מהות השבת והשמחה בה - חלק יא | הרב אמנון יצחק

נציב יום: גילה בת רומיה - תצא מהניתוח בשלום לחיים טובים ובריאים אמן ואמן.

'מהות השבת והשמחה בה' חלק יא

שמחת השבת פותחת את שערי הקדושה: ולכן תיקן האר"י זלה"ה לומר בליל שבת את הפיוט "אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין" כולו שיר ושבח על מעלת יום השבת וחשיבות השמחה בשבת המלכה. וזה פירושו: "אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין" אשורר בשבחין להיכנס בתוך הפתחים שהם שערי שמים, כי ע"י אמירת הזמירות האלו, יפתחו השערים של מעלה. "אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין בְּגּוֹ פִתְחִין... צְוָחִין אַף עַקְתִין בְּטֵלִין וּשְׁבִיתִין בְּרַם אַנְפִּין חַדְתִּין וְרוּחִין עִם נַפְשִׁין :חֲדוּ סַגֵּי יֵיתֵי וְעַל חֲדָא תַּרְתֵּי נְהוֹרָא לָהּ יִמְטֵי וּבִרְכָאָן דִּנְפִישִׁין" הפירוש: שכל הצרות והמועקות בטלות ביום השבת. כי בשבת יש 'נשמה יתרה' שמכוחה יש לעם ישראל 'פנים חדשות'. לא רק פנים חדשות, אלא גם שמחות, ומתעוררת בשבת שמחה גדולה לאדם כפלים מימות החול. כי צריך האדם להשליך בשבת את כל היגון והאנחה של ימות החול. וכשם שכופלים בו את ה'לחם משנה', כך צריך האדם להכפיל שמחתו ביום השבת. ועל ידי כך יזכה לאור גדול בנשמתו וברכות מרובות עד בלי די!

השבוע ראיתי אחד מבני החבורה שהוא עם פנים נפולות... אמרתי לו: "בגלל זה אתה חולה! תכניס שמחה - ותהיה בריא" מאותו רגע הוא התחיל לעבוד על זה – למחורת היה בריא. אדם מושך עליו דינים כשהוא ביגון, בדיכאון, אז הסיטרא אחרא משתלטת עליו ומוסיפה לו... כי הוא לא שמח; בעבודת השם! בזה שהוא נברא, בזה שהוא חי, בזה שהוא נושם. הוא לא מכיר תודה על כל הטובות שיש לו, אז הסיטרא אחרא אומרת: "או! זה עצוב – זה שלי!" ואז היא מטפלת בו, מדכדכת אותו עוד וכו' וכו'.

מעשה נוסף השבוע: אחד מבני חבורה היה לו חום כל הלילה 38 מעלות. ב-6.5 קצת, ולא מרגיש את הגוף. בבוקר יחסית חוזר לעצמו. אמרתי לו: "חביבי, בוא לעשות קצת ספורט, אתה תהיה בן אדם!" וכן היה. עם כל הקור והכל – נהיה חדש! הגיע היום ל'הנץ' הכל נפלא! אז דיכאון, ויגון, ודאגה – מושכים עוד יותר בעיות. השמחה משחררת, מבריאה, והכל. ובשבת – על אחת כמה וכמה.

המשך פירוט הפיוט ופירושו: "נְהוֹרָא לָהּ יִמְטֵי וּבִרְכָאָן דִּנְפִישִׁין" ועל ידי כך "אִתְעַטְרָא כַלָּה בְּרָזִין דִּלְעֵלָא". כלומר; יש נחת רוח לשכינה שהיא באה עם המלאכים המלווים את האדם בליל שבת לביתו, שאף הם שמחים עִם עַם ישראל בשמחת השבת. גם המלאכים שמחים. ועל ידי שמחת השבת זוכים אפילו הרחוקים ביותר לאור הגדול של השבת. כשאנחנו הולכים הביתה ושרים כל הדרך "יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ..." תארו לכם – כל אחד יש לו שני מלאכים. כמה שאנחנו - כפול 2. כל מי שרואה, בד"כ, מכניס לו גם כן שמחה. יש כאלה מפזמים איתנו, יש כאלה במרפסות. מכניסים שמחה לשבת, זה מלווה אותנו, זה תעצומות רוחניות!

