מתי נקרא יין? הלכות ברכה, קידוש ומהות פרי הגפן
- - - לא מוגה! - - -
היינו בסימן רש״ד סעיף ד׳
על היין אנחנו מברכים בבעל פלאג אפל, אבל אם היין החמיץ להתקלקל יורד דרגה, יורד שהכל נהיה בדברו.
בשלב הראשון בין היין לבין החומץ לפעמים אתה מסופק.
יש בו קצת טען יין אולי חומץ אתה לא יודע להגדיר את זה בדיוק.
אז מראם נותן לנו את ההגדרה כל שבני אדם לא מנעים לשתותו מפני חמיצותו,
הם מברכים עליו ברור פרי הגפן.
הכלי מידע בדבר הזה הוא, תשאל את האנשים.
תשים את זה על השולחן, תיתן לאנשים.
אם האנשים שותים, סימן שזה טוב,
אבל אם אתה רואה אנשים,
כל אחד טועם קצת,
בגלל החמיצות יש להם גם פנים חמוצות,
עוזבים את זה והולכים,
ממילא אי אפשר לברך על גזע הגפן ונעשה פסול לכיבוש הבדלה וכיוצא בזה.
בהמשך מסעיף ה'
עד סעיף ח'
מראם נדבר בנושא של היין.
דבר שהוא מצוי, הדבר הזה, לכל אחת ואחד מאיתנו בעיקר בשבתות וימים טובים, אבל גם בימי החול.
מהו יין?
לוקחים ענבים, סוחטים,
ומזה עושים את היין.
זה הסדר,
מה שכולם, כל עם ישראל, עושים.
יש שני סוגי ענבים שעליהם דיברו הפוסקים.
יש עשרות סוגים,
אבל המכנה המשותף כולם ענבים שאין בהם מחלוקת.
ההבדלים ביניהם הם הבדלים קטנים,
אבל יש סוג ענבים,
יש בו חרצנים.
מחרצנים ועד זג לא אוכל, כמו שכתוב בחומש במדבר פרשת נשוא,
אבל היום יש זן שאין בו חרצנים.
הזמן הזה היה קיים אותו הזן הרבה שנים, אבל דווקא בשנים האחרונות מפנקים אותנו,
והיום הזן הזה שאין בו חרצנים הוא מצוי.
ואחרוני אחרונים נחלקו.
האם אותו הזן זהו ענבים?
אם אכלת מזה כזית,
תברך על זה דרכה אחת מעין שלוש,
או שזה דבר שדומה לענבים ואינו ענבים ממש?
והדרכה האחרונה על הכזית היא דורון נפשות,
אומרים אלא אם תסחט את זה,
זה לא יין, פסול לקידוש והבדלה, אלא תברך על זה שהכל הוא דורון נפשות.
זה הוויכוח שיש בין גדולי החולים.
מדברי רב הלגאון והרדאק נראה
שזהו ענבים ואפשר לברך על זה ברכת מעין שלוש.
כך משמעות הזר הקדוש וכך הוא עיקר הדין.
המדרש שם שואל,
ויחל נוח איש האדמה ויטע קרב.
מאיפה הייתה אפשרות לנוח לבוא ולנטוע את הכרב? הרי המבול השמיד את הכל.
אז אומר המדרש שהיה לו חרצנים.
תודה. הכין חרצנים שמהם נטע ועשה את הכרב.
בסדר, אז יש גם ענבים עם חרצנים, זה לית מאן דפניג.
לא כתוב במדרש על ענבים בלי חרצנים.
יש מדרש אחר של רבי הנביא ברתמיר הנביא,
שממנו נשמע שאין נוח נטע את הכרב דווקא מהענבים בלי חרצנים.
זאת ועוד,
על הפסוק ואנוכי נטעתיך סורק,
ירמיה פרק ב', שמה מהרדק משמע הוא אומר שסורק הכוונה ענבים בלי חרצנים שהם הענבים הטובים ואיך נחפט לי סורי הגפן נוחייה וכו'.
משמעות הדברים שגם ענבים בלי חרצנים גם הם טובים.
כמו שמענו כך משמעות הזוהר.
הזוהר הקדוש בפרשת נשוא אומר,
אי אפשר להרכיב את העץ הענבים עם דברים אחרים.
תביא עץ תפוחים או דבר אחר,
עץ הגפן לא מקבל את ההרכבה.
אלה דברי הזוהר.
כך המציאות גם היום, תשאל את האגרונומים, תנסה,
שום דבר לא יעזור לך. תעשה להרכבה עם תאנים, עם תפוח עץ, עם גולבה,
נשאר כמו שהיה.
