פרפראות וחדושים לפרשת האזינו - חלק א'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

אוריאל בן אריאלה יזכה לרפואה שלמה מהריו יחולו עליו כל הברכות הכתובות בתורה אמן.

אמן.

מאיר בן אביגיל יזכה ואשתו לבריאות שלמה ואיתנה ויצליח בניתוח בעזרת השם אמן.

אמן.

יעל יפה בת חביבה

רפואה שלמה והחלמה מהירה הכאבים והייסורים

לאחר הניתוח ייעלמו ויעברו לארדואן

ותחזור לתפקד כרגיל

מהרה אמן.

אמן.

עמנואל בן חיה נילי

השם ישלח לו רפואה שלמה וימציאו זיווג הגון מהרה.

עודד בן יעל יאף

יעלה ויצליח בלימודו בישיבה התיכונית ויסיים ארבע שנים בהצלחה,

אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים

בפרשת האזינו.

שנת תשפו.

למה צריך

את השמיים והארץ לעדות?

כתוב, האזינו השמיים ואדברה

ותשמע הארץ עם רפי.

הקדוש ברוך הוא, הוא הדיין,

הוא העד, הוא בעל דין.

למה צריך את השמיים שיעידו?

בספר תפארת הגרשוני

מביא את הפסוק מישעיה,

שמעו שמיים,

מהאזיני ארץ,

כי ה' דיבר.

בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי.

למה דקדק הנביא לומר בנים?

הגמרא בעבודה זרה ג' אומרת, ועתיד לבוא

יאמרו העובדי כוכבים לפני הקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם,

ישראל שקיבלו את התורה היכן קיימוה,

אומר להם הקדוש ברוך הוא, אני מעיד בהם שקיימו את התורה כולה.

לפניו, ריבונו של עולם, כלום יש אב שמחיד על בנו?

אבא מחיד על הבן?

הקדוש ברוך הוא קיבל את הטענה

ואמר להם, שמיים וארץ יעידו,

שקיימו את התורה כולה.

לפי זה מבואר העניין.

ישעיה אמר, שמחו שמיים והזיני ארץ, ואם תאמר,

למה הם עדים ולא הקדוש ברוך הוא?

לכן הוא אמר, בנים,

גידלתי ורוממתי.

אם ישראל הם בנים,

איך האבא מעיד על הבן?

אז לכן צריך את השמיים והארץ שיעידו.

ומטעם זה,

גם אצל משה רבנו השמיים והארץ הם העדים ולא הקדוש ברוך הוא.

זה דבר אחד.

כי שם אדוני אקרא,

הבו גודל לאלוהינו.

האם ידעתם שגם הלכות יש בתוך הפסוקים?

גם דינים, הכל. הכל נמצא בתורה, הפוך בה, והפוך בה, דכל הבא.

הגמרא בברכות נביאה,

שמהפסוק,

כי שם אדוני אקרא,

הבו גודל לאלוהינו.

מפה לומדים את ברכת התורה.

שצריך לברך על התורה לפני שקוראים בתורה.

על זה מביא החידה הקדוש.

יש בפסוק שבע תיבות.

וזה רמז

לשבעה זמנים בשנה שקוראים תורה.

ביום שני,

ביום חמישי,

ביום שבת,

בראש חודש,

בכל המועד,

ביום טוב

וביום הכיפורים.

כי שם אדוני יקרא, הבו גודל אלוהינו.

שבע תיבות

כנגד

שבעה מועדים שבהם קוראים בתורה.

וכמה אותיות יש בפסוק?

יש עשרים וחמש אותיות.

רמז

למספר העולים לתורה בימים האלה.

בימות החול עולים שלושה.

בשבת ובמנחה

שלושה.

זאת אומרת ביום חול, ובשבת במנחה עולים שלושה.

בראש חודש עולים ארבעה,

אז כמה יש לנו? שבע.

בחול המועד

גם כן ארבעה.

ביום טוב עולים חמישה.

אז כמה יש לנו? שתיים עשרה.

ביום הכיפורים עולים שישה.

אז כמה יש לנו? שמונה עשרה.

ובשבת כמה עולים? שבעה. יש לנו עשרים וחמש.

אז עשרים וחמש העולים כנגד עשרים וחמש אותיות.

וכל זה מרומז.

כי שם השם אקרא,

מה זה אקרא?

קריאת התורה.

אז מפה לומדים את ברכת התורה לפני.

כי שם השם אקרא,

הבו גודל ללאינו.

יפה, נכון? כל הכבוד.

