ברכת הירקות והפירות – חי, מבושל וכבוש: מתי מברכים; אדמה, עץ ושהכל

 - - - לא מוגה! - - - 

 היינו בסימן רה סעיף א' מרן מפרט לנו כאן את הדינים של ברכת פירות האדמה על הירקות מברך בורא פרי האדמה במשנה במסכת ברכות לדשנה מביאה מחלוקת האם מברכים על פירות האדמה על הירקות בורא פרי האדמה או לפי רבי יהודה בורא מני דשאים ולהלכה אנחנו פוסקים בלכתחילה מסחבר בורא פרי האדמה כל זה בלכתחילה כותב הגאון רבי חיים בן עתר בספרו הראשון מציון אם האדם הזה טעה במקום בורא פרי האדמה אמר בורא מני דשאים בדעבד יצא סוף סוף התוכן הוא קרוב גם זה נכון ואמת ולכן ידי עבד כן יצא ידי חובה אבל לכתחילה צריך לדקדק ולומר כאן פרי פרי האדמה חלק מהירקות הם טובים גם כשהם חיים וגם כשהם מבושלים כך גם בפירות יש הרבה סוגי פירות אתה יכול לאכול את הפרי כמו שהוא בפני עצמו הוא טוב וגם כשהוא מבושל ולכן בין כך ובין כך נשארת הברכה כמו שהיה כגון אדם שאוכל גזר גזר חי הוא טוב הוא טעים הוא בסדר ברכתו בורא פרי האדמה גם גזר מבושל גם הוא טוב גם הוא מצוין וגם על גזר מבושל שאדם אוכל גם עליו אנחנו מברכים בורא פרי האדמה מלפפון כשהוא חי הוא טוב אתה מבשל אותו, מתחיל להתפורר, הוא מאבד מטענו. שם יכול להיות שלא נוכל לברך עליו בורא פרי האדמה. וכן כל כיוצא בזה. גם בפירות אתה לוקח תמרים, אתה מבשל אותם. התמרים נשארים עדיין בטעמם הטוב ברכתם העץ. גם כשהוא חי, גם כשהוא מבושל, ברכתו העץ. אתה מבשל צינוקים, ענבים. שוב, גם הענבים האלה היו קודם ענבים טובים, ברחנו עליהם העץ. אתה עושה מזה מרק פירות, אתה רוצה לאכול את הענבים, גם כשזה מבושל, טעמו טוב, טעמו משובח. ולכן הברכה נשארת. אבל יש חלק מהירקות שהם טוב רק כשהם מבושלים אבל כשהם חיים אינם טובים ולכן אם אדם רוצה לאכול תפוח אדמה חי אפילו אם הוא נאנ מזה לא יברך עליו בורא פרי האדמה אלא שהכל נהיה בדברו זה קורה הרבה פעמים יש ילדים ילדים שלוקחים תפוח אדמה הולכים לעשות קומזית והוא הצליח לשרוף חלק מהתפוח אדמה היה נדמה לו שזהו זהו זה זה כבר מבושל הוא אף פעם לא עבד במטבח עם האמא לא יודע מה זה מבושל הביא לאבא אבא עשינו פטטות הנה יש כאן תפוח אדמה אבא לוקח מקלף מוריד את הפחה רואה בפנים עדיין זה לא מבושל מה? אבל הילד הביא הוא לא רוצה לאכזב את הילד. זה חם מאוד הוא לוקח חותך חתיכה, מקלף רוצה לטעון. סוף סוף אתה נענה. נכון שזה לא מבושל, אבל טעם כל שהוא יש כאן. ולכן יכול לברך על זה שהכל נהיה בדברו. אבל את הדברה הראויה בורא פרי האדמה אינו יכול לברך. כך גם לגבי מה שקוראים בערבית בדנג'ן חצילים גם החצילים אותו דבר אתה לוקח את החציל כמות שהוא חי אתה רוצה ללעון סי לאכול לא זה דרך אכילת החציל ולכן מברכים על זה שהכל נהיה בדברו מתי הוא יכול לברך את הברכה הראויה לו אם הוא מבשל את החציל הזה לפעמים הוא בפני עצמו או שממלאים בתוכו או יש כאלה עושים מהחצילים כבוש לוקח את זה יחד עם חומץ יחד עם שום בצ דברים אחרים גם החצילים הכבושים ברכתם בורא פרי האדמה פה יש חלק מהחן בני ישראל המרוקאים לוקחים את החציל מבשלים אותו יחד עם מים וסוכר עושים אותו טעים מאוד מרוכ זה דרך בישולו ועל ועל החצילים האלה תברך בורא פרי האדמה וכן כל כיוצא בזה אדם שאוכל מלפפון חי ברכתו האדמה אוכל מלפפון חמוץ גם הכבוש גם הוא טעמו מצוין וגם עליו אפשר לברך את ברכת בורא פרי האדמה וכן בשאר כל הירקות שטובים גם כך וגם כך בברכה האדמה אבל אם