וזה רמוז במה שנאמר בפיוט: "וּמְדָאנֵי אָסָּא... לְהַתְקָפָא חַלָּשִׁין" כלומר: "וּמְדָאנֵי אָסָּא" כלומר על ידי ההדסים, הדסים, הדס – המשמחים את האדם בליל שבת, זוכים אף החלשים והרחוקים ביותר לשמוח בשבת ולהתחזק, להתקרב ע"י כך להשי"ת בשבת המלכה.

מובא בפוסקים ב'באר היטב' (סימן רסב) ו'רב פעלים' (חלק ב סימן ז) ו'כף החיים' (סימן רסב סימן קטן ה): שצריך לקחת לביתו לכבוד שבת 2 אגודות הדסים. זכורני שאבי המנוח היה מביא משוק הכרמל, כשהיינו גרים בתל אביב, כל ערב שבת מביא 2 רובטות, 2 חבילות של ריחן. מכירים את הריחן? אז הוא היה מביא. אבל פה כתוב "2 אגודות הדסים" כמו שכתבו על אותו זקן שפגש אותו רשב"י ורבי אליעזר כשיצאו מהמערה והוא רץ ומחזיק 2 אגודות הדסים אז הם שאלו אותו: 'מה זה?' אמר להם: 'אחד כנגד 'זָכוֹר' ואחד כנגד 'שָׁמוֹר'. ריח, ריח טוב. "ריחא פקחי" הריח מפקח.

וכן כתב האר"י ז"ל: שיש לקחת בליל שבת 2 אגודות הדסים ולהקיף עמהן את השולחן 2 פעמים לפני סעודת השבת. זה נוהג עפ"י הקבלה. כמו שכתב האר"י ז"ל בפיוט אשר אומרים בליל שבת: "בְּחַמְרָא גּוֹ כַסָּא וּמְדָאנֵי אָסָּא", דהיינו; ביין שנמצא בתוך הכוס "וּמְדָאנֵי אָסָּא" זה ההדסים.

וצריך להתבונן: מה הטעם שיש לקחת 2 אגודות הדסים בליל שבת? ומה הסיבה של החשיבות העצומה של נטילת ההדסים בליל שבת? אלא ודאי שיש בזה סודות עצומים בכך! כמו שמבארים בספרים הקדושים טעמים נפלאים לברר עפ"י הסוד. אבל אפשר לבאר את הדברים גם עפ"י הפשט: מפני שטבע ההדסים, שהם משמחים את לב רואיהם, כמו שמצינו בחז"ל (בכתובות יז:) רבי יהודה בר עילאי היה משמח את הכלה עם בדי הדסים. משמע מדברי חז"ל שהיה מנהגם תמיד להביא בדי הדסים כדי לשמח את הכלה, כמו שבימינו מביאים זר שושנים לשמח את הכלה.

כמו כן, אנו רואים שההדסים הם מארבעת המינים ומקיימים איתם מצווה בסוכות וכתב 'בעל החינוך': שהטעם שצוותה התורה לקחת ארבעת מינים אלו, מפני שטבעם שהם משמחים את לב רואיהם. וכך אנו מוצאים בחז"ל (שבת לג) כשרשב"י ובנו רבי אלעזר יצאו מהמערה, הם ראו את הזקן שדיברנו הולך עם שני בדי הדסים בערב שבת, ושאל אותו רבי שמעון: 'מדוע הוא נוטל אותם?' הוא השיב לו: "לכבוד שבת קודש! מתוך חיבוב מצווה אחד כנגד 'זָכוֹר' ואחד כנגד 'שָׁמוֹר'". ונחה דעתו של רשב"י שהיה במערה 13 שנה בראותו שעם ישראל שמחים במצוות ומחבבים אותן!

עפ"י זה אפשר לבאר: שלכן תיקן האר"י ז"ל להביא הדסים המשמחים את הלב בליל שבת כדי לקבל את השבת מתוך שמחה וטוב לבב. ודאי שיש לו סודות עליונים יותר בסוד שורשם של ההדסים, פעולתם בעולם ושורשיהם בעליונים.

