ביאורי תפילה יט - תפילה אחר פרשת העקדה - חלק ב | ר' משה כהן

 

- - - לא מוגה! - - - 

ועורי תפילה,

חלק י״ט,

תפילה שאחר פרשות העקדה,

חלק ב׳.

אחר שקראנו פרשות העקדה,

אנחנו מתפללים לעורר את הרחמים,

בזכות אברהם,

אנחנו מזכירים את הבטחה לקב״ה בתורה לזכור את הברית

ליעקר,

אם צריך את שכב של יצחק,

אם צריך את של אברהם.

ואחר כך גם לזכור את הארץ השוממה.

אנחנו מוסיפים להתפלל.

מה שמוזכר בפרשת בחוקותיי, שאפילו בשעה נתקיים עם פרענות.

השם לא עוזב אותנו ולא מרחיק אותנו.

וזוכר את הברית הראשונים של השבטים.

וכל זה הוא זוכר לעיני הגויים, אפילו שאנחנו לא ראויים,

לא עשינו תשובה אפילו.

ולעיני הגויים, למען כבוד שמו,

כל זה במידת הרחמים,

למשתמש בזה לטובתנו.

למען כבוד שמו.

ומה שמוזכר בפרשת מצבים,

אפילו שאנחנו שבים

בתשובה

על ידי הצהרה, על ידי הברכה והקללה שאנחנו רואים,

גם השם מקבל את התשובה

שמקיבט אותנו מכל העמים,

אפילו מקצה השמיים.

הזכות הזאת

של התשובה אפילו מתוך צרה.

כמה הקדוש ברוך הוא מקבל אותה.

וחזיר אותנו לארץ.

ויותר מאבותינו, כמו שלמדנו, וירבך מאבותיך.

אז אחרי כל זה,

אנחנו שם מוסיפים להתפלא ולהזכיר את פסוקי הנביאים,

מה שנאמר על ידי נביאיך,

שזה אפילו בשעת צרה.

יש ישועה,

ופה אנחנו שומעים בשעת צרה.

ועוד אנחנו מוסיפים להתפלא ולעורר

בדברי הנביאים

על הישועה בשעת צרה.

ונאמר על ידי נביאיך

בישעיון עד ג',

אמן. השם חוננו,

תיאר הדק, השם חוננו, פסוק כזה מדבר

על מלחמת גוג ומגוג.

שיחון נתנו בתנת חינם בחצף,

עם עמידת הרחמים,

השם אביה, השם חוננו,

השם אביה.

ולמה? כי לך קיווינו.

לא באחרים כמו עשרת השבטים שבטחו במצרים,

אלא לברכה, לך קיווין.

אז בזכות זה אנחנו

אומרים

ויהיה זרועה לבקרים.

מה זה אומר?

שתיתן חוזק לאלו השדודים, זה עם ישראל,

מה שנאמר פסוק לפני.

אז היה זרועה לתן חוזק לבקרים,

כוונה בכל יום ויום, תיתן חוזק. ציבור נכבד, נא להחזיר ספרים וסידורים.

למקום. לך קיווינו. תודה.

אף ישועתנו בעת צרה.

שאם באה צרה, כבר צריך ישועה.

זה לא רק לתת חוזק,

אלא כבר צריך ישועה.

ולזה גם, כמו שאמרנו, בזכות הביטחון של לך קיווינו.

זה ביטחון בשם, בזכות זה השם יחון אותנו.

ועוד אנחנו מוסיפים.

ונאמר לירמיה ל',

בעת צרה היא ליעקב, וממנה יבשע.

מסביר

בעת חיים למהריץ.

וממנה, ממש,

ממנה שמתוך הצרה, שמתמרקים העוונות.

ואז יבשע, וזה יבשעו ישראל ויגאל.

זה כל הצרות.

ימרקו את עווננו, ולא נצטרף עוד.

והשם יברק עוונתנו גם בלי איסור.

ואנחנו מועבררים את הרחמים שהשם מהצרה

יאשיע ויגאל את ישראל.

ונאמר בישעה סג, בכל צרתם

לא צר. אז כתוב באלף, אנחנו קוראים בוו.

בכל צרתם לא צר.

מה זה לא?

להורות שהקדוש ברוך הוא משתתף בצרתן.

של ישראל.

כל צרתם לא צר.

זה למה כתוב באלף?

להורות

ליחיד הקדמון ברוך הוא.