הם טובים רק בבישול כמו הנפת אי אפשר לברך על הלפת כשהוא חי אי אפשר לברך עליו אדמה אלא מי שלוקח מעט מהלפת מקלף ואוכל יורד דרגה במקום אדמה יברך על זה שהכל נהיה בדברו דלעת מבשלים אותה ואם האדם הזה אין לו סבלנות לחכות עד שיבשל רוצה לקחת מהדלת לפרוס חתיכה וללעוס או בליל ראש השנה או בזמן אחר יברך על זה הברכה היא שהכל נהיה בדברו כך גם לגבי הקישוים גם הקישויים לא אוכלים אותם חיים כמות שהם יש בבן איש חי בפרשה הקודמת הוא דיבר על הקישוים על הפאוס זה משהו שדומה יותר למלפפון זה לא ה זה לא הקישויים שלנו ולכן שם באמת אפשר לברך על זה בורא פני אדמה אבל על הקישוים שלנו ודאי שלא ניתן לאכול אותם כמו שהם חיים ולכן הברכה היא שהכל רק אחרי הבישול תוכל לברך עליו את הברכה הראויה לו בורא פרי האדומה סלק האדום אותו דבר גם שם הברכה לסלק האדום המבושל בורא פרי האדמה סלק אדום שאינו מבושל שהכל אלא אם כן אם יעשה מזה כבוש שוב יש כאלה לוקחים וכובשים את זה סוחטים על זה לימון וכן הלאה הנה לך אם זה כבוש אין לנו בעיה זה קיבל טעם טוב זה כבר מעובה בהטב הכובש כבשים כמו המבשל של ולכן בזה כן יוכל לברך את הברכה הראויה לו יוכל לברך אבל הלאכי אם לא כבש אותו לא בישל אותו אלא הוא חתך אותו רק לחתיכות קטנות החתיכות הקטנות האלה עדיין לא ניתן אין דרך בני אדם רוב בני אדם לא אוכלים את זה כך חי ולכן אפילו אם האדם הזה כן נע אבל לא יוכל לברך את ברכת בורא קרי האדמה אלא על זה שהכל נהיה בדברו נפון כבוש אמרנו שהרב אמר שמ עליו אדמה אז למה נפון מבושל אפילו שאני לא ראיתי אדם שמבשל מלפגון אבל אם כבוש כמבושל אז המשונה הזה שיבשל אתם לפגון יהיה ככבוש כבוש כמשל זה מושגים או בהלכות שבת או בהלכות איסור ויותר לא כאן כאן הבאתי את זה לשון שאולה לכן אתה מסתכל במציאות אם זה משתבח בישול כן אבל אם הוא מתפורר מאבד מהטעם שלו אז זה לא טוב מרן כותב על שום ובצל כשאדם אוכל אותם כמו שהם חיים מברך עליהם בורא פרי האדמה אלה דברי מרן אבל היעבץ במור קציעה אומר זה היה בזמנם בדורותם היום בזמן הזה מברכים על זה שהכל נהיה בדברו היום אין דרך לאכול שום בצל כמו שהוא חי לבדו. הגמרא במסכת תענית בדף כה הגמרא מספרת שם על רבי אלעזר. הוא היה עמי מרוד כל החיים היה רעב מאוד מצא שום דרה דתומה לקח אכל את זה א סחב לו התעלב התעלף. נשמתו עלתה למעלה ושאל את הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם עד מתי הוא יזול בעוני הנורא הזה על הקדוש ברוך הוא מה אני אעשה אתה נולדת במזל של עוני אם אתה רוצה אני אחריב את העולם עוד הפעם נברא את העולם מחדש אולי בפעם השנייה אולי תיברא במזל של עשיר אמר לו רבי אלעזר כולה היי באולי או על הספק לא צריך ואז הקדוש ברוך הוא אמר לו מחכים לך למטה נתן לו כמו לטיפה יצא ממנו לשון של אש וחזר להכרתו אתה רואה שהשום הוא דבר חריף ומושך את הלב לפעמים אדם אוכל את זה עליבר הקנייה יכול גם להתעלף כמו רבי אלעזר שם הגמרא נותנת לנו את הכלל בר חי מזונה ל בזכות מותה תליה מילתה אלא במזלה תליה מילתה פירוש הדבר לא יחשוב האדם שמידה כנגד מידה אני צדיק אני חייב להיות עשיר אני צדיק חייבים להיות לי בנים טובים וכן הלאה לא לפעמים האדם הזה צדיק יסוד עולם ואין לו בנים כמו שהיה לאברהם יצחק או לפעמים צדיק יסוד עולם כמו רבי אלעזר והוא עני מריד כל ימי העניין זה לא תלוי מעשים בדברים אחרים מידה כנגד מידה אבל בשלושה הדברים האלה יכול להיות