עכשיו,

עוד, המארשה בברכות,

כא',

וגם נפש החיים מביא.

מה שכתוב בברכות,

מניין לברכת התורה לפניה.

מן התורה.

שנאמר כי שם אדוני אקרא,

הבו גודל אלוהינו.

אבל איך לומדים מפה שזה דווקא לברכת התורה?

יכול להיות לסתם ברכה.

למה אתה אומר שזו ברכת התורה?

מדהים.

אומר הרמב״ן שכל התורה זה שמות של הקדוש ברוך הוא.

כל התורה,

כשניתנה למשה, היא ניתנה ברצף אותיות.

והרמב״ן אומר בהקדמה שלו

לפירוש התורה,

שכל התורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא.

למשל, בראשית ברא אלוקים, אז הוא אומר בראש התברא וכולי וכולי,

וככה זה הכל הכל הכל שמות של הקדוש ברוך הוא.

עכשיו,

כי שם אדוני אקרא,

זה התורה,

שם השם זה התורה, כי שם השם אקרא,

מה זה שם השם תקרא? איפה אתה קורא שם השם?

כל התורה זה שמותיו של הקדוש ברוך הוא.

אז כי שם השם אקרא, אז אבו גודל אלוקינו.

מפה לומדים לברכת התורה דווקא.

טוב, יש לנו דין יפה,

כתוב בשולחן ערוך אור החיים מ״ז ד',

המהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך.

זאת אומרת, מי שלומד בהרהור לא צריך לברך.

אבל הגאון מווילנא בביאור שלו שם

תמה על כך.

הוא כותב, אבל כל זה צריך עיון.

דקאן מברך על המצווה

וחיליקה מצווה בהרהור.

הלא נאמר והגית בו יומם בלילה.

והגית זה בלב.

כמו שנאמר בהגיון ליבי.

אז זה הרהור, אז צריך לברך.

הרהור, צריך לברך.

אבל השולחן ערוך לא פוסק כך,

ורמז לשיטתו של השולחן ערוך,

שלא מברכים על הרהור רק אם מוצאים בשפתיים,

מפסוק,

שלושה פסוקים בתהילים.

בליבי צפנתי אמרתך למען לא אחתה לך.

ברוך אתה אדוני למדני חוקך.

בשפתיי סיפרתי כל משפטי פייחה.

ברוך אתה השם למדני חוקך זה דין ברכת התורה.

ברוך אתה השם צריך לברך ואחר כך למדני חוקך.

לפי זה הנה נפרש את הפסוקים.

לפני ברכת התורה מה המצב?

בליבי

צפנתי אמרתך

למען לא אחתה לך.

מה זה בליבי? לא בשפתיים.

כמו שאמר, והגיון ליבי.

לא בשפתיים.

למה אני צופן את זה בליבי

שלא אחתה לך בלימוד תורה בלי ברכת התורה?

אז כל זמן שזה בליבי אני לא חוטא.

אבל אחרי זה כתוב פסוק, ברוך אתה אדוני למדני חוקיך. מתי אני מברך?

ברוך אתה אדוני למדני חוקיך.

זה ברכת התורה.

אז אחרי זה בשפתיי סיפרתי כל משפטי פייחה.

עכשיו אני כבר מוציא בשפתיי ממש

ויכול לומר דברי תורה בשפתיי.

זה מביא רבי יחזקאל אברמסקי נפלו מועיד.

ידוע,

עצור תמים פעולו ככל דרכיו משפט

אל אמונה ואין עוול.

אנחנו משבחים את הקדוש ברוך הוא שהוא לא עושה עוול?

אמ...

אנחנו מצפים מכל שופט

שלא יעשה, לא מהשופטים שבישראל, כן?

אבל אנחנו מצפים שלא יעשו עוול.

זה המשפט, זו מטרת המשפט.

אבל שלהגיד שהקדוש ברוך הוא עושה עוול?

תראה צא גאון רבי ישראל מסלן,

פה במלכותא דארעא כששופט מכניס מישהו לכלא,

הוא גוזר גם על אשתו שהיא תהיה באותו זמן כאלמנה ובניו כיתומים.

ואם הוא נכנס לעשרים וחמש שנה,

אז הוא יעניש גם אותם.

ואין לו אפשרות אחרת.

אבל אצל הקדוש ברוך הוא לא כך.

הקדוש ברוך הוא,

לפני שיוציא גזר דין על מישהו שהוא חייב בו,

הוא בודק בכל סביבותיו.

אם מגיע לכולם צער

מהידיעה, מהבשורה או מהמציאות שהבן אדם נפטר

או שקיבל מחלה וכולי.