אבל אם אתה רוצה להרכיב
ענבים עם חרצנים יחד עם ענבים בלי חרצנים,
זה מתחבר מסוים.
אם נאמר ששניהם ענבים, זה אותו מין במינו, לכן זה מתחבר.
אם נאמר שהענבים בלי חרצנים אינם ענבים,
למה זה מתחבר ביחד?
שוב, משמעות הזוהר שיש לזה באמת דין של ענבים,
ולכן אם הוא אכל מזק הזית,
יברך אחרי זה ברכת מעין שלוש,
ואפשר לעשות מזה יין קשר לקידוש מהבדלה.
כל האגרונומים בדורות האלה אומרים,
אלה הם ענבים.
נכון שאתה לא רואה את החרצן,
אבל בתוך הענב הזה יש גרעין בצבע ירוק.
הגרעין הזה הוא רך, אתה יכול ללעוס אותו,
אבל זהו החרצן.
כך הם טענים אותם האגרונומים.
תיקח את זה ותזרע, תיטע,
יהיה לך מזה כרם.
ולכן להלכה מעיקר הדין גם ענבים כאלה הם הענבים, אפשר לברך עליהם ברכת על העץ ועל פירי העץ, ברכה האחרונה מי שאכל כזית.
אם מי שעשה מזה יין, היין הזה הוא כשר.
זהו עיקר הדין.
אם שואל אותנו אדם עצה טובה, תיקח לך ענבים עם חרצנים, אתה עושה יין די איטי.
למה לך להיכנס למחלוקת,
נגד הרב שיח יצחק,
נגד דברה, מרשם, למה לך להיכנס לספק?
עדיף שייקח דבר שיש בו חרצנים.
היום כמעט כל היקבים משתמשים בענבים עם חרצנים.
שם לא כדאי להם לקנות את הענבים היקרים האלה.
כל הענבים שהם עושים מזה יין בכל היקבים, יש בזה חרצנים,
כך שמבחינה זו אין לנו בעיה ביין של היקבים.
היין הזה הוא יין טוב מבחינה זו.
דוגמה שנייה, שאליה דנו הפוסקים.
אני לוקח ענבים ירוקות, עושה מזה יין, יצא לי יין לב הברכה.
הגמרא דנה בשאלה הזו בעבורה בתרא צדיק זין, ויש מחלוקת בפוסקים.
הרמב״ן מפרש לנו את הגמרא כך,
הגמרא שאלה ועונה, אל תראה יין כי יתאדם,
כי ייתן בכיס ענו.
יש שם קרא וכתיב בכיס, בכוס,
ושניהם אמת.
המוכר נותן עינו בכיס של השיכור,
והשיכור נותן עינו בכוס של המוכר, ולכן יש שם קרא וכתיב.
מכל מקום, התחלה של הפסוק, אומר הרמב״ן,
מה זה אל תראה יין כי יתאדם?
רק יין אדם הוא יין קשה לברכת הגפן, רק הוא יין,
אבל אם תעשה מהענבים הירוקות, תעשה מהם יין?
הברכה היא שהכל נהיה בדברו.
הפסוק אומר, אטריהם כי יתאדם רק האדם.
אז לא רק לגבי נסחים,
אלא גם לגבי יין בכל השנה, קידוש ההבדלה וכיוצא בזה.
מר״ן מזכיר את המחלוקת הזו לכנן בסימן רשע ב' סעיף ד״.
לדעת מר״ן נגד הרמב״ן. רוב הפוסקים לא הסבירו כך.
אבל הבעיה היא,
בספר פסח מרבין אומר, המנהג להחמיר כהרמב״ן נגד מר״ן.
אחר כך השתנה המנהג.
אבל אם הייתה תקופה מסוימת שהמנהג היה לחומרה,
ולכן גם בזה כדאי שאדם ישים לב.
אותם שבאים לעשות יין ביתי,
לא ייקחו ענבים ירוקות,
אלא ייקחו ענבים אדומות שחורות כדי שייצא
להם לים כהה ולא יין בהיר כזה.
בואו נאמר, האדם הזה טעה, עשה יין לבן,
ועכשיו הוא שומע את ההלכה,
אז הוא עושה דבר פשוט.
הוא הלך וקנה צבע מאכל אדום בהכשר הבד״ץ
והוא צבע את הימים שלו, אומרים לו יין עכשיו אדום.
דברים בטנים, לפי הרמב״ן עדיין הברכה שהכל נהיה בדברו.
למה?
הצבע של הענבים זה לא שבבקבוק יהיה לך הצבע האדום.
