יין מהו? שיעור היין בתערובת – הלכה למעשה

 

- - - לא מוגה! - - - 

אני קורא בסימן רש״ד סעיף ה׳.

בשני הסעיפים האלה מרן עוסק

מה נקרא יין.

פעמים רבות אדם מערבן,

כשהיין מתערבב עם דברים אחרים.

מה נקרא עדיין יין שברכתו דורא פרי הגפן,

ובאיזה שלב הוא כבר לא יין אלא הפך להיות כמו שיכר או כמו פטיל.

הגמרא במסכת דמא בת רב בדף צ״ז, הגמרא עוסקת

ביין שני.

יש יין ראשון, אתה סוחט את הענבים, יוצא לך יין, זה יין ראשון.

יש שלב ב' שהוא יין שני,

שגם ממנו אפשר לעשות יין.

מה נקרא יין שני?

גמרת לשחות, לסנן, אתה לוקח את החרטנים והזגים,

שורה אותם במים,

אחרי כמה ימים אתה סוחט שוב, יוצא לך יין שני.

או הדוגמה של הגמרא,

אחרי שסיימנו את הכול,

חלק מהיין עדיין ספוג בשמרים.

יין סמיך, הוא לא יורד במסננת.

מה עושים כדי שגם זה יהיה יין?

אתה לוקח כוס מים, מערבב עם השמרים,

ואחרי כמה ימים אתה בא וסוחט.

האם מה שנסחט,

האם כל זה יהיה יין או לא?

אלה הדברים שהגמרא דנה,

ומרן מסכם לנו את זה להלכה כאן.

שמרי יין, מברך עליהם בורא פרי הגפן.

מתי?

כשהיה 25%. שמת 750 גרם מים.

אחרי הסחיטה יצא לך ליטר,

בזה זה יהיה ברכת בורא פרי הגפן.

אבל אם הוא שם 750 גרם ויצא לו רק 900 גרם, יברך על זה שהכול.

אלה דברי הגמרא.

תלמידי רבנו ינב ורבנו מנוח כתבו על זה.

זה היה נכון בזמן הגמרא.

לפני 1,800 שנים הענבים היו חזקים מאוד, היין היה חזק.

מספיק 25% מהיין כדי להתגבר על 75% מים,

והכול נהפך להיות יין.

אבל בזמן הזה הענבים שלנו, היין שלנו חלש.

ואם יש לך רק 25% זה לא יהיה יין, לא יהפוך את הכול ליין.

וכך מרן מסכם לנו להלכה ולמעשה.

אני קורא לכם את לשון מרן,

והיינו בעינות שלהם שהיו חזקים.

אבל בעינות שלנו שאינם חזקים כל כך,

אפילו אם יש 25% אינו מברך בורא פרי הגפן.

וכך ההלכה,

רוב ככל הפוסקים הלכו בדרך הזו.

השאלה היא,

אתה אומר ש-25% לא מספיק.

כמה כן, כמה צריך?

יש לנו כמה דעות בנושא הזה.

דעה ראשונה, המחמיר ביותר, העניין רבה.

לפי העניין רבה,

אפילו אם יהיה לך 51% יין זה עדיין לא מספיק.

עדיין הברכה שהכול.

דעה שנייה, הממוצעת, והיא דעת רוב הפוסקים,

התשבץ,

עולד תמיד,

מחצית השקל, פרי מגדים, כף החיים,

הם אומרים, הולכים לפי הרוב.

יש לך 51% יין,

זה מתגבר על המים, ואז תהיה הברכה, הגפן.

אם אין לך רוב, הברכה היא שהכול.

דעה שלישית,

דעת החזוניש צריך שליש.

34%. דעה רביעית,

העגור והרמה.

מספיק שיהיה לך 1 מ-6.

יש לך 18% יין, זה בסדר.

הישועות מלקו בסימן יג' מביא דעה יחידה,

שאם זה יין חזק מאוד,

אפילו 10% יין מספיק.

ודאי שבזמן הזה אין לנו ענבים כאלה, אין הווה אמנה שיהיה מספיק ב-10%.

אלא, כמו שאמרנו, דעה ממוצעת,

מה שכתב לנו התשבץ בחלק ג' סימן פה, רוב,

וכך הסכימו רוב הפוסקים, וכך המסקנה להלכה ולמעשה.

לפי דעת האחרונים,

חתומים מגדים, מחצית השקל,

כל אותם האחרונים שדנו בדעת מרן,

הם הבינו שיש מחלוקת בין מרן להרמה.

לפי מרן צריך רוב,

אבל לפי הרמה, הוא מביא לנו את דברי העגור,

לא צריך רוב, אלא הרמה נוקטת 18% יין ו-82% מים.

מספיק.

אפשר לברך על זה, ברכת דבורי פרי הגפן.

זו השיטה שלהם,

שיש מחלוקת בין מרן להרן, אבל הגר״א,

הגאון מבין, כשדן בנושא הזה, הוא אומר,

גם מרן סובר ש-18% יין מספיק,

ואפשר לברך עליו ברכת בורא פרי הגפן.

איך זה?

הרי קראנו קודם, לתחילה, דברי מרן.

מרן אמר שבזמן הגמרא היה צריך 25% יין,

והיום יותר.

אז איך ייתכן לומר שמרן סובר 18%?

מסביר באומר הגר״א הבדל פשוט.

הוא אומר, יש הבדל בין יין ראשון ליין שני.

אתה סוחט את העלבים, יין ראשון זה יין חזק מאוד,

מספיק 18%. אפילו אם יהיה 82% מים הכול מתהפך ונעשה יין.

מה שמרן כתב לנו את דברי הגמרא,

זה ביין שני, אתה רוצה להוציא מהשמרים, לעשות מהם יין.

שם אתה צריך שיהיה הרבה יין, שם אתה צריך שיהיה 51%. אבל בדוגמה שלנו,

יין ממש, יין ראשון,

מספיק 18%. יש כאן אחוז מספיק שיהפוך את הכול, שהכול יהיה יין.

ויאללה דבר.

מאיפה הוא יודע לומר כך

בדעת מרן?

אז הוא אומר, תראה, מרן בבית-יוסף כתב לנו את דברי העגור.

אם מרן חולק על זה, מרן יכתוב בלטא.

