הענוה ומעלתה - חלק ב'

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום עידית בצרה תזכה עם בעלה לשלום בית אמיתי באחווה ברחוב קדושה וטהרה ושמחה בעבודת השם תמיד אמן.

אמן.

הענווה ומעלתה חלק ב'.

הגאון רבי עקיבא איגר

ידוע היה בענווה מופלגת

והסיפור

יעיד כאלף עדים.

הגאון רבי עקיבא איגר והגאון רבי יעקב אליסה בעל נתיבות המשפט

שבתו בעיירה אחת.

בשבת בבוקר בית הכנסת המה ממתפללים.

גדולי הדור ישבו זה לצד זה.

גבאי בית הכנסת ניצב והכריז

יעמד מורנו ורבנו הגאון רבי עקיבא שלישי.

שקט השתרר בבית הכנסת

ולפתח חבטה עזה הגאון

רבי עקיבא איגר צנח לקרקע המעולף.

מהומה רבתי פרצה בבית הכנסת.

מתפללים.

זינקו ממקומותיהם, רצים לכל עבר, מזעיקים עזרה.

חלק רכנו על גופו של גדול הדור, מנסים להשיב את נפשו.

חלק בוכים וזועקים, שיר למעלות אשא עיני להרים.

ספלים רבים של מים נשפכו על פניו הקדושות

לשווא

רבי עקיבא איגר נותר מעולף,

נפשו מסרבת לשוב.

זעקות שבר הרקיעו שחקים.

המוני המתפללים חשים כי הרב הגדול מתרחק מהם,

וידם קצרה מהאושיע.

ואז נשמע קולו של הגוען מליסה,

פנו לי דרך.

המשתררת

והוא ניגש

רוחן

מעל רבי עקיבא איגר,

לוחש לו באוזן דבר מה ומזדקף.

נס!

רבי עקיבא איגר פתח את העיניים

בעל פניו ארשת שביעות רצון.

היטיב עליו את הטלית

וניגש לקרוא בתורה.

שלישי.

איש לא ידע את הסוד של הלחש הפלאי.

מה גרם לו להקיץ מחלפונו בבת אחת? לא מים ולא זהו.

לחישה באוזן, מוכה.

סקרנות גברה.

חלק היו מוכנים לשים כל הון רק לדעת מה הסוד

שהיה פה,

שהציל את חייו של גדול הדור.

כשנסתיימה התפילה הגיעה התעלומה לפתרונה.

שאלו את הגאון מליסה מה היה?

והוא השיב. כאשר התעלף הגאון

רבי עקיבא איגר, הבנתי מיד

שהסיבה

זו הייתה הזמנה לעלייה המכובדת שלישית.

רבי עקיבא, שהיה עניו מופלג,

לא יכול היה לשאת את המחשבה שגבאי בית הכנסת מעניק לו את הכבוד הגדול בעוד אני יושב לצידו.

ולכן, הוא התעלף על המקום.

אז התכופפתי ולחשתי באוזנו,

דע לך רבי עקיבא,

גבאי בית הכנסת העניק לך את עליית שלישית,

לא בגלל שמאן דהוא סבור שאתה גדול ממני,

בהשגותיך ובלימודיך,

אלא רק משום שעירך פוזנה גדולה מעירי, ליסה.

וכאשר הבין הגאון המעולף שרק העיר זכתה בשלישי,

אז שב הרוחה אליו והוא הקיץ מחלבונו.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.

במסכת פסחים,

קף יג, מנו ריבותינו ארבעה נשים

שאין הדעת סובלתן.

בלתי נסברים.

אחד מהם זה דל גאה.

דל גאה. הוא דל. מה אתה מתגאה? במה יש לך אתגאות?

אדם שמתגאה ואין לו סיבה לכך,

שנוי ומתועה פי כמה וכמה בעיני הקדוש ברוך הוא.

הרבה יותר ממי שיש לו איזה סיבה.

גם זה לא מכובד כל כך אצל הקדוש ברוך הוא.

משך חוכמה בפרשת מצורע אומר, ועשיר המתגאה

הוא גרם טבעי.