שאדם הזה נולמד במזל עני איך אומרים יש לו שתי ידיים שמאליות מה שהוא עושה הולך לומד חשמל לא הולך לו לומד מחשבים לא הולך לו לומד ספר כל דבר שהוא מתחיל לא הולך לו לא מצליח האדם הזה דיש מזל טוב תדאג לו שיהיה לה כמחה בפסחה תדאג לו מכספי מעשה שישב באיזה מקום ילמד זהו האדם הזה מסכן זהו זה המזל שלו אבל אדם שהוא נולד באמצע לפעמים מזל לא חלילה בקצה בסוף באמצע בזה בוודאי תפילה יכולה להעיד יש לנו ברכת השנים אתה אומר ברכני בכל מעשה ידינו ילך יעבוד הקדוש ברוך הוא ישלח שפע רוחני וגשמי במעשה דיו ובעזרת השם מצליח אדם כזה באמצע כן יכול בעזרת השם להצליח תפילה בוודאי תועיד אבל אדם שנולד בקצה בסוף בלי מזל לפי המזל אתה רואה האדם הזה אפס טוב אין מה לעשות על האדם הזה כמו שאמרתי צריך להתפלל שיזמינו לו בשמיים עשירים שירחמו עליו ויתרמו לו כל החיים א בזמנם הוא היה יותר חריף, בזמן האחרון הוא יותר מטורבט אפשר לאכול אותו גם כמו שהוא חי גם את הקולורבי אפשר לברך בין כשהוא חי אפשר לברך על הבורא פני אדמה גם אם אתה עושה מזה כבוש או שמים את זה בבישול לפעמים לא בהתחלה בהתחלה מבשלים את כל התבשיל בלי רק בשלב האחרון שמים את זה גם בזה הברכה היא נשארת בוראות פרי האדומה בצל מטן כמו צ'יפס בצל מטוגן כמו צ'יפ בצל מתוגן או שום מתוגן דינו כמבושל וברכתו האדמה אבל אם הוא אוכל את השום חי אמר לי משם אמר קציעה הברכה היא שהכל כך כותב גם להלכה ולמעשה אחי אדם נשמת אדם הוא אומר זה היה בזמן נם בדורותם בדורו של מרן עוד היו אוכלים את השום כמו שהוא חי היום כולנו מפונקים רוב האנשים לא אוכלים את השום כמו שהוא חי זה שורף את הושת אתה אוכל את זה זה חריף ואנשים לא אוהבים לאכול כך אלא היום קונים את זה כדי לערובב במרק או בכבוש או בסלט שמים זה משהו להטעים אבל אף אחד לא אוכל דבר כזה כמו שהוא אומנם בדור שלנו יש כל מיני המצאות איך להתפרנס. אחת מדרכי הפרנסה שהמציא הקדוש ברוך הוא בארץ ישראל לחלק מהאנשים פתחו חניות של טבעונים. יש אנשים תמימים הולכים לשם ושם הם מדריכים אותם לא רק קצד מברכים אלא גם כצד אוכלים ואומרים לו בבוקר לפני שאתה מתחיל ארוחת בוקר אתה צריך לאכול ראש של שום זה מנקה את כל הגוף מהרעלים ככה הם מסבירים להם ואז הפטמא הזה לוקח ואוכל בוקר ראשון אז איך אתה אומר שלא אוכלים. הנה לך תראה אנשים אוכלים יש אנשים בדידים שמהם אין ראיה איך הגדיר אותם מורנו חכם מציון את אותם האנשים הוא אמר אותם האנשים הם בריאים ומתנהגים כמו חולים כך הוא הגדיר את אותם הטבעונים עם כל ההנהגה המשונה שלהם ולכן אפילו אם האדם הזה אומר אני נהם מזה בבקשה אין לנו שום טענות ומענות עליו אנחנו מרשים לו לאכול את הר של השום אבל הברכה היא שהכל נהיה בדברו כך כותב להלכה גם הגאון רבי שמעון אגסי בספרו זהב שלה או הגאון רבי יוסף ידיד שהיה כאן אב בבי לפני 100 שנה בספרו ברכת יוסף גם הוא אומר שיברך על ראש השום הזה שהכל נהיה בדברו כך כותב האגרות משה ושאר חכמי דורינו וכך המסקנה להלכה ולמעשה הוא הדין גם לגבי הבצל גם בבצל פעם אולי האנשים היה להם את העומץ לקחת ולאכול את הבצל כמו שהוא היום אוכלים את זה עם לחם אוכלים את זה בסט אף אחד לא אוכל לא לוקח שום לא לוקח בצל ואוכל אותו כמו שהוא בספר בזאת הברכה הוא כותב בשם הראשון לציון חכם מרדכי שהקדוש ברוך הוא ישלח לו רפואה שלמה אמן הוא כותב בשמו שיש הבדל בין הבצ צל הקטן לבין הגדול. לפעמים כשזה גדול מאוד זה