הרבה פעמים מרן חולק על העגור.

מרן לא פחד לחלוק על דברי העגור.

כאן מרן מביא אותו בשתיקה.

זאת מאוד, לא רק בבית-יוסף.

יורד דעה סימן קלד. גם שם מרן כותב על שולחן ערוך את דברי העגור.

שם הדוגמה היא כך.

גוי שמוזג לנו יין,

היין הזה נעשה יין נסך ואסור בשתייה.

אבל אם הוא מוזג לך טמפו, קולה,

מוזג לך בירה,

זה לא נעשה.

כשהיין מעורב עם המים,

עד איזה שלב, עד איזה דרגה זה עדיין יין?

ואם הוא שפך לך,

הגפן הזה נעשה יין נסך ואסור, ומאיזה שלב לא,

מרן שמע מביא את דברי העגור,

אם זה עד 18% זה נקרא יין,

ומה שהגוי מזג זה יין נסך, אסור.

אם היה פחות מזה,

17% 15% זה כבר לא יין, אם הוא מזג, יהיה מותר.

הנה, אתה רואה,

מרן שמע הולך לפי שיטת העגור.

אז כמו שם, הוא עדין גם פה, גם לעניין ברכה.

לפי זה,

אין מחלוקת בין מרן להרמה. מה שהרמה הביא לנו כאן את דברי העגור,

גם מרן סודר ככה. ובית-יוסף מרן העתיק את זה,

ומרן לא חלק על זה, גם בשולחן ארוך מרן לא חולק.

מה שמרן כתב לנו בתחילת הסעיף זה רק על יין שני.

מה לעשות יין שני מהשמרים?

שם יש לך הגבלה,

הגמרא אומרת 25%,

אנחנו אומרים ביין שלנו לא מספיק,

אתה אומר צריך 51%,

רק בזה.

אבל לא לגבי יין ראשון שסחטת ישר מהענובים.

היין הזה הוא חזק מאוד,

מספיק שיהיה 18%. זה הוויכוח שיש בדעת מרן.

איך ההלכה?

המשנה ברורה על המקום בסעיף קטן כט,

הוא הולך לפי שיטת הגמרא.

בדרך כלל המשנה ברורה נמשך אחרי הגראה,

ולכן אצלנו בסעיף קטן כט הוא מפרש את מרן בדרך שכתב הגראה. אני אקרא לכם חלק מהדברים.

הוא אומר,

מתי אנחנו אומרים שצריך שיהיה רוב?

דווקא בשמרים,

ומשום דלכלכית היין שיש בהן אינו חשוב כל כך.

אבל יין גופה שיצא מדריכת הענבים, יין ראשון,

אם שפך עליהם מים,

אם יהיה שמונה עשרה אחוז, זה בסדר.

כך הוא מפרש בדעת מרן.

היה לו חבר שהוציא ספר,

פני אריה החי,

ומשנה ברורה פגש אותו באחד מהימים,

אז הוא אמר לו, תראה, בספר פני אריה החי אני הבאתי את המחלוקת,

אבל אני לא כתבתי כמו המשנה ברורה, אני חלקתי עליך.

אני כתבתי מחלוקת בהסבר דברי מרן.

ספק ברכות להקל.

אם נאמר, כמו ההסבר שנעולה תמיד הוא פרי מגדים,

אם אתה מברך על קוקו-קולה, בורא פרי הגפן,

זה ברכה לבטלה, זה שקר.

אבל אם אתה אומר הפוך, אפילו אם נחשיב את זה יין,

למען דאמר,

אם אדם מברך על היין שהכול נהיה בדברו יצא, ספק ברכות להקל.

איך אתה כותב במשנה ברורה שב-18% יין זה בסדר, זה יין, מברכים על הגפן?

כך הוא הקשה עליו, הלוואה למשנה ברורה,

איך הוא העז לפסוק לכתחילה כדעת הגבל.

בעל המשנה ברורה היה יודע ענוותן,

לא היה מתווכח,

איך אומרים, ראש בראש.

הוא ענה לו ככה בבדיחותה.

הוא ידע כמה הרב מרוויח.

אמר לו, לא כולם מרוויחים משכורת, 10,000 שקל,

שיש להם ממון לקנות יין מהודר, יין משובח. יש עניים, אין להם. כתבתי בשבילהם שגם 18% יין, גם זה מספיק.

לא.

יש לנו, אם כן, מגוון דעות.

הזכרנו חמישה דעות בפוסקים בתערובת מים ויין, עד כמה הוא נשאר בשם יין.

זה הוויכוח שיש להלכה.

אנחנו מצריכים לעולם רוב.

אבל אני מזכיר את דברי הגרא והמשנה ברורה נפקא מינה לגבי דיעבד.

הרבה פעמים בא אדם שעדיין לא למד.

העולה החדש הזה מגיע, רואה בקבוק יין לפניו,

לקח דרך על זה הגפן.

אתה מסתכל על הסטיקר, אתה אומר לו, תשמע, זה היין הזה, אנחנו יודעים,

זה לא אמיתי, יש בזה רק 18%. הוא אומר, לא ידעתי. מה, בארץ הקודש?

אצלכם זה לא יין טוב?

הוא טמא. בסדר. אחרי שהוא ברך הגפן ושתה.

מה הדין? בדיעבד.

תגיד לו, הדרכה הייתה לבטלה, ואחזור עוד הפעם לברך שהכול אלו.

לא, לא נגיד לו שיחזור.

למה, אולי ההלכה,

כמו שאומר הגאון מווינה והמשנה ברורה, בדעת מרן,

ש-18% מספיק, כמו שאמר העגור,

ולכן לא נוכל להגיד לו שיחזור עוד הפעם לברך שהכול.

אלא אם כן, אם הוא רוצה להחמיר, יש לו עצה פשוטה.

ייקח מעט סוכר, יברך על הסוכר שהכול,

וימשיך לשתות מאותו היין.

זו העצה כדי לעקוף את המחלוקת.

אבל אם אין לו דבר אחר לעקוף את המחלוקת,

לא נוכל להתיר בו שיחזור עוד הפעם לברך שהכול,

כמו שאמרנו קודם,

בגלל המחלוקת ספק ברכות לעקף.