אנחנו אומרים, היזהרו מן הצבעים.
ולכן כאן המהות שלו לא טובה זה לא יין לפי הרמב״ן,
ולכן הזהרנו שהאדם שבא לעשות יין ביתי ייקח דווקא ענבים אדומות שחורות וכיוצא בזה.
יש פירוש של האור זרוע שכל הראשונים לא הלכו בזה.
הוא אומר,
היין הלבן יותר משובח,
ובוודאי שהיין הלבן ברכתו הגפן,
אלא הגמרא אומרת, גם היין האדום גם הוא יין.
מה זה אל תראה יין כי יתאדם, הוא מפרש.
אל תבזה את היין האדום,
אל תאמר רק הלבן הוא משובח, אלא גם האדום הוא בסדר.
מביא רעיון הזה,
כתוב בשיעור השירים,
אל תראו לי שאני שחרחורת,
אל תבזו לי שאני שחרחורת.
גם פה, אל תראה יין כי יתאדם, אל תבזה יין כי יתאדם.
אלה דברו וזהו. אבל כל הראשונים לא הסבירו כך,
וכמו שאמרנו, הוויכוח הוא האם רק לניסחים אתה פוסל את היין הלבן,
וגם לקידוש והבדלה.
יש לנו דברי הרמב״ן,
וחששנו לדבריו בלכתחילה,
ולכן מי שקונה ענבים לעשותם יין, ישים לב לקנות אך ורק ענבים כהות.
אותו דבר, אדם שהולך לקנות יין מהשוק.
אפילו אם הוא לא שם זה הכשר בבדץ,
אל תקנה את היין הלבן הזה, בית הענבים לבן, אוי רק רק,
אלא צריך שיהיה צבע כהה,
שרק בו אפשר לקיים את המצווה בלכתחילה.
בזמנם, בדורותם, היה אפשר לעשות גם מהצימוקים יין.
הכיצד?
יש לי קילו צימוקים, אני מרסק אותם,
שם אותם עם מים, קצת פחות מליטר מים,
שורה אותם שלושה ימים.
אחרי שלושה ימים אני סוחט, זה יין כשר.
אחרונים שואלים, למה צריך שלושה ימים?
הרי כבוש כמושל, אם אדם שם בשר בתוך חלב, אפילו יום אחד זה נאסר.
למה פה אתה אומר שלושה ימים?
תראו, זה אומר, אחיי אדם, שם,
שני אחוז מהטעם של הבשר ירד לחלב, הכל נאסר.
אבל כאן לא מספיק לי שהצימוקים ייתנו שני אחוז במים.
אנחנו רוצים שכל הליטר הזה כולו,
כל מהותו, הכל יתהפך להיות יין גמור.
וזה לוקח, התהליך הזה, שלושה ימים,
אחרי שלושה ימים נסחט או יבשל את זה מיד,
גם זה טוב,
כמו שכותב ספר דברי יוסף.
כל זה היה, היום לא.
מה נשתנה? מה קרה היום?
הסיבה היא,
הציווקים שאתה קונה זה לא אותם הציווקים שהיו פעם.
מרן,
בסימן רב סעיף ד' הביא לנו את דברי הריף רבי דוד אבו דוריהם,
מאיזה ציווקים ניתן לעשות יין?
מה כן הציווקים האלה, יש בהם לחלוכית דבשושית,
מהם ניתן לעשות יין.
אבל אם זה יבש היה כעץ,
מהם לא ניתן לעשות יין.
היום, הטכניקה של הציווקים בכל העולם,
לוקחים את הענבים או הציווקים, מייבשים אותם בתנור.
למה מייבשים אותם?
כשיש בזה לחלוכית, זה מתעפש ונרקב, מתליע מהר.
כשזה יבש, יכול להישאר הרבה שנים במחסן.
משאירים את זה במחסנים שלהם הרבה שנים.
שבוע הבא טו בשבט,
הם צריכים 50 טון ציווקים, מה הם עושים?
מוציאים כעת מהמחסן את הציווקים הלבושים,
מניחים אותם בתוך מכללית ענקית שיש בה מים וסוכר.
והמים והסוכר נספגים לאט לאט בתוך הציווקים, מתנפח.
אחרי חמישה ימים מוציאים את זה, שופכים על זה מעט שמן פרפיל או שמן זית ומוכרים להם.
אדם הולך, קונה, חושב, בטח זה טרי-טרי.
אתה רואה איך שהוא טרי,
יש בו את השמנינית עליו, עושה רושם נפלא.
והוא לא יודע שזה היה במחסן חמש שנים, היה יבש כמו עץ.
