- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום לרפואת חיה עליזה בת עזיזה תנצל מהמחלה לא תצטרך לטיפולים
בזכות שמקבלת עליה להפסיק לאכול משחיטה תעשייתית
ולצרוך רק מכפז.
עזור לביתה לחיים טובים ולשלום,
בריאות שלמה ואיתנה בתוך כלל ישראל מהרה, אמן.
לעילוי נשמת דוד בן פרחה, מנוחתו עדן, אמן.
אנחנו ממשיכים עם רבי עקיבא.
הוא היה אומר,
הכל נתון בערבון.
ומצודה פרוסה על כל החיים.
החנות פתוחה והחנווני מקיף.
והפנקס פתוח.
ביד כותבת.
וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה.
והגבאים מחזירים תדיר בכל יום.
ונפרעים מן האדם.
מי דעתו ושלא מי דעתו.
ויש להם על מה שיסמוכו.
והדין דין אמת.
והכל מתוקן לסעודה.
אומר רשי.
הכל נתון בערבון.
רגלו אי דבר אין נש.
אין נון ערבין ליה.
סוכה נג.
לאתר דמטבעי תמן מובילין יתה.
זאת אומרת,
רגליו של האדם ערבות לו.
למקום שהוא מתבקש, הן מוליכות אותו לשם.
ומצודה פרוסה.
אומר זה הייסורין והמיתה.
החנות פתוחה.
ובני האדם נכנסים שם ולוקחים בה כפה.
והחנווני מקיף.
ומאמין לכל הבא ליטול.
כך בני האדם חוטאים בכל יום.
והקדוש ברוך הוא ממתין להם עד בוא איתם.
והפנקס פתוח.
לכתוב בו הקפות כדי שלא ישכח.
ויד כותבת.
שלא תאמר אף על פי שהפנקס פתוח.
פעמים שהחנווני טרוד ואינו כותב הכל.
לכך אמר, מהיד כותבת.
וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה.
היינו הרשות נתונה כמו שלמדנו למעלה.
שאין שום אדם מוכרח ללוות שלא ברצונו.
הרשות נתונה, אמרנו.
והגבאים
ייסורים ופגעים רבים. זה הגבאים, באים לגבות את החוב.
ונפרעים מן האדם מדעתו.
פעמים שהוא זוכר
את החוב, הוא אומר, יפה דנתני.
ולפעמים שלא מדעתו.
לפעמים הוא שוכח
על מה הוא מקבל עונש.
הוא קורא תיגר כנגד דינו של הקדוש ברוך הוא.
אבל יש להם על מה שיסמוכו.
סומכים על הפנקס.
על החנווני,
שהוא נאמר על פנקסו.
כתוב חנווני, נאמן על פנקסו.
אם חנווני, אתה בא ואומר לך שהחוב ככה וככה,
הפנקס מעיד.
נאמן על פנקסו. מה פתאום? אני לא חייב לך.
אדוני, כתוב פה בפנקס.
כך הייסורים הללו,
הם נסמכים על מעשיו של אדם,
הנזכרים לפני המקום ברוך הוא, אף על פי שהם נשכחים מן האדם.
והדין דין אמת
שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריאותיו.
הקדוש ברוך הוא לא ממציא המצאות ולא אמתלאות ולא כל מיני קשקושים.
אין לו תרעומת סתם.
לא בא בטרוניה.
והכל מתוקן לסעודה.
אחד צדיקים ואחד רשעים יש להם חלק לעולם הבא,
אחרי שגבו מהם את חובן.
כל מה שכתוב בפנקס,
יש להם.
טוב, זה רשי.
כתב רבנו יונה,
כי על כל מה שאדם נוטל מענייני העולם הזה,
נעשו הוא ובניו ערבים.
ולא יחשוב אדם שממונו נמצא ברשותו ויש ביכולתו לעשות עמו כפי רצונו,
אלא ידע שכל חפציו אינם שייכים אלא לשם יתברך.
ומה שלוקח מהשם יתברך
אינו אלא מערבון,
ועתידים לפרוע ממנו את הכול.
הוא מבאר על פי משל
אדם נכנס לעיר אחת,
לא מצא שם שום אדם,
אז נכנס לבית אחד,
והנה הוא רואה שולחן ערוך,
מלא מאכל ומשקה.
התחיל לאכול ולשתות.
אמר, זכיתי,
שלי אין אף אחד,
ויכול אני לעשות כרצוני.
והוא לא יודע שבעל הבית מביט עליו מן החרקים
ורואה את כל מעשיו,
ובסוף האכילה יגבה ממנו את כל התשלום על המאכלים והמשקאות שהוא אכל.
והנמשל הזה מובן,
שאדם ישלם על כל הנאות בעולם הזה בסופו של דבר.