אבל,

יקב שבא אלינו ואומר,

אני רוצה לעשות יין כשר.

תן לי הוראות מה על-פי ההלכה,

אתה מדריך אותו בראש ובראשונה,

לא פחות מ-51% יין.

הבעיה היא, אתה צריך לראות את הנולד.

הרי הם מנקים את כל מה שיש ביקב,

שוטפים את המכל, שוטפים את כל המכונות.

אחרי שאתה גומר לשטוף,

נשאר מעט מים בתוך החביות, בתוך המכלים.

אתה לא לוקח פן לייבש את זה.

ולכן,

אתה לא יכול להגיד לה מספיק 51% יין.

למה?

אתה שם 51% עם המים של השטיפה שנשאר בתוך החבית,

ויגיע ל-48%, 47%. ולכן, ההנחיה הראשונה,

אתה אומר לו, לא פחות מ-55% יין.

זה הדבר הראשון.

דבר שני,

האחרונים דנו בדעת הרמה, בהסבר דברי הרמה.

הביאו מה שכתב הרמה רב,

שנינו רד, ושאלו לכאורה דברים לא שווים.

והתירוץ,

האחרונים אומרים שהרמה הולכת בשיטת התשבץ,

והתשבץ מחלק מה אתה מערבב.

זאת אומרת,

אם אתה שם מים,

49% מים נהפכים כולם ליין.

אבל אם לקחת וודקה,

שמת 49% וודקה,

51% יין.

תיתן לאיזה אדם שלא יודע מה עשית. אתה אומר לו, תטעם.

הוא טוען. מה הוא אומר לך?

זה וודקה בטעם מתוק.

וודקה טעים, צבע אדום. כך הוא אומר לך.

אתה אומר לו, אל תגיד וודקה, אני שמתי 51% יין.

הוא אומר לך, אני לא יודע מה שמת, אבל הטעם זה טעם של וודקה.

למה?

האלכוהול, הוודקה, הוא דבר חזק מאוד, חריף.

הוא מתגבר על היין, שובר את היין,

והטעם העיקרי יהיה טעם של וודקה.

כך גם לגבי שאר הדברים,

אלכוהול או תמציות,

גם התמציות יש להן כוח גדול, עצום ורם.

אני לוקח כוס מים,

אני שם בו רק 3% תמציות,

אחרי זה אני נותן לאדם, ואני אומר לו, תטעם.

הוא טעם לי, זה יין, יין טעם, יין נפלא.

אתה אומר לו, תשמע, זה 97% מים,

אבל התמציות, יש להן כוח מרוכז, כוח נפלא.

ולכן, אם לגבי השיכר חששנו,

גם לגבי התמציות אותו דבר.

הוא הדין גם לגבי הסוכר.

אתה מערבב, בשעה שהיין תוסס, אתה מערבב סוכר,

אחרי כמה ימים שהסוכר נמס הוא הופך להיות אלכוהול,

והאלכוהול הזה, כמו שאמרתי, כוחו גדול, עצום ורב לשבור את היין.

ולכן, לא מספיק שאתה אומר לו שיהיה לך רוב של יין,

אלא צריך גם לבדוק מהו המיעוט.

אם המיעוט זה רק מים,

כמו שאמרתי, למים אין טעם,

ולכן היין מתגבר עליו,

שובר את הכוח של המים,

הופך את כל המים האלה, הכול נעשה כאילו יין, ולכן הברכה, הגפן.

אבל מה שאם כן, אם אתה מערבב משקאות חריפים,

אתה מערבב אלכוהול, יין שרף,

תמציות, סוכר וכיוצא בהם,

אפילו אם יהיה לך רוב יין,

אולי תהיה הברכה, שהכול נהיה בדברו.

ולכן, אם אותו בעל עקב הוא אדם ירשמים שמעוניין

לעשות יין שיהיה כשר לכתחילה לכל הדעות,

אפילו אם הוא שם רוב יין, עדיין אתה צריך להעמיד אותו על מקומו,

תשאל אותו מה המיעוט,

מה אתה מערבב עם זה,

כדי לדעת אם באמת היין הזה יהיה כשר לקידוש והבדלה,

שנוכל לברך עליו, בורא פרי הגפן, מקדש השבת,

אם הוא יין שמשמח אלוהים ואנשים,

כמו שכתוב בספר שופטים,

או שזה משהו שדומה כאילו יין.

צריך להבחין בין זה לזה.

אלה הכללים שכתבו לנו רוב הפוסקים,

וכך המסקנה למעשה.

תראו בספר חזון עבדיה על פסח חלק א',

אור לציון חלק ב',

ורוב ככל חכמי דורנו, כולם הלכו בדרך הזו שצריך שיהיה רוב יין.

וכך ההנחיה,

גם ההנחיות של הרבנות,

גם ההנחיות של הבד״צים, כולם אומרים,

אתם חייבים להניח, לשים,

שיהיה בתערובת רוב.

אבל השאלה אם באמת הם מקיימים.

ההנחיות על הנייר,

כולם מודים, זה תואם את ההלכה.

השאלה אם בביצוע, אם זה מתקיים או לא.

אני אספר לכם מעשה שהוא אומר הכול.

לפני שנים רבות היה שר המסחר והתעשייה,

היה השר משה נסים.

הוא הבן של הראשון לציון, הרב יצחק נסים, עליו השלום.

הוא אדם דתי שיודע את כל הבעיות האלה.

הוא ניסה להתמודד, לפתור את הבעיות.

מה הוא עשה?

יש חוק בינלאומי,

אתה מוכר ריבה, אתה מוכר מצרכי מזון,

אתה חייב לכתוב על הסטיקר מה זה מכיל.

אז הוא רצה לעשות חוק,

כל בקבוק יין יהיה חייב לכתוב על הבקבוק כמה אחוזי יין יש שם.

ואז נוכל לדעת, נוכל ל...

למחרת, אחרי שהוא הגיש את הצעת החוק,

באו אליו נשלחת מלאכי רעים.

באו אליו נציגים של כל העיקבים מהארץ.

העיקבים הגדולים, הקטנים, כולם באו אליו.

באו שם נציג של כרמל מזרחי,

ברקן או דברים אחרים,

שור, חמור, כולם באו.

