איך לנצח את התאוות והמידות הרעות

מה נתקע לאדם בהתחלת הווייתו הראשונה? בהנאות הגופיות, כי השכל עוד לא מפותח, וזה מנעוריו, וציוותו בסופו של דבר הוא מצוות, צוותא, יחדיו. בהם - הוא והתאוות שלו, הם הולכים בצוותא מתחילת עניינו וזה חזק וגדול והוא נחוץ בם ביותר, והגביר מידת האהבה על שאר מידותיו. למה? כי הגוף דורש את שלו, וזה מכוח התאווה שהוא מתאווה תמיד. עד שגברה מידת התאווה על השכל שנוצר עליו האדם, הרי האדם נברא עם שכל, וטחה מראות עינו ואבדו סימני חמודותיו. ועתה הוא נשלט על ידי תאוותיו. 

והוצרך האדם בעבור זה לדברים שהם חוץ לו, לעמוד בהם כנגד מידתו המגונה והיא התאווה להנאות הבהמיות, כי זה כמו תאווה בהמית רגילה, וכדי להחיות בהם את סימני מידתו המשובחת והוא השכל. אז הוא צריך דברים שהם חוץ לו כדי לעמוד מול התאווה, ולעורר את השכל, והדברים האל מה יכול לנצח את התאווה? זה התורה הקדושה וענייניה, אשר הראה האל אל ברואיו דרך עבודתו, איך לעבוד אותו, על ידי שלוחיו ונביאיו עליהם השלום. 

זאת אומרת: כדי שאדם יוכל להשתחרר מכל המידות הרעות ובפרט מידת התאווה - חייב האדם הזה ללמוד את התורה וענייניה שניתנה לנו על ידי הנביאים ושלוחי השם. אז חייבים ללמוד תורה כדי לצאת מהברוך. דבר שני: שהשכל הוא בעצם רוחני, נגזר מן העולם העליון הרוחני, והוא נוכרי בעולם הגופים העבים, הגסים, והתאווה אשר באדם מחוברת בכוחות הטבע ומזגי היסודות. מזה מזגי היסודות? 

ארמ"ע: אש - רוח - מים - עפר. כל אחד ממוזג בארבעה אלה, ולכל אחד יש לו חלק שהוא יותר חזק ופחות ביחס לחברו. מי שיש לו יותר אש - הוא כעסן, מי שיש לו יותר רוח - הוא דברן, מי שיש לו מים - הוא בעל תאווה, מי שיש עפר – הוא עצלן. אז זאת אומרת: כמה שיש יותר חיבור ותרכובת, לאן שנוטים יותר היסודות האלה ככה הוא נמשך יותר לכוחות היוצאים מהם. 

ש, (לא שומעים)

הרב: ודאי כל המצוות באות להוציא לפועל את כל מה שיש לך לכיוון הטוב, לדוגמה: עצלות זה טוב מאוד - מלרוץ לעבירות, באים מפתים אותך: "בא יש זה יש פה יש זה..", 

"לא רוצה אין לי כח עזוב אותי בחייאת עזוב!", 

זהו. יש לאדם תאווה - אז יהיה לו תאווה להתאוות להיות חכם להיות משכיל לדעת עוד, ללמוד וכו' וכו'. יש לו כעס - תוציא את זה, על הרשעים, על העבירות, על העבריינים, על אלה שהם עוברים על דבר השם, "האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא קא מרתחא ליה" כשאתה רואה תלמיד חכם כשהוא רות שהוא כועס, התורה מרתיחה אותו הוא יודע את האמת, והוא רואה מה עושים, איזה עוולות איזה דברים, הוא לא יכול לשתוק והוא רותח. אז זאת אומרת?: כל אלה, התורה יכולה לכוון את כל הכוחות לדברים הטובים והמועילים. 

והיא בעולם יסודה ומעון שורשה, מושכים אליה מאכלים כח, ומחזקות אותה ההנאות הגופיות. אז התאווה שנמצאת באדם, האוכל נותן עוד יותר כח, מחזק את ההנאות הגופיות. והשכל - מפני שהוא נוכרי, מה זה נוכרי? למה השכל נוכרי? כיוון שהגוף זה המיקום שלו זה הבית שלו מפה הוא נוצר, והנשמה באה מהעליונים, אז היא נוכרייה פה, היא גרה פה, אתה מבין אומרים, "כל כלב חזק בבית שלו" נכון? אז הגוף הזה הוא חזק פה כי מפה הוא חוצב, והנשמה ממקום רחוק, אז היא לא חזקה מספיק, בשביל להתגבר היא צריכה גם חלק חיצוני שיתמוך בה. 

