פרשת המצורע - חלק ג'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

אוראל בן דליה אפרת,

הוא ומשפחתו יזכו לשוב בתשובה שלמה,

בריאות איתנה, זיווגים הגונים ופרנסה בשפע,

אמן.

לעילוי נשמת שושנה בת שרה,

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים, אמן.

אמן.

אברהם בן דליה יזכה,

הוא ומשפחתו, לשוב בתשובה שלמה,

לקנות בית בירושלים,

וכל צאצאיו יהיו תלמידי חכמים גדולים, אמן. אמן.

וורקית בת מאוה,

תשלים הריון תקין, עובר שלם ובריא, לידה על דרך הטבע, אמן.

פרשת המצורע, חלק ג'.

אז דיברנו עד עכשיו שהבדידות גרועה ביותר עבור האדם,

והחברה טובה וחשובה עבורו.

וריבותינו הקדושים

ראו צורך חשוב לקנות, לרכוש חברים וידידים.

וצריך להשקיע בזה,

להתאמץ לשם כך, ולחתור בצורה משמעותית.

במסכת אבות, רבי יהושע בן פרחיה אומר, עשה לך רב וקנה לך חבר.

אדם צריך לדאוג שיהיה לו ידיד טוב ונאמן.

כל כך חשוב הדבר,

עד שאם היה אפשר מוטל עליו לקנות לעצמו חבר בדמים רבים.

זאת אומרת, ישקיע בו, ייתן לו,

ואז ממילא הוא קונה אותו בדרך זו.

המאירי הקדוש כותב,

אי אפשר לאדם בלא אוהב שיספר לו קורותיו ויתקן ענייניו בעצתו.

תמיד אדם צריך עצות מאחרים.

הוא אומר שאפילו משכיל שבמשכילים

צריך לעצת זולתו.

כי בן אדם תמיד

בוחן דברים מנקודת מבט שלו,

מהרצונות שלו.

אז זה לא תמיד נוטה לכיוון של האמת,

כי הוא משוחד.

למידותיו, לרצונותיו.

ולכן אם יש לו חבר נאמן,

אז הוא יכול לתקן אותו בעצה טובה שהיא לא תלויה בנגיעות.

ואמרו ריבותינו זיכרונם לברכה, או חברותא

או מיתותא.

בחכמי המוסר אמרו אדם בלא חבר,

כי שמאל בלא ימין,

והפיקח שבאנשים צריך להעצה.

זה דברי המאירי הקדוש.

טוב, איך קונים חבר טוב ורוכשים ידיד נאמן?

איך מעוררים את לב הזולת לאהבתו?

רבנו יונה, בפירושו על מסכת אבות, נותן תשובה

על דברי

המשנה ומסביר לנו.

צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם.

רבי אליעזר אומר עין טובה.

רבי יהושע אומר חבר טוב.

רבי יוסע אומר שכן טוב.

רבי שבעון אומר הרואה את הנולד.

והם הביא רבנו יונה את פירוש ריבותינו.

חבר טוב שידבק האדם בחבר טוב.

שכן טוב שיבקש האדם דירה של שכניה טובים.

זה פירוש ריבותינו.

ורבנו יונה דוחה זאת

בטענה שהפרשנות הזו לא עולה יפה ובקנה אחד עם דברי ריבותינו.

מדוע?

יש בעולם שני סוגי טובות.

יש טובה שאדם נוטל,

ויש טובה שאדם נותן.

המשנה שואלת,

איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם.

אז מה זה אומר?

ייתכן שהשאלה

היא באיזו דרך ישרה

ייהנה אדם מן העולם.

ייתכן שהשאלה

באיזו דרך ישרה

ייהנה האדם טובה לעולם.

זאת אומרת, באיזה דרך הוא יקבל או באיזה...

באיזה דרך הוא ייתן.

לפי התשובות של ריבותינו,

נוכל לדעת מה הייתה הכוונה בשאלה.