אמרו לו, אם הצעת החוק הזו עוברת,

מחר אנחנו סוגרים את כל העיקבים.

אנחנו לא יכולים לעמוד בזה.

טוב, הוא ראה שכולם נגדו.

הוא אחד, לא יכל להילחם נגד כולם,

הוא גנז את הצעת החוק.

אם תגיד לי, יש לך יין ביתי,

תרשום על הבקבוק כמה אחוזים, אני אשמח.

אני ארשום על הבקבוק 98%,

99%, אני אחתום, מה אני פוחד?

אני יכול לנהוג בשקיפות מוחלטת.

אלה שלא רצו את זה,

ונסתרה, והיא נטמעה.

זה אומר דרשני, זה אומר הכול.

אתה מבין, לא רק העיקבים הקטנים,

אלא גם העיקבים האחרים שיש להם שם יותר טוב,

גם הם התנגדו לאותה הצעת חוק,

וגם הם לא הסכימו לכל המהלך הזה.

ולכן אנחנו נבוכים, יש לנו סימני שאלה בחלק מהעיקבים.

אולי זה טוב,

אולי ההשגחה של המשגיח שם עונה על כל הדרישות של ההלכה, הכול בסדר,

ואולי לא.

זה הספק שיש לנו.

מה אדם עושה, אדם ירא שמים, לפתור את הבעיות האלה?

פתרון קל מאוד.

בחודש אב, אוגוסט, יש לנו חופש.

נותנים לנו חופש לא בשביל ללכת להשתטח על החול בשפת הים,

אלא יש לך חופש, יום אחד תקנה ענבים ותעשה יין.

אדם עושה במו ידיו יין ביתי,

זה יותר כשר,

יותר בריא ויותר זול.

תענה לך כל בקבוק, ארבעה-חמישה שקלים,

זה הדבר הכי קל, הכי טוב.

אתה לוקח כוס יין, אתה יודע שזה יין אמיתי,

זה הפתרון הטכני, זה הדבר הכי טוב.

כביש עוקף מחלוקת, כביש עוקף ספקות,

שלא יהיו לך ספקות,

זה מה שצריך, זה מה שראוי לנהוג ולעשות.

לפעמים אנחנו מכירים את בעל היקל, מכירים את המשגיח,

יודעים שהאנשים האלה, בני תורה,

הוא לא ימכור את נפשו לשטן בשביל בצע הכסף.

לפעמים הבד״ץ אומר לך, כזה ראה וקדש, טוב, אתה יכול לסמוך עליו.

אבל לפעמים יש לנו ספקות.

אתה לא יודע מי זה מה זה, מי ספק אם אתה מסופק,

יותר טוב, יותר מהודר, וברך על זה שהכול.

אתה מברך על זה ברכת שהכול. והיה.

אם זה לא היה יין, אין כאן ברכה לבטלה, שהכול.

אם זה היה יין,

גם על היין ימברך שהכול נהיה בדברו יצא.

ולכן עדיף שאדם יברך שהכול,

ולא יברך על זה את ברכת דבורי פרי הגפן,

כדי שלא ייכנס בספק ברכה לבטלה.

אדם הולך לפעמים, מתארח, שבת חתן,

או יש ברית מילה או דבר אחר.

הוא אומר לך, מה יש שם? אני לא יודע. איזה יין יביאו לי?

תענה לתשובה פשוטה.

כשאתה הולך לשם,

אל תבוא עם זר פרחים לכבוד החתן.

במקום זה תביא אתך מהבית יין ביתי, יין טוב, מהודר.

תביא להם את זה, יהיה קידוש על יין טוב, זה מה שצריך,

זה מה שכדאי לנהוג ולעשות.

אבל,

לא היה.

אם לא היה הדבר הזה,

כבר הגיע לשם, והוא לא יודע.

מכבדים אותו.

תיקח, תגיד, סמי מרנן.

שיגיד להם, תראו, יש לי ספק,

אני לא יודע אם זה יין אמיתי או לא.

יספר להם שיש חלק מהיקווים שעושים מלאכה במים רבים.

הם רוצים להשתדל שדברי הנביא לא רק היה, אלא גם יהיה הווה.

הוא אומר לו, כספיך היה להישגים,

עוננו שובעך, מהול במים.

יסביר להם את הכול, כולם יבינו מה הוא אומר.

אם כן, מה עושים?

יעשה נטילת ידיים לפני שיתחיל את הקידוש,

סב עם הרנן שהכול נהיה בדברו.

יברך את הברכה השנייה,

ישתה.

אחרי שגמר לשתות, לא ידבר.

מייד יברך המוציא לחם מן הארץ ואת העם.

והיה.

אם נאמר שזה לא היה יין אלא שחר,

הברכה מקדש השבת לא הייתה ברכה לבטלה.

כמו שאפשר לקדש על היין,

אפשר לקדש על הלחם.

כאן הוא בירך מיד המוציא,

אז הקידוש חל על הלחם,

זה הפתרון לשעת חירום,

כשאין לו יין כשר, הוא נמצא באיזה מקום נידח,

נמצא בצבא או מקום אחר,

והוא לא יודע,

היין הזה, אם הוא טוב, אם הוא לא טוב, יעשה את הפתרון הזה.

זו העצה, הייעוצה, בלכתחילה.

אבל בלכתחילה אדם ישתדל להשיג יין טוב,

יין שאין עליו ספקות.

זו העצה, הייעוצה, בלכתחילה.

יש חנק מהיקבים שאנחנו סומכים עליהם.

יש בבני-ברק

יקב של הרב נדל.

כאן, בירושלים, יש לנו יקבי ציון.

בדרך כלל הם בסדר,

יש שם רוב של יין.

בזמנו, כשמצות יהודה ומצות אלפרין,

ביקשו לעשות מצה עשירה.

בימים האלה הם לשים עושים מצות מצה עשירה, והם מוכרים את זה בעיקר לחוץ-לארץ.

והגמרא אומרת

שמי פירות לא מחמיץ.

זאת אומרת,

אם אתה לוקח רק יין נטו,

ויחד עם הקמח הכשר, זה לא יהיה חמץ.

אבל אם אתה מערבב,

היין הזה הוא לא יין אמיתי,

אלא יש בו תערובת יין ומים,

דבר כזה עליבא דקול עלמא מחמיץ.