התורה - זה מה שיכול להוציא את האדם מהמצב להשתחרר שהגוף לא יוכל לשלוט. והשכל בגלל שהוא נוכרי אין לו מחזק ולא חבר, והכול כנגדו, ומן הדין היה שייחלש, ונצטרך לדבר שידחה בו מעל גבור התאווה, שיחזקהו עליה. אז הוא צריך איזה כח שיבוא לחזק אותו מול התאווה, ויתגבר על התאווה, מה יכול לחזק אותו? התורה היא התרופה לחולי הזה מחוליי הנפשות ומדווה המידות. אז שוב פעם אנחנו מגיעים לזה, שאין מה לעשות שרק התורה יכולה להציל את האדם, אחרת כל השכל שלו ישמש למילוי תאוותיו בלבד. 

במקום שהשכל ישלוט על הגוף, כעין הרוכב ששולט על הבהמה כשהוא רוכב עליה, ולא שהבהמה - הגוף, יוביל את הרוכב לאן שהוא רוצה. אז בשביל שהשכל יקבל חיזוק הוא צריך את התורה הקדושה, ועל כן תמצא שהתורה מזהירה מהרבה מאכלים, ריבוי המאכלות צריך לחזור בתשובה אומר הרמב"ם. הרמב"ם אומר: "שלא תחשוב שהתשובה היא רק מגנבה מגזל ועריות, אלא גם מהמידות הרעות, כמו ריבוי המאכלות ואהבת הממון", ריבוי המאכלות! אדם בלוע הוא צריך לתקן את זה, צריך לעשות על זה תשובה, ואומר הרמב"ם: "שהתשובה מזה קשה יותר משאר הדברים!" ריבוי המאכלות. 

ש. (לא שומעים)

הרב: להרבות לאכול לאכול הרבה, אוכל נש נש נש נש נש נש, נש נש מה זה נותן? אתה לא צריך את זה לבריאות, אתה לא צריך את זה לכח, אתה סתם בלוע! אבלע לפלף כל היום. פעם בהרצאות הראשונות שלי הייתי מסביר לאנשים שבן אדם אוכל ביום שלוש קילו, אכילה ושתיה לפחות שלוש קילו, בשנה X365 יום= זה למעלה מטון, משאית שלמה אוכל, פרק אותו, אם הוא חי מאה שנה - הוא אכל אוניה, אוניה עברה לו בגרון, אוניה בלע אותה, בלע אוניה. וכמה הוא מת? 50/60 קילו, מכל האוניה 50/60 קילו, ולמה זה משמש? מאכל לתולעים, מה זה? 

ש. (לא שומעים)

הרב: אבלע אטחן לפלף, אבלע אטחן לפלף, מיקסר, ומביא מיקסר קטן - משפחת מקסרוביץ.

ש. (לא שומעים)

הרב: נכון, גדול מאוד, הצורך שלו של הגוף היה, האכילה המינימלית הזאת. אברהם אבינו היה אוכל 74 כזיתות בארוחה, 

ש. (לא שומעים)

הרב: זה נקרא אצלו כזית אחת, אז יש אנשים שאצלהם זה המינימום הוא לא יכול פחות, פחות הוא לא יתקיים, זה תאווה, זה האכילה זה המינימום שלו. אבל אצל רבי אלעזר ברבי שמעון - האכילה היתה קודש קודשים, איך יודעים? הוא היה עושה ניתוח מוציא שומן, שם אותו בשמש מספר ימים לראות אם הוא יתליע, כל שומן שתשים בשמש הוא יתליע, כמה ימים הוא מתליע, ולא היה מתליע, אז הוא ידע שלא תשלוט בו רימה כשהוא ימות, כך הוא ידע שכל אכילה לשם שמים, כמו קורבנות. ובאמת כשהוא נפטר לא קברו אותו, 24 שנה שמו אותו בעליית הגג, והיה שוכב בעליית הגג כמו ישן, עד שיום אחד אשתו ראתה שיצאה לו תולעת מהאוזן, 

אז היא אמרה: "זהו! עכשיו הוא מתחיל להתליע", אז הוא בא אליה בחלום, אז הוא בא אליה בחלום, 

ואמר: "שלא תדאג! הוא לא מתליע", 

אלא למה יצאה תולעת מהאוזן? 