מפיג את החריפות. לפעמים יכול להיות שאז כן אפשר לאכול את זה כמו שהוא אבל בזמן שהוא חריף מאוד אפילו אם יהיה איזה אדם משונה שאוכל לא מסתכלים על האדם הזה ואתה לא יכול להקשות עליי אבל מרן כתב שהוא מבצל כשהוא חי ברכתו האדמה כמו שאמרתי בזמנו של מרן לפני 450 שנה אנשים לא היו כל כך עדינים היו אוכלים הכל בלי אף אחד היה מפונק ולכן אז באמת הברכה הייתה בורא פרי האדמה גם על החי היום לא היום המציאות השתנתה ולכן כל האחרונים הלכו בעקבות היעבץ בעקבות מור וקצאה ונשמת אדם וכולם אמרו שמברכים על זה שהכל נהיה בדברו וככה מסקנה למעשה כך גם לגבי הפלפל חריף אם אנחנו נאכל מהפלפל חריף שטע אתה אוכל גרם אחד ושורף את הפה אתה צריך לאכול כיכר לחם להפיג את החריפות אבל ראיתי אנשים לוקחים אוכלים את זה כך כמו שהוא יש להם כנראה הפה שלהם מנחושת המעים מנרוסטה לא קוראים להם שום דבר אוכלים את זה כך פלפל חריף וכן כן יוצא בזה גם הסחוק להלכה רוב האנשים לא אוכלים כך הולכים אחרי הרום ולכן גם אם הוא אוהב לאכול את זה כך שיהיה לו לבריאות הברכה יורדת שהכל נהיה בדברו וכן גם לגבי הלימוד אתה הולך לעץ, יש לימון קטן מאוד, אתה לוקח אותו, יש אנשים שאוהבים את החמוץ החמצים ופורסים ואוכלים. שוב, הלימון הקטן הזה אין דרך בני אדם לאכול אותו כמו שהוא חי. זה חמוץ מאוד. ולכן גם מי שכן רוצה לאכול יברך עליו שהכל נהיה בדברו. יכול להיות אולי שאם הלימון הזה נשאר הרבה זמן בעץ נהיה לימון גדול 200 גרם זה אולי מפיג את החמצות שלו כשהוא נעשה גדול הוא בפרט אם עץ הלמון הזה מורכב איך קוראים לזה היום הרכנים אומרים לך זה חמוץ מתוק שזה הסלנג שלהם יכול להיות שאולי את זה כן אפשר לאכול אולי יכול להיות שיעלה דרגה במקום שהכל יברך על זה בורא פרי האדמה אותו דבר גם לגבי אתרו רוג. אתה לוקח אתרוג, אתה מרכח אותו עם סוכר. יש נשים צדקניות יודעות לבשל את זה טוב ונביאים לפלח מהאתרוג. ברכתו בורא פרי העץ. אבל אם האדם הזה לוקח את הארו כמו שהוא לוקח פרוסה ואוכל, שוב הברכה יורדת שהכל נהיה בדברו. זה חמוץ. זה חמוץ וקצת מר. אלא אם כן אם בא עכשיו עולה חדש מתימן מביא לך הביא בארגז הביא לך אתרוג על זה תברך העץ מה ההבדל שם בתימן מזג האוויר חם לא כמו כאן כאן אם יש 30 מעלות אנחנו מיד מדליקים את המזגן חם לנו שמה החום 50 מעלות ויותר החום מאבדה את החמיצות שיש בעיתוג השמש מבשלת את זה בדיוק כמו תפוח עץ אם נהיה שמה כמו תפוח עץ זה ראוי לאכילה זה טעים מאוד ועל זה בוודאי דרך אכילתו גם חי תברך על זה בורא פרי העץ איך היו יהודי תימן קונים את רוג לכבוד חג הסוכות שמה לא הולכים לשלם 100 200 דולר אלא שם בבסטות מוכרים את האתרוגים כמו תפוחץ מוכרים בבסטות שמה יש שפע שלגים אז הוא הולך לבסטה קונה שמה 5ח קילו אתרוגים, מגיע לבית, לוקח את היפה ביותר, המודר ביותר למצווה, ואת השער יעשה מזה רבה. ככה היו רגילים שם. אז בגלל החום, כמו שאמרתי שם זה היה ראוי מרינג'. גם זה גם הריבה הזו הייתה נעשת מהחושחש, גם זה מר ועל ידי הריבה זה ממתק. שם בבגד בעיראק זה היה מאכל כמו שהוא למה השמש הייתה ממתקת אותו הייתה מחממת מעדה את הספירט שיש בתוכו אז המציאות שונה בין מדינה למדינה ולכן אם יגיד לך תמני היינו מברכים על האתרוג בלא פרי העץ זה נכון שם באמת האתרוג ראוי לאכילה פה אצלנו לא החום כאן לא כבד ולכן אתרוג חי לא ראוי לאכילה כמו שהוא ולכן יורה דרגה אי אפשר לברך עליו את ברכת בורא פרי