ומשום כך כתב האר"י ז"ל: להביא דווקא הדסים משולשים. המשולשים הם נאים ויפים ומשמחים ביותר את לב הרואים. כמו שכתבו הפוסקים: שיש לברך ולהריח הדסים אלו-אלו - במוצאי שבת בהבדלה. כדי שילווה האדם את השבת מתוך שמחה של מצווה. כמו שכתבו חז"ל בשבת קיט.

זאת ועוד, (במנחות סז:) ההדסים שנוטלים בארבעת המינים בחג הסוכות מרמזים על בעלי המעשים טובים, מפני שהדסים הם בעלי ריח טוב, והם מפיצים ריח טוב הנודף למרחוק. והנה כתבו חז"ל: שמצוות שבת שקולה ככל התורה כולה. (בירושלמי נדרים פרק ג הלכה ד). ועפ"י זה אפשר לבאר: לכן תיקנו הקדמונים לקחת דווקא את ההדסים בליל שבת כי הם מרמזים על בעלי מצוות ומעשים טובים, וזאת שנזכור בכניסת השבת גדולת השבת 'השקולה ככל מצוותיה של התורה כולה!'.

גם הצדיקים נמשלו להדסים, ולכן נקראת גם אֶסְתֵּר המלכה "הֲדַסָּה" (אסתר ב ז). ו'כל השומר שבת נחשב לו - שקיים את כל התורה כולה!'. בתוך כך יקבל האדם את השבת בשמחה ובטוב לבב, יכבד אותה, וישמח וישיש בה כראוי לה.

שמחתי שאחד מקפ"ז (קהילות פז) שלח: שהוא כבר מקיים מה שביקשתי: יום רביעי - קניות, יום חמישי - עריכת שולחן. שלח לי תמונה ביום חמישי 'שולחן ערוך לכבוד שבת!'. איזה כיף. לפני שבת כמה שעות כבר פנוי, יכול לקחת ללמוד אולי 'פירושי התפילות' של שבת. להכין את עצמו, פרשת שבוע, דברים, השלמת 'שנים מקרא ואחד תרגום' אם לא הספיק, ולא להידחק עד הרגע האחרון.

עפ"י זה מבואר, מדוע כתב בעל ה'חסד לאברהם' הרב אזולאי (ב'מעיין שני' נהר מט:) מי שאינו לוקח 3 הדסים בליל שבת, במוצאי שבת 3 מלאכי השרת שבאו לביתו בליל שבת – עוזבים את ביתו ויוצאים. והנפש יתרה של שבת הולכת ממנו בעיצבון. וזאת מפני שכאשר אינו מביא הדסים המשמחים את לבבו בשבת, ע"י כך חסרה לו השמחה בשבת, ואינו שמח בשבת. משום כך מלאכי השרת יוצאים מביתו במוצאי שבת, והנפש יתרה עוזבת אותו בעצבות, כי אין לה על מה לשרות.

אבל, כאשר הוא מביא את ההדסים בליל שבת, וזוכה לשמוח על ידם בשבת ובמוצאי שבת, זוכה: שמלאכי השבת נשארים בביתו ומברכים אותו בברכות רבות! כמובא ב'זוהר הקדוש'.

תראו דברים פשוטים, גשמיים, מה יכולים לפעול. עולמות שלמים משתנים בהתאם לפעולת בשר ודם. לא יאומן כי יסופר! מה אדם פועל ונפעל ע"י מעשים שאמרו לו חכמים.