גם עליבא דמרם לסימן תסב שמצה עשירה מותרת, על איזה מצה עשירה?

כשאין בה מים.

אם יש מים, זה בוודאי יחמיץ.

ולכן הם פנו לבדץ.

הבתי-החרושת האלה,

מצות יהודה ואלפרי, הנה הם תחת הפיקוח של הבדץ.

תנו לנו יין שהוא מאה אחוז, שנוכל ללוש בזה את המצות.

הם נתנו להם את היין הזה, עקבי-ציון, שעליו הם סומכים,

שהיין שם הוא באמת נקי, אין בו תערובת מים,

והם נפשים את הקמח בזה ועושים מזה מצה עשירה.

מי שירצה לאכול דבר כזה, אנחנו הספרדים,

פוסקים כדעת מרן, מותר. אין בעיה, תברך על זה מזונות ותאכל.

האשכנזים מחמירים, הם לא אוכלים מצה עשירה בכל מקרה.

אבל אנחנו מקינים כדעת מרן,

וכאן, כיוון שהיין הזה הוא מאה אחוז,

אין פחד שזה מחמיץ.

אותן המכונות, אותו מסוע, הכול אותו דבר.

מהרגע שהיין נוגע בקמח ונילוש

עד שנגמרת האפייה, ארבע דקות.

הולך מהר מאוד, כך שאין פחד שיחמיץ.

אותן העוגיות שאמרנו שהן חמץ,

שם המסוע לוקח עשרים ושבע דקות

עד שיתנפח, עד שיגיע לתחנה הסופית.

לא, לא, פה הם לא מחכים שיתנפח,

הכול נגמר בארבע דקות, ולכן, כיוון שהיין הזה הוא יין טוב,

ולכן מזה תלמד גם לכל ימות השנה שהיקב הזה הוא שונה מקווים אחרים.

אבל כשאין לך מהיין הזה, כמו שאמרתי, הזדמנת למקום שאתה אורח.

יש לך דבר שהוא ספק, תעשה את העצה שאמרנו,

ואם המדובר הוא כעת בימי החול,

אתה יכול לברך עליו שהכול. כך גם לגבי חתונה.

הרב מגיע לנישואין, לפעמים הרבה של החתן מביא לחכם,

בקבוק יין ביתי.

אומר לו, כשהבחור הזה נולד, עשיתי יין,

והיין הזה נהיה בן עשרים, מביא לו, כבודו יברך על זה עכשיו,

בסדר, זה נפלא, יין ביתי, סברי מרנן,

יגיד על זה הגפן למהדרי.

אבל לא תמיד האבא של הבן הכין יין.

לפעמים באים לאולם, והאולם הזה יש לו יין פשוט,

החכם לא יודע, זה יין אמיתי, זה לא יין אמיתי,

אולי יש שם הכשר בבנץ, אבל אולי האחוזים מהם 18%. אולי הם הלכו למאן דאמר.

אולי לאהום מסופק, מה יעשה?

הוא לא צריך לדחות את החתונה, הוא לא צריך להגיד להם,

אני לא אעשה חתונה עד שתביאו לי יין טוב. לא, הוא לא צריך לעשות כך.

לפי הדין אפשר לעשות חופה וקידושין מייד,

רק תשנה דרכה אחת.

הדרכה הראשונה, סביב על הנעל,

במקום בורא פרי הגפן, שהכול נהיה בדברו.

תמשיך הלאה, את כל השבע הברכות, הכול בסדר.

אבל אם הוא יברך שהכול,

הרבה אנשים שלא יודעים מה קורה,

יתחילו לצעוק צעקות, בורא פרי הגפן, הם לא יודעים שהחכם הזה לא טעה,

אלא הם חושבים שיש כאן טעות.

אז כדי שלא יהיו צעקות, יגיד להם קודם כול שיעור בהלכה.

לפני שיתחיל סביב הרנן, יגיד להם,

אחינו בית ישראל,

פעם היה יין אמיתי,

היום הם משתדלים לקיים את דברי הנביא, להחזיר עטרה ליושנה,

חלק מהיקווים מקיימים, שובעך מהול במים, יגיד להם את כל הבעיות,

כל הספקות, ולכן,

הבחירה הראשונה תדעו, אני מברך שהכול,

זה לא טעות,

אלא כך צריך להיות כשאדם מסופק,

מי ספק אומרים שהכול,

ואז יגיד את כל השבע והברכות, הוא לא צריך לדחות את החתונה,

יכול לנהוג ולעשות כן,

זה הפתרון כשאין לו דבר טוב.

אבל אם הוא יכול,

כדאי שיהיה לו יין טוב, כדי שיהיה הכול מוסכם,

הליבה לכול העלמא, שיהיה למהדרין, בוודאי שהיין הטוב המשמח אלוהים והאנשים הוא המהודר ביותר,

ועליו ראוי לכתחילה לברך את כל השבעה ברכות.

אולי יפס יום,

יהושע-עבר היו יפס יום,

והוא היו יפס יום?

לא.

על מית ענבים לא כדאי לכתחילה לקדש.

על מית ענבים יש שלושה בעיות, ואני אפרט את הבעיות,

ולכן במסקנה אדם שיכול ישתדל להימנע לא לנגוע בזה.

הבעיה הראשונה,

מערבבים בתוך עמית ענבים, מערבבים גופרית.

בשביל מה הם שמים גופרית?

הסיבה היא פשוטה,

כדי שלא יחמיץ.

יש הרבה אנשים בתקופת הקיץ

קונים ביום שישי מעט ענבים,

סוחטים במיקסר ועושים מית ענבים.

זה כשר. הגמרא אומרת שם, בו״בַת רצ״ז,

סוחט אדם משקול ענבים, הוא אומר עליו קידוש היום.

כאשר לכתחילה אתה יודע שזה מית ענבים אמיתי.

אבל תבוא ביום שני, תוציא מהמקרר את המית הענבים שהיה, אתה רואה איזה התקלקל, התעפש.

למה? יין נשאר 40 שנה,

50 שנה, למה זה התקלקל?

כשהיין תוסס באותם 40 יום, החיידקים נהרגים,

נאכלים בתסיסה.