העץ אלא תברך עליו שהכל נהיה בדברו אולם המורכב יכול להיות אם זה אתרוג מורכב וזה חמוץ מתוקיבו אותו עם תפו חץ אז יכול להיות ייתכן ועליו כן יהיה אפשר לברך אבל אם אומר לך לא זה בחזקת בלתי מורכב אם זה לא מורכב במילה אי אפשר לברך על זה ברכת בורא פרי העם אני אביא לי פה בארץ אם אני מזקן הביא לי מהעץ שלו לא מורכב טוב ממש ממש מתוק מתוק כמו בסוכה כמה מה היה הגודל שלו כמה זה שקל גדול זהו כמה שהוא גדל יותר אני מסכים הוא גדל נשאר הרבה זמן בשמש בפרט אם הוא יביא לך את זה בחודש חשבן אז כל הקיץ כולו לפעמים זה עמד בקרן דרומית מזרחית והשם אז יכול יכול לקרוא מקרה גם פה בארץ אבל בממוצע אני מדבר על הממוצע פה בארצת הקדושה צומחים על העצים יותר ממיליון אתורגים בכל עונה יש שפע ברוך השם ורובם ככולם אין בהם את המתיקות כמו התפוח עץ כי השמש כאן היא לא כל כך חמה ולכן קשה לנו להתיר לכתחילה לברך העץ כל וחומר שאסור לברך על זה גם שהחיינו א' ברכנו חיני בתו בתשרי ב הגמרא במסכת סוכה למד הגמרא אומרת למה הפסוק מכנה אותו פרי עת הדר הדר שדר בעניין כל השנה עית נותן שלושה פעמים בשנה את הפרי תלך בחודש תיבת שבט תמצא לעץ את הוגים תלך בחודש סיבן תמוז עוד הפעם סיבוב שני תמצא גם כן עוד יותר או בחודש אלים תשרי זה ה זה מה שקורה על העץ ולכן כיוון שהוא מצוי כל השנה דבר כזה לא ניכר בחידושו ולכן לא מברכים עליו שחיינו דף כמנה בין שתי הטענים שקדיו הראשונים והאחרונים דף קמילה לגבי אישה המנשים לא מברכות על מצווה שהזמן גרמה אז היא לא ברכה בטו תשרה על האתרוג ואף על פי כן גם הנשים אם היא רוצה כעת לקחת לבשל את האתרוג ולברך הברכה היא רק בורא פרי העץ ואין על זה ברכת שחיינו כמו שנראה לקמן בסימן רפוח אדמה והסת וכל האלה אם הוא לוקח פור אותם במים אחר כך נהיה ממלח ואוכל אם הוא פורס אותם לפרוסות דקות ואחרי ששר אותם הרבה זמן במים הוא לוקחים חמים כל שכן אם היה מים חמים ואחרי זה הוא סוחט על זה מעט לימן מלח וחלמ זה כבר ראוי לאכילה אם במציאות תיתן תגיש לאנשים וכולם יכלו מזה אין בעיה בדבר אני מסכים שהוא נשאר כברכתו הראויה לו בזה אין בעיה אני מדבר אוכל אותו חי כמות שהוא בלי העיבוד שאתה מעבד בלי העיבוד ממילא יורד דרגה ואי אפשר לברך עליו את הברכה הרו היה לו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה בכל הדברים האלה אמרתי שבמקום בורא פרי האדמה יברך על התפוח אדמה חי שהכל כל זה אם הוא נהנה אם הוא לא נהנה אלא רק בשביל לפי את הילד שלו הילד שלו הביא לו פטטות לעשות עצמו נהנה מזה שום טעם אין בזה הוא לא נהנה לא יברך כלום לא רק לגבי הדוגמה הזו כל מאכל או משקה אתה אתה נהנה אתה מברך מי שלא נהנה לא מברך דיברנו למעלה לגבי תעופות הילד אולי אוהב את הסירופ אתה נותן לו אומר לך זה מתוק תביא עוד אבל אדם מבוגר שאנשים נגעלים מהסירופ בכל זאת הוא שותה מהסירופ כדי שלא ישתעל לא יברך כיוון שהוא לא נעמה מזה כך גם בדברים אחרים יש אנשים חברותה של הבקבוק אוהבים את הטיפה הרע אבל יש אנשים לא אוהבים תביא לי ערק אפילו בחינם אני לא אשתה זה לא טעים תה הזה טעים זה טוב אבל הערק הוא מר אני לא אוהב את זה לפעמים אין ברירה אתה נמצא ליד א החתן הוא מוזג לך תגיד לחיים בסדר תגיד לחיים אין שום בעיה אבל אסור לך לברך על הערק הזה אתה לא נהנה לפני 32 שנים הייתי אצל הבבא סאלי והוא מזג לי ארק אתם אתם יודעים הוא היה מכבד את מחיה מיד פניתי לשמה שלו