א', יש לנו אחד,

יחיד.

זה להורות ליחיד הקדמון ברוך הוא,

שכתוב בעץ חיים, שזה לא צר.

ליחיד הקדמון ברוך הוא.

אז בכל צרתם, משתתף בצרתם ישראל.

ורשי פירש כפשוטו לפי הכתיב. ובאלף,

כל צרתם לא צר. שהוא לא הצר להם לפי מעל עליהם.

אלא

ומלאך פניו הושיעה.

כי רשי זה מיכאל שר הפנים. מלאך פניו, מיכאל שר הפנים.

ומשמשים לפניו בהושיעה בשליחותו של המקום.

מלאך פניו הושיעה.

וזה בשליחותו של המקום.

זה אפילו

שלפי מעליהם

לא ראויים,

אבל

לא צר לפי מעליהם.

באלף. לא צר. לא צר. לא צר להם לפי מעליהם. אלא

מלאך פניו הושיעו.

לפי יום תעודת ציון לפניו,

זה מלאכות שמשמשים לפניו.

הוא לא פירש דווקא מיכאל שר הפנים.

אלה שמשמשים לפניו.

וכל זה באהבתו ובחמלתו.

כמו שאמרנו שאנחנו לא ראויים,

אבל באהבתו ובחמלתו.

בעבור שאוהב אותם וחמל עליהם.

והוא גאלם.

מה גאלם?

בהצהרה הבאה.

כמו שאמרו רבותינו זכרוננו לברכה.

שבכל יום ויום יש גזרות קשות.

וזה נעצר למעלה.

זכרות אמיני יש מרבה שאנחנו אומרים למטה.

וזה השם באהבתו ובחמלתו.

הוא גאליו מהצהרה הבאה.

אנחנו לא יודעים מה הצהרה הבאה. כמה נוסענו מכל מיני צרות שיוכלו לבוא.

וזה באהבתו ובחמלתו. הוא גאליו.

ונתנם ונעשיהם כל ימי עולם.

שהשם סובל מסעם.

לתת כל מחסורם כל השנים שבעולם

עד הגורלה.

וזה

לא רק מנעת הצרות, כמו שאמרנו.

וזה בחסר גדול. לא הושיע אותנו.

אלא עצם קיומם.

כעם ישראל. הקיום שלנו.

במילוי חסרוננו.

זה בחסר גדול ואהבתו וחמלתו.

אז אנחנו מזכירים עוד פעם.

לעורר את הרחמים.

לעורר את הנהגת השם.

מזכיר את הפסוקים שבהם השם מורה.

הנהגתו במידות הרחמים.

ומשעוררנו על הישועה מצרה ושמירה מצרה,

ומילוי חסרוננו, בעצם קיומנו בשעת צרה.

וכל זה שלא על פי הדין,

אלא ברחמים.

אז אנו מעוררים רחמים בזכירת פסוקי מידות הרחמים.

ולכן מיד אחר כך אנחנו מזכירים את פסוקי הרחמים.

מידות הרחמים.

והן,

ונאמר במירכזה,

מי אל כמוך.

אז כבר מתחיל.

מידות הרחמים שאנחנו מזכירים אחרי,

שעוררנו בסדר פרשת העקידה,

משרות אברהם, משרות אבותינו.

מה שמוזכיר בפרשת בחוקותיה, פרשת ניצבים.

ומה שמוזכיר בדברי הנביאים

על הרחמים,

שאנחנו מזכירים בסוף את כל מידות הרחמים,

את עשר מידות הרחמים,

בפסוקים, מי אל כמוך.

ופה הוא מפרש, על פי ספר תומר דבריו, בקצרה, בקצרה.

מי אל כמוך.

שהקדוש ברוך הוא נקרא על ידי מלאכי השרת מלך עלוב.

שאם כל זה שבעל כוח לנקום ולאסוף את שלו, מלך חוטאים.

אם כל זה סובל ונעליו עד שישובו בתשובה ומטיבו מחיה בו בזמן למי שמרע.

איזה מרע? באותו חיות וטובה הוא מריח.

זה לא מרסוד רעיון? דבר כזה מחשבה יכולה להכיל.

לכן נאמר, מי אין כמוך?

דבר כזה לא יכיל רעיון.

אבל מי אין כמוך?

נושא העוון,

שבעוון

אדם עושה נברא משחית.

באותו הוא, בעל עוון צריך לזון.

לזון זה אומר שאותו משחית פה רע ממנו.