זה מה שאומרים חכמים.

חבורה שמת לה מת, תדאג כל החבורה.

למה לא היה בהם מישהו שיגן עליו?

אם היה אדם צדיק גדול מחובר אליו ולא מגיע לצדיק

לסבול מהידיעה או מהמקרה,

אז יעקבו את הגזר דין של הבן אדם אפילו שהוא חייב.

לכן,

חפץ חיים אומר,

נלמד מפה כמה טוב שיהיה לאדם, ידידים,

חברים טובים וכשרים,

כי אם הם כאלה,

יכולים למנוע ממנו פורענות.

אז תארו לכם מה זה לא עושה עוול.

זאת אומרת, מה שאנחנו שומעים שמועות זה נהרג, וזה נרצח,

וזה אחרי שהקדוש ברוך הוא מתבונן בכל הסביבה,

מסביבו מי ראוי לקבל עונש ומי לא, ואם יש מישהו שיכול לעכב בזכויותיו,

הוא לא יקרה לו כלום.

לכן, מה שאנחנו לפעמים תמאים, איך השם לא מעניש אותו, איך השם זה.

הקדוש ברוך הוא יכול להעניש, אבל הוא יעשה עוול,

כי אם הוא לא יתחשב בכל הסובבים, אז לכן לפעמים

הסובבים מעכבים את העונש המיידי.

טוב,

עם נבל ולא חכם.

בספר שם עולם, חלק א',

פרק כ', כתב החפץ חיים.

קשה.

איך בהתחלה הוא אומר, תגריעו אותה

עם נבל,

ואחר כך מיעוטה לא חכם.

כאילו,

בדרך כלל מתחילים מהקל להכוון.

ופה אומרת זה, אז אם אמרת כבר שהוא נבל, אין, לא חכם, זה לא נורא כבר, לעומת נבל.

נבל זה כפוי טובה, מקבל מהשם הכל, וזה, וזה, וזה, ומחזיר לו רעה.

לוקח את כל הכלים שהשם נתן לו,

ומשתמש בהם נגדו.

וואי, וואי, וואי, זה נבל.

אדם יורד לעולם הזה,

הוא צריך לעשות מצוות, להתקשט במצוות.

זה הפרנוסה שלו לעולם הבא.

מה הוא עושה?

הוא בא לעולם,

לא רק שלא עושה מצוות,

הוא עושה עבירות.

הוא עושה עבירות.

נגיד שאדם עשה עבירות.

אז יש את האפשרויות, שעמוד בלי תשובה.

ואז הוא ייכנס לגיהנום,

שם יטהרו אותו כמה שצריך,

והוא יוצא מהגיהנום.

ואם הוא עשה תשובה,

אז יהיה לו כפרה על העוונות שלו.

טוב,

ואם הוא לא עשה מצוות,

אם הוא לא עשה מצוות זה בעיה,

אין לו במה להתפרנס שם.

על מה ייתנו לו גן עדן?

אם הוא עשה מעט, הוא יקבל מעט,

ושם הוא יהיה תקוע אלפי אלפי אלפי אלפי שנים.

העונש יכול להיות בין 12 חודש

למי יודע עוד כמה, נגיד, לפי העוונות.

אבל גמרת סיפור,

ואחר כך אין לו במה להתפרנס, אין לו שכר, על מה יקבל שכר?

וגם אם יקבל שכר מועט, מועט, מועט, הרי יהיה לו צער איום ונורא. הוא רואה כולם חולפים על פניו, עולים למעלה, למעלה, למעלה, ונהנים.

הוא תקוע לעולם.

יוצא שהעם נבל זה פחות מהלא חכם.

למה? גם אם הוא נבל,

אפשר שתהיה כפרה.

וזה זמן יותר קצר.

אבל לא חכם, זה יותר גרוע.

כי הוא לא עשה הרבה מצוות, לא אסף, לא אסף, לא אסף, לא אסף, הוא יוצא מפה קרח.

מה יקבל?

אז יוצא שהנבל, עם כל זה שזה נבל,

זה פחות מהלא חכם.

כי חלק אדוני עמו,

חפץ חיים מספר שרבי חיים מוולוז'ין נבצר ממנו להבין מה שכתוב בתנא דבי אליהו זוטא פרק ב'.

שם

יש מניין של המידות של הקדוש ברוך הוא.

ואחת המידות שכתוב,

שמח בחלקו.

הוא לא הבין מה זה שמח בחלקו של הקדוש ברוך הוא.