ועכשיו, מעשה: לרב החסיד רבי ישראל זכריה שטרן זצ"ל היתה טחנת קמח גדולה בבני ברק, ממנה היתה כל פרנסתו. פעם, בערב שבת, פרצה שריפה גדולה ששרפה את כל טחנת הקמח. הרב ישראל זכריה שטרן היה רגיל לעשות תמיד ריקודים בכל ליל שבת. כשהוא רוקד מסביב שולחן השבת זמן רב מתוך שמחה גדולה לכבודה של השבת. באותה שבת המתינו בני המשפחה לראות: האם גם השבת, אחרי ההפסד הגדול של השריפה! ירקוד אביהם כהרגלו בליל שבת? והנה נוכחו: כי אביהם הצדיק רוקד גם בשבת זו כהרגלו בשמחה רבה! וכך המשיך במנהגו לשמוח ולרקוד בכל ליל שבת בשמחה גדולה! וכל השבתות הבאות, למרות שמצבו כבר היה דחוק ביותר מאז השריפה, שהיא היתה מקור מחיתו. לאחר תקופה קצרה – נס גדול: יהודי הלווה לו סכום עצום! והעמיד אותו בחזרה על רגליו, כי מסכום זה שיפץ בחזרה את הטחנה ושבה לעבוד כבתחילה. וכולם נוכחו לראות: מה כוחה הגדול של השמחה בשבת.

כותב ה'זוהר הקדוש' (ב'ויקהל' דף רז): בכניסת השבת נפרשת סוכת שלום על כל עם ישראל ועל ידה נמשכת שמירה והגנה על כל עם ישראל ואינם צריכים בשבת שמירה מהמזיקים כלל. בתנאי: שהם לא דואגים ועצבים, כן? ולכן לא מתפללים בברכת "הֲשִׁיבֵנוּ" בתפילת ערבית של שבת על השמירה, כמו שמתפללים בימות החול. ולכן לא חותמים את ברכת "הַשְׁכִּיבֵנוּ" במילים "שׁוֹמֵר עַמּו יִשְׂרָאֵל לָעַד - אמן". לא! זה חותמים בימות החול, אבל מה חותמים? "הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל" מפני שבשבת נפרשת סוכת שלום; סוכך עלינו הקב"ה על כל עַם ישראל, וזוהי שמירה והגנה על כולם.

באר הרמ"ק, רבי משה קורדוברו זלה"ה, מרבותיו של האר"י הקדוש: שמי שמתפלל על השמירה בשבת, בכך הוא פוגם חס ושלום בכבודו של המלך. אם אדם מתפלל ויבקש: 'שמירה!' בשבת. מפני שהוא דומה לאדם שנמצא ליד המלך בעצמו, והוא לא סומך עליו והוא שוכר שומר שישמור אותו... בכך הוא מראה שהוא לא סומך על המלך.

לכן 'אין מתרפאין בשבת', חוץ מסכנה, אין מתרפאין. כל דבר שהוא לא עניין של רפואה פנים-גופית או מהווה סכנה – לא מתרפאים. למה? השבת עצמה היא הרפואה! השבת עצמה.

הקשה ה'זוהר הקדוש' (פרשת ויקהל דף רב:): מדוע כתבו חז"ל (בפסחים קיב:) "לא ילך אדם יחידי מחוץ לישוב בלילי שבתות?" משמע שצריכים בליל שבת שמירה יותר מימות החול. והרי לכאורה אין שום שליטה לחיצונים ולמזיקיםכמו שאמרנו בליל שבת כי הם נכנסים לחוריהם 'גו תהומה רבה' מיד בכניסת השבת.

ועוד צריך להבין: מדוע תיקנו חז"ל לומר את ברכת "מָגֵן אָבוֹת" שטעמה הוא: 'כדי שלא ישאר אדם יחידי בבית הכנסת ויצטרך אח"כ ללכת יחידי מבית הכנסת!' בזמנם זה היה מחוץ לעיר. לכן אומרים, כאילו בחזרה של תפילת ליל שבת, אומרים תפילה קצרה "מָגֵן אָבוֹת בִּדְבַרוֹ". אז למה? כדי שלא ישאר אדם יחידי בבית הכנסת ויצטרך אח"כ ללכת יחידי מבית הכנסת שבזמנם זה היה מחוץ לעיר לביתו אשר בעיר. כך היו בתי כנסיות.