חבר טוב ושכן טוב זה בוודאי דברים שאדם נהנה בהם מן העולם,

אם יש לו חבר טוב ויש לו שכן טוב.

אז איך נסביר

עין טובה ולב טוב?

אדם,

מעניק בהם טובה לעולם,

כשיש לו עין טובה ויש לו לב טוב,

אז זה הוא לא מקבל.

זה עין טובה שלו כלפי הציבור, כלפי העולם,

ולב טוב זה כלפי העולם.

אז מה יוצא שהתשובות לא יהיו מכוונות?

כי חבר טוב ושכן טוב זה לכאורה מה שאתה מקבל,

ועין טובה ולב טוב זה מה שאתה נותן.

אז איך יכול להיות שעל אותה שאלה חלק ענו לקבל,

וחלק אמרו שהדרך הטובה שידבק באדם זה לתת.

לכן

מפרש רבנו ינאי דברי המשנה כך, חבר טוב

זה שאתה בעצמך תהיה חבר טוב לאדם אחד שליבך חפץ.

אתה תהיה חבר טוב.

ותהיה רגיל

שרוח הבריות תהיה נוחה ממך,

ותהיה באהבה תמיד עם הבריות.

זה תלוי בך.

כל שכן שיהיה אדם בעצמו שכן טוב לשכנים שלו,

תעשה להם גינה יפה,

למרות ש...

וממילא כל התשובות עוסקות בעניין אחד,

כיצד יעניק אדם טוב לעולם בדרך ישרה.

את העתיד המופלא הזה צופה רבנו יונה בהמשך דבריו כך,

מאחר היותו טוב

ואוהב נאמן

לחמישה או שמונה בני אדם,

קרוב אליו הדבר לאהוב את כל באי עולם,

ונמצא מאושר בכל המידות הטובות.

עד כאן דברי רבנו יונה הקדוש.

על דקות אבחנה בדברי רבנו יונה עמד הגאון רבי בן ציון ברוק,

ראש ישיבת נובהרדוק,

ואמר

האדם מצד טבעון נוהג לתלות חסרון בזולתו,

בשכניו,

בחבריו,

בידידיו,

ו...

וכל מי שרק אפשר לתלות,

והוא טוען

שהוא מצד עצמו יכול להיות הטוב באדום,

אבל רק אם ינהגו עמו הסובבים בעין טובה, ברוח נדיבה,

הוא לא אשם.

האשם תלוי באחרים.

אבל רבנו יונה מגלה לנו ההפך הנכון,

הכל מתחיל בך.

אתה צריך להיות חבר טוב, אתה צריך להיות שכן טוב,

אתה עם עין טובה,

אתה עם לב טוב, אתה, אתה, אתה, אתה, הכל אתה.

אם אתה תהיה טוב כלפי אחרים,

בסוף תהיה טוב כלפי כל העולם,

והאהבה תעלה על גדות לבך.

עוד היבט עמוק נוסף בדברי רבנו יונה מצביע על תורת אברהם,

לרבי אברהם גרוז'ינסקי, זכר צדיק וברכה, הוא היה משגיאה משיבת סלובודקה,

והוא אומר שכל בעלי החיים, ברא אותם הקדוש ברוך הוא בטבע לאהוב את בני מינם.

וגם האדם אינו שונה בזה.

ורואים שילדים רכים נמשכים בחבלי אהבה לבני גילם,

בלי היכרות מוקדמת ועמוקה,

ישר קופצים אחד לשני בגן המשחקים,

ומתוודעים בשמחה זה לזה.

האהבה הזו היא טבעית,

הוטבעה באדם,

מעצם בריאתו,

אהבה לבני מינו.

זה לא נשאר לאורך זמן.

ככל שמתבגרים מצטמצם חוג החברים,

והוא בוחר לו אנשים שדומים לו יותר בכל מיני סיבות, קומה, ולבוש, וסגנון,

בהליכות, אל אלה הוא מתחבר.

למה יש תופעה כזאת?

לכאורה היה צריך להיות הפוך.

בני האדם מגנים את הפירוד ומשבחים את האיחוד.