פה המית הענבים הזה לא תסס,

והחיידקים האלה הורגים את המית הענבים, הורגים את היין, וזה מתקלקל מהר.

אז אצלנו מית הענבים מתקלקל.

למה אצלם, אצל היקלים, לא מתקלקל?

אז אומר הבטחאן, עונה לך,

סימן שזה לא מית הענבים, סימן שזה מים. מים לא מתקלקל.

טוב, זה בדיחותה.

אבל האמת,

יש להם תשובה לדבר.

הם מערבבים גופרית.

הגופרית, החומצה הזו, הורגת את החיידקים,

ולכן המית הענבים הזה יכול להישאר הרבה זמן.

מבחינת ההלכה יש לנו בעיה.

כשאתה מערבב את הגופרית,

זה מקלקל באותו רגע את הטעם של המית הענבים.

אתה בא לטעום, אתה מרגיש טעם של נפט.

והשאלה היא,

ברגע שזה קרה,

זה נשבר?

נשבר הכוח של המית הענבים והברכה היא שהכול או לא?

תראו, בספר מועדים וזמנים, חלק ג', הוא מביא את השאלה הזו והוא פוסק

מית ענבים ששמו בו גופרית,

הברכה היא שהכול נהיה בדברו.

מה תגיד לי אבל? אחר כך הם מעבירים את זה על השיד, מזכחים,

ועכשיו אין בו גופרית, עכשיו הטעם הוא טוב, אין בו טעם של נפט.

ברגע שהיה מקולקל, היה בו טעם של נפט,

פקע ממנו דין יין.

אחר כך מה שעשית אותו מתוק זה פנים חדשות באו לכאן,

זה לא יין, זה פטל מתוק.

זו הטענה של הרב.

היסוד של הנושא, פנים חדשות באו לכאן,

נאמר בגמרא בתמורה ל״א״, שם הגמרא מדברת.

אתה לוקח ביצת נבלה, ביצה טרפה,

אסור לך לאכול מזה,

אבל אם הוא שם את זה תחת התרנגולת ויצא מזה אפרוח,

אחרי 21 יום יצא אפרוח,

הגמרא אומרת האפרוח הזה כשר.

תגיד למה, הביצה הייתה אסורה,

היוצא מן הטמא טמא,

אבל שלושה ימים אחרי שהיא דוגרת,

הביצה מתקלקלת.

היצירה של האפרוח לאחר מכן, פנים חדשות באו לכאן,

האפרוח הזה מותר בשחיטה, באכילה,

כך פסק מרן ויורד העשימן פבע.

מזה למדו הרבה מגדולי האחרונים גם דוגמאות אחרות.

דיברנו לפני חודש

על צבע מאכל אדום שעשוי מהג'וקים,

ג'לטין שעשוי מחזיר,

או אבקת חלב של גוי.

אתה מאדה את החלב, עושה מזה אבקה.

חלק מהפוסקים התירו.

תפארת צבי, שאלות ותשובות אחיעזר,

שאלות ותשובות מרחשת.

הם אמרו, ברגע שזה נהיה אבקה,

האבקת חלב לא ראויה לאכילה,

פקע מעל זה האיסור.

אפילו אם אני אקח עכשיו את האבקת חלב ואני אערבב אותה עם מים וזה יהיה טעין,

זה דבר חדש,

פנים חדשות באו לכאן.

לפי אותה השיטה,

פה אצלנו היין הזה נשבר, זה לא יין, זה לא מתענבים.

ברגע שקיבל את הטעם של הנפט, של הגופרות, גמרנו.

מה שהצלחת, אחר כך לזכך אותו עם הסיד.

מה שהחזרת לו את הטעם, זו יצירה חדשה,

ועל היצירה החדשה הזו לא מברכים הגפן, אלא שיעקב.

זו הטענה של הרב.

טענה שנייה,

הגופרית לא תמיד מצליחה להרוג את כל החיידקים.

זה הורג חלק,

אבל עדיין יש מעט חיידקים.

מה הם עושים לגמור את הסיפור?

שהמית הענבים הזה יאריך ימים ושנים.

יש להם עוד העצה.

הם נותנים לו מכת חום.

זה עובר פיסטור בחום של 84 מעלות.

יש כאלה עושים פיסטור פעמיים,

74, 84,

והחום הזה הורג את החיידקים,

ואז המית הענבים הזה נשאר שנה-שנתיים, לא קורה לו כלום.

שוב, גם בזה יש לנו שאלה.

האם יין מבושל, האם הוא כשר?

האם ברכתו הגפן או יין מבושל ברכתו שהכול?

רב צמח גאון, רב האי גאון, רב פלטוי גאון,

הרייף, הרמב״ם,

יותר מ-17 ראשונים אמרו שהברכה היא שהכול נהיה בדברו.

יש חוקים,

אבל יש לנו כאן ספק ספקה.

הספק הראשון, אולי בגלל הגופרית נהיה שהכול, כמו שאמר, מועדים וזמנים,

אפלים טובה כדברי החוקים.

אולי המכת חום הזו, הפיסטור הזה,

אולי הופך את המית הענבים הזה כמו משקה הענבים,

שברכתו שהכול נהיה בדברו.

אלה הן שתי הבעיות.

בזמנו,

כשביקרתי באחד העיקבים,

ראיתי פעם ראשונה את הגופרית.

אמרתי לו, מה אתם צריכים את הגופרית,

לנקות את הכלים?

הוא אומר לי, לא, את זה אנחנו שמים בתוך המית הענבים.

מאוד הופתעתי,

אבל לא אמרתי כן, לא אמרתי לא. אמרתי לו, נראה, נעיין בדבר.

בלילה הייתי בחתונה שמסדר הקידושין היה הגאון הרב אוירבך.

היה החתונה של השכן שלי,

הוא הרב, היה דייקן מאוד.

אמרו לו, החתונה ב-20.

הרב הגיע ב-20.

החתן והכלה עוד לא הגיעו, אז צריך היה לחכות.

היום אתה נכנס לאולם שמחות, יש שם תזמורת, כמו דיסקו,

רעש מחריש אוזניים, לא יודע מי נהנה מזה.

אז הייתה תזמורת, value נמוך, כמו אנשים מתורבתים,

היה משהו עדין.