היה רבי אליהו אלפסי אמרתי לו אני לא שותע רק היה לידו מים לקח שפך לי מים לתוך זה מהל את זה במים ואז יכולתי לברך שהכל נהיה בדברו והח ברך אותנו טוב בדרך הזו פתרנו את הבעיה אבל אם אין לך לידך מים לא מים ולא קולה שתמהל את זה והוא נאלץ לשתות קולק ערק או דבר אחר אין ברכה, אתה לא נהנה, אתה לא מברך. זה כלל בכל המאכלים והמשקים. אשתו הקדיחה תבשילו, שרפה לו את האוכל. אבל לפני דרכי שלם, תראה האדם הזה צדיק יסוד עולם הולך ואוכל ולא אומר שום מילה. אדרבה, בברכת המזון הוא אומר, הרחמן הוא יברך את אשתי, עושה לה הרחמן. אה, כאילו לא קרה שום דבר. כל הכבוד למה שהוא רוצה לאכול כדי שיש דם בית אבל אם זה לא טעים אתה אוכל את זה בלי לחם האור הזה זה אור שרוף אם זה שרוף זה לא טעים אם זה לא טעים לא שייך לברך על דברים כאלה לא שייך לברך ברכה כן יוכל בלי ברכה אנחנו מברכים את הקדוש ברוך הוא על דבר טעים דבר טוב כאן זה לא טעים ולכן אין ברכה למה דבר שחיינו עלעל אמרתי זה נמצא כל השנה אפילו שהיא לא ברכה בתשרי אבל כיוון שזה נמצא כל השנה מצוי כל השנה לכן ברכים אותו דבר גם לימון גם לימון מצוי כל השנה מתי שתלך לעץ אתה מוצא לימונים בקיץ יותר בחורף פחות אבל יש ולכן גם על הלימון ומנה לברך עליו שהחיינו שהחיינו לא שייך בפורות הדר כאלה עם ישראל לא רגיל לאכול ככה אבל עדה מסוימת רגילה לאכול את זה אם העדה הזאת שמעתי לגבי חבוש שהמרוקאים רגילים לאכול אותו חי אבל כולם כל העדות רק בבישול וחמים וכדומה לא נכון המציאות היא כך שוב בדרום מרוקו היה שמה שמש היה חם מאוד ולכן החבוש שנקרא בערבית ספרג'ל היו לוקחים אותו ואוכנים אותו כמו תפוח עץ השמש שהייתה מעדה את החמיצות את החריפות שלו והיה נאכל ממש כמו תפוח עץ. גם אצלנו אם אתה לוקח את החבושים שבדרום שנמצאים בדרום אם אתה לוקח את זה בחודש חשבון עבר על זה כל הקיץ אם זה היה בקרן דרומית מזרחית יכול להיות שאתה יכול לאכול להנות מזה כמעט כמו תפוח עץ על דבר כזה היו מברכים בורא פרי העץ גם כשאתה אוכל אותו חי אבל אם אתה עכשיו כותב את זה יש לך בעץ ואתה כותב כעת כעת זה עדיין חמוץ ולכן אי אפשר לברך עליו את הברכה הרבייה לו לא שהחיינו ולא בורא פרי העץ. כך שזה לא עניין של עדה אלא זה עניין של מציאות. כמו ה כמו הדוגמה הקודמת שאמרתי לגבי האתרון כך גם לגבי החבוש. גם בחבוש אותו דבר. בעונה הזו אם אדם קונה חבוש מה המטרה? מבשל את זה. אתה מבשל את זה על ידי הבישול הוא נעשה רך וטוב וראוי לאכילה זה הפתרון הטכני מה שצריך לעשות תיקון לאותם הפירות פטרוג'ילה לא רגיל לאכול כמו עשבים כמו שרגילים לאכול העירים בא לי לאכול קצת רוב האנשים כן מסוגלים לאכול את הפטרזיליה רוב האנשים מסוגלים עושים עושים מזה את הסלט עושים עושים מזה את הסלט אוכלים יחד עם הסלט ולכן הוא כן הוא כן נאכל כמו שהוא עלי נענף עלי ריחה נברך דמה גם על הנענע אם הוא בדק אותו בו חשולעים ברכתו האדמה אלא שהפוסקים הדגישו יש שני סוגים בנענע יש נענע מדברי טעמו מר וגם ריחו לא כל כך טוב. אלא עליו ברכה, לא על הטעם ולא על הריח. אבל שוב, הנעלה המטרובת שהיום הוא מעודן מאוד, יש בו גם טעם וריח. הנה החנמה. על אכילתו תברך בורא פרי האדמה ועל ריחו תברך הנותן ריח טוב בפירות. למה? כי אותם המקומות שמגדלים את זה בלי תולעים, מגדלים את זה לאכילה. אם הגידו הוא לאכילה ממילא גם הברכה צריכה להיות הנותן ריח טוב בפירות ישראל נתן אותו תלוי איזה נענע