוד התורה. קודברו את בני ישראל. מרן ממשיך בסימן מז סעיף דווקא לומר בפה דברי תורה אסור. אבל אם הוא רהר בדברי תורה לפני ברכות התורה, דעת מרן שמותר. הרהור לא כדיבור דמה. זה לא נחשב כללימוד תורה ואין זה אסור זה לא נאסר גם לפני ברכות התורה אתה רואה גם שם מרן הולך לשיטתו שהרהור לו כדיבור דמה שמה נאמר בברכות את ו' הסקו שמע ישראל היו בדברי תורה כתים או שאדם אומר בפה או שומע כענה הרב אחי אם אדם מהרהר בלבד לימוד התורה זה לא קריאת עיתון אתה לוקח עיתון אתה קורא מודיע לא חייבים לקרוא את עיתון המודיע בפה גם אם קראת הסתכלת במחשבה יצאת ידי חובת קריאת העיתון אבל לימוד התורה זה לא עיתון צריך לבטא בשפתיים כך גם בשאר הברכות הן ברכות ראשונות והן לגבי ברכות אחרונות יש עלינו את החובה לבטא בשפתיים לגבי שבת יש לנו איסור דרבנן לדבר דבר דברי הנביא ישעיה הגמרא מפרשת אותם בשבת קנ הכפילות של הפסוק לדבר דבר דיבור אסור אהור מותר וכך פסק מרן להלכה בסימן שו אבל שם הדבר שונה התורה עסרה לנו עשיית מלאכה כאן הוא לא עושה שום מלאכה הוא רק מדבר מהתורה הכל מותר באו חכמים ועשרו לנו גם את הדיבור לך לאסר את הדיבור אתה לא חייב לאסר גם את ההרהור קשה לשלוט על המחשבה את זה חכמינו לא עשו לכן הפסוק כופל כאן אז זו הדוגמה החריגה יוצאת מן הכלל אבל מה שאין כן לגבי דברים אחרים או חלילה עירורי עבירה קשים מעבירה שמה אדרבה האדם הזה פוגל בשורש ולכן שם בוודאי צריך להיזהר גם במחשבה גם בהירור אבל מה שאין כן אצלנו כאן בעשיית המצוות אדם חייב דרך תחילה כל מצווה ומצווה שבא לעשותה צריך לומר אותה בפה מצוות הפרשת חלה או תרומות ומעשרות גם שם התורה מחדשת לנו ונחשב לכם תרומתכם ולכן אם אמר במקום בפה את כל הנוסח יותר מאחד מ שיש בידי חשב במחשבה ודאבת זמעי גם שם דכתחילה תאמר בפה הרי זו חלב תרומה או אתה עובר בפה את כל הנסח יותר מאחד מ אבל שם בדעבד במרר גם שם יש לנו פסוק מיוחד יוצא מן הכלל ונחשב לכם תרומתכם אבל חוץ מזה חוץ מהנושאים האלה שהרהור כדיבור דודברים אחרים כמעט בכל התורה כולה הרהור לו כדיבור דמה למה למה מרן כתב את ספירת העומר אם חשב הדקס מספר אחר או יבק יצא מה שמרן כתב בסימן תפט סעיף ד שם מרן מדבר כשהוא אמר בפה ברכה וכשהוא אמר בפה ברוך אתה השם אלוקינו הוא חשב לומר את המספר הנכון אז היה כאן ביטוי שפתיים יחד עם המחשבה ולכן אפילו אם היה לו בסוף טעות בדיע אבל יצא אבל אם לא אמר כלום בפה לא הייתה הברכה ולא את המספר לא אמר בפה אלא רק במחשבה גם שם גם בעניין ספירת העומר יגיד לך מרן לא יצא ולפי מרן יחזור עוד הפעם ויברך למרות שבמחשבה הוא חשב היום שלושה ו30 יום לעומר שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים הוא אמר את הכל במחשבה את כל המשפט הזה כלום לפי מרן זה אפס יחזר לברך ולספור גם במצוות ספירת העומר גם שם ההלכה היא הרמבור לו כדיבור דמה ולכן צריך להעיר עצוב יטם שלם האנשים אלו שעושים שלוש פסיעות מהר אתה רואה אותם אנחנו אומרים חונן לדעת אתה רוצה בתשובה והם כבר גמרו עושה שלם לפעמים צריך לדבר אז הוא יוצא החוצה יש לו את המכשיר אתה רואה הוא גמר הוא הולך לדבר בינתיים עד שהחזר אני יתחיל החזרה האנשים האלה הליצנים האלה כמו שאמרתי לא עובדים את השם כמו שראוי צריך להסביר להם את ההלכה הרהור לו כדיבור דמה זה ברכת המזון אפילו אם הוא אכל ושבר רק לגבי השלושה הברכות הראשונות עד בני ירושלים אמן זה דאורייתא ולכן גם בדעבד חוזר אבל הברכה הרבאית איננה דאורייתא אלא באבני תקנו אחרי שניתנו הרוגי בתר לקבורה הטוב שלא הסריחו המתים שניתנו לקבורה כל זה ברבנן ולכן אם יש לנו כאן ספק במחלוקת הזו נצטרך מאלץ לסמוך על דברי הרמבם שאולי רור כדיבור דמה ולא נוכל להתיר לו לברך את הברכה הארמאית פעם שנייה אלא כשיגיע לדוני ירושלים אני איך הוא מתחיל את הברכה הרבאית התחיל דבר אחד דודים גם שמה יעשה את העצה הזאת וימשיך אחר כך לעד הביא למלכנו ויגמור זה הפתרון באדם שטעה והרהר בליבו במחשבתו את ברכת המזון זו ההנהגה שצריך לנהוג ולעשות למדנו לגבי תפילה איזה עבודה שבל תפילה יכול להתל המגן אברהם מי שרוצה לחלק בין כל התורה כולה שהוא כדיבור דמין התפילה כי למדנו בתעמית ב מאיפה אנחנו יודעים שיש חובה להתפלל שנאמר ולעובדו בכל לבבכם מזוהי העבודה של הלב זו התפילה ולכן לפי המגן אברהם כאן בתפילה יותר קל ולכן נסחתי קודם ואמרתי אדם שטעה והתפלל בהרהור שחזור על ידי תנאי לנדבה לשריין את התפילה השנייה שלא יהיה חלילה שום ספק אולי ברכה לבטלה לכן אמרנו את העצה הזאת בזה הוא פותר את הבעיה אנחנו מקים בברכה את מרנו ורבנו ראש ישיבת כף החיים רבנו יעקב חיים סופר יעלה ויבוא וברто