לכן יכולתי לדבר עם החכם, מיד אמרתי לו, ביקרתי ביקרתי ביקב, כך וכך יש,

שמים גופרית.

אמרתי לו את המועדים מוזמנים, אמרתי לו את כל הדברים.

מה אומר רבנו?

הוא הופתע מאוד. הוא אומר, פעם ראשונה אני שומע את הדברים האלה,

תן לי, אני אעיין ואבדוק.

למחרת בבוקר הרב יתקשר אלי טרח

ואומר לי, תשמע, בשעת הדחק אפשר לברך על זה הגפן.

כדי להסביר את המשל שלו,

מדוע דעתו שכן,

אז הוא אומר לי, תראה, אני אתן לך הקדמה כמשל,

לא ראייה אלא משל.

המגן אברהם בסימן ח' אומר,

מתי אדם שפשט את הטלית

יצא וחזר, חוזר לברך, עוד הפעם להתעטף בציצית?

מתי?

כשהוא פשט על מנת שלא לחזור וללבוש.

אבל אם הוא הוציא את הטלית,

פשט את זה כאן,

על מנת לחזור, עוד שתי דקות הוא יחזור וללבש.

יצא רגע אחד,

שתה מים, אכל משהו וחזר,

לא יחזור לברך, כיוון שפשט על מנת לחזור וללבוש.

אז הוא אומר, הרב, גם פה,

הם לא שמו את הגופרית שיישאר שם לעולם,

שמו את זה על מנת שאחר כך יבואו ויזככו את הכול,

רק כדי להרוג את החיידקים, הם שמו את זה.

הוא אומר, זה שעת הדחק.

קשה לאנשים לקדש על היין, זה שעת הדחק גדול,

ולכן אפשר להקל בדאבן.

אבל,

גם הגאון הרב אלישי וגם הרב אירווח מדגישים מה שאמרנו קודם,

מספיק 51% יין כדי להפוך את המים,

ביין שברכתו הגפן, כל זה ביין.

מיץ ענבים,

אפילו יהיה לך סך הכל

עשרה אחוז מים,

הברכה היא שהכול נהיה בדברו.

מה ישנה? למה? אמרנו רוב, עליבא במרן זה בסדר,

אבל מה שאמרנו רוב בסדר זה ביין. היין הוא חזק מאוד.

מה שאין כן המיץ ענבים הוא חלש.

עשרה אחוז מים כבר הורס את זה,

כבר שובר את הכול ונהיה שהכול נהיה בדברו.

מי אומר לך שהמיץ ענבים שאתה תופס ביד,

מי אמר לך שהוא מאה אחוז?

אולי זה רק 90%. אולי שמנו בזה תמציות ומים כדי להזין את זה,

ויכול להיות שאולי הברכה של הכול.

אז יש לנו, אם כן,

ספק ספקה לחומרה בלכתחילה.

אם היה מאה אחוז מיץ ענבים, היינו אומרים, בשעת הדחק תסמוך על מנדאי אמר.

אבל כשיש לנו עוד ספק,

אולי יש בזה רק 90% ולא 100%,

ממילא אנחנו בבעיה הרבה יותר קשה.

ולכן, בדרך כלל רצוי שאדם לא יקדש,

לא יעשה את הקידוש בליל שבת על מיץ ענבים,

כי יש כאן ספק לא רק על הברכה הראשונה, גפן,

ספק גם על ברכת מקדש השבת,

שאולי גם היא, חלילה, ברכה לבטלה.

ולכן, תשתדל לקחת יין ביתי, תיקח יין טוב,

ואל תזדקק למיץ ענבים הזה.

אבל אם האדם הזה אומר, תראה, אני עכשיו לא מקדש בליל שבת,

ברגע הזה אני רוצה עכשיו לשתות מהמיץ ענבים,

אין לי בעיה.

תגיד לו, תברך שהכול נהיה בדברו ותשתה.

יש על זה הכשר הבדף,

אתה יודע, אין בזה שום חשש, לא יין נסך ולא דבר אחר,

שהכול פותר את הכול.

אבל תגיד לו,

אל תשתה בבת אחת רביעית.

אם תשתה בבת אחת רביעית, אתה נכנס לספק.

אם זה אפשר הכול, אולי צריך בורא נפשות,

אולי זה יין, צריך על הגפן, יהיה לך ספק.

תשתה את זה לאט-לאט, תשתה בכל פעם, תלגום 30 גרם,

תשתה לאט-לאט, כדי שלא תיכנס לספק ברכה אחרונה.

אז לגבי עיני החון אין לנו בעיה, אתה יכול לשתות, אתה אוהב את זה, זה טעים לך, תשתה ותהנה.

אבל מה שאין כן לגבי שבת, יש לנו בעיה בדבר.

יש אנשים שקוראים לעצמם טבעונים.

אותם האנשים לא שותים דבר כזה.

הם אומרים בשם הרופאים,

אותה הגופרית

גורמת סרטן, זה מסרטן.

ולכן הם פוחדים מהמית הענבים הזה, מהאדום האדום הזה, מזרים, לא נוגעים בזה. טוב, אדם שלא פוחד,

יש לו על מי לסמוך, אז כמו שאמרנו,

עדיף יותר, יותר מהודר, לברך על זה שהכול נהיה בדברו.

בכל מקרה, לגבי הקידוש, השתדל האדם שלא להשתמש באותו מיץ ענבים. אלא אם כן יש לו יין ביתי מהודר ומעולה,

אז הוא שם מהיין הביתי 51%. על זה הוא מוסיף את המיץ הענבים הזה לתת טעם, בסדר, בזה אין לנו בעיה.

אם זה היה מים, היה מותר,

תחשיב את המיץ הענבים הזה כמו מים,

אז בזה אין לנו בעיה, הוא יכול להיעזר בזה.

גם בברכת הקידוש,

ארבע כוסות, הבדלה וכיוצא בזה,

עדיין יהיה ניתן לעשות בדרך הזו.

אבל שכל היין שלו כולו, כל כולו בקידוש הוא רק מיץ ענבים,

יש לנו בעיה, יש לנו ספק אם נסמוך על אותם היקבים. כמו שאמרתי, 99% ממיץ הענבים שיש בעולם,

כולם משתמשים באותה השיטה, כולם שמים את הגופרית,

וחלק גדול מזה, לא רק גופרית, אלא גם מפסטרים,

ואולי הפיסטור, אולי הוא כבישול.