ככל שאדם הוא יותר בר-דעת ומשכיל,

כך יש ביכולתו לשבח

ולהלל את האחדות בין בני האדם.

אם כן, מדוע כשאדם גדל

ודעתו מתיישבת עליו, הוא נפרד מאוד מאוד חברים וידידים?

זה לא נובע מהתפתחות שכלית של ילד שהתבגר,

אלא הרצון להיות שונה, מיוחד,

ולראות בעצמו יתרונות שאין באחרים.

לכן הוא מתנתק

מאלה שהוא חושב שהם לא דומים לו

ולא ברמה שלו.

הרצון המגונה הזה גורם לאנשים להיפרד מחברים וידידים

כדי להתבלט ולהתגדל.

להכניע את הרצון האווילי הזה צריך לפרוץ פרץ בחומת הבדידות,

לאמץ חבר טוב, ידיד נאמן,

על מנת למסור נפש בעבורו ממש.

ההרגל הזה משבר את אהבת עצמו, את האגואיזם,

ומכאן סלולה דרך לאהוב בריות באופן כללי,

אהבה הטבעית והרצויה.

מעשה

שהיה

ושני החברים מסורים ואוהבים בלב הנפש,

שחיו בעיר

בידידות

ואהבה מופלאים.

יום אחד נקשרו עננים שחורים על ראשו של אחד מהם,

בני בליעל העלילו עליו

שעבר עבירה שמחייבת עונש מוות.

העידו עליו עדי שקר,

השופטים השתכנעו

וגזרו דינו למוות.

כל תחנוניו לא הועילו.

חלפו ימים מספר,

והגיע היום בצהרי היום,

מובילים אותו לכיכר העיר, לעמוד התלייה,

מול בימת הכבוד

המיועדת למלך ולשרים.

רבבות באו לצפות.

הוצאה להורג.

חיוורון מכסה את פניו, גופו של הנידון רוטט.

הבל נכרח על צווארו,

והתליין

עומד לשלוח אותו לעולם שכולו טוב,

ולפתע נשמעה צרחה.

עצרו!

עצרו!

הטליין מרפה ידו מן החבל, מתבונן,

מרחוק איש רץ,

מנופף בזרועותיו,

עולה על בימת הגרדום,

ומכריז בקול.

טעות נוראה!

טעות נוראה!

הנידון למוות לא עשה דבר, אני חטאתי למלך,

לא אוכל לסע על מצפוני מותו של חף מפשע,

הנני למות במקומו ולשלם על מעשי הרעיון.

ושלף את החבל מצווארו של הנידון,

וכרח אותו על צווארו.

נשלם.

בקהל האדיר.

מעולם לא צפו בדבר כזה.

ורק חדי העין

זיהו שזה הידיד המסור של הנידון למוות.

והנה,

הנידון למוות אומר לא, לא, אל תאמינו לו.

הוא משקר למעני.

את חטאיי אני מזכיר היום.

אני חטאתי למלך.

אני מודה ומתוודה ומוכן למות כאן מעכשיו.

חוטף את החבל מצווארו ומחזיר אותו לצווארו הוא.

התליין

עומד המום.

עיניים מתקוטטים מי ימות.

מחזה מוזר כזה לא נראה. איפה נשמע כזאת?

המלך הניף ידו וציווה להביא לפניו את השניים.

עמדו לפניו בבימת הכבוד,

והוא פונה אליהם בנועם.

אני מבטיח לכם שלא אעשה לכם רע,

אבל ספרו לי את האמת.

ואז אמרו לו, איש מאיתנו לא עשה קורה.

שנינו חפים מפשע.

הייתה פה עלילת שווא זדונית

של אנשי בליעל.

אבל אנחנו כל כך קשורים ודבוקים אחד בנפש רעהו,

עד שלא נמצא טעם בחיים באין אהובנו עמנו.

אם ימות אהובי,

איים כל אחד והצביע על רעהו,

את הלך כמת כל חיי,

מוטב לי למות תחתיו.