מתרץ ה'זוהר הקדוש': ביום שבת ישנה שמירה והגנה על כל עַם ישראל ע"י קדושת השבת, היא הנשמה היתרה המקיפה ומתעטרת בכל אחד מעם ישראל. היא השומרת ומגינה עליו מכל רע ומכל המזיקים שבעולם. ואין למזיקים שום שליטה ביום השבת. כולם נכנסים לחוריהם בכניסת השבת כמו שדיברנו. ומגלה הז'והר הקדוש' (בבראשית דף יד:): ישנם שני סוגי מזיקים;

הסוג הראשון: שהם המזיקים הגדולים והקשים שהם כדוגמת נחשים ועקרבים. שהם מסוכנים מאוד! והם כולם נכנסים בכניסת השבת ל'נוקבא דתהומה רבה' לחור הגדול בתהום. שזה עומק התהום הגדול.

אבל ישנם מזיקים נוספים קטנים מאוד, דוגמת יתושים וזבובים קטנים. דוגמה... הם הולכים בליל שבת להיכנס לחוריהם, אבל בדרכם להיכנס לחורים למשך כל השבת – עלול האדם לראותם. וגם מזיקים אלו אינם שולטים בשבת כלל, ואינם יכולים להזיק כלל, משום שאין להם רשות להתגלות – אלא רק כאשר האדם הולך יחידי לבדו מחוץ לישוב. וגם זאת רק לפעמים ולעיתים רחוקות בלבד. ובליל שבת מזיקים אלו הולכים לחוריהם ובדרכם להיכנס לחוריהם הם עלולים להזיק לעיתים, אבל רחוקות מאוד. לכן הזהירו חכמים.

סיפרתי לכם בעבר, שאמי המנוחה היתה מדריכה אותי תמיד: כשהולכים בדרך או בלילה או נצרכים לנקבים וכו' תמיד להגיד: "טאריק שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" מה זה 'טאריק'? זה 'דרך'. הדרך של הקב"ה. כאילו – אם יש מזיקים – שיפנו מקום. כשהם שומעים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" אז הם מפנים מקום ולא מזיקים. אבל אם תטיל צרכים במקום שיושב מזיק, נגיד בצידי דרכים, ואתה תפגע בו – הוא יכול לפגוע בך! אז לכן "טאריק שְׁמַע יִשְׂרָאֵל".

העטרה של שבת שורה על מי ששמח בשבת; ה'זוהר הקדוש' מבאר: שהטעם שהחכמים גזרו 'שלא ילך האדם יחידי מחוץ לישוב בליל שבת', מפני שכאשר ילך אדם לבדו ויראה את המזיקים האלו, עלול לפחד ולהיבהל מאוד מהם ולהצטער מכך. ועל ידי הבהלה והפחד הוא עלול לשכוח ולהסיח דעת משמחתה של השבת. ועל ידי שהוא יפחד ויבהל ויצטער בשבת תפרח ותסור ממנו העטרה של שבת שמגינה על עַם ישראל, והיא אינה שורה על האדם בשבת רק אם הוא שמח. אבל כשאדם הולך בחושך ולבד מחוץ לעיר, אז יכול להיות שיכנס לו פחד ודאגה. זה כבר סיבה שהוא יכול להיפגע.

וכאשר תפרח ממנו העטרה של שבת השורה על כל עַם ישראל בשבת, מזיקים אלו יכולים להזיק לו. משום כך גזרו חכמים: 'שלא יצא אדם יחידי בליל שבת!' כי ניתן להם רשות להזיק למי שהוא בעצבות בליל שבת חס ושלום, כי בכך האדם אינו שומר על העטרה של שבת, כי הוא לא שמח והוא לא מענג את השבת.

ואעפ"י שמזיקים אלו אינם מזיקים כמעט אלא לעיתים רחוקות, גזרו חכמים: 'שלא יצא אדם יחידי בליל שבת' ולא יסמוך על הנס. לכן כתב רב נטורנאי גאון: 'שבשבת צריכים עם ישראל שמירה יתרה מהמזיקים!'. כל זה אמרנו כשאין את השמחה ומסלקים את העטרה. זה יותר היה מצוי בזמנים כי לא היה אורות בדרכים, ולא היה אנשים עוברים ושבים. היום זה כמעט ולא מצוי. מי ילך באוטוסטרדה לבד מעיר לעיר, או משהו כזה. גם יש 'תחום שבת', יש כל מיני.