הוא בא בן אדם, לעניין ענינו.
אם האדם הזה יעשה מזה יין,
אחרי שהוא סוחט,
מה הוא סחט?
מים וסוכר שהיה שם.
המים וסוכר מברכים שהכור עבור על פירי הגפן.
התנאי שכתבו לנו הפוסקים, כאן הוא לא נמצא,
לא קיים, ולכן אין אפשרות היום בדור הזה לעשות רין לצימוקים. אלא אם כן הלכת בעצמך לקרן בחודש חשבון,
היה שם, על העצים,
היה שם צימוקים,
אמרת לבעל הקרן,
שילמת לו,
הוא אמר לך תקטוף.
לקחת צימוקים מהעץ,
אז זה באמת ניתן יהיה לברך בורא פירי הגפן, אם תעשה מזה יין.
אבל מי הולך לקרן? מי הולך לקטוף?
אין אני את כוחות הגוף והנפש, מה שפעם היו עושים.
אלא אדם קונה ברחוב, קונה,
הולך לשוק וקונה בחנויות.
כל הצימוקים שיש בחנויות, כולם אותו רעיון.
זה דבר שהוא קיים, השיטה הזאת, בכל העולם.
זה לא איזה פטנט ישראלי שימצאו.
כל העולם.
לכן, אנשים שנמצאים בסין, ביפן,
פעם היה להם פתרון קל לגבי קידוש והבדלה,
היו קונים כאילו ציווקים, היו עושים מזה יין והיו מקדושים.
היום אין להם את האפשרות הזאת, צריך לקחת עמו מכאן יין.
אבל יש לה טעם של יין.
הטעם של יין לבד לא מספיק.
אם אתה עושה מהתמציות או יש הרבה חומרים כימיים שאתה יכול לקבל טעם נפלא של יין,
אבל זה לא יין.
גם פה, אם אין בזה תנכנוכית דבשושית,
ממילא לא תוכל להחזיר עטרה ליושנה וגם זה לא נחשב ליין.
אלה הבעיות שיש.
ולכן, כל אדם שרוצה לעשות יין ביתי,
הוא רוצה לצאת ידי חובה לבדיקול עלמא,
שזה יהיה יין כשר למוהדרין.
ולכן, לא ייקח מהצינוקים, לא יעשה מזה.
זה גם מחמיץ מהר.
בגלל המים והסוכר שיש שם,
דבר כזה לא יתפוס לך מעמד הרבה זמן.
חבל להשקיע עבודה בדבר כזה, זה ברכה לבטלה.
גם הברכה כפשוטו וגם העבודה, חבל על העבודה.
ולכן, לא כדאי לאדם להתעסק. אפילו אם הוא אומר לך, פעם הייתי עושה והיה משובח. נכון, פעם.
היום כל זה כמעט ואינו קיים.
הפסדנו את האפשרות הזו.
אם הוא מערבב ויש לו 51% ענבים טובים,
ענבים שחורים,
ועוד 49% ענבים ירוקות, יינך הנאמה. הרוב הוא בסדר. גם על עיבתי הרמב״ן גם כן יכול להיות טוב.
אבל במקרה הזה אתה לא יכול למהול במים.
למה?
אם אתה מוזג,
תוסיף את ה-49% שלפי הרמב״ן זה כמו מים,
תוסיף עוד כמה טיפות, זה יכול להסתבך.
ולכן, אל תערבב. לא כדאי לערבוב בזה.
תעשה יין אדום, זה הדבר הכי טוב. כל וחומר לגבי ארבע כוסות.
ארבע כוסות שם יש לנו גם כנגד מכת דם.
ולכן מרן כתב בסימן תעב שלכתחילה צריך להיות דווקא יין אדום לארבע כוסות.
זאת ועוד,
כף החיים אומר, לא רק זכר לעבר מכת דם.
אומר זכר למכת דם שתהיה בעתיד.
כמו שהנביא אומר, מי זה דם מאדום חמוץ בגבים יבצרם? מדוע האדום נבושך כדי שבחו ישקה את אומות העולם ארבע כוסות של תרעלה?
ולכן אנחנו עושים זכר לזה ארבע כוסות אדומות כאלה.
אז לא רק בארבע כוסות,
אלא לכתחילה צריך להיזהר גם לגבי כל השנה כולה. שעת הדחה.
שעת הדחה, כן.
אבל מלכתחילה, תשים לב, אתה הולך לקנות, יש שם המליץ הענבים מירקרק או דברים אחרים.
תיזהר מהדברים האלה, יש עליהם סימן שאלה גדול.
הלילה היורצאית של הבבא סאלי רבנו