"התולעת יצאה בגלל שפעם הוא שמע יהודי אומר על חברו לשון הרע והוא לא מחה בו, לומר לו על הלשון הרע!", 

אז בגלל זה הוא נענש שתצא לו תולעת מהאוזן ששמעה ולא מחתה. בסוף קברו אותו משום כבודם של חכמים אחרים, אבל כשהוא היה 24 שנה הוא לא היה סתם, הוא היה ממשיך לדון אנשים, היום באים ובעלי דין היו אומרים כל אחד את הטענות, והיה אומר מי זכאי ומי חייב, זה רבי אלעזר ברבי שמעון בר יוחאי. אז זאת אומרת: הגודל לא אומר אם אתה בעל תאווה, אנחנו לא מבינים את הסוד הזה בגוף האדם, אבל אצלו זה חיוב מינימלי לקיומו. 

"ועל כן תמצא שהתורה מזהירה מהרבה מאכלים בלבושים, ומהרבה בעילות שלא ימצא האדם מצוי אצל אשתו כתרנגולת, ושלא ירבה בקניינים, ובמעשים שמחזקים את כח התאווה. 

צריך לברוח מכל מה שהאדם תאוו. ואמרנו בתחילת התעניות האלה, 40 תעניות, שאחד מן הדברים זה זה, שאנחנו נגבר על התאווה, ונשליט את שכלנו ורצוננו על תאוותינו, וברוך השם עומדים בזה, כבר שלושה שבועות ישתבח הבורא. וכן הוא מצווה במה שהוא עומד כנגדה מהדברים שהם ההיפך, ואנחנו מצווים גם נגד התאווה, תקשיבו טוב, בתפילה, בצום, בצדקות, בגמילות חסדים, למה? כי אמרנו התורה מזהירה מריבוי מאכלים אז צריך צום, לבושים ובעילות וקניינים ומעשים שמחזקים את התאווה. 

אז מה יפריד אותנו מן התאווה? זה שאנחנו עומדים בתפילה, ולא מרבים במעשים, אם אני מתפלל אני יכול לפחות במעשים כי אני יודע שהכל מאתו יתברך. בצדקות - אני משתחרר, ממה שאני יכול לקנות אתו הרבה קניינים. וגמילות חסדים - אני עושה גם בגופי, אז ממילא אני לא מרבה תאוותי על ידי כך וכך, אלא הפוך אני עם גופי הולך לעשות גמילות חסדים. ובזה אנו מחיים בהם את סימני השכל, ולהאיר בם האדם בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שאמר דוד: "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי" נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. 

שמעתם? נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי , ישתבח הבורא. אדם שיש לו מי שיוביל אותו, יש לו אור גדול אור התורה, שהיא הפנס שמאיר לו, עמוד הענן, שהולך לפניו להאיר את שכלו, איך להתמודד עם כל התאוות של העולם הזה ואמר: "נר מצווה ותורה אור" ואמר שלמה המלך: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן השכלות כיתרון האור מן החושך" אז זאת אומרת: מי שיש לו אור ושוהה בחושך - אין לך סכל יותר מזה, הרי כשרואים אדם יושב עם מיעוט אור 

אומרים לו: "למה אתה יושב בחושך? תדליק את האור!", 

תדליק את האור! למה לא אומרים לבן אדם שרואים שהוא בעל תאווה "תדליק את האור" מהיום כשאתם הולכים למקום ורואים מסעדה אנשים יושבים וזוללים - מה צריך להגיד להם? תדליקו את האור, על איזה אור אתה מדבר? אומר: "אתה לא רואה שאתה יושב בחושך? אתה עם הנפש שלך זולל כמו בהמה, איפה אור השכל שלך איפה הוא? תדליק את האור! תפסיק לשבת בחושך". להתראות מחר בעזרת השם. מחר בשעה 3.00 ויש צ'ולנט בעזרת השם. 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".