כמו שכתוב, ורם לבבך.

אבל דל גאה,

מאוס לשם יתברך ולבריות.

איך הגדירו ענווה בקוצק?

אז בואו נשאל שאלה.

האם יש אדם שלא צריך לעבוד על מידת הגאווה?

האם יש אדם

שאין שום חשש שהוא יתגאה?

התשובה כנראה שלילית לחלוטין.

רבי ליבלה איגר, בנו של רבי שלמה איגר, ונכדו של הגאון רבי עקיבא איגר הפך לחסיד קוצק.

ולימים הוכתר כאדמו״ר מלובלין.

וזכה להעמיד שושלת מפוארת.

פעם אביו, רבי שלמה,

ביקש לתהות על קנקנה של החסידות שהוא הצטרף אליה.

ושלח שליח מיוחד לקוצק לעמוד.

עוד על עיקרי החסידות הזאת.

הגיע השליח לקוץ,

מה שנקרא מרגל

לבדוק שמה מה קוראים,

נכנס לבית המדרש,

התערב עם נכבדי החסידות שיושבים ליד השולחן,

ופתאום

הגבאי מודיע, ריבי מוישה הגיע.

תכונה רבתי, כולם קמים מהמקומות ויוצאים לקבל את פניו של מוישה.

מוישה,

נראה כפרי פשוט,

מה הוא זכה לכבוד כל כך גדול?

אז השליח הזה, המרגל,

הוא חשב אולי זה אחד מהצדיקים הניסטוריים שבדור.

אליבא דחסידי קוץ, כמובן.

והוא מיהר ולחש באוזניה עומד לצדו,

מי מוישה זה? מי מוישה זה?

אז הוא שומע תשובה, אודום גודל, אודום גודל.

אז הוא שואל, הוא יודע ללמוד?

אהה.

בקושי הוא יודע לשון הקודש.

ויש לו איזה ייחוס.

יש לו.

של אויפה.

הוא אופה.

אביו הוא היה אופה, סבא שלו היה אופה.

עד ראש השושלת.

זה היה ייחוס.

אויפה.

אולי הוא גביר?

אה.

עני עני מובהק.

נו, אז מה גדולתו?

הוא ענב.

ענב מובלוג.

ראה השליח המרגל הזה,

שהוא לא מבין את הליכות בית קוץ.

חזר בחזרה למשלח רבי שלמה איגר,

וסיפר לו הכול.

בור, ועם הארץ, חסר ייחוס, ועני מוצר.

יש לו במה להתגאות?

איך אפשר לקרות לו ענב?

על מה?

כשנשמעו הדברים בקוץ,

עמדו זקני החסידים ואמרו,

היר נוסיינת,

היגווה.

איי איי איי,

יכול אדם שיהיה עני ובור,

עם הארץ וחסר יחוס,

או בכל זאת יחוש גאווה מופלגת

ויטבע כבוד מלכים.

זה החידוש של קוץ, דל גאה.

וכאן נטבע כל אדם, ואפילו הפשוט ביותר,

לעבוד על מידת הנובל.

זה הקוץ קרס.

איי איי איי.

היה להם אבונס.

היה להם הבנות.

פעם ערך הגאון רבי חיים וולוז'ין מסע התרמה לישיבת וולוז'ין.

שאל אותו אחד הגבירים, תגיד לי,

מה הצורך הדחוף עומד על הפרק?

אז הוא אמר לו, כותליך לישיבה זקוקים לעיתור במנורות נאות.

ואין לישיבה יכולת להשיג את זה לקנותה.

צ'נדלירים כאלה, משהו יפה.

אז אומר לו הגביר, כלום אין הרב חושש שלימוד. בהיכל נאה ומפואר יביא את בחורי הישיבה לכלל גאווה?

אז ראש הישיבה רבי חיים וולוז'ין

השיב לו במעשה שהיה.

פעם אחת נכנסתי לבית המרחץ של וילנה.

ביקשתי לחלוץ,

חוץ מכבודכם, את מגפיי.