והקדוש ברוך הוא נושא עוון

בזן אותו שלא יפגע באותו בעלים שלו.

עד ישוב בתשובה.

כשישוב בתשובה, בסיגובים,

הוא יחלהו.

או על ידי

איסורים במיתה ודין שמיים.

או בגיהינום.

אבל מתישהו צריך לחלות אותו.

יש עצות שכתובות בספרים.

שמועילים גם בלי זה.

אבל חייבים לחלות

את

אותו משחית שהוא נוצר.

וה' זן.

נושא עוון, הוא נושא אותו. הוא זן אותו במקום הבעלים שלו שיצאו.

והוא עובר על פשע.

במידה השלישית הוא עובר על פשע.

כשהפשע והעוון כצואה.

וה' הוא בכבודו.

לא על ידי שליח.

הוא אוכל.

כשהמחילה חייבת רחיצה. הוא אוכל את הפשע.

ולא על ידי שליח.

כשהרחיצה היא המחילה.

כי אם הקדוש ברוך הוא אוכל, צריך להיות כבר נקי.

ויש לך לוך.

ולכן, ה' רוחץ בכבודו.

ולא על ידי שליח עובר על פשע.

הוא עובר, זו כוונה.

שהוא רוחץ את הפשע.

ויש שארית נחלתו המידה הרביעית.

שה' במידת רחמיו

עשה אותנו שארית נחלתו.

יש שם קרבת בשר, שארית.

שאר בשר.

ונחלתו.

ובכוח זה השם משתמש.

וזהו יצר סיבה לרחמיו, כי אנחנו שארית בשרו.

שבצרתנו צר לו, ואז יש סיבה לרחמים.

כמו שאמרנו, בכל צרתם לא צר.

ולכן קראנו,

שם קורא אותנו,

ביתי, אחותי, אימי,

זהו יצרנו.

עוד כוח לברחמים

להשפיע עליהם.

בדרך חמישית לא החזיק לעד אפו,

שאפילו שהאדם מחזיק בחייט,

ה' לא מחזיק אף.

והוא מחזיק,

זה לא לעד אלא עוצר את זה.

ה' מפסיק.

מבטל כעשור.

כאילו שהוא מחזיק, ה' מבטל כעשור.

אפילו שלא ישוב האדם.

כאילו שיש מצב שהאדם ממשיך בחייט,

ה' לא מחזיק באף,

ואם מחזיק לא לעד, אלא מפסיק את זה, עוצר, מבטל.

וזה ברחבים שלא על פי הדין, כי על פי הדין מייד כשאדם חוטא צריך לומר.

כי איך השם ישפיע עליו בחיים.

אבל,

כמו שאמרנו, מי אין כמוך,

נושא עוון, שהשם כן מחיה,

ועוד נושא את העוון,

ועוד מחזיק אפילו באותו אחת שחוטא ולא שב, עוד מחזיק.

בחטא, השם

לא מחזיק.

זה לא יחזיק ועד הפה.

למה? כי אולי ישוב,

לכן השם מרחם,

אולי ישוב.

במידה החמישית.

במידה השישית, כי חפץ חסד הוא.

יש בהיכל ידוע, אין, אין.

מלאכים אמונים לקבל את כל החסדים שאנחנו גומלים למטה

בעולם הזה.

כשיש מידת הדין מתגברת, ישר

הם משתמשים בזה,

ומראים את החסד שעושים פה למטה.

בזה ניצלים ונשמרים, כי חפץ חסד הוא.

כלום שחייבים.

יש שם גם,

במידת הרחבים הזאת,

מונע הגברות במידת הדין.

מידה שביעית ישוב ירחמנו,

שישב בתשובה.

בישראל שישבים בתשובה.

ישוב ירחמנו יותר משהיה.

במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

כי האדם שמתפעש מחברו,

האדם שמתפעש מחברו,

הוא כבר לא כמו בהתחלה, לא כמו בראשונה הזה, אלא כמו שברוך הוא

מקרבו יותר, מוסיף רחמים יותר.

ישוב ירחמנו יותר מבהתחלה.

תרבוש עוונותינו

מידה שמינית.

שלא ייכנסו כמצוות לפניו יתברך.

העוונות לא נכנסים כמצוות לפניו יתברך, כי אם היו נכנסים

אז כבר היו חשובים כמצוות וזה היה מנקם את שכר המצוות.