זה לא מוסכם.

יש מדייקים מהתשבץ שהפיסטור לא נחשב לבישול, כיוון שזה לא רתח ולא התמעט.

אבל מדי ספק לא יצא. ולכן, כדאי מלכתחילה, כשאדם רוצה לקדש,

שיעשה את הקידוש על דבר הכי טוב, למהדרין,

כדי לקיים את מצוות הבורא,

זכרו כיהנה ועמון.

נזכירה דודיך מיין.

וכאן נאמר, זכור את יום השבת יקד לשוף.

הגזירה השבה הזאת צריכה שיהיה יין אמיתי,

ולא יהיה דבר שהוא כאילו יין, דבר שהוא דומה,

דבר שהוא חיקוי,

אלא תיקח דבר שהוא אמיתי וטוב,

שיהיה כאשר לכתחילה לברך עליו את הברכה הראויה.

פשוט אין מאוד אדומה. אני חוזר לסכם לגבי יין שני.

אמרנו, יין ראשון הוא חזק ובסדר,

יין שני.

איך עושים אותו?

אחרי שאדם סחט,

יש לו כאן את החרצנים והזגים.

אתה לא צריך לשפוך אותם, אתה יכול לעשות יין שני.

תמלא עליהם מים.

נניח שיש כאן עשר קילו חרצנים וזגים,

תשים רק תשע ליטר מים.

אתה משאיר את זה כך שלושה-ארבעה ימים.

כל הטעם של היין שיש בחרצנים והזגים עובר למים.

אתה סוחט,

מה שאתה סוחט זה נקרא יין שני, כשר, לברך עליו ברכת בורא פרי הגפן.

אפילו אם הוא שם תשע ליטר ויצא לו רק תשע ליטר, גמרן אומר שזה כשר.

מה שנאמר בגמרא, שיהיה צריך תוספת עוד 25% זה לגבי השמרים.

אבל כאן, אצלנו, הזגים, החרצנים, עדיין שלמים.

כיוון שהחרצנים הם עדיין שלמים,

כאן, בזה, הדבר הרבה יותר קל,

אפילו אם הוא הכניס תשע ליטר מים.

משחט יצא לו רק תשע,

אבל אתה שותה את זה, אתה רואה שכל היין שהיה עצור היה בלוע בחרצנים והזגים,

נתן את הכוח שלו בתוך המים האלה,

והמים האלה נהפכו כולם,

נעשו יין טוב, יין משובח,

וגם היין השני ייקשר לכתחילה לברכת בורא פרי הגפן. אין בעיה, אדם יכול לכתחילה לדאוג ולעשות כן.

אז מי שעושה יין ביתי בביתו,

לא רק סיבוב ראשון, יין נרשום,

זה כשר לכתחילה ומהודר,

אלא לא ימהר לזרוק את החרצנים והזגים.

גם מהם אפשר לעשות עוד יין.

הבעיה היחידה שהיין הזה לא מחזיק מעמד הרבה זמן.

את היין הראשון אתה יכול להשאיר לחתונה של הבן,

אבל את היין השני אתה לא יכול להשאיר את זה הרבה.

עד פורים תגמור מהיין השני שלא יחמיץ לך, סוף-סוף העיסוד שלו מים,

ולכן לא תמיד הוא מצליח להחזיק מעמד,

ולכן עדיף להתחיל לשתות את היין השני.

תגמור את השני, תחזור לראשון,

זו העצה, אבל מצד הדין, מצד ההלכה,

גם יין ראשון, גם יין שני, שניהם קשרים מלכתחילה. בסיכום,

כשאדם יש לו יין מיקב טוב,

וואלה, יקב ירשמים.

המשגיח, אדם ירשמים מכוחותינו.

הרב שאחראי על המקום אומר לך, יש בזה אחוזי יין טובים, הכול בסדר, אין בעיה, אתה סומך עליהם.

אבל כשאדם מזדמן לכל מיני מקומות נידחים,

ואין לנו ידיעה מהו היין הזה,

קשה לנו להתיר לברך עליו את ברכת הגפת.

אפילו אם האדם הזה אומר, תראה,

הבקבוק הזה שווה 150 שקל, זה יין יוקרתי,

והיתה התחרות והוא זכה בפרס,

זה עדיין לא אומר לנו כלום לענייננו.

יכול להיות שהיינן שלמד בסורבון בצרפת הוא מתוחכם מאוד וידע לערבב תמציות,

אלכוהול, סוכר,

ידע לערבב הרבה דברים,

וזה לא בהכרח שהענבים היו הרוב לא תמים.

יכול להיות שהוא הגיע לטעם המיוחד הזה בזכות התערובות האחרות שהוא שם והצליח.

ולכן המחיר, הדמים בעניין זה,

הדמים לא מודעים.

מי שמוכר שור לחברו,

שם הגמרא אומרת, הדמים מודעים אם זה לחרישה, אם זה לשחיטה. פה לא.

פה הרבה פעמים, כמו שאמרתי,

בגלל התערובות האחרות,

לכן הוא יקר מאוד.

ולכן אדם לא יסתמך על אותם העיקבים שאין עליהם הכשר טוב,

אלא קודם כול ישאל, יעשה שאלת חכם.

לפני שאתה מזמין יין, אתה קונה הרגב,

קודם כול תשאל.

אבל כשאדם עושה במו ידיו יין ביתי,

כאן אין מה לשאול, בוודאי שזה טוב.

תשאל אנשי מקצוע איך עושים את זה שזה יהיה יין משובח, שלא יחמיץ.

יש לך חברים, יש להם ניסיון,

תתייעץ איתם, אבל מבחינת ההלכה הוא בטוח יודע שהיין הזה הוא מאה אחוז.

דבר כזה, כאשר לכתחילה יבוא מלך המשיח,

תבוא, תביא יין, נברך, נגיד לחיים כשיבוא המשיח,

מה תביא לו? יין של שור, של חמור? מה תביא לו? איזה יין? זה, יין זה?

תכין יין ביתי מעולה, נוכל לשתות יחד עם מלך המשיח לחיים במהרה בימינו. אמן, ואמן.

אמן, וברוך.