ניגש אליי הבלן וביקש לסייע בידי, כי זה תפקידו, לסייע לבאי בית המרחץ, לפשוט מעילים ומגפיים.

אלא מהי?

כשהוא אחז בידיים החסונות את המגף שעל רגליי ומשך,

חשבתי שהוא עומד לנתק לי את הרגל מהגוף.

כיוון שכך הערתי לו בשקט,

תנהג עימי בעדינות.

מה הוא האשים לי?

כעס התפשט.

פשט על פניו ואמר לי,

כיצד אתה מעז לדבר לבלן הראשי של וילנה?

אותי לא ילמד איש כיצד חולצים מגפיים.

מאז הבנתי

כי דבר לא יוכל ללמידת הגאווה מלבד עבודת המידות האמיתית.

אם בלן בבית המרחץ

יכול לבוא לידי גאווה,

אז אני כבר לא חושש לעטר את כותלי בית המדרש במנורות מפוארות.

סיפרתי בעבר שאחד עבר

ליד

רכב של העירייה

שאוסף את הפחים.

אז יש שם שניים, יש נהג ויש שניים.

אחד לוחץ ומעלה את הפחים ואחד מוציא אותם, שם אותם, ואחר כך מחזיר אותם.

מישהו עמד בצד והסתכל והיה מביט על זה שלוחץ על הכפתור וזה עולה וזה יורד.

זה שמזיז את הפחים

מסתכל כשהוא מתפעל מההוא,

אמר לו, אל תראה אותי ככה, גם אני לוחץ מדי פעם על קפצות.

אני לא רק סוחן פחים, אני גם כן לחצן.

ממה אנשים יכולים להתגאות? זה לא יאומן כי יסופר.

דל גאה.

זה הדעת לא סובלת, דל גאה.

טוב,

אני לא רוצה להיכנס כרגע לדמות של משה רבנו, הענב מכל האדם,

כי זה מוביל אותנו לאריכות.

אז אנחנו נניח את זה למחר.

מחר נברר מה הדמות הזאת שנקראת משה רבנו עם הענבה הגדולה שלו.

בינתיים אני חושב שמה שראינו הוא שלא,

אין לנו במה להתגאות.

אין לנו מה להגיד.

עושר זה מהקדוש ברוך הוא, כבוד זה מהקדוש ברוך הוא, חוכמה זה מהקדוש ברוך הוא,

הכל זה מהקדוש ברוך הוא.

אין לנו שום דבר משלנו,

שום דבר משלנו, כלום, כלום, כלום, כלום, שום דבר.

יש לנו רק

זכות אחת,

לבחור בטוב.

אם בחרנו בטוב,

זו הזכות.

כן? אל התהלל עשיר בעושרו, אל התהלל חכם בחוכמתו, אל התהלל גיבור בגבורתו,

כי אם בזאת התהלל המתהלל,

השכל וידוע אותי.

אם אתה יודע לבחור ולהשכיל

בדרך השם,

בזה אתה יכול להתהלל, ויגבה לבוא בדרכי השם.

אבל כל השאר,

אתה יכול להיות העשיר הכי גדול, החכם הכי גדול, הגיבור.

כלום זה לא שלך, כלום. ברגע הקב' ברוך הוא לוקח ומסלק ממך.

אין לך כלום במה להתגאות.

רק בבחירה שנתן לך השם לבחור בין טוב לרע.

הכל יודוך, והכל ישמחוך.

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין ת' כאשר.

הכל יודוך,

והכל ישמחוך.

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל יודוך, והכל ישמחוך.

והכל, מהכל, והכל יאמרו,

אין קדוש כשם, הכל יודוך.

והכל ישמחוך.

מהכל מהכל מהכל יאמרו אין קדוש קשה שיהיה לכם המשך שבוע טוב

בריאות ובהצלחה אתם יודעים מה קורה עוד יומיים

אנחנו נגיע נהי ישמחו

רק יוצאים ממוצאי שבת טיק טק נכנסים לשבת טאח טאח עוברת שנה

בום טראח עוברים החיים

צריך להספיק

הריני,

ונקיים בצוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא לעשות נחת רוח לקדוש יוסף