זה מה שאני אומר הנענע הטוב המשובח הוא ראוי לאכילה לכולם ולכן אפשר יהיה לברך עליו את הברכה הראויה לו בורא פרי האדמה אבל שוב אני מדגיש יש בו הרבה תולעים לא רק אנחנו אוהבים נענע גם התנעים אוהבים נענע ולכן רקם זה גוש כתיב כן הלא וכיל לא אותו דבר גם אחנו התמנים חלק מהם אוכלים קט וגם שם יש הרבה תנעים לא רק התימנים אוהבים את זה גם התולעים אוהבים את זה ושוב אם האדם הזה לועס אפילו אם הוא אומר אני לועס ואני מוציא את זה אבל התולעים נשארים ל בין השיניים ולכן צריך שיהיה קודם כל בדיקה יסודית יניח את זה בתוך החומץ אמה יעשה לו משפט כתוב כדי קודם כל לנקות את זה מהתולים. דבר שני אין עלת שום ברכה גם זה לא טעים. טעמו. אלה שאוהבים את זה אוהבים בגנם שיש בו מעט חשיש. יש בזה משהו מעט. זה כמו זריקת מרץ. הוא יוצא לשב את כל הלילה ללמוד. יש לו מחר מבחן בבגות. ולכן בחיי גבונה יהיה צריך ללעוס אבל ללא ברכה. כיוון שאין בו טעם. מה שהוא רגיל בזה, מה שהוא מכור לזה, זה לא מצד הטעם הטוב, אין בזה מתיקות ולכן אינה ואמנה לברך על זה ברכה. כך גם לא חייב מצד הדין בתרומות ומעשרו ואסור אחרי זה לנהוג. מי שלעש מזה הרבה צריך להיזהר לא לנהוג. הבעיה עם זה אדם מאבד את התחושה של המרחק. אני נוסע אחריו 10 מטר לפניי אני נזהר אבל מי שאכל מזה הרבה לעס מזה הרבה הוא חושב שהוא רחוק 200 מטר הוא נותן גז לא נכנס בו זה מה שיכול לקרוא ולכן צריך להיזהר גם זה יש בזה מעט מנון מעשם וצריך להיזהר בדבר מהחבוצים כך שהכל לשונה מה נפשות יכול לברך על זה בורי נפשות שבות כן אם הוא לא נעלם מהסכם של המשקיע חיים אבל עושה לו מצב רוח אז זה כמו הקץ נו אותו דבר המצב רוח זה עוד עניין בפני עצמו אין ברכה על מצב רוח אתה אומר ברכת הנאמן שיהיה טעם טוב בלשון בחרך אבל לא טעם במוח זה לא המצב רוח עדיין על זה לא תיקנו חכמינו שום ברכה אתה רוצה מצב רוח תא תלמד תורה אתה לומד תורה אתה מברך אתה אומר וציונו לעשות מצב רוח טוב לא אין ברכה כזו זה לא ברכת הנה ולכן על זה לא שייך לברך כלל ועיקרזה בוטן אמריקאי אם זה ציפוי דק מאוד הברכה היא רק בורא פרי האדמה על הבוטנים אבל אם הציפוי הוא עווה אז יש לנו את הספק ואמרנו תשבור את הראשון תברך קודם כל בורא מיל מזונות על הציפול לאחר מכן אחרי שלאבת תיקח את הבוטנים תברך עליהם אדמה כמו העצה של היוסף אומץ שאמר לגבי המלבס לגבי הסוכריות אותו דבר גם כאן כמו הסוכריות עם השקדים אותה עצה אמרו אחרוני דורנו גם כאן הנה לכן אומר גם לגבי בורא נפשות אם זה ציפוי דק אתה יכול לומר נפשות אבל אם זה ציפוי עווה יותר קרוב לומר שצריך לברך על המחייה ועל הכלכלה מרן כותב לגבי ארמונים. ארמונית קוראים להם בערבית קסטיניה. ברכתם בורא פרי העץ אחרי הבישול או בישול או שקולים אותם. יש אנשים בערב שבת על הדות של המים החמים מניחים צלחת עמוקה, מניחים שם את הארמונים. אחרי כמה שעות זה לא רק מתבשל טוב אלא גם נעשה רח וטוב לוקחים את זה בליל שבת ואוכלים על זה אתה מברך בורא פרי העץ ושהחיינו אבל אם הוא לוקח את הארמונים כמו שהם ואוכל אותם אין לו סבלנות שיתבשל חי גבנה אומר מהרם יברך עליהם שהכל נהיה בדברו וכך ההלכה וכן כל כיצ בדברים אחרים אדם שלא צו בכלל סוד אדם שלא צמא בכלל ורוצה לשתות מים הסודה לא מברך השותה מים השתה מים נצמעו מברך שהכל הלאה וכי לאסוד שוב גם בזה הציפוי הוא דק מאוד מה שהבאת לי הציפוי הוא דק מאוד ולכן הברכה היא רק אדמה בזה