אתה יכול להסתובב, לקחת בסופר עגלה, שתיים, שלוש, תמלא, תמלא, תמלא, כמה שאתה רוצה, תסתובב שבעים שנה בסופר.
בסוף, כשבאים לצאת, יש קופה, צריך לשלם.
אתה צריך לשלם, יא חביבי.
אין דבר כזה, שנתנו לך, תיקח מה שאתה רוצה, תשים בעגלה, אין בעיה.
אבל לא יוצאים מפה בלי לשלם, צריך לשלם.
בספורנו אוסיף
שדברי התנא באים כהמשך לדבריו במשנה לפניה,
והרשות נתונה.
השם נתן לאדם רשות לעשות כטוב בעיניו,
ולזאת המשיך ואמר, אבל תדע,
תזכור, הכל נתון בעירבון.
דהיינו,
אין הרכוש ניתן רק לזמן קצוב.
ואחרי אריכות ימים ושנים הנפש תשוב אל האלוקים,
ונותנים דין וחשבון על מה השתמשת בעירבון.
במדרש שמואל,
בעיר באופן אחר.
עניין העירבון,
כאשר לווה אדם מעות מחברו,
הרי הלווה נותן משלו משכון למלווה,
ובכך הוא מובטח בהשבת ההלווה.
יש לו עירבון כנגד.
כמו כן, גם אצל השם יתברך,
הוא נותן
לאדם עושר ונכסים רבים,
כדי שהם ישמשו כעירבון.
שאם לא ילך אדם בדרך ישרה,
יכעיס את הבורא, ייקח אותם ממנו.
זה מה שאומר התנא, הכל נתון,
את הכל נתן הקדוש ברוך הוא לאדם, מי שלא.
כל הנכסים, את כל הצאצאים,
הכל זה רק בעירבון.
והם יעמדו לעירבון,
ומתי שהוא יחטא הוא ייקח אותם.
מעשה הידוע עם רבי מאיר, ששני בניו,
במקום לשמוע את הדרשה, הלכו לאכול.
שבת קודש.
כי בשבת קודש לא מפספסים את הדרשה.
והם מתו שניהם באותה שבת.
והאימא החכמה, ברוריה,
לא רצתה לצער אותו,
לא אמרה לו בשבת, איפה הם?
לא ענתנו.
במוצאי שבת, כשהוא הגיע,
שאלה אותו שאלה מקדימה.
אמרה לו, תגיד לי, אם מישהו הפקיד אצלנו עירבון,
לאחר זמן הוא בא וביקש את העירבון, צריך להחזיר לו?
אז הוא אמר לה, כן.
אז היא לקחה אותו לחדר,
הרימה את הסדין וראתה לו את שני הילדים מתים.
אמרה לו, בא על העירבון ולקח את עירבונו.
הכל בעירבון.
אין שום דבר שלנו.
שום דבר.
והמשיך התנא ואמר,
ומצודה פרוסה על כל החיים.
כלומר,
כמו צייד
שרוצה לצות ציפור,
אז הוא שם רשת על הרצפה
ומבזר זרעונים. היא לא חושבת שיש פה איזה מצודה.
היא רואה רק את הזרעונים.
כשהיא באה לרדת, לקחת אותו,
הוא מושך את המצודה והיא נלכדת.
זאת אומרת, ככה, בן אדם,
מצודה פרוסה על כל החיים.
אתה הולך בעצם על רשת.
מתי שהשם ירצה להרים אותך, ברר!
אין שום בעיה, הוא מרים.
אתה חושב שאתה הולך על קרקע יציבה, אין אש פה גרנית.
יש פה רשת, אתה לא רואה את הרשת.
יש רשת, בכל מקום יש רשת.
כל יום, בכל מקום יש רשת.
אז צריך להיזהר.
שאדם יזכור
ולא יתפתה, יראה רק את מה שהוא רואה, כאילו, בעולם הזה, את ההנאות והכול.
כל ההנאות האלה זה כמו שהצייד רוצה לתפוס
את הציפור.
אז לכן צריך לזכור את זה.
רשי אומר,
הכל נתון בערבון מלשון
ערבות
להיות ערב.
התנא אומר,
חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו בתנא דווה אליהו רבה פרק יא,
כל ישראל ערבים זה לזה.
וזהו, הכל נתון בערבון.
התורה ניתנה לנו באופן כזה שכולנו ערבים זה על זה לקיים את התורה.
ברוך אשר יקים את דברי התורה לעשות אותם,
ואמר כל העם אמן.
ארור אשר לא יקים את דברי התורה לעשות אותם.
אז זאת אומרת,
אנחנו ערבים וצריכים אחד לדאוג לשני לקיים את התורה.
ועל זה אומר המדרש שמואל,
שזה בהמשך למשנה הקודמת.
חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה.
התורה והמצוות שקיבלו ישראל.