אבל תראו כמה חז"ל, אפילו למקרה נדיר– דאגו: שלא יפגע יהודי! ביודעם את הסודות מה קורה בעולמות שהם נסתרים מאיתנו.

ועוד כתבו חז"ל: שיש עוד כמה סוגי מזיקים העלולים להזיק בליל שבת, והם לא מזיקים רק למי ששרוי בעצבות ולא שמח בליל שבת;

הראשון: זה הרוח רעה ששמה "אִגרת בת מחלת" היא יוצאת בלילי שבתות כמו שכתבו חז"ל (בפסחים קיב): 'שבליל שבת ובליל רביעיות לא יצא האדם יחידי בלילה, כי באותה שעה יוצאת רוח רעה ששמה... (מה שאמרנו) ועמה יוצאים עוד 180 אלף מלאכי חבלה! שיש להם כוח להזיק חס ושלום למי שהולך יחידי בשעה זו, דהיינו בלילי רביעיות ולילי שבתות.

השני, סוג מזיק אחר: הם רוחות הרשעים שבגיהנם שלאחר מיתתן הן נעשים מזיקים, ובשבת הם נחים מהגיהנם, ואז הם משוטטים בעולם, והם יכולים להזיק חס ושלום כמובא ב'זוהר הקדוש'. (כבר למדנו את זה בשיעורים קודמים) אם הם רואים אנשים שהם לא שמחים או עוברים עבירות או דברים כאלה, יש להם רשות להזיק.

השלישי, סוג שלישי: זה הרוחות שנבראו בערב שבת בין השמשות אשר הם נהיו מזיקים. ככה מביא הרב פלאג'י ב'כף החיים' (סימן לו).

וכתב ב'ספר חסידים' (סימן תתשע): שלכל המזיקים האלו יש רשות להזיק למחללי שבתות, או למי ששרוי בעצבות בשבת או למי שלא מתענג בשבת. מוסיף ב'ספר חסידים': שזה הטעם שהסמיכו חכמים בספר תהילים את פרק: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהילים צא) שזה נקרא "שיר של פגעים". הסמיכו אותו לפרק מזמור של "יוֹם הַשַּׁבָּת" (תהילים צב) מפני שביום זה צריכים ישראל שמירה יתרה מפני המזיקים. וזה גם הטעם: שמתפללים בשחרית של שבת על שמירת בריאות הגוף בתפילת: "יְקוּם פּוּרְקָן מִן שְׁמַיָּא...וּבַרְיוּת גּוּפָא וּנְהורָא מַעַלְיָא" ולא מתפללים על כך בחגים ולא במועדים, כי במועדים אין הרשעים יוצאים מהגיהנם ואין להם רשות להזיק בהם.

לכן, ישתדל האדם בכל כוחו להיות בשמחה בשבת, ועל ידי כך תשרה עליו העטרה של השבת הנפרשת עליו סוכת שלום של שבת המלכה, וע"י כך יהיה מובטח: שישמר וינצל מכל המזיקים הללו.

ועוד הוסיף הרמ"ק: זה הטעם שתיקנו אנשי הכנסת הגדולה לומר את מזמור: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהילים צא) הנקרא "שיר של פגעים" בתפילת שחרית ביום השבת, אעפ"י שאינו קשור לשבח של שבת המלכה. וזאת מפני שבסגולתו להגן מפני המזיקים. וזאת כדי להגן על עַם ישראל מן המזיקים ששלטו בליל שבת על מי שלא שמח והיה בעצבות בליל שבת והם יכולים לשלוט בו ולהזיק לו ח"ו. כדי להגן על כך – תיקנו לומר מזמור: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהילים צא) בתפילת שחרית של שבת.

משום כך, מתפללים בערבית של שבת: "וּפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ" והכוונה היא; להתפלל: 'שיפרוש עלינו ה' את סוכת השלום של השבת!' אשר מכוחה נזכה לשמחת השבת, לעטרה של השבת, ונזכה לאור הגדול של השבת, להישמר מכל רע ביום השבת - אמן.

ועל זה נֹאמר (בניגון...!): "יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת".... שבת שלום.

"רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).