דמעות זלגו מעיני המלך למראה ידידות אמת של השניים.

קם מכיסאו וחיבק את שני האוהבים,

ופנה אליהם וביקש.

קודם כל אני משחרר את שניכם מעונש וקלון.

בקשה אחת אבקש.

טרפוני לידידותכם האיתנה.

אביאוני בברית אהבתכם,

שכמוה טרם ראיתי מימיי.

מעשה אמיתי.

על פי המעשה הזה פירשו המפרשים את הכתוב,

ואהבת לרעך כמוך אני אדוני.

כשהקדוש ברוך הוא

רואה שני יהודים

מתקשרים זה עם זה בברית אהבה איתנה.

בברית ידידות אמיצה

יש לו נחת רוח אדירה,

וכביכול

הוא מבקש ומצפה,

אני גם רוצה להיות בחברתכם.

צרפוני לידידות,

ואני אשרה עליכם את שכינתי.

ועכשיו מתפרש הפסוק ככה.

אם ואהבת לרעך כמוך,

אז אני, אדוני, רוצה להיות שותף איתכם,

נהיה שלושתנו ביחד.

ואמרנו שפעמים כותבים בסידורים את שם השם משני יהודים.

יוד ויוד פסיק זה שם השם.

אז בספר

הנהגות בטעמים מביא שמה ששני יהודים זה שני יידן, יידן זה שני יהודים.

כשיש שני יהודים אז שם השם זה הופך להיות שם השם.

אני השם.

ואהבת לרעך כמוך אני השם.

ויש פעמים שרואים אפילו שלושה יהודים עם פסיק,

זה כבר שלושתם ביחד.

מדהים.

עכשיו,

השארנו שאלה באביר.

אתמול בתום השיעור.

אבל יבוא אדם ויאמר, צדיקים רבים דיברו והעריכו בשבח התבודדות האדם

עם עצמו, לפני קונו, בחשבון נפש, התבוננות.

איך הדברים יעלו בקנה אחד ממה שלמדנו,

בגנות הבדידות ובשבח החברה?

נו. נו. זה לא קושייה כל כך גדולה?

ההתבודדות היא משובחת להפליא

אם היא במידה הרצויה והנכונה.

כשאדם מקדיף זמן מסוים לחשבון נפש אמיתי בינו לבין קונו,

מבלי שאיש יפריעהו,

הוא זוכה לקרבת אלוקים באופן נפלא.

אם אדם מפריז על המידה, זה מזיק לעצמו.

כמו סם, מרפא.

אם לוקחים אותו במידה הראויה,

הוא מועיל לחולה, ואם הוא יגביר,

הוא יכול למות גם.

ריבוי כדורים,

ידוע מה גורם.

אז לכן התבודדות טובה כשהיא מעוטה,

וגרועה אם היא מרובה.

לאור כל שלמדנו,

עלינו להבין את הנוסח שאנחנו אומרים בברכת המזון.

ונאל תצריכנו, אדוני אלוהינו,

לידי מתנות בשר ודם,

ולא לידי הלוואתם.

כי אם לידך מלאה,

כי אם לידך מלאה,

הפתוחה,

הקדושה והרחבה.

והנה, ביארנו בהרתב

שעני חשוב כמת,

משום שהוא ניזון מאחרים,

ואין לו יכולת להעניק בחזרה.

אז איך מבקשים מהקדוש ברוך הוא שלא נצטרך בני ישראל זה לזה?

הרי הקשר בין הבריות מבוסס על נתינה הדדתית,

על נתינה הדדית.

וכיצד אפשר לבקש

בבקשה לבטל, ואל תצריכנו לבטל את הנתינה והעזרה הדדית.

ואין לומר שהבקשה שנהיה רק אנחנו נותנים ולא מן המקבלים.

שאם כך,

לא היה לנו לומר כי אם לידך מלאה,

אלא

כי אם על ידי היכולת להחזיר ולשלם.

על התמיהה

זאת

ענה רבי נחמן מברסלב בליקוטי עצות המשולש עמוד יט.