על זה אומר רבי עקיבא, הכל נתון בערבון,
אבל כל זה שישראל ערבים זה לזה,
במצודה פרוסה על כל החיים.
לומר, הערבות הזאת היא ממש מצודה,
כי בזה ניצודים בני האדם ומתחייבים מיתה.
מי שלא מוכיח את חברו נתפס בעוונו.
הוא נתפס במצודה, תיזהר.
יש ערבות.
לכן כולם חייבים באחריות כלפי האחרים.
ואם הם לא נהגו כשורה ואתה שתקת,
אז תדע לך,
מצודה פרוסה על כל החיים,
גם על הצדיקים,
גם על הצדיקים שהם קרויים חיים,
הרשעים קרויים מתים,
צדיקים קרויים חיים.
והמצודה פרוסה על כל החיים, על כל הצדיקים.
והם נתפסים אם הם לא מוכיחים את הציבור
בין האנשים בעוון הדור.
ובזה נפרחים מן הערב תחילה.
בן אדם לא משלם חובו.
למי באים? לערב.
אומרים אתה,
נכנסת ערב,
תביא את הכסף,
תשלם.
אם בן אדם לא הוכיח את חברו, נתפס.
כשלא הוכיחו בני ישראל את המרגלים, מתו 600,000,
בגלל שהם לא הוכיחו.
ערבים.
אם מישהו חוטא, צריך להתריע.
צריך למחות.
עוד פרש במדרש שמואל,
כשיתבונן אדם במקראי קודש,
בפרשת בחוקותי,
ביעודים הטובים שהתורה מבטיחה,
יבין ויסכין
שאם יקיים את כל מצוות השם, אם בחוקותי תלכו
ואת מצוותי תשמרו,
אז יבואו כל הייעודים הטובים והנעימים,
ונתתי גיש מכם בעתם, בארץ יתן נבולה וכן הלאה.
ועל כן יחשוב בדעתו.
אפילו אם יתאמץ בכל כוחו,
לא יוכל לקיים את כל המצוות בשלמות הרצויה,
כיוון שרק אדם שזוכה למדרגה עליונה בצדקות ובחסידות יוכל לבוא לידי כך.
אז הוא עלול להתייאש
מכל קיום המצוות,
ויכול להימנע אפילו מלהתחיל לעבוד השם,
כי לדעתו הוא לא יוכל לסיים את הכל.
אז הוא לא מתחיל.
כדי להוציא את המחשבה של השטות הזאת,
אומר התנר רבי עקיבא,
הכל נתון בעירבון.
ההבטחות שהבטיח הבורא לעם ישראל זה ליתן שכר טוב
למקיימי המצוות זה בעירבון.
כלומר,
כמו שהעירבון שנותנים כשקונים מקח כלשהו,
ואם אין בידה לוקח את כל הכסף,
אז הוא נותן בהתחלה חלק,
דפוזיט,
ומשלים אחר כך את הנוטר.
והנה כעין זה גם בקיום המצוות.
כשאדם קיים מצווה אחת,
זה כבר עירבון לתחילת הפירעון.
וכמו שמקבל על עצמו להמשיך לשלם ולפרוח חוב,
המצווה הזאת תגרור מצוות נוספות.
וככה יוכל לגמור, אז הוא לא צריך לחשוב שהוא צריך לעשות הכל מראש, ואם לא עשה מראש את הכל, לא יקבל כלום. לא,
עלת לפרוח,
זהו.
אתה תקבל את כל ההבטחות שהקדוש ברוך הוא הבטיח.
אז הוא אומר לנו,
הכל נתון בעירבון, אל תדאג.
אל תחשוב שצריך לעשות את הכל הכל.
כמו בעירבון שנותנים תחילה,
ככה אתה תתחיל ותראה שהקדוש ברוך הוא ייתן לך
את כל ההבטחות שהוא הבטיח.
ומצודה פרוסה על החיים,
רשי,
רבנו יונה,
ורבנו עובדיה מפרטנורה,
זכר צדיקים לברכה.
זכותיו תגן עלינו.
פרשו שמדובר על המיטה ועל הייסורים.
אם נגזר על האדם,
אין ביכולתו להינצל.
וזה כמו דגים הנאחזים במצודה.
אז פורנו פירש
שהדברים עולים על העונשים הראויים לבוא על האדם,
שאין שום אדם יכול להימלט מעונש שדנו עליו בשמיים, סיבת עוונותיו.
כי אם לא ייענש בעולם הזה, ייענש בעולם הבא.
אי אפשר להימלט.
ובילקוד מעם לא עז הביא את הדמיון לציפור שנלכדה במצודה ואינה יכולה לצאת.
אין אפשרות להינצל מן הדין והעונשים העומדים
לבוא עליו לעתיד לבוא.