אבל יש כאלה אחרים שהציפור יהיה יותר עלה לכן קוראים לזה קבוקים זהו עכשיו כשהצ על אלה רק בלא פרי האדמה מספיק אתה פותר את הציפוי אבל כשזה יותר עווה אז תצטרך כמו שאמרנו לשבור ולעשות את העצה שכתב לנו יוסף אמץ הבן איש חי נשאר האחרונים הסודה לא נקראת כמו בקט הטעם לא לא הגזים אין בהם שום טעם זה רק א עוזר לדמיון יום קצת דו תחפוץ את הפחנן לא לא אין בה שום טעם ולכן לא יברך אם הוא לא צמא לא יכול לברך אבל אדם ששותה קולה אפילו אם הוא לא צמח קולה זה דבר טעים יש בזה מתיקות גם אם הוא לא שתה את זה לצמעו הוא נהנה מהקולה יברך על זה בוודאי שהכל נהיה בדברו המים אין בהם טעם גם הסבודה אין בהם שום טעם מצד עצמם כשאדם צמוע אתה נהנה ולכן למדנו למעלה אם הוא לא צמא לא מברך על זה שום ברכה כלל ועיקרנו בגבו סודה יצא ממנו כל הגזים שתיית יהיה לו טעם בלי גזים אין שום גזים ברעו כל הגזים אז כנראה שהיית קצת ולכן נהנית אבל אם היית שתה לפני כן בקבוק מים הייתי רוצה לראות כמה תשתה מאותו הבקבוק שאמרת הרמסביר את מרן ואומר הגה דמחשמה שנשתנו בג גרעותה על ידי הבישול הם יורדים דרגה כשהם לא רואים לבישול ואפילו בשלם עם בשרתבחו אלה שמחיצה לעצמם אלא מחמת הבשר שלהם ולכן הברכה יורדת לשכל הרב ממשיך על המים שבשלו מהם ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן הגמרא במסכת ברכות בדף לט הגמרא אומרת שליקות מברך בורא פרי האדומה. יש מחלוקת בראשונים איך מפרשת הגמרא. ניקח דוגמה פשוטה. האמא שמה על האש ירקות, עשתה הכינה מרק ירקות והלכה לעבודה. הילדים מגיעים בשעה אחת בצהריים בבית. הילדים רעבים. זה היה פיקוח נפש. הם צריכים לאכול מהר. לפעמים הילד הגדול או הילדה יש להם אומץ, יש להם כף מחוררת, פותח את הסיר ומוזג, מוציא את כל הירקות, שם בצלחת, מוזג לכל האחים שלו, לכל אחד בעין טובה. האמא מגיעה בערב נו, אכלתם? כן, אכלנו כולם סבעים. פותחת את הסיר, נכון? הם אכלו. השאירו לאג ולאמא רק את המים, רק את המרק. כל הרכות, הגזר, תפוח, אדמה, הכל אכלו בלי העין הרע על הברהות השאירו רק את המים. על המרק הזה המים האלה מה מברכים? לפי דעת רוב הפוסקים, פירוש המילים של הגמרא שלקות זה המרק הזה והברכה היא לא פרי האדמה. למה? הירקות נתנו טעם במרק הזה ולכן הברכה היא בורא פרי האדמה. אבל הרעה, הרצבה והמארי לא מפרשים כך. הם אומרים שאם האדם הזה מברך על הירקות ושתה גם את המרק, לא צריך לברך שתי ברכות אדמה ושכל, אלא בריא האדמה שמ שאכל מהדלעת והכישויים, פותר גם את המרק. אבל אם האדם הזה ישר רק את המרק לבד בני הירקות, הברכה היא שהכל נהיה בדברו. מרן לא כתב כך. מרן כתב לנו שעל המרק הזה יברך אדמה. ואף על פי כן אנחנו לא פוסקים בזה להלכה למעשה כדעת מרן. והסיבה היא הגאון חידה בספרו החיים שאל אומר לנו כלל. נכון שקיבלנו את מרן בענייני ברכות בגלל חומר איסור ברכה למתלה שיש בהתיס שם השם אלוהיך לשם שיירנו לעצמנו פתח ואנחנו אומרים ספק ברכות להקל אפילו נגד דבריו ולכן על המרק הזה תברך שהכל נביא בדברו אם הוא טעה וברך על המרק הזה ברכת בראש פרי האדמה בוודאי שיצא ולמה סוף סוף לדעת רוב הפוסקים במרן צריך לברך לכתחילה במה נכון שאנחנו לא מעיזים לברך כך לכתחילה כאן תאמר ספק ברכות להקל בצורה הפוכה ולכן אם טעה ואמר אדמה יצא כך גם בדוגמאות הקודמות שדיברנו אדם שלקח שום הוא לא יודע את ההלכה הוא חשב שצריך לברך על זה אדמה בטעות יצא ידי חובה [מחיאות כפיים]