הוא מבאר את נוסח ברכת המזון כך,

כשאנו מקבלים עזרה

או סיוע מחבר,

עלינו לדעת נאמנה שהקדוש ברוך הוא היטיב עמנו,

והחבר שנתן והעניק הוא צינור

להעברת השפע.

עכשיו פשר הנוסח האמור יהיה כך,

ונא

אל תצריכנו אדוני אלוהינו לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתה.

הסתייע בידינו ריבונו של עולם לזכור תמיד,

כי המתנות שאנחנו מקבלים,

הגאות אלינו מלמעלה מן השמיים,

מידך המלאה והפתוחה,

הקדושה והרחבה.

ובברכת המזון

אין אנו מבקשים, אם כן,

שלא נזדקק לעזרת אחרים,

שהרי כאמור הקשר בין הבריות

מבוסס על נתינה והענקה הדדית.

אז אנחנו מבקשים רק שנזכור

מי זה שידו מלאה, רחבה וכו'.

אז אם ככה אנחנו רואים דברים נפלאים,

שהבדידות לא טובה,

ואם היא במקצת, לחשבון נפש היא טובה,

ואם היא מרובה מדי היא מזיקה,

וצריך לקנות חבר,

לעשות כל תצדקה,

בשביל למסור נפש, בשביל לפחות אחד,

ולהתרגל בזה,

ולא להיות אגואיסט.

חושב שאתה מישהו,

וסביבך לא יהיו אנשים שהם לא דומים לך,

או בעלי ערך

שנחשבים בעיניך.

לכן משבחים את אלה שהם ברמה גבוהה,

או כוחנית, או גשמית,

שהוא מדבר בגובה העיניים.

זאת אומרת, הוא לא בהיי, באברסט.

הוא יורד לעם, כמו שאומרים,

ומדבר בגובה העיניים, ככה הוא קונה לו חברים ואוהבים וידידים.

ואין אדם שלא יזדקק, אי שם.

אל תהי בז לכל דבר.

אל תהי בז לכל דבר.

למה? לכל אדם יש מקום, יש שעה,

ואתה לא יודע מתי תזדקק וכו'.

ואם תתנתק...

יתנתקו ממך וגם לא יענו לך לטלפון, יראו את הטלפון שלך, לא יענו לך.

אז לכן תהיה חכם.

עצות הם אלוקיות,

חכמים הרחיבו להסביר לנו,

ואנחנו צריכים להיות חכמים ללכת בעצתם.

ואפילו המשכיל שבמשכילים, אומר המאירי,

צריך עצה.

אתם יודעים מי קיבל עצה?

בורא עולם.

כשהוא אמר בהתחלה, נעשה אדם, למי הוא אמר?

למלאכים.

הוא ברא אותם, הוא צריך עצה מהם?

ללמד אותנו שהגדול נמלך בקטן, מתייעץ גם בקטן.

הבנתם?

יש מלך,

יש לו יועצים, לא הבנתי. אבל אתה המלך, מה אתה צריך יועצים?

אתה תגיד להם מה לעשות.

לא, אפילו מלך צריך.

כל מה שאתם שומעים היום, יש יועצים, יועצים, היועצים אמרו לו, יועצים של טראמפ, היועצים של זה, היועצים, כולם עם יועצים.

יש טובים ויש לא טובים, צריך לדעת למכור גם יועצים.

אבל מכל מקום, חברה.

ככל שאתה מחובר יותר לחברה,

אתה מוגן.

כוח החבורה הוא הצלום.

אה, הכל יודוך, והכל ישבחוך,

והכל יאמרו אין קב'

ישמעו

למהלכותך שמרי שמרי שבת בקוראי עונג שבת

שבת שיהיה לכם יום טוב בריאות והצלחה.

הרי אני מחבר כאן אמצעות חכמים דאורייתא בשמחה דאוריתא.

גומל נפשו איש חסן דאוריתא.

כבד את אביך ואת אמך.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש יוסיף תותיו דובבות בקבר.