אבל אפשר להגיד עוד דבר.
הציפור, מרגע שנלכדה, כבר לא יכולה להשתחרר,
אלא ברחמי
בעל המצודה.
אם אדם עושה תשובה,
אז הקדוש ברוך הוא משחרר אותו מן המצודה.
אבל צריך לעשות תשובה ולהספיק.
אנשים דוחים, דוחים, דוחים, ולא מספיקים.
החנות פתוחה.
רבנו יונה אומר, אנשים נכנסים לחנות, נוטלים בה הקפה.
כל מה שהם צריכים.
הם לא רואים את הנולד לחשוב שיגיע הזמן פירעון,
ואולי לא יהיה להם מספיק כסף,
כמו האנשים יש להם קרדיט קארד.
הם מבסוטים, מגהצים, מגהצים,
ופתאום מקבלים התרעות מהבנק וחסימות ובלאגנים.
סיבת הדבר, כי הם רואים את החנות פתוחה.
והרשות נתונה,
והם מעמיסים עגלות.
והם לא זוכרים שבסוף יש פירעון.
ככה הנהגת בני העולם שוכחים שיבוא יום הדין,
ויצטרכו לשלם על כל ההנעות.
המעם לא עז אומר,
כמו שבחנות יש שם מתוקים,
מרים, חמים, קרים, לחים, יבשים,
כל אחד בוחר למלא מה שהוא הם.
ככה אדם.
מה שאתה רוצה בעולם הזה אתה יכול לעשות,
טוב, רע, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל.
השם נתן בחירה,
אבל צריך להיות חכם להשכיל ללכת בדרך טובים כדי לקבל בסוף שכר ולא עונש.
רבנו יונה אומר שרבי עקיבא מדמה את זה לבעל חנות.
הוא נותן רשות ללקוחותיו לקחת בהקפה,
ולאחר זמן פורעים את חובם.
והקדוש ברוך הוא שליט בעולמו,
נותן לכולם ליטול כחפצם,
אבל בסוף צריך לפרוע את התשלום.
וכך כתב גם רבנו עובדיה מברטנורה.
אנשים חוטאים חוטאים,
והקדוש ברוך הוא ממתין להם עד שיבוא עתם נאחזים במצודה,
וזהו.
ועוד נקודה יפהפייה.
בספר מערכי לב, ביאר את הכוונה של רבי עקיבא.
יש אדם, הוא למדן,
למדן,
אז הוא אומר, אני לא פוחד מעגונות.
אתם יודעים למה?
תבוא השמיטה, והיא משמטת את כל החובות.
והקדוש ברוך הוא מקיים את התורה.
ואז הגיעו שבע שנים, מוחקים לי את הכול,
אז אני לא מוטרד.
אבל אומר לו התנא, החנווני מקיף.
הלו,
לא למדת טוב.
כן, לא על כל עוף צריך לבדוק את הסכין.
לא, לא, לא, לא למדת טוב. טעם הארץ, אתה לא יודע.
לא, לא, בכלל לא.
אלא
לומר לך,
כי אין עוונות כדוגמת חובת המלווה,
אלא כי עניין הקפת חנות,
זה לא נעשה כדרך הלוואה,
אלא
בדומה להקפה.
ושנינו במסכת שביעית,
הקפת החנות
ושכר שכיר
אינה משמטת את השביעית.
וכך נפסק להלכה בה הרמב״ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ט',
הלכה ראשונה.
והוא מפני שציווי התורה לשמט כספים
הוא רק שלווה אדם מחברו מעות,
אבל לא שקנה ממנו חפץ
או שכר אותו כפועל.
שם אין שמיטה, לא משמטת.
ומעתה, כיוון שעוונות נחשבים כהקפת חנות,
שוב אין הם נשמטים בשביעית,
ולכן צריך לשוב בתשובה עליהם.
ואם לא, לא יימחקו שטרי חובותיו,
והוא ייענש עליהם.
אז אם אתה למדן, צריך שיהיה לך רב. כי אם לא יהיה לך רב, לא תדע כלום. אתה חושב שאתה מבין, ואתה לא מבין שום דבר.
ואנחנו מודים לשמד ברך, כמו כל יום,
על זה שנותן לנו זכות ללמוד בתורה, להאיר את עינינו,
מחקים את פתי.
הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כשם.
הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יום
אין קדוש כשם והכל יאמרו. הן קדוש כשם הכל יאמרו והכל ישבחוך.
והכל יאמרו
הן קדוש כשם
ושמחת בימיך והיית אכסמאייה
ושמחת בימיך והיית אכסמאייה. ושמחת בימיך והיית אכסמאייה. שיהיה לכם יום טוב, יום שלישי, פעמיים כי טוב.
השם יעזור לכם בכל תודה,
אמן.
הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים, רבי יחנניהו, שאומר
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).