אז ברחמים השם

כובש עוונותינו שלא ייכנסו לפניו, שלא יחשבו כמצוות, ישמור

את המצוות שלא ינוכו מהעבירות,

אלא יישארו

שיוכל לקבל עליהם את השכר.

אז את העוונות הוא כובש,

מקבל את העונש, אבל בסוף,

את שכר מלא אזכירנו על המצרים.

מידה תשאיל ותשליך במצולות ים כל חטאו אותם,

שאפילו שחטאו ישראל,

אבל אחר שלא ימצאו עונשם מפרעו ודומם,

ושם הוא בתשובה מתנחם השם על כל מה שנעשה,

על כל מעשה פשעם, וטובע את רבונם של ישראל

מפרעו ודומם.

והיינו, ותשליך במצולות ים, מה זה במצולות ים? ים

אלו הרשעים כי ים נגרש.

אז זה הולך על הרשעים, תשליך במצולות ים אלה

שמשליך בהם

על ידם כוח הדין לפעול, אבל בסוף

אחר כך ישוב כל גמולם בראשם.

כי השם מתנחם על כל מה שעשו ישראל, החלה תשובה,

עד כדי צביעתו לבונם של ישראל מכל אלה.

מידה עשירית תתן אמת ליעקב.

לא מידה לה בינוניים.

אלה שנוהגים באמת, לא לפנים משורת הדין.

אה, הדין זה אמת?

ביושר.

שנוהגים במידת אמת ולא לפנים משורת הדין,

כן הקב' ברוך הוא

מרחם עליהם ביושר המשפט בשביל לתקן אותה.

ויש

מידה חסד לאברהם,

שזה

אלה שכמו אברהם הולכים לפנים משורת הדין,

במידת החסד.

כך הקב' ברוך הוא עמם.

לא כדין בתוקפו, ואפילו לא בדרך היושר, כמו האמת שאמרנו לפני כן, אלא לפנים משורת הדין, כמו שהם,

כמו אברהם בחסד לפנים משורת הדין.

ומידה שנים עשר אשר נשבעת על אבותינו.

יש כאלו שמצד עצמם לא ראויים,

לא הגונים ולא ראויים כלל לרחמים.

וכל מקום אשר נשבעת על אבותינו, זה עומד להם.

בחנותי את אשר רחום.

זו מתנת חינם בזכות אבותיו, יעמוד לה במתנת חינם

כאילו שהם לא ראויים.

מימי קדם,

יש מצב, זה מידה השלוש עשרה מימי קדם,

שאפילו כשתם הזכות אבות לישראל,

ולא ראויים מצד עצמם של ההגונים, הוא זוכר מימי קדם. השם זוכר מימי קדם את הקדמונים,

את האהבה שהיה מקודם,

ומרוחם על ישראל.

הוא כתב את תומר דבורה, שמידה זו

כלול בה כל עמידו.

זה בשם ההידרה.

ועיינו בספר, תומר דבורה, שם הוא מסביר, אנחנו צריכים להידמות,

זאת אומרת, דתיו יתברך,

שם הוא נכזיב את צורה,

הוא מסביר כל מידה ומידה איך אנחנו רואים לפעול

בדומה לזה.

ונאמר בישעיין ובא, וזה אנחנו ממשיכים

להביא אותם אל הר קודשי.

זה הגרים, או אפילו הגויים, יש אומרים.

להביא אותם אל הר קודשי.

זה בית המקדש,

שאביהם את כל אלה שעושים כמו אלה, כל אלה שנאמר לפניכם.

זה הגרים, לפי הפירוש הזה.

אביהם שווה בשווה עם האזרח בישראל.

והביעוטים אל הר קודשי.

משמחתיים באמת תפילתי.

זה הבית המוכן לתפילה שם,

המשמחתיים.

שם מצווה הכהנים לקבלם בשמחה.

שם מצווה הכהנים לקבלם בשמחה כמו ריח.

יהיו שמחים לראות עצמם כישראל.

עולותיהם וזבחיהם יהיו לרצון.

עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי. שיהיו מקובלים לרצון.

כי ביתי ותפילה יקרא לכל העמים לכוונה יקרא. יהיה מוכן

לתפילה לכולם.

ויהיה לגויים כל שכן לגרים.

וכך גם לקבל תפילותינו וקורבנותינו לפניו

במידת רחמיו.

ואזכה לראות בבניינו

בבית המקדש במהרה בימינו.

אמן.