למה שהוא לא יהיה שמח? מי מעציב אותו?

מה משפיע עליו?

מה זה לא שמח?

מה זה שמח בחלקו?

הלך לגאון

ואמר לו את התמיהה,

אמר לו הקדוש ברוך הוא שמח בעם ישראל בכל מדרגה שהם עומדים בה,

גם אם הם במדרגה פחותה,

שמח בחלקו,

שהם העם שלו.

ואמרנו להתבונן,

האדם הכי פשוט,

הכי פחות,

ואפילו נאמר הכי גרוע

בעם ישראל,

הוא יותר טוב מהטוב ביותר שיש בגויים עם פרסי נובל והחרטות שלהם.

אתם רוצים ראייה פשוטה?

הנוצרים לקחו

את הפושט שבפושטים אצלנו,

את ישו,

ועשו ממנו ראש וראשון אצלהם.

ואצלנו היה טומטום.

אני לא רוצה להגיד ביטוי

במה הוא היה מתבונן,

ומה היה מחשבותיו,

ומה זה, אני לא רוצה ללכלך את הפה.

אבל אדם מופקר,

אדם מופקר.

והכלום הזה הוא אצלהם הכי,

אז מה שאמרתי, הכי פחות אצלנו,

יותר טוב מהגוי הכי טוב שיש להם.

מדהים.

אז לכן הקדוש ברוך הוא שמח בחלקו.

עם ישראל, אפילו בדרגה הכי נחותה, הם פי אלף אלפים לאין-ספור

מהטובים ביותר שבאומות העולם.

צור ילדך תשי,

ותשכח אל מחולליך.

צור ילדך תשי,

כולם יודעים את הפירוש תשי, שמתישין כוחו של מעלה.

אבל תשי זה גם לשון נשייה,

לשון נשני,

לשון שכחה.

צור ילדך תשי, הקדוש ברוך הוא נתן לאדם שכחה.

למה הוא נתן לו שכחה?

בשביל שישכח מהצרות,

ישכח מהבעיות,

אחרת אם זה ילווה אותו תמיד, הוא לא...

לא יוכל לחיות.

אתם רואים אנשים שראו

דברים קשים במלחמה, מקבלים פוסט-טראומה,

וחלק גדול מתאבדים.

לא יכולים לשאת,

לא יכולים לשכוח את המראות.

בכל אופן, הקדוש ברוך הוא בראש שלך.

אז מה אומר הפסוק?

צור יראתך תשי, המגיד מדובנה מסביר את זה.

אומר, היה אחת שלווה כסף מחברו,

ולא היה לו להחזיר.

והמלווה הפציר בו והפציר בו שיחזיר לו, הוא זקוק לכסף וזה,

אבל אין לו.

וגם נמאס ללווה לשמוע כל הזמן את הערות והגערות.

הלך לחבר שלו לוי, אמר לו, מה אני עושה?

איך אני מפסיק את זה? כל פעם אובן מבקש ממני את הכסף.

אמר לו, אין בעיה.

כל פעם שהוא יבוא אליך, תעשה את עצמך שוייטה,

תשמיע קולות.

האובן מדבר איתו ברצינות, מה עם החוב, מה עם זה?

עוד פעם, מה עם זה?

כל פעם.

ראה שהבן אדם כנראה התחרפן,

אז הוא הניח לו,

עבד טוב, היה מבסוט.

לימים נזקק שוב, הוא לא יכול ללכת לאותו בן אדם, הוא עוד לא החזיר לו אפילו את מה שהוא חייב.

אז הלך ללווה,

אמר לו, תלווה לי.

אין מה לו,

אחרי כמה זמן.

אמר לו, הגיע זמן הפירעון שלם.

אמר לו, מנובל,

אני לימדתי אותך בשביל לחלץ אותך ממנו,

ואתה עושה לי את זה, לי, לעצמי,

אתה לא מתבייש?

ככה זה נגמר.

אומר הפסוק, צור ילדך תשעי.

אני נתתי לך שכחה לטובתך,

שתשכח מהצרות,

ותשכח אל מחולליך,

ובסוף אתה משתמש בשכחה לשכוח אותי,

שאני מטיב לך ונותן לך ועושה לך והכל, תתבייש לך.

נבל,

עם נבל ולא חכם.

צור ילדך תשעי,

ותשכח אל מחולליך,

לא יאומן כי יסופר.

רבי חנני אברגשי אומר,

נוסע גוזי וחזיקה בישראל אבי כוכר,

בונתו לנסות.

שנה אמרו לנו אצל המען סבגו ירדין.